יש ימים כאלה שאני מרגישה חבוטה. ברור מאליו שקימה השכם בבוקר אינה תורמת לעור הפנים שלי ובטח שלא לעייפות הכרונית, אבל עם זה אני מסתדרת. מה לא עושים במסגרת האהבה לילדים… אני מתכוונת לחבטות שמגיעות מכיוונים אחרים, קיומיים יותר, למשל מאלה אשר מדירים אותי ממקומות ישיבה באוטובוס או לא נותנים לי לשיר, רק כי אני אשה.
חבטה כזו, ממש לפנים, גם יכולה להגיע ממי שבחסות הדמוקרטיה רוצים לחוקק חוקים נגדי ממש, רק כי אני לא מסכימה עם דעותיהם, משל היינו האחרונה במדינות העולם השלישי. או שהם מנסים להכניס רוח "נכונה" יותר, "משלהם", לבית המשפט העליון. כאילו הוא באמת "משלנו" או "משלהם".
חבטה דומה אני מרגישה באזור הלב (פולניה או לא פולניה) כשמכריחים רופאים צעירים, כאילו היו עבדים, לעבוד שעות לא הגיוניות, תמורת משכורת עלובה ואידיאלים שהולכים ונשחקים.
ומה עם האנשים האלה, בשר מבשרינו, אשר יושבים להם, על טפיהם, וקופאים בקור הירושלמי, החולוני או התל אביבי, כי פשוט אין להם לאן ללכת? האם הם באמת צריכים להפסיק לעבוד ולהוריד גם את מעט הכבוד העצמי שעוד נשאר להם, רק כדי לקבל מעט תמיכה מהמדינה?
בימים כאלה, גם אני, שבין כה וכה מרגישה תמיד במיעוט, רוצה איזה יין טוב, שישכיח ממני את ההתלהמות והפרעות המתחוללות בעולם החיצון, יתפשט בתוכי בחמימות ויזכיר לי את הדברים הטובים שבזכותם אני פה. כן, את השפה, הסלנג, השירה, הפרוזה, האמנות. את החברות, תחושת היחד, הציונות. ערבות הדדית ,אהבה וכבוד הדדי.
קרפצ'ו בקר הוא מאכל חבוט מטבעו. הוא הומצא אך זה מכבר, רק באמצע המאה ה-20, במוסד קולינארי מבוסס בשם Hary's Bar, בוונציה, איטליה, לזכר הצייר האיטלקי ויטורה קרפצ'ו. לא, לא מדובר פה בויטורה מהמערכון הידוע על אנשי הארון של דני סנדרסון. באמת היה צייר בשם זה, שחי באיטליה במאה ה-15 והמנה הזכירה לשף שיצר אותה, את ציוריו עם צבעי האדום-לבן. כמו המצאות טובות אחרות, גם המנה הזו הומצאה למען אישה. כתמיד, שרשה לה פאם…
קרפצ'ו בקר
4 מנות
- 400 גרם נתח סינטה (יש כאלה שמעדיפים פילה)
- 7 כפות מיונז (עדיף ביתי)
- 1 כף רוטב וורצ'סטר
- 1 כף מיץ לימון
- 3 כפות חלב
- מלח גס, פלפל שחור
אופן ההכנה
- פרסו את נתח הסינטה לפרוסות דקיקות בעובי נייר. אפשר לעשות זאת בקלות עם נתח מקורר היטב. את החלק הזה אפשר גם לבקש מהקצב שלכם לעשות.
- חבטו והשטיחו את פרוסות הבשר, בעזרת פטיש שניצלים או מערוך, כדי לדקק אותן, ממש עד שקיפות. הנה הטכניקה שלי, אותה גיבשתי לאחר כמה וכמה נסיונות: מניחים כל פרוסה בין ניירות אפיה וחובטים בכל פרוסה בנפרד, מצידה האחד לצידה הנגדי, שוב ושוב, עד שמתקבלים נתחים דקיקים-שקפקפים.
- הניחו את פרוסות הבשר על צלחת הגשה.
- ערבבו היטב את המיונז, רוטב הוורצ'סטר, מיץ הלימון והחלב לרוטב קרמי לבנבן ותבלו במלח ופלפל.
- טפטפו מהרוטב על הבשר והגישו.
זו היתה הגרסה המקורית של הקרפצ'ו ומאז צצו לה גרסאות נוספות. הנה הידועה שבהן, לאותה כמות של בשר:
- על פרוסות הבשר שבצלחת ההגשה פזרו צרור עלי רוקט וגילופים של גבינת פרמזן אמיתית.
- טפטפו מעל שמן זית איכותי ומעט מיץ לימון ותבלו במלח גס ופלפל שחור.
בתיאבון!
מכיוון שמדובר במעט חומרים, חשוב להקפיד על איכות חומרי הגלם. לא צריך לשדך לקרפצ'ו הרבה יותר מלחם טוב ויין איכותי. למשל כרמל פטיט סירה גפנים בוגרות הרי יהודה, מהסדרה האזורית 2008 – יין אדום יבש שהתבגר בחביות עץ אלון צרפתי במשך 14 חודשים. היין בעל גוון ארגמני עמוק ובשומת של פטל שחור, אוכמניות, ליקריץ ועור. גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת. יין עמוק ואדמתי שילווה היטב בשרים חיים או צלויים ובעיקר קרפצ'ו, אומצות, בשר ציד ותבשילי קדרה עשירים. תודה למירה איתן, מנהלת התקשורת והעיתונות של יקבי כרמל, על ההמלצה.
השוונץ:
- מאז שהיא הומצאה, במילה קרפצ'ו משתמשים כאשר רוצים להתייחס לכל דבר שנחתך בדקיקות ולאו דווקא בקר. יכול להיות פילה של דג, ירק או פרי.
- אין כמו קרפצ'ו להביא אתכם לקטרזיס, אחרי שהוצאתם טוב-טוב את העצבים. אחרי זה, בטוח תרגישו טוב יותר!
- אכלתם כבר ב"קרפצ'ו בר"? במקום הזה מגישים עוד הרבה מאוד וואריציות על נושא הקרפצ'ו, מהמזרח ומהמערב וגם כאלה שלא העליתם בדעתכם.
הגרגרנית 