בישול משפחתי (ילדים מבשלים גרסת 2012)

יום האם, אשר חל ב-ל' בשבט (מחר!!), הוא מועד שחיכיתי לו כל כך כשהייתי ילדה. שרשרת מאטבים מלופפים בניירות עיתון צבעוניים? סיכות עם לבבות מפימו? זר פרחים? ברכות מצוירות בטושים? רציתי הכל! אז איך זה יכול להיות שדווקא כשנעשיתי אם בישראל, בשם איזה שהוא סוג של שוויון, החליטו לשנות את האירוע ולחגוג במקומו את "יום המשפחה"? ובכן, "לא בבית ספרנו". אצלנו בבית הילדים יודעים למי באמת שייך החג ושצריך עוד הרבה שנים לפייס את אמא על הגזל הזה…

אם בכל זאת נתמקד בעניין המשפחתי, כבר מזמן קיוויתי שהילדים שלי ייכנסו למטבח ויבשלו גם הם. לפעמים זה מצליח לי יותר ולפעמים פחות. בינינו, הכי נוח להם זה שבמגע של קסם, כאילו בכוח המחשבה, השולחן נערך והתבשילים עולים עליו. אבל תאמינו או לא, לפעמים גם לי לא מתחשק לבשל.

הצעיר שבחבורה ואני אוהבים מאוד לצפות בתכנית הבריטית "Come dine with me" (משודר כרגע בערוץ 1). אמנם מדובר בסוג של תכנית ריאליטי, אבל הפעם במובן הטוב של המילה. חמישה משתתפים מאותה עיר מארחים זה את זה לארוחת ערב שהם עצמם בישלו. בסיום הערב הם מקבלים ניקוד על הארוחה ועל האירוח ובסיום השבוע מקבל פרס זה שקיבל את מירב הנקודות. כמובן שהכיף כאן טמון בצילומים של הקטסטרופות שקורות במהלך הכנת הארוחה, בחיטוט של האורחים בחדר השינה (תמיד יימצאו דברים קינקיים. בכל זאת, מדובר באנגלים) והעיקר: דמותו הנשמעת-והלא-נראית של המספר, שהוא תמיד ציני ומשעשע (שוב, מדובר באנגלים, בעלי חוש ההומור המשובח בעולם).

צילום: "הגרגרנית"

"מדוע שלא נעשה זאת גם אצלנו בבית", שואל הצעיר יום אחד. אני אוהבת את היוזמה הזאת! וכך, יצאה לדרך התחרות גם בביתנו (בלי החלק של החיטוט בארונות. אנחנו כבר מכירים את הבלגן). במשך כמה ימים כל אחד עסק בהרכבת התפריט שלו. היו כמה חובות במשחק הזה. חובה להכין שלוש מנות: ראשונה, עיקרית וקינוח. עוד חובה: כתיבת תפריט. חובה חובתית ביותר: לשטוף את כל הכלים שקשורים בבישול. חובה אחרונה: לטעום, גם אם לא אוהבים (לא חובה לאכול). ושלא תחשבו שכולם נולדו פה שפים ויש גם בררנים ידועים באוכל. בתכנית המקורית המנה העיקרית היא בשרית, אבל אצלנו הכלל הזה לא הופעל, כדי להקל על הטף ועל הבטן בערב.

צילום: "הגרגרנית" ומשפחתה

העזר היה הראשון לארח. הוא הגיע מהעבודה מוקדם מהרגיל, בסביבות שש בערב. הארוחה היתה צפויה לשבע וחצי. בסביבות רבע לשבע הוא הודיע שהארוחה לא תתקיים באותו הערב, לאחר שגילה, להפתעתו, כי הזמן להכין ארוחה שלמה לוקח יותר ממה שחשב. נרשמה אכזבה מסוימת, אבל הוא קיבל ארכה עד למחרת, וזהו! היה שווה לחכות: בייקון & אגס למנה ראשונה, פיצה ביתית לעיקרית ומוס שוקולד-תפוז לקינוח. קוקה קולה (שוחד זול!!) בכוסות יין וחטיף טים-טם (כזה שלכולם יש נוסטלגיה אליו, עוד מימי אוסטרליה העליזים) לסיום סיומת עשו את הטריק. כולם נתנו לו ציונים והלכו לישון על בטן מאוד מלאה…

אני הייתי הבאה בתור. כולם טענו שזה בכלל לא פייר ואין "כוחות". דווקא השקעתי מאוד בתכנון ובהכנה, כי חששתי שלא יתנו לי ציונים טובים אם יחשבו שאנצח בכל מקרה (מזכיר למישהו את הקריאה של ביבי לבוא להצביע בפריימריז?…). החלטתי על תמה איטלקית: מוצרלה קפרזה עם צ'אבטה מאפה בית למנה ראשונה, פסטה טריה עם שרימפס ואפונה לעיקרית וסמיפרדו וניל עם תותים ורוטב שקולד לקינוח. אם נדמה לכם שלא עבדתי קשה, אז אתם טועים.

צילום: "הגרגרנית" ומשפחתה

הנסיכה עבדה כל בוקר שישי לקראת ארוחת ערב שבת ולא נתנה לאיש להיכנס למטבח. היא הביאה עימה סו-שף (חברה) ויחד הם הכינו את ארוחת הערב: ביצה בקן למנה ראשונה, בורקס גבינה שהיא עצמה הכינה מבצק עלים שווה על בסיס חמאה וצלחת ירקות טריים למנה עיקרית ועוגת ביסקוויטים עם גבינה לקינוח. היא הגדילה לעשות והזמינה את הסבתא להשתתף בארוחה, כצופה מהצד.

בשבת היה התור של שניים: הבכור בצהריים והצעיר בערב. הבכור לא נכנס למטבח אלא כשעה לפני שעת אוכל. הוא חשב על הדברים מראש, הכין את המצרכים ויש לו זמן… אין ספק שכל אחד מילדינו מתנהל גם במטבח בהתאם לאופיו. הנה מה שהוא הכין לנו: מרק יוגורט עם מלפפונים וצנוניות למנה ראשונה, רוסטביף סינטה עם אורז לבן (שהכין בפעם הראשונה בחייו!) לעיקרית ופונדו שוקולד עם תותים ומרשמלו לקינוח. הזלילה הגדולה של השוקולד השאירה חותם על הארוחה ועל המפה…

את התחרות סגר הצעיר שבחבורה (עוד לא בן 10), זה עם האהבה הגדולה ביותר לבישול וגם הנסיון הרב ביותר מבין השלושה. הוא השתלט בקלות על המטבח. למנה ראשונה הוא הכין טוסט גבינה מהחלק הרך של החלה בלבד (כמה לחם נזרק שם, אני לא רוצה לחשוב אפילו. יש כמה דברים שלא הספקתי ללמד אותו לפני הארוחה הזו. עכשיו הוא כבר יודע). למנה עיקרית, צ'יפס שהכין לגמרי בעצמו מתפוחי אדמה ואפה בתנור עם שמן זית, כמו שצריך. ולקינוח, בראוניז שוקולד. פחמימות לא היו חסרות באותו הערב… אבל את הכל הוא הכין לבד והיה טעים ביותר.

השוונץ:

• אז איך נסכם? לא נספר לכם על הציונים, כי זה לא החלק החשוב. לפני הכל, נדווח על מה שאמר לי הבכור. "אמא", הוא אמר, "אני רוצה להגיד לך תודה על כל הימים שאת מבשלת בשבילנו". כבר היה שווה יום האם השנה, נכון? אני הצעתי שנחווה את ההתנסות הזו עוד כמה פעמים. משום מה, לא נרשמה התלהבות… בשורה התחתונה, העזר בכל זאת בישל לנו ארוחה בסוף השבוע שלאחר מכן והראה לכולם את כשרון הבישול שיש לו והוא הקפיד להחביא עד כה.
• מומלץ בחום להכניס את הילדים למטבח מגיל צעיר. נכון, לפעמים זה לוקח יותר זמן, הסלט יוצא בחתיכות ענק והמטבח יותר מלוכלך מנקי גם אחרי שהם שוטפים את הכלים, אבל רק ככה לומדים, נכון? אתם לא רוצים שהם יבשלו רק באמצעות כרטיס אשראי כשיגדלו ויצאו מהבית, נכון?

רום חדש של גרגרנות

אני הרי גרגרנית ותיקה ובכל זאת, מזמן לא התרגשתי מיום כזה, ששילב מראות, טעמים וריחות מהצפון ופגישות עם אנשים כשרוניים שאוהבים את מה שהם עושים. הערה מס' 1 לפרוטוקול: זה הולך להיות פוסט עמוס פרטים ותמונות. הערה מס' 2 לפרוטוקול: במקרה שאני משתפכת יותר מדי או שאתם מריירים על המקלדת, זכרו שהזהרתי מראש. עכשיו אפשר להתחיל.

קיבלתי הזמנה להשקת "ירדן רום 2008" של יקבי רמת הגולן אי שם בעכו המעטירה. מודה. קשה לי לסרב להזמנה לנסוע לטיול קולינארי מחוץ לעיר הגדולה. אלא מה, לא ידעתי שאני עומדת לנסוע בחברותא אחת עם אנשים שמבינים, נושמים ושותים יין בצורה מקצועית מזה שנים רבות. אמנם הייתי כאחרונת השותות, אבל אל דאגה, לא פספסתי אף טיפה.

שום דבר לא הכין אותי למקום היפיפה אליו הגענו, שבנה, הייתי רוצה להגיד "בעשר אצבעות" (לא בדיוק, אבל מאוד קרוב לזה), אורי ירמיאס. כן, כן, זה שנראה כמו נביא מזוקן, ממסעדת "אורי בורי" הוותיקה, שבעיר העתיקה של עכו.

צילום: "הגרגרנית"

האמת, לא יכלנו לבחור לנו יום יפה מזה. השמש עמדה גבוה בשמיים והפכה כל תמונת נוף לגלויה. כמו בהרבה ערים עתיקות, יש ניגוד בין החוץ, שהוא לפעמים בנאלי, של סמטאות צרות ומלוכלכות וכביסה תלויה בין שמים לארץ, לבין הפנים, שהוא יפה ומושקע. מלון הבוטיק "ארמון האפנדי" החדש של אורי ירמיאס נפתח בימים אלה ממש, לאחר השקעה כספית לא קטנה, אבל לא פחות מכך, השקעה מחשבתית ותכנונית. עומד לי על הלשון להגיד "כמו בחוץ לארץ", אבל נקווה שלא, אז תחשבו שלא אמרתי כלום.

צילום: "הגרגרנית"

מדובר בשני בניינים שחוברו יחד למלון בוטיק של 13 חדרים, עם כמה וכמה מבואות. עבודת הרסטורציה שנעשתה בבנין, במרתף המשוחזר, בתקרות המצוירות ובשנדליירים היא מהיפות שראיתי. יש במקום שרידים החל מהתקופה הביזנטית, דרך הצלבנית וכלה בעותמאנית. 1,500 שנים של אבנים, כלים, מטבעות ושאר וממצאים ארכיאולוגים שנמצאו שם. ועוד לא הגענו ליין!

צילום: "הגרגרנית"

פתחנו באוכל, כי הרי קשה לשתות על בטן ריקה… ומה תרצו לטעום לפתיחה? אויסטרים על מגש קרח? כוסית עם ביסק סרטנים? אולי בשר סרטנים מוגש עם השריון? או שמא, את המנה הטובה מכולן: "בליני" של שרימפס נא על מצע גבינת מסקרפונה, ביצי דגים והכל מונח על פרוסת אפרסמון! התשובה הנכונה היא: את הכל!

צילום: "הגרגרנית"

אחרי שהכנסנו פירור או שניים לפה, הרגשנו טובים יותר מוסרית לרדת לחקור גם את היין. לשם כך, ירדנו למרתפי המלון, שם חיכו לנו 6 כוסות טעימה. כוס אחת של ירדן מרלו 2006, כוס שניה של ירדן סירה 2007 וכוס שלישית של ירדן קברנה סוביניון 2008, כל כוס עם הטעמים והריחות הייחודיים לה. וכל זאת למה? כדי שיהיו לנו כלים משמעותיים יותר להשוואה בטעימת היינות של סדרת ירדן רום, המורכבים משלושת הזנים הללו. טעמנו את רום 2006, רום 2007 ורום 2008, שנחשף לראשונה. כל אחת מהשנים מאופיינת בהרכב שונה של שלושת הזנים ולפיכך, גם בטעמים שונים.

לא ארחיב על יינות רום של השנים הקודמות כי בספק אם תשיגו אותו בחנויות, אבל הרום החדש מורכב מ-41% משמעותיים של סירה ולפיכך קיבל מהטעמים המעושנים של הזן. מי שמייעצת ועובדת בצמוד ליינן הראשי של היקב, ויקטור שונפלד, היא זלמה לונג, ייננית אמריקאית ותיקה, בעצמה בעלת יקב ויועצת ליקבים אחרים. היינות מיועדים ליישון, למרות שלא יכזיבו אתכם גם היום. מחיר ירדן רום 2008 הוא 380 ש"ח. לא יין לארוחת ערב של חביתה-סלט באמצע השבוע, בכל זאת מדובר ביין פרימיום. לצערנו, לא נעשה המשך לסדרה ולכן לא יהיו רום 2009, 2010 או 2011. נקווה שימשיכו לייצר עוד יינות בסדרה בשנים הבאות.

צילום: "הגרגרנית"

לפני שנפרדנו מהמקום היפיפה הזה, זכינו לשבת לאורכו של שולחן אבירים ארוך ויפה, לארוחת טעימות משגעת בניצוחו של השף עידו זרמי. אני חייבת (אבל ממש) להביא בפניכם את רשימת כל המנות שאכלנו והתמונות שלהן, לפי הסדר:

למנות ראשונות

• ברוסקטה עם סלט ירקות ערבי ואנשובי אורטיז
• מרק שומר ובייקון

צילום: "הגרגרנית"

למנות עיקריות

• קוקי-סנט ז'אק ברוטב וונגולי עם זעפרן ואפונת שלג
• חצי לובסטר ברוטב חמאת לימון ומרווה על פירה כרובית וכמהין
• מרענן חיך – סורבה מנדרינות
• צלעות טלה בציפוי נענע ופיסטוק (מעולה!!!) על פירה בצל עם פטריות שיטאקי ופטריות יער עם סלסה ורדה
• מרענן חיך – סורבה ליים

צילום: "הגרגרנית"

לסיום

• פלטת גבינות
• צלחת טראפלס חלבה-קפה, שוקולד-קואנטרו, שוקולד-ברנדי

צילום: "הגרגרנית"

עכשיו, תגידו אתם: זה סבל נוראי, נכון? אה, ועוד משהו: את כל המנות ליוו יינות מצוינים של יקבי רמת הגולן והרבה לחם טוב וחמאה, שספגו את כל הרטבים מהצלחות.

טוב שלקח עוד קצת זמן עד שחזרנו למציאות התל אביבית, של שביתות הסתדרות ועליה בשכר לעובדי קבלן. רוצה להגיד לכם משהו חשוב, שאתם בטח יודעים, אבל כולנו נוטים לשכוח: חלק מהחיים זה גם לחיות אותם טוב.

השוונץ:

• הצלחנו לטעום עוד יין טוב בשם  T²  מהסוג המחוזק, אותו רקחה עבורנו טלי סנדובסקי, ייננית ותיקה ביקבי רמת הגולן. היין הזה, בסגנון פורט, ליווה מעולה את צלחת הגבינות ואפילו את השוקולד בקינוח.
• עוד ממפעלות אורי ירמיאס (שלא ישעמם לו): אינדומלה! מפעל/חנות גלידה, ממש בסמוך למסעדת "אורי בורי" שבעכו,  שבאמת אין דומה לה! נסו את טעם הורדים שלו. לא תתאכזבו.

אהבה בשלושה שוקולדים

חג האוהבים, הלא הוא הוולנטיינ'ס דיי, הוא אחד מהימים הנעימים הללו בשנה. מרוב שכל השנה רצים (אבל לאן?), לא תמיד אנחנו מצליחים להראות לאלה שאנחנו אוהבים את מה שמרגישים. היום הזה נותן אישור לעצור, להגיד כמה מילים טובות ולהראות במעשים. כידוע, אהבה לא חייבת להיראות/להיעשות רק כלפי בן או בת זוג. לא פחות מזה חשוב להראות אהבה ביום הזה לילדים ולהורים, לאחים ולאחיות ולחברים ולחברות. אז כבר אמרתם להם היום שאתם אוהבים אותם?

לפני שנהיה פה דביק לאללה, הנה גם מתכון מאוהב. מוקדש לכל מי ששוקולד עושה לו נעים בגוף (אין הרבה שלא). יש פה גם מריר, גם חלב וגם לבן. גם מוס, גם גנאש וגם קצפת. מדובר במנה מושלמת למכורים לשוקולד: גם ללקק את הקערות וגם לאכול את המנה השלמה. ביום הזה תזכרו שהכי חשוב הוא להראות לעצמכם קצת אהבה!

קינוח שלושה שוקולדים ליום האהבה

4-6 מנות

החומרים

לשכבת מוס השוקולד

• 1 שמנת מתוקה
• 1 כף סוכר
• 100 גרם שוקולד חלב, מומס

לשכבת גנאש השוקולד

• 100 גרם שוקולד מריר
• 20 גרם חמאה
• 2 כפות שמנת מתוקה

לשכבת הקצפת שוקולד לבן

• 100 שמנת מתוקה, פחות 2 כפות (שהלכו לשכבת הגנאש)
• 100 גרם שוקולד לבן, מומס

לקישוט

• 6 ביסקוויטים פתי-בר, מרוסקים לפרורים גדולים
• שוקולד-צ'יפס לקישוט

אופן ההכנה

לשכבת מוס השוקולד

1. במיקסר הקציפו שמנת וסוכר לקצפת.
2. הוסיפו שוקולד חלב מומס והמשיכו לערבל עוד מעט לקצפת שוקולדית.

לשכבת הגנאש

1. שימו בקערה מעל סיר מים רותחים (באן-מארי) שוקולד, שמנת וחמאה.
2. ערבבו לתערובת אחידה.

לשכבת הקצפת שוקולד לבן

1. הקציפו את השמנת המתוקה לקצפת.
2. הוסיפו שוקולד לבן מומס והמשיכו לערבל עוד מעט לקצפת שוקולדית.

להרכבת המנה (הכי יפה להגיש את המנה בכוסות אישיות)

1. שימו בתחתית הכוס את מוס השוקולד.
2. פזרו מעל את פרורי הביסקוויטים.
3. שפכו שכבה דקה של גנאש שוקולד לכל כוס וישרו מסביב.
4. הוסיפו מעל את שכבת קצפת השוקולד הלבן.
5. לבסוף, פזרו שוקולד-צ'יפס לקישוט מעל הכל.
6. הכניסו למקרר לצינון. מומלץ להוציא מהמקרר כחצי שעה לפני שמגישים, כדי שגנאש השוקולד לא יהיה נוקשה מדי.

בתיאבון!

ומה ילך פשוט מעולה עם שוקולד בכלל ועם יום האהבה בפרט? ניחשתם נכון: מבעבע ורדרד מלא בועות בצורה של לבבות…  סלקטד ספרקלינג רוזה, שייך למשפחת יינות הרוזה המבעבעים, המקובלים מאד בעולם ומתאפיינים במתיקות עדינה ומאוזנת. צבעו של היין ורוד סלמון עדין, זהו יין יבש עם נגיעה קלילה של מתיקות, יין קל, שמח ומרענן, עם ניחוח מושך של פירות יער אדומים. היין הופק משילוב של ענבי קולומבאר וענבי מרלו. מתאים לאירוח, לחגיגות, למסיבות, פיקניקים וארוחות קלות, קינוחים ואפילו שוקולד. לתווית נבחר צבע וורוד, עדין, מטאלי. תודה למירה איתן, מנהלת התקשורת והעיתונות של יקבי כרמל, על ההמלצה.

השוונץ:

תודו: נכון שכשאוהבים מתחשק לשיר? יש כל כך הרבה שירים משגעים על אהבה, כאלה שממסמסים לנו את הראיה וגורמים לשיערותינו לסמור. באמת שהתאפקתי והבאתי רק כמה נפלאים באמת:

• מרוב אהבה שותק (בעז בנאי משחק אותה יוסי)

• אחרי הכל את שיר (שלמה ארצי)

• שוב (חווה אלברשטיין ואריק סיני. בגרסת המקור היו אלה ג'וזי כץ ושמוליק קראוס)

שבלולי זעתר לט"ו בשבט

ט"ו בשבט, הלא הוא ראש השנה לאילנות, נקבע בדיוק במועדו כדי לסמל התחלה של שינוי, פריחה או הבשלה שחלים בצמח לאחר עונת הגשמים. כשהייתי תלמידת בית הספר היסודי היינו יוצאים בט"ו בשבט לשתילה ביער בן שמן. אבל אצלי בגינה אני שותלת צמחים כל השנה, לפי העונה ומזג האויר. בשתילה באופן כללי יש משהו תרפויטי, אבל נדמה לי שלשתול תבלינים זה משמח במיוחד, כי התמורה היא מיידית. כוס קטנה של תבלין נטמנת באדמה והופ, הבזיליקום מגיע לסלט העגבניות של שבת בבוקר והרוזמרין לעוף הנאפה בתנור. תבלינים מתגמלים במיוחד בחורף, עת הם מאכלסים בקביעות את קנקן התה.

צילום: "הגרגרנית"

דודה פטוניה, שהיא דודה של הרבה ילדים בשכונה שלנו (לאו דווקא בקרבת דם, אלא בקרבת לב), מגיעה אלי ומתחילה לבדוק מקרוב את הצמחים, מאזינה להם כמו רופא עם סטטוסקופ. "לזה חסר ברזל" היא קובעת. "אוי, כמה יפה נראית הגינה לאחר שהוספת לה אדמה וקומפוסט", היא אומרת ומביטה בגאווה בגינה שלי, לאחר שמילאתי את הנחיותיה במדויק. כי יש דודות שמביאות איתן שוקולדים וסוכריות לאחיינים ואילו הדודה הזו היא מומחית בכל הקשור בצומח.

צילום: "הגרגרנית"

לכבוד ט"ו בשבט החלטנו לספר יחד בשבחו של תבלין שאנו אוהבות במיוחד והוא ים-תיכוני ממש כמונו. אמנם הוא לא יודע איך להגיד "למה מה?!" בליווי תנועת היד המוכרת, אבל הוא מפצה בטעם מעולה שמעשיר כל מנה. אני מגדלת אותו בגינה, אבל אפשר למצוא אותו בטבע, כמעט בכל טיול שתעשו בארץ. למה לנו אורגנו לועזי כשיש באמתחתינו זעתר, הלא הוא האזוב המצוי. רוצים לדעת עוד עליו? תשאלו את הדודה.

זעתר ובצק שמרים עושים את העבודה בט"ו בשבט (בינינו, כל השנה). הנה הם יחד בגרסה מנצחת, בה הזעתר נמצא גם בבצק וגם במילוי:

צילום: "הגרגרנית"

שבלולי בצק ממולאים פסטו זעתר, תרד וגבינה

כ-30 שבלולים

לבצק

• 2 1/2 כוסות מים חמימים
• 30 גרם שמרים טריים
• 6 + 1/2 כוסות קמח
• 1/2 כוס שמן זית
• 2 כפיות מלח
• 1 שן שום כתושה
• עלים מ-2 ענפי זעתר

לפסטו זעתר

• 1 צרור זעתר
• 1/2 צרור פטרוזיליה
• 1 שן שום כתושה
• 1 כף מיץ לימון
• 1/2 כפית מלח
• 30 גרם פרמזן מגורר
• 100 מ"ל שמן זית

למילוי

• 2 בצלים, קצוצים
• 3 שיני שום, קצוצות
• 400 גרם עלי תרד שטופים
• מלח, פלפל שחור
• 200 גרם גבינת מוצרלה מגוררת

לציפוי

• 1 ביצה
• 2 כפות חלב

צילום: "הגרגרנית"

אופן ההכנה

לבצק

1. בקערת המיקסר הכניסו שמרים ומים ותנו לזה לעמוד 10 דקות, עד שרואים קצף למעלה.
2. הוסיפו 6 כוסות קמח וערבלו במיקסר במהירות איטית.
3. הכינו תערובת משמן הזית, השום, עלי הזעתר והמלח והוסיפו לבצק שבקערה. המשיכו לערבל עוד כ-10 דקות.
4. הוציאו למשטח מקומח ולושו לכדור. אם צריך, השתמשו ב-1/2 כוס הקמח שנשארה.
5. הניחו את הבצק בקערה, מכוסה, לכ-45 דקות, עד שיכפיל את נפחו.

לפסטו

1. שימו במעבד מזון (או השתמשו בבלנדר-מוט) את עלי הזעתר והפטרוזיליה, השום, המלח, מיץ הלימון והגבינה.
2. התחילו לערבל ותוך כדי שפכו פנימה את שמן הזית, בזרזוף איטי, עד שמתקבל ממרח פסטו.

למילוי התרד

1. שימו במחבת 3 כפות שמן זית. הוסיפו את הבצל והשום וטגנו כמה דקות, עד להזהבה.
2. הוסיפו את התרד וערבבו כל זמן, עד שהתרד מתרכך מאוד.
3. תבלו במלח ופלחפל שחור. הניחו להתקרר מעט לפני השימוש.

הרכבת שבלולי הבצק

1. עבדו בכל פעם על מחצית מכמות הבצק. שטחו את הבצק במערוך למלבן בעובי של כ-1 ס"מ.
2. שפכו מחצית הכמות הפסטו על הבצק ומרחו על פניו.
3. פזרו מחצית מכמות התרד ומחצית מכמות הגבינה על פני הבצק.
4. גלגלו את הבצק לגליל (את הקצוות קפלו כלפי מטה, כדי שהמלית לא "תברח"). חתכו בזהירות שבלולים ברוחב של 2-3 ס"מ והניחו על תבנית מכוסה בנייר אפיה, כשהחלק החתוך כלפי מעלה.
5. הכינו בלילה לציפוי מביצה וחלב והברישו בה את השבלולים.
6. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, לכ-30 דקות או עד שמזהיב היטב והריח ימלא את כל הבית. הכי טעים ישר מהתבנית, חם-חם!

בתיאבון!

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

• מי עוד חוגג בט"ו בשבט? לכנסת ישראל יום הולדת בדיוק בתאריך הזה! לפעמים מדובר במוסד שאנו מתביישים בו וביושביו. לרוב אנו מסתפקים בלצקצק בלשוננו, אבל אם אתם רוצים לעשות משהו מעבר לזה, הצטרפו ל"ישראל חופשית".
• הנה משהו ששנים חלמתי שאפשר לשתול בגינה (ולא בבטן, אחרי שבולעים).

קייל סופר-פאוור

הבטחתי שהפעם יהיה פוסט מזין קצת יותר מזה הקודם והבטחות צריך לקיים… עוד אחד מהטרנדים החזקים של 2011 (כמו ששמתם לב, אם קראתם את הפוסטים האחרונים שלי, אני מכסה את כ-ו-לם. עד האחרון) הוא הקייל (Kale). עדיין קשה למצוא אותו בכל סופרמרקט, אבל אני בטוחה שבקרוב הוא יהיה נפוץ יותר (ככה זה עם טרנדים). בינתיים, שווה לחפש אותו בשוק או אצל המגדלים. וכל זאת למה?

צילום: "הגרגרנית"

כי קייל (או בשמו העברי "כרוב-על") עשיר בסיבים תזונתיים, ויטמין K, ויטמין A וויטמין C, מחזק את המערכת החיסונית שלנו, עוזר בהפחתת כולסטרול, אבל אם כל זה לא מספיק, הוא מופיע בראש הירקות שנמצאו יעילים במניעת סרטן! והכל באופן טבעי. מדובר בצמח מסוג הכרוב, למרות שאין לו את הצורה הכדורית המוכרת לנו מהכרוב הירוק או האדום והוא נחשב לצמח הקרוב ביותר לכרוב הבר. יש כמה מינים של קייל. לגבעולים של הקייל בו אני השתמשתי, קייל רוסי אדום, יש צבע סגול זרחני ויפיפה. הקייל הוא קרוב גם של כרוב הנוי, ששותלים ליופי בגינות, אבל עליו תשאלו את הדודה פטוניה.

צילום: מתוך אתר ויקיפדיה

קייל יכול להשתלב בכל מנה שאתם מכינים, מרק, פסטה או סלט. האמריקאים, למשל, משוגעים על צ'יפס מקייל. עוד שיחוק הוא פסטו קייל. אצלנו בבית הקייל המבושל היה פצצה והנה אחד המתכונים הטעימים ביותר. הסוד מצוי כנראה בפשטות (אין כמו אוכל עם בצל מטוגן, נכון?).

צילום: "הגרגרנית"

קייל עם בצל מקורמל ודלעת ערמונים

2 מנות

• צרור קייל
• 2 כפות שמן זית
• 1 בצל בינוני, חצוי ופרוס דק
• קורט סוכר
• 1 כפית חומץ בלסמי
• 2 כפות פרורי לחם
• 1 כף צנוברים קלויים
• דלעת ערמונים, חצויה ופרוסה, ללא הגרעינים
• מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה

1. שימו את פרוסות דלעת ערמונים בתבנית ושפכו מעל כף שמן זית, מלח ופלפל שחור. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-1/2 שעה. מומלץ להפוך באמצע את הפרוסות, לקבלת צבע יפה בשני הצדדים.
2. הביאו כ-1 ליטר מים בסיר לרתיחה.
3. הורידו את העלים מהגבעולים הקשים וחתכו אותם בידיים לחתיכות קטנות. הכניסו לסיר עם מעט מלח ובשלו כ-5 דקות. סננו היטב.
4. במחבת חממו כף שמן זית על אש בינונית. הוסיפו את הבצל והזהיבו כ-10 דקות.
5. פזרו מעט סוכר מעל הבצל והמשיכו לבשל על אש קטנה, עד שהוא מקבל צבע חום בהיר.
6. הוסיפו פרורי לחם למחבת וערבבו עוד כדקה.
7. הוסיפו גם את הקייל וערבבו עם הבצל.
8. זרזפו מעל חומץ בלסמי ופלפל שחור ותנו ערבוב אחרון במחבת.
9. בצלחת הגשה הניחו את הקייל, מעליו פרוסות של דלעת ערמונים ומעל הכל פזרו צנוברים.

בתיאבון!

השוונץ:

• דיאנה דייר "משוגעת" על קייל מכל הסיבות הנכונות ולכן היא מקדישה לו בלוג שלם. מומלץ לקרוא מה שהיא כותבת!
• הנה עוד קייל שווה במיוחד.