תמונה אחת שווה אלף מילים

סצנה מוכרת: אתם אוכלים מנה במסעדה או בבית וחייבים לשתף בזה מישהו. פייסבוק? אינסטגרם? הקלות הכמעט בלתי נסבלת היום לתעד ולשתף (לא פחות חשוב). לפני שאוכלים, מצלמים. ולא תמונה אחת, אלא כמה, מזויות שונות. אולי לשחק קצת קודם עם הסגנון של התמונה או הצבע והופ – אתם כבר סופרים את הלייקים. מי שהולך איתי למסעדה יודע שלי יש תירוץ, שזו עבודה… אבל בעצם, לא רק בלוגרים עושים זאת. השאלה היא, איך עושים זאת טוב?

צילום: "הגרגרנית"

בדיוק מהסיבה הזו שמחתי להזמנה של ענבל ומיטל, הנשים שמאחורי I Love Food, לסדנת סטיילינג וצילום אוכל לבלוגרים של הצלם שלומי ארביב ומעצבת המזון הצמודה שלו, נורית ברניצקי. הסדנה החלה, איך לא, בארוחת בוקר. טובי, אשתו של שלומי, חתכה, בישולה ואפתה ולנו לא נותר אלא לאכול.

בעזרתם של נורית ושלומי למדנו את הדרך הארוכה שעוברת כל תמונת אוכל בעולם הפרסום או המגזין. שלומי היה נדיב איתנו בטיפים לקבלת צילום פוד-אפילי (תחזרו אחרי: פוד-אפילי) ואני "מעבירה את זה הלאה", אליכם.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

הכל מתחיל באוכל אמיתי – נורית בישלה קציצות בקר ברוטב עגבניות. בשלב השני, יש לחשוב על הכלי בו מצלמים את האוכל. יכולנו לצלם צלחת אוכל עמוסה קציצות, אך מכיוון שהיה ניגוד מקסים בין הסיר הירקרק לקציצות האדומות, בחרנו לצלם את הסיר כולו. יש בזה גם מראה ביתי, אמיתי, כאילו בושל הרגע במטבח שלי או שלכם.

אבל לא רק הכלי חשוב, אלא בכלל הקומפוזיציה – על מה נניח את הכלי שלנו? איך שילוב הצבעים? האם כדאי להוסיף כתמי צבע נוספים בצורה של מפית, סכו"ם או אולי דווקא ירק או עשב תיבול, אשר קשורים בתבשיל המצטלם? אנחנו בחרנו בלוח עץ ירוק בהיר, אשר משרה אוירה כפרית על הצילום כולו והוספנו מפית אוכל אדמדמה להשלמת המראה וכתוספת צבע. הכנסנו גם כף לסיר, כאילו אנחנו עומדים ממש עכשיו לחלק את האוכל לסועדים אצלנו בבית. כל זה תרם לצילום מגרה ומזמין של האוכל.

והאוכל המצטלם – נורית ארגנה אותו, משל היה חדר מבולגן שיש לסדר. הוציאה בכף מעט מהרוטב והעגבניות שבתוכו ואפילו השתמשה בפינצטה כדי ליצור הבדל ברור בין הקציצות לרוטב הנוזלי שבתוכו הן נחו. אחר כך, השפריצה מעט מים למראה טרי ורענן ופיזרה בעדינות מעל פטרוזיליה קצוצה, לתוספת צבע.

צילום: "הגרגרנית"

כדי לתת את התחושה של אוכל מגרה, צריך לשמור על שימוש נכון באור, כך שהרוטב לא יצא מבריק ובעל מראה שמנוני מדי, אך גם לא חשוך. שלומי הוכיח לנו שהאור האופטימלי לצילום הוא זה הנופל על האובייקט הוא אור צידי. כשרואים את ההשפעה של אור קדמי על האובייקט המצולם, הגורם להשתקפויות וברק או לחילופין, אור אחורי שיוצר צללים, מבינים היכן להניח את סיר הקציצות שלנו. המטרה היא קבלת אור ש"ילטף" את האוכל, שיאיר אותו אך לא באופן ישיר מדי.

שלומי לימד אותנו טריקים להחזרת אור, לאקסטרה מקצועיות, שעושים שימוש בכלים ביתיים. לדוגמה, תחתית קרטון כסופה-זהובה של עוגה תעזור בהחזרת האור על האוכל; נייר אפיה מתוח יעזור להפחית ולעדן אור ישיר מדי על האוכל; שימוש בבריסטול באותו צבע של האוכל יכול לחזק את הצבע שלו; שימוש במראה מכווננת על האוכל תעזור לו להיראות מבריק יותר. אפילו חתיכת קלקר לבנה מחזירה אור.

הנה הצילום הסופי של המנה. תודו שמתחשק לכם ממש עכשיו קציצות ברוטב עגבניות.

צילום: "הגרגרנית"

לסיום הסדנה, כל אחד מאיתנו בחר אוכל לצילום. אני בחרתי בעוגיות השוקולד צ'יפס שהיו על השולחן ואחרי הרבה מחשבה על הקומפוזיציה, הכלי והאור, הנה התמונה שצילמתי:

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

  • המסקנה הבלתי נמנעת – חוץ מעיצוב ומחשבה אסתטית על האוכל המצטלם, גם למצלמה יש חלק בלתי נפרד מאיכות הצילום. שנת 2013 מסמנת מבחינתי את תחילתה של ידידות מופלאה ביני לבין מצלמה חדשה.
  • ראיתם את הסרטון הזה שמתאר אותנו בצורה כואבת ומדויקת כל כך? אאוץ'… (ותודה למרב ששיתפה).
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, אירועים וסדנאות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s