ברגע האחרון, טיול לעכו

עוד כמה ימים והחופש הגדול נגמר. הילדים ישנו כל הבוקר, עשו וי על הים, שחו כמו דגים בבריכה, אכלו את כל הפופקורן בכל הסרטים ועלו להורים על העצבים. סתם… אנחנו עוד נתגעגע לזמן הזה. עוד מעט הם יקומו בבוקר מוקדם וילכו לבית הספר. אבל עד אז, בואו נמצה את הימים שנותרו לנו איתם יחד בחופש. מה אתם אומרים על טיול לצפון? לא צפון-צפון. משהו ככה של יום אחד. אפילו מהרגע להרגע. והשוס – תענוג גם בימים החמים.

נמל עכו

עכו היא עיר מעורבת וחיים בה, אלה לצד אלה, ערבים ויהודים. שמורת טבע כזו, ששומרת על האיזונים והבלמים, גם בימים לא פשוטים אלה. מי לא עבר בה וחשק לכבוש אותה לעצמו – הצלבנים, הטורקים, אפילו נפוליאון בכבודו ובעצמו! שרידים לכל אלה תמצאו בעיר העתיקה, אבל גרגרנית שכמוני מתעניינת במקומות להרוות את הצמא ולסתום את התיאבון (הבריא).

בדרך לבזאר הטורקי

בית קפה באדר, הבזאר הטורקי בעכו העתיקה

קפה שחור ואפילו אספרסו, בית קפה באדר, הבזאר הטורקי בעכו העתיקה

מתחילים את הבוקר בבזאר הטורקי. כדאי לכם לדעת שהעכואים אינם מהממהרים לקום בבוקר. קחו לכם גם את הזמן בשוויה-שוויה ואל תגיעו לכאן לפני 11:00 בבוקר. בשעה הזו תוכלו לשבת לקפה קטן (שחור, מבושל, עם הל. זו ההמלצה שלי). כמה בקלוואות לפתיחת התיאבון ליד, אבל בלי להגזים, הא? כשתרגישו שאתם יכולים, קומו וצאו לשוק של עכו העתיקה, הנמצא ממש בסמוך.

השוק של עכו העתיקה

תבלינים בשוק של עכו העתיקה

דגים טריים-טריים, השוק של עכו העתיקה 

החנויות הללו שיש בהן הכל, השוק של עכו העתיקה

מאפיית פיתות, השוק של עכו העתיקה

החנויות של השוק מגוונות – דגים ובשר, ירקות ופירות, דברי מאפה ומתוקים, צעצעועים, כלי נגינה וכלי בית. כל מה שאדם זקוק לו ובמחירים נוחים. אני תמיד אוהבת לחפור בחנויות כלי הבית, למצוא עוד גאדג'ט שאין לי במטבח או שיש לי אבל אני חייבת עוד אחד. הפעם, למשל, מצאתי כף מחוררת להוצאת ניוקי מהסיר או לביבות מהטיגון בלי השמן. ועוד נקודה חשובה – השוק מקורה, כך שבאמת נעים לטייל בו.

אחלה תמרהינדי, השוק של עכו העתיקה

חומוס סעיד, השוק של עכו העתיקה

כשחם וצמאים הכי מתאים תמרהינדי קר עם קרח. בשוק של עכו כאילו מנחשים את זה והדוכן ממש עומד במקום הנכון ובזמן הנכון. טעים ולא מדי מתוק המשקה החום הזה ואם מרימים את העיניים רואים גם את החומוס של סעיד. אפשר לזהות לפי הצבע התכלת שעל החלונות אבל האמת, מזהים בקלות לפי התור של האנשים בחוץ. אפשר לשבת בפנים במזגן או ללכת מסביב, לחלון הקטן שמאחור ולבקש, כמו התושבים באזור, מנה קטנה של משאוושה עם פיתה. לוקחים את השקית החמה ויושבים על המדרגות באחת הסמטאות הקרירות. עובי הקירות מסביר את שינויי האקלים שחשים מיד.

אני מקווה שהתאפקתם עם המשוואשה, אחרת אנחנו נפרדים כאן… אבל אם כמונו, התייחסתם לזה כאל מתאבן, אתם יכולים להמשיך לטייל לכיוון הנמל הפיזאני, ליהנות מהבריזה ומהמראה הים-תיכוני משובב הנפש של הסירות העוגנות בו. תוכלו לחזור חזרה אל השוק דרך הסמטאות. הכי כיף זה ללכת בהן קצת "לאיבוד".

דלאל, הבזאר הטורקי, עכו העתיקה

סלט עדשים ואוצרות, דלאל

שרימפס ובמיה, דלאל

והנה הגענו שוב לבזאר הטורקי. ההליכה פתחה לנו את התיאבון. התיישבנו אצל אוסאמה ב"דלאל". המקום פתוח רק ארבעה חודשים והבחור בן 23. כמה צעיר, ככה אמיץ. למד מלונאות ועבד בת"א עד שהבין (או שגרמו לו להבין. במקרה הזה, כמו במקרים רבים, צריך לחפש אחר האישה) שאוכל זו התשוקה שלו. בדלאל הוא מנסה לבשל מטבח "עכואי", להתחבר לשורשים.

סלט עדשים על קרם פלפלים עם אוצרות – קוביות סלק, תאנים, ליצ׳י, שיני שום רכות-רכות שבושלו במים שבע פעמים, פרוסות בצל מבושל עם תה יסמין, חצילונים כבושים. והמנה הטעימה של הטיול, מהסוג שמרגש אותך כשאתה פוגש – שרימפס עם במיה וחוסטרום – ענבי סוביניון בלאן כבושים. כמעט בלי תיבול ובכל זאת, המנה הזו היא תענוג צרוף בזכות חומרי הגלם.

סבידה, הבזאר הטורקי

אוהד של סבידה

סלטים לפתיחה, סבידה

פילה פארידה, סבידה

כמה צעדים משם (שום דבר שכרוך בפעילות ספורטיבית מאמצת) שוכנת לה סבידה, שנפתחה לפני כשנה ע"י אוהד ודן, כמו סירה שהגיעה אל החוף (הבר שלה נראה כמו חרטום של סירה). התיישבנו ומיד קיבלנו סוללה של סלטים: ממרח דלעת ערמונים שומי נהדר, פרוסות קולורבי עם זרעי פשתן, טחינה ירוקה, סלט חצילים קלויים, סלט רוקט, סביצ׳ה פארידה עם בצל סגול, סלט סלק, סלט גזר רענן וגם איקרה קרמית ונהדרת מביצי דג טרחון.

בירה טייבה שנמזגת מהחבית (שוב, ושוב, ושוב) וסודה מהברז מסייעות להרוות את הצמא ולהחליק את המטעמים. ועוד מגיעים שני פילטים של פארידה טריים-טריים על הגריל, אחד על מחית דלעת, יוגורט ועמבה והשני על מחית פלפלים קלויים ואגוזים בסגנון תורכי. הדגים טריים, לא הספיקו להגיד ג'ק רובינזון, נידוגו והונחו על הצלחת. אף מילה על מקרר.

אנחנו צעדנו מתנודדות חזרה לאוטו. אולי אתם תספיקו לבקר גם בשוק הלבן (סוק-אל-אביד) שמתוכנן להיפתח שם ליד ממש בקרוב.

השוונץ:

פפפ

מי זוכר את הוידוי של שי אביבי בהקשר של עכו? אחד המצחיקים של החמישיה הקאמרית…

פפפ

 

מדברים על אוכל באוקספורד

אם אתם מקוראי הבלוג הזה, אולי גם אתם אוהבים לדבר על אוכל ולא מסתפקים בלאכול אותו. אולי גם אתכם, כמוני, מעניין לדעת מי מכין את האוכל, מהם המרכיבים המעניינים שהוא משתמש בהם, איך גידלו את חומרי הגלם, איך אכלו אותם בעבר, לפני עשרות ואולי מאות שנים, איך ומה אוכלים במדינות שונות בעולם ועוד ועוד.

חשבתם שהפוסטים שלי על לונדון היו העיקר. ובכן, הנה הסיבה בגללה הגעתי לאנגליה מלכתחילה. כששמעתי על סימפוזיון אוקספורד לאוכל ובישול (Oxford Sympoisium on Food and Cookery) ובמיוחד על הנושא השנה – שוקי אוכל, לא ידעתי את נפשי עד שעלה בידי להירשם אליו. פגשתי סוף-סוף אנשים שדומים לי, כאלה שחושבים שאוכל הוא נושא מעניין ועושים עניין גדול מכל ביס. שמצלמים את האוכל לפני שאוכלים אותו. נשבעת לכם, הקלה גדולה – אני לא לבד!

אנשים מכל העולם התכנסו כדי לדבר על אוכל ולאכול אותו

הכנס, שאורכו בסך הכל יומיים וחצי, מתנהל כך בערך: ארוחת בוקר, התכנסות לדון מה נאכל בארוחת הצהריים והערב (מבינים מה חשוב?), הרצאה למליאה כולה, מושב א' (כמה הרצאות במקביל, שבוחרים אחת מתוכן), הפסקת קפה, מושב ב', ארוחת צהריים גרנדיוזית, מושב ג', תה ועוגיות, מושב ד', הפסקה (לעכל), דרינקים (ברור שאלכוהול), ארוחת ערב גרנדיוזית עוד יותר. וחוזר חלילה. נכון שתענוג? יש שיגידו שמזל שהכנס לא אורך זמן רב… אפילו הרגשתי סוג של פטריוטיות מהסוג הטוב והמוצדק ביותר – שלושה ישראלים הציגו מאמרים קולינריים הקשורים לישראל באחד המושבים.

אני חייבת תודה לרונית ורד, כתבת האוכל של עיתון "הארץ", שגילתה את אוזניי שיש סימפוזיון נהדר שכזה. ומכיוון שהיא חובבת רשימות, תנו לי לעשות מחווה ולתאר בפניכם, ברשימות מצאי, כמה מהארוחות המאלפות/מעלפות שהיו שם. אלו הוכנו ע"י מיטב השפים, שהגיעו במיוחד לכנס כדי לבשל עבורנו, הגרגרנים.

ארוחה בסימן שוק

צנוניות עם חמאה ואפונה טריה בתרמילים, עגבניות שרי, עלי חסה, פטרוזיליה ונענע משוק קובנט גרדן בלונדון. טחינה גולמית עם לימון, לבנה, זיתים ופיתות משוק אל טייב בבירות, לבנון. אוזן חזיר ועור חזיר מטוגנים, לחמניה ובתוכה פורקטה עם צלפים קטנים וסלסה ורדה משוק האיכרים  ברומא. ולקינוח, תותים עם נענע, ג'לי היביסקוס וקרם וניל משוק אוקסקה במקסיקו.

ארוחת שוק 

פורקטה וסלסה ורדה בלחמניה

ארוחה רוסית (לאחר הרצאה על השוק השחור בברית המועצות טרם התפרקותה. כי אוכל הוא אף פעם לא רק אוכל. הוא גם דרך לשלוט על העם)

מרק בורשט של סלק וקפיר עם חזרת, פרוסות לחם שיפון ולחם קימל עם נקניקים משובצים שומן ומלפפונים חמוצים, קציצות בקר בפירורי לחם, סלט אוליביה של תפוחי אדמה וצנוניות במיונז, כוסמת עם פלפלים ושמיר. ולקינוח, משמשים ואפרסקים צהובים על מצע גבינה כפרית, חמאת זרעי חמניות ופרחי ורדים מיובשים. את הארוחה ליוותה בירה Kvass (בירה על בסיס לחם שיפון מותסס) ויין מוגז.

בורשט רוסי. יפה כמו ציור

כוסמת, עם הריח האופייני. לאוהבי הז'אנר.

ארוחה נורדית

סלמון כבוש עם מלפפונים וצנוניות, פוקצ'ה עם מלח גס וממרח שמנת-חזרת. סלט שעורה שחורה עם כרובית וכרוב. טלה מבושל ביין לבן עם שומר וזרעי שומר, בצל ירוק וטרגון, עלי סלרי ופרחים אכילים בליווי פלחי ראש סלרי אפויים (מעדן!). קרקר עגול עם גבינות וקומפוט של גוזברי. ולקינוח מרק רוויון וניל, תותים וקרמבל עוגיות, עוגיות בטנים מצופות שוקולד, קוביות שוקולד מריר. את הארוחה ליוו דווקא יינות אוסטרים – ריזלינג, מרלו וטרמינר.

תבשיל טלה עם שומר וזרעי שומר ביין לבן

קרקרים עגולים כמו תחרה מסקנדינביה

ארוחה אחרונה – ארוחת שאריות.

סוג של סיכום המרכיבים שחלקנו יחד בארוחות הכנס, אינטלקטואלית, רגשית ופרקטית. את הארוחה הזו אכלנו ללא סכו"ם (כן, בידיים), כמו פריקת עול של סוף קורס. על השולחנות נפרש רדיד אלומיניום ועליו הונחו, זו אחר זו, המנות: צלוחיות מרק על בסיס ציר טלה, שומר וסלרי. אורז צהוב עם אפונה ובצל ירוק, צ'אטני אפרסקים (מהקינוח של יום קודם), קארי תפוחי אדמה וצנוניות בחלב קוקוס, כוסמת עם חתיכות בשר (מהקציצות הרוסיות), סלט אפונה, צנוניות, אפרסקים, עגבניות וקיווי. פיסות פורקטה מטוגנות עם שבבי עור חזיר מטוגן (הדבר המטוגן הזה ממכר בטירוף). ולקינוח, קראמבל תותים ואפרסקים עם רוויון וניל ודובדבנים. הארוחה הזו היתה חוויה גסטרונומית של טעם ומגע גם יחד!

סלט שאריות

כוסמת עם שאריות קציצות בקר

אחת ההרצאות הטובות ביותר בכנס דנה באכילת השאריות, נושא שעמד במרכז הארוחה הזו. מדובר במושג מוכר מזה שנים רבות. בפריז של המאה ה-19, למשל, העניים היו יכולים לאכול את אותן המנות שעלו על שולחנו של המלך, ובלבד שעברו כמה ימים… שוק השאריות (Leftovers Market) היה מפותח ושכיח מאוד והתקיים במקביל לשוק חומרי הגלם הטריים.

נותרה חתיכת בשר כבש סביב העצם? נשאר בשר בלחיים של הדג? קרואסון שכמעט שלא ננגס? שריון של סרטן ובשר בתוכו? טארט פרי חצי אכול? את כל השאריות הללו אספו המשרתים משולחנם של אדוניהם ומכרו אותם. מוכרי השאריות בשוק הרכיבו ארוחה שלמה, מהמנה הראשונה ועד לאחרונה, הכל על צלחת אחת. הם ייפו אותה כך שהיה נדמה כאילו זהו אוכל טרי מעורר תיאבון שבקושי נגעו בו. לא מדובר על בישול או אפיה ובוודאי שלא על חימום, כי הרי מטבח לא היה למוכרים (לפעמים גם לא מיטה לישון). הם עסקו בסידור ובעיצוב של הצלחת, משל היתה תכשיט יפה (המוכרים כונו בשם צורפים או תכשיטנים).

תתפלאו לדעת, אבל אפילו בורגנים אכלו ארוחות שאריות כאלו, אבל כנראה מהיום למחרת הארוחה המקורית. יותר קל לקנות צלחת שאריות מאשר להכין אותה. ניתן להבין איך חלחל האוכל הצרפתי האנין לכל שכבות האוכלוסיה, בזכות צלחות השאריות הללו. דרך אגב, אין תאורים של מוות כתוצאה מהרעלה של השאריות הללו, אם כי תוחלת החיים אז לא היתה ארוכה ממילא.

שוק השאריות מעלה שאלות מוסריות רבות. למשל, האם זה בסדר לאכול את השאריות שלנו יותר מאשר לאכול שאריות של אחרים? היום, בעידן בו כשליש מהמזון הנקנה בעולם המפותח נזרק לפח, האם לא הגיוני לחזור ולאכול שאריות מזון (ראו מיזם "דיסקו שוק")? ירקות וביצים נכנסים לפשטידות, פירות עייפים לעוגות וכו'. משאירה אתכם עם המחשבות הללו. אני כבר במחשבות על כנס האוכל הבא, שידון בנושא "אוכל ותקשורת".

השוונץ:

אוקספורד היא עיירה יפהפיה, מבחינתי עירם של אינספקטור מורס וסגנו לואיס, שחקרו מקרי מוות וסכסוכים אקדמיים במדשאות הקולג'ים. מי שאוהב את סדרת הטלויזיה הנהדרת הזו, יתרגש כמוני אם ילך לפאב The Turf Tavern, שם צילמו את האינספקטור לוגם פיינט בכמה פרקים. הפאב הזה, שמקורו במאה ה-13, שווה ביקור לפיינט גם היום.

לאכול את לונדון – סיור קולינרי באיסט אנד

כאילו רשימת המקומות לאכול שיצאנו איתה ללונדון לא היתה מספיקה, נרשמנו גם לסיור קולינרי. כשמקבלים המלצה ממקור מוסמך אין ברירה. א מאן גאט טו דו וגו'. לפחות לא אכלנו ארוחת בוקר, אלא חיכינו בסבלנות לשעה עשר.

East End, London

גרפיטי נהדרים באיסט אנד, לונדון

פרט על מדרכה באיסט אנד

East End Food Tour הוא מיזם מקסים, מקצועי ולא ממוסחר מדי. תשכחו מסיורים מודרכים רגילים. התאספנו, קבוצה קטנה של אנשים ומדריך עם חוש הומור אנגלי משובח, כדי להכיר מקרוב את השכונה הזו, שנחשבה בעבר למקום מסוכן, עם זנות ופשיעה. בכלל, האיסט אנד התחיל כמקום קבורה, מחוץ לעיר. באופן טבעי, כשהעיר גדלה, התחילו להתיישב בו, כל פעם קהילת מהגרים אחרת: איטלקים, אירים, יהודים, הודים. תמצאו כנסיות, שהפכו לבתי כנסת, שהיום הם מסגדים. כיום השכונה שוקקת אמנים והיפסטרים אבל נשארו בה עקבות של התושבים הקודמים, בין היתר גם עדויות קולינריות.

במרכז השכונה עומד מבנה גדול, Old Spitalfields Market, ששימש בעבר כבית חולים ואחר כך כשוק ירקות ופירות וירד מנכסיו לאורך השנים. כעת מנסים להחיות אותו מחדש עם דוכנים וחנויות אמנות, אופנה ואוכל. כשמסתובבים בשכונה חיים את ההסטוריה של המקום. שרידים של בית תמחוי יהודי, כתובות של עסקים אירים שמזמן לא קיימים. אפילו רוחה של מרי-ג'יין קלי, אשר נרצחה ע"י ג'ק המרטש ממש כאן, מרחפת מעל.

מאפייה ומסעדה סנט ג'ון

סנדוויץ' בייקון מעולה, סנט ג'ון

אבל די לדבר. הרי אנחנו רעבים! פתחנו את הבוקר בסנדוויץ' בייקון מעולה במאפיית St. John (על המסעדה כתבתי בפוסט הקודם). בסנט ג'ון לוקחים את העניינים מאוד ברצינות והבייקון מגיע מחווה שמגדלת עבורם במיוחד את החזירים. השריה בחומץ, כבישה במלח ותבלינים ולבסוף, צליה על גריל פחמים ואתם מקבלים את אחד הבייקונים הטעימים. פרוסת לחם קלוי (ברור שמיוצר במקום) מרוחה בחמאה, כמה רצועות בייקון ומעל קטשופ שהם מייצרים בעצמם, עם המרכיב "הסודי" – תפוח (תחשבו על הסמליות של מנת התפוח בפה החזיר). שמעו עד לישראל את אנחות העונג שלנו!

The English Restaurant, London

Bread & Butter Pudding 

בפאב חמוד בשם The English Restaurant דגמנו פודינג לחם. בעלי המקום החליטו לשמר כמה שיותר על העיצוב המקורי – הרצפה מהמאה ה-18, בר העץ הובא ממקום סמוך והכל עבר רסטורציה. ה-Bread & Butter Pudding בגרסה שלהם הוא בעצם בריוש שהם מכינים בעצמם עם תועפות חמאה, פודינג (custard) וניל, גרידת תפוז וצימוקים. ועוד קצת רוטב שמנת-וניל מעל. שלא יחסר. מתוק ברמות, לאוהבי הז'אנר (מנחם. חורפי. כבד).

טעימת גבינות, Andoruet

Androuet, London 

בסניף הלונדוני של חנות הגבינות הצרפתית ANDROUET טעמנו גבינות אנגליות – Ogleshield שדומה לראקלט עם טעם מעושן, Westcomb Cheddar חמאתית ונהדרת וכמובן, אי אפשר בלי גבינת Stilton הכחולה והמתובלת. תזכירו לעצמכם לחזור לשם בסוף הסיור כדי להביא הביתה קצת גבינות.

פיש אנד צ'יפס, פופיז

Poppies, London

Poppies, London 

ואז, המאכל הלאומי. ברור שלא הסתפקנו אלא בטוב ביותר – Poppies Fish and Chips זכה בתואר הפיש אנד צ'יפס הטוב ביותר בלונדון. המוסד הזה קיים משנת 1945 ועדיין מגישים בו את האוכל בנייר עיתון (אבל כזה ללא דיו רעיל). תחשבו על זה – הצ'יפס הגיע מבלגיה, הבלילה בה מטגנים את הדג הגיעה מפורטוגל, אבל באנגליה איחדו אותם לכדי מנה שלמה, שכל כך מזוהה איתה. לשולחן הוגשו גם רוטב טרטר ומחית אפונה (שכידוע, אי אפשר בלעדיה בארוחה אנגלית).

The Pride of Spitalfields Pub, London

פאב אנגלי כמו שצריך

לני החתול. הבעלים האמיתיים של הפאב.

חסרה לנו קצת בירה להרטיב את הגרון, אותה מצאנו בפאב (Public House) בשם PRIDE OF SPITALFIELDS, מהראשונים שהגישו בירות שלא מהמבשלה הביתית. זוכרים את המשפט "בירה חמה, נשים קרות"? אז ככה, לפחות בעניין הבירה, שכן היא אינה מקוררת, אלא מגיעה בטמפרטורת החדר (חדר אנגלי. 10 מעלות). טעמנו בירה מסוג Pale Ale וכן סיידר תפוחים (אלכוהולי). ההי-לייט כאן, לדעתי, הוא לני, החתול המתוק שלהם, שנראה כאילו היה הבעלים האמיתיים של המקום.

Aladin, London

קארי נהדר בעיקר כשגשום וקר בחוץ

אם הייתי שואלת אתכם מהו אוכל אנגלי טעים, ישר הייתם חושבים על אוכל הודי, נכון? בכל לונדון יש כ-15,000 מסעדות קארי וברחוב Brick Lane של האיסט אנד לבדו תמצאו 56 מסעדות קארי!

במסעדת Aladin טעמנו שלושה סוגי קארי: Vegetable Bhuna – קארי ירקות: שעועית ירוקה, אפונה, עגבניות, תפוחי אדמה, עם עלי דפנה וקינמון, Lamb Tikka Pathia – קארי טלה חמוץ-מתוק ברוטב עגבניות ו-Chicken Madras, קארי עוף, שוב עגבניות, הפעם עם טעמים לימוניים, החריף מביניהם. את הקארי ליוותה נאן, הפיתה ההודית המסורתית, שדואגת לכבות את השריפה בפה. הקארי באמת מעולה והחריף נסבל ביותר למזרח-תיכוניים.

Beigel Bake, London

כמה בייגלים תרצו?

בייגל קורנביף. תענוג. 

ואם הזכרתי יהודים, ברור שעצרנו ב-Beigel Bake, לבייגל עם קורנביף, חרדל וקורנישונים. המאפיה, אשר מתמחה גם בחלות, היא שריד כמעט יחיד לחיים יהודיים שלמים שהיו באיסט אנד. מסתבר שיש סיבה למה יהודים התמחו באפיית בייגל'ס. הכנה של בייגל כוללת ראשית בישול במים ואז זמן אפייתו קצר ביותר, ממש מתאים לשבת.

PizzaEast. זה המקסימום שיכולתי לצלם.

טארט שוקולד קרמל מלוח. סיום נאה לסיור קולינרי.

ולסיום סיומת, מי יתנגד לטארט שוקולד קרמל מלוח, עם כוס תה אנגלית כהלכה? ויותר מכך, כאשר אוכלים אותו במקום עם העיצוב היפהפה, PizzaEast. שילוב של ריצוף ורהיטים מעץ, ספות עור, מנורות מחבלים ומה לא. באסה, בעלי המסעדה לא מרשים לצלם את פנים המסעדה, מטעמי שמירה על ייחודיות העיצוב (?…WT). בד"כ באים לכאן לאכול פיצה עם בצק דק וגם גבינות ונקניקים מיובאים מאיטליה, אבל אנחנו כבר היינו מלאים. מה זה מלאים, עולים על גדותינו!

חנות שעברנו לידה והיינו מלאים מכדי להיכנס היא Dark Sugars Chocolate. השוקולדים בה נראים מעולים! משאירה לכם לגלות לבד…

ואם זה עשה לכם חשק, תדעו שאין חשש לספוילר. אני ממליצה לכם להירשם לסיור, ליהנות מהטעמים והניחוחות ובין לבין תוכלו להעשיר את הידיעות ההיסטוריות והתרבותיות שלכם. תענוג של סיור!

השוונץ:

כדי שלא תחשבו שהגעתי רק כדי לאכול (מה שקרוב לאמת ובכל זאת), הנה שתי גלריות נהדרות, כי אמנות לא חייבים לראות במוזיאון:

1. Saatchi Gallery, אשר ממוקמת בבניין מרשים עם תקרות גבוהות ויפות. תערוכת Pangea שהוצגה כללה חדר שעל הקירות והתקרה בו השתלטו מאות נמלים ענקיות. היה קשה להשתחרר מההשפעה של העבודה הזו.
2. Gagosian Gallery, הסניף הלונדוני של הגלריה-האם בניו יורק. לנו יצא לראות תערוכת ציורים של אלכסנדר קאלדר. אדם מרגיש בר מזל כשהוא רואה בחדר אחד ממיטב היצירות של אמן אהוב!

Gagosian Gallery, London

Saatchi Gallery, London

לונדון מחכה לנו

כמה קשה לכתוב על מקום שהוא שונה מהמקום הגיאוגרפי והמנטלי שאנו נמצאים בו כאן ועכשיו. חזרתי מלונדון לפני כמה שבועות אלא שזה נראה כל כך רחוק, בעיקר אם סופרים את הזמן שעבר לפי מספר האזעקות. ובכל זאת, החיים לא נפסקים. אנשים ממשיכים לטוס לחו"ל ומנסים לחיות את החיים כאילו לא היתה פה מלחמה. איך אנו עוברים מהר מקודש לחול, ממלחמה ל… הפסקת אש?

לונדון היא מן יעד שהיה עבורי במשך שנים רבות מקום שלא נוסעים אליו. כמו ביריבות המיתולוגית של עופרה וירדנה, היית צריך להחליט את מי אתה אוהב – את לונדון או פריז. ואני בחרתי – בשבילי פריז היא בית שני. ובכן, מסתבר שאפשר גם וגם. מבלי להוריד באהבתי הנצחית לעיר האורות אני רוצה להודיע – לונדון משגעת!!

מכיוון שאת רוב אתרי התיירות המפורסמים של לונדון כבר ראיתי וחוויתי בגיחות קודמות שלי ללונדון, הרשיתי לעצמי הפעם סוג של חוויה קולינארית מרוכזת וגרגרנית במיוחד. נסיון לחיות את החיים הטובים עד תומם. במציאות הסוריאליסטית שבה אנו חיים, המשכתי לקבל בסלולרי התראות על אזעקות מישראל ולהתכתב בווטסאפ עם המשפחה. הם בממ"ד ואני בבר… חייבת להגיד שהם פרגנו עד הסוף (מזל שלי).

אז מה היה לנו שם?

Fernandez & Wells

ארוחת בוקר כהלכתה

חמון איבריקו

הייתי רוצה שזה יהיה בית הקפה השכונתי שלי

טעים!

מגרה! 

מתחילים את הבוקר בארוחה נהדרת באחד מהסניפים של Fernandez @ Wells. תשכחו מבייקד-בינס אנד סוסג'. הקפה הכי טעים ששתיתי בלונדון ואיתו קרואסון עם גבינת קומטה מיושנת ועגבניה או זוג ביציות עין עם זעתר ופרוסת לחם שאור קלויה עם חמאה. גם אם תעדיפו להגיע אחר הצהריים או לפנות ערב ולטעום מאחת הפוקצ'ות המצוינות שלהם עם חמון איבריקו לא תסבלו. עוגיה עם ריבה, עוגת תפוז או עוגת שוקולד עם שמן זית, הכל טוב, טרי וטעים פה.

אוכל בפאב אנגלי זה טעים!

איך שהם מוזגים את הבירה…

סקאמפי וצ'יפס

אין כמו פאי בשר! 

אנחנו בחרנו לאכול את ארוחת הצהריים שלנו בפאב, כמו האנגלים. צלחת עם סקאמפי בציפוי פירורי לחם וצ'יפס טרי וטעים היא בחירה מעולה. אבל אני, פאי בשר הוא מנה שאני לא יכולה לסרב לה. את כל אוסטרליה חרשתי בין מיט-פאי אחד למשנהו. משהו בחיבור בין הבצק לבשר עושה לי את זה. ואם מדובר ב- Steak & Ale Pie, מה רע לנו? קצת פירה וגם שעועית ואפונה (הבריטים לא יכולים בלי אפונה. מעוכה או שלמה, העיקר שהיא שם), עם רוטב בשר (גרייבי) בצד .

ברור שאת הארוחה ליוותה בירה, לונדון פילזנר הנהדרת. ואלו ידיות מזיגה מענינות יש להם שם. מי אמר שהאוכל האנגלי לא טעים? חוץ מזה, שאני מתה על השמות של הפאבים: The King's arms, The white rabbit, The eagle and child, The lamb and flag ועוד ועוד.

Books for Cooks 

קשה לבחור

אם אתם מחפשים אתנחתא קלה מלאכול, אפשר להסתכל על אוכל בספרים. החנות Books for Cooks היא גן עדן לאוהבי ספרי אוכל. יכול להיות שהיא גם סוג של עונש, כי מתחשק לקנות ה-כל והמחשבה על האובר-ווייט… ספרים יפים, מעוצבים ומעניינים על אוכל ומשקאות מכל העולם. בקלות אני נשארת שם שעות! החנות ממוקמת בנוטינג היל, ליד שוק פורטובלו, כך שאפשר לעשות עוד קניות של אוכל אמיתי, ענתיקות או סתם להסתובב "להוריד" את האוכל.

St. John, London

עיצוב פשוט ולבן

טוסט עם פטה כבד ברווז

סלט תמנונים

שניצל עגל

מח טלה

אין חגיגה בלי עוגה

ולערב, יש לי שתי המלצות עבורכם. האחת היא מסעדת St. John, עליה קיבלתי המלצות אין ספור. המסעדה מתמחה במנות עם חלקי פנים, אבל יש בה עוד כל כך הרבה, אפילו צמחונים ימצאו בה מנות נהדרות. אנחנו פתחנו בטוסט עם פטה כבד ברווז ובסלט תמנונים צלויים עם תפוחי אדמה צעירים, בצל אדום ורוקט. תענוגות שאני מוכנה לאכול כל יום.

המשכנו בשניצל עגל מצופה פירורי לחם ושעועית ירוקה ברוטב איולי וגם מח טלה על הגריל עם אפונה (אמרתי לכם!), בצל ונענע. המח היה מנה להרוג בשבילה. סתם. בחירת מילים לא טובה, אבל הבנתם את הכוונה. בקושי רב הזמנו קינוח (אני יודעת, לא באנו ליהנות) – Eccles Cake, עוגה עשויה בצק פריך דק במילוי דומדמניות ספוגות יין, שהוגשה בליווי גבינת לנקשייר בשלה. שילוב נהדר! כל כך הרבה רעיונות לבישול ואפיה. בטוח שעוד אנסה גם בבית.

MORITO, London

מוריטו מבפנים

צלוחית תבלינים לליווי הארוחה

קולאז' של טאפאס, כמו יצירת אמנות

לטאפאס בר MORITO הגענו בזכות חברים תושבי לונדון. קצת קודם קיבלנו טעימה ויזואלית מהמקום בזכות הספר המקסים שלהם (ברור שרכשתי). המקום צמוד למסעדת-האם MORO ומגיש מגוון נהדר של מזה ספרדי בהשפעה מזרח תיכונית. כאילו טעמים שאנו מכירים אבל גם בשילובים אחרים ובעושר טעמים נהדר. על השולחן כבר חיכתה לנו צלוחית קרמיקה ובה תערובת תבלינים – סומאק, מלח גס, זעתר וצ'ילי פלייקס. כמה יפה ונכון.

השולחן עצמו הפך בתוך דקות לקולאז' של מנות קטנות, צבעוניות וטעימות: פלפלונים כבושים במילוי גבינת עיזים, סלט חומוסים, טורטיה נהדרת של תפוחי אדמה, פלפלים וביצים, הריסה אדומה אש, פיסות בטן חזיר צלויות מתובלות בכמון ולימון, ממרח סלק מעולה עם גבינת פטה ואגוזי מלך (חייבת לנסות בבית), פלפלים פדרון על האש, פוטטוס בראוואס, חמון איבריקו, פאן טומאט. פלא ששבקתי ולא הצלחתי לגמור הכל מהצלחת? שלא לדבר על כוסיות השרי שרצו שם…

השוונץ:

• אחת החוויות הנהדרות שלי בלונדון קשורה דווקא בשתיה. סצנת הקוקטייל-הברים היא לא פחות ממדהימה! כדאי לצאת, לפני או אחרי ארוחת הערב, וליהנות מקוקטיילים שווים במיוחד: Colebrook Row 69 הקומפקטי, Artesian האלגנטי או Zetter Town House cocktail lounge המעוצב. רוצים לדעת עוד על כל אחד ומה שתינו? הציצו בפוסטים של מירה איתן. 
• מי שאוהב יין לא יכול להרשות לעצמו להפסיד את חנות היין הבלתי נשכחת, בהיקף ובעיצוב, Hedonism Wine . אפשר לבוא לבקר כמו בגלריה לאמנות. לא חייבים לקנות.
  
• הפוסט הבא יוקדש אף הוא ללונדון ובמרכזו, סיור קולינרי מודרך באיסט אנד. אז אל לכו לשום מקום! מקסימום, עד לממ"ד.