חצי תל אביב עכשיו בברלין אוכלת שטרודל

אין כמו נסיעת בנות! עדיין קשה להאמין שדווקא אני אומרת את זה, מי שתמיד הסתדרה עם בנים הרבה יותר טוב, שעד לפני כמה שנים אפשר היה לספור על אצבעות יד אחת את מספר חברותיה. ובכל זאת, מסתבר שיש קסם בנסיעה של נשים  בלבד (זוכרים את הנסיעה ההיא לסיציליה?). מגוון שאיפות, רצונות ושטחי התעניינות ויחד עם זאת, קבלה והכלה של המשיגעסים ההדדיים.

בנות משפחה משלושה דורות הגענו לברלין, שכרנו דירה על הגבול בין שכונת פרנצלאור ברג למיטה, במזרח העיר. אזור נעים, מלא זוגות צעירים וילדים, עצי ערמון מצלים על הרחובות, מזג אוויר מושלם, שמש אירופית שלא מסנוורת וריח נעים של עלים ופריחה.

חלק נכבד מההנאה בלחקור עיר שמעולם לא הייתי בה הוא האפשרות להרגיש לכמה ימים כאילו אני תושבת מקומית, כולל קניה הביתה בסופרמרקט השכונתי (הגרמנים חזקים בסופרמרקטים "ביו" עם תוצרת אורגנית), בישול מחומרי גלם מקומיים, נסיעה בתחבורה הציבורית או ישיבה בבית הקפה השכונתי. בחיי שמצאנו את בית הקפה הזה ברחוב ליד הדירה שלנו וזכינו לטעום כבר עם ההגעה לעיר אפפל-שטרודל טעים עם קצפת.

שער ברנדנבורג מאחור, בדיוק לפני מרתון ברלין

צ'ק פוינט צ'ארלי, נקודת המעבר בין ברלין המערבית לברלין המזרחית

האנדרטה המרשימה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה

East Side Gallery

פרויקט הנצחה מרשים של יהודי אירופה בתקופת הרייך השלישי

אנדרטה להנצחת יהודי ברלין שנשלחו ברכבות ולא חזרו

שוק הפשפשים במאואר פארק

ומה עושים בברלין? יש כמה נקודות שמומלץ לעשות עליהן וי, כמו למשל האנדרטה המרשימה לזכר יהודי אירופה שנרצחו בשואה, שער ברנדנבורג, הרייכסטאג (שווה להזמין מראש ביקור), צ'ק פוינט צ'ארלי או גלריית האיסט סייד והגרפיטי המפורסם של חומת ברלין. לדעתנו נסיעה כזו אינה שלמה ללא סיור מודרך על יהדות ברלין. וכמובן, המוזיאונים והגלריות, עם מבחר נהדר של יצירות מודרניות (סינדי שרמן הנהדרת בגלריית ME) או קלאסיות (מוזיאון Pergamon). ולקינוח, ביקור משמח בשוק הפשפשים במאואר פארק ביום ראשון (שאם הייתי גרה בברלין, הייתי מרשה לעצמי לקנות בו הרבה יותר. איזה מציאות שוות יש בו!).

אני יודעת – יש הרבה אנשים שנרתעים לנסוע לגרמניה או לשלב כל דבר שמריח מהנאה יחד עם ענייני שואה. אבל ברלין היא עיר תוססת וחיה ואי אפשר להישאר רק בעבר. אולי דווקא נכון לזכור את מה שהיה תוך כדי תנועה קדימה.

תתפלאו לשמוע, אבל אחד הדברים שהכי הרשימו אותנו בעיר היה הנחמדות יוצאת הדופן של הברלינאים כלפינו. אם זה בענייני תחבורה או בנושאי בריאות – מה שתבקשו הם ינסו לעזור, תוך השקעת זמן ומאמץ שאני לא מכירה מישראל של היום. לפעמים זה היה ממש מרגש! מה אתם יודעים – אפילו על החתונה של בר רפאלי הם עדכנו במסכים הקטנים ברכבת התחתית!

בכל הנוגע לקולינריה קיבלתי המלצות טובות (תודה חברים!) וזכינו לקבל יחס מעולה מהמלצרים החביבים שממש יצאו מגדרם, אפילו שלא הזמנו מקום באף מסעדה (ואתם – הזמינו מקום מראש ואל תבנו על המזל שלנו!).

Lokal

למסעדת Lokal הגענו בעקבות המלצות רבות. מטבח גרמני חדש, עם תפריט שמשתנה פעם בחודש ונותן כבוד לחומרי הגלם, כך הובטח וקויים. הגענו למסעדה בלי להזמין מראש שולחן. המלצר החמוד (שהיה דומה באופן מדהים לאריק פורמן מהסדרה "מופע שנת ה-70") נתן לנו לשבת בשולחן בחוץ, עד שיתפנה מקום בתוך המסעדה. לאחר שבחרנו מה לשתות הוא ישב איתנו ותרגם את כל מנות התפריט מגרמנית, אחת-אחת, כאילו היה לו את כל הזמן שבעולם. הוא גם עדכן אותנו שחצי ת"א עכשיו בברלין וידע להגיד בעברית הרבה "יופי".

ומה היה לנו שם? טרטר בקר מתובל נהדר למנה ראשונה ופילה דג לבן למנה עיקרית בליווי קייל חלוט, שורש פטרוזיליה וענבים (כן!) על מחית ראש סלרי. כל הירקות היו בעלי טעמים מובחנים והוגשו לאחר בישול מינימלי, כמעט raw. העיצוב של המסעדה נעים ומזמין ואם אתם מחפשים ארוחה מקומית, נסו את לוקאל!

למחרת הגענו לבר היין של מסעדת Al Contadino. פייר-אנג'לו ממסעדת-האם הפנה אותנו לכאן, לאחר שלא היה אצלו מקום (אמרתי לכם, אנחנו לא מהמזמינות מראש). דוד שלו מנהל את בר היין ולאחר המתנה של כמה דקות הוא סידר לנו שולחן. אלא שהתפריט שוב היה בגרמנית… הבנו את הפרוש של רוב מהמנות בזכות האיטלקית, אבל בכל זאת נתקענו בהבנה של כמה מהן. גם כאן, נחלץ לעזרתינו המלצר החמוד. הוא ניסה לצייר לנו על נייר במה מדובר וכשלא הבנו, רץ למטבח והביא בכל פעם על צלחת את המרכיב הסורר, כדי שנטעם ונבין. עכשיו תחשבו מה קורה כשמנסים להסביר, למשל, מה זה קוקי-סן-ז'אק (סקאלופ). זה מתחיל בציור של צדפה וכשהתקשינו, הביא אותה על צלחת. מהרגע שהתיישבנו לא הפסקנו כולנו, כולל המלצר, להתפקע מצחוק.

פתחנו במגש של גבינות ונקניקים עם לחם איטלקי אוורירי מצויין ולאחריו המשכנו לפסטה שחורה עם פרוסות תמנון, רביולי ענקיים במילוי דלעת או ריקוטה ופילה בקר ברוטב פירות יער. את הארוחה ליווה פינו גריג'יו נהדר שהתאים בול.

דגמנו גם את קומת הקולינריה בכלבו המפורסם Ka De We, שהיתה חביבה, מהסוג שבאופן אישי אני יכולה להישאר הרבה זמן ולבחון כל דבר. לאחר שביקרתי במתחמים דומים בפריז וניו יורק אני יכולה לומר שלא "נפלתי" ממנה, אבל הנה שתי עצות. האחת – אכלו צהריים בקומת הקולינריה (קומה 6), בברים הקטנים המוצבים מסביב בין הדוכנים השונים. ושתיים, הימנעו מלאכול בקומה 7, במסעדה הבופה, שם תשלמו הרבה ותאכלו ברמה של פוד קורט בקניונים.

והנה המלצה קולינרית אחרונה, ממתק של ממש. את בית הקפה-מסעדה של בית הסופרים, Cafe im Literaturhaus הכירה לי חברתי שגרה בברלין. מדובר במקום תרבותי (הבנתם כבר), עם יצירות אמנות שוות על הקירות והרבה ספרים בגרמנית. האווירה נהדרת והאוכל מצויין – לא משנה אם הגעתם לסעוד ארוחה שלמה או רק קפה ועוגה אחר הצהריים. אנחנו דגמנו את עוגת השוקולד-פיסטוק, עוגת הגבינה ושטרודל התפוחים (שאי אפשר בלעדיו) – כולן היו נפלאות! שבו בחוץ – הגינה יפהפיה במיוחד ואם הגעתם באביב בכלל שיחקתם אותה.

עוד יסופר בתולדות המשפחה, איך הגענו לבושות יפה ומאופרות כמו שצריך למסעדת שני כוכבי מישלן רק כדי לגלות שההזמנה שלנו לא נקלטה במערכת והמארחת הבלונדינית לא הסכימה בשום אופן לקבל אותנו, עכשיו או בכלל. או-אז הרגשנו שקצת פחות אוהבים אותנו "הנון-אלף-צדי-יוד-מם" רק בגלל היותנו מי שאנחנו (לחילופין, לא לבשנו באותו יום את הארמני-פראדה שלנו וגם זה שכנע אותם לא לקבלנו). בברלין קשה לברוח מהפרנויה…

אז לקינוח, כדי שלא תרגישו מסכנים שלא באתם איתנו לברלין, הנה מתכון לשטרודל תפוחים, שבכל מקום שטעמנו אותו הוא לא איכזב. אומרים שהשטרודל בכלל הגיע לאירופה מטורקיה, בן דוד של הבקלאווה. מאז הוא התפשט בכל האימפריה ההאבסבורגית ומי שניכס אותו לעצמו הם הווינאים. במקור כנראה הכינו את השטרודל בצורת שבלול (מקור שמו בגרמנית) והרעיון הוא להכין בצק דק-דק, בעובי של בצק פילו, ולגלגל בתוכו תפוחים מתובלים וריחניים. קדימה, לעבודה!

שטרודל תפוחים (אפפל שטרודל)

לבצק

  • 250 גרם קמח לבן (ועוד קצת לקימוח המשטח הרידוד)
  • 1/4 כפית מלח
  • 1 ביצה
  • 100 מ"ל מים פושרים
  • 1 כף שמן

למילוי

  • 50 גרם חמאה
  • 50 גרם פירורי לחם
  • 1/2 כפית קינמון
  • 50 גרם צימוקים
  • 1 כף רום
  • 100 גרם סוכר
  • 50 גרם אגוזי לוז קצוצים
  • 1 כף גרם מיץ לימון
  • 600 גרם (כ-4) תפוחי עץ מסוג גרני סמית, קלופים, חצויים ופרוסים דק
  • 20 גרם חמאה מומסת להברשה

להגשה:

  • אבקת סוכר
  • קצפת, קרם פרש, גלידה וניל או רוטב וניל

אופן ההכנה

לבצק

  1. שימו בקערת המיקסר את הקמח, המלח והביצה וערבלו במהירות בינונית. הוסיפו את המים בהדרגה ובסבלנות עד שמתקבל כדור בצק רך אבל לא דביק.
  2. הוציאו את הבצק מהקערה, צרו ממנו כדור ושמנו אותו מבחוץ כדי שלא יתייבש. הניחו ל-30 דקות למנוחה.
  3. קמחו נייר אפיה ורדדו את הבצק עליו למלבן דק מאוד, לגודל של כ-60X40 ס"מ. זה החלק הטריקי של המתכון. "לפי הספר" צריכה להיות פה מתיחה ידנית של הבצק מכל צדדיו, ממש כמו שמכינים בצק פילו, עד שהבצק נהיה דק ושקוף על כל פניו "שאפשר לקרוא עיתון דרכו".

למילוי

  1.  המיסו במחבת חמאה והוסיפו פירורי לחם וקינמון עד להזהבה. הניחו להתקרר.
  2. בקערית הניחו צימוקים, מזגו מעל את הרום, ערבבו הניחו לכמה דקות שיספגו את האלכוהול.
  3. ערבבו בקערה את תערובת פירורי הלחם, הצימוקים השתויים, הסוכר, האגוזים, מיץ הלימון והתפוחים. התערובת הזו טעימה בטירוף כמו שהיא. היזהרו שלא לנשנש מדי הרבה…

להרכבה

  1. הניחו את המילוי בשורה לאורכו של המלבן, תוך השארת שוליים צרים בלבד, וגלגלו את הבצק בעדינות, יחד עם נייר האפיה.
  2. הברישו את השטרודל היטב בחמאה מומסת והכניסו לתנור שחומם מראש ל-210 מעלות לכ-20 דקות, הורידו את הטמפרטורה ל-170 מעלות ואפו עוד כ-10 דקות, עד שמזהיב.
  3. כשהשטרודל מתקרר לחלוטין פזרו עליו אבקת סוכר. אני אוהבת את הניגוד בין המתיקות של השטרודל לחמצמצות של הקרם פרש, אבל אתם יכולים להגיש גם עם קצפת, גלידה או רוטב וניל.

בתיאבון!

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אוכל, חו"ל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s