טאיזו, לאכול כמו קיסרים

כשאנחנו מאוד אוהבים לאכול משהו, אנחנו כנראה צריכים לקבל אותו בשלשות, ברביעיות, בחמישיות. בכלל, אם יש טרנד, הוא סוחף את כל הארץ. ייחודיות? בידול? תודה, אבל לא בשבילנו. זוכרים את תקופת הפרוזן יוגורט? ואח"כ, את הגופרה הבלגית? ומה עם ה"מוקרם" הרבה לפני כן? בשנים האחרונות, גל של סושיות מציף את הארץ. העיקר להיות "אין", במקום הנכון ובזמן הנכון.

עכשיו אנחנו ללא ספק בתקופה האסיאתית של חיינו: מזל שאני מאוד מחבבת את הז'אנר, קצת פחות את המתקפה. "האנוי" הפאן-אסיאתית המקסימה והצעירה, "אנג סו" של האחים ירזין, עם המחשבה העיצובית והקולינרית על אוכל רחוב סינגפורי, "טייגר לילי" התאילנדית הנחמדה (שוב אוכל רחוב). את "בית תאילנדי" אני מתקשה קצת להוסיף לרשימה, כי לא מדובר פה בחלק מהגל, אלא במוסד מבוסס וותיק (שאגב, אני מאוד מאוד אוהבת).

פתיחתה של "Taizu" לוותה בהרבה מאוד באזז, לא רק בעניין הצד הקולינרי שלה. ראשית, שמונה מיליון דולרים הושקעו בעיצוב המסעדה (כך אומרים). וזה באמת אחד ההיי-ליטס של המקום, למרות הכניסה הלא מרנינה דרך המגדל של בנק הפועלים. האדריכל פיצו קדם ומעצבות הפנים סיגל ברנוביץ וגלי אמית יצרו חלל שלא ניתן להתעלם ממנו – מחיצות עץ יפיפיות בין החלק של הלאונג' לזה של שולחנות הישיבה, עבודות אמנות על הקירות (ראו עוד בשוונץ), ארון יין עם זכוכית צבעונית ונברשות יפיפיות משתלשלות מהתקרה. הכי משמח – חלון בין חלל הסעודה לבין המטבח, דרכו ניתן לראות ולשמוע את ההתרחשות האמיתית. לנו היה שולחן בדיוק ממול. מזלנו!

שנית, הושקעה עבודה מקצועית של מחקר ולימוד במזרח הרחוק – השף יובל בן נריה והסו-שפים שלו אלי שטיין ודור אבן היו בסין, קמבודיה, ויטנאם, תאילנד והודו, ספגו טעמים, ריחות והשראה, כדי ליצור תפריט עם אדפטציה מקומית. הם קוראים לזה "AsiaTerranean Kitchen" (חיבור של אסיה והמזרח התיכון). היינו ארבעה רעבים עם רמת ציפיות גבוהה עד לשמיים (ככה זה עם באזזים). התפריט מחולק ל-5 קבוצות, מתוכן ניסינו לדגום כמה שיותר. הנה מה שהזמנו:

פתחנו בלחמניות מאודות עם צ'אטני עגבניות ויוגורט. הלחמניות הללו הוזמנו שוב במהלך הארוחה כי היו טעימות, רכות ומתמסרות. יכולתי לאכול רק אותן כל הערב, אבל זה היה בזבוז, נכון?

סשימי ילוטייל בציר טונה, למון גראס, שאלוטס מקורמלים, אורז יסמין קלוי עם עלי בזיליקום סגולים וירוקים ופלפל צ'ילי אדום היה סשימי מהסוג העדין. אני אוהבת את השילוב של דג עם בזיליקום.

הר גאו – דים סאם במילוי בלק טייגר שרימפס קצוץ, על מצע חזרת לבנה מגוררת, מוגש עם רוטב על בסיס חומץ אורז שחור. הנה משהו מרגש – מדובר באחת המנות שהיו לנו יותר טעימות בארוחה. לא התאפקנו והזמנו ממנה פעמיים.
צילום: "הגרגרנית"

 ירקות סיניים – פאק צ'וי, למון גראס ופטריות אויסטר ושי-מג'י ברוטב פטריות – מנה המוגשת חמימה.

 ברוסקטה עם כבד עגל חלב, גראם מסאלה, תרד תאילנדי ואיולי שמנת חמוצה – הנה המנה המנצחת של הערב! האמת, לא הבנתי למה הזמנו אותה בהתחלה. איטליה במזרח? – נראה כאילו היא לא בדיוק שייכת לתפריט האסיאתי. אל תפסידו אותה – מדובר במאסט. אם מדברים על ריגושים, זה ה-דבר!

תמנון מעושן – פרוסות ורגליים של תמנון, מוגשות עם אטריות רחבות, בוטנים קלויים, בזיליקום, מנטה וויניגרט פלפל לבן.
צילום: "הגרגרנית"

 מרק סרטנים צח עם וונטון שרימפס וסרטנים. מוגש עם תוספות של ברוסקטה קלויה עם חמאת סרטנים, שיני שום קונפי, כוסברה, בצל ירוק ופלפל צ'ילי ופלחי לימון. גם מנה נהדרת ומעודנת, לאוהבי המרקים האסיאתיים, אותה מרכיבים לפי הטעם, עם הרבה עשבי תיבול.

סינטה לבן ברוטב קשיו מקורמלים, חומץ תפוחים, קוביות סלרי וחמשת התבלינים (תבלין סיני) – למי שחייב לאכול בשר כשהוא יוצא לארוחת ערב.

רוק שרימפס – כדורי שרימפס בטמפורה, על מצע יוגורט טילקוט, אפונה וקשיו מקורמלים. טעימה בניחוחות הודים (בקינוח תגיע עוד אחת).

צילום: "הגרגרנית"

לקינוחים הגענו שבעים אך לא מפוצצים. זה אחד הדברים הנחמדים אחרי ארוחה אסיאתית – אתה לא מרגיש כובד בקיבה, מבשר, בצקים או רטבים מבוססי שמנת. החדשות הפחות טובות – לא נהניתי מהקינוחים. באסה לכתוב את זה, כמו שהיה באסה לאכול את זה: סברינה אוורירית עם גלידה קוקוס בתוספת מרמלדה של חבושים על סירופ עם בוטנים מקומלים (אולי הנחמדה מביניהם), גולאב ג'מון, עם גלידת זעפרן וטוויל עם שומשום שחור וקינוח טפיוקה וחלב קוקוס, עם מלון, וכופתאות מקמח טפיוקה וקקאו. התגעגעתי לטפיוקה של "בית תאילנדי".

לאורך הארוחה נהנינו מאוד מסאקה איפון מצוין ובירה אלכסנדר טאיזו, בירה פירותית שרקחו במבשלת אלכסדר במיוחד למסעדה.

סה"כ חשבון – 1,088 ש"ח ל-4 אנשים, כולל שתיה (לא כולל טיפ), ששמחנו מאוד לשלם. היה שווה!

טאיזו, מגדל לוינשטיין (הכניסה דרך הלובי), דרך בגין 23, תל אביב. טלפון: 03-5225005 (בדיוק היום נפתחה גם לארוחות צהריים)

השוונץ:

  • למי שלא הספיק לחפש בינתיים בויקיפדיה מה זה "טאיזו", אספר שמילולית מדובר ב"אבות הגדולים", כלומר השושלת הקיסרית. תמיד רצוי לשאוף גבוה.
  • "חיבור בין אמנות וקהילה הוא אחד ממטרות העל אשר מסעדת טייזו שואפת להגשים", כך היה כתוב בחוברת שליוותה את התערוכה המתקיימת בימים אלה במסעדה.  Y.A.S.P ) Young Artist Sponsorship Project) הוא מיזם שמטרתו לתמוך בקהילת האמנים הצעירים בישראל ולקדם את עבודותיהם. על קיר המסעדה מוצגת יצירת אמנות ייחודית שגם תועמד למכירה, אשר תתחלף כל כמה חודשים ותלווה בקטלוג עם עבודותיו של האמן המוצג. רעיון מקסים באמת. הייתי שמחה לראות חיבור דומה גם עם השכנים מהצד האחורי של חצר המסעדה, אשר כבר קראתי שהם מרגישים מתוסכלים על שלקחו חלק מהחצר הציבורית שהיתה שם לטובת המסעדה.
Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על טאיזו, לאכול כמו קיסרים

  1. יעל הגיב:

    היינו היום בצהריים משפחה, ארבעה, האוירה היתה נעימה, המוסיקה לא הפציצה, והכל היה טעים ומעניין,
    יש כמובן הערות אם יורדים לפרטים, אבל לאנשים שאוהבים ויודעים לבשל, ורוצים משהו שונה ומיוחד,
    זה בהחלט המקום,
    ללא ספק נחזור לנסות את העסקיות,
    תודה ליובל על ההשקעה בנו, הקהל הישראלי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s