בקצב הקובה

אחרי הפסח החשק לבצק עולה. גם אצל אלה שלא מקפידים על קוצה של המצה. משהו באוויר… השכנה שלי ד' מכינה את הקובות שלה, אלה שלמדה להכין מאמה עוד בעיראק, לפני שעלתה לארץ. אחרי הרבה נדנודים, הסכימה לתת לי להסתכל עליה מכינה אותן, אם אבטיח לא להפריע. הבאתי נייר ועט ומצלמה. ברור שבסוף גם לכלכתי את הידיים. את שתיהן הכנסתי לעיסה והתאמנתי בהכנת קובות. אמנם טירונית, אבל כמו שאומרים – "קשה באימונים, קל בקרב".

קיוויתי שהמתכון לא יישמע כמו "קצת מזה", "ככה וככה", "כמה שלוקח", אבל אי אפשר היה להימנע מזה לגמרי. למרות הרצון הטוב, המתכון שתכף תקראו חסר בכמה מקומות משקל מדויק, מספר כפיות או כוסות. בעניין התבלינים בכלל אין שום הדרכה – הולכים לפי הצבע או הטעם. את העיסה מרגישים בידיים. בקיצור, הרבה רגש יש במתכונים האלה, המסורתיים. אבל זה גם הקסם שבהם, נכון?

חשוב לנו לשמר את המתכונים למאכלים של הסבתות שלנו (או של השכנות), שלטעם שלהם אנחנו כה מתגעגעים. אם לא נמשיך את מסורת הכנת המאכלים, הם ייעלמו מהעולם. ברור, אין לכם זמן במהלך השבוע, אבל לקראת סופו אתם מחפשים להכין משהו מושקע וחגיגי.

פאסט פוד אאוט. סלואו פוד אִין. עזבו אתכם מאוכל מולקולרי או מנובל קוויזין – חזרה לשורשים זה הכי טרנדי שיש. בפוסט הזה שילבתי תמונות רבות, לפי שלבי הכנת הקובה, כדי שתדעו למה לצפות ולמה לכוון. אשמח אם תנסו ותספרו לי איך יצא!

צילום: "הגרגרנית"

קובה בורגול ממולא בשר

החומרים

למעטפת הבצק

  • 700 גרם בורגול רגיל
  • 1-1.5 ק"ג סולת
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה מתוקה, בהרט (בערך כף מכל סוג)
  • מים

למילוי

  • שמן רגיל לטיגון
  • 4-5 בצלים גדולים, קצוצים
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה מתוקה, בהרט (בערך כף מכל סוג)
  • 1/2 פלפל חריף, קצוץ
  • 1 ק"ג שווארמה הודו חתוכה לקוביות / חזה עוף חתוך לקוביות / בקר טחון

למרק

  • מים
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, פפריקה אדומה, כורכום (בערך כף מכל סוג)
  • 1 כף שמן

אופן ההכנה

למעטפת הבצק

  1. שמים בורגול בקערה גדולה, מכסים במים, מוסיפים את התבלינים ומשרים עד שהוא מתרכך מעט (שלא יהיה רך מדי).
  2. מוסיפים לבורגול סולת בהדרגה – מתחילים ב-1 ק"ג. מוסיפים גם מים – 1 ליטר. מערבבים היטב ומוסיפים עוד סולת או מים לפי הצורך, עד שמתקבלת עיסה אחידה. אני יודעת, פה טמונה הבעיה – שלא ברור מתי העיסה מוכנה. התחושה צריכה להיות רטובה, אבל סמיכה ואחידה. עד למילוי הקובות, מומלץ מדי פעם להרטיב את הידיים וללוש את העיסה, כדי שתמשיך להיות רטובה ודביקה.

מערבבים בורגול וסולת

מערבבים את חומרי המעטפת לעיסה אחידה

למילוי

  1. מטגנים בצלים בזמן עד להזהבה. מתבלים בתבלינים ובפלפל החריף. מוציאים לצלחת.
  2. באותה מחבת מטגנים, בלי להוסיף עוד שמן, את הבשר שבו בחרתם למלא את הקובה. הופכים את הבשר כך שיטוגן מכל צדדיו. אם בחרתם בשווארמה הודו, הוסיפו 1/2 כוס מים, בשלו על אש קטנה ותנו לנוזלים להתאדות.
  3. ערבבו בצלים ובשר לתערובת אחת.

מטגנים בצל ומתבלים

מטגנים בשר למילוי הקובה

מערבבים בצלים ובשר למילוי

לקובה

  1. מלאו קערית במים, כדי שישמשו להרטבת הידיים.
  2. בידיים רטובות יוצרים כדורים מעיסת הבורגול-סולת ומניחים על משטח. טיפ של ד': כדי להימנע מללכלך את השיש, מומלץ למתוח עליו ניילון נצמד ועליו להניח את כדורי הבורגול.
  3. לוקחים ביד כדור בורגול אחד ומשטחים אותו על גבי פנים היד. מניחים כף גדושה של בשר כך שתכסה את כל פנים הבצק וסוגרים לכדור בידיים. זה החלק הכי מסובך בתהליך. ד' הופכת את כדור הבצק כך שהחלק של הבצק פונה כלפי מעלה והמילוי למטה ובתנועות מעגליות סוגרת בעדינות את הבצק מסביב לבשר. חוזרים על הפעולה עם שאר הקובות. אין מה לעשות – את המיומנות מקבלים ככל שמתאמנים יותר. אחרת איפה היה הכבוד לכל הסבתות?

מערבבים בצלים ובשר למילוי

משטחים את כדורי הבורגול

הופכים את כדור הבורגול עם המילוי

מתחילים לסגור את הקובה

סוגרים את מעטפת הקובה על המילוי עם האצבעות

למרק

  1. מביאים את המים עם התבלינים והשמן לרתיחה.
  2. לוקחים את כדורי הבורגול הממולאים, משטחים אותם מעט ומכניסים למרק הרותח, בשכבה אחת, על מנת שלא יידבקו.
  3. אחרי שהקובות מתבשלות כמה דקות בסיר המרק במכסה סגור, מוציאים אותן למגש בעזרת כף מחוררת ומניחים להתקרר בשכבה אחת.

מכניסים את הקובות המוכנות לתוך המרק לבישול

לאחר גמר הבישול שולים את הקובות מהמרק בכף מחוררת

מניחים את הקובות על מגש בשכבה אחת להתקרר

להגשה

  1. אפשר לטגן את הקובות במחבת, משני הצדדים. משתמשים במחבת עם ציפוי למניעת הידבקות ומעט שמן ומטגנים עד לקבלת קובות זהובות ופריכות. באופן אישי, הקובות שלי לא מגיעות לכדי טיגון אלא נאכלות הרבה קודם.
  2. אפשר לאכול את הקובות כפי שהן או להכניס אותן למרק עוף או מרק בשר ולאכול אותן כמו כיסונים. בכל מקרה מדובר במעדן.

בתיאבון!

השוונץ:

הנה קובה נוספת, טעימה לא פחות – מקצב של שחורים בקובה, מאת רמי סערי, לחן אמיר צורף ומיכה שטרית

כשיפציע ירח מלא אסע לסנטיאגו דה קובה
אסע לסנטיאגו
במרכבת מים שחורים
אסע לסנטיאגו
תקרות הדקלים ישירו
אסע לסנטיאגו
כשיחפץ הלולב להיות חסידה
אסע לסנטיאגו
וכשתחפץ הבננה להיות מדוזה
אסע לסנטיאגו
אסע לסנטיאגו
עם ראשו הבהיר של פונסקה
ועם שושנת רומאו ויוליה
אסע לסנטיאגו.
ים ניר וכסף מטבעות.
אסע לסנטיאגו.

הו קובה! הו קצב זרעים יבשים!
אסע לסנטיאגו.
הו מתן חם וטיפת עץ!
אסע לסנטיאגו.

אסע לסנטיאגו.
תמיד אמרתי שאסע לסנטיאגו
במרכבת מים שחורים.
אסע לסנטיאגו.
רוח ואלכוהול בגלגלים,
אלמוגי בעלטה,
הים טבוע בחול,
חום לבן, פרי שמת,
אסע לסנטיאגו.
הו רעננות בוקר של גומא!
הו קובה! הו פיתול אנחה ורפש!
אסע לסנטיאגו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, מחשבות רציניות על אוכל, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בקצב הקובה

  1. Aunt Petunia הגיב:

    השכנה של ק' מתעלפת פה.

  2. האמת, לפי הכותרת חשבתי על סלסה… בכל מקרה, אני אוהבת את המרקם של בורגול. אגב, האסוציאציה השניה שלי היתה אותה סצינה אלמותית ב"שכונת חיים" על הקובה, זוכרים?

  3. פינגבאק: טבית ותראה | הגרגרנית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s