מאפינס, רגל פה רגל שם

הזמן הזה, בין כסה לעשור, מעניק לנו את האפשרות לחקור, בעיקר בינינו לבין עצמנו, מה היה השנה, מה קיווינו שיהיה, מה אנו מאחלים לעצמנו בשנה הבאה. כשהמחשבות הללו  מתחילות להכביד מדי, אני יודעת שזהו הזמן המדויק לצאת לחופשה. כזו אמיתית, לאו דווקא בטן-גב, אבל מהסוג שממלא את הלב בשלווה ואת הגוף באנרגיות חדשות.

כשאתם קוראים את הפוסט הזה, יש לקוות שממש עכשיו אני נפרדת מכם לארצות שמעבר לאופק. אבל לפני חופשה כזו, חייבים לקחת איתנו משהו מהבית, שיזכיר לנו למה בתום החופשה כדאי לנו לחזור אליו. אצל הילדים הפרטיים שלי זה אומר עוגיות או עוגה מאפה בית. ועדיף עם שוקולד. או עם שוקולד צ'יפס. או קקאו. או שוקולד (אה, את זה כבר אמרתי). אין כמו ביס כזה בתור לדרכונים פה או שם, או בתור להשכרת המכונית או בדרך הארוכה למחוז חפצנו.

צילום: Lisa Keating, מתוך אתר האינטרנט של מולי קאצן

הפעם בחרתי במאפינס שוקולד וגבינה, שיוצרים יחד מאפה עסיסי וטעים להפליא. כשחושבים על זה – איך עדיין לא כתבתי בבלוג שלי על מולי קאצן (Mollie Katzen)? הנה, אני מבקשת סליחה ומתקנת זאת בגדר "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא". הרבה לפני טרנד האוכל הבריא שיש היום, היא היתה שם, כחברה בוועדות שונות שדנו בחינוך לתזונה נכונה ואוכל בריא, כדי להשפיע על מה שנכנס לאמריקאים לצלחת.

מי שמכיר את הספרים של מולי קאצן יודע שאת המתכונים מלווים תמיד איורים יפיפיים מעשה ידיה. את הספר The New Moosewood Cookbook יש לי בארון ספרי הבישול שנים רבות והוא נחשב עד היום אחד מספרי הבישול רבי המכר בכל הזמנים. הוא נמצא שם בדיוק בשביל הרגע הזה שבו נמאס לי מבשר, שומן ומתוקים ומתחשק לי לאכול ירקות ופירות טעימים בגרסאות מקוריות. גם במתכון של המאפינס של מולי שאני מצרפת לפוסט הזה יש טוויסט בריא, בדמות גבינת הריקוטה. נראה אם תצליחו לשמור לתה של אחרי הצום או שתזללו הכל הרבה קודם.

צילום: "הגרגרנית"

מאפינס שוקולד – ריקוטה (עיבוד על מתכון של מולי קאצן)

כ-18 יחידות

  • 250 גרם ריקוטה (אני אוהבת את ה"ריקוטה פרסקה" של מחלבות גד)
  • 2 ביצים
  • 320 מ"ל חלב
  • 1 כף תמצית וניל (ממליצה על משחת וניל: יותר גרגרים, יותר טעם)
  • 60 גרם חמאה מומסת
  • 320 גרם קמח לבן
  • 200 גרם סוכר לבן
  • 2 כפיות (כ-6 גרם) אבקת אפיה
  • 1/2 כפית מלח
  • 60 גרם אבקת קקאו
  • 150 גרם שוקולד צ'יפס (מריר, לבן או ערבוב שלהם)

אופן ההכנה

  1. בקערה מערבבים את החומרים הרטובים. מתחילים בריקוטה ומוסיפים בזה אחר זה, תוך ערבוב: ביצים, חלב, וניל וחמאה.
  2. לקערה נוספת מנפים קמח וקקאו. מוסיפים להם סוכר, אבקת אפיה ומלח ומערבבים.
  3. שופכים את תערובת הגבינה לקערה עם החומרים היבשים ומערבבים עד שהמסה מתאחדת, אך נזהרים מערבוב יתר, כדי שלא לקבל מאפינס מהסוג היציקתי לאחר האפיה.
  4. מוסיפים שוקולד צ'יפס ומערבבים רק עוד מעט.
  5. בעזרת כף מעבירים לתבנית שקעים ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ואופים כ-20 דקות. אם אתם בעניין של מיני-מאפינס, אפו פחות זמן, כדי שהמאפה לא יתייבש בתנור.
  6. מוציאים, מחכים שתי דקות להתקררות ו… זוללים!

בתיאבון!

והנה הסיפור שלנו בתמונות, למי שאצה לו הדרך:

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

  • "התחלתי ולכן אסיים". הנה, קבלו הבטחה לעוד מתכון בריא וטעים של מולי קאצן בזמן הקרוב. ככה זה כשאני בפרץ.
  • שתהיה שנה טובה ומבורכת ולהתראות מעבר ל"אור התכלת העזה", אי שם בסתיו. אומרים שיש דבר כזה. הביאוהו לכאן. שנאמין.
מודעות פרסומת

החלוצים פינת מטלון

שש נשים נפגשות בערב של יום חולין, בין לבין החגים, במקום חדש שנפתח לא מזמן בפלורנטין, בואכה שוק לוינסקי. מפגש כזה הוא מהסוג הפותח לבבות וההתכוונות אליו מתחילה כבר כמה ימים קודם. נדמה לי שמעטות הן הקבוצות בהן אדם, בפרט בת אדם, מרגישה שהיא יכולה לשפוך את ליבה בפני חברותיה ולהמשיך להרגיש טוב עם עצמה, גם אחרי מעשה. במקומות אחרים אנו נוהגות לכסות את עצמנו בשכבות של צעיפים ומטפחות, כדי להסוות את מי שאנו באמת. מציגות רק טפח קטן לעולם. חלילה לא להיפגע או להראות חולשה. ואילו במפגש הזה, כאילו התהפכו סדרי עולם.

בערב כזה, השתיה והאוכל, לא ברור אם בסדר הזה או בדיוק להיפך, הם מרכיב חשוב. יש בהם את היכולת לקרב, לגשר, לאהוב. הם גם עוזרים לנו לפרוק מהלב, להקשיב לעצה, לספר סיפור.

אוזריה הוא מן מקום כזה, שלא להכריז כבר מעכשיו "מוסד". שלא תחשבו שיש הרבה כאלה בעיר. שמו מסגיר את המוצא היווני שלו והוא משמש אכסניה למטעמים ים תיכוניים: יווניים, טורקיים, בלקניים. אביבית פריאל אביחי מגישה ביד אמן את המטעמים שהיא רוקחת במקום, שנשטפים היטב עם יין, בירה או מיני משקאות אניס, בליווי מוסיקה שמחה ואווירה משחררת.

פתחנו בכמה מתאבנים, שיכולים למלא את הערב למי שבא לכאן לשבת על הבר ומחפש משהו קטן לנשנש ליד המשקה שלו. כרובית טעימה שהוגשה מטוגנת עם רוטב איולי, אנשובי אורטיז על שיפוד עם פלפלים ובצלצלי פנינה (גילדה), ותמרי מג'הול ממולאים גבינה עם לב של שקד מעושן קלוף, עטופים בבייקון וצלויים. האחרון הוא מעדן אמיתי, שעוד ישוחזר במטבח הביתי שלי. לכל זה נלווה לחם עם מטבל של עלי גפן ושמן זית.

בתחום הירקות חלקנו סלט שורשים צלויים עם גבינת כבשים תורכית וכן קרפצ'ו חציל קלוי על הגריל עם גרמולטה, סלסת עגבניות וטחינה גולמית, שהיה מעולה (אני משוחדת לגבי החצילים על האש. התמכרות פרטית).

טבלנו רגליים בים התיכון עם סביצ'ה קיץ ששידך בין דניס למנגו. המשכנו במנה ים תיכונית יפיפיה – סרדינים, שהגיעו שלמים וחצויים, ממולאים בעשבי תיבול ועטופים בעלי גפן. הם ניצלו כך על הגריל. עוד מנה מצוינת היתה מנת השרימפס, שחלקו את הצלחת עם עגבניות מיובשות וצ'ילי. מנה פיקנטית במידה המדויקת ומתחננת ממש לניגוב הרוטב עם לחם.

חזרנו ליבשה והזמנו קרפצ'ו Minute Made שהיה כל מה שאנו מצפים מקרפצ'ו איכותי, כלומר שום דבר שיסיח את דעתנו מטעם הבשר. עוד מנה ש"עשתה" לנו את זה והוזמנה יותר מפעם אחת היתה פרוסות סינטה מיושנת מונחות על פיתת לאפה ברוטב צזיקי. הייתי מזמינה אותה שוב ממש עכשיו.

קינוח קדאיף גלידת תאנים קרץ לנו מהתפריט, אבל בשלב הזה של הערב, אחרי כמה בקבוקי יין, הרבה אוכל טעים ושיחות נפש (כלומר, די מאוחר בערב) כבר לא היה. אני חושבת שהגורל מאותת לנו שצריך לחזור לאוזריה כדי לטעום שוב ממנו.

מנות ביס ראשונות 10-20 ₪, מנות עיקריות 30-50 ₪.

אוזריה, רחוב מטלון 44  תל אביב, טלפון: 03-5330899

———————————————————————

החלוצים 3 יכול גם הוא להיות מקום לפגישה מסוג דומה, אבל בצורה אינטימית, אפלולית יותר. מקום שבו בני זוג שלא נפגשו בצורה אמיתית כל השבוע, יכולים סוף-סוף להירגע מהריצות של עבודה-ילדים-סידורים, לשבת לדבר ולהקשיב, על כוס יין טוב (גרונר לבן או כרם שבו לבן, במקרה שלנו) או בירה (טייבה) צוננת, כשברקע מתנגנת מוזיקה ג'אזית – בלוזית מצוינת.

כשעל הבר מופקדת נעמה שטרנליכט ועל המטבח איתן ונונו אנחנו יודעים שאנחנו בידיים טובות שעושות לנו נעים. אפשר ליהנות רק מזיתים מעשה בית או חתיכות של פרמג'אנו רג'אנו ליד השתיה, אבל אם אתם רעבים, אפשר גם לאכול ממש טוב. אני ממליצה לכם לפתח את התיאבון…

סלט עדשים שחורות עם לימון כבוש, שברי שקדים קלויים, עגבניות, כוסברה טריה ויוגורט הוא מהסוג המשובח. לשון עגל כבושה, שנפרסה דק-דק והוגשה עם ויניגרט צלפים ופטרוזיליה, בצל ירוק ופלפל חריף מקבלת באהבה את הלחם, שנטבל שוב ושוב. ואם בלחם עסקינן, ברוסקטה עם אנשובי טריים ועגבניות היא מהסוג המרענן ומחזיר אהבות של בית. פסטה טריה עם אספרגוס ורוטב יין לבן עם חלמון ביצה טרי, שעוטף את המנה החמה היא מנה מהסוג המנחם.

אבל מבחינתי הכוכב של הערב הוא סנדוויץ' פתוח עם קורנדביף חם, שמוגש עם איולי, צנוניות, פלפל חריף וכוסברה. אני מתכננת לחזור לרחוב החלוצים ממש בקרוב בשביל לאכול שוב את התענוג הזה (מה זה מתכננת? חזרתי ועוד אחזור).

יש כמה יתרונות במיקום הזה, ממש בלב שוק לוינסקי. תבלינים? פיצוחים? גבינות? דגים? יש הכל וטרי ומגוון. מסתמן שהולכת להיות פה רוטינה: קניות בשוק ואחר כך התרגעות על הבר.

מנות האוכל 30-50

החלוצים 3, תל אביב

השוונץ:

  • הרבי מברסלב אמר "מצווה גדולה להיות בשמחה", כך אמר השלט על הקיר של אוזריה. הוראה של הדוקטור חייבים למלא, נכון?
  • אני לא משאירה אתכם רק עם הטעמים של האוכל שאכלנו ב"אוזריה", כי אם גם עם טעימה מהמוסיקה ששמענו שם.

ראש השנה בסימן שלוש

ראש השנה חל ממש עוד כמה ימים ולצורך בניית תפריט לארוחת החג, נפגשתי עם שתיים מחברותיי למועדון הטועמות של יקבי כרמל לסשן בישול וצילום. חתכנו, פרסנו, בישלנו, טיגנו, אפינו ולבסוף גם אכלנו. הנה לפניכם תיעוד של המפגש הקולינארי שלנו: שלוש נשים, שלוש מנות ושלושה יינות מתאימים.

מנה ראשונה

בדומה לפסח, גם בראש השנה נוהגים לתת סימנים. במנה הראשונה נכלול שניים מסימני החג, כדי לפתוח את הארוחה באיחולי שלום ושלווה, להם אנו מייחלים גם כעת, אולי אפילו יותר מבדרך כלל: תמרים "שייתמו אוייבינו ושונאינו" וכרישה "שייכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתינו". בבקשה אל תראו בכך שום קריאה לפעולה צבאית, אלא קולינארית בלבד.

טבולה חגיגי

6 מנות

החומרים

  • 200 גרם בורגול בינוני
  • 1 כרישה
  • 100 גרם שעועית ירוקה (אפשר גם קפואה. אני הכי אוהבת את זו העדינה, הדקה)
  • 1 בצל ירוק קצוץ (החלק הירוק והלבן)
  • 150 גרם תאנים טריות
  • 10 תמרים מיובשים, מגולענים
  • 1 פלפל צ'ילי חריף
  • צרור קטן של פטרוזיליה
  • צרור קטן של נענע
  • 50 גרם צימוקים
  • 100 גרם אגוזי פקאן
  • שמן זית
  • מלח גס
  • פלפל שחור

לרוטב

  • ½ לימון
  • ¼ כוס חומץ בלסמי
  • ¼ כוס שמן זית
  • מלח
  • פלפל שחור

אופן ההכנה:

  1. הכינו את הבורגול: שימו את הבורגול בקערה ושפכו עליו ½1 כוסות מים רותחים. המתינו עד שהמים נספגים בבורגול והוא מתרכך (צריך להיות מעט קראנצ'י ולא סמרטוטי).
  2. הכינו את השעועית הירוקה: חלטו אותה מעט במים רותחים שהמלחתם מראש והוציאו לקערה עם מי קרח. לחילופין, אני מאוד אוהבת את השעועית הירוקה העדינה המגיעה קפואה. אם אתם משתמשים בה, פשוט הוציאו מהמקפיא והניחו בקערית, בלי לבשל, עד שתפשיר.
  3. הכינו את הכרישה: קצצו אותה לקוביות וטגנו במעט שמן זית עד שהיא מזהיבה.
  4. קצצו את הירקות והפירות פחות או יותר לאותו גודל של קוביות או פרוסות: בצל ירוק, שעועית ירוקה, תאנים, תמרים, פלפל חריף.
  5. קצצו גם את הפטרוזיליה והנענע.
  6. שימו את האגוזים במחבת עם כפית שמן זית ומעט מלח גס. ערבבו היטב עד שהם קלויים. הוציאו לקרש חיתוך וחתכו אותם גס.
  7. בקערה גדולה שימו את כל חומרי הסלט וערבבו בזהירות.
  8. בקערית בחשו את כל חומרי הרוטב ושפכו מעל הסלט. ערבבו שוב והגישו.

התאמת יין למנה: סוביניון בלאן או ריזלינג.

מנה עיקרית

למנה העיקרית נגיש כרעי עוף שקיבלו טיפול מיוחד של מסאז' בדבש ועשבי תיבול ארומטיים. שנה מתוקה היא בדיוק מה שאנחנו מאחלים לעצמנו.

עוף בדבש, טימין ופרחי לבנדר

6 מנות

החומרים

  • 6 כרעי עוף
  • 120 גרם דבש איכותי
  • 1 כף עלי טימין (מופרדים מהגבעולים)
  • 2 כפיות פרחי לבנדר מיובשים
  • 2 בצלים אדומים, פרוסים
  • 8 שיני שום חצויות
  • כמה ענפי טימין
  • ½ כוס ברנדי תפוחים (קלבדוס)

אופן ההכנה

  1. ערבבו בקערית את הדבש, עלי הטימין וכפית פרחי הלבנדר.
  2. עסו כל כרע עוף במעט מתערובת הדבש, בין העור לבשר ומעל לעור, כך שיקבל מסאז' מושלם.
  3. פזרו בתבנית את פרוסות הבצל, שיני השום החצויות וענפי הטימין והניחו מעליהם את כרעי העוף עם הצד של העור כלפי מעלה.
  4. פזרו עוד כפית פרחי לבנדר ומזגו מעל הכל את הקלבדוס. אם אין לכם קלבדוס, ניתן להמיר גם ביין לבן או בליקר דומה אחר.
  5. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-220 מעלות: 15 דקות מצד אחד, 15 דקות מצד שני ועוד 10 דקות שוב בצד הראשון על מצב של גריל. שמרו על העוף כך שישחים אך לא יישרף.
  6. הגישו עם אורז לבן. מומלץ לערבב אותו עם אורז פראי או אורז מלא, לתוספת קראנץ', צבע ועניין בצלחת.

למנה העיקרית נוכל למזוג כוס קברנה סוביניון, מרלו או שיראז.

מנה אחרונה

את הדבש שמנו במנה העיקרית ואת התפוחים נשלים במנה האחרונה, שהיא מנה קלאסית ומרשימה, אשר משאירה אותנו עם טעם מתוק בפה והרבה שמחה בלב.

טארט טאטן (עוגת תפוחים הפוכה)

תבנית עם תחתית עבה או מחבת עם ידית מתאימה להכנסה לתנור, בקוטר 24 ס"מ

החומרים

לבצק

  • 200 גרם קמח לבן
  • 100 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
  • 1 כף סוכר
  • 100 מ"ל מים קרים

למילוי

  • 100 גרם חמאה
  • 100 גרם סוכר
  • 1 ק"ג תפוחים ירוקים חמצמצים מסוג גרני סמית (כ-5 תפוחים)

אופן ההכנה

  1. להכנת הבצק שימו במעבד מזון את הקמח, החמאה והסוכר ועבדו עד לתערובת פירורית. הוסיפו לאט את המים, רק עד שמתגבש בצק (לא חייבים להשתמש בכל כמות המים). ערכו אותו לצורת דיסקית ועטפו בניילון נצמד. הכניסו למקרר לפחות לשעה לפני השימוש.
  2. בינתיים, קלפו תפוחים, חצו אותם, גלענו וחתכו כל חצי לארבעה פלחים.
  3. הניחו את המחבת או התבנית על אש בינוני והמיסו בה חמאה וסוכר. חשוב שהחמאה תיגע גם בדפנות.
  4. הכניסו את פלחי התפוחים למחבת עם החמאה והסוכר בצפיפות (הם מתכווצים באפיה וכדאי שלא יהיו רווחים) ותנו להם להיטגן כ-15 דקות יחד, עד שתראו בעבוע זהוב.
  5. בינתיים לושו את הבצק הקר לעלה בקוטר מעט יותר גדול מ-24 ס"מ.
  6. הורידו את המחבת מהאש וכסו את התפוחים בבצק שרדדתם. הכניסו את שוליו פנימה לתוך המחבת, כך שיכסה הכל.
  7. חוררו חור מרכזי קטן במרכז עלה הבצק וחרצו כמה חריצים בסכין מסביב.
  8. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-220 מעלות לכ-25 דקות, עד שהטארט זהוב.
  9. הוציאו את המחבת בזהירות מהתנור והפכו אותה על צלחת הגשה גדולה, כך שהתפוחים יהיו בחלקה העליון.
  10. הגישו את הטארט טאטן חם עם גלידה וניל קרה. תענוג!

להרמת כוס יין לסיום הארוחה נמזוג יין מוסקט או גוורצטרמינר.

בתיאבון ושנה טובה!

השוונץ:

  • רוצים עוד מתכונים? הנה ספר בישול מיוחד עם מגוון מתכונים של בלוגרי אוכל בארץ, בעריכת I Love Food. תמצאו אותי בעמוד מס' 18!
  • רגע לפני שהחג מגיע, פתחו את הלב ותרמו ארוחת חג למשפחה אחת, בבחינת "כל המציל" וגו'. פשוט להקליק:http://www.give2gether.com/projects/latet-2012.Saloona/

זכרונות מחדר אוכל

כמה מהזכרונות הנעימים שלי כילדה כרוכים בנסיעות בשבתות לקיבוץ, לבקר את הדודה. הביקור כלל ארוחת צהריים בחדר האוכל ולאחר מכן פיצוח אגוזי פקאן שנפלו מהעץ ואכילת פג'ויות ב"חדר". אחותי ואני היינו מתחרות מי יכולה לאכול כמה שיותר קעריות מרק עוף. קשה שלא לחשוב היום, עד כמה משובח יכול היה להיות אותו מרק, בטח עם הצבע הצהוב הזרחני שליווה אותו. היה לו כנראה את הקסם הזה, ששום עובדה מדעית לא יכולה לנצח.

אהבתי מאוד להתבונן במסוע עליו מניחים אחרי האוכל את הכלים המלוכלכים ולדמיין מה קורה איתם הלאה. והיו כמובן הברזים עם המים הקרים והסודה שהיו אטרקציה. בכלל, קשה היה לי להבין איך זה שהוריי, שחיו בקיבוץ בצעירותם תקופה מסוימת (לפני שהייתי בתכנון), עזבו אותו. הרי זו יכולה היתה להיות אני, הילדה השזופה עם השיער הבלונדיני-מקלות שקופצת לבריכה התכולה ושוחה חתירה, כפי שמעולם לא ידעתי לשחות. או זו שרוכבת בקיבוץ באופנים או משתוללת על הדשא המרכזי.

גם היום, שנים לאחר שדודתי נפטרה, אני לא מוותרת על האזכרה השנתית שאנו עורכים לה. כשנכנסים בפתח הקיבוץ הגוף מרגיש את השינוי. אני יודעת שיש עוד הרבה אנשים בעלי רגשות עזים כלפי הקיבוץ, כלפי הלינה המשותפת או התורנויות בחדר האוכל. אחרת, קשה להסביר את הרגשות שהתפרצו בתערוכה "חדר האוכל כמשל" שהוצגה לפני שנתיים במוזיאון ארץ ישראל. אנשים תלו פתקים על לוח המודעות שהוצב שם, לוח שדומים לו תלויים בכניסה להרבה חדרי אוכל קיבוציים. והפתקים הללו מתארים תחושות קיצוניות, החל בגעגועים עזים וכלה בשנאה יוקדת שלא פסקה כל השנים.

גם סיגלית לנדאו, אמנית שאני מאוד אוהבת, הציגה בתערוכתה "חדר אוכל" מכונה לשטיפת כלים, בלי כלים, בלי מים וללא מסלול קבוע מראש. מכונת הכלים הקיבוצית, כמו חדר האוכל, היא סמל עבור הרבה אנשים, גם כיום, לאחר שהקיבוצים הופרטו ורבים הפכו לישובים קהילתיים. ואולי זה אנחנו, המתגעגעים למשהו שהיה ולא יחזור עוד לעולם.

צילום: יח"צ

כל ההקדמה הזו נועדה להסביר מדוע התרגשתי כשקיבלתי את הספר "חדרוכל" שהוציאו אסי חיים ועופר ורדי, בהוצאת Lunchbox. כותרת המשנה שלו היא "סיפורים / מתכונים / קיבוץ". בחוכמה הם הביאו את כל אלה ולא את המתכונים בלבד.

כי הרי מאחורי כל מתכון יש סיפור, יש דמות מיתולוגית ויש סיפור היסטורי מנומק. הרי בתוך ארוחת הצהריים או הערב הידועה מראש בחדר האוכל לא היה הרבה מקום ליציאה מהקבוע או מהתקציב. ובכל זאת: "העוף שהוצנח ב-1948 מעל קיבוץ חצרים צור והגיע למקום הלא נכון, ההפגזות הסוריות לעבר בריכות הדגים של קיבוץ דן שהביאו לסעודת שחיתות בצל הפגזים, הגעגועים לבית אבא בארצות רחוקות שהפכו לעוגות ולמרקים, חדרי האוכל והמאפיות שהתפצלו לאיחוד ולמאוחד". נדמה שכל אלה הם שיקוף לא רק של הקיבוץ באותה תקופה, אלא של המדינה כולה.

ולא אסיים כאן את המלצתי החגיגית על הספר הזה, שיכול להיות מתנה נהדרת לחג (כי הגעגועים למה שהיה ולא יהיה עוד הולכים טוב עם הצימעס), בלי לשתף אתכם במתכון. אני בחרתי בזה של הפשטידה המתוקה, שהיא למעשה עוגת גבינה ללא קלתית. הרבה לפני חג השבועות כדאי לכם לאפות אותה. יש בה ניחומים בדיוק מהסוג המתאים למצבנו, למה שהיינו ולמה שהפכנו להיות. ההערות שלי בסוגריים.

צילום: "הגרגרנית"

פשטידה מתוקה (מתכון מקיבוץ רבדים)

ל-4 תבניות אינגליש קייק (אפשר גם בתבנית אחת)

מה צריכים

  • 1 ק"ג גבינה לבנה לבנה 9%
  • 10 ביצים מופרדות
  • 2 כפיות תמצית וניל
  • 1 כוס (120 גרם) קורנפלור
  • 3/4 כוס (150 גרם) סוכר
  • שמן לשימון התבניות (נו באמת. ברור שחמאה)

מה עושים

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות ומשמנים את התבניות.
  2. בקערה גדולה מערבבים את הגבינה הלבנה ואת החלמונים.
  3. מוסיפים את תמצית הוניל ואת הקורנפלור ומערבבים היטב.
  4. את החלבונים מקציפים עם הסוכר לקצף יציב. מקפלים בעדינות לתערובת הגבינה.
  5. יוצקים את התערובת לתבניות ואופים במשך כ-30 דקות עד שמשחים. מנמיכים את חום התנור ל-100 מעלות ואופים במשך כ-30 דקות נוספות.

בתיאבון!

השוונץ:

  • יש עוד עניין קטן, אפילו קטנוני. על הכריכה הקדמית של הספר כתובה המילה… "כשר". לא נשמע לכם לא קשור בעליל למה שהיה בקיבוצים? מתי נקום ונגיד: די להעמדת הפנים ולתחליפים שאינם תמיד מתאימים? איש הישר בעיניו יעשה.
  • אם כבר קיבוץ, אחד הספרים הטובים ביותר שנכתבו בשנים האחרונות על עליית הקיבוץ ושקיעתו, בזוית אישית, הוא "הביתה" של אסף ענברי, בן קיבוץ אפיקים. אם טרם קראתם, הנה לכם מתנה נוספת שאתם חייבים לעצמכם החג הזה.
  • אחרי ששמעתי את דבריו של מנכ"ל ארגון "לתת" באחת ההפגנות למען הצדק החברתי, הבנתי שישועה גדולה לשכבות החלשות, ההולכות וגדלות, לא תבוא כנראה מהממשלה שלנו. גם לא מעשירי הארץ. תשמעו מה שאני אומרת: אוטוטו מתחילה שנה חדשה ויש לכם הזדמנות לעשות מעשה טוב ונדיב בקלילות של הזזת העכבר. אז קדימה, תקליקו: http://www.give2gether.com/projects/latet-2012.Saloona/