לא חוששים מחבושים

גם לכם נדמה תמיד שהשנים חולפות להן מהר? רק אתמול התחילה השנה והנה היא עומדת להסתיים!  שלא לדבר על השנים הללו שחלפו באופן מצטבר! אז גם שנת תש"ע לא הושיעה (או שכן) – היא מסתיימת אוטוטו ובעוד כמה ימים נחגוג את תחילתה של שנת תשע"א.

כדאי להתחיל את השנה החדשה עם משהו מתוק בפה, כדי שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה מתוקה. החגים הם זמן מצויין לעיין בספר הנפלא של קלודיה רודן "ספר הבישול היהודי – מזרח ומערב". מתוכו אני מביאה לכם מתכון לממתק שקשה לעמוד בפניו וגם יכול להיות רעיון למתנה מקסימה למארחי סעודת ערב החג – ממתק חבושים. כל מי שאוהב מרמלדה, יתאהב בטעם המרוכז של הממתק הזה. החבוש, אותו פרי צהבהב קשה כאבן, הופך למעדן לאחר הבישול, בעיקר לאחר שנוסיף סוכר (והרבה) לתבשיל. ועכשיו זה הזמן! – החבושים פותחים לנו את הסתיו וכבר אנו מרגישים טוב יותר.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

לחבוש מוניטין של אהבה – קלודיה רודן מצטטת בספרה שיר מהמאה העשירית, המתאר את החבוש כבעל ניחוח כמו זה של האהובה, לב קשה כליבה וצבע כגון עורו של מאהבה הלהוט. ביוון העתיקה, החבוש נחשב פרי מנחה בטקס הנישואין – הכלה היווניה הייתה נוגסת בו כדי לבשם את פיה לנשיקות בטרם תכנס לחדר הייחוד "זאת על מנת שהברכה הראשונה לא תהיה דוחה או בלתי נעימה".

אני מאחלת לכולכם שתהיה שנה זו שנה של אהבה ובריאות, שלווה ורוגע לכולנו!

 

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

ממתק חבושים

חומרים:

2 ק"ג חבושים
מיץ מ-1/2 לימון
1 ק"ג סוכר
סוכר לטבילת החבושים

אופן ההכנה:

  1. שוטפים את החבושים ומקרצפים מעליהם את הפלומה. קולפים ומחלקים לרבעים, אבל אין מסירים את הליבה.
  2. שמים בסיר כבד עם מים כדי כיסוי. מוסיפים את מיץ הלימון ומבשלים שעתיים. מסננים ושומרים את נוזלי הבישול.
  3. מסלקים מהחבושים את הליבות, הגרעיני והקליפה (כולם כבר פלטו את הפקטין שיגרום לעיסה להיקרש) ומועכים את הציפה למחית.
  4. מצמצמים את נוזלי הבישול לכ-3/4 כוס. מוסיפים את הסוכר והמחית ומבשלים על אש נמוכה מאוד, תוך בחישה לעיתים קרובות בכף עץ, עד שהתערובת תסמיך ותתחיל לבעבע – משגיחים שלא תיחרך! בוחשים בלי הרף עד שהתערובת תהפוך לעיסה אדומה כהה, שתיפרד מדפנות הסיר (הערה: במקרה של החבושים שלי העיסה הפכה כתומה ולא ממש אדומה – כנראה שוני בזן. אתם תרגישו לבד מתי זה צמיגי ומוכן).
  5. מניחים לעיסה להצטנן מעט ויוצקים לתבנית רדודה רחבה, או למגש, מרופדים בניילון נצמד או בנייר אפיה. מורחים את העיסה לעובי של 1.5 ס"מ.
  6. משהים למשך יום במקום חמים ומאוורר ואז הופכים את התבנית וחותכים את העיסה שהתקשתה לריבועים או מעוניינים בגודל 1.5 ס"מ.
  7. טובלים את הפיסות בסוכר ומאחסנים בקופסה או במיכל סגור.

השוונץ:

  • יש עוד הרבה מתכונים עם חבושים – הנה אחד שנראה לי טעים במיוחד – "דוֹלְמֵה-יֶה בֶּה", חבושים ממולאים בבשר, מתכון של העדה הפרסית, כפי שמובא ע"י גדעון כלימיאן. קריאה של המתכון הזה עושה לי כל כך רטוב באזור חלל הפה שאני חייבת לבשל אותו לשבת!
  • האם ידעתם שיש להגות חבוש בבית דגושה? החַבּוּשׁ המוארך הוא קרוב משפחה של התפוח והאגס ומקורו מאזור פרס, יוון וטורקיה.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, חגים, ספרים, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על לא חוששים מחבושים

  1. הצלחת להזכיר לי את אמא שלי פעמיים.
    גם את ריבת החבושים שהיא עשתה פעם, וגם את הספר של קלודיה רודן, שהיה מלך אצלה במטבח. תודה. שנה טובה ומתוקה.

  2. הגרגרנית הגיב:

    זה קומפלימנט גדול ביותר! שנה טובה גם לך!

  3. פנינה הגיב:

    לגרגרנית שלום!
    החבושים שלך נראים נפלא.
    טעים לחיך ויפה לעין.
    מהבית, אני זוכרת שזה היה נקרא "לוזינה".
    שתהיה לך שנה טובה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s