עוד לפני הטיסה לסלובניה הבטיחו לנו שזו מדינה יפהפיה ומשופעת במים. בניגוד לפה, שכל טיפת מים מורגשת וחסרה כל כך בקיץ, הנופים שם נשארים ירוקים והמים בנהרות שוצפים.
הטבע מאוד מרשים בסלובניה – הרים גבוהים, יערות ירוקים, נהרות עם מי טורקיז, אגמים גדולים, טירות נישאות, מערות נטיפים. למי שמחפש לטייל בטבע צפויה פה חוויה מהנה, ברמות קושי מגוונות.
אנחנו קבענו את מקום מושבנו בעיירה הציורית בובץ (Bovec), היושבת ממש על הגבול של הפארק הלאומי טריגלאב (Triglav). העיירה מהווה מרכז לכל חובבי הספורט האתגרי. בקיץ תוכלו לעשות שם ראפטינג, קאייקים, גלישה באומגה, מצנחי רחיפה ובחורף סקי.
העיירה יושבת ממש ליד נהר הסוצ'ה (Soča), אשר זורם מהאלפים היוליאניים ונשפך לים האדריאתי. המים קפואים גם בשיא הקיץ וצבעם טורקיז-שקוף יפהפה. כשאומרים "יפה כמו בציור" מתכוונים לזה.
אם עושים טיול רגלי לאורך נהר הסוצ'ה, אפשר לראות בדרך מפלים קטנים וגשרי עץ המחברים בין הגדות.
ממש סמוך לבובץ מצוי המפל הגדול ביותר בסלובניה, מפל בוקה (Boka). זרימתו בקיץ אמנם פחות מרשימה מאשר בחורף, אבל אז ניתן להתקרב אליו יותר.
סלובניה משופעת באגמים. המפורסמים ביניהם הם אגם Bled ואגם Bohinj. גם באגמים האלה ניתן לשוט בסירה או בקייאק.
אבל אנחנו בורחים מתיירים ומפקקי תנועה ומצאנו לעצמנו את האגם "הפרטי שלנו", Lago del Predil. נכון הוא לא בסלובניה אלא באיטליה השכנה מעבר לגבול אבל היה קרוב הרבה יותר אלינו. גם שם היו קייאקים וסירות, גם שם ישבו אנשים על החוף והשתזפו. אבל יותר בשקט ובנחת, באווירה פחות ממוסחרת.
בתוך הפארק הלאומי טריגלאב מומלץ מאוד לעלות לגובה ההרים בכבישים המפותלים, לעבור במעבר ההרים Vršič Pass ולעצור בבפונדק הדרכים שם. לקחת עוד כמה דקות להביט אל הנוף ובין לבין לשתות Lasko, הבירה המקומית הפופולרית.
אחת האטרקציות הידועות של סלובניה היא מערות הנטיפים המרשימות בגודלן ובעושר הממצאים בהן. אנחנו ביקרנו במערת פוסטוינה (Postojna). כדי להגיע למעבה המערה נוסעים בקרוניות ולאחר מכן צועדים בשבילים מוסדרים עם הדרכה. המראות יפהפיים כמובן אבל אני מודה שהיה לי קשה כחובבת טבע לראות את המסחור של המקום, כמו למשל חנות מזכרות בתוך המערה או האפשרות לשכור את אחד מאולמות המערה לאירועים פרטיים.
אם תגיעו למערות, מומלץ לבקר בטירת פרדיאמה (Predjama Castle) הסמוכה, אשר נבנתה לפני 800 שנה והיא יושבת על מצוק, חצובה בסלע. סביב הטירה ובעליה לאורך השנים יש סיפורים ואגדות ודרך השחזור במקום מעניין ללמוד כיצד חיו אנשים בימי הביניים.
לובליאנה (Ljubljana) היא עיר הבירה של סלובניה. מדובר בעיר קטנה שנעים לטייל בה, בעיקר בחלק העתיק ולאורך הנהר הזורם בה. לראות את הגשר המשולש (מערכת של שלושה גשרים סמוכים), לשבת על אחת הגדות של הנהר החוצה אותה ולנוח כמה רגעים בבר או בבית קפה. כדאי גם לעלות במעלה ההר המשקיף אל העיר, לטירת לובליאנה היפה.
ומה עם אוכל סלובני? אתם בטח שואלים.
ובכן, לא אשת בשורות אנוכי. המטבח הסלובני לקח קצת מכל מטבחים של המדינות הסובבות אותו – פסטה מאיטליה, עוגות מהונגריה, שניצל מאוסטריה. אולי אפשר להאשים את שנות השלטון הקומוניסטי, אבל למרות שהלכנו למסעדות בעקבות המלצות, לא התרשמנו במיוחד.
לעומת זאת, הבירה המקומית היתה לא רעה וגם היין. הנה דוגמה למבעבע ורוד טעים עם שם מעניין.
אחד הדברים שבובץ ידועה בהם הוא גבינות הכבשים שלה. ביקרנו בשתי מחלבות באזור ואכן, הגבינות היו מצוינות.
אבל אוכל ממש מצוין זכינו לאכול רק באיטליה הסמוכה, בביקור קצר בעיירה טריאסט (Trieste). העיירה יפהפיה ויושבת על שפת הים האדריאתי. בדומה לעיירות נמל אחרות, הכיכר המרכזית פונה לכיוון הים, העיר העתיקה יפה וצפופה ואפילו בית הכנסת השני בגודלו באירופה נמצא שם.
אבל אנחנו פה לענייני אוכל והוא היה "ללקק את השפתיים". התחלנו מארוחת צהריים קלה ב- Osteria Ai Maestri – היה להם לצהריים רק מנות דגים ופירות ים. ה"רק" הזה הניב מנות פסטה משובחות עם צדפות, קרפצ'ו טונה טריה עם שקדים ואנשובי ברוטב תפוזים.
ואחר כך – גלידריה Zampolli – אני אומרת לכם – זו הגלידה הכי טעימה שאכלתי בחיי! רכה ושמנתית והמוני טעמים לבחירה קשה.
ולקינוח – Eataly, המקדש לאוכל איטלקי. אמנם קטן מאחיו אשר במנהטן אבל מצד שני הרבה יותר קרוב למקור. שתי קומות עם נקניקים וגבינות, פסטה, פיצה, יין ומיטב המטבח האיטלקי תחת גג אחד וחלון ע-נ-ק משקיף לים. מצידי אפשר היה להישאר שם יום שלם.
בדרך חזרה לארץ טסנו עם חברת טורקיש איירליינס. הצצה למגזין שלהם וצד את עיניי מתכון טורקי מיוחד. הנה טיזר לפוסט הבא. שווה לכם לחכות!
הגרגרנית 