כי מצפון תיפתח הטובה (חלק א')

אני יודעת לזהות מתי זה מתחיל. באופן אינסטינקטיבי בלי שאפשר לשלוט על זה, כמו שיורדים מכביש חיפה-תל אביב לכיוון זכרון מתפשט על הפרצוף שלי מן חיוך דבילי. החיוך מתרחב עוד כשפונים מיקנעם לכיוון העמק. או אז, הירוק בעיניים הופך להיות משמעותי הרבה יותר וניחוחות הפריחה תופסים את מקומם של ריחות העשן והדלק. ותמיד המחשבה המנקרת בראש- איך אני לא עושה את זה יותר?

נסיעה לצפון באמצע השבוע מלווה אצלי בתחושה משחררת, סוג של בריחה ספונטנית, בלי אישור של ההורים. ההרפתקאה מתחילה כעת, יש לה תוקף מוגבל ולכן כדאי לנצל בה כל רגע, מ-עכ-שיו! וכשמוסיפים לכל העניין גם את העובדה שיש מי שלוקח אותך ממקום למקום ואינך צריך להחליט על הדברים, יש בזה גם סוג של התמכרות לתענוג.

התחלה טובה יכולה להיות הרחק בצפון, ממש על גבול הלבנון, במושבה מטולה. אוויר פסגות יש בו במקום הזה. עם כל רכבי האו"ם שמסתובבים שם אפשר כמעט להרגיש בחו"ל. חבל שלבנון נמצאת מעבר לגבול ולא נגיד, צרפת או שוויץ. אבל בוא נהנה ממה שיש.

החצר המקסימה של בית שלום

בית שלום של חיימקה ומרים הוד הוא המקום שלכם לסוף שבוע רגוע, עם ארוחת ערב ולינה. כמו במלונות המשפחתיים בחו"ל, כמה נעים להגיע למקום שאתה יודע שלאחר ארוחת הערב לא תצטרך לנהוג קילמוטרים ארוכים, אלא פשוט להיכנס למיטה.

הארוחה של שף מוסטפא סלילי היא אחת הארוחות הטובות שתמצאו באזור. היא יכולה להתחיל ממיץ תפוח גרני סמית סחוט במקום בלי תוספת סוכר. לאחר מכן, המשיכו בסלט חסה מרענן עם תפוחים, אגוזים וחמוציות, עלי גפן ממולאים אורז ברוטב יוגורט וסלט חצילים באבא גנוש עם גרגרי רימון ופרוסות גבינת עיזים. למנה העיקרית לא הייתי מוותרת על קבב הטלה האוורירי, שמוגש על מצע תבשיל חצילים ועגבניות או על הפאטייר במילוי תפוחי האדמה ואם נשאר עוד קצת מקום, הזמינו את אוסובוקו הטלה על מצע פריקי.

סלט חסה. התפוחים והאגוזים מהתוצרת המקומית

על סינייה הכרובית הזו עוד יסופר

קבב טלה, צנוברים ופלפל קלוי

אוסובוקו טלה מתפרק מהעצם

בבית שלום תוכלו ליהנות גם מהגלריה לאמנות הקטנה של מרים ולשמוע את הסיפור המרגש כיצד הצילו בני הזוג כמה משפחות של לוחמי צד"ל שכמעט הופקרו ע"י צה"ל עם הנסיגה מלבנון במלחמת לבנון השניה. ואם תחפצו בטיול קטן בין מטעי הפרי של המשפחה, חיימקה ישמח להנחות אתכם ולספר על ההסטוריה המקומית.

מנה אחת גנבה מבחינתי את ההצגה בארוחה בבית שלום – סינייה כרובית. כמה פשוטה, ככה טעימה. ברור שביקשתי מהשף את המתכון.

סינייה כרובית, שף מוסטפא סלילי

החומרים

  • 1 ראש כרובית, מחולק לפרחים
  • שמן זית
  • מלח
  • 2 עגבניות בינוניות, פרוסות דק
  • 1 כוס יוגורט (אני אוהבת יוגורט כבשים 5%)
  • 1/2 כוס טחינה גולמית
  • 1 בצל ירוק, החלק הירוק בלבד, פרוס דק
  • צרור קטן של פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כף שקדים פרוסים

0

אופן ההכנה

  1. אפו את פרחי הכרובית עם מעט שמן זית ומלח כחצי שעה בתנור עד שהם משחימים ומתרככים. מי שמעדיף יכול גם לטגן אותן, אבל לא בבית ספרי.
  2. סדרו בתבנית עגולה פרוסות עגבניה ומעליהן הניחו את פרחי הכרובית הצלויים.
  3. ערבבו יחד יוגורט וטחינה ומזגו מעל פרחי הכרובית בנדיבות.
  4. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות ל-5 דקות, עד שרוטב היוגורט-טחינה מתמזג עם הכרובית.
  5. הוציאו מהתנור, פזרו מעל בצל ירוק, פטרוזיליה קצוצה ופרוסות שקדים והגישו.

בתיאבון!

מפל העיון, סמוך למטולה

תצפית מדרך נוף מצפה עדי

פריחת האחירותם מפזרת ניחוח משגע בכל האזור

עצי נקטרינות בפריחה מהממת ביופיה

השוונץ:

  • רוצים "להוריד" את האוכל? סעו לטייל בדרך נוף מרגליות-מטולה, המתחילה ליד מצפה עדי. תוכלו לראות משם את כל העמק וליהנות ממש עכשיו מפריחה משגעת וריחנית של אחירותם צהוב. תענוג!
  • חג הפסח הוא סיבה לחופשה, נצלו אותה לטיול לצפון – ליהנות מהטבע, להקשיב לסיפורים ולאכול טעים, כי ממש עוד רגע החום הגדול יגיע ווהכל יצהיב. תפסו את הרגע, כמו שאומרים.
  • כמו שהבנתם משם הפוסט, יש לו גם חלק ב' – טיול מהמם מסביב לכנרת. יש למה לחכות!

תודה לנשים של משרד תקשורות יעל שביט, שארחו אותי יומיים מענגים בצפון.

מודעות פרסומת

פוקה מהוואי ורום מהגולן

אני אוהבת לקרוא על טרנדים קולינריים ובדקתי את אלה שצופים לשנת 2016. טוב, אתם בטח מנחשים שהבריא עוד לא עזב אותנו, טבעונות, הרבה סופר פוד וגם… פוקה. פו-מה? Poke, שהוגים Poh-Keh, הוא סלט דגים נאים שמגיע אלינו מהוואי. מקורה של המנה בדייגים המקומיים, שהיו מפלטים לעצמם דגים מהשלל של אותו היום לארוחה קלה. ובאמת, הפירוש המילולי של השם הוא "לחתוך" או "לפרוס".

מנת הפוקה, אשר מוכרת משנות ה-70 של המאה הקודמת, מורכבת מדגי ים כמו טונה מסוגים שונים או תמנון, אבל התפתחה גם למינים אחרים, כמו סלמון. השפעות יפניות ניכרות מורגשות באופן שמכינים אותו ולמעשה ניתן לראות בו סוג של סשימי מתובל.

הכנתי את הפוקה בהתאמה למטבח הישראלי: סלמון שקל להשיג יותר מטונה, אגוזי מלך במקום האגוזים המקומיים של הוואי. מנה ראשונה קלילה להכנה וטעימה מאוד, יפהפיה להגשה כפינגר פוד.

פוקה (Poke), סלט דגים נאים מהוואי

2-3 מנות

  • 250 גרם סלמון טרי, מפולט, ללא עור ואידרות
  • 3 כפות רוטב סויה
  • 1/2 כפית שמן שומשום
  • 1 ס"מ (צ'ופצ'יק) ג'ינג'ר מגורר
  • קורט מלח גס
  • 1 בצל ירוק, פרוס
  • 1/2 פלפל צ'ילי פרוס (או בהתאם למידת החריפות שאתם אוהבים)

להגשה

  • פתיתי אצת ווקאמה
  • 1/2 כף זרעי שומשום, קלויים מעט במחבת
  • 1/2 כף אגוזי מלך קצוצים וקלויים במחבת
  • עלי חסה סלנובה
  • ווסאבי, לפי הטעם

אופן ההכנה

  1. פרסו את הסלמון לפרוסות דקות ככל שניתן, נגד הסיבים.
  2. בקערה ערבבו את חומרי המשרה: רוטב סויה, שמן שומשום, ג'ינג'ר, מלח, בצל ירוק וצ'ילי.
  3. הכניסו את הדג למשרה. הוא יכול להישאר שם כמה שעות ואפילו לילה שלם.
  4. להגשה: הניחו על צלחת הגשה עלי חסה. במרכז כל עלה הניחו שתי פרוסות דג (עם חומרי המשרה עליו) וקשטו באצה, שומשום ואגוזים.
  5. הגישו עם מעט ווסאבי בצד, שכל אחד ייקח לעצמו.

בתיאבון!

 

השוונץ:

השבוע השיק יקב רמת הגולן את אחד מיינות הדגל שלו, ירדן רום 2012. זהו הבציר הרביעי שלו והוא תוצר של שיתוף הפעולה המקסים שנרקם בין היקב לבין הייננית האמריקאית זלמה לונג, מהחלוצות של עולם היין בקליפורניה. שיתוף הפעולה הזו נוצר כדי לבחון באופן ממוקד חלקות גפנים ולהעלות את איכות היין המתקבל מהן.

הפסקה מתודית: שלשום חגגנו את יום האישה הבינלאומי ואם כבר סיפרתי על גב' לונג, נעים לי לספר על יקב רמת הגולן, שבו המנכ"לית היא אישה, אשת השיווק שלו היא אישה ומחצית מהייננים הן יינניות.

ונחזור לירדן רום 2012. זהו יין המורכב מ-47% ענבי קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-23% סירה. בטעימה של היין מרגישים פירות יער, שוקולד וגם רמזים של אדמה ועישון. יין עשיר ומיוחד שיהיה טעים עוד יותר בעוד שלוש-ארבע שנים ומתאים לצד מנות בשריות עשירות אף הן. מחירו בחנויות היין 465 שקלים.

צילום: עמרי מירון

 

דמיינו לעצמכם: שנה ללא סוכר!

כשהילדים שלי ראו שאני קוראת את הספר "שנה ללא סוכר" מאת איב. א. שאוב (יצא בהוצאת כתר, בתרגומה המוצלח של גליה אלוני-דגן) הם ביקשו שלא אקבל ממנו שום רעיונות. מבחינתם, אין חיים בלי נוטלה, עוגיות שוקולד-צ'יפס ושאר מתוקים. ובאמת, מי מאיתנו יכול לדמיין את עצמו לא נהנה מכל הדברים הנפלאים הללו, שמרוממים את רוחנו בעת צער או נותנים לנו אנרגיה כשאנחנו קצת שפופים. גם סתם ככה כשמתחשק. קינוח בסוף הארוחה נראה כמו הדבר ההגיוני לאכול, נכון? וכמו שאומרים במשפחה של העזר: זה לא קינוח, זו עוגה. כאילו, אל תתבלבלו, זו לא אותה קטגוריה, צריך גם וגם.

מאז שצפיתי באמצע השנה שעברה בסרט הדוקומנטרי "Sugar Coated" (שודר בישראל ביס ותורגם ל"האמת המטרידה על הסוכר"), אני לא מפסיקה לחשוב על כמויות הסוכר שאנו צורכים, בידיעה או שלא בידיעה. הסרט בחן את ההשפעה הרעה של סוכר על בריאותה של האומה האמריקאית ועל אחוזי ההשמנה ההולכים וגדלים אצל ילדים. מה שהסרט חשף הוא שבפעולת יחסי ציבור מתחוכמת, מניעות חברות המזון את האשמה מהסוכר לעבר השומן. זוכרים איך פעם חברות הטבק השתמשו בפרסומות ברופאים שהעידו שסיגריות בטוחות לבריאות (ע"ע מד-מן)? בדיוק ככה, רק עם סוכר.

כולנו רואים באוכל, בעיקר כאשר הוא מתוק, ביטוי של נחמה ואהבה. תחשבו על העוגות והעוגיות שאנו נותנים לילדים כפרס על התנהגות טובה או להבדיל, דמיינו את שולחן העוגות בשבעה. העניין הוא שאפילו אם נכין את העוגות בעצמנו, שלבטח יהיו טובות יותר מבחינה בריאותית, הגוף אינו יודע להבחין בין הסוכר הזה שאנו הוספנו בעצמנו לבלילה לבין הסוכר המצוי במוצרי מזון מתועשים. פרוקטוז הוא פרוקטוז הוא פרוקטוז.

תחשבו על חבילת קילו סוכר שאתם קונים בסופרמרקט. ממש תראו לפניכם את האריזה. זה (וקצת יותר) מה שצורכים אנשים בארה"ב בממוצע בשבוע! ובישראל – למעלה ממחצית האוכלוסיה הם בעלי משקל יתר וחלקם סובלים מהשמנת יתר. אני חושבת שרובנו מודעים לכך שהסוכר אינו בריא, אבל זה נראה לנו שזה במסגרת הנורמה להמשיך ולצרוך אותו. זוכרים שפעם חשבו שזה ממש בסדר מבחינה בריאותית לעשן סיגריות?

הבעיה עם סוכר היא ההשפעה שלו לטווח הארוך. זה לא שנחלה ממש ברגע שנאכל את הסוכר. ההשפעות של האכילה הזו יכולות להופיע רק בעוד עשור או כמה עשורים בצורה של לחץ דם גבוה ורמת כולסטרול גבוהה שעלולים לגרום להתקפי לב, סכרת, מחלות כבד, סרטן, דום נשימה ושאר מחלות איומות.

בטח שמתם לב שגם בישראל בשנים האחרונות כל מוצרי החלב הפכו להיות דלי שומן, מתוך כוונה להילחם בהשמנה. אלא שכדי שיהיו טעימים, הוסיפו להם סוכר או תחליפי סוכר. זה קרה לא רק במוצרי חלב. אם תקראו את הרכב החומרים בתווית של מוצרים רבים, תוכלו לראות שהם מכילים סוכר או תחליפים שלהם בשמות קצת פחות מוכרים: סוכר (לבן, חום או קנים), אבקת סוכר, סירופ תירס עתיר פרוקטוז, פרוקטוז גבישי, מולאסה, מייפל, דבש, סירופ קנים מרוכז, אגבה ואפילו ממתיקים מלאכותיים (אספרטיים, סכרין, סוכרלוז, קסיליטול, מלטיטול, סטיביה).

ולמה גם ממתיקים מלאכותיים נמצאים ברשימה? מפני שמחקרים מראים שכשצורכים אותם הגוף מפרש את המתיקות כאילו היתה סוכר, אפילו אם למעשה מבחינה קלורית הערך שלהם הוא אפס. שלא לדבר על כך שגם להם נודעות השפעות לא מועילות לגוף.

איב א. שאוב, מחברת הספר, החליטה על ניסוי משפחתי, במסגרתו במשך שנה שלמה היא, בן זוגה ושתי בנותיהן יימנעו לחלוטין מסוכר על מופעיו השונים. אבל לא רק כזה הגלוי לעין (עוגות, שוקולד), אלא גם מסוכר מוסווה (רוטב לסלט, קטשופ). לשם כך היא בדקה תוויות של מוצרי מזון בסופרמרקט ושאלה את המלצריות במסעדות לגבי תכולת הסוכר במנות. אתם יכולים לדמיין כמה אנטגוניזם זה יכול לעורר בסביבה.

איב קיבלה את ההשראה לפרויקט המיוחד שלה מרופא הילדים האמריקאי דר' רוברט לוסטיג, אשר התריע על השפעתו הרעה של הסוכר על אחוזי השמנת היתר (Obesity) של ילדים אמריקאים. קצת כמו הילד ההולנדי ששם את האצבע בסכר, כך התייצב דר' לוסטיג מול ענקיות המזון הבינלאומיות. כדאי לכם לצפות בהרצאה שלו, שם הוא מכנה את הפרוקטוז (סוכר פירות) בשם רעל, שאנו מכורים לו. נכון שכאשר אנו אוכלים פרי אנו נהנים מהמתיקות שלו, אך מקבלים גם סיבים תזונתיים. לעומת זאת, כאשר אנו שותים מיץ פירות, אנו מקבלים הרבה מאוד סוכר.

היא קראה גם את דבריו של דיוויד גליספי, אוסטרלי שכתב על הנושא בספר "רעל מתוק" והתריע בפני מחלות לב וסכרת הנובעות מכמויות הסוכר שאנו צורכים. הוא הציע את השימוש בדקסטרוז, סוכר ענבים, שישמש תחליף לסוכר בהכנת מנות מתוקות. במהלך השנה ללא סוכר איב ניסתה את המתכונים שהוא נתן באתר האינטרנט שלו ואת חלקם היא מביאה בסוף הספר.

הספר כתוב עם הרבה הומור עצמי ומציב בפנינו את כל האתגרים שניסוי כזה מעמיד, אפילו כשידוע מראש שהוא זמני, הן בפני הנסיין והן בפני הסביבה. בתה בת ה-11 של איב כתבה יומן במהלך השנה, בו תארה מנקודת מבט של ילדה, את הקושי לחגוג ימי הולדת, חגים וסתם אירועים חברתיים בלי לאכול או לשתות דבר עם סוכר. כמובן שהיו כמה חריגות, מתוכננות יותר או פחות, אבל בסה"כ המשפחה השלימה שנה שלמה בלי סוכר משמעותי. המעניין הוא שכאשר ניסו כבר לאכול עוגה או ממתק, הטעם הרגיש להם מוגזם ברמת המתיקות.

ניסוי כזה עודד אצל משפחתה של איב הכנה עצמית של מנות ודברי מאכל, במקום להשתמש במוצרי מזון מוכנים. הם קנו את חומרי הגלם, בישלו ואפו בעצמם והשתמשו בפירות ובפירות יבשים בצורתם השלמה כדי להמתיק מנות.

אז מה? האם גם אני הופכת למשביתת שמחות? אני חושבת שדווקא מהמקום של אהבת האוכל, אני מעדיפה תמיד לאכול מנה שאני מבינה מהם מרכיביה. בלי E משהו ובלי מילים שאני לא יודעת מה הפירוש שלהן. האם ידעתם שיש סוכר בהמון מוצרים תמימים למראה שאתם קונים בסופרמרקט?: רוטב לסלט, קטשופ, מיונז, רוטב לפסטה, לחם, נקניקים, דגני בוקר, אבקת מרק ועוד ועוד.

בעולם הקולינרי העכשווי יש טרנד של חזרה לאוכל "אמיתי", כמו פעם. זה מתחיל בהכרות עם היצרנים והמגדלים שמוכרים לנו ישירות את האוכל שאנו אוכלים וממשיך במיעוט מרכיבים, הדגשת הטעם של חומרי הגלם בלי תבלינים מיותרים להעצמת הטעמים, הכנת האוכל בעצמנו ושימוש מרובה בפירות ובירקות ומסתיים באכילה משפחתית סביב השולחן. אני אוהבת את המגמה הזו.

מנות מתוקות הן טעימות, לא אכחיש. גם לי מתחשק לפעמים "משהו מתוק" בסוף הארוחה. אבל לעיתים המתיקות הזו עולה לנו ביוקר בריאותי. אז אולי צריך לחזור לימים ההם, בהם סוכר היה יקר ערך כמו זעפרן והשתמשו בו במידה מועטה, בעדינות? אני מאמינה במתינות ולא במציאות שהיא שחור-לבן. הייתי שמחה לאכול סוכר בתשומת לב, לשמור אותו למנות שוות באמת.

ובנימה פרקטית, קראו את התוויות של המוצרים שאתם אוכלים. אל תהיו קיצוניים אבל גם אל תתפשרו על הבריאות שלכם. עמדו מול המציאות והסתכלו בה נכוחה. נהגו בגוף שלכם בכבוד, כדי שגם הוא יחזיר לכם את אותה המידה. בתיאבון!