מי יתנני אואזיס במדבר

על "אואזיס" שמעתי כבר מזמן והייתי סקרנית לפגוש את השפית של המקום, רימה אולברה. עד לפני כמה חודשים היא נהגה לארח אצלה בבית אנשים לארוחות ערב של תענוגות והגשמת פנטזיות. עכשיו, אחרי שהכרתי את קרסטין רודג'רס, בעלת מסעדה ביתית בלונדון ובלוגרית אוכל (ראו פוסט קודם), אני מבינה עד כמה האופציה של הפעלת מסעדה בבית היא הגיונית (מי ירים פה את הכפפה ויקים רשת ישראלית של מסעדות ביתיות? הי, רשת לא בקטע רע…).

נחזור לרימה שלנו. מדובר בשפית מוכשרת ומיומנת, שבאה אלינו מסן פרנססיקו, עם רקורד מרשים של עבודה במסעדות מצוינות. לפני כשלושה חודשים היא החליטה שהגיעה השעה ופתחה את מסעדת "אואזיס" בתל אביב (בשותפות עם אילן דובשני, שהיה בלוקיישן הזה לפניה עם מעדניית הבשרים המצוינת "La Maison" זצ"ל). ממילא רצינו לחגוג אירוע משפחתי. כמה טוב שהצלחנו למצוא שולחן! רימה מאמינה שאוכל הוא לא עניין של טרנדים וכי יש להתייחס אליו במקצועיות ובענווה. כמי שלמדה תחת מסורות של טריות ואיכות, היא ממשיכה גם בישראל את הדרך של אליס ווטרס.

ומה עם האוכל אתם שואלים? נתחיל אולי בבלאדי מרי מעולה שקיבלנו לפתיחה על חשבון הבית. זה מסדר את הראש וגם מדגים את המקצועיות של המקום, כי הכי קל לפשל בדברים הפשוטים. היה כל כך טוב שהזמנו גרסה גדולה שלו להמשך.

למנה ראשונה הזמנו מנה יפנית, גיוניקו – פרוסות בשר בקר כרוכות מסביב לבצלים ירוקים, עם ויניגרט מיסו שירו לבן ועלי שיסו טריים. מה אני אגיד לכם, אחת מהמנות הטובות שטעמנו לאחרונה, שילוב מצוין ומתקתק של בשר ובצל על הגריל. תענוג!

טיילנו לנו על פני הגלובוס גם עם המנות העיקריות ובגלל שלא ידענו במה לבחור, הזמנו שלוש מהן. ברצלונה היא עיר נמל והמנה שלה היתה יפיפיה וסוערת לא פחות – בייבי אוקטופוס צרוב על הגריל, עם תפוחי אדמה צעירים חצויים, בצלים, רוקט ורוטב רומסקו מצוין וממכר שבא לאכול אותו גם ככה, בכפית. לדעתי אולי המנה המנצחת של הערב. טוב, אולי יחד עם עוד כמה.

ספינת האהבה שלנו עגנה גם באקפולקו, פטוצ'יני ברוטב קקאו, עם פטריות יער מעושנות וגבינת עיזים, מנה מעט כבדה אבל הטעמים מעניינים ומפתיעים בעדינותם.

דמיינו שאנו בוייטנאם, עם פילה דניס צרוב על הגריל ברוטב וייטנאמי עם שאלוטס ולמון גראס, בליווי סלט מרענן ונהדר של כרוב סיני, אטריות זכוכית ועשבי תיבול. לא שהדג היה רע, אבל הסלט כאן היה ללא ספק הכוכב.

לקינוח רצינו להזמין את מנת התאנים, אבל היא נגמרה. מאוכזבים קלות, החלטתנו להתפשר על מנת דובדבנים, גלידה וניל ועוגיות שקדים. לא שפית כמו רימה תיתן לנו להתפשר. היא כיבדה אותנו בשתי מנות קינוח נוספות על חשבון הבית: כוסית עם סורבה מרוכז של שוקולד מריר (מריר!) ולצידה פרוסת קממבר בשלה ופרוסות אפרסק ומשמש וכוס לאטה של תה ירוק עם קציפת יסמין. כוס הלאטה היתה המנצחת ולקחה בהליכה את כל היתר: מתוקה ומרירה גם יחד ומעל הכל מרעננת. בקיצור, כל מה שאדם זקוק לו אחרי ארוחה טובה. לא רצינו לעזוב!

רציתי לצלם את רימה, אבל היא לא הפסיקה לזוז! כמו על ספידים היא התרוצצה במטבח הפתוח שלה, בישלה, צלתה וצלחתה ובין לבין צחקה והשפריצה מים על הטבח שאיתה. מה אני אגיד לכם? הבחורה שמחה. כמו ששמתם לב בתמונות, המנות של רימה מגיעות בכלי קרמיקה יפים ולא שגרתיים והיא מקפידה להניח עלה ורד אדום על כל אחת מהצלחות. לא רק טעים, גם יפה!

מאיר אדוני השמיץ לא מזמן שכל המסעדות בארץ נותנות אותן פנקוטות ואותן פבלובות. לא כאן. המנות פה מקוריות: פה טאץ' מקסיקני ושם השפעות אסייתיות ובעיקר לא משהו שראיתם פה קודם. רוצים חוויה קולינארית אחרת, שמגיעה ללא תיווך, הישר מהשפית, במטבח פתוח, במרחק שלא עולה על מטר? בואו לאואזיס. אולי לא בהמוניכם, אבל בואו. אנחנו בטוח נחזור לפה.

מנה ראשונה, שלוש מנות עיקריות, קינוח אחד (על חשבוננו), בלאדי מרי וכוסית יין לבן, סה"כ 450 ש"ח לזוג, לא מאוד יקר בהשוואה לאכזבות רבות הפזורות היום בעיר. אם אתם חוגגים אירוע מיוחד – זה המקום בשבילכם!

אואזיס, טשרניחובסקי 1 תל אביב, טלפון: 03-6206022, שני-שישי 19:00 – 23:30.

השוונץ:

צריך מילון כדי להבין את התפריט של "אואזיס". הנה הסבר לכמה מהמונחים הקולניארים שהופיעו בתפריט:

  • רוטב רומסקו – רוטב קטאלני (הו ברצלונה, ברצלונה), למעשה מחית טחונה גס, על בסיס אגוזים, עגבניות ופלפלים. מבחינתי הרוטב כאמור הולך עם כפית, אבל הוא נועד להשלים דגים, פירות ים, בשר ואפילו ירקות.
  • עלי שיסו – עלים של עשב תיבול יפני ממשפחת המנטה.
  • מחית צ'ילי פסייה – רוטב מקסיקני על בסיס פלפל פסייה (פלפל חריף שחור ומיובש) ושמנת.
  • שירו לבן – מחית מיסו יפנית, העשויה מפולי סויה מותססים ומשמשת כבסיס למרק מיסו ולבישול. היא מעניקה טעם מתקתק ונפלא לאוכל.
  • אצ'יוטה – אבקה מקסיקנית (נקראת גם אנטו), המעניקה למאכלים צבע כתום. משתמשים בה להשרות בשרים וגם לצביעה של גבינות (לכן קוראים לגבינות הקשות אצלנו "צהובות").
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, מחשבות רציניות על אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s