אסיה זה כאן

אני מנסה להיזכר מתי אכלתי לראשונה אוכל סיני… נדמה לי שזה היה במסעדת "ין-ינג" (עליה השלום) של ישראל אהרוני. אחריה נפתחו עוד מסעדות רבות, במסגרת הטרנד ושנים חשבנו שזה הטעם של אוכל אסיאתי בכלל (בינינו, מה זה בכלל "אוכל סיני", מארץ כל כך גדולה ומגוונת?). כשגרנו בפריז, נחשפנו לשוני בין המטבחים האסיאתיים: הסיני, התאילנדי, הויאטנמי. היו לנו בהחלט כמה אהבות גדולות שם, אליהם אנחנו מתגעגעים עד היום: ספרינג רולס מטוגנים ומוגשים עם עלי מנטה וחסה, מרקי וונטון עם בשר ונודלס, פרוסות ברווז צלוי ומבריק, קומבינציות סושי, סשימי וניגירי מעולות.

אחרי הרבה שנים בהן פעלו בארץ מסעדות סיניות (תגידו, גם אתם בספק אם הם באמת אוכלים עוף ואננס?) הגיעו המסעדות ה"אסיאתיות", שפתחו את התפריט לעוד השפעות. וכמובן, הסושיות, שהפכו את הסושי היקר למנה פופולרית ושווה לכל כיס (שלטעמי זה בעייתי בארץ שלנו, שלא משופעת בדגה ודג איכותי בכל זאת לא עולה כמו פלאפל).

צילום: "הגרגרנית"

נניח שאתם גרים באזור המרכז ונוסעים צפונה או לחילופין, אם אתם גרים בצפון הארץ ונוסעים דרומה ובדיוק מקרקרת לכם הבטן. אני ממליצה לכם לעצור ברמת ישי. כבר מהכביש הראשי מס' 75, קצת אחרי צומת ישי, רואים את מסעדת פרנג'ליקו. אנחנו היינו 2 מבוגרים וארבעה ילדים מאוד רעבים ובכל זאת, לא יכולנו לגבור על כל המנות בארוחה, שהמשיכו להגיע גם אחרי שמזמן היינו מלאים. הנה קצת ממה שצ'יפרו אותנו שם:

צילום: "הגרגרנית"

למנות ראשונות הגיעו פרוסות סינטה אסיאתית צרובה, בציפוי תערובת תבלינים עם ג’ינג’ר מסוכר על גבי טוסטונים, ספרינג רולס ויאטנמיים במילוי עוף, גיוזה עוף מאודה וצרוב במחבת ומרק טום-יאם תאילנדי עם חלב קוקוס, נודלס והרבה פירות ים. הכל היה טעים! בכלל, אני הכי אוהבת את המנות הראשונות בארוחה. מבחינת מצב המלאות יכולנו בעצם לעצור כאן, נכון?…

צילום: "הגרגרנית"

למנות עיקריות הזמנו קומבינציה של סושי, סשימי וניגירי שהמטבח הרכיב לנו, בהמלצת המלצרית. כדאי לציין כאן שהשירות שקיבלנו היה מקסים ולבבי, מהסוג שעושה לך חשק להגיע למקום שוב. לשולחן הגיעו המון מנות, קונבנציונאליות יותר ופחות, בשילובים מקומיים והרבה סוגי דגים וצבעים.

צילום: "הגרגרנית"

לסיום סיומת טעמנו גם מנת נודלס "פרנג'ליקו סטייל", אטריות ביצים עם שרימפס, קוביות סלמון, כרישה ובטטה ברוטב טריאקי. זה השלב שבו נשברנו ונאלצנו לקחת טייק אווי. הילדים, מצידם, החליטו לבדוק את היכולת של המסעדה להכין מאכלים ממקומות אחרים בעולם והזמינו שניצלונים עם צ'יפס, נתח אנטריקוט על הגריל ורביולי בטטה ברוטב שמנת. לפי מצב הצלחות בסוף כנראה היה טעים. ממה שהצלחתי לטעום, אני יכולה להעיד על האנטריקוט שהיה משובח!

צילום: "הגרגרנית"

חושבים שלא ניסינו את הקינוחים? ברור שלא התאפקנו…  מרקיז רויאל, מוס שוקולד עשיר וכן נשיקה איטלקית, מוס שוקולדים ברוטב פירות יער סיכמו לנו את פינת השוקולד שרצינו לחקור. נו, טוב, גם וופל לוטי התקבל בשולחננו בברכה, עם  קצפת ובננות בריבת חלב וגלידה וניל. מתוק זה לא מילה – זה תאור מצבנו בסוף הארוחה.

השוונץ:

  • אחרי שנים של אכילת אוכל ויאטנמי, החלטתי לנסות גם להכין.  הנה ספר מצוין לסקרנים – "The Foods of Vietnam"!
  • בלוג תאילנדי שאני מאוד אוהבת לקרוא ולהכין מתכונים שלו הוא סאנוק. מומלץ!
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, ספרים, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s