פריז זה ממש פו

כשאני בפריז, אני משתדלת למצות את כל המטבחים שקשה למצוא בארץ, בנוסף על זה הצרפתי. נכון, היום יש כבר מגוון גדול מאוד של חומרי גלם שאפשר להשיג בארצנו הקטנטונת ובכל זאת, מסעדה יפנית אמיתית עוד קשה למצוא (בטח שלא במחירים שפויים) ועל טיבטית בכלל אין מה לדבר. ברור שהדבר נובע בראש ובראשונה מכך שאין לנו תושבים שמוצאם מהמקומות הללו. את חיבתי לאוכל הויאטנמי אתם מכירים עוד מהפוסט על מרק הפו. כשאני בפריז, מסעדה ויאטנמית היא תמיד ברשימה שלי. רוצים אוכל אסיאתי, קל וטעים שלא מכביד על הכיס? הגעתם למקום הנכון!

על המקום הקרוי PHO14, המצוי בלב הרובע ה-13, קראתי כבר מזמן ורכבנו אליו באחד הערבים על אופניים. זיהינו את המקום לפי שלט הנאון העצום שלו. המקום מאוד פשוט: שולחנות פורמייקה, כסאות פלסטיק ומפות נייר. היה לנו מזל של מתחילים: שניה אחרי שהתיישבנו במרפסת הסגורה שלהם, התמלא המקום ותור של אנשים התקבץ בחוץ. בכלל, אני לא יודעת אם אתם מכירים את זה, אבל צרפתים מורגלים בעמידה בתור ואין שום דחיפות, קיטורים או "אני רק שאלה". פשוט מקבלים את זה בטבעיות, אפילו אם יש שלג וקור אימים בחוץ.

אבל הערב שלנו היה נעים ואנחנו היינו רעבים (כל הרכיבה הזאת בעיר על האופניים עשתה את שלה)! על השולחן כבר חיכו לנו הרטבים, הבצל, הלימון, נבטי הסויה ועשבי התיבול המוכרים. הזמנו שתי מנות ראשונות לפתיחה: נם, שהוא האגרול הויאטנמי: עלי אורז ממולאים בשר (חזיר או עוף) ומטוגנים. אוכלים אותו עטוף בעלי חסה ומנטה וטבול ברוטב צ'ילי. מעדן! וגם, רביולי מאודה ממולא בבשר ופטריות שחורות. הרביולי, עם הבצק השקוף והעדין מאין כמוהו, הוגש עם פרוסות נקניק, בצל מטוגן וכוסברה. אחחח… יכולתי להמשיך לאכול עוד מכל זה, אלמלא ידעתי שהכוכב של הערב עומד להגיע.

מרקי הפו הוגשו לשולחן: אחד רגיל, עם פרוסות בשר ואטריות אורז והשני, ספישל, שהוסיפו לו גם כדורי בשר. מוסיפים למרק עלי בזיליקום או נבטי סויה וכל נגיסה או שתיה מקבלת טעמים ומרקמים שונים. המקום אורגינאלי, עם הרבה סועדים מהמוצא הנכון. הסתכלנו ימינה ושמאלה כדי לוודא איך אוכלים את המרק והתחלנו לשתות/לאכול אותו. אני חושבת שזו הגרסה הויאטנמית לפנצילין היהודי. בריאות!

Pho14, 129 avenue de Choisy, 75013 Paris

השוונץ:

אחרי כל המלוח הזה, בטח מתחשק לכם משהו מתוק. הנה כמה קינוחים יפיפיים שפגשנו בפריז.

ז'ה ט'אם פרי. א-לה פרושן!

מודעות פרסומת

בפריז, שתה יין כפריזאי

הכי כיף להגיע לפריז בהפתעה. האמת, הכי כיף להגיע לפריז גם בלי הפתעה. האמת, הכי כיף להגיע לפריז, נקודה. תערובת של הרגשת חמימות של בית (בשבילי) עם התרגשות של עיר גדולה. פריז בשבילי הוא אי של שפיות, כזה שמוכיח לי שוב ושוב שיש גם חיים אחרים, מעבר לאגן הים התיכון. פתאם דברים אחרים נראים חשובים: הפטיסרי, הבולנג'רי, הבושרי. אבל גם תרבות. ביקור קטן במרכז פומפידו מאפשר לי מיד להדחיק את הפוליטיקה המלוכלכת, את הקסאמים או את העניינים הכלכליים של מעמד הביניים (הביקור שלי היה לפני המקרה המזעזע בטולוז, כך שלא נזקקתי להדחיק גם אותו).

בתכניתנו הפעם: ברי יין בפריז. למרות שבכל מסעדה אפשר לשתות יין, ברי היין מתמחים בכך והם שווים במיוחד, כי המבחר גדול ואפשר לנסות לפי הכוס. לא שאין מקומות כאלה אצלנו (או בכל עיר גדולה אחרת), פשוט הפעם נתמקד בעיר האורות וניתן לשתיה ולאוכל משקל שווה. אז הנה שתי המלצות למקומות מצוינים.

Frenchie

מסעדה ובר יין של השף Gregory Marchand, שעבד בלונדון אצל ג'יימי אוליבר, שם הוא קיבל את הכינוי "פרנצ'י". תוכלו לסעוד בהזמנה מראש (והרבה זמן מראש) במסעדה או להגיע ככה סתם לבר היין הנמצא ממול. אני מזהירה מראש: שני המקומות קטנטנים ולכן צריך סבלנות, אבל היא משתלמת. השיטה בה נקטנו היתה להגיע לבר היין (כאמור, הגענו לפריז בהפתעה. לא יכולנו להזמין מראש מקומות), להתחיל לשתות על הבר בעמידה ולאט-לאט לכבוש את השטח (אופס. טעות בבחירת הטרמינולוגיה. סליחה…), עד שנוכל לשבת.

הברמן הצעיר היה מקסים ומקצוען. לאחר ששאל מהיכן אנחנו, ניסה להתאים לנו יין שנאהב. השתיה היא בכוסות ולכן מאפשרת התנסות מגוונת. פתחנו ביין אדום מאזור עמק הלואר והמשכנו ביין אדום אחר מאזור בורדו, שעזר לנו להחליק את הנקניקים שלקחנו לפתיחה: פרוסות דקיקות של פרושוטו סאן-דניאלה מלוות בטוסט עם מחית דלעת ונקניק ברזאולה עם עלי מיזונה ופרוסות אגס. איכות האוכל וההגשה נתנו לנו להבין שהגענו למקום טוב. כשהעזר ביקש חמאה למרוח על הלחם, הוציא לו הברמן מהמקרר הסודי חמאה מלוחה ארטיזנאלית. אני חושבת שיין הכוכב שלנו באותו הערב היה Maxime Graillot, Saint Joseph, יין אדום נפלא מענבי סירה של אזור הרון. אפשר ורצוי לקנות בקבוקי יין במקום, בהנחה של 30% ממחיר התפריט במסעדה (וכך גם עשינו).

חלקנו מנה מעולה של צדפות קוקי-סנט-ז'אק על מצע של ארטישוק ירושלמי ברוטב לימוני. לא השארנו אף טיפת רוטב, בעזרת הלחם המעולה שלנו (בכלל, לחם כפרי טרי עדיף בעיניי על פני באגט, אבל אני יודעת שאני לא תמיד בעמדת הרוב). את המנה ליוו שני יינות לבנים, האחד מאזור בורגון והשני מאזר הרון. הם היו מעולים גם עם מנת הקינוח שלנו: גבינת פרמזן מחלב בופלו, מלווה במרמלדת חבושים וכמה טיפות חומץ בלסמי מרוכז. בריאות! את הדרך חזרה במלון (ברובע החמישי) עשינו מתנדנדים על אופניים ששכרנו (Velib). איך הגענו, רק אלוהים יודע…

Frenchie, 5-6 rue du Nil, 75002 Paris

Les Papilles

על פני המוסד הזה עברתי הרבה פעמים בביקוריי הקודמים בפריז ולא הצלחתי להזמין בו מקום. הפעם דווקא כן. השותה ובתה כיבדו אותנו בנוכחותן וכך נהנינו מחברה טובה והרבה יין משובח יחד. המקום משמש כמעדניה וחנות יין במשך היום וכמסעדה בצהריים ובערב. המטבח, כמו בבר היין פרנצ'י, קטנטן וגודלו קובע גם את מה שמגישים. בארוחת הערב התפריט קבוע וזורמים עם מה שיש.

פתחנו את הסעודה בבקבוק סירה מאזור הרון ובמרק כרישה ותפוחי אדמה לא פחות מאלוהי! בצלחות חיכו לנו חתיכות בייקון קטנות, קרוטונים וכף קרם פרש ואנו מזגנו את המרק המהביל מהכלי המשותף לצלחות. מממ… המשכנו עם טלה שבושל 7-8 שעות ביין אדום והוגש עם ירקות העונה. הוא היה רך וטעים ואת הרוטב שלו המשכנו להספיג בחתיכות הבאגט גם זמן רב לאחר שהבשר כבר נאכל. לקינוח קיבלנו פרוסת גבינה כחולה עם שזיף מיובש בזיגוג יין אדום ופנה קוטה עם חתיכות אננס וקצף קרמל. באמצע הספקנו לסיים בקבוק יין אדום נוסף מאזור קהור. תגידו, היש "סבל" גדול מזה?

Les Papilles, 30 rue Gay Lussac, 75005 PARIS

השוונץ:

  • לידיעת הקורא, השף יאיר יוספי: "נשיקות גדולות" מאורליאן, שטיפל בנו למופת על הבר של פרנצ'י!
  • אני נורא אוהבת גרפיטי. הנה מבחר מפריז:

סיר של נחמה לגשם אחרון

בימים אלה, רגע לפני שהאביב מתדפק על חלוננו ובחוץ קריר ויש עדיין הבטחות לגשם, מתחשק בערב משהו שיחמם את הנשמה ואת הגוף. לפעמים זה יכול להיות מרק אבל היום אני מבשלת קדירה צמחונית. הוצאתי כל מה שהיה במקרר וגם מחוצה לו ושיכול לענות על ההגדרה הזו: בצל, כרובית, ברוקולי, שומר, גזר, שורש פטרוזיליה, שורש וגבעולים של סלרי, כרישה, שום, תפוחי אדמה. הוספתי גם עשבי תיבול: מרווה, טימין ועלי דפנה. אל תוותרו על עשבי התיבול!

צילום: "הגרגרנית"

יכולתי להסתפק בזה, אבל חיפשתי גורם מקשר. אני נורא אוהבת את גריסי הפנינה, אלה שתמיד מתחבאים בין ה"אחים הגדולים", השעועית ותפוחי האדמה, בתוך החמין. היום רציתי לתת להם את הבמה לבד, בינות לירקות. סיר כזה מייצר ירקות רכים כל כך, שממש נמסים בתוך הפה. הנה מתכון שווה באמת, בהשפעת מנות החורף הצמחוניות של נייג'ל סלייטר. נייג'ל הבריטי הוא עיתונאי אוכל שגם מגיש תכניות בישול בטלויזיה, אבל הכי שווים הם ספרי הבישול שלו.

צילום: "הגרגרנית" ויח"צ

קדירה צמחונית (בהשראת מתכון של נייג'ל סלייטר)

החומרים

  • 100 גרם גריסי פנינה
  • 2 כפות שמן זית
  • 2 גזרים קלופים
  • 2 כרישות (החלק הלבן)
  • 1 שורש סלרי קלוף
  • 2-3 מקלות סלרי
  • 1 שורש פטרוזיליה קלוף
  • 2-3 פרחי ברוקולי
  • 2-3 פרחי כרובית
  • 2 בצלים
  • 1 שומר (להכניס גם את העלים לאקסטרה טעם)
  • 1 ארטישוק, הלב והגבעול הקלופים
  • 4-5 שיני שום, חצויות
  • 4-5 תפוחי אדמה בינוניים, פרוסים עבה
  • 6 עלי מרווה
  • 3 גבעולי טימין (קורנית)
  • 2 עלי דפנה
  • מים או ציר ירקות לכיסוי
  • מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. שטפו את גריסי הפנינה ובשלו אותם במים (מעט יותר מכדי כיסוי), כ-20 דקות, עד שהם מתנפחים ומתרככים מעט. סננו מהמים.
  2. העמידו על האש סיר גדול, כזה שיכול גם להיכנס לתנור ושפכו לתוכו שמן זית.
  3. חתכו את הכרישה, הגזר והשורשים לחתיכות בגודל דומה, של כ-2 ס"מ. את פרחי הברוקולי והכרובית אפשר להשאיר כפי שהם ואת הבצל והארטישוק אפשר לחלק ל-8 (תלוי בגודל).
  4. הכניסו את כל הירקות, פרט לתפוחי האדמה, לסיר ובשלו מעט ללא כיסוי (וללא תוספת נוזלים), על אש נמוכה, כדי שהירקות יתרככו מעט, כ-10-15 דקות.
  5. הוסיפו את הגריסים ועשבי התיבול וערבבו בזהירות.
  6. שפכו לסיר מים או ציר ירקות, עד כדי כיסוי.
  7. הניחו מעל הכל את תפוחי האדמה, בצורת מניפה, כך שיכסו את כל תכולת הסיר (זה הרעיון המבריק של נייג'ל!!)
  8. כסו את הסיר והכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, לשעה וחצי.
  9. הגבירו את חום התנור ל-200 מעלות והסירו את המכסה. אפו בתנור עוד חצי שעה. תפוחי האדמה מקבלים צבע זהוב והופכים לקצת יותר קריספיים.
  10. מוציאים בזהירות את הקדירה מהתנור ומגישים בכף גדולה לצלחת עמוקה, שתקבל באהבה את כל השמחה הזו. קצת מלח ופלפל שחור וכל הבריאות הזו בדרך אליכם.

בתיאבון!

השוונץ:

  • מחפשים יין מצוין שיחליק בגרון את כל הטוב הזה? קברנה סוביניון גליל עליון (הסדרה האזורית) – יין אדום יבש, שהופק מענבי קברנה סוביניון מאזור הגליל העליון. התבגר בחביות עץ אלון צרפתיות במשך 12 חודשים. מתאפיין בגוון ארגמני עמוק ובשומת של אוכמניות, קסיס ואקליפטוס. יין בעל גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת. ילווה היטב קדרות חורף כבדות, מנות בשר, פסטות ברוטב בשר ועוד. ותודה למירה איתן מיקבי כרמל על ההמלצה.
  • שיני השום עכשיו מופיעות עם ניצן ירוק בתוכן, שמקשה עלינו את העיכול. אני ממליצה לכם להקדיש לכך עוד דקה של עבודה, לחצות את שן השום ולהוציא אותו.

מעשה באוזן המן שהתחפשה

"אני פורים, אני פורים שמח ומבדח"? מודה, אני לא אוהבת את החג הזה. שונאת כשמכריחים אותי לחייך. בכלל שונאת כשמכריחים אותי לעשות משהו. חוץ מזה, אני חוגגת יום הולדת בפורים וזה עניין רציני, נכון? ולהתחפש זה תיק כשאני והפרפקציוניזם שלי מתקשים למצוא את התחפושת המושלמת. והגשם שתמיד הורס את התחפושות. בקיצור, יש חגים שאני אוהבת יותר.

אף פעם גם לא הבנתי איך המחשבה על לאכול למישהו את האוזן, רשע ומרושע ככל שיהיה, משמחת כל כך. ושיא השיאים הוא הפרג, שנתקע בשיניים אחרי ששמים ביס באוזן המן. זה תמיד מביך אותי. כמה שמחתי שהתחילו למלא את האוזניים בתמרים, אגוזים, שוקולד, חלבה או כל דבר אחר ובלבד שאינו פרג. בימינו, גם הבצק עשוי מחמאה והוא כבר לא קשה כאבן, כך שלמעשה היאוש נעשה יותר נוח.

חשבתי שאפשר להכין את אוזן ההמן גם באופן אחר לגמרי, אולי אפילו כמנה עיקרית, עם מילוי שידמה לפרג הקלאסי בצבעים ובמרקם. אז מה דעתכם על אוזן המן מבצק שמרים, לפי המתכון הקלאסי (רק ללא סוכר) במילוי בשר? בקיצור אוזן-פאי-בשר-המן. השילוב של בשר ובצק הוא אחד האהובים עלי. אני הלא הובלתי את המישפוחה לאורך ולרוחב של אוסטרליה, במטרה לחפש את פאי הבשר הטוב ביותר ביבשת. יש המון סוגים של מילויים, מסוגי בשר שונים ותוספות יחודיות. הפעם נלך על הקלאסי.

מאפה אוזן המן בשרי

לבצק

  • 250 גרם קמח לבן
  • 1 כפית שמרים יבשים
  • 2/3 כוס (160 מ"ל) חלב או מים
  • 1 כפית מלח
  • 40 גרם חמאה או שמן

למילוי

  • 1 כף שמן זית
  • 1 בצל, קצוץ דק
  • 350 גרם בשר בקר טחון
  • 1 כף קורנפלור
  • 3/4 כוס ציר בקר (אם לא בא לכם להכין או לקנות כזה, השתמשו במים), חם
  • 1 כף רסק עגבניות
  • 1 כפית ווסטרשייר
  • מלח, פלפל שחור
  • 3 כפות עלי פטרוזיליה, קצוצים

לאפיה

  • 1 ביצה טרופה
  • שומשום לבן או שחור או שניהם

אופן ההכנה

לבצק

  1. שימו את כל חומרי הבצק במיקסר וערבלו במהירות איטית, עד שהם מתאחדים. העלו את המהירות לבינונית ולושו עוד כ-5 דקות.
  2. הניחו את כדור הבצק בקערה מכוסה במגבת או בניילון נצמד לכשעה התפחה.

למילוי

  1. חממו את השמן במחבת גדולה על אש בינונית. הוסיפו את הבצל וטגנו 3-4 דקות, עד לשקיפות.
  2. הוסיפו את הבשר הטחון וערבבו אותו, תוך פרוק החתיכות במזלג והפיכתן, עד שאין עוד חתיכות אדומות.
  3. בקערית ערבבו היטב את הקורנפלור עם כף או שתיים של ציר בקר.
  4. הוסיפו למחבת את יתרת ציר הבקר, את רוטב הווסטרשייר, רסק העגבניות, ותערובת הקרונפלור וערבבו היטב.
  5. הביאו את התערובת לרתיחה, הנמיכו את האש ותנו לה להתבשל כ-10 דקות (שימו לב שהרוטב לא מתאדה לגמרי).
  6. הורידו מהאש וקררו.

לאפיה

  1. על משטח מקומח לושו את בצק השמרים שתפח לעיגול (אפשר לעשות זאת גם בין שני ניירות אפיה).
  2. הניחו במרכז עלה הבצק את המילוי וקפלו שלושה חלקים מהבצק, מהחוץ לכיוון הפנים. דאגו להשאיר את המרכז ללא כיסוי, כך שהחום יוכל לצאת החוצה מהמאפה.
  3. משחו את החלק של הבצק בביצה טרופה ופזרו מעל את השומשום.
  4. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות לכ-1/2 שעה. המלצה שלי, אכלו את זה עם רוטב טחינה. אוי, כמה שזה טעים!.

בתיאבון!

השוונץ:

  • דורי בן זאב מתחפש כל השנה. אני מאוד אוהבת להקשיב לנונסנס שלו, שיש בו תמיד גם ניצוץ רציני – רק צריך לפשפש מתחת לתחפושת.
  • היום, ה-8 במרץ, הוא גם יום האישה הבינלאומי. אני ממליצה לכם לחשוב על מה זה אומר שיש רק יום האשה ואין יום הגבר. בואו נקווה שיהיה גם כזה (או שלא יהיה בכלל), כשהילדים והילדות שלנו יהיו גדולים. ובינתיים, אני חוגגת הערב עם הנשים הכי שוות באגן הים התיכון. מאחלת גם לכן!

השקעה באוכל

שימו שש עשרה נשים סביב שולחן ארוך בחדר אחד. תוסיפו לזה ארוחת בוקר. עכשיו, כשהן שבעות ומחייכות, תפרידו אותן לזוגות, לשיחה טט-א-טט, על יצירתיות, סדרי עדיפויות, ידע, משפחה, נשיות. מנסיון שלי ארוך השנים, ב-99 אחוז מהפעמים זה נגמר בסוף בנושא המרתק של הורדת שיערות ברגליים. תודו שאני צודקת… טוב, לא הספיק לנו הזמן הפעם ובכל זאת, היו כמה תובנות אחרות.

המפגש בבוקר ההוא הזכיר לי ימים רחוקים, של עצמי, אי שם "לפני הספירה". עינת סקורניק, ראש מערך יעוץ בהשקעות בבנק לאומי היתה בת הזוג שלי, בשיחה שיכולה להיות מביכה לשתי נשים זרות, הבאות מתחומים שונים. לא לנו… עינת היא אשת קריירה אמיתית במובן הטוב של המילה. להיות אשת קריירה זה אומר להיות מקצועית, לעמוד בתחרות, לשאוף להגדיל את הידע והנסיון. אבל זה גם אומר לא להצטדק על השאיפה להתקדם ולהצליח ולא להתנצל על השעות המאוחרות בהן היא מגיעה הביתה.

יש משמעות לעובדה שאישה מממלאת את תפקיד המפתח הזה. ראשית, זו גאווה גדולה, שכן, לצערנו, זה עדיין נתפס כתפקיד גברי (עובדתית, רבים מהתפקידים הבכירים במשק מאוישים ע"י גברים). שנית, הסתכלות הוליסטית על נושאים, תהליכים או אנשים מאפיינת יותר נשים מאשר גברים. מחקרים רבים הראו שאנחנו רואות, חושבות וחוות דברים בצורה שונה, מה שתורם למילוי התפקיד, מעבר למקצועיות ולהשקעה המובנות מעליהן.

בכל הקשור בהשקעות, כמו שלעינת חשוב שהאנשים שלה, שממליצים מה והיכן להשקיע, יתמקצעו ויהיו הטובים ביותר כשהם מייעצים לאחרים, כך גם אני משקיעה בחומרי הגלם לבישולים שלי. חשוב לי שהם יהיו הטריים והטובים ביותר, כי בינינו, אוכל טעים הוא כזה שהשקיעו בחומרי הגלם שלו והכינו אותו באהבה.

אוכל הוא גשר בכלל לא צר מאוד, המקרב לבבות וקיבות, גם שלנו באותו הבוקר. מנות רבות שאנו אוהבים לאכול טומנות בחובן את ״ספרי הזכרונות״ שלנו. בבישול של עינת, שהסתובבה בעולם כילדה בעקבות עבודתו של אביה, אפשר למצוא שרידים למקומות בהם היא גרה. הרבה טעמים איטלקיים וצרפתיים יהיו שם. אבל אם תהיו רגישים יותר, תוכלו להריח גם ניחוחות עדינים של געגועים לבית ולמולדת.

השוונץ:

מכיוון שעינת אוהבת מאוד מאכלים שבאים מהים, אני רוצה להקדיש לה את המנה הבאה. מנה לסוף שבוע, כשיש לה זמן לבשל.

שרימפס עם ארטישוק

3-4 מנות

החומרים

  • 2 ארטישוקים (אני לא אוהבת את ה"תחתיות" הקפואות. לדעתי יש להן טעם לוואי. כדאי להשקיע עוד 5 דקות במתכון ולקלף ארטישוקים טריים. לא יודעים איך? הנה סרטון שידגים לכם).
  • 450 גרם שרימפס
  • 3 כפות שמן זית
  • 3 שיני שום, קצוצות גס
  • 10-12 עלי בזיליקום שלמים
  • גרידה מ-1 לימון
  • 1/2 כוס יין לבן
  • מיץ מ-1/2 לימון
  • מלח גס
  • פלפל שחור
  • אופן ההכנה
  1. קלפו את הארטישוקים עד שתגיעו ללב שלהם. אני אוהבת להשאיר קצת מהגבעול אחרי הקילוף. מומלץ לשמור בקערת מים עם מעט מיץ לימון עד לשימוש, כדי שלא ישחירו. פרסו את לבבות הארטישוק לפרוסות דקות (אבל לא מדי).
  2. חממו במחבת רחבה את שמן הזית והוסיפו את פרוסות הארטישוק. טגנו, תוך ערבוב מדי פעם, כ-10 דקות.
  3. הוסיפו את השום וערבבו קצרות.
  4. הוסיפו גם את השרימפס והפכו במחבת עד שהם הופכים לוורודים.
  5. פזרו מעל את גרידת הלימון, שפכו את היין ומיץ הלימון ופזרו עלי בזיליקום.
  6. תבלו במלח גס ובפלפל שחור וערבבו הכל.
  7. לדעתי הכי כיף להגיש את המחבת כמו שהיא לשולחן, עם פרוסות עבות של בגט טוב לספיגת הרוטב.


בתיאבון!

דליקטס של מעדניה

שבוע הבא פורים ובאוירת ההתחפשות הכללית אצלי בבית (כי הרי בימינו מתחילים בבתי הספר את הפורים הרבה לפני הזמן, "יום הפוך" וכד'), החלטתי להתחפש למי שלא מבשלת. קשה לי להימנע מזו שאוהבת לאכול, אז לא ממש ארד נמוך עד לפאסט פוד, אבל למה שלא אתחפש לכזו שמבשלת בעזרת הויזה?

האמת, לא בדיוק תחפושת מקורית, כי כולנו נהנים מדי פעם לעשות זאת. כשמחפשים חומרי גלם לארוחת ערב מושקעת או סנדוויץ שווה לארוחת צהריים, מעדניה היא מקום שמומלץ לבקר בו. כעקרון, אני דוגלת יותר בכלל האומר "קנה מעט וטוב" מאשר ב"קנה הרבה בזול וזרוק חצי לפח". חוץ מזה, אם מחלקים אח"כ את סכום הקניה בין סה"כ הסועדים, רואים תמיד שהרווחנו.

מכיוון שיש לי פינה חמה בלב למעדניות, עוד מהימים בהם ביקרתי בהן תדיר בשנות מגוריי בעיר האורות (אני עדיין זוכרת את המטעמים בזו האיטלקית שליד הבית), שמחתי לשמוע על המעדניות הטובות שנפתחו לאחרונה בתל אביב, חלקן אפילו במרחק הליכה זו מזו. הנה סקירה קצרה שלהן לנוחותכם. שיהיה בתיאבון!

צילום: "הגרגרנית"

דליקטסן (מבית R2M)

המקום החדש מבית היוצר של רותי ומתי ברודו (קופי בר, הבראסרי, בייקרי, קפה 12 והוטל מונטיפיורי) נפתח ממש עכשיו. במקום נמכרים גבינות, נקניקים, שימורים טובים, יין, שמני זית ולחמים ממאפיית הבית, ה"בייקרי". כמו בהרבה פרויקטים של הצמד, גם כאן לקחו את נושא המעדניה במקצועיות עד הקצה בעיצוב היפה, בארונות התצוגה (שידת המגירות המשגעת של הקופה!) ובמגוון המעדנים, הירקות והפרחים. שטח המעדניה גדול וכך גם המבחר. כמו כן, תוכלו למצוא ספרי בישול למכירה והיצע מגוון של מזון מבושל וסלטים, שנמכרים הביתה או לאכילה במקום. בקיצור, תאווה לעיניים לא פחות מלחיך!

דליקטסן. רחוב יהודה הלוי 79-81, תל אביב

צילום: "הגרגרנית"

Pronto Strada – מעדניה איטלקית

המעדניה האיטלקית הזו, שנפתחה ביולי 2011, היא הבת השניה של רפי אדר (בנוסף על המסעדה, הקרויה באותו שם). שתיהן נמצאות צמוד זו לזו ונהנות מחיי שיתוף. את המעדניה, הפונה אל רחוב הרצל הסואן (הלא הוא ה"סטראדה"), מנהלת נעמה שטרנליכט ובה מבחר גדול של נקניקים, גבינות, שימורים טובים, שמני זית, יין ולחמים הנאפים במקום. ישמחו להכין לכם פה סנדוויץ מושקע לארוחת הצהריים מהמבחר הגדול במקום או לפנק אתכם במנות מהמסעדה, כמו אנטיפסטי, פסטות טריות, קלצונה, לזניות ופיצות. אם בא לכם להרגיש כאילו אתם באיטליה, זה המקום בשבילכם.

פרונטו סטראדה, רחוב הרצל 4 תל אביב

צילום: "הגרגרנית"

L'angolo – המעדניה בנווה צדק

מעדניה קטנה וביתית שנפתחה באפריל 2011, בלב נווה צדק, ע"י מיטל ינאי. במעדניה נקניקים, גבינות, זיתים, לחם, שימורים, יינות ושאר דברים טובים, מהארץ ומהעולם. מיטל יכולה להכין לכם סנדוויץ מכל גבינה או נקניק שתרצו ויש גם מרקים חמים תוצרת בית, בהתאם להיצע היומי. זה יכול להיות המודל למעדניה מתחת לבית, שכל אחד מאיתנו היה רוצה שתהיה לו.

ל'אנגולו, רחוב שבזי 33 נוה צדק, תל אביב

צילום: "הגרגרנית"

חוות צוק (המעדניה)

באמצע שכונת רמת אביב החדשה, במרכז מסחרי שקט, התמקמו להם האחים לבית צוק (האחים של ניר) והביאו את המיטב של הבשר והגבינות מהחווה שלהם, אי שם בעמק האלה. במעדניה תמצאו סנדוויצ'י-ענק מבגטים ארוכים במילויים מושקעים, גבינות ונקניקים, שימורים, ריבות, יין, לחם, שמן זית, זיתים ומנות מבושלות שמפיק המטבח שמאחור. החבר'ה עורכים סדנאות בישול מדי פעם ומביאים תוצרת חקלאית טריה מהכפר (תפוז דם הולך עכשיו חזק!). במעדניה הזו יש אוירה אחרת. ממליצה להגיע, אפילו במיוחד!

חוות צוק (המעדניה), פרלוק 5 (פינת זריצקי 4), רמת אביב החדשה, תל אביב

השוונץ:

  • דרך היוצרים הוא מיזם קולינארי המאגד כמה יצרני מזון יחד, ביניהם משק בירגר, אוליה וחוות בת-יין. בין המוצרים שהם מוכרים תוכלו למצוא חרדל, שמן זית, חומץ ורוטב ויניגרט (זה עם התאנים – ללקק את האצבעות). אפשר למצוא את המוצרים המעולים שלהם במעדניות בכל הארץ. מומלץ!
  • ועוד לא דיברנו על דלישס, ספייסס, מזרע רמת אביב ג' והמעדניה הגדולה שנקראת שוק הנמל. יש עוד הרבה מעדניות שם בחוץ, קרוב אליכם ולא רק בתל אביב. אם גם יש לכם המלצה על מעדניה, קדימה – אל תחרישו. שתפו!