פג'ויה מגינת הזכרונות

זכרון ילדות: ביקור אצל הדודה בקיבוץ, יום שבת. יושבים בגינה ותוך כדי שיחה מפצחים פקאנים, שנפלו על הדשא מן העץ ואוכלים פג'ויות, שחוצים ואוכלים בכפית. צלחות מלאה קליפות, על הלשון מן עקצוץ קטנטן עם טעם מתוק ובטן מלאה. גינת זכרונות הכנתי לי כשבגרתי וכעת גם לי בגינה יש שיח פג'ויה. ממש עכשיו, בסתיו, כשפירותיו מבשילים, הם נופלים בבת אחת, תמיד איכשהוא בלי שאני מוכנה לכך. לפני שאני מספיקה להביא קערה גדולה, הרבה מהם כבר על האדמה.

לפג'ויה ריח נפלא כפותחים אותה, לא פחות מהטעם. אפשר כמובן לאכול אותה כך ואפשר להכין ממנה עוגה או ריבה. ומה לגבי גלידה? כשמועכים את הפג'ויה, המרקם המחוספס שלה נעלם ונשאר רק הטעם הנהדר. המתכון כאן דורש כמה סוגים של הקצפות, אבל כמעט אפס עבודה מצדכם. תנו למכשירים להזיע ואחר כך תמצאו מי שישטוף לכם את הכלים ואתם מסודרים… והטעם, טעם ילדות!

צילום: "הגרגרנית"

גלידת פג'ויה

החומרים

  • 200 גרם פג'ויה, ללא קליפה (טיפ: הוצאת תוך הפרי הוא אחלה תעסוקה לילדים בחופש)
  • 200 גרם סוכר לבן
  • 1 כף מיץ לימון
  • 2 ביצים, מופרדות
  • 1 שמנת מתוקה

אופן ההכנה

  1. מעכו היטב את פרי הפג'ויה בבלנדר-מוט. חשוב להקפיד שהפירות יהיו יבשים, ללא מים ושלא יישארו פירות שלמים, כדי להימנע מחתיכות קרח בגלידה.
  2. ערבבו מחית פג'ויה, סוכר ומיץ לימון והניחו להם לעמוד מעט.
  3. שימו בקערת המיקסר חלבונים והקציפו 5 דקות, עד שמתקבל קצף יציב.
  4. בקערה אחרת הקציפו (אפשר גם ביד) את החלמונים לתערובת תפוחה ובהירה.
  5. הקציפו שמנת מתוקה לקצפת.
  6. ערבבו פג'ויה עם חלמונים, שמנת ולבסוף, בזהירות הוסיפו את הקצף, בתנועת ערבול.
  7. שפכו למכונת גלידה ולאחר מכן, לתבנית ולמקפיא. אני השתמשתי בתבניות מאפינס (יצאו לי 12 מהכמות הזו), כדי ליצור צורות יפות, אבל אפשר גם תבנית אחת גדולה. לא הפסקתי ללקק את הקערה, המרית וכל מה שאפשר. הבעיה היתה להתאפק ולחכות שהגלידה תהיה מוכנה לגמרי (עוד כ-3 שעות).

בתאבון!

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

  • פג'ויה (או פג'ואה) היא שיח ממשפחת ההדסיים שהגיע אלינו מדרום אמריקה. יש לה פריחה מקסימה אדומה, הבולטת על רקע עליה הכסופים. הפרי עשיר בויטמין A וביוד. יש שקוראים לה גם "גויאבת אננס".
  • אם רוצים פג'ויה כל השנה, אפשר להקפיא אותה. נוציא את תוך הפרי ונטפטף עליו מעט מיץ לימון, על מנת שלא ישחיר.
  • שוונץ אחרון חביב לא קשור לפג'ויה כי אם למציאות שמסביבה: אני שונאת את השיחות הריקות מתוכן בתקשורת, לקראת חזרתו של גלעד שליט. אני מבינה את הצורך הנפשי לעסוק בכך, אבל ויטגנשטיין הפילוסוף כבר אמר "מה שלא ניתן לדבר אודותיו, יש לעבור עליו בשתיקה". ויפה שעה אחת קודם. ושיגיע כבר גלעד, כי באמת כבר כל האצבעות כסוסות.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s