לאכול את פריז – בעיניים, באף ובפה

אח, פרי-פרי. רק להגיד לעצמי את השם וכל הראש מוצף בתמונות והלב מתרחב מנחת וערגה. אני יודעת שהעולם נחלק לאלה שמתים על לונדון ולאלה שנשבעים בפריז (ויש כמובן את אלה שמוכנים להקריב את נפשם על ניו יורק, ועוד ועוד), אבל תודו – באמת שאין כמו עיר האורות! אחרי כך וכך פוסטים, לא יכולתי שלא לחזור לפריז אהובתי. Je t`aime Paris!

אני שומרת אמונים לגדה השמאלית של העיר, שם אני מרגישה בבית כבר הרבה שנים. אחד מרגעי ההתרגשות שלי, כאשר אני מגיעה לפריז, הוא העליה במדרגות הנעות שבתחנת הרכבת (ה-RER) לוקסמבורג, לשם אני מגיעה הישר משדה התעופה. כשהראש מגיח במעלה המדרגות, הוא מסתובב לעבר הגנים היפים, לראות מה הם מציעים בעונה הזו של השנה. קיץ, סתיו, חורף או אביב – כל עונה יפה בגני הלוקסמבורג! וכמו תמיד – תערוכת הצילומים המתחלפת שתלויה על הגדר מביאה ידע ויופי מכל העולם!

אפשר לצעוד במעלה רחוב Soufllot עד הפנתאון ולרדת דרך שוק ה- Moufftard. השוק תמיד עושה לי חשק לבשל – העיניים הרואות, האף המריח והפה המתמלא רוק: עופות ובשר מסוגים שונים, ירקות ופירות יפים יותר מאלה שבארץ ופירות ים או דגים שאיני תמיד מזהה, אבל תמיד מבטיחים טריות וטעם טוב.

לחילופין, אפשר להיכנס לתוך גני הלוקסמבורג, לטייל בגנים היפיפיים, לשכור ספינת עץ "אמיתית" ולהשיט אותה באגם שמול הארמון. מבטיחה שזו תהיה אחת מהפעילויות הכיפיות ביותר שעשיתם (עם ילדים או בלעדיהם)! אחר כך, לשבת על כסא ירוק (לבדוק שאין עליו חריונים של ציפורים) ולהביט ביופי השלו הזה באמצע העיר הסואנת. אנחנו כאן בשביל הרוגע, אז תנו מנוחה לרגליים ותקראו להנאתכם ספר או עיתון, כמו שפריזאים אמיתיים עושים.

מקום שאני אוהבת במיוחד לטייל בו הוא האי הקטן שבאמצע העיר, Ile Saint Louis. תגיעו אליו אחרי שביקרתם אצל גבירתנו, בכנסיית ה- Notre Dame, דרך הגשר המחבר את הגנים שמאחורי הכנסיה. ברור שתראו תור ארוך מול גלידריית Berthillon, אבל מכיוון שאתם למודי גלידות מעולות (תהיו בטוחים שאייסברג לא פחות טובה ממנה), ותרו על העמידה בתור וכנסו לרחוב הראשי של האי, Saint Louis en l'Ile. היכנסו לחנות שמני הזית Oliviers & Co., לגלריות הקטנות או לחנויות הצעצועים המקסימות לילדים. לא תוכלו לוותר על ביקור בחנות המתוקה Pylones , שם אפשר להתנחל לשעות רבות, בין הגאדג'טים המעוצבים השונים. בטוח תמצאו שם משהו שאתם חייבים למטבח שלכם!

אם אתם רעבים ונפל בחלקכם יום שמשי (גם אם קר), אין לי אלא להמליץ לכם לקנות באגט או פיסל בבולנז'רי, כמה גבינות מהפרומז'רי ולרדת לשבת ולהתחרדן על גדת הסיין, על הטיילת הקטנה Quai d'Orleans שעל האי. אוי החיים הקשים…

ואם כל זה עוד לא עשה לכם חשק, לא נוכל לסיים את הסיבוב הקצר הזה בפריז בלי מתכון לאחד המאכלים שיותר מזוהים עם העיר.

קרוק מסייה (Croque Monsieur)

2 מנות

1/2 כף חמאה
1 כף שטוחה קמח
1/2 כוס חלב חם
מלח, פלפל שחור, קורט אגוז מוסקט
80 גרם גבינת גרוייר מגוררת (או גבינה קשה אחרת)
4 פרוסות לחם לבן מרובע לטוסטים
חרדל דיז'ון
2 פרוסות נקניק האם (שינקן מבושל/פולני)

אופן ההכנה:

  1. המיסו את החמאה בסיר על אש נמוכה. הוסיפו את הקמח ובחשו בכף עץ כדקה. מזגו בזרם דק את החלב החם והמשיכו לבחוש עד שהרוטב מתעבה ואין גושים. הורידו מהאש והוסיפו את התבלינים וכרבע מכמות הגבינה המגוררת, בחשו היטב והניחו בצד.
  2. הכינו טוסטים מפרוסות הלחם, כך שהפרוסות יהיו פריכות אך לא יישרפו (שימו בתנור בתחילה על צד אחד ואחר כך הפכו לצד השני).
  3. מרחו שתי פרוסות לחם במעט חרדל ושימו עליהן פרוסת נקניק. פזרו 40 גרם מגבינת הגרוייר מעל וסגרו בפרוסת טוסט נוספת (אלו שנשארו).
  4. הניחו על תבנית מרופדת בנייר אפיה ומרחו מעל כל סנדוויץ שיצרתם מחצית מרוטב הגבינה ופזרו מעל הכל את גבינת הגרוייר שנותרה.
  5. אפו בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות, כ-5 דקות.
  6. העבירו את התנור למצב של גריל ואפו את הסדוויצ'ים כ-3 דקות נוספות או עד שהציפוי מבעבע וצבעו זהוב.

בתאבון!

השוונץ:

ויש כמובן עוד המון דברים לעשות ולראות בעיר (רשימה חלקית מאוד-מאוד. צריך להשאיר משהו לפעם הבאה):

  • אפשר להתחיל את הטיול הזה בתצפית נפלאה מאחד מסמלי העיר – מגדל אייפל, אשר נבנה לכבוד היריד העולמי בשנת 1889, לציון 100 שנים למהפכה הצרפתית.  אפשר לעלות עליו בטיפוס במדרגות או במעלית. אני ממליצה לכם לתכנן את היום כך שתעלו עליו בשעות אחר הצהריים ואז תצעדו לתחנת  Pont de l'Alma, ממש מתחתיו, לשיט על נהר הסיין, ב- Bateaux Mouches . אין כמו סיור כזה בספינה, בשעות הדמדומים, כדי להתאהב בעיר!
  • לצפות במופע בלט או אופרה, בזו הישנה, ה-Palais Garnier או בזו החדשה, אשר בכיכר ה-Bastille.
  • להיכנס לאחד מהמוזיאונים הנפלאים שבעיר – הלובר, בו ילדים רצים לראות את הסרקופגים המצריים ואת המונה ליזה, או האורסיי – בו נראה את כל היצירות האימפרסיוניסטיות שאפשר לחלום עליהם מספרי האמנות. אני הכי אוהבת לבדוק את התערוכות המצוינות במרכז פומפידו ושוב לחייך מהמזרקה הנפלאה שלידו, עם הפסלים המרקדים של ניקי דה-סן-פאל וז'אן טינגלי.
  • אם "נידונתם" לצאת מחוץ לעיר לפארק שעשועים – אני רוצה להמליץ לכם לנסוע לפארק אסטריקס, גיבור ספרי הקומיקס הצרפתי של גוסיני (הידוע גם מסיפוריו על ניקולא הקטן). קצת פחות דביקות מבית דיסני לא תזיק לאף אחד… מומלץ לקנות לפני המסע את אחד מספרי הקומיקס על "אסטריקס, אובליקס וחבורתו".
  • עצה שלי – אל תנסו "להספיק", תחוו את פריז בנחת. והכי חשוב – לכו ברגל, עצרו לקפה קטן על הבר בבתי הקפה וגלו בעצמכם את פינות החמד של העיר!

תירס סטירה

העזר טוען שתירס זה אוכל לפרות. מסתבר שרבים חושבים שהוא טועה מכיוון שתירס הוא אחד מהמאכלים האהובים ביותר על ילדים (ועל עוד איזה אחד או שניים מהמבוגרים). השילוב הנהדר בין המתקתקות הטבעית של התירס לבין המליחות מהמלח הגס, אותו אני מפזרת עליו כשהוא חם, משכיח ממני כל פעם מחדש עד כמה אני שונאת שהגרגרים נתקעים לי בין השיניים. ואיך אתם אוכלים את התירס שלכם? בביסים גדולים, המותירים סימני שיניים על הקלח או שמא אתם אוכלים את הגרגרים אחד-אחד? תתפלאו, יש גם כאלה…

צילום: "הגרגרנית"

 

הפעם רציתי לספר לכם על מרק מיוחד מתירס. נא להשתיק את הקול הקטן שצועק "שוב מרק תירס סיני?!". המרק הזה עשה עליה דווקא מניו יורק. טעמתי אותו לראשונה בתוך ה- "Chelsea Market"' , שהוא מקום שווה בפני עצמו לאוהבי הבישול, האפיה או פשוט אוהבי האוכל. מכיוון שחיפשנו מחסה מפני הקור והגשם, היה זה אך טבעי שנגיע גם למרק. המושיע האולטימטיבי שלנו נמצא ב-"Hale and Hearty".

צ'אודר הוא מן מרק סמיך, המקבל את מרקמו מחלב או שמנת. הנודע ביותר הוא צ'אודר הצדפות של ניו-אינגלנד, אבל צ'אודר התירס אהוב לפחות כמוהו. מקור המילה צ'אודר הוא בסיר שבו המרק מתבשל, כזה שאני מדמיינת שנוכל למצוא בפונדק "הקלחת הרותחת" שבספרי הארי פוטר.  גם כאן מדובר במרק מהסוג המנחם, המתאים בדיוק ליום סגרירי וגשום (אבל גם לימים אחרים).

צילום: "הגרגרנית"

 

צ'אודר תירס (Corn Chowder)

4 מנות

  • 4 קלחי תירס, מופרדים לגרגרים ולקלחים
  • 4 כוסות ציר ירקות או מים
  • 2 שיני שום כתושות
  • 1/2 פלפל חריף
  • 1 כפות סוכר
  • 2 כפיות מלח
  • 1/2 כוס רוויון
  • 1/2 כוס שמנת מתוקה
  • 1/4 כוס כוסברה
  • 1 כף מיץ לימון
  • 1 כוס בצל ירוק קצוץ

אופן ההכנה:

  1. שימו את קלחי התירס וציר הירקות או המים בסיר על אש בינונית והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש, כסו חלקית את הסיר במכסה ובשלו 30 דקות. הוציאו את הקלחים והיפטרו מהם. שמרו 2 כוסות של הציר בצד.
  2. חלטו את גרגרי התירס במים רותחים למשך כ-5 דקות, עד שהם רכים אבל לא מתפרקים. שמרו בצד כוס של גרגרי תירס ואת השאר העבירו למעבד מזון.
  3. הוסיפו למעבד המזון עם התירס גם את ציר המרק ששמרנו בצד, שום, פלפל חריף, סוכר ומלח ועבדו עד למחית חלקה.
  4. העבירו את הצ'אודר לסיר והכניסו לתוכו את גרגרי התירס ששמרתם בצד, הרוויון, השמנת, הכוסברה ומיץ הלימון.
  5. הגישו בקעריות ופזרו מעל בצל ירוק קצוץ (אני הוספתי לצבע גם כמה קוביות פלפל אדום, אבל לא חובה).
  6. אוהבי פירות הים יכולים להוסיף למרק שרימפסים מבושלים (רגילים או בייבי) בשלב 4.

בתאבון!

השוונץ:

  • אם במרק עסקינן, אי אפשר בלי הפרק הנצחי מ"סיינפלד", על הסופ-נאצי. הנאה צרופה גם בפעם האלף!
  • ספר מקסים שכולו מרקים הוא The Daily Soup Cookbook. מחבריו הם השפים של רשת מסעדות מרקים בשם הזה (עליו טוענים היה מבוסס ה"סופ-נאצי"), אלא שהרשת נסגרה בינתיים… שלא כמו בפרק הידוע, השפים הללו כן משתפים את הקהל במתכונים והספר מגוון ומלא כל טוב!

כך הולכים הבוטנים

ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, היה מועד אהוב עלי בלוח השנה העברי עוד מאז ילדותי. ראשית, המראה היפיפה של השקדיות (שלמעשה נקראים עצי שקד, אבל קשה לנצח שנים של שיבוש), הפורחות יחד עם שאר העצים ממשפחת הוורדיים (אגס, אפרסק, דובדבן ועוד).  שנית, היציאה לנטיעות מבית הספר היתה תמיד מלווה בהרגשת חגיגיות, מה גם שחזרנו עם הרבה בוץ בנעליים. מה שהעיב מעט על כל העניין היו תעודות המחצית, מהן תמיד חששתי, עם או בלי קשר למה שהיה כתוב בהן.

לצערי, השנים האחרונות היו שחונות ביותר ובזו האחרונה התחלנו להרגיש את החורף ממש רק עכשיו, בינואר. עקב החום הגדול ששרר בארצנו גם בחודשי הסתיו, מבטיחים לנו יבול מועט ביותר של ירקות, פירות ועשבי תיבול, מה שמעיב מעט על החגיגה. אלתרמן הבטיח בשירו לא רק "נלבישך שלמת בטון ומלט", אלא גם "ונפרוש לך מרבדי גנים", לכן, צאו וקנו לכם שתיל פרח קטן או אולי עשב תיבול לתה או לסלט. תראו שזה יעשה לכם את היום!

הפירות המיובשים והאגוזים, שהם מאפייניו הקולינאריים של המועד הזה, ממשיכים ללות אותנו, למרות שאנו כבר בארץ ישראל ולא בגולה הדוויה. שמחה גדולה! כמה פשוט ככה טעים להכניס לחריץ של התמר ,שהוצאנו ממנו את הגלעין, חצי אגוז מלך. הנה עוד מתכון קליל וטעים שאני זוממת עליו כבר זמן רב.

צילום: "הגרגרנית"

 

בטנים מקורמלים

  • 280 גרם בטנים שלמים, לא קלויים (אפשר גם אגוזים אחרים – שקדים, פקאן, קאשיו ועוד)
  • 200 גרם (1 כוס) סוכר
  • 80 מ"ל (1/3 כוס) מים

אופן ההכנה:

  1. במחבת רחבה שימו בטנים, סוכר ומים. בשלו על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, לאידוי הנוזלים.
  2. הנמיכו את האש והמשיכו לערבב ולצפות את הבטנים בסירופ מתחתית המחבת.
  3. הסירופ מתכהה ואם אתם חוששים לשרוף אותו, הרימו מדי פעם את המחבת מהאש וערבבו היטב את תוכנה.
  4. לאחר שכל הסירופ נגמר ומתגבש והבטנים מקבלים ציפוי "חולי" של סוכר, שפכו את תוכן המחבת על נייר אפיה ותנו לכל העיסה להתקרר.
  5. מרגע זה אני לא אחראית למעשיכם. זהירות – זה ממכר!!!!

בתאבון!

השוונץ:

  • אני רוצה להמליץ לכם לקנות פירות מיובשים אורגניים, בעיקר משמשים. המשמשים המיובשים הרגילים מלאים גפרית, אשר נותנת להם את צבעם הכתום הזרחני. אני, באופן אישי, לא יכולה לאכול משהו עם צבע כזה. המשמשים האורגניים הם בעלי צבע חום, כמו שפירות מקבלים כאשר מייבשים אותם, והם רכים יותר ומתוקים להפליא. אם תטעמו פעם אחת את הדבר האמיתי, לא תוכלו לחזור לאכול את הכתום-כתום הזה יותר.
  • ספר מקסים שנושאיו הם שתילה וגינון "מהמקום האמוצינאלי" הוא "שנת הגנן" של קארל צ'אפק. אני מזדהה עם המספר, אשר תמיד קונה עוד ועוד שתילים ופרחים, בכל פעם שהוא מגיע למשתלה, בלי שום פרופורציה לגודל האדמה העומדת לרשותו. הדגדוג באצבעות פשוט חזק מדי… עבודה בגינה היא תראפיה נהדרת וחוסכת הרבה כסף שאחרת היה הולך לפסיכולוג. מומלץ!
  • ולסיום, עץ השדה, שיר מצוין של נתן זך, הממחיש את החיבור למקום שאנחנו חיים בו, שיש בו גם ירוק ופריחה אבל גם שחור של שריפה ושל פוליטיקה נמוכה.

אוף? עוף!

מה יש לספר על עוף? מן שם גנרי כזה, כדי שחס וחלילה לא נחשוב (או רחמנא- ליצלן, ילדינו יחשבו) שמדובר בחיה האמיתית, היא התרנגולת. האמת היא שבכלל לא בטוח שילדים היום יודעים מה זו תרנגולת – הרי הם חושבים שהאוכל הזה גדל בחתיכות בסופרמרקט.

עוף אינו מאכל סקסי במיוחד, לא למראה ולא לאכילה. תמיד מסתבכים איתו ונאלצים להשלים את החיתוך המנומס בסכין ומזלג בעבודת כפיים. אבל הרווח שמגיע עם אכילת העוף ה"חזירית" הזו (אופס, נפלטה לי עוד חיה…) היא ההנאה הכרוכה בכך. אין מי שמפרק ואוכל עוף בידיים, שלא משמיע גרגורי הנאה. ואם טרם עשיתם זאת, הפסדתם. אל תהיו כל כך אסטניסטיים  ותנו ל"חיה" שבכם לצאת החוצה. אפילו חנה בבלי התירה זאת, במסגרת חוקי האכילה המנומסת.

עוף בתנור הוא מין מאכל שמסמל שלמות – הוא עצמו מכיל חלקים שונים, מה שנותן לכל הסועדים את האופציה לבחור (אין דין זה שאוהב פולקעס כדינו של זה שאוהב את החזה הלבן). כמו כן, אפשר לאפות איתו ירקות ומיני שורשים, וביחד הם מהווים ארוחה שלמה בתבנית אחת.

ועוד דבר – מי שהכניס לתנור עוף שלם עם תפוחי אדמה, בצלים, שומים ושאר ירקות, זוכה לקבל את המתנה הנהדרת מכל – הריח! ריח של בית, ריח של שבת, ריח של חורף ועוד מחשבות שעושות טוב בלב ומעלות געגועים. והעבודה – קלילה! תיק-תק ויש לכם אוכל לכל המשפחה. אז קדימה, לעבודה:

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

עוף צלוי בתנור עם ירקות שורש

עוף שלם במשקל של כ-1.5 ק"ג

למריחה על העוף:

50 גרם חמאה (זו ההעדפה שלי. מי שקשה לו, יכול עם שמן זית או שומן אווז)
עלים מכמה ענפי טימין
מלח, פלפל שחור גרוס

בתבנית:

4 תפוחי אדמה בינוניים, חתוכים לרבעים
1 בטטה, חתוכה לפרוסות עבות
2 שומרים קטנים, כולל העלים, חתוכים לרבעים
1 בצל סגול, חתוך לשמיניות
4 שיני שום קלופות
1/2 כוס יין לבן יבש
מלח
פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה:

  1. חממו תנור ל- 220 מעלות.
  2. מרחו את העוף בחמאה ובתבלינים, מבחוץ, מבפנים וגם נסו לדחוף קצת בין העור לבשר, מבלי לקרוע את העור.
  3. הניחו את הירקות בתבנית מכוסה בנייר אפיה (קל יותר לנקות אח"כ). אפשר כמובן לגוון ולהוסיף עוד ירקות, לפי מה שאוהבים – גזר, שורש פטרוזיליה, ראש סלרי, ארטישוק, לפת ומה לא.
  4. שפכו מעל את היין הלבן.
  5. הניחו מעל הכל את העוף, כשהוא מונח על צידו.
  6. אפו בתנור 30 דקות על צד אחד, 30 דקות על הצד האחר ועוד 10 דקות על הגב. כך תקבלו עוף שחום ופריך מכל צידיו. העוף מוכן כאשר דוקרים אותו במזלג והמיצים שיוצאים ממנו צלולים. לקראת תום זמן הצליה כדאי לבדוק שגם הירקות רכים דיים ולהרטיב אותם מדי פעם במיצי העוף והיין.
  7. מריחים?

בתאבון!

השוונץ:

  • כשהייתי ילדה, אמא שלי היתה שולחת את אחותי ואותי מדי פעם להביא עוף בגריל מהחנות במורד הרחוב. כל הדרך הביתה התאפקתי שלא לפתוח את השקית החמה והריחנית ואני חייבת להודות שהפיתוי היה גדול ביותר. לא ניכנס כאן לשאלה אם עמדתי בו או לא… גם בפריז מצאתי בשוק עופות בגריל, מסתובבים להם על צירם ומפיצים ניחוח מפתה לכל עבר. לפני שנה-שנתיים הפציעה בתל אביב "אופנת העוף בגריל" לזמן קצרצר ונעלמה לה. למה זה צריך להיות משהו אופנתי? אני פונה בפניה נרגשת לקצבים השכונתיים – אנחנו רוצים עופות מסתובבים!
  • בחו"ל יש הרבה מאוד סוגים של עופות לאכילה ואצל כל קצב שכונתי תוכלו לראות את המבחר ולא רק תרנגולות, אלא גם פסיונים, ברווזים ועוד… יש גם דרוג – למשל, העופות שנודעים כטובים ביותר בצרפת הם אלה מברס (Poulet de Bresse) . אצלנו לרוב לא ידוע היכן גודלו העופות, מה ניתן להם לאכול ובטח ובטח מאיזה סוג הם. תרנגולת מצויה. יש עוד לאן להתקדם…
  • ספר מצוין, עם מתכונים מגוונים מעוף ועם תמונות של אוסף אמנות גדול שבמרכזו עומד התרנגול, הוא "The Artful Chicken" – מומלץ כספר בישול וכספר עיצוב גם יחד! וממקומותינו – נסו את "ספר העוף הגדול" מבית "על השולחן". אסופה גדולה של מתכוני עוף, שלם, מחולק, טחון, ועוד ועוד. תיווכחו לדעת שיש עוד מה לחדש בעוף.