פסח פולני עם טוויסט צרפתי

אנו נוהגים לשאוב את ההשראה שלנו, במיוחד בחגים, מהמסורות המשפחתיות ואלו שלי מקורן בכפרים של ערבות פולניה. אלא שאני עדיין תחת ההשפעה של הביקור האחרון שלי בפריז, ולכן ארוחת ליל הסדר שלי השנה סובלת מסכיזופרניה קלה. יהיה כאן שילוב של ישן וחדש, בלתי מהוקצע וביתי עם גורמה ומעוצב, בקיצור – פולין עם טוויסט של קוקטיות צרפתית. "זאת שלי היתה וזאת שלי".

לא נפסח גם על השתיה בפסח הזה. בהגדה אנו מצווים לשתות ארבע כוסות. אצלנו זו כבר מסורת לפתוח ביין מבעבע וזה האהוב עלייי הוא גם היפה מכולם בצבעו – ברוט רוזה פרייבט קולקשן של יקבי כרמל. המבעבע הזה לא מאכזב אותי לעולם!

אין שולחן פסח פולני ללא גפילטע פיש. נכון, דגים נהוג לאכול בראש השנה, אבל פסח סיפח לעצמו גם את הדג הזה, שמזמן אינו ממולא אלא ידוע כקציצת דג. בשולחן המודרני שלנו החלפתי (בלי בושה) את הקציצה האפורה בטרטר דג ואת פרוסת הגזר בקציפת גזר עשירה. וואלה, שיחוק!

טרטר מוסר ים

2 מנות

  • 300 גרם פילה מוסר ים (אתם מוזמנים לבחור כל דג ים אחר שאתם אוהבים), ללא עור
  • צרור עירית, קצוצה דק
  • צרור כוסברה, קצוצה דק
  • 1/2 פלפל צ'ילי אדום, ללא החרצנים
  • מיץ מ-2 לימונים (אפשר קצת יותר או פחות, לפי הטעם)
  • 2 כפות שמן זית
  • מלח גס, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. קצצו את פילה הדג לקוביות קטנות והניחו בקערה.
  2. הוסיפו את שאר החומרים וערבבו היטב.
  3. קחו ביד מחצית מהכמות, סחטו את התערובת ועצבו צורה של קציצה עגולה שמנמנה חזרו על הפעולה גם עם המחצית השניה של התערובת.

קציפת גזר

החומרים

  • 2 גזרים, קלופים מגוררים גס (120 גרם נטו)
  • 1/2 (120 מ"ל) שמנת מתוקה
  • 1/2 כפית סוכר
  • קורט מלח

אופן ההכנה

  • רסקו בבלנדר את כל החומרים עד לעיסה חלקה והעבירו למקרר לכשעה לפחות.
  • סננו את הקרם והקציפו במיקסר עד לקבלת קצפת רכה.

להגשה: שימו את קציצות הטרטר בצלחת והניחו כפית מקרם הגזר במרכז כל קציצה.

ירקות הם מרכיב חשוב בכל ארוחה, בטח כזו שמלווה במצות. הנה מתכון לסלט אביבי, מתאים מאין כמוהו בצבעוניות לחג שבו הפרחים משתוללים. עם הסלט הזה אני רוצה לשתות כוס יין לבן, שרדונה גמלא 2011 של יקבי רמת הגולן, יין עם ניחוחות לימוניים רעננים, אזכור של עץ מהחביות בו התיישן ונגיעה של פרחים טריים. גם היין שלנו אביבי!

סלט אביבי של סלק, אדממה ואגסים

החומרים

  • 4 סלקים בינוניים בקליפתם
  • מלח גס לאפיה
  • 200 גרם פולי אדממה קלופים קפואים
  • 1 אגס
  • צרור רוקט
  • 20 גרם אגוזי לוז קלויים ושבורים גס
  • 1/3 גבינת פרומעז (לא חובה)

לרוטב

  • 3 כפות שמן זית
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. הניחו את הסלקים בקליפתם על מצע מלח גס בתבנית והכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות לכשעה וחצי, עד שהם רכים. הוציאו אותם וקררו לטמפרטורת החדר.
  2. בעזרת סכין, קלפו את הסלקים (מומלץ לעשות זאת עם כפפות חד פעמיות) ופרסו לפרוסות.
  3. בשלו אדממה לפי ההוראות, במים רותחים מומלחים. סננו וקררו לטמפרטורת החדר.
  4. קלפו את האגס, חתכו לרבעים והיפטרו מהחרצנים.
  5. פרסו כל רבע אגס לפרוסות דקות.
  6. ערבבו את כל חומרי הרוטב בקערית.
  7. בקערה הניחו אדממה ופרוסות אגס. שפכו מעליהם את הרוטב וערבבו.
  8. על צלחת הגשה הניחו עלי רוקט ומעליהם את פרוסות הסלק ואת תערובת האדממה-אגס.
  9. בידיים בצעו חתיכות גבינה והניחו מעל הירקות. פזרו גם את האגוזים.
  10. שפכו מעל הסלט את שארית הרוטב מהקערה והוסיפו עוד מעט שמן זית, לפי הטעם.

למנה העיקרית התחשק לי להכין מנה בשרית שהיא מאוד נפוצה בצרפת ופחות פה, משום מה – הברווז. מדובר בעוף עם טעמים בשריים והפעם הוא מוגש ברוטב דבש, טייק-אוף שלי על מנה מעולה של מסעדה שאני מאוד אוהבת בפריז, כזו שאני מזמינה באדיקות בכל פעם שאני מבקרת בה.

עם הברווז אני ממליצה לכם לשתות יין חגיגי ומושקע והפעם יין מיוחד, של אשה מיוחדת. קברנה סוביניון 2007 של יקב שושנה הוא יין בעל טעמים עשירים ועמוקים, שיכול עוד להתיישן, אבל גרגרנית שכמוני, הייתי חייבת לטעום אותו כבר כעת.

חזה ברווז ברוטב דבש ושאלוטס

2 מנות

החומרים

  • חזה ברווז (כ-300 גרם)
  • 6 בצלי שאלוט, קצוצים דק
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • 1 כף דבש
  • מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. חרצו בשכבת השומן המכסה את צידו של חזה הברווז פסים אלכסוניים. עשו חריצים דומים גם בצד של הבשר. המליחו ופלפלו את שני הצדדים.
  2. במחבת הניחו את חזה הברווז על צד העור (אין צורך בשומן נוסף) וטגנו על אש בינונית-גבוהה 8-10 דקות.
  3. שפכו את השומן שהצטבר במחבת והפכו את החזה לצידו השני. הנמיכו את האש לבינונית וטגנו עוד כ-5-7 דקות. הנתח צריך להיות עשוי מבחוץ וורוד-אדום מבפנים. הוציאו לצלחת וכסו ברדיד אלומיניום, על מנת שלא יתקרר.
  4. באותה מחבת טגנו בצלי שאלוטס עד שהם מתרככים.
  5. הוסיפו למחבת חומץ בלסמי ושפשפו אותה בכף עץ להוצאת שאריות הצליה של הבשר, שנדבקו לתחתית המחבת.
  6. לאחר שהנוזלים התאדו, הוסיפו גם את הדבש, תנו לכל העסק לרתוח כדקה וכבו את האש.
  7. חתכו את חזה הברווז לפרוסות ושפכו את הרוטב מעל.
  8. הצעת הגשה: הכינו מבעוד מועד פירה תפוחי אדמה (עם חמאה וחלב, כמו שצריך. אפשר גושישי במרקם הביתי) וערבבו גם לתוכו את הרוטב עם הבצלים. מתקבל פירה מהסוג המנחם של פעם, עם בצל מטוגן. ללקק את האצבעות.

צילום: "הגרגרנית"

לקינוח הנה אחד מהמעדנים שתמצאו בכל בולנז'רי-פטיסרי, בכל רובע בפריז – המרנג, הלא היא "הנשיקה". נכון, עכשיו הכי "אין" זה מקרון עדין וקטן, אבל המרנג הצרפתי הוא דווקא זה הגדול, כאילו זרקו שליכטה של קצף על התבנית. המנה הכי ביתית שיש, גם בבית שלי. עוד יתרון – מדובר בפתרון האולטימטיבי אם השתמשתם למתכון מסוים בחלמונים (זה החסכון הפולני מדבר פה).

עם הקינוח נשתה יין קינוח לבן, שגם הוא כבר חלק מהמסורת החגיגית שלי, כרמל גוורצטרמינר, כרם שעל, אחד מסדרת היינות מהכרמים היחידניים של יקבי כרמל. ליין ניחוחות פרחוניים ופירותיים מבושמים והטעם מתוק ועשיר. אחרי היין הזה אתם מסודרים ורק מחכים לאליהו. תמסרו לו ד"ש ו… נשיקה.

נשיקה צרפתית (מרנג) עם רוטב פסיפלורה

החומרים

  • 150 גרם חלבון ביצה (מתוך כ-3 ביצים).
  • 300 גרם סוכר לבן
  • 1 כפית משחת וניל (אם אין לכם, גם תמצית תעשה את העבודה)

אופן ההכנה

  1. לפני הכל, הנה כמה טיפים לקצף טוב: קערה ומקצף נקיים, חלבונים ללא כל סימן של חלמונים או שומן, חלבונים בטמפרטורת החדר, מהירות הקצפה בינונית, הוספה הדרגתית של הסוכר.
  2. הקציפו את החלבונים עד שמתחיל להיווצר קצף.
  3. הוסיפו בהדרגה כמחצית מכמות הסוכר.
  4. לאחר שנוצר קצף קשה יותר, הוסיפו את שאר הסוכר ואת הווניל והמשיכו להקציף עד לקצף מאוד קשה, חלק ומבריק.
  5. בעזרת לקקן הניחו כפות גדושות של קצף על תבנית מרופדת בנייר אפיה (הכמות הזו מספיקה לכ-5 יחידות)
  6. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-110 מעלות לכשעה וחצי. המרנג מוכן כאשר הוא קשה וניתק בקלות מנייר האפיה. הוציאו מהתנור ותנו לו להתקרר לגמרי.
  7. קשטו מעל במחית פסיפלורה (או מחית מפרי אחר) והגישו.

בתיאבון וחג שמח!

השוונץ:

והנה הן ארבע כוסות היין הנבחרות שלי לליל הסדר הקרוב. לפני החג, כל היקבים יוצאים במבצעים ממש שווים שכדאי לקנות, לא רק לליל הסדר, אלא לכל השנה:

דרך הגפן, דרך הלב

יש את הרגעים הללו בחיים, בהם אתה ממש יכול לשמוע את הקליק, והוא ברור וחזק. זה יכול לקרות לך עם מקום, זה יכול להיות עם אנשים. בשבוע שעבר זה קרה לי גם וגם. בראש וראשונה, הסט-אפ היה יפה: כאילו לקחתם מקום שאתם יכולים להתפלסף עליו שעות עם חברים כשאתם מוצאים אותו "במקרה" בטוסקנה או דווקא בפרובנס. מן בועה כזו שמסתירה את המציאות מסביב ונותנת את ההרגשה כאילו רק חיכתה לכם להיכנס לתוכה. האביב התחיל ונתן סימני פריחה ריחניים ומזג האוויר היה נעים. בקיצור, סט-אפ מושלם.

צילום: שושן מרכוס

צילום: שושן מרכוס

צילום: שושן מרכוס

בית הקפה דרך הגפן יושב בתוך מושב בית זית, בואך ירושלים. חונים את הרכב בחניה והולכים כמה פסיעות ברגל כדי להיכנס למשתלה שהיא גם בית קפה. בינות לצמחיה יושבים ומקשיבים לטבע (אפשר גם לאנשים שמסביב, אבל לא חייבים). מסתבר שיש כמה וכמה קבועים שמגיעים למקום גם מגוש דן או השרון וזו לא נחלתם של הירושלמים בלבד. מרגישים את ההקפדה גם בפרטים הקטנים ביותר, באוכל, בעיצוב, באסתטיקה.

צילום: שושן מרכוס

את המטבח מנהל ביד רמה ובזרוע נטויה השף אילן ניב והוא פורס את חסותו גם על גינת הירקות ועשבי התיבול שבחוץ. אם התמזל מזלכם תיהנו מכרובית מתוקה, ברוקולי ירקרק או כרוב טרי הישר מהגינה. בחודש שעבר הסלרי חגג שם בכל הספיישלים והקומקווט היה כוכב בריבות. נכון שזה כבר עושה חשק?

צילום: שושן מרכוס

פתחנו את פגישתנו בארוחת בוקר דווקא מחוץ למסעדה, בפיקניק ליד האגם (מה אמרתי לכם על בית זית? איטליה או צרפת, מה שתבחרו). לאילן מדגדג כבר הרבה זמן להשקיע בחומוס וזה, כידוע, אוכלים בבוקר. חוץ מזה היו שם גם סלט כוסמת אורגנית מצוין (עם טעמים שונים לחלוטין מכל כוסמת שאכלתם בחיים), סלט עדשים עם טחינה, סלט ירקות, עגבניות צלויות ופיתות מקמח מלא, טריות וחמות. מה עוד צריך הבנאדם? קצת מיץ גזר, קצת בירה, בריאות!

לא תאמינו, אבל אילן הכניס אותי למטבח ולאחר התחיילות מהירה (חולצה, סינר, מגבת וסכין תקניים), עזרתי לו להכין את ארוחת הצהריים שלנו. המטבח שלו הוא סיפור מעניין שרק עליו אפשר להרחיב לפוסט שלם. מתחיל כמו הבדיחה: חרדי, חילוני וערבי … ומסתיים כמו החלום הרטוב של מזרח תיכון חדש. מסתבר שזה אפשרי שבת אחים גם יחד. ואם לא שבת, אז עבודה. ובמטבח, כידוע, עובדים קשה.

צילום: שושן מרכוס

לאילן לב גדול וראש לא שגרתי. הוא מעסיק טבחית – אמא חרדית לשבעה ילדים, שלא עבדה קודם לכן במסעדה. חריצות, זריזות והשקעה כנראה לא פחות חשובים מניסיון תעסוקתי (בינינו, העבודה הקשה מחכה לה בבית). טבח ערבי ,שחקר לעומק איך עושים קטאייף אמיתי, מלמד את הטבח הדתי מתי בדיוק להכניס אותו לתוך סיר השמן לטיגון. ואילן בעצמו הוא סוג של יקה, אצלו המטבח נקי ומסודר והמתכונים רשומים בסדר מופתי. אולי צריך לשלוח לשם את הפוליטיקאים ללמוד כמה דברים.

צילום: שושן מרכוס

לארוחת הצהריים שלנו הכנו "פרפרי" ברבוניות מפולטים ומטוגנים, עם ארטישוקים ברוטב יוגורט ולימון כבוש (ראו למטה, ב"שוונץ"), רבעי כרוב וכרובית צלויים  בתנור (הכרוב בתנור היה שיחוק היסטרי), אספרגוסים צלויים ברוטב פרמז'אנו, טונה טריה על סלסת עגבניות צלויות וסלט כרוב טרי עם עלי סלרי וצלפים ברוטב שמן זית וחומץ. קינחנו בקרמבו קוקוס בציפוי שוקולד לבן עם רוטב ריבת חלב (מעולה!), קטאייף חם עם גלידה וניל ועוגת גבינה לימונית ומרעננת. עכשיו זו תקופת הלימון הכבוש של אילן. כמו התקופה הכחולה של פיקאסו, רק בצהוב. ממליצה לכם להגיע לבית זית לטעום את היצירות שלו.

דרך הגפן, בית קפה – מסעדה, חלבי כשר, רחוב דרך הגפן 1, מושב בית זית, טלפון 02-6502044

השוונץ:

צילום: שושן מרכוס

ברור שתצאו מכאן עם מתכון. הפעם נקנח במתכון של שף אילן ניב, מנה שמוצעת בספיישלים של "דרך הגפן".

ברבוניות בציפוי פריך עם רוטב יוגורט ולימון כבוש

החומרים

4 מנות

  • 12 ברבוניות גדולות
  • 2 ביצים
  • מעט קמח
  • שמן זית לטיגון
  • 4 ארטישוקים טריים
  • צרור ארוגולה

לסלסה לימון כבוש וצלפים

  • 250 גרם לימון כבוש
  • 1 כף צלפים
  • 1/4 פלפל חריף
  • 1/4 כוס כוסברה קצוצה
  • 1/4 כוס פטרוזיליה קצוצה
  • 1 שן שום
  • 1/2 שמן זית
  • 1/4 כוס מים

לרוטב לימון פיקנטי

  • 1 פלפל חריף קטן
  • 4 שיני שום
  • כף כוסברה קצוצה
  • כף פטרוזיליה קצוצה
  • חצי כוס מיץ לימון טרי
  • 1 כוס שמן זית
  • כפית וחצי מלח

לרוטב יוגורט – לימון כבוש

  • 1 כוס יוגורט
  • 3 כפות סלסה לימון כבוש
  • 2 כפות שמן זית
  • מלח לפי הטעם

לתערובת ציפוי פרורים לברבוניה

  • 1 כוס שקדים טחונים
  • 1 כוס פרורי לחם
  • רבע כפית מלח
  • קורט פלפל שחור
  • קורט כורכום
  • כף פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה

לסלסה לימון כבוש

  1. לסנן את הלימון הכבוש, להוציא את החרצנים ולשטוף בעדינות משאריות המלח.
  2. לטחון במעבד מזון עם שאר המרכיבים למעט השמן, למרקם אחיד אך מעט גס.
  3. להוסיף את השמן לתערובת באופן ידני.

לרוטב לימון פיקנטי

  1. לטחון יחד את כל המרכיבים.

לרוטב יוגורט – לימון כבוש

  1. לערבב יחד את כל המרכיבים (לא לטחון).

לברבוניות

  1. לפלט את הברבוניות  ולהוציא את העצמות הקטנות עם פינצטה.
  2. לערבב יחד את מרכיבי ציפוי הפירורים
  3. לתבל את הפילטים, לטבול בקמח, ביצה טרופה ואז בתערובת הציפוי (כמו שניצל). לשמור בקירור עד לטיגון.
  4. סמוך להגשה לטגן את הברבוניות במעט שמן זית משני הצדדים, רק עד הזהבה (לא יותר מדי, כדי שהדג לא יתייבש)

לארטישוקים

  1. לקלף את הארטישוקים לקבלת הלב עם הגבעול שלו ולחתוך אותם לשמיניות.
  2. לטגן במחבת עם מעט שמן זית, מלח ופלפל שחור כדקה.
  3. להוסיף שן שום קצוצה.
  4. להוסיף מים כדי כיסוי ולבשל כשתי דקות, לסנן.
  5. לצרוב את הארטישוקים בגריל או במחבת חמה.

להגשה

  • לשים רוטב יוגורט בצלחת ולסדר מסביב את הברבוניות והארטישוק.
  • להניח ארוגולה במרכז ולהזליף מעל ומסביב לכל רוטב לימון פיקנטי.

בתיאבון!

פריז של יין ושוקולד (גם בלי השושנים)

עברה שנה שלמה (שלמה!) מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי בפריז ושמחתי כשיכולתי לחזור ולבקר בה שוב. הגעגועים חנקו את גרוני. טוב, כמעט. אבל מה יצא לכם מזה, מלבד כמה תמונות מגרות שהעליתי באינסטגרם ובפייסבוק (חברים שלי?). בכל זאת, עוד מעט מגיעות אלינו ברוב טובן חופשת הפסח והחופשה הגדולה בקיץ והן ממש קוראות לכם לבקר בעיר האורות. הנה כמה המלצות למקומות שווים לאכול ולשתות ממש טוב. בוא נגיד שיין בשבילנו היה המרכז כאן ומסביבו בנינו את השאר. לא שחסכנו!

קודם כל רציתי להצביע על טרנד מסוים שלראשונה נתקלתי בו כעת והוא ההיפתחות של הפריזאים לכל מה שאינו צרפתי. יוצאת דופן היא השפה הצרפתית, כמובן. בהקשר שלנו, מדובר ביין. בכל המקומות בהם היינו הציעו לנו יין שאינו צרפתי: איטלקי, יווני, ספרדי. בסוף, כבר ממש התעקשתי לטעום גם יין צרפתי.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

על Septime המליצו לי מאוד חברים מהארץ ואפילו הזמנתי בו מקום מראש. המקום מעוצב בצורה כפרית, עם הרבה עץ מחוספס. למרות שהלכתי לשם בצהריים ונהניתי מהתפריט העסקי, לכם אני ממליצה ללכת בערב. ככה תוכלו לשתות יותר וליהנות מאווירה שמתאימה לבר יין כמו שצריך. לא שסבלנו. פתחנו  עם צדפות בחמאה ירוקה של עשבי תיבול ותמנון עם כרישה, פטריות שיטאקי וחומץ פטל. מנות הים הללו התאימו בול ליין היווני הלבן שטעמנו שם.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

המנה העיקרית המצטיינת היתה זו של בשר חזיר רך מאוד שנקרא Pluma (בין הצוואר לכתף ונראה כמו בשר אדום). הוא הגיע עם פטריות, בצלים וארטישוק ירושלמי והיה טעים כל כך, שבקושי התאפקנו מלהזמין עוד מנה ממנו.

צילום: "הגרגרנית"

שבעים ומרוצים הגענו לגבינות ולמנה האחרונה – קרם מנדרינות, גלידת גבינה לבנה ונשיקות. סיום מעולה ומתוק לארוחה מצוינת. מומלץ!

ארוחה בת שלוש מנות עולה בצהריים 28 יורו.

Septime, 80 Rue de Charonne. Paris 75011

– – – –

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

כשהתחשק לנו משהו קל לארוחת ערב, נזכרנו בהמלצה של דוויד לבוביץ, הבלוגר האמריקאי הידוע שמתגורר בפריז. Le Garde Robe (אין אתר אינטרנט) הוא בר יין סמוך מאוד ללובר. מן כוך כזה עם מטבחון קטנטן ופתוח והרבה מאוד בקבוקי יין. יש שתי אפשרויות: או שלוקחים בקבוק שלם או שמתקדמים לארוך הארוחה עם כוסות יין שונות. יחד עם היינות שלנו (ספרד ואיטליה, במקרה זה) השתלטנו ביעילות על מגש גבינות ונקניקים מעולים. תגידו, מה צריך יותר מזה?

הנה פניה נרגשת: אנחנו מחפשים בנרות גבינה צרפתית חצי-קשה בשם Timanoix, בעלת ציפוי אגוזי נפלא, שטעמנו בלה גארד-רוב. כל פריז רדפנו אחריה ולא הצלחנו. מי יעזור לנו?

Le Garde Robe, 41 rue de l’Arbre Sec, Paris 75001

– – – –

צילום: "הגרגרנית"

עוד מקום קטן, כוכון מתוק מהסוג שאני כל כך אוהבת הוא Verjus, אחיה הקטן של מסעדה גדולה יותר. שם שתינו יין מעולה (צרפתי! היפ היפ הוריי!) עם רביולי של שורש סלרי פריך ברוטב אסיאתי וגם לחמניה עם פסטרמה תוצרת בית. המיקום מרכזי ואם לא בא לכם משהו גדול לאכול או שאתם מחכים למקום שיתפנה במסעדה הגדולה, זה המקום.

Verjus, 47 rue Montpensier, Paris 75001

השוונץ:

ומה לגבי השוקולד? תודות להמלצותיה של שרון, מהבלוג Paris Chez Sharon, ביקרתי אצל כמה שוקולטיירים מהטובים בעיר. האמת, אחרי תחרות השוקולד בה שפטתי, זה היה די מתבקש, לא? בכל המקומות טעמתי פרלינים מעולים, מהצד המריר המועדף עלי. הנה שלושה מהם:

  • Patrick Roger, עם פרליני טונקה ווניל שהיו מממ… בדיוק כך.
  • Jacques Genin, עם פרלין בזיליקום אחד בלתי נשכח.
  • אבל הגאון מכולם, לא יודעת אם הכי טעים, אבל עם הכי הרבה יוזמה הוא אלן דוקאס, אשר פתח מפעל לשוקולד, Le Chocolat Alain Ducasse. הוא מייצר את השוקולד ממש מההתחלה, מהפולים ועד לטבלאות השוקולד ולפרלינים. קופסת פרלינים אשר הובאה לארץ בחרדת קודש הצליחה לעמוד במסע. פרלין הפטל שלו היה תענוג אחד גדול!

Au revoir Paris et à bientôt!