בליני, לחיים בוורוד

הנה מסתיימת לה עוד שנה. בקושי הספקתי להתרגל לכתוב "2013", והנה צריך להתרגל לשנה חדשה. ברור שסיבה למסיבה! ומה הכי מתאים לחגיגת סילבסטר / ערב השנה החדשה אם לא בליני משובחים (הוגים Blini, בשונה מקוקטייל ה-Bellini). בליני דומים לאחיהם הבלינצ'ס, הקרפ או הפנקייק והם מהווים חלק מהמטבח הרוסי המסורתי, שם הם מוגשים באירועים חגיגיים כבר למעלה מאלף שנה. במקור הגישו אותם בצורת עיגול כמו השמש, ביום הראשון שלפני חג הפסחא, כדי לקדם את האביב. מכיוון שהם מסמלים שאיפה לשפע, בריאות והצלחה, הם השתרשו בארצות המערב כמאכל המוגש לקראת השנה החדשה.

כך או כך, כמה שהם יפים! הבליני (אגב, המילה "בליני" היא בלשון רבים) מהווים מצע מושלם לשמנת חמוצה עם סלמון מעושן או ביצי סלמון (האחים הקטנים של הקוויאר) והם יהיו מושלמים לספיגת האלכוהול שילווה אותם. אין יותר לאגז'רי מזה למסיבה שלנו. ולקראת השנה החדשה, לא נותר לי אלא לאחל לכם שפע, בריאות והצלחה!

צילום: "הגרגרנית"

בליני עם שמנת חמוצה וסלמון

כ-35-40 יחידות

החומרים

  • 150 מ"ל חלב
  • 4 גרם שמרים יבשים
  • 70 גרם (1/2 כוס) קמח לבן
  • 70 גרם (1/2 כוס) קמח כוסמין
  • 1/2 כפית מלח
  • 2 ביצים, מופרדות
  • 100 מ"ל (1/2 מיכל) שמנת חמוצה
  • גרידה מלימון אחד
  • חמאה לטיגון

להגשה

  • שמנת חמוצה
  • סלמון מעושן
  • ביצי סלמון
  • עלי שמיר
  • עירית קצוצה

אופן ההכנה

  1. חממו חלב בסיר עד שפושר (שיטת האצבע תעבוד פה מצוין כדי לבדוק שהחלב לא חם מדי).
  2. הוסיפו שמרים לחלב ותנו להם לעמוד 5 דקות.
  3. בקערה אחרת ערבבו קמחים ומלח.
  4. הוסיפו לסיר חלמונים, שמנת חמוצה וגרידת לימון וערבבו היטב במטרפה כדי שלא יהיו גושים.
  5. העבירו את תערובת החלב לקערת הקמח וערבבו היטב. כסו את הקערה בשקית ניילון והניחו במקום חמים לכשעה, עד שיווצרו בועות ותערובת תתפח מעט.
  6. הקציפו את החלבונים לקצף רך והוסיפו אותו בזהירות לתערובת הבליני בקערה. ערבבו היטב ושוב, כסו והניחו בצד לעוד כשעה, לקבלת בלילה אוורירית מאוד.
  7. המיסו חמאה במחבת על אש בינונית ובעזרת כף הניחו מעט מהתערובת על המחבת בצורת עיגולים. כשתבחינו בבועות על הצד העליון, לאחר כדקה או שתיים, הפכו את הבליני לצידו השני וטגנו עוד כדקה, עד שמזהיב.
  8. הוציאו לצלחת בצד והמשיכו בטיגון עד לסיום הבלילה.
  9. להגשה: הניחו על צלחת בליני ומעליהם כפית שמנת חמוצה. שימו מעל סלמון כבוש או ביצי סלמון וקשטו בעלי שמיר או עירית קצוצה.
  10. עכשיו הגישו לאנשים שאתם אוהבים בליווי יין מבעבע ו… צ'יו-צ'ין. שתהיה שנה טובה ומאושרת!

בתיאבון!

מטגנים את הבליני בחמאה

כמה יפה, כמה טעים!

השוונץ:

תוהים מהו היין איתו תסיימו את השנה החולפת ותפתחו את השנה החדשה? הנה יין חדש-חדש על המדפים, משתלב כל כך טוב עם הבליני בצבע ובטעם – ירדן רוזה 2008, מבעבע יפהפה וסקסי. דמיינו כוסות גבוהות מלאות נוזל ורדרד עם בועות – הכי חגיגי שיכול להיות. עכשיו באמת אפשר להסתכל על השנה החדשה במשקפיים ורודים!

ירדן רוזה 2008, המבעבע הסקסי שלכם לערב ראש השנה האזרחית!

הסלט הכי בריא בעולם

השבוע נזכרתי בשיעורי כלכלת בית שהיו נהוגים פעם בבתי הספר היסודיים. לילדה היו שיעורי בית בנושא תזונה ובריאות. המשימה היתה להכין את המאכל הכי בריא שאפשר. ניסינו לחשוב יחד על הגדרות של בריאות ומה הן אומרות והחלטנו ללכת על ה-Superfoods, או כמו שהם קרויים בשפה העברית, מזונות-על. בעצם, אמזונות-על…

מזונות-על הם מזונות בריאים מאוד לגופנו, אולי אפילו מונעי מחלות או מרפאים (אני מציעה לקחת זאת בזהירות הראויה). הם לרוב עתירי ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים או נוגדי חמצון. ביניהם תוכלו למצוא פירות יער, אגוזים, ירקות, פירות הדר, דגים ודגנים. נכון, גם מדובר בסוג של מונח שיווקי, שמטרתו לגרום לנו, הצרכנים, לצרוך מהם, אבל הבסיס הוא אמיתי, כל עוד לא מגדירים מזונות מעובדים או תוספים מלאכותיים כמזונות-על. כמובן שמידתיות ומינון נכון והגיוני חשובים גם כאן (בלי דיאטת תפוחים, הא?). בשבוע שבו מדענים מדווחים שכדורי וויטמינים לא באמת עוזרים לבריאות, הנה משהו שדווקא כן.

ניתן למצוא רשימות שונות תחת הכותרת "מזונות-העל הטובים ביותר". הנה דוגמה לרשימה כזו: אבוקדו (שומנים טובים), סלק (מולטי-ויטמינים), פירות יער (נוגדי חמצון), כרוב (מפחית סיכוי לסרטן), ברוקולי (מפוצץ ויטמינים), סלמון (אומגה 3), עדשים (חלבונים), אגוזים (שומנים טובים),  קינואה (עתירת חלבונים, סיבים ומינרלים), תרד (נוגדי חמצון), עגבניות (ויטמינים, נוגדי חמצון), שעועית (סיבים, מורידה כולסטרול, אנטי אייג'ינג), שום (נוגדי חמצון), בטטות (בטא-קרוטן). ברשימות אחרות תמצאו שמן זית, תה, אצות, שיבולת שועל, יוגורט, ביצים, אפילו שוקולד מריר. מסתבר שהרשימה אינסופית…

אנחנו הרכבנו במיוחד למשימה סלט בריאות – לקחנו את המאכלים הכי-הכי מהרשימה. הבסיס של הסלט מורכב מ"המלכה האם", הלא היא הקינואה. מדובר בזרע בעל רמה גבוהה של חלבון, מרובה סיבים תזונתיים, מינרלים וברזל ועם רמה מועטה של פחמימות – אידיאלית גם לרוצים לרזות. אני מכירה את הטענה על הניגוד בין "בריא" ל"טעים". הנה סלט בלי ניגודים, ממש ארוחה שלמה, טעים-טעים!

צילום: "הגרגרנית"

סלט קינואה סופר-דופר פוד

  • 1 כוס (200 גרם) קינואה לא מבושלת, שטופה ומסוננת
  • 1 ראש ברוקולי גדול (או שניים קטנים), מופרד לפרחים
  • 400 גרם פילה סלמון שלם עם העור
  • 1 כף שמן זית לטיגון
  • 1/8 כרוב סגול (כ-250 גרם), פרוס דק
  • 1 אבוקדו, קלוף וחתוך לקוביות
  • 1 פלפל צ'ילי, קצוץ דק
  • 1/2 כוס שקדים, לא קלויים, קצוצים גס
  • 1/2 כוס אגוזי מלך, לא קלויים, קצוצים גס
  • 2 כפות חמוציות, ללא סוכר
  • 1 כף זרעי פשתן (מומלץ "לדפוק" אותם קצת במכתש ועלי או לטחון. אגב, הם עוזרים להורדת כולסטרול ולהגנה ממחלות לב וסרטן)
  • 3 בצלים ירוקים, קצוצים
  • צרור ירוקים: פטרוזיליה, בזיליקום, נענע, כוסברה (מה שיש ומה שאוהבים), קצוצים

לרוטב

  • 6 כפות שמן זית
  • 2 שיני שום כתושות
  • מיץ מ-2 לימונים (הכי טעים – לקצוץ גם את הקליפה של הלימונים ולהוסיף פנימה לסלט)
  • מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. ראשית בשלו את הקינואה: בסיר שימו 1 כף שמן זית ושפכו לתוכו את הקינואה. ערבבו מעט, הוסיפו מלח ופלפל שחור ושפכו כוס ורבע מים רותחים. כסו במכסה ותנו לזה תהתבשל על אש קטנה 10-15 דקות, עד שכל המים נספגו והקינואה רכה (מופיעות בה מן פרסות לבנות כאלו). השאירו את הקינואה בסיר מכוסה עוד כ-10 דקות. לאחר מכן העבירו אותה לקערה ותנו לה להתקרר לטמפרטורת החדר.
  2. חלטו קלות גם את פרחי הברוקולי במים רותחים ל2-3 דקות. סננו מהמים ופרסו כל פרח לרוחבו לפרוסות דקות והעבירו לקערת הקינואה.
  3. במחבת חממו כף שמן זית. הניחו את פילה הסלמון עם צד העור למטה, הוסיפו כף מים מים וכסו מיד במכסה. בשיטה הזו של טיגון-אידוי הסלמון יצא עסיסי אחרי כ-5 דקות. תנו לו להתקרר מעט, הפרידו את בשר הדג מהעור וחתכו לפיסות, אפילו בידיים. הוסיפו את הדג לקערת הקינואה.
  4. הוסיפו לקערה גם כרוב, אבוקדו, פלפל צ'ילי, שקדים, אגוזים, חמוציות, זרעי פשתן, בצל ירוק ואת עשבי התיבול.
  5. בקערית ערבבו את חומר הרוטב, שפכו על הסלט וערבבו. פשוט וטעים!!

בתיאבון!

ולקינוח – קובית שוקולד מריר (בינינו, שתיים או שלוש קוביות). עכשיו, כשזה רשמית בריא, נוכל בלב שקט להרשות לעצמנו מהטוב-הטוב הזה.

סלט סופר-פוד

השוונץ:

חג המולד נחגג אתמול ע"י כל הנוצרים בעולם, אפילו בארץ הקודש. מי שרוצה לחוות את החוויה ולא רוצה לקפוא מקור בארצות שמעבר לים, כדאי לו לבדוק את הכנסיות בירושלים, נצרת או יפו. הנה ממש מרחק קצרצר מאיתנו, מיסת קריסמס בכנסיית פטרוס הקדוש ביפו. פיס אנד ג'וי טו יו אול!

מיסת חג המולד בכנסיית פטרוס הקדוש, יפו

שלושה כוכבי מישלן

המדריך למסעדות ולמלונות של חברת מישלן, בעל הכריכה האדומה המפורסמת, יוצא לאור כבר למעלה מ-100 שנה. כידוע, המדריך מדרג את המקומות באמצעות כוכבים (אחד, שניים או שלושה), מה שיכול להשפיע מאוד על סיכויי ההצלחה של מסעדה.

הכל החל בשנת 1900, כאשר חברת הצמיגים מישלן הפיקה וחילקה מתנה לנהגים מדריך מפות של צרפת, שכלל גם הוראות להחלפת צמיגים, מכונאי רכב, מלונות ותחנות דלק. מדריכים אלה נוצרו מאוחר יותר גם למדינות אירופה אחרות. בשנים האחרונות יצאו לאור מדריכים גם לערים כמו ניו יורק, לאס וגאס, לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, טוקיו, מקאו והונג קונג.

בשנת 1926 החלה החברה ליצור מדריכים המשתמשים בשיטת הכוכבים לדירוג מסעדות. הקריטריונים המקוריים היו: כוכב אחד למסעדה טובה מאוד בקטגוריה שלה, שני כוכבים למסעדה עם אוכל מצוין ששווה ביקור אם עוברים באזור ושלושה כוכבים למסעדה עם בישול עילי השווה הגעה מיוחדת למקום. מלבד המסעדות המכוכבות, יש התייחסות במדריך גם למסעדות שנותנות תמורה טובה לכסף.

המדריך משתמש בסמלים לתיאור רמת המסעדה המבוקרת. למשל, סמל של מזלג וכף לתיאור רמת היוקרה של המסעדה, סמל של מטבע לתיאור רמת המחירים, ענבים לתפריט יין מעניין ועוד.

עד היום מישלן היא בראש ובראשונה חברת צמיגים, אלא שבעוד שהחלק היחסי של מדריכי מישלן בהכנסות החברה מזערי ועומד על אחוזים בודדים, החלק היחסי שלהם מבחינת אזכור תקשורתי דומה לזה של הצמיגים.

מדריך מישלן לאנגליה ולאירלנד 2013

דרק באלמר (Derek Bulmer), מי שעבד 33 שנים במדריך מישלן לאנגליה ואירלנד, ראשית כמבקר מסעדות ומאוחר יותר כעורך, מופיע בימים אלה בתכנית הריאליטי "רויאל שף" של yes comedy, כאחד השופטים המדרגים את האוכל שהמשתתפים מכינים. קפצתי על ההזדמנות לשאול אותו כמה שאלות שתמיד רציתי לדעת בנוגע למדריך האדום-אדום הזה.

דרק באלמר, לשעבר עורך מישלן לאנגליה ואירלנד

איך הופכים למבקר מסעדות במישלן? איזה ניסיון, מומחיות או ידע צריך?

החברה מגייסת אנשים מתעשיית המלונאות והקייטרינג. רצוי שלמבקר מסעדות יהיה ידע על התעשיה, שיהיה בעל ניסיון מקצועי בעבודה במסעדה או בניהול מלון.

תאר לי את עבודתו של מבקר מסעדות מישלן – בכמה מסעדות ביקרת בשבוע לארוחות מלאות, צהרים וערב? איך שומרים על הבריאות והמשקל?

העבודה הזו אינה מתאימה לכולם. מדובר בעבודה קשה ולא "זוהרת" כלל – הרבה נסיעות מחוץ לבית, שהיה לבד, כתיבה מרובה, כמות אוכל ושתיה גדולה יותר מהממוצע. היא מתאימה למי שיש לו תשוקה לאוכל, יין ונסיעות, שיכולים "לסבול" את עצמם לבד. זה קשה מבחינה משפחתית – הייתי נוסע בדרכים במהלך השבוע וחוזר הביתה רק בסופו. שתי ארוחות מלאות ביום, 3-4 מנות פלוס ספיישלים, צהרים וערב, לפעמים גם יין, במקרה של תפריט יין מעניין ובינלאומי. מבקר מסעדות של מישלן חייב להיות בעל זיכרון מצוין, שכן הוא חייב לזכור בע"פ את התפריטים (אסור לכתוב את הדו"ח במהלך הארוחה במסעדה). מזל שאנו בודקים גם את הניקיון והנוחות של השירותים במסעדה – יש אפשרות לכתוב כמה שורות, כדי לא לשכוח… מבחינה גופנית הגוף מתרגל. עוברים בדיקות רפואיות מדי תקופה, אבל בסה"כ האוכל מאוד איכותי ומי שאינו מנשנש בין הארוחות ומתאמן בפעילות ספורטיבית אינו עולה בהכרח במשקל.

איך עובדת השיטה במדריך מישלן?

כוכבי מישלן מתייחסים לאוכל בצלחת. כל שאר הפרמטרים, כמו נוחות או שירות, אינם חלק מהדירוג של הכוכבים, אלא מופיעים במדריך כתוספות. דירוג מישלן בוחן את איכות חומרי הגלם, כשרון ההכנה, תעוזה של חיבור טעמים, יצירתיות, תמורה לכסף, עקביות באיכות. המסעדות יוצאות הדופן מבחינת הגורמים הנבחנים הן אלו שמקבלות את כוכבי מישלן. בכל מקרה לא מבקר אחד מחליט לתת כוכב, אלא מדובר על צרוף דעות של כמה מבקרים.

מה מאפיין מסעדות עם שלושה כוכבי מישלן?

מסעדת מישלן עם יותר מכוכב אחד צריכה להיות מסעדה עם תפריט ייחודי, עם חתימת יד אישית של השף. מסעדה עם שלושה כוכבי מישלן היא כזו שהאוכל בה מעולה ותפריט היין מעניין  אבל גם השירות מצוין. מדובר במסעדה מפורסמת שיגיעו אליה מכל העולם במיוחד כדי לאכול בה.

האוכל האנגלי זכה בעבר לשם רע מבחינת האוכל. האם מסעדות מישלן העלו את הרף במדינה?

המוניטין של האוכל האנגלי היה ממש רע ב-1977, כאשר התחלתי לעבוד במישלן. החברים בסניף הצרפתי של מישלן צחקו עלינו, אבל עם השנים ראיתי שיפור הולך וגדל, בעיקר בשנות ה-80 וה-90. מגזיני הבישול ותכניות האוכל בטלויזיה גרמו לנו כאומה להתעניין יותר בחומרי הגלם בסופרמרקטים והמגוון גדל. כולם רצו לבשל יותר בבית והדרישה לאוכל איכותי במסעדות עלתה. אולי גם היום אין מסעדות רבות טובות כמו בצרפת, אבל המגוון גדול מאוד, כיוון שלונדון הפכה מוקד משיכה לטבחים שהגיעו מכל העולם – הודים, תאילנדים, סינים, איטלקים, צרפתים.

האם יש עתיד למדריכים מודפסים בהם הדירוג נקבע ע"י מעטים,  בעידן דיגיטלי בו כל המידע פתוח לעין כל ברשת ונדמה שכל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה?

כרגע המדריך מודפס ונמכר בצורתו הפיזית והמידע על המסעדות מתעדכן באתר החברה, לאחר ההוצאה לאור של המדריכים של אותה שנה, ללא עדכון שוטף במהלך השנה. אנשים רבים אוהבים דווקא את המדריך המודפס, להחזיק ספר פיזי בידיים ולנסוע איתו לטיולים, אבל לאור הסביבה המשתנה והשימוש הגובר באינטרנט ובאפליקציות סלולריות, יתכן שיחליטו בעתיד לעשות שינוי בפורמט ויוציאו גם מדריך דיגיטלי.

איזה טרנדים אתה צופה בקולינריה הגבוהה?

בשנות ה-70 המסעדות הטובות בכל העולם בישלו אוכל צרפתי. זה היה סימן היכר לאוכל טוב – שימוש בקרמים, בשמנת. בשנות ה-80 חזרו באנגליה למקורות וניסו להתפתח מהם למטבח אנגלי מודרני, עם חומרי גלם טובים יותר. האוכל בכל המסעדות השתבח, מרמת הפאב ועד למסעדות הגורמה. שנות ה-90 מאופיינות, כמו בכל העולם, בתופעת הנובל-קוויזין, מנות קטנטנות מסודרות יפה על הצלחת, אבל התרחב גם השימוש בשמן זית על חשבון השמנת, האוכל הפך לבריא יותר וקל יותר. שנות האלפיים מאופיינות בריבוי מטבחים מכל העולם, עם השפעה הדדית. אני מאמין שדרום אמריקה תהיה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על הקולינריה באנגליה ובעולם בכלל בשנים הקרובות.

היכן יצאו מדריכי מישלן הבאים?

לא יצאו בשנים האחרונות מדריכי מישלן במקומות חדשים, כך שיש סבירות שזה אכן יקרה. תמיד חיפשנו מדינות או ערים (מחוץ לאירופה, המדריכים משויכים לערים ולא למדינות) בהן יש סצנה קולינרית מפותחת ומעניינת. המשמעות של זה היא כמה מאות מסעדות מאוד טובות. אני משער שזה עשוי לקרות בסידני או מלבורן שבאוסטרליה ואולי דווקא בדרום אמריקה, בריו או בואנוס איירס או אפילו דרום אפריקה (בקיצור, לא בישראל, למקרה שהייתם במתח; הגרגרנית).

האם תוכל לתת לי המלצה על מסעדה שאתה מחבב ממדריך מישלן?

יש הרבה מסעדות טובות באנגליה, אבל לשתיים אני אוהב לחזור במיוחד – Waterside Inn היושבת על גדות נהר התמזה בכפר Bray מחוץ ללונדון ומגישה אוכל צרפתי קלאסי מעולה ומסעדת Nathan Outlaw אשר בדרום מערב אנגליה, המתמחה בדגים ופירות ים, שאני אישית מאוד אוהב.

דרק באלמר שופט ב"רויאל שף" (משמאל)

כיצד משפיעות תכניות ריאליטי בישול בטלויזיה על הסצנה הקולינרית?

אנשים מאוד אוהבים תכניות ריאליטי של בישול. חלקם מתעניינים באינטראקציות בין אנשים ואחרים אוהבים יותר את החלק של הבישול, את הטיפים לבישול טוב יותר בבית. הידע של אנשים על שפים גדל וצרכנים דורשים רמה גבוהה יותר של אוכל ממסעדות. בסה"כ תכניות כאלו דוחפות את כל התעשיה כלפי מעלה מבחינת איכות המזון.

שימשת לאחרונה כשופט בתכנית הראליטי הישראלית "רויאל שף"ב-yes comedy. תוכל לספר לי על הניסיון הזה?

כעורך במדריך מישלן הייתי חייב להיות אנונימי ואסור היה לי להתראיין בעיתון או בטלויזיה. זו פעם ראשונה ששימשתי שופט בתכנית טלויזיה ובשבילי זו היתה התנסות שונה ומעניינת. יכולתי להביע את דעתי בקול רם – איזו הרגשה משחררת! הפתיע אותי כמה ישראלים אוהבים תכניות בישול, בדיוק כמו באנגליה. העולם קטן – כולם מבשלים, כולם מתעניינים ולומדים על אוכל.

כיצד התרשמת מהשפים הישראלים שהשתתפו בתכנית?

היה לי כבוד כלפי השפים הישראלים. חלקם מעולם לא יצא מגבולות ישראל ואני זוכר שכולם עמדו במשימות בצורה יפה. הם גילו חברות ועזרו זה לזה – זה לא היה קורה לעולם בין אנגלים! כמובן שהיה להם יותר קשה לבשל אוכל אנגלי או צרפתי והרגישו בנוח כשבישלו את האוכל שלהם. זכורה לי מנה ישראלית אחת טעימה במיוחד…. (מנחשים?) – השקשוקה של בינו גבסו.

טופולופומפו היקרה,

"אנחנו שמחים שהגעתם לטופולופומפו, מטבח האש של אבי קונפורטי, טופולופומפו מזמנת לבאים חוויה ראשונה מסוגה. מטבח אש אסיאתי העושה שימוש בטכניקות לבישול, צליה וטיגון באש, שנאספו ברחבי אסיה והמזרח הרחוק. טופולופומפו, האש בוערת, מוזמנים לשולחן". זו הפתיחה מלאת הפאתוס ששומעים כאשר מתקשרים למסעדה להזמין שולחן. בתוספת עם השמועות על הכסף, הזמן והמאמץ שהושקעו במקום, העיצוב הגרנדיוזי ויוקר המחירים של המנות בתפריט, אולי לא הייתי צריכה להתפלא דווקא מהפתיחה הזו. פשטות זה לא פה.

מסעדת טופולופומפו

אפתח ואכתוב, שחור על גבי מסך, שאם באים בידיעה מראש ובקבלה של יוקר המסעדה, אפשר לוותר כבר מעכשיו על החלק של התלונות והקיטורים בנושא (מחאה חברתית בגלל קוטג'? מתי?). מסתבר שהרבה אנשים היו מוכנים לשלם על האוכל שהמסעדה מציעה (לא היינו יחידים שם).  נתעלם גם מהשם הבלתי אפשרי להגיה של המסעדה (נסו איתי: טופו-לו-פומפו). כמה שאני משתדלת לכתוב אותו בלי להתבלבל…בקיצור, בואו נתרכז באוכל, טוב?

אבי קונפורטי מבשל נפלא, עוד מימי צ'ימיצ'נגה זצ"ל וגם היום בזוזוברה ובצפרה יבדל"א. למה צריך שלוש מסעדות אסיאתיות? נכון, אחת בהרצליה וגם מאופיינת באוכל יומיומי יותר, אבל מה ההבדל בין העקרונות עליהם מושתתות צפרה וטופולופומפו, אשר קרובות זו לזו "מרחק יריקה" ממש? לא ברור לי, אבל אני זורמת.  ועכשיו באמת הגיע זמן האוכל.

אבי קונפורטי בפעולה

כדי להרגיע כבר בהתחלה את כל חסרי הסבלנות – האוכל טעים מאוד והשירות מצוין כך שמגיע שאפו אחד גדול לכל העוסקים במלאכה. התפריט אכן נע ברחבי אסיה, מביא טעמים מויטנאם, מסין, מאינדונזיה, מהפיליפינים, מהודו. היינו ארבעה וחלקנו יחד די הרבה מנות מהתפריט, כולל המלצות מצוינות של המלצר שלנו.

למרות המטבח "העולה בלהבות", פתחנו דווקא במנה קרה – ביף סשימי, עלי כותרת של קרפצ'ו פילה, עם הרבה טעמים של פטריות כמהין, שבבי גבינה ופרחי אמנון ותמר מעל, מנה יפיפיה ואחת הטעימות לדעתי בתפריט.

ביף סשימי

המשכנו ב"שא זו רא", מה שאני מכירה בתור נאם ויאטנמי, ספרינגול ממולא פרגיות ובננות בוסר, מגולגל בתוך עלה חסה עם עלי בזיליקום, כוסברה ומנטה, שבבי בצל מטוגן ופרוסת קרמבולה (!) טבול ברוטב של פיש-סוס וצ'ילי. התענוג הזה הוא מנה אהובה עלי וחובה בכל נסיעה לפריז (שם חייבים להיכנס למסעדה ויאטנמית. הנה דוגמה). גם כאן הא היתה מענגת.

שו זה רא ויאטנמי

המשכנו בלחמניה סינית מאודה, בעצם מעין פיתה שמנמנה עם הרבה פטריות וחלמון נוזלי, נבטי חמניה ובצל ירוק, מנה מהסוג המנחם שמתחשק לך עוד ועוד מהרכות שלה.

לחמניה ממולאת בפטריות וחלמון

מנת החציל בשלושה התחילה בצורה מסודרת בשלשות, של פרגית מתקתקה קצוצה עם פיסות חציל, שום לבן קצוץ מאודה וכוסברה טריה ירקרקה והתערבבה בעת ההגשה. היה טעים, אבל מהסוג הבסיסי. לא הייתי מתפלאת למצוא אותה בזוזוברה, למשל.

חציל בשלושה

פילה דוראד באלינזי עם עור קרספי הגיע לצלחתנו היישר מספרד (כנראה שם הוא שחה עם עור פחות קריספי) והוגש עם רוטב לימוני קלמנסי, לימונים טיפוסיים לפיליפינים, כתמתמים בצבעם. מנה מצוינת!

פילה דוראד באלינזי

טעמנו מנת דג נוספת – בר בנגאלי, גם הוא עם עור קריספי, ברוטב קורמה עגבניות וחלב קוקוס, רסק אגוזי קאשיו ועגבניות שרי. נאמסטה. ליקקנו את הרוטב עם האצבעות.

בר בנגאלי

טעמנו גם בשר – ג'אקרטה ביף, שורט ריב מקולף מהעצם (ככה ממש הוסבר לנו ע"י המלצר, למרות שהייתי יכולה לוותר על התיאור המפורט הזה לפרוסות הבשר הטעימות והרכות שהנחו על הצלחת) ברוטב ראנדאנג אגוזים. ביף ראנדאנג הוא תבשיל אינדונזי של בשר ברוטב חלב קוקוס והרבה תבלינים והטעמים היו ארומטיים מאוד כמצופה.

ג'אקרטה ביף

ברור שהשארנו קיבה אחת צדדית לקינוחים. הזמנו שניים וקיבלנו שלושה (השלישי היה על חשבון הבית. יאייי!): תותי מלאך וסורבה תותים, קרמל פירות יער עם פופקורן מתוק ומיני-בראוניז. קינוח יפה כמו ציור וטעיםםםםם!

קינוח תותי מלאך

גלי מוס קרמל עם וניל יסמין מלווה בפירות יער וסורבה תותים (התלהבנו שעונת התותים החלה). קינוח מעולה לא פחות!

גלי מוס קרמל ווניל יסמין

קינוח אחרון למי שחייב סיומת שוקולדית – קראסט שוקולד עם גלידה וניל וענני צ'אי. למנה הזו התלוו כוסות צ'אי מסאלה מוקצפות ומצוינות. רק בשבילן היה שווה.

קראסט שוקולד

החשבון שלנו לכל המנות הנהדרות הללו, כולל דמי חליצה (יקרים!) לשני בקבוקי יין שהבאנו מהבית ובקבוק סודה עלו 1087 ש"ח ל-4 סועדים, לפני הטיפ. לסיכום, טעים מאוד, נעים מאוד, לחגיגות מיוחדות או על חשבון החברה.

טופולופומפו, ולטר מוזס 8 ת"א (להיכנס מרחוב תובל), 03-6910691, כרגע פתוחים רק בשעות הערב.

השוונץ:

אני מקימה פה ממש עכשיו תנועה נגד האפל והחשוך במסעדות העכשוויות הישראליות. למרות העיצוב "המעודכן" או אולי "הניו-יורקי", קשה לנו לקרוא את התפריט כאשר מעמעמים כל כך את האורות, לא נעים להיות בשירותים החשוכים (תסלחו לי) ולא נעים לנגב את הפה במפית שחורה. לא ביקשתי להסתנוור בפרוז'קטור מהסוג של חקירות השב"כ. יש כמה טונים באמצע בין החשוך הזה למואר ההוא. אנא, מעצבים יקרים, הביאו את האור (כמה מתאים לסיום החנוכה!).