טופולופומפו היקרה,

"אנחנו שמחים שהגעתם לטופולופומפו, מטבח האש של אבי קונפורטי, טופולופומפו מזמנת לבאים חוויה ראשונה מסוגה. מטבח אש אסיאתי העושה שימוש בטכניקות לבישול, צליה וטיגון באש, שנאספו ברחבי אסיה והמזרח הרחוק. טופולופומפו, האש בוערת, מוזמנים לשולחן". זו הפתיחה מלאת הפאתוס ששומעים כאשר מתקשרים למסעדה להזמין שולחן. בתוספת עם השמועות על הכסף, הזמן והמאמץ שהושקעו במקום, העיצוב הגרנדיוזי ויוקר המחירים של המנות בתפריט, אולי לא הייתי צריכה להתפלא דווקא מהפתיחה הזו. פשטות זה לא פה.

מסעדת טופולופומפו

אפתח ואכתוב, שחור על גבי מסך, שאם באים בידיעה מראש ובקבלה של יוקר המסעדה, אפשר לוותר כבר מעכשיו על החלק של התלונות והקיטורים בנושא (מחאה חברתית בגלל קוטג'? מתי?). מסתבר שהרבה אנשים היו מוכנים לשלם על האוכל שהמסעדה מציעה (לא היינו יחידים שם).  נתעלם גם מהשם הבלתי אפשרי להגיה של המסעדה (נסו איתי: טופו-לו-פומפו). כמה שאני משתדלת לכתוב אותו בלי להתבלבל…בקיצור, בואו נתרכז באוכל, טוב?

אבי קונפורטי מבשל נפלא, עוד מימי צ'ימיצ'נגה זצ"ל וגם היום בזוזוברה ובצפרה יבדל"א. למה צריך שלוש מסעדות אסיאתיות? נכון, אחת בהרצליה וגם מאופיינת באוכל יומיומי יותר, אבל מה ההבדל בין העקרונות עליהם מושתתות צפרה וטופולופומפו, אשר קרובות זו לזו "מרחק יריקה" ממש? לא ברור לי, אבל אני זורמת.  ועכשיו באמת הגיע זמן האוכל.

אבי קונפורטי בפעולה

כדי להרגיע כבר בהתחלה את כל חסרי הסבלנות – האוכל טעים מאוד והשירות מצוין כך שמגיע שאפו אחד גדול לכל העוסקים במלאכה. התפריט אכן נע ברחבי אסיה, מביא טעמים מויטנאם, מסין, מאינדונזיה, מהפיליפינים, מהודו. היינו ארבעה וחלקנו יחד די הרבה מנות מהתפריט, כולל המלצות מצוינות של המלצר שלנו.

למרות המטבח "העולה בלהבות", פתחנו דווקא במנה קרה – ביף סשימי, עלי כותרת של קרפצ'ו פילה, עם הרבה טעמים של פטריות כמהין, שבבי גבינה ופרחי אמנון ותמר מעל, מנה יפיפיה ואחת הטעימות לדעתי בתפריט.

ביף סשימי

המשכנו ב"שא זו רא", מה שאני מכירה בתור נאם ויאטנמי, ספרינגול ממולא פרגיות ובננות בוסר, מגולגל בתוך עלה חסה עם עלי בזיליקום, כוסברה ומנטה, שבבי בצל מטוגן ופרוסת קרמבולה (!) טבול ברוטב של פיש-סוס וצ'ילי. התענוג הזה הוא מנה אהובה עלי וחובה בכל נסיעה לפריז (שם חייבים להיכנס למסעדה ויאטנמית. הנה דוגמה). גם כאן הא היתה מענגת.

שו זה רא ויאטנמי

המשכנו בלחמניה סינית מאודה, בעצם מעין פיתה שמנמנה עם הרבה פטריות וחלמון נוזלי, נבטי חמניה ובצל ירוק, מנה מהסוג המנחם שמתחשק לך עוד ועוד מהרכות שלה.

לחמניה ממולאת בפטריות וחלמון

מנת החציל בשלושה התחילה בצורה מסודרת בשלשות, של פרגית מתקתקה קצוצה עם פיסות חציל, שום לבן קצוץ מאודה וכוסברה טריה ירקרקה והתערבבה בעת ההגשה. היה טעים, אבל מהסוג הבסיסי. לא הייתי מתפלאת למצוא אותה בזוזוברה, למשל.

חציל בשלושה

פילה דוראד באלינזי עם עור קרספי הגיע לצלחתנו היישר מספרד (כנראה שם הוא שחה עם עור פחות קריספי) והוגש עם רוטב לימוני קלמנסי, לימונים טיפוסיים לפיליפינים, כתמתמים בצבעם. מנה מצוינת!

פילה דוראד באלינזי

טעמנו מנת דג נוספת – בר בנגאלי, גם הוא עם עור קריספי, ברוטב קורמה עגבניות וחלב קוקוס, רסק אגוזי קאשיו ועגבניות שרי. נאמסטה. ליקקנו את הרוטב עם האצבעות.

בר בנגאלי

טעמנו גם בשר – ג'אקרטה ביף, שורט ריב מקולף מהעצם (ככה ממש הוסבר לנו ע"י המלצר, למרות שהייתי יכולה לוותר על התיאור המפורט הזה לפרוסות הבשר הטעימות והרכות שהנחו על הצלחת) ברוטב ראנדאנג אגוזים. ביף ראנדאנג הוא תבשיל אינדונזי של בשר ברוטב חלב קוקוס והרבה תבלינים והטעמים היו ארומטיים מאוד כמצופה.

ג'אקרטה ביף

ברור שהשארנו קיבה אחת צדדית לקינוחים. הזמנו שניים וקיבלנו שלושה (השלישי היה על חשבון הבית. יאייי!): תותי מלאך וסורבה תותים, קרמל פירות יער עם פופקורן מתוק ומיני-בראוניז. קינוח יפה כמו ציור וטעיםםםםם!

קינוח תותי מלאך

גלי מוס קרמל עם וניל יסמין מלווה בפירות יער וסורבה תותים (התלהבנו שעונת התותים החלה). קינוח מעולה לא פחות!

גלי מוס קרמל ווניל יסמין

קינוח אחרון למי שחייב סיומת שוקולדית – קראסט שוקולד עם גלידה וניל וענני צ'אי. למנה הזו התלוו כוסות צ'אי מסאלה מוקצפות ומצוינות. רק בשבילן היה שווה.

קראסט שוקולד

החשבון שלנו לכל המנות הנהדרות הללו, כולל דמי חליצה (יקרים!) לשני בקבוקי יין שהבאנו מהבית ובקבוק סודה עלו 1087 ש"ח ל-4 סועדים, לפני הטיפ. לסיכום, טעים מאוד, נעים מאוד, לחגיגות מיוחדות או על חשבון החברה.

טופולופומפו, ולטר מוזס 8 ת"א (להיכנס מרחוב תובל), 03-6910691, כרגע פתוחים רק בשעות הערב.

השוונץ:

אני מקימה פה ממש עכשיו תנועה נגד האפל והחשוך במסעדות העכשוויות הישראליות. למרות העיצוב "המעודכן" או אולי "הניו-יורקי", קשה לנו לקרוא את התפריט כאשר מעמעמים כל כך את האורות, לא נעים להיות בשירותים החשוכים (תסלחו לי) ולא נעים לנגב את הפה במפית שחורה. לא ביקשתי להסתנוור בפרוז'קטור מהסוג של חקירות השב"כ. יש כמה טונים באמצע בין החשוך הזה למואר ההוא. אנא, מעצבים יקרים, הביאו את האור (כמה מתאים לסיום החנוכה!).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s