ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, היה מועד אהוב עלי בלוח השנה העברי עוד מאז ילדותי. ראשית, המראה היפיפה של השקדיות (שלמעשה נקראים עצי שקד, אבל קשה לנצח שנים של שיבוש), הפורחות יחד עם שאר העצים ממשפחת הוורדיים (אגס, אפרסק, דובדבן ועוד). שנית, היציאה לנטיעות מבית הספר היתה תמיד מלווה בהרגשת חגיגיות, מה גם שחזרנו עם הרבה בוץ בנעליים. מה שהעיב מעט על כל העניין היו תעודות המחצית, מהן תמיד חששתי, עם או בלי קשר למה שהיה כתוב בהן.
לצערי, השנים האחרונות היו שחונות ביותר ובזו האחרונה התחלנו להרגיש את החורף ממש רק עכשיו, בינואר. עקב החום הגדול ששרר בארצנו גם בחודשי הסתיו, מבטיחים לנו יבול מועט ביותר של ירקות, פירות ועשבי תיבול, מה שמעיב מעט על החגיגה. אלתרמן הבטיח בשירו לא רק "נלבישך שלמת בטון ומלט", אלא גם "ונפרוש לך מרבדי גנים", לכן, צאו וקנו לכם שתיל פרח קטן או אולי עשב תיבול לתה או לסלט. תראו שזה יעשה לכם את היום!
הפירות המיובשים והאגוזים, שהם מאפייניו הקולינאריים של המועד הזה, ממשיכים ללות אותנו, למרות שאנו כבר בארץ ישראל ולא בגולה הדוויה. שמחה גדולה! כמה פשוט ככה טעים להכניס לחריץ של התמר ,שהוצאנו ממנו את הגלעין, חצי אגוז מלך. הנה עוד מתכון קליל וטעים שאני זוממת עליו כבר זמן רב.
צילום: "הגרגרנית"
בטנים מקורמלים
- 280 גרם בטנים שלמים, לא קלויים (אפשר גם אגוזים אחרים – שקדים, פקאן, קאשיו ועוד)
- 200 גרם (1 כוס) סוכר
- 80 מ"ל (1/3 כוס) מים
אופן ההכנה:
- במחבת רחבה שימו בטנים, סוכר ומים. בשלו על אש בינונית, תוך כדי ערבוב, לאידוי הנוזלים.
- הנמיכו את האש והמשיכו לערבב ולצפות את הבטנים בסירופ מתחתית המחבת.
- הסירופ מתכהה ואם אתם חוששים לשרוף אותו, הרימו מדי פעם את המחבת מהאש וערבבו היטב את תוכנה.
- לאחר שכל הסירופ נגמר ומתגבש והבטנים מקבלים ציפוי "חולי" של סוכר, שפכו את תוכן המחבת על נייר אפיה ותנו לכל העיסה להתקרר.
- מרגע זה אני לא אחראית למעשיכם. זהירות – זה ממכר!!!!
בתאבון!
השוונץ:
- אני רוצה להמליץ לכם לקנות פירות מיובשים אורגניים, בעיקר משמשים. המשמשים המיובשים הרגילים מלאים גפרית, אשר נותנת להם את צבעם הכתום הזרחני. אני, באופן אישי, לא יכולה לאכול משהו עם צבע כזה. המשמשים האורגניים הם בעלי צבע חום, כמו שפירות מקבלים כאשר מייבשים אותם, והם רכים יותר ומתוקים להפליא. אם תטעמו פעם אחת את הדבר האמיתי, לא תוכלו לחזור לאכול את הכתום-כתום הזה יותר.
- ספר מקסים שנושאיו הם שתילה וגינון "מהמקום האמוצינאלי" הוא "שנת הגנן" של קארל צ'אפק. אני מזדהה עם המספר, אשר תמיד קונה עוד ועוד שתילים ופרחים, בכל פעם שהוא מגיע למשתלה, בלי שום פרופורציה לגודל האדמה העומדת לרשותו. הדגדוג באצבעות פשוט חזק מדי… עבודה בגינה היא תראפיה נהדרת וחוסכת הרבה כסף שאחרת היה הולך לפסיכולוג. מומלץ!
- ולסיום, עץ השדה, שיר מצוין של נתן זך, הממחיש את החיבור למקום שאנחנו חיים בו, שיש בו גם ירוק ופריחה אבל גם שחור של שריפה ושל פוליטיקה נמוכה.
הגרגרנית 