גם גראוצ'ו מרקס היה מוכן להיות חבר במועדון הזה

החוק הראשון של ניוטון אומר שגוף ישאף להמשיך באותה מהירות (או להישאר במצב מנוחה), כל עוד סכום כל הכוחות הפועלים עליו הינו אפס. איזה מזל שגם מועדון הטועמות קרא את הספר הזה עוד בתיכון, מגמת פיזיקה אי שם בשנות השמונים (אופס. הסגרתי) ולפיכך ממשיך לפעול ולנוע בחלל, ללא הפרעה ובלי סוף הנראה לעין. הכוחות הפועלים על המועדון הם כנראה אנחנו, הנשים, אשר נעות לחוד כל החודש ונפגשות בו פעם אחת. זה בתנאי שלא סופרים את הפגישות שמתקיימות בחלל האינטרנטי, שכן המוני מיילים מוחלפים בינינו, מתגעגעים, מתאמים ומצחיקים, לפני המפגש וגם קצת אחריו.

צילום: "הגרגרנית"

הפעם התארחנו אצל מירה, מורתנו ורבתנו לענייני יין, זו המוכרת לכם בוודאי מהמלצותיה הטובות בפוסטים אחרים שלי. ביום חמישי בלילה שקט מאוד באזור פרדס חנה – כרכור וטוב שכך, לאור האופן שבו הגענו למירה. ולא היה מעורב פה מטאטא או מג'יק סטיק. מירה חגגה יום הולדת! לכבודה ולכבוד זה שתמיד אנחנו פותחות כך את פגישותינו, התחלנו בכרמל ברוט פרייבט קולקשן. אין סיבה לשבור את המסורת הזו. המשכנו בטבעיות עם שמפניה מבית פומרי וכל זה פתח לנו את התיאבון.

צילום: "הגרגרנית"

השולחן היה מלא וגדוש במיני מזונות יפים לעין ולחיך: סלטים טעימים שמירה הכינה, לחמים מעולים תוצרת בית של גלית, גבינות מצוינות של ענת, קונפי שום נפלא של הדס וכנפי עוף ממכרים של מרב. אני חושבת שאחד מהקסמים שקורים אצלנו במפגשים הוא שכל אחת מקבלת אחריות על מרכיב מסוים בארוחה והשילוב הוא אולטימטיבי. האם זה גם מסביר את זה שתמיד יש המון אוכל? סלטים ועוף הולכים מצוין עם יין לבן, לכן שתינו ריזלינג גרמני של גונדרלוך.

צילום: "הגרגרנית"

אנחנו מקבלות לפעמים שאלות מהנוסח של "איך מצטרפים למועדון הטועמות"?. למרות שאני חושבת שאפילו גראוצ'ו מרקס היה מוכן להיות חבר במועדון הזה, לא ניתן להצטרף עוד אליו. גם כך זה פלא בעינינו כיצד עשר נשים מסוגלות להיפגש וליהנות כך יחד, באינטימיות מפרגנת, כמעט נטולת אגו. ובכן, מסתבר שיש כמה יוצאים מן הכלל. אל המועדון הצטרפה גם דורית, הלא היא מנהלת ההדרכה במחלקה המקצועית של יקבי כרמל. כמעט כמו בחופה, שברה דורית כוס יין (שווה. תוצרת רידל). לצערנו, זו לא היתה כוס היין האחרונה שנשברה באותו הערב. מזל שלא נשפכה אף טיפה מהיין הנפלא שהיא הביאה איתה, מרגלית אניגמה 2008. ולא, בסוף לא עשינו לה "שמיכה". נשמות טהורות, כבר אמרנו?

צילום: "הגרגרנית"

את החלק הבשרי של הערב פתחנו בבשר מהסוג הנוזלי. מרק הרגל של לימור היה נפלא ונשתה בכוסות קטנות. תענוג מרוכז לימי החורף הקרים!

צילום: "הגרגרנית"

מי אמר שבנות אוכלות רק סלט? קרניבוריות שכמונו נהנינו מנתח רוסטביף שמירה הכינה, אותו ליווה בקבוק מגנום של כרמל פטיט סירה האזורית 2004 בצורה מושלמת.

לא סיימנו את הערב ללא קינוח. והפעם, מהסוג המושחת: טרייפל עם תותים. זה גם מסוג הקינוחים שנראים יפיופים לפני שאוכלים וברגע שנוגעים בהם, טראח! מדובר בחורבן. באופן אישי, אני חושבת שזה משחרר משהו אצלנו. ברגע שמתחילים לאכול קינוח כזה קשה שלא לגמור אותו. מיני-טיפול פסיכולוגי, גם לכאלה שממש לא יכולים להכניס לפה עוד פירור.

כוסית אחרונה עם פורט ספיישל רזרב מבית Cockburns שמה את הפלומבה על הערב הזה. פורט טעים עם שם בלתי אפשרי.

צילום: "הגרגרנית"

ומה אתם תרוויחו מהמפגש שלנו? הנה סלט של מירה שהגיע לכאן כדי להישאר. למרות שמירה טוענת שהיא אף פעם לא יודעת לחזור שוב על המאכלים שהיא מכינה, הצלחנו לפענח מה היה טעים כל כך בסלט שלה. אנחנו מקוות…

צילום: "הגרגרנית"

סלט גרגרי חומוס וכרובית של מירה

2 מנות

  • 200 גרם גרגרי חומוס מבושלים (הכי טוב כאלה שהשריתם לילה ובישלתם. אם לא, השתמשו בחומוס קפוא או מקופסת שימורים)
  • 2 פרחי כרובית, מפורקים לפרחים קטנטנים (לא מבושלים)
  • 1/2 פלפל חריף, קצוץ דק (מי שלא אוהב הרבה חריף, יכול להשתמש במעט צ'ילי פלייקס במקום)
  • 2 פילטים של אנשובי משומרים בשמן, מנוגבים וחתוכים לחתיכות קטנות
  • 1 כפית לימון כבוש, קצוץ (הכי טעים תוצרת בית)
  • 1 כף שמן זית
  • 1 כף מיץ לימון
  • מלח (לא להגזים, בגלל שהאנשובי כבר מלוח), פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. בקערה הניחו את גרגרי החומוס, פרחי הכרובית הקטנטנים, אנשובי, פלפל חריף ולימון כבוש.
  2. תבלו בשמן זית, לימון, מלח ופלפל שחור.

בתיאבון!

ומה נשתה עם הסלט הזה? יתיר ויוניה 2010 – יין לבן יבש, הופק מ-100% ענבי ויוניה משני כרמים שונים ביער יתיר, הממוקמים בגבהים של 650 ו-680 מטר מעל פני הים. צבע היין צהוב ירקרק מבריק. היין משלב ניחוחות אפרסק לבן, נקטרינה ומשמש. טעמו מזכיר אפרסק בשל ומנגו. ניחן בגוף בינוני וסיומת חמצמצה ומרעננת. יין בעל נפח יפה שיתאים לאוכל, אך יכול גם לעמוד בפני עצמו וליהנות כאפריטיף ולא רק בארוחות. ושוב, תודה למירה איתן מיקבי כרמל על ההמלצה.

השוונץ:

מכיוון שבשלב הזה אתם כבר קוראים את הפוסט המי-יודע-כמה של מועדון הטועמות, הנה מבחר מנצח של כמה מחברות המועדון (אנחנו החלטנו מזמן לא לשרוף אותו):

צילום: "הגרגרנית"
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, משקאות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על גם גראוצ'ו מרקס היה מוכן להיות חבר במועדון הזה

  1. meravidesigan הגיב:

    אז אולי בכל זאת אפשר להצטרף??? כרגיל כתיבה שוטפת שיורדת בגרון כמו היינות שאנחנו שותות והקינוח המדהיםםם שלך

  2. אפרת הגיב:

    מיכל יקרה,
    איזה כיף לך לבלות במקומות כאלה.הקינוח ניראה מדהים!!
    את מתכון הסלט מיד אאמץ!
    תודה לך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s