ששש…שוקולד לסוף הששש…שנה

אין כמו לסיים את שנת 2010 עם טעם טוב בפה. לא יודעת איך זה אצלכם בבית, אבל אצלנו כשמבקשים משהו "טוב" לסיום הארוחה, אין אופציה אחרת אלא שוקולד. הרי שוקולד עשוי מזרעי פרי עץ הקקאו, שפרושו "מזון האלים"!

צילום: מתוך אתר ויקיפדיה

אומרים שתשעה מתוך עשרה אנשים אוהבים שוקולד; העשירי פשוט משקר. למרות שאני באמת ובתמים מכירה ילדה שלא אוהבת שוקולד, היא ממש היחידה! שוקולד לבן זה ממש לא אני, חלב גם לא משהו, אבל עם מריר 70% – קניתם אותי! כמו שאתם בטח יודעים, שוקולד משחרר אנדורפינים במוח ולכן עושה הרגשה נעימה בגוף, אבל גם קצת ממכר. מחקרים הראו ששוקולד מפחית את הסיכון ללקות בשבץ מוחי והתקפי לב. אז אפשר לסכם על 3-4 קוביות שוקולד ביום?

חשבתי על מתכון שמשלב שוקולד עם אלכוהול (כי הרי מתבקש לפתוח איזה בקבוק). הנה לפניכם המתכון האולטימטיבי:

ליקר שוקולד

החומרים:

• 1/2 1 כוסות סוכר לבן (300 גרם)
• 3/4 כוס מים
• 5 כפות קקאו לא ממותק (45 גרם)
• 3 כוסות וודקה
• 1 מקל וניל חצוי

 

אופן ההכנה:

1. ערבבו סוכר, מים וקקאו בסיר על אש בינונית והביאו לרתיחה, תוך כדי ערבוב מדי פעם.
2. הנמיכו את האש וערבבו עד שהסוכר והקקאו נמסים לחלוטין. הורידו מהאש וצננו.
3. מזגו לתוך בקבוק יפה וודקה והכניסו לתוכו את מקל הוניל החצוי (אני השתמשתי בבקבוק ויסקי שחיסלנו מבעוד מועד). שפכו גם את תוכן הסיר לתוכו. המושחתים מוסיפים בשלב זה גם שמנת מתוקה, אבל אז זה מחייב להחזיק את הליקר במקרר.
4. סגרו היטב את הבקבוק בפקק ואחסנו במקום חשוך וקריר לשבועיים. הפכו את הבקבוק מדי יומיים, כדי שהנוזלים יתערבבו.
5. לאחר שבועיים ניתן לסנן את הליקר דרך נייר פילטר או בד גבינה. הסינון עשוי לקחת זמן רב כיוון שמדובר בליקר סמיך. שלב זה אינו חובה (אני למשל, לא מהמסננים).

 

צילום: "הגרגרנית"

 

השוונץ:

• למי שאוהבים מתוק ורוצים לדעת עוד, "סרינה" הוא מיזם של אישה שאוהבת שוקולד ועוד יותר מזה, אוהבת להאכיל וללמד על שוקולד. לימור דרוקר, האישה שמאחורי "סרינה" היא שוקולטיירית, אשר מכינה באהבה טראפלס, פרלינים ועוד מתוקים עשויים שוקולד, במושב עין ורד אשר בשרון. לאחרונה היא פתחה מרכז מבקרים, שם היא גם עורכת סדנאות שוקולד לילדים ומבוגרים. מומלץ לבוא לבקר, להתנסות ולטעום!
• ב-10 בדצמבר חגגו בארגון "Slow Food" את יום Terra Madre. יום זה נועד לציין את המזון המקומי, שטעמו טוב והוא מיוצר מבלי לפגוע בסביבה ומתחשב בנושאי צדק חברתי. הרעיון הוא לעודד מודל לייצור מזון ולצריכתו, שונה ממה שאנו מכירים היום (סופרמרקט אאוט, קניה ישירה ממגדלים/יצרנים אין). כמה טוב לפגוש אנשים, כמו לימור דרוקר, אשר מגשימים את עצמם דרך העשיה. כולנו נהנים מכך!
• ישנם שלושה זנים של עצי קקאו והם גדלים באזור קו המשווה, במרכז ודרום אמריקה, באיים הקריביים ובאפריקה. רוב רובם של השוקולטיירים בישראל מייבאים פולי קקאו קלויים ומכינים מהם שוקולד. כדאי להזכיר שוקולטייר אחד, "הולי קקאו", אשר החליט להתחיל את יצור השוקולד שלב אחד מוקדם יותר. כבעלים של מטע אורגני של עצי קקאו בדרום אמריקה, הוא מביא לארץ את הפולים וקולה אותם בעצמו, בשיטה מסורתית. אגב, הוא מוכר גם פולים לא קלויים של קקאו (נמכר בחנויות הטבע). שווה לטעום אותם כדי לחוש בהבדל!

מחניודה? כן!

מה לא אמרו על מסעדת מחניודה הירושלמית? שהעיצוב שלה מיוחד, שבלתי אפשרי להזמין בה מקום, שהאווירה בה זה משהו אחר, שהאוכל בה טעים להפליא? ובכן –הכל נכון! לאחר מספר נסיונות הצלחתי להזמין שולחן לצהריים של יום חול. בכל זאת, להגיע מהשפלה לבירה זה לא עניין של מה בכך.

בתחילה נתנו לנו לשבת על הבר, לאכזבתנו רחוק מהמטבח, אבל היה לנו מזל של מתחילים – היה זוג שהרגיש לא בנוח קרוב כל כך למטבח ואנחנו זכינו בחילופים המיוחלים! מוקמנו בדיוק מול פניו של השף יוסי אלעד ("פאפי" בפי כל), אחד משלושת השפים של המסעדה. אושר גדול! שף יוסי נטל את המושכות לידיו והכין לנו ארוחת טעימות מלאה הפתעות.

צילום: "הגרגרנית"

זכינו להרגיש מעט מההווי של המטבח הפתוח המשוגע הזה. שף יוסי ניהל את העניינים ביד רמה, עם קריאות עידוד ושירה וגם חיזוקים אלכוהוליים לטבחים לא חסרו. לרגע הרגשנו חלק מ"סודות מחיי המטבח" של אנתוני בורדיין (סקס,דראגז אנד רוקנ'רול בגרסת השף. אם טרם קראתם – חובה!). נהנינו לראות את העבודה שלו על הפיניש של המנות וההקשבה לרצונותיהם של הלקוחות והמלצרים. מתחת למעטה הקלילות החיצוני היתה מקצועיות ממדרגה ראשונה.

התפריט משעשע, מבחינתנו מזכיר את התפריטים היומיים המודפסים של ג'וז ולוז. למשל המנה "לברק על יוגורט בופאלו בצלים ועגבניות צלויות אני מתה על זה"  או "שרימפס שום שמן זית ושקר כלשהו"…

הנה כמה מנות שאכלנו. מקווה שזה יעורר לכם את מיצי הקיבה ותלכו להזמין מקום, מהר לפני שייגמר:

• בורקס תפנוקים – סביח סטייל עם אינטיאס כבוש

צילום: "הגרגרנית"

•  פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמז'ן – המנה המפורסמת ביותר של המסעדה. אני אכלתי אותה עם כף, כי לא יכולתי לוותר על אף גרגר.

צילום: "הגרגרנית"

• מנת פירות ים פיקנטית – מולים, קלמארי, שרימפס וטרפש (פטריית "כמהין" מדברית) עם עגבניות ושום

צילום: "הגרגרנית"

• מגש בשרים – נתח קצבים, פילה ומח עצם, מוגשים עם רוטב גבינה וכרישה, חמאת כמהין וצ'ימיצ'ורי

צילום: "הגרגרנית"

 

לסיום קיבלנו מבחר מהקינוחים – מלבי עם קולי תות, בראוניז שוקולד עם רוטב שוקולד וגלידה שוקולד (לא סתם קראו לזה "הרעלת שוקולד קשה"), אבל לדעתנו הקינוח האולטימטיבי היה בסבוסה של אמא של אורי עם גלידת טחינה וקצפת. בדרך כלל אנחנו לא מחסידי העוגות בסוף הארוחה (כי כבר אין לנו מקום בבטן לעוד פחמימה), אבל עוגת הסולת הזו היתה אוורירית כל כך, שמגיעה בוסה לאמא של אורי! מכיוון שאצלנו מי שממצמץ עלול להפסיד את הקינוח, לא זכיתי לצלם את היצירה. תצטרכו לבוא בעצמכם לבדוק את העניין.

 

השוונץ:

הפעם המתכון "קפץ" לסוף הסיפור. 

הפולנטה היא המנה שפרסמה את המסעדה (כולל דרך ההגשה המגניבה שלה בצנצנת) ונזכרתי שפעם כבר כתבתי שאני עוד אתייחס למנה הזו (ראו את הפוסט אצל ארז קומרובסקי). ובכן, כדי לעשות פולנטה מעולה בעצמכם, אתם זקוקים לקמח תירס ותערובת של חלב ושמנת מתוקה (התערובת לפי ראות עיניכם). היחסים צריכים להיות 4 ליטר נוזלים על 1 ק"ג קמח. מרתיחים את הנוזלים ומוסיפים את הקמח בזרם דק, תוך כדי ערבוב. לא מפסיקים לערבב, על אש נמוכה, עד שמתקבלת תערובת סמיכה ורכה. בשלב הזה אפשר להוסיף מלח גס לתיבול, חמאה לתוספת רכות, כמה גרגרי תירס להעשרת המרקם וגם גבינת קשקבל או פרמזן לאקסטרה טעם. מתקבלת מנה נפלאה לערבי חורף קרירים!

בתאבון!

 

 

סיר הסירים

המותג נאופלם, שהגיע לישראל מקוריאה הרחוקה, החל את דרכו פה לפני כמה חודשים ושינה את שוק כלי המטבח, בעיקר את תחום הסירים ומחבתות. ראשית, לא עוד סירים כסופים כמו שהכרנו מימים ימימה, כי אם סירים בשלל צבעי הקשת – ירוק, אדום, כתום וצהוב (השאלה הקשה האמיתית היא איזה צבע לבחור ולמה צריך להתאים…). אך הנושא המרכזי בו מתמקדת החברה הוא הציפוי הפנימי של הסירים והמחבתות.

רק שתהיו בעניינים: טפלון רגיל זה "ממש, כאילו, אאוט". בכל חנות כלי מטבח תמצאו היום סירים ומחבתות בשלל ציפויים (שמעתם על ציפוי מאבקת יהלומים? ועל ציפוי זהב?), המבטיחים לכם שהמזון לא נדבק לתחתית במהלך הבישול, ללא צורך בכמות גדולה של שמן ולא פחות חשוב – קלים לניקוי. ועוד דבר – לכולם יש ECO  בשם…

צילום: יח"צ

הכלים של נאופלם מתהדרים בתואר "בריא", שכן הציפוי הקרמי שלהם, האקולון (מה אמרתי לכם? –"אקו"), עשוי מחומרים טבעיים בלבד והוא בעל עמידות גבוהה מפני  שריטות. תחתית המחבת או הסיר מצופה בלא פחות מ-7 שכבות, כך שלמרות שברור שעדיף להשתמש בכף עץ או סיליקון לערבוב המזון בסיר, אם בכל זאת יצא לכם לערבב בכף רגילה, היא לא אמורה לגרום לשריטות.

לא היתה ברירה – הייתי חייבת לנסות את הפלא הזה ולהבין את סוד הציפוי.

בשישי הכנתי תבשיל עוף לארוחת הצהריים – משחימים כרעי עוף במחבת ואח"כ מוסיפים תפוחי אדמה, בטטה, גזר, כרישה, בצל ושום וממשיכים לטגן. מתבלים במלח, פלפל שחור, מעט טימין מיובש ומשקים הכל ביין לבן. זהו – אחרי פחות משעה יש לכם אוכל חם וטעים.

בשבת השקעתי בפאייה – שוב, ארוחה שלמה בסיר אחד: אורז עגלגל, כרעי עוף, נקניקיות ואפילו כמה שרצים מהים, עם קוביות פלפל אדום, בצל, שום וכמה חוטי זעפרן, יין ומים. הסיר היה קצת על הכיריים ויותר מזה בתנור. מעדן!

צילום: "הגרגרנית"

 

תובנות ומסקנות:

• אחלה סיר. יותר מזה – אחלה ציפוי!
• לשימוש על הגז וגם בתנור (עם המכסה עד 180 מעלות) – שימושי ביותר.
• הבטיחו וקיימו: החלק הנעים הוא הניקוי הקליל, ללא מאמץ (שאני אשפשף?…).
• יחד עם הסיר הגיעו זוג "אזניים" מסיליקון לאחיזת הידיות – מומלץ ביותר לא להתבלבל ולנסות לאחוז בידיות הסיר החמות. מנסיון, זה כואב!!

 

השוונץ:

• איזה מזל שכל פעם ממציאים דברים חדשים, כדי שלא יהיה לנו משעמם ונוכל להוסיף עוד גאדג'טים לארון המטבח שלנו… הנה עוד כמה אתרים של כלים מעוצבים למטבח (ויש עוד המון ברשת):
• Josef Josef
• Kitchenisms
• Typhoon
• Guzzini
• Alessi
• Fred
• Pylones
• יש כלים ואביזרים רבים, אשר מעוצבים ו"חתומים" ע"י שפים טלוויזיוניים, כמו מריו בטאלי, רייצ'ל ריי, ג'יימי אוליבר ואחרים.
•  את המוצרים של נאופלם ניתן להשיג בחנות המפעל ( נחלת בנימין 113 ת"א) ובחנויות כלי המטבח המגוונות ברחבי הארץ. אני ביקרתי בחנות המפעל וקיבלתי יחס מיוחד, אז אולי אני משוחדת, אבל אתם יכולים לבדוק בעצמכם.

היה פה מרק פו?

לפני מאה שנה פחות או יותר (לפחות ככה זה נראה עכשיו) גרנו בפריז. העיר הכי יפה בעולם הניחה לנו לגלות את כל אוצרותיה – בנינים וגנים יפים, מוזיאונים עם תערוכות מצוינות וגם אוכל טעים ממטבחים שלא הכרנו. בין היתר גילינו בה את האוכל הויטנאמי. היתה לנו את המסעדה הקטנה "שלנו", שהיתה למעשה כוך, בו האישה הגישה לנו את מטעמיו של בעלה, שבישל במטבח. היתה להם תינוקת קטנטונת, בערך בגיל של הבן התינוק שלנו וכך היו לנו עוד כמה נושאי שיחה.

גם אחרי שחזרנו לארץ, היינו מתייצבים במסעדה כל פעם שבאנו לביקור בפריז, לאכול את התפריט הקבוע שלנו: "נם" – אגרול מטוגן שמוגש עם עלי חסה ומנטה (בצרפתית נקרא Pâtés Impériaux) ומרק, שהוא ארוחה בפני עצמה, עם אטריות, בשר וכל טוב. מכיוון שהכוסברה לא היתה אז חברה שלי, אני הזמנתי את המרק עם הפטרוזיליה והעזר הזמין את זה עם הכוסברה.

לכבוד החורף שהגיע אלינו סוף-סוף בסוף השבוע הזה, לא היתה ברירה ונכנעתי ללחץ הקהל. הכנתי בעצמי את המרק הנפלא ההוא והפעם נתתי כבוד לכוסברה. מומלץ ביותר לכל מי שמתגעגע לאוכל ויטנאמי ואינו יכול "לקפוץ" בדיוק עכשיו לעיר האורות (או לחילופין, לויטנאם).

צילום: "הגרגרנית"

 

מרק פו – מרק בשר ויטנאמי (Phở  ובצרפתית Soup Tonkinoise)  

4 מנות

למרק הבשר:

• 4 עצמות מח עצם
• 1 ק"ג בשר עסיסי – אני השתמשתי בשפונדרה
• ג'ינגר (כ-10 ס"מ), חצוי לאורכו
• 2 בצלים יבשים, חצויים
• 1 לפת קלופה וחצויה
• 1 גזר קלוף וחצוי
• 1/4 כוס (60 מ"ל) רוטב דגים
• 3 כפות סוכר לבן
• 5 כוכבי אניס
• 6 יחידות ציפורן שלמות
• מקל קינמון
• 1 כף מלח

להגשת המרק:

• 250 גרם אטריות אורז (השתמשו באלה הרחבות מעט, ולא הדקיקות)
• 1/2 ק"ג סינטה
• 3 בצלים ירוקים פרוסים באלכסון
• 1/3 כוס כוסברה קצוצה גס
• 2 בצלי שאלוט פרוסים דק
• נבטי שעועית סיניים שלמים
• 10 עלי בזיליקום קרועים
• 1 ליים פרוס לרבעים
• פלפל שחור
• פרוסות מפלפל חריף אחד (אופציונאלי ואם שמים – פרוסה או שתיים בלבד. המרק לא אמור להיות חריף)

אופן ההכנה:

לפני הכל:

מניחים את נתח הסינטה עטוף בניילון נצמד בפריזר. לאחר שהמרק יהיה מוכן (זה יקח כשעתיים), הוציאו את הנתח, פרסו אותו לפרוסות דקיקות וחתכו כל פרוסה לגודל ביס.

מרק הבשר:

1. שימו בתבנית את הבצלים והג'ינג'ר החצויים והניחו קרוב מאוד לחלק העליון של התנור, לכ-3-4 דקות של אפיה בגריל, עד שהם משחירים מעט.
2. בסיר גדול הרתיחו 6 ליטר מים.
3. הניחו את עצמות המח והבשר בסיר אחר והוסיפו מים עד כדי כיסוי. הביאו לרתיחה ותנו למים לרתוח בחוזקה כ-5 דקות. פעולה זו תעזור לנו להיפטר מהלכלוך שבעצמות.
4. העבירו את העצמות והבשר בעזרת מלקחיים לסיר עם המים הרותחים והיפטרו מהמים בהם בושלו העצמות והבשר. כאשר המים רותחים שוב, הנמיכו את האש.
5. בעזרת כף הוציאו קצף ושומנים שעולים מעלה (פעולה שיש לחזור עליה מדי פעם במהלך הבישול).
6. הוסיפו ג'ינג'ר, בצלים, לפת, גזר, רוטב דגים וסוכר והמשיכו לבשל על אש נמוכה.
7. לאחר כשעה וחצי הוסיפו למרק את כוכבי האניס, הציפורן ומקל הקינמון, סגורים בתוך שקיק בד מיוחד לבישול.
8. תנו למרק להתבשל עוד כחצי שעה. בשלב הזה הבשר צריך להיות רך והמרק מקבל צבע חום יפה ואינו מוציא עוד קצף על פניו.
9. מוסיפים מלח ומערבבים. זהו – המרק מוכן. מסננים את הנוזל הטוב ונשאר רק עוד להרתיח אותו ממש לפני המזיגה לקערות.

 

אטריות:

מבשלים את האטריות לפי ההוראות – כמה דקות במים רותחים וזהו. להיזהר לא לבשל יותר מדי, כי האטריות נכנסות עוד למרק הרותח.

ההגשה:

1. בוחרים קערה עמוקה ומניחים בתחתיתה אטריות ומעליהן פרוסות בשר. שפכו מעל את המרק הרותח. המרק הוא זה יבשל את הבשר הנא.
2. הגישו לשולחן. איש-איש יוסיף לעצמו נבטים, בצל ירוק, פרוסות שאלוט, בזיליקום, פרוסת ליים, פלפל שחור והכי חשוב – כוסברה! מה שנשאר הוא לדוג את התוספות בצ'ופסטיקס ולשתות את המרק ישר מהקערה.
3. היה ארוך, אבל שווה, נכון? כל המטבח מריח!

בתאבון!

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

• אוכל ויטנאמי הוא בכלל מעולה וספר מתכונים ויטנאמים מצוין הוא "The Foods of Vietnam".
• מאז שגרנו בפריז חלו בה כמה וכמה שינויים. בין היתר המסעדה הויאטנמית הנפלאה שלנו, Van Long, עברה מקום וגדלה מאוד-מאוד. היא עדיין ממוקמת ברובע ה-13 (הפעם באזור יותר שיקי) ועדיין מומלצת ביותר!
• וכעת אשמח להצעות – מה עושים עם הבשר שבושל שעתיים ונתן את נשמתו למרק? לא בא לי לזרוק…

מלך תפוחי האדמה – הגרטן

תאמינו לי שעשיתי את כל המאמצים להימנע מזה. מי צריך את כל הפחמימות האלו? ומה עם החוסר בחמאה? והשריפה בכרמל, שלא עשתה לי חשק לבישולים… ובכלל – תחילת דצמבר וחם כמו בקיץ.

"לא עזר לי בגרוש", כמו שהבן שלי אומר לאחרונה (מסתבר שהוא יודע מה זה גרוש. בדקתי). תפוחי האדמה הללו, שהרימו ראש בזכות הלביבות של חנוכה, נדבקו אלי ותפסו כל חלקה טובה במוח שלי, המחפש מה לבשל. נכנעתי. בכל זאת, אין מאכל מנחם כמו תפוחי אדמה, שיצאו ממש עכשיו חמים מהתנור.

רציתי לחדש קצת, אבל הגרטן תפס את הכסא של ארצ'י בנקר ולא הסכים לפנות אותו. נו, אם אתה לא יכול לנצח אותם וגו'. אפילו הגשם שירד סוף-סוף בלילה היה לטובתו, אז מי אני… הנה המאכל המנחם עלי אדמות, מוגש לצד מנת בשר או בתפקיד הראשי. לאכול בכף עם מישהו שאוהבים, כדי לאסוף את כל הרוטב העוטף את תפוחי האדמה ואח"כ ללכת לישון מדושני עונג.

צילום: "הגרגרנית"

גרטן דופינואה (Gratin Dauphinois) 

המקור של הגרטן בצרפת ופרוש המילה מתייחס לציפוי הפריך בחלקה העליון של המנה. הגרטן הידוע מכולם הוא של תפוחי אדמה, אבל אפשר לעשות גרטן גם מירקות אחרים. גרטן זה מגיע מאזור דופינה (Dauphiné) בדרום-מזרח צרפת, הידוע כאזור סקי (כמה מתאימה הפחמימה הזו ל-Apré Ski). מאותו אזור בצרפת, אגב, הגיעו אלינו גם גבינות מצוינות כמו סנט-מרסלן ופיקודון. הנה עיבוד קל שלי על מתכון של השף המהולל ג'ואל רובושון, מלך תפוחי האדמה של צרפת (קראו ב"שוונץ" להלן).

החומרים לתבנית בגודל 25X30 ס"מ

• 1.5 ק"ג תפוחי אדמה (כ-10 יחידות בינוניות)
• 1/2 ליטר חלב + 1/2 ליטר מים
• בוקה גרני (אגודת עשבי תיבול מיובשים צרפתית. אם אין לכם – קשרו יחד גבעולי טימין, פטרוזיליה, ועלה דפנה)
• שן שום קלופה וחצויה לאורך
• 30 גרם חמאה
• מעט אגוז מוסקט מגורר
• מלח
• פלפל לבן
• 1 שמנת מתוקה (אני השתמשתי בשמנת לבישול 15% שומן)
• 100 גרם גבינה מגוררת – עדיף גרוייר, אבל אפשר גם פרמזן, קשקבל או כל גבינה קשה טובה

 

הוראות הכנה:

1. חממו תנור ל- 190 מעלות.
2. קלפו את תפוחי אדמה ופרסו לפרוסות דקות בפוד-פרוססור או במכשיר פריסה. מי שמרגיש חובה יכול לשטוף את תפוחי האדמה מהעמילן. אני אוהבת אותם כך, ללא שטיפה.
3. בסיר גדול ערבבו תפוחי אדמה, חלב, מים, בוקה גרני, מלח ו-15 גרם חמאה והביאו לרתיחה על אש גבוהה. ערבבו מדי פעם כדי להימנע מהידבקות תפוחי האדמה לתחתית הסיר. הנמיכו את האש לבינונית ובשלו עד שתפוחי האדמה רכים אך לא מתפוררים, כ-10 דקות.
4. שפשפו תבנית בשן השום החצויה ומרחו עליה את שאר 15 גרם החמאה.
5. בעזרת כף מחוררת העבירו מחצית מכמות תפוחי האדמה מהסיר לתבנית.
6. תבלו מעל במעט מלח ופלפל לבן ושפכו מחצית מכמות השמנת ומחצית מכמות הגבינה.
7. כסו בשאר תפוחי האדמה ושוב חזרו על התיבול – מלח, פלפל, שמנת וגבינה.אפשר לגרד מעל גם מעט אגוז מוסקט.
8. העבירו את הגרטן לתנור ואפו עד שמתקבל ציפוי פריך וזהוב, כשעה.
9. הוציאו את הגרטן מהתנור ותנו לו להתייצב מעט לפני ההגשה.

 

בתאבון!

השוונץ:

ג'ואל רובושון ידידנו הוא אחד השפים הנודעים בעולם: קיבל את תואר "שף המאה" בצרפת ומסעדתו זכתה להיקרא "המסעדה הטובה בעולם". אלא שגם לו נמאס לחיות כמו כלב והוא הודיע שהוא פורש וסוגר את מסעדותיו. הוא פנה להמונים בתכנית טלויזיה והרוויח הרבה כסף, בלי להרוס את הידיים ואת שעות השינה. אבל כמו מתמכרים אחרים, הוא חזר לניהול מסעדות והפעם, את רשת "L'atelier", שמונה כרגע 10 מסעדות, בפריז, ניו יורק, לונדון, טוקיו ועוד. המנה ששמו קשור בה הכי בעולם היא הפירה המושלם שלו. תערובת של תפוחי אדמה וחמאה בכמויות שלא יאומנו… בריאות!