שלוש פעמים חלב, בבקשה!

כמעט שכחנו, אבל עד לפני זמן קצר היו בחירות לנשיאות בארה"ב והיא היתה במרכז מעינינו. מלבד הסופה סנדי דיברו שם הרבה על מיעוטים ועל ההשפעה שלהם על תוצאות הבחירות. אולי בגלל זה מאוד התחשק לי לחגוג את בחירתו של אובמה עם עוגה שהגיעה לארה"ב עם המיעוט ההיספאני. חוץ מזה, האמריקאים חוגגים היום את חג ההודיה ולנו עדיף לנסות להתרכז במשהו מתוק כמו עוגה, מאשר במשהו חמוץ, כמו המלחמה שהרגע היתה לנו פה ולא ברור אם לגמרי נגמרה…

טרס לצ'ס (Tres Leches) היא עוגת ספוג, הספוגה ב-3 סוגי חלב: חלב מרוכז וממותק, חלב מאודה ושמנת מתוקה (בשמנת המתוקה נעשה שימוש גם בקרם המצפה את העוגה). בזכות הנוזלים העשירים הללו, מדובר בעוגה מאוד לחה ועסיסית. מקורה, כאמור, בדרום אמריקה: מקסיקו, ניקרגואה, קובה, פרו, פנמה, לכל מדינה גרסה משלה. חברת נסטלה, אשר פרסמה מתכון שלה על גבי העטיפה של פחיות חלב ממותק בזמן מלחמת העולם השניה, עזרה למתכון להתפשט.

חלב ממותק משומר יש לנו בארץ וכמובן שמנת מתוקה, אבל "חלב מאודה" (Evaporated Milk) אין לנו פה. מדובר במוצר משומר, ש-60% מהנוזלים בו מאודים ולפיכך נשאר חלב עם אחוזי שומן גבוהים, מתוק פחות מהחלב הממותק, שגם בו 60% מהנוזלים מאודים אלא שמוסיפים לו גם הרבה סוכר, עד שהוא נעשה סמיך ומרוכז מאוד. בשני המוצרים נעשה נסיון לשווק מוצר עם התכונות של חלב אבל עם חיי מדף ארוכים, ללא צורך בקירור. כתחליף מקומי לחלב המאודה השתמשתי בשמנת לבישול 15% שומן.

בדומה לעוגות אירופיות, כמו זופה אינגלזה, טירמיסו או טרייפל, גם כאן העוגה ספוגה בנוזלים. לשמירת האווריריות של עוגת הספוג נקטתי כאן בשני צעדים. האחד, לא הוספתי בכלל חמאה או שמן לבלילה ושניים, הפרדתי ביצים. אני יודעת. יש כאלה שמרגע זה יסתכלו בתמונות בלבד. אבל האמת היא שאם כבר החלטתם שאתם מפעילים את המיקסר, אז זה באמת לא נורא. הנה עוגה שמתאימה בול לחג השבועות (אני והעיתוי שלי…), יכולה לשמש עוגת יום הולדת או פשוט עוגה חגיגית להגיש למי שאוהבים. ותזכרו: לא בוכים על חלב שנשפך. זה יכול אפילו לשמח!

צילום: "הגרגרנית"

עוגת טרס לצ'ס (שלושת ה"חלבים")

תבנית עגולה בקוטר 20-22 ס"מ לעוגה גבוהה וחגיגית או תבנית מלבנית 20X30 לעוגה נמוכה וספוגה יותר

לעוגה

  • 1 כוס (140 גרם) קמח לבן
  • 1 כפית אבקת אפיה
  • קורט מלח
  • 1 כוס (200 גרם) סוכר
  • 1 כפית משחת וניל (או תמצית וניל)
  • 5 ביצים, מופרדות
  • 1/3 כוס (80 מ"ל) חלב

לסירופ החלב

  • 1/3 כוס (80 מ"ל) שמנת מתוקה
  • 1/3 כוס (80 מ"ל) שמנת לבישול 15%
  • 1/3 כוס (80 מ"ל) חלב ממותק ומרוכז

לציפוי

  • 2/3 כוס (160 מ"ל) שמנת מתוקה
  • 1 כף סוכר

אופן ההכנה

לעוגה

  1. הקציפו 5 חלבונים עם 1/4 כוס סוכר עד לקצף קשה. חשוב שקערת המיקסר תהיה יבשה ונקיה משומנים, כדי שהקצף יעלה יפה. העבירו את הקצף לקערה נוספת ושמרו בצד.
  2. בקערת המיקסר (אין צורך לנקות), הקציפו את החלמונים והסוכר הנותר עד לתערובת תפוחה ובהירה. הורידו את מהירות הערבול והוסיפו את החלב ומשחת הוניל.
  3. בקערה נפרדת ערבבו את הקמח, אבקת האפיה והמלח. הוסיפו את תערובת הקמח לקערת החלמונים וערבבו רק עד לאיחוד.
  4. הוציאו את הקערה מהמיקסר והוסיפו לתערובת החלמונים את הקצף, ב-3 פעמים, בתנועות ערבול עדינות, רק עד שמתאחד והתערובת נשארת אוורירית.
  5. העבירו את עיסת העוגה לתבנית משומנת והכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-35 דקות, עד שקיסם שנכנס פנימה יוצא נקי. תנו לעוגה להתקרר בתנור עד שהיא מגיעה לטמפרטורת החדר.

לסירופ החלב

  1. ערבבו את שלושת סוגי החלב בכוס.
  2. העבירו את העוגה לצלחת הגשה עם שוליים גבוהים וחוררו אותה במזלג בחלקה העליון. חשוב שהחורים יגיעו פנימה למרכז העוגה ואפילו לתחתיתה.
  3. שפכו בזהירות את התערובת החלב על העוגה מלמעלה עד להצפה שלה. שימו לב שגם השוליים יהיו ספוגים בנוזלים.
  4. תנו לעוגה לעמוד כחצי שעה בחוץ, לספוג את הנוזלים. אפשר לאסוף בכפית את הסירופ שנזל בצידי העוגה ולשפוך אותו שוב עליה.

לציפוי

  1. הקציפו את השמנת המתוקה והסוכר לקצפת יציבה וצפו את העוגה בחלקה העליון.
  2. נהוג לקשט את העוגה בפירות מסוכרים. הפעם השתמשתי בשוקולד צ'יפס, לבקשת הילדים.

בתיאבון!

והנה זה ללא מילים:

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

  • אם אתם תוהים מהם השוקולד צ'יפס המיוחדים בהם השתמשתי לקישוט העוגה, הרי שמדובר במוצר חדש – מיני-שוקולד צ'יפס, המשלבים שוקולד מריר ולבן והם באמת חמודים וטעימים. נטיפי השוקולד הללו נכנסו בטוב גם לבצק של עוגיות השוקולד צ'יפס שנשלחו לחיילים לחזית, במסגרת פרויקט "ענן סוכר" של סלונה. הרגע היה וכבר נגמר?
  • בתחילת החודש נערך, זו השנה התשיעית, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות. הפסטיבל נמשך שבוע ימים והוצגו בו למעלה מ-60 סרטים של במאיות מהארץ והעולם. במרכז הפסטיבל השנה עמד נושא נשים ודתות וכן דנו בענייני נשים וסביבה. ולמה יש מקום לפסטיבל סרטים של נשים בלבד? אני צפיתי בסרט "הירושה" והשתכנעתי. לא בטוחים? לכו לצפות בסרטי הפסטיבל בשנה הבאה!
מודעות פרסומת

קוריאה בחמישה צבעים

מה אתם יודעים על קוריאה? חוץ מהעובדה שקיימות שתי מדינות בשם הזה ,שהמרחק הפיזי ביניהן נמצא ביחס הפוך לאופי חיים המתנהלים בהן? ואולי הכל רק פוליטיקה ומתחת לכל זה חיים אנשים רגילים, כמוני וכמוכם, שישנים, עובדים ואוכלים? ואם עסקינן באוכל (הרי לשם כך התכנסנו), אנשים רבים טועים לחשוב שאוכל סיני הוא המייצג של כל האוכל במזרח הרחוק. מלבד אוכל סיני למדנו לזהות אוכל תאילנדי, גם יפני ואפילו ויטנאמי, אבל מה אוכלים בקוריאה? מי שמבקר שם טוען שברגע שיוצאים מהמטוס מקבלים משב ריח של שום וכמובן, קימצ'י, הכרוב המותסס, שבלעדיו ארוחה קוריאנית אינה מושלמת.

השגריר הקוריאני בישראל טוען שהוא מאוד אוהב את האוכל הישראלי וחושב שאם זה כך, אין סיבה שאנחנו לא נכיר ונאהב את האוכל הקוריאני. בשיתוף עם ביה"ס הגבוה לקולינאריה "בישולים", הגיעה לארץ פרופ' סוק-ג'ה יון, מנהלת המכון לאוכל קוריאני מסורתי, כדי להעביר סדנאות הכרות עם האוכל הקוריאני. לשמחתי, הוזמנתי לסדנה הזו. אני חייבת להודות שכל זמן ההדגמה המעשית חששתי לבגדים המסורתיים היפים בהם פרופ' יון בישלה, אבל היא עמדה בכך בהצלחה ולא הכתימה אותם (טוב, היא זה לא אני).

קוריאה מתאפיינת מבחינה אקלימית בארבע עונות מובהקות, מה שמשפיע מאוד על המטבח שלה. יש חשיבות לשימוש במוצרים עונתיים, בצמחים ובפרחים, כחומרי גלם ולקישוט. מעניין היה לגלות שבריאות, טרנד אופנתי בבישול המערבי, היא אחד מעמודי התווך במטבח הקוריאני המסורתי. הכוחות האנרגטיים המנוגדים, הין והיאנג, וחמשת האלמנטים (עץ, אש, אדמה, מתכת ומים) מעניקים לגוף אנרגיות של גדילה, חום, נקיון וכד' באמצעות האוכל. הקוריאנים יודעים לספר על 2,000 שיטות בישול, המעניקות טעמים מגוונים לאוכל.

לא פחות חשובה מהאוכל היא עריכת שולחן האוכל. הקוריאנים משקיעים רבות בסידור השולחן, הכלים והסכו"ם ומייחסים חשיבות לצבעי המנה (ראו עוד למטה ב"שוונץ"). שולחן סעודה קוריאני מורכב מסדרה של צלחות קטנות כאשר הבסיס הוא מרק, קימצ'י ואורז וסביבם תוספות של ירקות, דגים ובשר, עם מינימום של שלוש תוספות ועד לשולחן המלכותי, מרובה המנות.

לא ברור אם חששו לחיך הישראלי, אבל המנות שטעמתי בסדנת הבישול היו עדינות בטעמן ולא צרחו משום ופלפל חריף: לביבות פירות ים ובצל ירוק טעימות ופריכות; לביבות קימצ'י ורדרדות ועדינות; בולגוגי, רצועות בקר מושרות ברוטב מתקתק בסגנון ברביקיו קוריאני; ביבימבאפ, בשר בקר וירקות המוגשים על אורז (לא דביק) עם רטבים שונים על בסיס משחת פלפלים.

בקוריאה אומרים שכשיורד גשם זה הסימן להכין לביבות. מכיוון שחנוכה מתקרב והגשם ירד יפה השבוע, הנה מתכון ללביבות קוריאניות. במקור, מכינים אותן עם צדפות (מולים, וונגולי ואויסטרים), אבל בבית הכנתי אותן עם פטריות, שדומות בצבען לצדפות. גם כאן, יש משחק עם הצבעים של מרכיבי המנה ויש הקפדה על ההפרדה ביניהם, כך שבכל ביס יורגש כל אחד מהם, בטעם ובמרקם.

לביבות בצל ירוק ופטריות קוריאניות (בהתאמה ישראלית)

2 לביבות גדולות

לירקות

  • 50 גרם פטריות פורטובלו קצוצות גס (3-4 קטנות)
  • 2 בצלים ירוקים (החלק הירוק והלבן)
  • 1/2 פלפל צ'ילי ירוק, פרוס לעיגולים
  • 1/2 פלפל צ'ילי אדום, פרוס לעיגולים
  • מלח, פלפל שחור

לבלילה

  • 120 גרם קמח (במקור יש לערבב 3/4 כמות קמח חיטה ו-1/4 כמות קמח אורז)
  • 200 גרם מים קרים
  • קורט מלח
  • 1 ביצה טרופה
  • שמן לטיגון

לרוטב

  • 2 כפות סויה
  • 2 כפות חומץ סינטטי
  • 2 כפות מים
  • מעט שומשום

אופן ההכנה

  1. מתבלים את הפטריות במלח ופלפל שחור ומניחים לספיגת הטעמים.
  2. בינתיים, חותכים את הבצל הירוק למקלות ארוכים, כ-10 ס"מ.
  3. מערבבים בקערה קמח, מלח ומים, עד לקבלת בלילה חלקה. פרופ' יון הראתה שעדיף לערבב את הקמח והמים בצורת חיתוך ולא במעגלים, כדי שהבלילה לא תתקשה מדי.
  4. מחממים מחבת עם שמן על להבה בינונית, ומניחים בצמידות כמה רצועות של בצל ירוק, כמו רפסודה. שופכים 2-3 כפות בלילה, מפזרים פטריות ופלפלים ומעל הכל שוב 2-3 כפות בלילה (לא לשים יותר מדי בלילה, כדי שהלביבה לא תצא בצקית מדי).
  5. יוצקים 2-3 כפות של ביצה טרופה מעל הכל וממשיכים לטגן כ-5 דקות. חשוב לא למעוך את הלביבה עם מרית ולשמור על גבעולי הבצל הירוק חלולים וקראנצ'ים.
  6. כאשר תחתית הלביבה מוכנה, הופכים בעדינות, מכסים את המחבת וממשיכים לבשל כ-3 דקות נוספות.
  7. מערבבים את כל חומרי הרוטב ומגישים אותו בקערית קטנה, לצד הלביבה.

בתיאבון!

השוונץ:

  • לב הבישול הקוריאני עומד על הקימצ'י, כרוב מותסס בעל ערכים תזונתיים גבוהים, אותו משלבים במנות רבות או אוכלים ללא בישול. קימצ'י עדיין לא מיובא לישראל – הנה קריאה ליזמים שבכם!
  • הקוריאנים מאמינים שצבעי האוכל משפיעים על איברי הגוף בצורה נפרדת ולכן הם מקפידים על שימוש ב-5 צבעים לפחות בארוחה. מעכשיו שננו: צבע אדום, כמו זה המצוי בפלפלים, משפיע על הלב; צבע צהוב, כמו זה המצוי בדלעת או בדבש, משפיע על הקיבה; צבע חום / שחור, כמו זה המצוי בשעועית השחורה או באורז השחור, משפיע על הכליות; צבע ירוק, כמו זה המצוי בפלפל או בתה, משפיע על הכבד; צבע לבן, כמו זה המצוי בצנון או בג'ינסנג, משפיע על הריאות.
  • .לסקרנים מביניכם – סדנת הבישול הקוריאנית מתקיימת, הפעם בעברית אבל באותה רמת מקצועיות, בהנחיית השף סבינה ולדמן, אחת לחודש החל מחודש דצמבר, למשך כשנה. המעוניינים להירשם לסדנה מוזמנים ליצור קשר עם מזכירות בית הספר "בישולים" בטלפון 03-6819141 או באמצעות אתר האינטרנט שלהם.

שוק יפו בנמל

לפני כשלושה חודשים נפתח בנמל יפו שוק אוכל חדש. בכלל, המתחם שם מתחדש ולמתחם "נא לגעת" הותיק יחסית (לא יודעים מה זה? קפצו למטה ל"שוונץ") נוספו בשנה האחרונה גם גלריות אמנות, מסעדת "יונה", בית הקפה "לאב איט", חנות הספרים סטימצקי ועוד. אני מחבבת את העיצוב של הנמל, בעיקר את הכניסה הנעימה אליו עם השלטים הקבועים ברצפה, המציינים מקומות שאפשר לשוט אליהם ממנו. נותן דרור לדמיון…

והנה, במסגרת פיתוח המקום, החליטו לפתוח גם שוק אוכל באחד ההאנגרים בו. מלבד דייגים, אשר עובדים בנמל, רוב האנשים לא מגיעים לנמל יפו "במקרה". הרעיון של מנהלת הנמל הוא לפתח מתחם עם פעילות תרבותית מגוונת, שתמשוך אליו קהל. "סחבתי" את העזר לחצי יום חופש כדי לבדוק את המקום. הבטחתי לו שלא יחזור רעב הביתה…

הכניסה הראשית אל השוק היא מתוך הרחבה האחורית, אבל אפשר להיכנס אליו גם מהצד של הים וללכת לאורך הדוכנים בסיבוב מעגלי. אנחנו הגענו ביום חול ולכן היה שקט בשוק, אבל אני מניחה שביום שישי או שבת סואן שם יותר. מכיוון שהגענו מורעבים (גידלנו את התיאבון בדרך), שמחנו לגלות את מאפיית קמחים. אנחנו אוהבים את כל מה שגולי פנחסוב אופה ובמקרה הזה, מקל בצק עם קשקבל חם ופריך, שפתר את בעיית הרעב הקטנה שלנו. היינו מוכנים להמשיך הלאה.

בולטות בשוק בצבע וביופי חנויות מעוצבות עם מוצרים מעוצבים לבית, בדיוק מהסוג שאני יכולה לטבוע בהם מרוב שאני רוצה ורוצה. העזר פתר את הבעיה בכך שמשך אותי משם היישר לחנות הבירה Beer Market. מול מדפים עמוסים בעשרות (ולא על דרך ההפרזה) סוגים של בירה ישראלית עמדנו אובדי עצות. הברמן החמוד פתר את הבעיה והציע לנו את בירת החודש, בירת "הדוקטור" של מבשלת "הדובים". שאנחנו נסרב להצעה שכזו? גם לכם לא כדאי לסרב ומהרו, כי הבירה הזו היא עונתית. מילאנו 6-פאק של בירות ולקחנו עוד כוס אחת לסיבוב שלנו בשוק.

הסיבה העיקרית שבגללה למעשה הגענו לשוק היא Port 19, דוכן הנקניקיות של אלן טלמור. הוא לא יודע, אבל יש לנו רומן איתו כבר הרבה מאוד שנים, עוד מאז ימי "ברברסקו" העליזים (גם על זה תוכלו לקרוא למטה ב"שוונץ"). הנקניקיות הנפלאות שהוא מייצר נותנות לנו להאמין שיש פה אנשים שיודעים את מלאכתם הקולינארית.  בחרנו את נקניקיית הספיישל של היום, צ'וריסו מקסיקנית, שנצלתה על הפלנצ'ה ונכנסה למיטת-לחמניה עם חרדל דיז'ון וכרוב כבוש, בת זוג מתאימה מאין כמוה לבירה שלנו. יום אחד, כשאלן טלמור ייצר נקניקיות Andouillette AAAAA, נדע שאנחנו באמת במצב טוב.

אנחנו לא יכולנו להגיע לאיזור בלי לקפוץ לאיזו מסבאחה אצל עלי קראוון (בעצם, כך פיתיתי את העזר לבוא איתי), אז את שאר הדוכנים תצטרכו לבדוק לבד, אבל נשארנו עם כמה הרהורים על השוק החדש.

ראשית, אנו מקווים שמנהלת הנמל תשמור, כפי שהבטיחה, על הצביון המקורי של הנמל ומטרתו לשמש מעגן לסירות דייגים (הם היו שם קודם…).

שנית, מכיוון שמדובר בשוק ביפו, היינו שמחים לראות עסקים מקומיים שלוקחים חלק בשוק. נכון, יש דוכן חומוס (מקומי?) ודוכן כנאפה (מקומי?) וגם את מאפיית "מרגוזה" עם דוכן פסטות ופיצות, אבל לא ראינו דוכן דגים, שחסר לנו מאוד. בכלל, השוק מאוד "נקי". אין בו דוכני בשר או דגים וגם דוכן הירקות שבו מאוד מצומצם. שוק חי צריך להיות יותר מחנויות כלים ומסעדות.

ואחרון חביב, תסלחו לנו, אבל קצת נמאס שבכל הפרסומים ובאתרי האינטרנט של שוקי האוכל החדשים ההשוואה הראשונה היא ל"לה-בוקריה" בברצלונה. די. יש עוד שווקים בעולם! ובכלל, האם לא הגיעה השעה להתחיל לקבל השראה גם משווקים בארץ?

אנחנו, כמי שמאמינים ב-100 (ויותר) ימים של חסד, עוד נחזור כנראה לשוק, לאכול במסעדת "רוקח-ים" של השף אייל לביא או לטעום מהכנאפה המיוחדת שנעשית במקום.

שוק יפו בנמל, שני-שבת, שעות פתיחה 10:00-22:00/23:00 (שישי-שבת פתוח מ-9:00)

השוונץ:

  • מרכז "נא לגעת" הוא מקום יוצא דופן, בו פועלים תאטרון, מסעדה ובית קפה, בהם עובדים אנשים חרשים ועיוורים. כאשר משתתפים בסדנה המלמדת על קצה המזלג את שפת הסימנים או בסדנת פיסול בחימר באפילה מוחלטת, לומדים להבין טוב יותר ולקבל את המגבלות שלנו ולאו דווקא את המוגבלות. מומלץ לכל אדם, ילד ומבוגר, לבלות במרכז הזה,
  • על הנקניקיות של אלן טלמור כבר כתבתי פה בפוסט אחר, אבל מי זוכר את "ברברסקו" ברחוב דיזינגוף? זה היה אחד מברי היין הראשונים בתל אביב, שהגיש גם אוכל מעולה. על אחרית ימיו עדיף לא להכביר מילים ובכל זאת, תהיתי תמיד לאן נעלם הבעלים שלו ומתי הוא יפתח את המקום הבא. אני עוד מחכה ומבטיחה להגיע.
  • קשה לסיים את הפוסט הזה בלי להתייחס למותו של אחד מהמסעדנים/כתבי האוכל/הגרגרנים (לאו דווקא בסדר הזה) הנפלאים שלנו, שאול אברון. הוא יחסר לנו ב"יועזר" וקשה לנו לוותר עליו באופן סופי כל כך. מזל שעוד הספקנו לקחת אליו את הילדים!

שמרים, סיפור אהבה

ככה זה כשאתם אוהבים מאוד לאכול וגם אוהבים לקרוא – אתה (אני) מוצא את עצמך קורא מתכונים ולאו דווקא בשפות שאתה מבין. אז עברית "קטן עלי", עם אנגלית אין לי בעיה, גם לא עם צרפתית. אבל מה קורה כשאתה קורא מגזין ב… גרמנית? האם השפה היא מחסום גבוה מדי למעבר, כשמדובר במתכון שנראה לך טעים? ואם מדובר בעוגת שמרים?

טוב, אני מודה באשמה: אני "הגרגרנית" ואני מכורה לעוגות שמרים. אל תנסו לפתות אותי עם עוגות שוקולד, עוגות פירות או עוגות קצפת. למעט אולי עוגות גבינה, שגם נותנות פייט רציני, אין ספק שעוגות שמרים הן החולשה שלי, בעיקר כשהן טריות. קודם כל, הריח של השמרים, כי הרי לפני שטועמים הריח עושה את שלו. ואחר כך, הטעם, שיש בו משהו מאוד ראשוני ובסיסי. כאילו לחם אבל לא, כי הרי אסור שזו תהיה יציקה כבדה. והמילוי שמשלים את הבצק, שהוא צריך להיות בכמות מספקת ועם זאת לא משתלט או מתוק מדי.

אחרי כזאת הקדמה, ברור לכם שתרגמתי, מילה, מילה, את המתכון. בדקתי איך, מה וכמה מתאים לנו פה ו-voilà, הנה לכם מתכון לעוגת שמרים, שונה מהסטנדרט, כזו שלא תמצאו במאפיות או בבית הקפה. מתקבלת עוגה ארוכה ומרשימה (לחילופין, אפשר לאפות שתי עוגות קטנות) והריח שמתפשט בבית! קשה להתאפק…

צילום: "הגרגרנית"

עוגת שמרים במילוי תפוזים, שקדים ופיסטוקים

החומרים

לבצק

  • 500 גרם קמח
  • 100 גרם סוכר לבן
  • גרידה מתפוז אחד
  • קורט מלח
  • 20 גרם שמרים
  • 220 מ״ל חלב פושר
  • 2 ביצים
  • 100 גרם חמאה מומסת בטמפרטורת החדר

למלית

  • 3 תפוזים בינוניים
  • 120 מ״ל שמנת מתוקה
  • 80 גרם סוכר חום
  • 100 גרם שקדים לבנים (ללא קליפה) טחונים
  • 100 גרם שקדים לבנים קצוצים
  • 80 גרם פיסטוקים קצוצים

לקישוט

  • 1 חלמון ביצה
  • 1 כף חלב
  • 40 גרם פרוסות שקדים
  • 20 גרם פיסטוקים טחונים

אופן ההכנה

לבצק

  1. שימו בקערה קמח, 90 גרם סוכר לבן, גרידה מקליפה של תפוז אחד וקורט מלח.
  2. את השמרים ושאר הסוכר ערבבו בקערית עם 200 מ״ל חלב פושר.
  3. בקערית נוספת ערבבו את שאר החלב עם החמאה המומסת ו-2 ביצים והוסיפו לתערובת הקמח.
  4. הוסיפו גם את תערובת השמרים ועבדו עד לבצק דביק. הניחו בצד מכוסה במקום חמים לתפוח כ-35 דקות.

למלית

  1. קלפו את התפוזים ופלטו אותם, כך שתקבלו פיסות תפוז ללא הציפה הלבנה (הנה השיטה: הורידו בעזרת סכין את כל הציפה הלבנה החיצונית ואז פרסו פרוסות דקות של תפוז בין הדפנות של הציפה הפנימית. נשמע קשה אבל בעצם קל).
  2. ערבבו שמנת מתוקה, חתיכות תפוז (עם המיץ שיצא מהם) וסוכר חום ושימו בסיר. הביאו לרתיחה וסגרו את האש.
  3. בקערית הניחו את השקדים הטחונים, השקדים הקצוצים והפיסטוקים הקצוצים.
  4. ערבבו את תערובת התפוזים שהתקררה עם תערובת השקדים-פיסטוקים.

לעוגה

  1. לושו את בצק השמרים. אם הוא דביק. אפשר להוסיף עוד מעט קמח.
  2. הניחו על משטח מקומח ורדדו למלבן בגודל 50X40 ס"מ. (הבצק נעים וקל לרידוד). בסכין סמנו בעדינות 2 פסים לאורך יריעת הבצק, כך שיתחלק ל-3 חלקים (לא להילחץ מהמתמטיקה. אפשר גם לחלק "בערך").
  3. הניחו את מלית התפוזים-שקדים-פיסטוקים במרכז הבצק, בפס לאורך.
  4. חתכו את החלקים החיצוניים של הבצק לגדילים רחבים יחסית וקלעו אותם, שתי וערב, על הפס המרכזי עם המלית. הניחו בזהירות על נייר אפיה.
  5. ערבבו בקערית חלמון וכף חלב והברישו את הבצק. פזרו מעל פרוסות שקדים.
  6. תנו לעוגה לתפוח עוד כ-15 דקות ואז הכניסו אותה לתנור שחומם מראש ל-170 מעלות לכ-30 דקות, עד שהיא משחימה.
  7. פזרו מעל העוגה המוכנה את הפיסטוקים הטחונים, תנו לה להתקרר והגישו.

בתאבון!

והנה זה ללא מילים:

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

  • ראיתם כבר את המוצר החדש "קמח שמרים" של אסם? מסתבר שלא צריך יותר לקנות קמח ושמרים בנפרד, אלא אפשר לשמור בבית קמח שהשמרים כבר בילט-אין בתוכו. הקמח החדש אמור לפשט את ההכנה של מאפי שמרים וגם בעל חיי מדף ארוכים יותר. נדמה לי שהוא מקל על כל אלה שמפחדים מהכנת עוגות ומאפים מבצק שמרים (ויש הרבה כאלה). אשמח לשמוע אם כבר ניסיתם את המוצר הזה ומה אתם חושבים.