אני אהבה לשרימפס

הסרט האיטלקי שיצא השנה "אני אהבה" (במאי:לוקה גוואדניניו) לא יוצא לי מהראש מאז שראיתי אותו. כגרגרנית ידועה, אהבתי במיוחד את הסצנה בה הגיבורה (השחקנית טילדה סווינטון) נכנסת לסערת רגשות בגלל מנה מאוד צבעונית של שרימפס על מצע רטטוי, אותה היא אוכלת במסעדה. החדר מוחשך וכל האור ממוקד בה, באכילה ובעונג העילאי שמציף אותה.

הסרט מספר על משפחה אריסטוקרטית ומאוד עשירה (עם משרתים וכל הטקס) ממילאנו, איטליה. אם המשפחה, ממוצא רוסי, מתאהבת בחבר של בנה, שהוא שף. נכון שאוכל וסקס יכולים למכור כל סרט, אלא שכאן יש עלילה והתפתחות וגם המשחק מצוין. בקיצור – לכו לראות!

צילום: Magnolia Pictures

 

אתם יודעים איך זה – באים הביתה ומה מתחשק לאכול? שרימפס. הקלאסי – עם חמאה, שום ויין לבן כבר לעוס עד אין קץ (לא מוריד דבר מהטעם הנפלא, אבל יאללה, צריך קצת לחדש). פתחתי את התנ"ך שלי לענייני דגים ופירות ים ומצאתי בו מספר מתכונים. מה צריך עוד לארוחת ערב שבת חוץ מסלט קיסר אמיתי, לחם שאור טרי וכוס יין לבן, צונן וטוב (או אדום טוב, לאלה שלא מוכנים עדיין להודות שיש יין לבן טוב). וכמובן – זוג חברים שבא לאכול – כי כמו ב"אני אהבה", האנשים עושים את האוכל.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

 

סלט שרימפס ופלפלים מטוגנים

4 מנות

החומרים:

1 כוס שמן זית
2-3 פלפלים אדומים, מנוקים וחתוכים לרצועות דקות
2-3 פלפלים צהובים, מנוקים וחתוכים לרצועות דקות
1/2 כפית פתיתי צ'ילי (בלשון העם: צ'ילי פלייקס). אפשר להוסיף או להפחית, לפי הטעם
4 שיני שום קצוצות
500 גרם שרימפס מנוקים, ללא השריון וללא המעי השחור (להשאיר רק את הזנב)
מיץ מ-2 לימונים
1/2 צרור פטרוזיליה קצוצה
צרור קטן של בזיליקום, קרוע ביד לפיסות קטנות
1/4 כוס חומץ בן יין אדום
מלח

אופן ההכנה:

  1. במחבת לחמם 3/4 כוס שמן זית עד שלוהט. להוסיף פלפלים ולטגן עד שהם מתרככים ומקבלים צבע שחום. להוציא אותם עם כל המיץ שמתקבל במחבת לקערה גדולה.
  2. לשפוך את שארית שמן הזית למחבת ולטגן קצרות את השום והצ'ילי פלייקס.
  3. להוסיף את השרימפס למחבת. לטגן ולהפוך אותם, עד שהם הופכים לוורודים.
  4. להוריד את המחבת מהאש, להוסיף מיץ לימון, פטרוזיליה ובזיליקום ולערבב היטב.
  5. לשפוך את תכולת המחבת לקערת הפלפלים. להוסיף את החומץ והמלח (לפי הטעם).
  6. בשלב הזה אפשר לשים במקרר כדי שכל המרכיבים יספגו את הטעמים או פשוט להגיש את הסלט כמו שהוא, חמים מעט. לדאוג לנגב טוב-טוב את הקערה עם לחם כדי שלא תישאר אף טיפת רוטב בתחתית.

 

בתאבון!

 

השוונץ:

  • ספר שהוא אליפות העולם בעיני בענייני דגים ופירות ים הוא Cucina Del Mare מאת Evan Kleiman. הספר הזה הוא אוצר בלום של מתכוני דגים ופירות ים, למנה ראשונה, מרק, סלט, פסטה או עיקרית, בוואריאציות בישול/טיגון/אפיה שונות. קניתי אותו בפריז לפני המון שנים והוא ממשיך לשמש אותי נאמנה. הכל בו יוצא תמיד טעים!!!
  • אני כל כך אוהבת לשוטט בשוקי פריז, להסתכל בעיניים מצועפות על הדגים ופירות הים שיש להם שם ולדמיין מה הייתי יכולה לעשות עם כל השלל הזה במטבח שלי. נכון שאין בכלל ריח רע בדוכני הדגים שם?
מודעות פרסומת

מבשלים בלוגים (תוצרת הארץ)

* הערת פתיחה: בפוסט הזה אין אפילו מתכון או צילום אחד, אבל הוא מכיל הרבה מאוד מידע על מתכונים וצילומים של אחרים.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – — – – – – – – – — – – – – – –

ביקשו ממני ב"סלונה" לערוך סקירה על בלוגים ישראלים שעוסקים באוכל. ברור שהסכמתי! אני בעד לפרגן והאמת היא שאני קוראת הרבה בלוגים בנושא אוכל, מהארץ ומחו"ל. ספרות מקצועית, נכון?…

לרוב, לא תמצאו אותי מציצה לחיים של אחרים. אני גם לא רואה תכניות ריאליטי – זה משעמם ובעיקר מביך אותי. אבל בלוגרים שכותבים על אוכל ומתבלים בצילומים יפים, מתכונים שווים או סיפורים מעניינים? – זה כבר משהו אחר.

הנה כמה בלוגים שאני אוהבת. ברור שאין דבר כזה הרשימה האולטימטיבית או המושלמת וסליחה מכל הלב על בלוגים שלא כללתי. זה לא אומר שהם פחות טובים! בואו נקרא לזה רשימה חלקית (די ארוכה, מודה).

הכינו את הקליק בעכבר והרוק בפה ותלחצו על הקישורים. ההנאה מובטחת!

המבשלים:

אוכל זה טעים – למרות כותרת המשנה של הבלוג "לממוצעי מטבח", מדובר בבלוג גם למצוינים. טארט העגבניות שלהם כבר הפך לקלאסיקה אצלנו.

בייגלה – בלוג זוגי שמוכיח שאחד ועוד אחד זה יותר משניים. יש להם כמה יוזמות קולינאריות מבורכות!

ביסים – את הבלוג הזה כבר המון אנשים מכירים וזה מאוד משמח אותי! הבלוג של הילה קריב עושה נעים בעיניים ובבטן. היא כותבת אותו בארה"ב ומתמידה לשלוח פוסט מדי שבוע! זו מקצועיות!

בצק אלים – מה לא נכתב על הבלוג הזה? הכל נכון. שילוב אולטימטיבי של כתיבה טובה, הסברים מפורטים וצילומים מעולים.

האופה הקטנה בדימוס  – פעם הבלוג הזה נקרא "מופע הסלפסטיק הדומסטי של האופה הקטנה בדימוס", היום הוא נקרא "מועצת הסגנון של האופה הקטנה בדימוס". אני מאוד אוהבת את הבלוג הזה, למרות שאין בו אף תצלום אחד, אבל הסיפורים אנושיים ולעיתים מהפכי קרביים, שלא צריך יותר מזה. המתכונים מעולים לא פחות. לפעמים לא צריך זיקוקין דינור כדי לעשות משהו ממש טוב.

מתכונים שנראים טעימים – שוב בלוג זוגי המגיש מתכונים מהמקורות המובחרים ביותר! שניים זה כנראה מספר חזק בביצת הבלוגים!

נשנוש הוא האויב – בלוג מצוין שבוחר נושאים טובים וגורם לי בכל פעם לרצות לקום מהמחשב, לרוץ למטבח ולבשל.

פודהה Foodha's Gourmet Diet – כותרת המשנה של הבלוג היא "מסע אנין לאובדן קלוריות והיקפים" – לא יודעת כמה הוא ירד במשקל, אבל אני לבטח עליתי בגללו/בזכותו.   

פשוט מבשל פשוט – יובל כותב על אוכל כמו שהוא אוהב לאכול – טוב ויסודי. הוא גם מנסה להיות מחושב בכמות הקלוריות באוכל שהוא מבשל, כך שרע לא יצא מזה. 

תופינים – סיפורים מהחיים, מתוכנים טובים וצילומים מגרים. "עקרת הבית" תמיד מסקרנת אותי. וגם היא היתה ביוון!

האופים:

BakeRonnie – בלוג שמתמקד באפיה אבל לא רק. גם כאן הצילומים יפים והפה מתמלא רוק …

מתוקים שלי של שירלי נמש – את הבלוג של שירלי נמש (שם העט של כותבת הבלוג) הכרתי כאשר הבלוג שלה התפרסם באתר האינטרנט של עכבר העיר ומיד התאהבתי בו. אני בטוחה שגם אתם!

עוגיו.נט – בלוג עם צילומים נהדרים ומתכונים מגרים. נטלי היא גם אחת מחמישה כותבים בבלוג שמנמנ.ים .

היפיפיים:

ביסטייל – הבלוג הזה שבה את ליבי בצילומים המעולים שלו, שלא באים על חשבון התוכן.

כמו גלויה – "לטייל, לאכול, לצלם" – כותבי הבלוג מתכננים את הטיולים שלהם לפי האטרקציות הקולינאריות שמזמן להם האזור. טיול בעקבות הבטן… מהצילומים היפים שנראו בבלוגים!

A wind – בלוג צילומי אוכל משגע למי שאוהב לראות ופחות לקרוא או לעשות בעצמו. לפעמים מראה עיניים שווה יותר מאלף מילים.

הממוקדים:

חומוס להמונים – העזר שלי משוגע על חומוס. כאשר הוא חוזר מנסיעת עבודה בחו"ל, הוא קודם כל נוסע ליפו כדי לנגב קצת חומוס, אחרת זה לא בית. זה בלוג שנכתב בשבילו.

סאנוק  – אוכל תאי, המגיע אלינו הישר מתאילנד הרחוקה. לא תמיד אני משיגה את המצרכים האותנטיים כמו בתאילנד, אבל אני מאוד משתדלת. שווה כל טעימה!

הרציניים:

מדע בצלחת – התאהבתי בבלוג הזה! עונה על כל הציפיות האינטלקטואליות הקולינאריות.

האוכלים בחוץ:

לא סוגרת ת'פה – יעל, בחורה קטנה עם תאבון ענק וסקרנות אין קץ, כותבת על כל המקומות שרציתם ללכת וטרם הספיקותם…אני מכירה אותה כבר הרבה שנים – אפשר לסמוך על ההמלצות שלה.

תל אביבית נמרצת –  -אני מתה על חדוות החיים של התל-אביבית ועל הגרגרנות הטבעית שלה. שווה לנסוע אחריה, בארץ או בחו"ל!

המקצועניים:

אוכל למחשבה – בלוג מעולה אמיתי לאוכל. רצינות בכתיבה, בביצוע ובצילום – אהוב עלי ביותר!

מתכוניישן – 3 נשים מוכשרות מהברנז'ה הפודית הקימו בלוג והן מפרסמות בו, כל אחת בתורה, מתכונים, צילומים, רעיונות ועצות קולינאריות מקצועיות. מושקע ורציני!

הקבוצתיים:

אוכל 101  – האחים גלילי קיבצו כמה וכמה בלוגי אוכל עבריים תחת קורת גג אחת. תוכלו למצוא גם אותי שם! ועוד רבים וטובים אחרים!

 

השוונץ:

  • אוף! רק גמרתי לכתוב וכבר אני יודעת ששכחתי איזה בלוג אחד או שניים (או הרבה יותר) מצויינים שנוגעים לאוכל בדרכים שונות ומגוונות. אם אתם מכירים בלוגים כאלה שאתם אוהבים לקרוא – שתפו אותי גם!!
  • הכי כיף זה להירשם ולקבל במייל עדכונים על פוסטים חדשים מהבלוגים שאתם אוהבים לקרוא! אתם מוזמנים לעשות זאת גם אצלי!
  • התחלתי ולכן אסיים… לפוסט הזה יהיה המשך – בלוגים שעוסקים באוכל, הפעם תוצרת חוץ. בקרוב אצלכם על המסך!

חופשה יוונית – חלק ד' (אחרון ודי?)

חשבתי שאסיים את סדרת הפוסטים שלי מהחופשה ביוון בשיא – פרחי הקישואים היפיפיים (ראו חלק ג'), אבל לא יכולתי להתאפק והנה עוד אחד – מקווה שבאמת אחרון ודי. כמו שכתבתי בפוסט הקודם – התמכרתי ליוון…

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

ירדנו לטרק בערוץ ה-Vicos מהכפר Monodendri  (צפון-מערב יוון), כפרון קטן עם כמה טברנות (וחנויות מזכרות. אי אפשר בלי). הילדים היו רעבים וחיפשנו משהו לנשנש, אלא שלא היתה מאפיה או מכולת בסביבה. נכנסנו לאחד מבתי הקפה ושם, אשה גדולה ומקסימה פרסה לנו ככר לחם עגולה לכמה פרוסות ומרחה בממרח השוקולד המקומי. היא צרפה לזה גם מלפפון ארוך שקלפה והכל – מבלי לדעת מילה באנגלית… לסיום, הוציאה מהתנור גם מגש גדול של פאי גבינה וחתכה לנו משולש נדיב.

את הטרק בערוץ הויקוס אזכור עוד הרבה זמן – ההליכה היתה לא קלה: ירידה קשה וארוכה, הליכה בערוץ על סלעים, עליה תלולה בסוף וכל הדרך – נוף יפיפה (כל הכבוד לשרה!!!). אבל גם הטעם של פאי הגבינה לא יצא לי מהפה כל הדרך. אז הנה המתכון לפאי הגבינה הנפלא ההוא. בשונה מהטרק – זה מתכון קל וטעים-טעים!

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

פאי גבינה יווני (Tiropita)

תבנית עגולה (קוטר 24)

המצרכים:

  • 300 גרם בצק עלים או עלי פילו (להשתדל למצוא את אלה עם החמאה ולא עם המרגרינה) – לשמור במקרר עד לרגע שמשתמשים
  • 300 גרם גבינת פטה צאן
  • 2 ביצים
  • 1/2 כוס חלב
  • 1 כפית פלפל שחור
  • 1 ביצה טרופה או 3 כפות חלב, להברשה
  • חמאה מומסת להברשה – אם משתמשים בעלי פילו

 

אופן ההכנה:

  1. בקערה לפורר את גבינת הפטה עם מזלג.
  2. בקערה אחרת לטרוף ביצים וחלב עד שהתערובת מוקצפת. להוסיף את תערובת החלב לגבינה, עם הפלפל השחור ולערבב.
  3. לשמן בחמאה תבנית אפיה ולהניח בתוכה את עלי הבצק הקרים. אם משתמשים בעלי פילו, יש למרוח על כל עלה שמניחים מעט חמאה מומסת, כדי שלא יתייבש ויישבר. להניח מחצית מהעלים על התבנית. אם משתמשים בבצק עלים, אפשר להניח את כל העלה, כאשר שומרים על שוליים רחבים וגולשים לצדדים.
  4. למזוג את המלית על הבצק בתבנית ולכסות בשארית הבצק (או להניח את המחצית השניה של עלי הפילו).
  5. למרוח את הביצה הטרופה או החלב על הבצק. אם רוצים, אפשר להוסיף מעל שומשום או קצח.
  6. להכניס לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות. ל-30-40 דקות, עד שהבצק משחים והופך ל"מתפצח". להוציא ולהניח למס' דקות, להתייצבות.

 

בתאבון!

 

השוונץ:

  • אם רוצים להכין פאי תרד וגבינה (Spanakopita), מחליפים את הכמות של גבינת הפטה ב- 200 גרם עלי תרד טריים ו- 100 גרם פטה. מטגנים בשמן זית בצל קצוץ ו-2 שיני שום קצוצות ומוסיפים את התרד, עד שמאבד נוזלים, אבל עדיין שומר על צורת העלים (לא הופך ל"דייסה"). מקררים ומוסיפים לתערובת החלב/ביצים. מממשיכים לפי המתכון למעלה.
  • אפשר בהחלט גם להכין את הפאי בצורה של בורקסים אישיים בצורת משולשים או שבלולים.
  • אני אוהבת לאכול את פאי הגבינה (או התרד) עם יוגורט סמיך וטוב. יש בסופרמרקטים יוגורט יווני של דנונה – מתאים לי בדיוק. ויש להם גם קופון הנחה
  • היוונים אוכלים את הפאי לארוחת "עשר" שלהם. אני מוכנה גם לבוקר. ולצהריים. ולערב.

חופשה יוונית – חלק ג'

באזור פיליון (צפון-מזרח יוון) התארחנו בבית יפיפה עם בריכה ונוף לים. אחד ההיילייטים של המקום היה המטבח -מאובזר עד כדי להתקנא, פתוח לגמרי כלפי חוץ (לגמרי, לגמרי – בלי חלונות או דלתות) ומשקיף על כל הנוף היפה הזה. אז איך אפשר שלא לקבל דגדוגים בידיים ולחפש מה לבשל?

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

שמענו שלמחרת היום יתקיים שוק, בכפר הסמוך לבית בו התאכסנו. מובן שמיהרנו לבקר בו. מלבד דוכני בגדים לרוב, היו בו דוכני ירקות ופירות מהתוצרת המקומית: עגבניות ומלפפונים, חצילים ודלעת, בננות ותפוחים וכמובן – זיתים ושמן זית.

בצד עמד דוכן הירוקים – פטרוזיליה ומנגולד, חסה והמון קישואים קטנטנים. ומה בצבץ לו מאזור הקישואים, בצבע כתמתם-צהבהב? ניחשתם נכון. האמת – התרגשתי! כל כך קשה למצוא פרחי קישואים יפים וטריים במחוזותינו! וכאן, בלי פוזות או מחירים מופרזים (12 קישואים כולל הפרחים ב-1.5 יורו), לכל קישוא קטן היתה מחוברת ציצית!

את פרחי הקישואים הממולאים הראשונים שלי טעמתי ב"פרונטו" ומאז הטעם לא יוצא לי מהלשון ומהראש. יש מגוון מילויים לקישואים ואפשר לטגן, לשים אותם על הגריל או לאפות אותם, אבל הנה המתכון הנפלא ביותר שיש לדעתי לפרחי קישואים ממולאים. מתקבל מעדן אמיתי, עדין וקריספי כאחד, ממולא בטוב שבטוב. לכו חפשו פרחי קישואים – שווה כל אגורה!

המתכון להלן הוא איטלקי כמובן. איך חיברתי בין המטבח היווני לאיטלקי בלי להניד עפעף? נו, אתם יודעים – שתי מדינות על שפת הים התיכון…

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

פרחי קישואים ממולאים בגבינה ומטוגנים (Fiori di Zucchine Ripieni e Fritti)

החומרים:

12 פרחי קישואים (להשאיר מעט גם מהזוקיני עצמו, כדי שיהיה במה לתפוס)

למלית:

  • כ-200 גרם גבינת מוצרלה קשה חתוכה ל"מקלות" – או – לערבב 150 גרם ריקוטה וכ-100 גרם פרמזן. האופציה השניה רכה יותר ומדביקה טוב יותר את עלי הפרח ונותנת לפרח נפח עגלגל.
  • 6 פילטים של אנשובי משומרים בשמן, מסוננים וחצויים (לא חובה. זה פשוט נותן למנה מליחות)

 

לבלילה (טמפורה):

  • 100 גרם קמח
  • 1 ביצה מופרדת
  • 5 כפות יין לבן יבש
  • 2 כפות שמן זית
  • קורט מלח

 

שמן לטיגון

 

אופן ההכנה:

  1. פותחים בעדינות את פרחי הקישואים ע"י חיתוך עדין לאורך הפרח ומוציאים את האבקנים. שוטפים, מנקים ומייבשים.
  2. לבלילה: מערבבים קמח, מלח, חלמון ביצה, יין ושמן ומוסיפים 150-200 מ"ל מים חמים, כדי ליצור תערובת דלילה יחסית. מניחים לעמוד 30 דקות. טורפים את החלבון עם מטרפה ומוסיפים לבלילה.
  3. ממלאים כל פרח קישוא בגבינה (אחת משתי האופציות) ובחצי פילה אנשובי. אפשר לסגור עם קיסם או לוותר על זה (עדינות זה שם המשחק פה).
  4. לחמם שמן במחבת גדולה בכמות המספיקה לטיגון חצי-עמוק. לטבול את פרחי הקישואים בבלילה ולטגן בשמן עד שמזהיב. להפוך לצד השני שיזהיב גם הוא. להוציא לצלחת עם מגבת נייר לספיגת השמן העודף.
  5. להגיש בעדינות ולהנות מכל ביס!

 

צילום: "הגרגרנית"

בתאבון!

השוונץ:

  • אתם בטח מתים מסקרנות מה עשיתי בקישואים, שהיו מחוברים לפרחים… אותם קצצתי וטיגנתי בשמן זית עם שום, פטרוזיליה ופירורי לחם ואת התערובת מילאתי בקלאמרי שלמים שהלכו לתנור עם קצת יין לבן. מממ… לא פחות טעים!
  • The Silver Spoon הוא "התנ"ך" של הבישול האיטלקי – קלאסיקה אמיתית, המכיל אלפי מתכונים איטלקים אותנטיים. מהספר הזה קיבלתי יותר מהשראה למתכון פרחי הקישואים ולעוד רבים אחרים.
  • זהו. התמכרנו ליוון ואנחנו מבטיחים לעצמנו שעוד נשוב אליה. ובינתיים – אפחאריסטו, ויאסו!

חופשה יוונית – חלק ב'

חצילים, רבותיי, חצילים! אחרי שאכלנו לשובע בשר על הגריל (הסבירו לנו שזו העונה לכך ביוון), מצאתי את מנת החצילים שלי על אי! לא כזה בודד של רובינזון קרוזו, אבל בהחלט לא אי מפוצץ באנשים. כזה שיש בו הרבה טבע ומנזרים יווניים. וטברנה. וכמה חנויות מזכרות.

ישבנו לשולחן סמוך לאגם ומאחור השקיפו עלינו בעצב דגים גדולים באקווריום הקטנטן של הטברנה. דגי מאכל, כמובן. לצלחת שלנו הם לא הגיעו ואנחנו זכינו לאכול מוסקה נהדרת (מוסקה במלרע), עם הרבה בשר וחצילים ושכבה עבה ורכה של בשמל מעל.

באופן אישי, הליכה למסעדות מכניסה אותי לאמביציות קולניאריות. חיפשתי פה, חיפשתי שם ואחרי כמה ניסיונות ושילובים של כמה מתכונים, הרי היא, המוסקה היוונית שלי.

צילום: "הגרגרנית"

 

מוסקה יוונית שלי

החומרים:

לחצילים:

  • 1-2 חצילים (משקל של כ-500 גרם) פרוסים דק
  • 1 כף מלח
  • מים לכיסוי
  • שמן זית לטיגון

 

לבשר:

  • 1 כף שמן זית
  • 1 בצל גדול קצוץ דק
  • 2 שיני שום קצוצות
  • 500 גרם בשר טלה או בקר טחון
  • 1/4 כוס יין לבן או אדום
  • 1 כוס עגבניות מרוסקות
  • 2 כפיות רסק עגבניות
  • 1/2 כוס ציר מרק עוף או בשר
  • 2 כפיות אורגנו יבש
  • 1/4 כפית קינמון טחון
  • מלח, פלפל שחור

 

לציפוי הבשמל:

  • 1 כף חמאה
  • 2 כפות קמח לבן
  • 1 כוס חלב
  • 1/2 כפית אגוז מוסקט
  • מלח, פלפל שחור
  • 1 חלמון ביצה
  • 150 גרם גבינת כבשים קשה מגוררת (צפתית קשה או חלומי או אפילו פטה)

 

אופן ההכנה:

  1. החצילים: משרים את פרוסות החצילים בקערה עם מים וכף מלח לרבע שעה. שוטפים ומייבשים היטב במגבת נייר. שמים כף שמן זית במחבת רחבה ומטגנים את החצילים בשכבה אחת, כמה דקות מכל צד, עד שמשחים. כדאי להוסיף עוד שמן זית בין טיגון סדרת חצילים אחת לבאה אחריה. מוציאים ומניחים על מגבות נייר לספיגת עודפי השמן.
  2. הבשר: מטגנים בצל ושום בשמן עד שהם נעשים רכים אך לא משחימים. מוסיפים את הבשר ומערבבים אותו במזלג כדי שלא יווצרו גושים. לאחר שהבשר איבד מצבעו האדום, מוסיפים את היין ונותנים לו להתאדות. מוסיפים את העגבניות המרוסקות, את רסק העגבניות, ציר המרק ואת התבלינים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים על אש נמוכה כ-10 דקות, עד שהתערובת אחידה אך לא יבשה.
  3. הבשמל: ממיסים חמאה בסיר על אש נמוכה ומוסיפים את הקמח. מערבבים היטב עד שהרביכה המתקבלת נפרדת מדפנות הסיר. מוסיפים את החלב בזרם דק, תוך ערבוב במטרפה. מוסיפים גם את התבלינים ולבסוף את חלמון הביצה (הכל תוך המשך ערבוב) ומורידים מיד מהאש.
  4. אפיה: מחממים תנור ל-180 מעלות. מסדרים בתבנית מחצית מפרוסות החצילים, מעליה שכבה של בשר, שכבה שניה של חצילים ושכבה שניה של בשר. מעל הכל מורחים את הבשמל ולבסוף מגררים מעל את הגבינה. מכניסים לתנור לכ-30 דקות, עד שמתקבל ציפוי זהוב. מוציאים מהתנור, מחכים כמה דקות ומחלקים לסועדים. נותר רק לריב מי ינגב את הרוטב הטעים שנשאר בתבנית.

 

בתאבון!

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

 

השוונץ:

  • זוכרים את הסרט המתוק והמצחיק "חתונה יוונית שלי" (באנגלית זה נשמע יותר טוב: My Big Fat Greek Wedding")? משפחה יוונית במיטבה: "כי בחורות יווניות טובות צריכות לעשות שלושה דברים בחיים: להתחתן עם בחורים יווניים, להוליד תינוקות יווניים ולהאכיל את כולם עד יום מותן". נשמע מוכר, לא?
  • הכרתי לראשונה את הזמרת חאריס אלקסיו דרך שמעון פרנס, המשדר מוסיקה יוונית בגלי צה"ל, כמעט מדי יום בשעה 18:00. קול חם וצרוד ואג'נדה פוליטית הם שילוב טוב גם ביוונית, נכון? בארץ מכירים אותה מהשיר "אילו הייתי איתך" .

חופשה יוונית – חלק א'

גם לגרגרניות מגיע לפעמים לצאת לחופשה… "קפיצה קטנה" והופ – אנחנו ביוון! גם אחרי כמה ימים בארץ, אני עדיין לא יכולה להירגע מהארץ היפיפיה הזו, שלמרות שהיא כל כך קרובה אלינו, היא מאוד שונה. הרים ירוקים וצוקים מרשימים, נהרות מלאי מים, עצי זית בלי סוף, ים כחול-כחול מעוטר במפרצים וביניהם בתים לבנים עם גגות אדומים או אפורים.

ואיזו שלווה! אמצע השבוע וכולם מתנהלים בנחת. 4 שעות הפסקה בצהריים, לאוכל, משקה קטן ומנוחה. לכולם חיוך על הפנים וכל השלטים כתובים בשפה הלא-מובנת הזו, עם אותיות מעולם האלגברה.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

אז נכון שהיוונים מצויים כעת במשבר כלכלי גדול, אבל לשמחתי יופיו של הנוף לא מושפע מהצרות שלהם. גם המטבח היווני היה מאז ומתמיד מטבח פשוט ולא מתחכם, המבוסס על מוצרים טריים וטובים.

אנחנו התמכרנו לסלט היווני שלהם. לתומנו חשבנו שאנחנו מכירים מהו סלט יווני – הרי הוא מצוי בתפריט של כמעט כל בית קפה בישראל ותמיד הוא ע-נ-ק ומלא בחסה. מסתבר שטעינו! הסלט היווני שפגשנו במסעדות ביוון מורכב ממעט חומרים וחסה – יוק. בקלילות תנסו גם אתם בבית ותתמכרו לפשטות ולטעם!

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

 

סלט יווני "אמיתי"

צלחת אחת לשניים (או לאחת רעבה כמוני)

 

החומרים

  • 2 עגבניות חתוכות לקוביות גדולות
  • 1 מלפפון פרוס לעיגולים דקים
  • 1-1/2 בצל שאלוט פרוס לפרוסות דקות
  • 4-5 זיתים – סוג הקלאמטה הולך פה מצויין  (או זן אחר גדול, כהה ומלא טעם)
  • פרוסת פטה צאן גדולה ושלמה (לא ללכת כאן על שום פטה מעודנת או למריחה או 5%. בגלל פשטות המנה חשוב להשתמש בדבר האמיתי!)
  • אורגנו מיובש
  • שמן זית כתית מעולה
     

אופן ההכנה:

  1. שמים בצלחת את העגבניות, המלפפונים, פרוסות הבצל והזיתים.
  2. מניחים מעל הכל את פרוסת הפטה ומפזרים מעל אורגנו מיובש.
  3. מטפטפים שמן זית לפי הטעם. מי שמרגיש חייב יכול גם לסחוט מעל מעט מיץ לימון.

 

זהו – אפשר להסתער!

בתאבון!

השוונץ:

  • אנחנו התמקדנו בביקור הנוכחי שלנו בצפון יוון. רציתי להמליץ על החלק המערבי, המתויר פחות מהאיים של יוון. נכון, לא מדובר בחופשת "בטן-גב" על החוף, אלא בחופשה פעילה יותר, אבל אתם יכולים להחליט עד כמה פעילים תרצו להיות: כפרי זגוריה היפים, ערוץ הויקוס (הנמוך ביותר בעולם, ע"פ גינס) והמנזרים התלויים במטאורה.
  • המלצה חמה: ארוח מושלם בכפר אספרגלי, אחד מכפריה זגוריה, תמצאו אצל אלני המקסימה, בקומפלקס הבתים שלה, הנקראים "Aiolides", ע"ש בנותיו של אל הרוח במיתולוגיה היוונית. כשתגיעו אליה תבינו למה קראו כך למקום שלה.
  • יוון ישר מעלה אצלי באסוציאציות את יהודה פוליקר ואת השירים מתוך "עיניים שלי". לא להאמין שחלפו מאז 25 שנים!
  • יגיעו פוסטים יוונים נוספים בהמשך – צפו לטוב!