לסיכום השנה: נשים, יין, אוכל

סוף השנה מתקרב ועימו מגיעים חשבונות הנפש ומאזני המצפון. גאווה על הצלחות וחרטות על כאלו שפחות, אבל בעיקר – החלטות לשנה החדשה. נומרו אונו – לעשות יותר ספורט! כל שנה אותו הדבר ועדיין לא נמאס לי להחליט ביני לביני לצעוד עוד איזו פעם-פעמיים בשבוע. הרי זה כל כך קל. זהו, שקל להחליט, אבל קשה לבצע.

כארבע שנים וחצי אני כותבת את הבלוג הזה ובכל סוף שנה נדהמת לגלות שההשראות לפוסטים לא נגמרות. הרי זה החשש הכי גדול של מי שכותב. והנה, העט לא יבש והוא מתמלא בכל פעם מחדש, קצת כמו נס פח השמן (טפו טפו, מלח מים). אחת ההחלטות שלי לשנה הבאה היא לכתוב יותר על אלכוהול ונשים. הרי ידוע שאלכוהול מיטיב עם הנפש, מסדר את הראש ופשוט, טעים! נשגב מבינתי מדוע כל כך הרבה נשים מוותרות על התענוג הזה…

לא רק בסוף שנה, אנשים רבים שמגיעים לגיל 40 חווים סוג של משבר, מחפשים את המשמעות ומקבלים החלטות משנות חיים. כך קרה גם לגלי פייגין וליעל אבידור, שתי נשים שעבדו בתחום ההיי טק והחליטו לעשות שינוי כיוון. שיתוף הפעולה ביניהן יצר את מועדון היין DeVine. המושג "Wine Club" רווח באירופה ובארה"ב. ביולי 2013 הן התחילו עם פיילוט לחברים. מאז, עברו לעסוק ביין באופן מלא. במקרה הזה, אני דווקא רוצה להיות חברה במועדון אשר יסכים לקבל אותי.

 כששמעתי על מועדון היין של יעל וגלי חשבתי שזו הברקה. תחשבו כמה קשה לקנות בקבוק יין הביתה. אני לא מדברת על יין יקר מהסדרות הגבוהות של יקב נחשב. איך בוחרים יין לארוחת ערב של אמצע שבוע? רובנו עומדים מול המדפים בחנות היין או בסופרמרקט ומתלבטים. יש מי שבוחרים לפי התווית. אחרים לפי השם. ויש כמובן את ההמלצה של המוכר (בתנאי שהוא שם ושאתם סומכים עליו). הצטרפות למועדון יין פותרת את הבעיה. ארגז יינות מגיע הביתה ומספק את החוויה שבהפתעה, כמו גם את היכולת לטעום יינות רבים, ללא סיכון או התחייבות.

Direct Wines, ספק היינות הגדול בארה"ב, אשר בין לקוחותיו נמנים גם מועדוני היין של ורג'ין, וול סטריט ג'ורנל וזאגאט, שולח לישראל מגוון יינות מכל העולם. מתוך אלה, נבחרים היינות המוצעים בחבילה ללקוחות בעזרת הליווי המקצועי של של ג'סי בודק, מי שהיה סומליה ב"קרן", "רפאל" ו"מול ים".

השתייכות למועדון יין מעניקה הזדמנות לטעום יינות מיקבים של עולם ישן ועולם חדש, יינות מאזורים פחות מוכרים בישראל, כמו פורטוגל או סיציליה, ויינות לא שגרתיים, כמו למשל קברנה סוביניון לבן מישראל או ריוחה לבן מספרד. וכמובן, לשמוע את הסיפור שמאחורי בקבוק היין.

אז איך זה עובד? פעם בחודשיים מקבל הלקוח לביתו ארגז עם 6 יינות, אדומים, לבנים או שילוב שלהם. כמובן שהוא יכול להגדיר מראש מה הוא מעדיף או אם יש זן שאיננו אוהב. כל ארגז כזה מגיע עם כרטיסיות מידע על היין, היקב, אזור הגידול, רשמי טעימה והתאמה לאוכל. אם אוהבים במיוחד יין מסוים מתוך הארגז, אפשר להזמין ממנו באופן ספציפי.

מטעמי ציונות ומקומיות, חשוב לנשים של דיוויין שכל ארגז יינות יכיל גם יין ישראלי, לרוב יקבי בוטיק קטנים, שמקבלים כך חשיפה וערוץ הפצה ראשוני. בארגז של חודש נובמבר, למשל, הוצע קברנה סוביניון רמת נגב 2013, בלנד סירה-מרלו יפו סדרת הומאז' 2011 ושרדונה ג'זריל 2013.

בעידן המחאה החברתית-כלכלית, יש גם פואנטה משמחת – מחיר בקבוק יין בארגז כזה הוא 58₪ בממוצע, מחיר משתלם במיוחד ליינות שמחירם בשוק הוא 70-100₪.

לאט, לאט, נבנית פה קהילה חובבת יין. החברים במועדון מקבלים במייל ניוזלטר חודשי, עם פוסטים מתוך בלוג היין של דיוויין, מידע על יינות, מבצעים ואירועים. מדי פעם מתקיימים אירועי טעימת יין, ללא תשלום. מניסיוני, אין כמו אהבת יין לחבר בין אנשים שמחים.

יעל וגלי חולמות ששתיית היין היומיומית תהיה בישראל משמעותית כמו בחו"ל (המספרים הנוכחיים פשוט מביכים). לא צריך לחכות לקידוש, לחג או לאירוע מיוחד כדי לפתוח בקבוק יין – כמה נעים וטעים לשבת בבית עם בן הזוג, עם חברים או אפילו לבד, עם כוס יין ביד.

נשים יקרות, מי ייתן שבשנת 2015 יין ישמח את לבבכן.

השוונץ:

מתבקש סיכום ייצוגי של השנה החולפת בבלוג שלי, נכון?

קופסת ההפתעות

אני נפגשת עם הרבה אנשים שלא מבינים מה הגליק הגדול באוכל. בשבילם אוכלים כדי לחיות. למה לעשות עניין מבישול? הם גם אלה ששואלים על פשר העניין לצלם אוכל ולהעלות לאינסטגרם או לפייסבוק. לכו תסבירו על תשוקה לאוכל. על רצון להתנסות במוצרי המזון החדשים ביותר. על התענוג שבלחוות עושר של טעמים. להבין מה עומד מאחורי האוכל שאנו אוכלים. הבעיה שלי היא דווקא להחליט מה להכין מרוב שיש כל כך הרבה אפשרויות.

לאנשים כמוני נועד הגודי בג. דמיינו שמגיעה אליכם הביתה, פעם בחודש, חבילה עם שליח מיוחד ובתוכה הפתעות: מוצרי מזון חדשים, בקבוק יין טוב, כלי בישול ואפילו שובר למסעדה. כל אלה נבחרו בקפידה ע"י הנשים היצירתיות שמאחורי הבג, ענבל קליין ומיטל גלם-וולק. החבילה הזו היא בעצם סוג של לוח השראה. או שאולי משימת בישול של מאסטר שף אצלכם במטבח, בלי ההדחות. כולם זוכים!

שירות הגודי בג נפתח ממש בימים אלה למנויים חדשים. אם אתם בשלנים, מתחילים או מנוסים, שאוהבים לאכול ומחפשים ריגושים – החבילה הזו היא ה-מתנה בשבילכם לכבוד השנה החדשה (מחפשים עוד רעיונות? רדו ל"שוונץ" בתחתית הפוסט).

בתור פיילוט שמחנו, כמה בלוגרים, לשמש שפני ניסיון. מה אגיד לכם – אכן גודי הוא הבג. היה קשה לבחור ממה להתחיל (הנה צרות של עשירים). מהחבילה הדליק אותי במיוחד רוטב בטנים וקארי בדבש. לא צריך הרבה כדי לפתות אותי להכין (ולאכול) מנה אסיאתית. את הנודלס או האורז המסורתיים החלפתי בקינואה ובורגול שחוברו להם יחדיו במארז אחד. כמה ירקות, פיסות חזה עוף והרי לכם ארוחה שלמה בסיר אחד. עם יין סירה מסדרת גמלא השמורה של יקב רמת הגולן, גם הוא מקופסת הפלאות, זו ארוחת ערב מושלמת.

תבשיל קינואה ובורגול עם ירקות ועוף ברוטב אסיאתי

4-6 מנות

החומרים

  • 250 גרם (1 שקית) תערובת בורגול-קינואה (מבושלים חלקית)
  • 2 כפות  שמן
  • 2 בצלי שאלוטס, פרוסים
  • 1 שן שום, קצוצה
  • 2 ס"מ ג'ינג'ר, קצוץ
  • 2 גזרים, חתוכים לקוביות
  • 3 חצילים ננסיים או 1 חציל רגיל, חתוכים לקוביות
  • 200 גרם (1 סלסלה) פטריות שמפיניון, פרוסות
  • 1 פקצ'וי, פרוס גס
  • 1 פלפל צ'ילי, פרוס
  • 500 גרם חזה עוף, חתוך לפיסות
  • 1 כף שמן
  • 1 קופסת שימורים של נוזל קוקוס
  • כ- 1/2 צנצנת רוטב בטנים וקארי בדבש
  • 2 מלפפונים, חתוכים לקוביות
  • צרור קטן של כוסברה, קצוץ
  • מלח גס, פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. בסיר רחב טגנו בשמן בצלי שאלוטס, שום וג'ינג'ר.
  2. הוסיפו לפי הסדר: קוביות גזר, חצילים, פטריות, פקצ'וי, פלפל חריף וטגנו כל ירק כמה דקות לפני שאתם מוסיפים את הבא אחריו.
  3. במחבת נפרדת טגנו את חזה העוף משני הצדדים. ייתכן ותצטרכו לעשות זאת בכמה פעמים (תלוי בגודל המחבת).
  4. הרתיחו מים בסיר. הכניסו את תערובת הבורגול-קינואה, ערבבו ובשלו כ-10 דקות. סננו והניחו בצד.
  5. הכניסו את תערובת הבורגול-קינואה לסיר של הירקות, הוסיפו את פיסות חזה העוף ואת המלפפונים.
  6. ערבבו את חלב הקוקוס עם רוטב הבטנים ומזגו לסיר. תבלו במלח ופלפל שחור, ערבבו הכל יחד ובשלו עוד כדקה.
  7. פזרו מעל הכל את הכוסברה הקצוצה וחלקו לצלחות.

בתיאבון!

 

השוונץ:

שני אירועים קולינריים מעניינים מומלצים ביותר לחובבי האוכל (בלי לאכול אפילו מנה אחת):

  • דליקטס – בין ה-16 ל-23 בדצמבר יערכו אירועי הקולנוע הקולינרי בסינמטק ירושלים, הכוללים סדרת מפגשים בנושאים שונים מתחום הקולינריה, אורחים מחו"ל, פאנלים וסדנאות בישול. התכנית, בניהולה האמנותי של עיתונאית האוכל רונית ורד, יגיע לדעתי לשיאו הערב, במפגש עם קלאודיה רודן, כוהנת האוכל, אשר הגיעה במיוחד מאנגליה, כדי לקבל אות הוקרה על מפעל חייה.
  • "והאוכל הזה הוא אני – שימור ויצירה במטבח הישראלי" הוא הארוע השנתי של העמותה הישראלית לתרבות קולינארית. באירוע, אשר יערך ב-28/12 בבית הספר לבישול דן גורמה בת"א, ישוחחו אנשים שהשפיעו על הקולינריה המקומית מהיבטים שונים – ישראל אהרוני, שמיל הולנד, פסקל פרץ-רובין, דר' ניר אביאלי, בעז צאירי וחביב דאוד.

חנוכה בפראג (הקטנה)

הגיע החורף וכל הפיד בפייסבוק שלי מלא בהשראות לכבוד חג המולד, אשר ייחגג ברחבי העולם עוד שבועיים. תמונות של רחובות עם שרשראות נורות מנצנצות מעליהם, מתכונים לעוגות בולי עץ ורעיונות למתנות יצירתיות להחביא בתוך הגרביים מתחת לאשוח.

כל השנה אני מחכה לחורף. כשקר, הגוף מבקש מאכלים מחממים. קדרות, מרקים ותבשילים. את ההזמנה לארוחה במסעדת "פראג הקטנה" ייעדתי בדיוק לערב חורפי שכזה. גשם מטורף בחוץ, אבל בפנים הלב מתרונן.

בפראג האמיתית ביקרתי מעט אחרי שצ'כיה הפכה למדינה עצמאית. העיר נפתחה לתיירות מערבית, אבל את סגנון החיים הקומוניסטי עוד הרגשנו בכל מקום. גשר קארל שעל נהר הולטבה, השעון האסטרונומי בעיר העתיקה ובית הקברות היהודי העתיק נשארו חרוטים אצלי בזכרון. יחד איתם אני לא שוכחת גם את טעמה של הבירה הצ'כית, אפילו אחרי 18 שנה.

בירה ליוותה אותנו גם בארוחה בפראג הקטנה, שם מתייחסים לאלכוהול ברצינות המתבקשת. לא סתם קוראים לו פאב צ'כי אותנטי – הבירות מהחבית מוצעות בתפריט בגדלים שונים: S, L, XL, XXL, Pitcher. בצ'כיה נהג כצ'כי ולכן בחרנו לנסות את הבירות הצ'כיות בתפריט. אבל את כו-לן. שתינו "רק" כוסית מכל אחת – פילזנר אורקוול, סטארופרמן, קוזל פרימיום, מאסטר. מסתבר שגם כששותים כוס בירה קטנטנה, שוב ושוב ושוב, האפקט האלכוהולי עובד.

כדי לאזן את אחוז האלכוהול בדם, פתחנו בפטה כבד עוף קלאסי עם שומן אווז, אשר הוגש עם טוסטים וריבת בצל. אני יכולה להתייחד עם המנה הזו לנצח. אלגנטית ובאותה מידה מנחמת ומספקת.

המנה השניה היתה חמה  – פרוסות לשון עגל על מצע רוטב קרמי של ירקות שורש. מנה מהמטבח הביתי, המתאימה כל כך לעונה. כמו בפראג, גם כאן הלחם הוא מרכיב שאי אפשר בלעדיו. צודקים – אחרת במה ננגב את הרוטב הנהדר?

כשהעזר רואה שוק חזיר צלויה הוא לא יכול להגיד לה לא. במקרה הזה היתה לו סיבה טובה. מדובר במנה, איך נאמר זאת בעדינות, חזירית, אבל במובן הטוב של המילה. השוק הריחנית, קריספית מבחוץ ורכה ומתמסרת מבפנים, הוגשה עם חרדל וחזרת בליווי המסורתי של כרוב אדום מבושל ופירה תפוחי אדמה. הכי מזרח אירופה.

אני בחרתי בתבשיל של נקניקיות מוקרמות (נו, חורף), עם פיסות כרוב, בייקון, פטריות וקוביות תפוחי אדמה. שחיתות קלורית וקולסטרולית במיטבה.

הלנגוש, לחם-סופגניה מהמטבח האוסטרו-הונגרי, הוגש בפראג הקטנה בציפוי שום וגבינה מגורדת. בערבים אחרים, כשמתחשק לכם משהו קטן ליד הבירה, הלנגוש יכול להיות הפתרון לנשנוש.

גם לנו מגיע להרגיש לפעמים בצ'כיה בעונת חורף. אין לנו קריסמס, אבל חנוכה יש ויש. בואו נכין יחד את הלנגוש לחג החנוכה החל בשבוע הבא. המתכון באדיבות סאלים כרדוש, שף מסעדת פראג הקטנה.

לנגוש (סופגניה אוסטרו-הונגרית)

15 סופגניות

החומרים

  • 1 ק"ג קמח
  • 30 גרם סוכר
  • 30 גרם מלח
  • 20 גרם שמרים יבשים 
  • 420 מ"ל חלב או מים, בטמפרטורת החדר
  • 20 מ"ל שמן סויה
  • שמן לטיגון
  • 5 שיני שום, כתושות
  • 200 גרם גבינה צהובה מגורדת

אופן ההכנה

  1. בקערת מיקסר מערבבים קמח עם סוכר ומלח. מוסיפים את השמרים ומערבבים שוב עד שהתערובת אחידה.
  2. שופכים פנימה את החלב (או המים) ולשים את הבצק למשך 15 דקות.
  3. מוסיפים את השמן ולשים את הבצק למשך 5 דקות נוספות.
  4. מכסים את הבצק במגבת ונותנים לו לתפוח, כשעה.
  5. מחלקים את הבצק שתפח לכדורים בגודל של פינג פונג, במשקל של כ-100 גרם כל אחד. את הכדורים מכסים שנית במגבת למשך כ-5-10 דקות.
  6. משטיחים את הכדורים לדיסקים (כמו פיתות) ומטגנים בשמן חם (כ-300 מעלות צלזיוס) למשך דקה בכל צד. מוציאים מהשמן לנייר סופג.
  7. את הלנגוש מורחים בחלק העליון בשום כתוש בעדינות ומפזרים בגבינה מגורדת מעל. אפשר להוסיף גם שמנת חמוצה. וכיאה למסורת הצ'כית – מומלץ להגיש לצד כוס בירה צוננת.
  8. אם אתם בעניין מתוק, אפשר למרוח את הלנגוש בריבת פירות ולפזר מעל אבקת סוכר.

בתיאבון!

פראג הקטנה, אלנבי 56 ת"א / בן גוריון 83 בת-ים / תש"ח 11/2 אשדוד

השוונץ:

  • נוסעים לפראג ורוצים לטעום את הבירה הצ'כית בנוסח האותנטי שלה? פאב הנמר המוזהב הוא המקום בשבילכם. בפאב הוותיק הזה תשבו לצד חברים מקומיים לשולחן ארוך ותהנו מבירה פילזנר נהדרת מהחבית. המראה של הברמן, אשר החזיק את ידית המזיגה של הבירה כלפי מטה ללא הפסקה ורק הזיז את הכוסות המתמלאות תחתיה הוא עוד זכרון בלתי נשכח מפראג.

ג'יאקונדה. יין ביזמות נשית.

את הנשים של ג'יאקונדה פגשתי לראשונה לפני כשנתיים ביועזר בר יין זצ"ל. היינו כמה חברות וישבנו לשולחן הגבוה בכניסה. עד שהן הצטרפו לשולחן, כבר שתינו כמה כוסות יין והיינו מאוד שמחות… התחילה להתגלגל שיחה. מה שאני זוכרת הוא שהתרשמתי מאוד מהאומץ והנחישות שלהן להצליח בעולם שהיה ידוע בישראל כגברי ומחוספס. וכמובן, התשוקה ליין. בנימה אישית, כשמזכירים את "ניו זילנד" נדלקות לי האזניים…

רפאלה וענת, ג'יאקונדה

ג'יאקודה, חברת יבוא היין של רפאלה רונן וענת סלע, החלה לפעול בשנת 2006, עוד כשהן גרו בניו זילנד. לאחר לימודי ייננות ועבודה ביקבים שם, החליטו לחזור לישראל ולפתוח חברת בוטיק ליבוא יינות.

המשלוח הראשון כלל יינות לבנים מגרמניה. בתקופה שבה כולם שתו בישראל יינות אדומים הן באו עם יינות לבנים. כשכולם חשבו צרפת, הן ייבאו מגרמניה. וכאמור, נשים בתעשיה גברית? נדמה היה שהן שוחות נגד הזרם. לא נתנו להן סיכוי רב לשרוד.

הן החלו עם לקוחות פרטיים, אבל השמועה על היינות הטובים שלהן עשתה לה כנפיים והן התחילו לעבוד עם מסעדות. גם היום, החלק הארי של העסק מגיע מלקוחות פרטיים, המלווים אותן כבר שנים רבות בתשוקה ליינות טובים ובמיוחד באהבה ליין לבן.

אחרי שמונה שנים של פעילות, החליטו רפאלה וענת, שהזמן הבשיל כדי להוציא את העסק מהבית ופתחו בספטמבר השנה מקום משלהן. ספק חנות ספק בר יין. הן קוראות לזה "ספריה של יין". את המקום עיצב בהרבה טעם טוב רון לוקר, בעצמו חובב יין ולקוח ותיק של ג'יאקונדה והוא מכיל כ-1,000 מותגי יין שונים, מתוכם, כצפוי, 70% לבנים.

 

הרעיון בהגעה למקום הוא לא להסתפק בקניית יין הביתה אלא גם לנסות יינות לא מוכרים. על הלוח מתפרסמת מדי יום רשימה של כ-10 יינות  לטעימה, במחיר החל מ-16 ₪. רוצים לקנות הביתה יין לארוחה? יינות מצוננים ומוכנים לשתיה עומדים לרשותכם במקרר.

מקורם של היינות מארצות אירופה – גרמניה, צרפת, אוסטריה, ספרד, איטליה, קרואטיה וסלובניה, כולם יבוא בלעדי של ג'יאקונדה. מלבדם, הוקצה מקום מיוחד ליינות ישראליים, מחווה של כבוד לתעשיה המקומית בתוכה הן פועלות.

תעשיית היין המקומית הבינה בשנים האחרונות שאי אפשר להציע רק ינות במחירים גבוהים. הרי צריך שיהיה מי שיקנה את היין, במצב הכלכלי המשתקף בתוך מחאת הקוטג'. גם רפאלה וענת עשו את ההתאמות שלהן; אם חשבתם בוטיק והבנתם יקר, הרי שמצפה לכם הפתעה נעימה. במרכז החנות עומד שולחן עם יינות במחיר 70-150 ש"ח, יינות מסדרות נמוכות של יקבים, הנותנים תמורה טובה למחיר. אני מקווה שהיצע היינות ברמות מחירים אלה רק ילך ויגדל.

כל לקוח שמגיע לחנות מקבל יחס אישי, מתוך רצון "לתפור" לו בדיוק את היין שיאהב. זה מתחיל בטעימת יינות בחנות, בניסיון למפות את החיך שלו דרך שאלות מכוונות. המחשבה המנחה אותן היא שמספיק יין אחד שלקוח קונה כדי שבעתיד הוא ירצה להמשיך להתנסות בשתיית יין. בארץ שלנו, בה כמות היין ששותים בה היא זניחה ביחס לארצות אירופה, כל לקוח חדש שמתנסה ביין יכול להשפיע על הכמות הנשתית הממוצעת.

בחלק העליון של החנות יש חדר טעימות, המשמש לסדנאות יין. לא צריך להיות סומלייה או מקצוען כדי להשתתף בערב כזה. רפאלה וענת מעבירות ערבי טעימה מושכלת גם לקהל שאינו מקצועי, לעסקים ולאנשים פרטיים.

הן טסות כמה פעמים בשנה לחו"ל, נפגשות עם בעלי היקבים וטועמות כל יין שהן מייבאות ארצה. לא כל מה שייבאו בשנה הקודמת ימשיך להיות מיובא גם השנה. חשוב להן לחשוף את הקהל המקומי ליינות טובים, תוך שימת דגש על יינות טבעיים או ביו-דינמיים.

חשוב לנשות ג'יאקונדה להישאר פורצות דרך גם היום, כשלישראלים כבר ברור שיינות לבנים הכי מתאימים לקיץ הישראלי (מי אמר ריזלינג?). הן חושפות זנים שאינם מוכרים בארץ – ריבולה ג'אלה, ויטובסקה, טרולדגו ואחרים ומעודדות ייננים מקומיים לשתול זנים פחות מוכרים, בלי לפחד. תחשבו על טרנד יין הרוזה שהיה כאן בקיץ האחרון, שהצליח להתגבר על הדימוי הגרוע שהיה לו כאן במשך שנים רבות. נדמה שהפתיחות של קהילת שותי היין רבה מאי פעם.

לה ג'יאקונדה, שמה לאחר הנישואין של של ליסה גרארדיני, מי שמפורסמת בכל העולם בזכות ציורו של לאונרדו דה וינצ'י, גדלה בין הכרמים של מחוז קיאנטי. כמו רבים מתושבי פירנצה בתקופת הרנסאנס, גם היא חיה בתקופה של חדשנות ופתיחות בתחום הפילוסופיה, האמנות והתרבות.

כמו אז, גם היום, לא פשוט לנשים להצליח בעולם גברי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בתעשייה קטנה עם קהל צרכנים שמרני. אני מאמינה שלה ג'יאקונדה, שרפאלה וענת לקחו לעצמן כמופת, תמשיך להנחות אותן בדרכן העצמאית והייחודית. אפשר לקרוא לזה יזמות נשית. אני קוראת לזה מקצוענות.

ג'יאקונדה, פרישמן 73 ת"א 03-6006863
שעות פתיחה: שני-חמישי 13:00-21:00, ששי 10:00-17:00 (ראשון סגור).