טורקי קטן

תשמעו, לא פשוט לרגש אותי מבחינה קולינרית. כבר אכלתי בהרבה מקומות, קראתי המון מתכונים, בישלתי ואפיתי אין ספור פעמים. והנה דווקא מתכון קטן במגזין של טורקיש איירליינס, עליו רפרפתי בטיסה חזרה הביתה, שבה את עיניי.

המתכון הזה מגיע מהעיר Kastamonu הקרובה לים השחור, בצפון טורקיה. מסתבר שהעיר, בת היסטוריה של 7,000 שנה, מוכרת כמרכז של אומנים ואנשי מלאכה. בין היתר ידועה קסטמונו באוכל שלה – שום, מנטי, חלווה, פסטרמה ומיני בצקים ממולאים הם המפורסמים ביותר. מאמינים שהעושר הקולינרי נובע מהאדמות הפוריות וממזג האוויר הנוח במקום.

שם המנה נקרא על שם מרכיביה – Simit הוא הבייגלה הטורקי המיוחד ו-Tiriti הוא הרוטב של הבשר. השילוב פה הוא מעניין: הבייגל הוא הבסיס אשר ספוג בציר בקר עשיר בטעמים, עליו מניחים שכבת יוגורט עם שום, מעליה מפזרים בשר טחון ועוד קצת חמאה. מנה שלמה בצלחת במרקם של רכות מקסימלית.

תבשיל בשר ויוגורט על בייגלה (Simit Tiriti)

2 מנות

  • 250 גרם בשר בקר טחון
  • 1/2 בצל קצוץ
  • 1 כף שמן
  • 1 כפית כמון טחון
  • 1 כפית עלי טימין מיובשים
  • מלח, פלפל שחור
  • 2 בייגלה/פרעצל יבשים בני יום
  • 1/2 ליטר ציר בקר חם
  • 300 מ"ל יוגורט כבשים
  • 2 שיני שום קצוצות
  • 1/4 כפית מלח
  • 1 כף חמאה
  • קורט צ'ילי פלייקס
  • עגבניה קצוצה

אופן ההכנה:

  1. במחבת הניחו בשר, בצל ושמן וערבבו עד שהבשר משנה צבעו והוא מבושל.
  2. תבלו בכמון, טימין, מלח ופלפל שחור, ערבבו היטב והורידו מהאש.
  3. בצעו חתיכות בגודל ביס מהבייגלה והניחו בתבנית רחבה ועמוקה. אפו אותן כ-2-3 דקות, רק עד שיהיו פריכות.
  4. מזגו מעל הבייגלה את ציר הבקר החם. הבייגלה יספגו את כל הנוזלים.
  5. בקערית ערבבו את היוגורט עם השום והמלח.
  6. במחבת קטנה המיסו את החמאה והוסיפו צ'ילי פלייקס לפי הטעם.

להרכבה

  1. העבירו לצלחת הגשה את הבייגלה הספוגים בציר בקר. הניחו מעל את תערובת היוגורט. פזרו את פירורי הבשר הטחון מעל ולסיום טפטפו חמאה מומסת מעל הכל.
  2. פזרו קוביות עגבניה מעל הכל והגישו.

בתיאבון!

השוונץ:

עוד שמונה ימים ואומרים שלום לחום של אוגוסט. מתחילים את שנת הלימודים, נפרדים מהשנה העברית ומברכים את הסתיו שמגיע. כבר מתחשק לי להיות טיפה זקנה בסתיו!

מודעות פרסומת

ביקור בסלובניה

עוד לפני הטיסה לסלובניה הבטיחו לנו שזו מדינה יפהפיה ומשופעת במים. בניגוד לפה, שכל טיפת מים מורגשת וחסרה כל כך בקיץ, הנופים שם נשארים ירוקים והמים בנהרות שוצפים.

הטבע מאוד מרשים בסלובניה – הרים גבוהים, יערות ירוקים, נהרות עם מי טורקיז, אגמים גדולים, טירות נישאות, מערות נטיפים. למי שמחפש לטייל בטבע צפויה פה חוויה מהנה, ברמות קושי מגוונות.

אנחנו קבענו את מקום מושבנו בעיירה הציורית בובץ (Bovec), היושבת ממש על הגבול של הפארק הלאומי טריגלאב (Triglav). העיירה מהווה מרכז לכל חובבי הספורט האתגרי. בקיץ תוכלו לעשות שם ראפטינג, קאייקים, גלישה באומגה, מצנחי רחיפה ובחורף סקי.

העיירה יושבת ממש ליד נהר הסוצ'ה (Soča), אשר זורם מהאלפים היוליאניים ונשפך לים האדריאתי. המים קפואים גם בשיא הקיץ וצבעם טורקיז-שקוף יפהפה. כשאומרים "יפה כמו בציור" מתכוונים לזה.

אם עושים טיול רגלי לאורך נהר הסוצ'ה, אפשר לראות בדרך מפלים קטנים וגשרי עץ המחברים בין הגדות.

ממש סמוך לבובץ מצוי המפל הגדול ביותר בסלובניה, מפל בוקה (Boka). זרימתו בקיץ אמנם פחות מרשימה מאשר בחורף, אבל אז ניתן להתקרב אליו יותר.

סלובניה משופעת באגמים. המפורסמים ביניהם הם אגם Bled ואגם Bohinj. גם באגמים האלה ניתן לשוט בסירה או בקייאק.

אבל אנחנו בורחים מתיירים ומפקקי תנועה ומצאנו לעצמנו את האגם "הפרטי שלנו", Lago del Predil. נכון הוא לא בסלובניה אלא באיטליה השכנה מעבר לגבול אבל היה קרוב הרבה יותר אלינו. גם שם היו קייאקים וסירות, גם שם ישבו אנשים על החוף והשתזפו. אבל יותר בשקט ובנחת, באווירה פחות ממוסחרת.

בתוך הפארק הלאומי טריגלאב מומלץ מאוד לעלות לגובה ההרים בכבישים המפותלים, לעבור במעבר ההרים Vršič Pass ולעצור בבפונדק הדרכים שם. לקחת עוד כמה דקות להביט אל הנוף ובין לבין לשתות Lasko, הבירה המקומית הפופולרית.

אחת האטרקציות הידועות של סלובניה היא מערות הנטיפים המרשימות בגודלן ובעושר הממצאים בהן. אנחנו ביקרנו במערת פוסטוינה (Postojna). כדי להגיע למעבה המערה נוסעים בקרוניות ולאחר מכן צועדים בשבילים מוסדרים עם הדרכה. המראות יפהפיים כמובן אבל אני מודה שהיה לי קשה כחובבת טבע לראות את המסחור של המקום, כמו למשל חנות מזכרות בתוך המערה או האפשרות לשכור את אחד מאולמות המערה לאירועים פרטיים.

אם תגיעו למערות, מומלץ לבקר בטירת פרדיאמה (Predjama Castle) הסמוכה, אשר נבנתה לפני 800 שנה והיא יושבת על מצוק, חצובה בסלע. סביב הטירה ובעליה לאורך השנים יש סיפורים ואגדות ודרך השחזור במקום מעניין ללמוד כיצד חיו אנשים בימי הביניים.

לובליאנה (Ljubljana) היא עיר הבירה של סלובניה. מדובר בעיר קטנה שנעים לטייל בה, בעיקר בחלק העתיק ולאורך הנהר הזורם בה. לראות את הגשר המשולש (מערכת של שלושה גשרים סמוכים), לשבת על אחת הגדות של הנהר החוצה אותה ולנוח כמה רגעים בבר או בבית קפה. כדאי גם לעלות במעלה ההר המשקיף אל העיר, לטירת לובליאנה היפה.

ומה עם אוכל סלובני? אתם בטח שואלים.

ובכן, לא אשת בשורות אנוכי. המטבח הסלובני לקח קצת מכל מטבחים של המדינות הסובבות אותו – פסטה מאיטליה, עוגות מהונגריה, שניצל מאוסטריה. אולי אפשר להאשים את שנות השלטון הקומוניסטי, אבל למרות שהלכנו למסעדות בעקבות המלצות, לא התרשמנו במיוחד.

לעומת זאת, הבירה המקומית היתה לא רעה וגם היין. הנה דוגמה למבעבע ורוד טעים עם שם מעניין.

אחד הדברים שבובץ ידועה בהם הוא גבינות הכבשים שלה. ביקרנו בשתי מחלבות באזור ואכן, הגבינות היו מצוינות.

אבל אוכל ממש מצוין זכינו לאכול רק באיטליה הסמוכה, בביקור קצר בעיירה טריאסט (Trieste). העיירה יפהפיה ויושבת על שפת הים האדריאתי. בדומה לעיירות נמל אחרות, הכיכר המרכזית פונה לכיוון הים, העיר העתיקה יפה וצפופה ואפילו בית הכנסת השני בגודלו באירופה נמצא שם.

אבל אנחנו פה לענייני אוכל והוא היה "ללקק את השפתיים". התחלנו מארוחת צהריים קלה ב- Osteria Ai Maestri – היה להם לצהריים רק מנות דגים ופירות ים. ה"רק" הזה הניב מנות פסטה משובחות עם צדפות, קרפצ'ו טונה טריה עם שקדים ואנשובי ברוטב תפוזים.

ואחר כך – גלידריה Zampolli – אני אומרת לכם – זו הגלידה הכי טעימה שאכלתי בחיי! רכה ושמנתית והמוני טעמים לבחירה קשה.

ולקינוח – Eataly, המקדש לאוכל איטלקי. אמנם קטן מאחיו אשר במנהטן אבל מצד שני הרבה יותר קרוב למקור. שתי קומות עם נקניקים וגבינות, פסטה, פיצה, יין ומיטב המטבח האיטלקי תחת גג אחד וחלון ע-נ-ק משקיף לים. מצידי אפשר היה להישאר שם יום שלם.

בדרך חזרה לארץ טסנו עם חברת טורקיש איירליינס. הצצה למגזין שלהם וצד את עיניי מתכון טורקי מיוחד. הנה טיזר לפוסט הבא. שווה לכם לחכות!

יצאתי לחולל בכרמים, בקרוב אשוב עם שרדונה

ט"ו באב היום ולכבוד חג האהבה הכי ישראלי-שורשי שיש, יצאתי בבגדים צחורים לחולל בכרמים. טוב, לא ממש לחולל. יותר לשתות יין ולבצור ענבים.

יקבי כרמל הזמינו אותי לבציר לילה מיוחד במינו בהרי ירושלים, בכרמי השרדונה הצעירים של מושב שורש. מה אני אגיד לכם? ראשית, לא חם ולא לח בלילה בחודש יולי בהרי יהודה. שנית, הראות היתה נהדרת ואפשר היה לצפות עד קיסריה בצפון ואשדוד בדרום. איזה כיף לאנשים שגרים בשורש!

את הכרמים האלה הוחלט לראשונה לבצור ידנית, בעקבות דיעת מומחה המייעץ ליקב במסגרת פרויקט מצויינות שלו, אשר טען כי יש להם פוטנציאל של טעם וארומה גבוהים משמעותית אם יבצרו את הענבים שלהן ידנית ולא מכנית, כפי שהיה נהוג עד כה. וכך, כשחושך מסביב, יצאו אל הכרמים הרקדנים האמיתיים ובצרו את הענבים במזמרה, לתוך פחים וארגזים גדולים.

הבציר השנה הוקדם מעט בגלל חודש יולי החם מאוד. את הבציר בלילה ניהלו בשותפות נעימה דרור דותן, האגרונום של יקבי כרמל ויתיר ואבי יהודה, הכורם של מושב שורש. 24 דונם בסמוך ממש לבתי המושב ועוד 16 דונם בוואדי. בסה"כ יומיים לקח עד שהחלקה העליונה נבצרה. זו התחתונה תחכה עוד עד להבשלה נוספת של הענבים.

הבציר המכני ידוע כבעל דיוק רב, מהירות עבודה גבוהה ומחיר זול משמעותית, אך בכל הנוגע לחלקות קטנות יחסית גם לבציר הידני יש יתרונות בעלי משקל. הוא מאפשר בחירה של האשכולות עוד בכרם וכך מונע משלוח של ענבים עם פטריות או פגמים אחרים. הוא גם שומר טוב יותר על הארומטיות של הענב בכך שבורר החוצה חומרים שאינם ענבים ואינו פוגע בשלמותו של הפרי. בעצם מדובר בבציר ייחודי של יקב בוטיק קטן שמייצר שרדונה, שהוא חלק מיקב גדול. בציר ידני כנראה יכולים לאפשר לעצמם יקבים גדולים, עם אפשרות כלכלית "לשחק" ביין.

אומרים שיין גדל בכרם – בציר ידני מביא ליקב את המוצר הקרוב ביותר ליין. והטעם? מתוק לו מתוק. קשה להפסיק לנשנש את הענבים. מזל שחלק בכל זאת הגיעו לארגזים… עכשיו נותר להמתין ב(חוסר) סבלנות ליין השרדונה המשובח מכרם שורש.

כל כך יפה כתב יענקלה רוטבליט והלחין מופתית שמוליק קראוס על ימי ראשית הקיץ. פה בביצוע מקסים של מיקה קרני ואבי ליבוביץ' אורקסטרה.

והימים ימי ראשית הקיץ
ימי ראשית
בבוסתנים צבר ועץ הזית
רוח חרישית

הלך עבר בדרך עפר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
הלך עבר בדרך עפר
ימי ראשית הקיץ