"כאן המקום שבו דוד וגוליית נלחמו. גוליית הגיע מכיוון הים, מחבל פלשתים; דוד הגיע מאזור חברון. ופה בדיוק, ממש מתחת לעצים האלה דוד הקטן קלע לגוליית הענק בול בפוני". כשאלון לוי, מנכ"ל יקב עמק האלה מתאר את סיפור המעשה, יש לי תחושה שהוא לא מתכוון רק לדוד וגוליית ההם מהתנ"ך, אלא אולי גם לסיפורי דוד וגוליית אחרים.
למשל מפעל המים של שטראוס, שעומד ריק ממש סמוך ליקב וחולם על ימים יפים יותר, שאולי יגיעו ואולי לא. עובדיו הישראלים שולחו הביתה והעבודה עברה לידיים סיניות, זולות יותר. ואולי אלה הם פניה של החקלאות כולה בישראל, שצריכה לעמוד לא רק באתגרים שהטבע מזמן לה, אלא גם מול מי שאין לו אינטרס שהיא תגדל ומעדיף ייבוא משיקולים פוליטיים. ויתכן שהוא בכלל חושב על היקב היפה שהוא מנהל בשנה האחרונה.
יקב עמק האלה נחשב יקב מסחרי קטן, כ-400,000 בקבוקים בשנה, אחד מבין כ-30 יקבים שבעמק. קל להתבלבל עם השם שלו, שהוא כשמו של המקום שבו הוא נמצא ופועל.
בשבוע שעבר ארחו אותי ביקב לאירוע גזירת הסרט מעל כרם חדש, מרובה זנים, שהם נטעו בשטחי קיבוץ נתיב הל"ה. הכרם מתווסף לכרמים אחרים שבבעלות היקב בנס הרים ובאדרת, המבססים אותו כ-Estate Winery. הסטטוס הזה מעניק לו דרגות חופש נוספות לפעילות, לעומת יקב שקונה את הענבים מחקלאים חיצוניים.
נטיעה היא אירוע מרגש. החיבור לאדמה ולארץ הזו מועצם דרך הגפנים הצעירות שנשתלו בטורים ארוכים ומסודרים. יש בזה מחשבה לטווח ארוך, שהיא פחות שכיחה במקומותינו, עם התקווה שהביקוש ליין יעלה. הטרואר של עמק האלה והאקלים שלו כנראה מושפעים לטובה מנצחונו של דוד על גוליית – הנוף של העמק יפה כמו טוסקנה ומזג האוויר שם חסר את הלחות הדביקה של תל אביב. בחיי, תענוג גם באוגוסט.
יקב עמק האלה עבר כמה גלגולים מאז הוקם בשנת 1998 ע"י משקיע שגר בחו"ל אבל מעורב ביקב ומתייחס אליו ברצינות כאילו היה ממוקם בצרפת או באיטליה. דורון רב הון (היום יקב ספרה) ואחריו לין גולד היו הייננים הקודמים שלו ולפני כחודשיים התחילו יעקב אוריה (יוצא יקב אסיף ויקב מדבר והיום גם יקב פסגות) ויעל סנדלר (לשעבר יקב בנימינה) לעבוד שם כייננים.
יעקב מושך לכיוון של יינות העולם הישן, מחפש להבין טוב יותר את הטרואר וליצור יינות מורכבים ואלגנטיים עם פחות אחוזי אלכוהול. יעל, שלמדה באוסטרליה, חוקרת כיוונים חדשים ומגמות בתהליכי התסיסה של היין ומביאה את הרוח המנשבת ביינות העולם החדש. אם אתם שואלים אותי, נכון שייין הוא טרואר ואקלים, אבל יין הוא גם אנשים. מעניין יהיה לטעום את היין שייצא מההרכב המנצח הזה.
היקב מייצר יינות לבנים ואדומים לשוק המקומי ולייצוא, בארבע סדרות – מהגבוהה Vineyard's Choice, דרך Ella Valley וכלה ב-EverRed וב-L המיועדות לצריכה מיידית במחיר נגיש. האם יקב כזה צריך באמת ארבע סדרות?
זוכרים שהמתנה האידיאלית לחג היא בקבוק יין? ראש השנה מתקרב והנה ההמלצות שלי ליינות שאהבתי במיוחד:
- שרדונה Ella Valley 2014 – יין עשיר ועגול עם ארומות של אגוזים וחמאה כתוצאה מחביות העץ בהן תסס. התאהבתי, אפילו שאני בכלל לא ממתלהבות השרדונה ושייכת יותר למחנה הסוביניון בלאן.
- פטיט סירה – סירה Ella Valley 2013 – שילוב פחות שגרתי של זנים אבל התוצאה נפלאה. יין מורכב ומעניין וגוף מלא, עם ארומות של שוקולד ופלפל שחור. אפשר לשתות כעת אבל נראה לי ששווה לשמור כדי ליהנות אפילו יותר בעוד כמה שנים.
אם אתם בסביבה, כדאי לכם לבקר במרכז המבקרים של היקב ולטעום מיינותיו, כנקודה על דרך היין שהתרקמה במטה יהודה. היקב מקיים גם פעילות תרבותית ביום שישי אחת לחודש – פרטים אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק שלו..
הגרגרנית 