לנסוע עד קצה העולם בשביל אוכל

***  הזהרה: הפוסט הזה מלווה בתמונות קשות שעלולות לגרום לרעב גדול. מומלץ לצרוך אותו עם משהו טעים בפה ***

מודה באשמה – יש לי את השריטה הזו של לנסוע מיילג' משמעותי כדי לטעום מיני מאכלים מיוחדים או נודעים, גם אם הם נמצאים בקצה העולם. כבר נסעתי פעם הרבה בדרכים עקלקלות כדי להגיע לפאי הבשר ה-כ-י טעים באוסטרליה או לפיש אנד צ'יפס האולטימטיבי באירלנד. ולכן, כשהציעו לי ממערכת "סלונה" לנסוע למצפה מתת כדי לטעום מבישוליו של ארז קומרובסקי, ברור שהסכמתי.

מתוך רצון לקחת חלק בטרנד הבריאות העכשווי, החליטה חברת טבעול להחליף את אבקות התיבול שלה בעשבי תיבול אמיתיים. היא פנתה לשף ארז קומרובסקי כדי שייעץ לה מה, כמה ואיך. משיתוף הפעולה הזה יצאה סדרה של קציצות צמחוניות קפואות. אותי מצחיקה הפרסומת שלהם בטלויזיה.

אחרי כמעט 3 שעות בדרכים הגענו, חבורת עורכים מ"סלונה" ובלוגרים תל אביביים, לביתו של ארז. נוף עם בית, יש לדייק. אין ספק שיש תמורה לאגרה כאשר עוברים לגור מחוץ לעיר הגדולה, בדמות של אויר נקי, נוף וגינה ענקית גדושה בירק, פרי ותבלינים.

צילום: "הגרגרנית"

מיד בכניסה שלחו אותנו למרפסת, להתכבד בכוס יין (ראשונה מיני רבות) ובמתאבנים – מטבוחה אדומה (ושורפת) כאש, צזיקי עם הרבה מלפפונים ומסבחה של שעועית לבנה. הכל התנגב בקלילות בפוקצ'ה עם גרעיני צ'יה – זרעונים קטנטנים ומתפצפצים בפה. וגם – מאפה בצק במילוי מנגולד וגבינה קשה (פקורינו?) חם מהתנור. יאמי.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

אחרי הכרות קצרה וסיור בבוסתן המהולל של ארז, שוב הואבסנו במעדנים. ארז דוגל בבישול מקומי, במקרה שלו בישול גלילי, כמעט לבנוני – הרבה ירק ועשבי בר שגדלים באזור, כבשים, עיזים ותרנגולות. הוא הכין מול עינינו סלטים מירקות שאנו כל כך מכירים מחיי היומיום, אבל בטעם גן עדן.

צילום: "הגרגרנית"

אז מה היה לנו שם?:

• סלט של שעועית ירוקה (טורקית), פאפאיה ירוקה, עלי נענע ופלפל ירוק חריף ברוטב לימוני עם שקדים קצוצים.
• פלפלים קלויים (הידעתם שאפשר לקלות פלפלים בבית על הגז, בדיוק כמו שקולים חצילים?!) עם שום ופלפל חריף וגם (לא תנחשו)… קוביות אבטיח וגבינה בולגרית – שילוב טעים ומרענן מאין כמוהו.
• סלט חצילים בלאדי עם רוטב טעים-טעים של טחינת שקדים וזרעוני כוסברה ירוקים.
• ואחרונה חביבה – פולנטה אלוהית, שאני עוד לא נרגעת ממנה. ואני חשבתי לתומי שפולנטה לא עושה לי את זה… כנראה שפולנטה עם שמנת מתוקה עושה לי את זה ועוד איך. אני בטוחה שעוד נחזור לעניין הפולנטה בפוסטים הבאים. ראו הוזהרתם.

צילום: "הגרגרנית"

את המאכלים ליווה יין קברנה-מרלו של עין תאנה שגם ממנו לא יכולתי לשבוע, גרגרנית יין שכמותי. זהו. החלטתי שחייבים לבקר ביקב שלהם ברמת הגולן. נו, יש לפנינו עוד חופש גדול ארוך מנשוא להגיע לשם.

אתם בטח יכולים לנחש שבסוף הארוחה הזו כבר הייתי כל כך אכולה ושתויה שמנוחה מול הנוף האלוהי במרפסת היתה בבחינת חובה קדושה.

ומה עם קינוח, ישאלו וודאי חובבי המתוק. ארז, בחור טוב ממשפחה פולנית טובה, הגיש לנו קומפוט שזיפים עם קצפת שמסתירה בתוכה אגוזי לוז קצוצים. מי שחושב שוויתרתי על זה שיקום (אף אחד לא קם?).

צילום: "הגרגרנית"

למי תודה למי ברכה? לארז כמובן, על האירוח הלבבי והמקצועיות, אבל גם לדני ולנועה שטרחו מאחורי הקלעים. וכמובן, ל"טבעול" ו"סלונה" שהעלו אותנו על המיניבוס ודאגו להכל בצורה מושלמת.

כמעט 3 שעות של טלטולים נעימים לקיבה והיינו בתל אביב, עליזים ומלאים להתפקע.
קשה, קשה…

אז מתי הסיור הבא?

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ :

אם אפשר עוד לקלוט משהו אחרי כל תאורי האוכל הללו:

• ארז פתח את "בית הספר לבישול גלילי" בביתו, אשר במצפה מתת ומעביר שם סדנאות בישול – מומלץ לאוהבי הבישול והאוכל!
• כדאי לבקר באתר האינטרנט של ארז. הוא נותן מתכונים ומדגים מה אפשר לעשות עם מרכיבים פשוטים ונהדרים אם נותנים להם טוויסט מעניין או פשוט מדגישים את טעמם הטבעי.