יוון של קורפו

החגים קראו לנו לצאת מהארץ, בעיקר אלה שיצרו גשרים על גשרים בימי העבודה, כמו השנה. ליוון אנחנו מתגעגעים כרונית ולמרות שתכננו לנסוע לכל מיני מקומות אחרים, בסוף הגענו לקורפו.

האי הצפוני הזה הוא ירוק ופורח ומסביבו הים בכחול-טורקיז-שקוף שאי אפשר להפסיק לעצור את הרכב כדי לצלם אותו. הבתים בו בצבעי ורוד-כתום עם קשתות בנויות, זכר לכובשים הרבים שהיו באי: יוונים, איטלקים, גרמנים, טורקים.

כל האי הוא בעצם כפר אחד גדול, אבל בכל זאת כדאי להגיע לקורפו טאון (קרקירה) ולהלך בסמטאות היפות, לבקר בשוק הקטן כדי לראות מיליון סוגי שעועיות ולקנות אורגנו בכלום כסף, להציץ בבית הכנסת שעדיין עומד שם, זכר לימים אחרים, לטייל בשטח המצודה ולשבת בכיכר היפה כדי לשתות איזה קוקטייל. יש משהו רגוע בעיר הקטנה הזו.

חוץ מזה מומלץ להגיע לארמון היפהפה של סיסי קיסרית אוסטריה, שבחרה באי כאתר הנופש שלה. הארמון פתוח למבקרים וניתן לראות בו תמונות וחפצים תקופתיים. נעים להתהלך בגן של הארמון ולקנא בה שהיה לה נדל"ן כל כך משובח, טעם טוב והרבה כסף.

וכמובן חובה לחפש את החופים הנסתרים והשלווים, חוליים או סלעיים, מה שבטוח הוא הים היפהפה והצלול. בכל חוף שהגענו היתה אפשרות לזוז הצידה מהקהל הנופש ולמצוא את החוף הפרטי שלנו. ומנגד, להעפיל אל פסגת הר Pantokrator הגבוה ביותר בקורפו כדי לנשום אוויר פסגות ולצפות אל היבשת היוונית והאלבנית.

גם הקולינריה הקורפואית הושפעה מהעקבות שהותירו בה כובשיה, במיוחד הם גאים בתרבות הוונציאנית לצד היוונית. חומרי הגלם דומים לאלה שבכל יוון או בכלל במזרח התיכון, אבל השימוש מעט שונה. כמקום שנהנה ממשקעים רבים באופן יחסי, שכיחים בקורפו תבשילים של בשר או דגים.

אז מה אכלנו שם? כל ארוחה נפתחה במגוון של סלטים: צזיקי, חצילים, טרמסלטה (איקרה) וכמובן סלט יווני עם פטה משובחת. והיתה עוד מנת פתיחה שפגשנו בקורפו ולא הכרתי ממקומות אחרים ביוון – ירקות ירוקים מלאי טעם שבושלו בעגבניות. אנחנו התאהבנו בטעם ובפשטות, אז למה לא לנסות גם בבית?

ציגרלי (Tsigarelli)

מאזט יווני, אפילו טבעוני, שדורש לחם לספוג את כל הרוטב הנהדר.

• 1/2 ק"ג ירוקים כמו תרד מנגולד, קייל או חרדל, גבעולים ועלים – זה מתחיל הרבה ונגמר מעט
• 1/3 כוס שמן זית
• 1 כרישה פרוסה דק
• 3 בצלים ירוקים פרוסים דק
• 2 שיני שום קצוצות גס
• 1/2 כפית צ'ילי פלייקס
• 1 עגבניה גדולה חתוכה לקוביות
• 1/2 כוס פטרוזיליה
• 1/2 כוס ארוגולה
• מלח, פלפל שחור גרוס

להגשה:

• 1 לימון חתוך לרבעים

אופן ההכנה

1. הפרידו בין העלים והגבעולים של הירוקים. את הגבעולים קצצו דק ואת העלים קצצו גס.
2. מזגו את השמן למחבת, הוסיפו כרישה ובצל ירוק ובשלו על אש בינונית עד שהם רכים (כ-5 דקות).
3. תבלו בצ'ילי פלייקס ובשום וערבבו.
4. הוסיפו את גבעולי הירוקים הקצוצים ואת העגבניה, ערבבו ובשלו כ-2 דקות נוספות.
5. הוסיפו את עלי הירוקים הקצוצים ובשלו הכל יחד עד שכל המרכיבים רכים, כ-10 דקות.
6. הוסיפו פטרוזיליה וארוגולה ותבלו במלח ופלפל שחור לפי הטעם. בשלו עוד כ-5 דקות יחד.
7. הורידו מהאש והגישו עם רבעי לימון ולחם לספוג את הרוטב.

בתיאבון! ו… סעו ליוון. יש עוד הרבה מה לגלות בה.

שבועות של לבן על לבן

מתישהו לפני הטיול שלי בווייטנאם, הספקתי לעשות גיחה קצרצרה עם הבנות האהובות עלי לפריז. העיר הזו לעולם מצליחה לחדש ולרגש אותי אבל גם לתת לי עדיין תחושה של בית אחרי כל כך הרבה שנים שאני לא גרה שם.

אז היה יום הולדת עגול, ידה ידה ידה והזמנו מקום במסעדת David Toutain, שבדיוק כמה ימים קודם לכן זכתה בכוכב המישלן השני שלה. בגלל שזה באמת היה ביקור קצר והתכנית היתה עמוסה, החלטנו להגיע לצהריים – "רק" שלוש מנות. כמובן שהתגלה שלא שלוש ולא ארבע, כי אם לפחות שמונה מנות ומשעשעי חיך ולסיום סיומת ועוד קצת. היתה ארוחה טעימה, יפהפיה ויצירתית שהשאירה אותנו נרגשות הרבה אחרי כן.

אבל היתה מנה אחת שהוגשה לקינוח והשאירה עלינו רושם מיוחד. מסתבר שהיא סיגניצ'ר-דיש של השף. כשחזרתי הביתה עשיתי כמה ניסויים ולאחר שהגעתי למרקם הרצוי ולטעם שזכרתי, החלטתי לשתף אתכם במתכון שלה לכבוד חג השבועות.

זהו קינוח לא שגרתי של לבן על לבן. יהיו מי שיתקשו לפענח את הטעם המעניין ולא יאמינו לכם גם אם תגלו להם מהו המרכיב הסודי במנה.

אם אתם איתי מזה תקופה, אתם כבר יודעים ששבועות הוא אחד החגים האהובים עלי: נוסטלגיה של טנא, ביכורים ופרחים, שירי שיבולים וסלינו על כתפינו, חולצות לבנות ועוגות גבינה.

רוצים להיות יצירתיים וקצת פחות שגרתיים בארוחת החג? הנה מנת קינוח טעימה ומיוחדת עם שני כוכבי מישלן. אחרי שגיליתי שלכבוד יום הולדתי סידרו לי הבנות שהשף יחתום על ספרו ויכתוב לי הקדשה מיוחדת, אני כבר נתתי לו את הכוכב השלישי.

קינוח קרם כרובית עם סורבה קוקוס

6 מנות

החומרים

• 250 גרם שמנת מתוקה
• 250 גרם פרחי כרובית
• 250 מ"ל (1 כוס) חלב
• 1 כפית תמצית וניל או פירורי וניל (לחרוצים: מקל וניל)
• 1 חלמון
• 10 גרם סוכר
• 100 גרם שוקולד לבן שבור לקוביות
• 6 כדורי סורבה קוקוס

אופן ההכנה

1. מזגו שמנת מתוקה לסיר והניחו בתוכה את פרחי הכרובית. בשלו על אש בינונית-גבוהה ללא מכסה כ-10 דקות, עד שהשמנת מצטמצמת. העבירו את התכולה לקערה.
2. לאותו הסיר מזגו חלב ותמצית וניל והביאו לנקודת רתיחה. סגרו את האש.
3. טרפו בקערית חלמון והעבירו 2-3 כפות מהחלב החם לתוך החלמון תוך בחישה, כדי להשוות טמפרטורות. מזגו את כל תערובת החלמון חזרה לסיר החלב, תוך בחישה מתמדת. הורידו מהאש.
4. החזירו לסיר את תערובת השמנת-כרובית ורסקו בבלנדר-מוט את התערובת של הכל עד שהיא חלקה לגמרי.
5. הכניסו את קוביות השוקולד הלבן לסיר וערבבו היטב עד שהן נמסות.
6. החזירו את הסיר לאש נמוכה וערבבו מדי פעם, עד שהתערובת מסמיכה מעט (3-4 דקות).
7. מזגו את התערובת לקעריות הגשה והכניסו למקרר לפחות ל-4 שעות (אפשר ללילה).
8. הניחו במרכז כל קערית כדור סורבה קוקוס קטן והגישו.

בתיאבון! 

אורז וייטנאמי במטבח ישראלי

מכירים את זה שאתם חוזרים מאיזה שהוא מקום על הגלובוס ומתחשק לכם להכין את כל המאכלים הטעימים שאכלתם שם? מרוב התלהבות אתם ממש מצליחים להשאיר בגוף את התחושה שאתם שם למרות שאתם כבר לגמרי פה.

אם השתתפתם איתי בחוויות מהטיול לוייטנאם בפוסטים וייטנאם #1 ווייטנאם #2 אתם מבינים שעל המטבח שלי השתלטו כבר ספרינג רולס טריים המוגשים עם רוטב דגים וייטנאמי עדין וצ'ילי חריף, סלטי כרוב אסיאתיים ואטריות עם בשר טחון וירקות והרבה כוסברה.

הגיע הזמן גם לתבשיל אורז. הוייטנאמים גאים באורז שלהם ובערכים התזונתיים שלו והוא מרכיב עיקרי בקולינריה שלהם. הם משתמשים באורז ארוך גרגרים ולבן – אורז יסמין, שנפוץ במטבחים של המזרח הרחוק. מסתבר שאפשר למצוא אורז אורגני וייטנאמי בישראל – אורז ECOBA עם כל האיכויות הבריאותיות ותחושת השובע המגיעה מאכילה מועטה ממנו בהשוואה לסוגי אורז אחרים.

המתכון הבא הוא למנת אורז וייטנאמית שבאופן מסורתי מתבשלת בתוך סיר חרס. איזה יופי שבדיוק קיבלתי להתנסות קדירה יפנית שנקרא דונאבה (Donabe). ניתן להניח אותה על אש כיריים גלויה או להכניס לתנור. פיזור החום בקדירה הוא אחיד, מה שהופך את תהליך הבישול לטוב יותר ואת התבשילים לטעימים במיוחד.

ניתן למצוא כעת גם פטריות שיטאקי טריות כך שיש אפשרות לגוון בפטריות שאתם משתמשים בהן ולא חייבים להשתמש בפטריות מיובשות. אם תמצאו רוטב דגים וייטנאמי (Nước Chấm), שהוא יותר עדין ופחות מלוח מאחיו התאילנדי, בכלל שיחקתם אותה. אורז, עוף, פטריות. סוג של שילוש, לא?

קדירת עוף ופטריות וייטנאמית

4-6 מנות

• 3 פרגיות עוף ללא עור ועצמות (500 גרם) חתוכות לפיסות בגודל בינוני (כ-5 ס"מ על 1 ס"מ)
• 2 כפות רוטב דגים וייטנאמי (אם אתם משיגים, אחרת השתמשו בתאילנדי)
• 2 כפות רוטב סויה
• 1/2 כפית סוכר
• 4 שיני שום קצוצות
• 3 כפות שמן לבישול
• 6 בצלי שאלוט פרוסים
• 6 פטריות שיטאקי טריות פרוסות דק
• 3-4 פטריות מלך היער פרוסות
• סלסלת פטריות שמפיניון פרוסות
• 1 בצל קטן קצוץ
• 2 כוסות אורז יסמין
• 2.5 כוסות (600 מ"ל) ציר עוף או מים רותחים
• 1/2 כפית מלח
• פלפל שחור
• 2 בצלים ירוקים פרוסים

אופן ההכנה

1. הניחו בקערה את פיסות הפרגיות, רוטב הדגים, 1 כף רוטב סויה, סוכר, מחצית מהשום הקצוץ ופלפל שחור. ערבבו היטב והניחו בצד.
2. מזגו 2 כפות שמן לקדירה והניחו אותה על אש בינונית. הוסיפו את בצלי השאלוט וערבבו.
3. הוסיפו לקדירה את נתחי הפרגיות וטגנו כמה דקות, עד שצבעו של העוף מלבין מעט. הוסיפו גם את הפטריות וערבבו 2-3 דקות. העבירו את תכולת הסיר (בזהירות, הקדירה חמה!) לקערה.
4. מזגו לקדירה את כף השמן הנותרת והוסיפו את הבצל והשום שנותרו. טגנו עד שהבצל מתרכך מעט.
5. הוסיפו לקדירה את האורז וטגנו תוך ערבוב 3-4 דקות, כך שהאורז מזהיב.
6. הוסיפו את ציר העוף או המים הרותחים, את כף רוטב הסויה הנותרת ומלח. ערבבו ובשלו ללא כיסוי כ-5 דקות, עד שהאורז סופג את כל הנוזלים.
7. הוסיפו מעל האורז את תערובת העוף והפטריות, כולל הנוזלים שניגרו לקערה. כסו את הקדירה במכסה והמשיכו לבשל כ-20 דקות על אש נמוכה. בתום הבישול סגרו את האש והמתינו כ-10 דקות לפני שאתם פותחים את המכסה.
8. פזרו מעל את הבצל הירוק הפרוס וערבבו את כל מרכיבי התבשיל יחד, כך שהאורז יתערבב עם שאר המרכיבים.

בתיאבון!

וייטנאם #2

לא יכולתי להסתפק בפוסט אחד על וייטנאם. הנופים המהממים של המדינה הזו הם באמת עוצרי נשימה וקשה להתאפק מללחוץ על כפתור הצילום שוב ושוב. ושוב.

למשל שדות האורז בסאפה (Sapa), העיירה ההררית בצפון המדינה, על הגבול עם סין. העוני והפרימיטיביות ניכרים שם למרות שזה לא חיזיון בלתי שכיח לראות שם חקלאי כפרי חורש את השדה עם תאו ומחזיק בידו סמארטפון.

שם נמצאים כפרים של המיעוטים האתנים של וייטנאם, כמו המנוג (Hmong) למשל. הוייטנאמים הילידים טוענים גם היום שהם מרגלים ואין לבטוח בהם. יש להם פנים שונות והם מתלבשים באופן מסורתי (בעיקר הנשים).

בשוק בסאפה מוכרים לא רק אוכל. תמצאו גם תרופות, חפצים לבית ואפילו להסתפר אפשר שם.

 

הא לונג ביי (Hạ Long Bay) הוא אחד ממראות הטבע שהם חובה לכל מטייל. המפרץ נמצא בים סין הדרומי ובשיט בו ניתן לראות צוקים המזדקרים מהים, איים מיושבים וכפרי דייגים צפים. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.

במרכזה של המדינה נמצא הפארק הלאומי פונג נה (Phong Nha), בו התגלתה מערת נטיפים יפהפיה (מערת פונג נה) המתוארכת למאה ה-11 ומשתרעת על פני כמעט 8 ק"מ (הכי ארוכה באסיה). בתוך המערה נעים בסירה בין המראות היפהפיים של הנטיפים והזקיפים.

הוי אן (Hoi An) היא עיר קטנה ומתוקה, שיש בה עדיין שרידים לארכיטקטורה הצרפתית ונעים להסתובב רחובותיה, אפילו רמקולים משמיעים בהם מוזיקה קלאסית נעימה. העיר ידועה בתופרים ובסנדלרים שבה, אשר יכולים ליצור עבורכם לפי הזמנה בגדים ונעליים תפורים לפי מידה תוך ימים ספורים בלבד.

 

מקונג (Mekong) הוא הנהר הגדול בחלקה הדרומי של וייטנאם. ביקור בשוק הצף עליו הוא חוויה שלא כדאי להפסיד. תושבי האיים שטים בסירות על הנהר וקונים מהסוחרים את מרכולתם. על התורן של הסירה תולים את המוצר הנמכר, כדי שיידעו להגיע.

התושבים על האיים שם עוסקים עדיין במלאכות מסורתיות, כמו הכנה ארטיזנלית של מיני מאכלים כמו ממתקי קוקוס, עלי אורז, יין אורז או יצירת סלי קש וגגות בתים מעלי הקוקוס.

בוייטנאם חיים היום כ-90 מיליון תושבים ויש בה 45 מיליון קטנועים (תעשו את החשבון). בערים הגדולות הטוסטוסים הם אלה שמכתיבים את הנהיגה ובלילה המדרכות מלאות בהם. על הקטנועים מעמיסים בתים שלמים ולפעמים רואים משפחות של ארבע נפשות נוסעות על קטנוע אחד. קסדה, אגב, זו רק המלצה.

ברומא התנהג ברומאי וככה יצא שהצטרפנו לסיור קטנועים בסייגון, בין לבין נקודות קולינריות. חובה לשים מסכה על האף בגלל זיהום האוויר, למרות שטוענים שהוייטנאמיות בכלל שמות מסיכה על הפנים כדי לשמור על גוון עור בהיר ולא להישרף מהשמש. כמויות הקטנועים בכביש נראות מפחיד להולך הרגל הצופה מהצד, אבל דווקא יש איזה שהוא סדר כשאתה נמצא בתוך כל זה.

אהבתי את שלטי הפרסום הוייטנאמים. בדרך כלל הם היו מאויירים ולפעמים הציץ מהן הו צ'י מין בכבודו ובעצמו. הכי בולשביקי, המאה ה-20, שיא התמימות.

השוונץ:

המלצה: אם יש משהו שלא כדאי לכם לפספס זה שיעור בישול וייטנאמי. אני הייתי בקורס של חצי יום בישול ב- Red Bridge Cooking School, שמתחיל בסיור בשוק של הוי אן, ממשיך בשיט על סירה עד בית הספר, ביקור בגן הירק האורגני שלו, קורס בישול hands-on וארוחת צהריים ממעשה ידיכם.

וייטנאם #1

ביקור בוייטנאם מחייב פוסט בבלוג. בעצם יותר מאחד. הרבה זמן תכננתי להגיע לשם ולכבוד יום ההולדת העגול ההוא הצלחתי להגשים את החלום. רצינו לשלב טיול ברחובות הסואנים של הערים הגדולות עם יציאה לכפר ולטבע היפהפה של הארץ, לפגוש את תושביה במקום הכי לא תיירותי שאפשר. וכמובן שאוכל.

שהרי המדינה שהיתה נידונה שנים ארוכות לכיבוש – סיני, צרפתי, אמריקאי –  הושפעה מאוד גם בהיבט הקולינרי מהתרבויות האלו. 

אתם בטוח מזדהים עם הקושי לבחור תמונות בודדות מתוך למעלה מאלפיים שצולמו. קחו את הזמן, לפניכם פוסט ארוך וצבעוני, עם הרבה תמונות ולמתמידים, אפילו מתכון פשוט וטעים בסוף. וכמובן, חכו לפוסט וייטנאם #2.

נוטים לשכוח ש"הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם" היא עדיין מדינה קומוניסטית, הנשלטת ע"י מפלגה אחת אבל מהבחינה הכלכלית נהוגה בה כיום "כלכלת שוק", במסגרתה אנשים יכולים לעסוק כמעט במה שירצו ולהרוויח כסף, אפילו להתעשר. במגזר הציבורי והעירוני עדיין המפלגה מנהלת את העניינים ומתערבת באורחות החיים – אפילו במספר הילדים למשפחה (מקסימום שניים, אם שאלתם).

בוייטנאם שלטו שושלות של מלכים עד 1945, אז העביר המלך האחרון את השלטון לקומוניסטים.

הו צ'י מין, מנהיגה של המדינה במשך כ-25 שנה, אשר נפטר ב-1969, ממשיך להיות דמות נערצת – צילומים שלו מחבק ילדים ופסלים עם הדיוקן שלו פזורים בכל מקום. למי שמגיע ממדינות בהן דמוקרטיה היא השיטה השלטת קצת קשה להבין זאת.

וכמובן ה-מלחמה. מלחמת וייטנאם כפי שהיא קרויה אצלנו, המלחמה בין הצפון והדרום, שהסתיימה בהפיכתה של המדינה לקומוניסטית. נראה שהפצעים שלה עוד לא הגלידו וכל צד ממשיך לספר את נקודת מבטו עליה.

הטיול שלנו התחיל בהאנוי בצפון והסתיים בדרום, בעיר הגדולה השניה, הו צ'י מין (הקרויה גם סייגון). יש הבדל משמעותי בין הערים הללו. האנוי היא הבירה הרשמית, בה נמצאים המוסדות הציבוריים והיא צפופה ועמוסה.

סייגון, לעומתה, היא הבירה עסקית, עיר מודרנית עם שדרות רחבות וגורדי שחקים. מה שבטוח, בשתיהן יש ה מ ו ן קטנועים!

למעלה מ-70% מהוייטנאמים מוגדרים חסרי דת או שייכים לדת הפולק המקומית. עוד כ-10% הם בודהיסטים ו-8% נוצרים. אבל מקדש הוא מקדש ורוב הוייטנאמים רגילים ללכת אליו לפחות פעם בשבוע, להביא מנחה לאל, להדליק קטורת ולהתפלל.

כמעט בכל מקדש תוכלו למצוא פסלים עם ארבעת היסודות לתפילה: צב וחד קרן מהאדמה, עוף החול ודרקון מהשמיים. המקדשים בנויים לפי תורת הפאנג שווי, עם בריכות מים מלאות פרחי לוטוס וחבצלות מים בכניסה אליהם. 

אם תלכו לאכול במסעדות הרבות הפזורות בערים, תוכלו לראות את האנשים יושבים ברחוב על שרפרפי פלסטיק קטנים מול שולחנות אוכל נמוכים. הכל מתנהל ברחוב – מהבישול, דרך הסעודה ועד לרחיצת הכלים.

כמעט בכל עיר בה ביקרנו הלכנו לשוק המקומי, בו מוכרים תוצרת טריה של ירקות ופירות מיוחדים, בשר ודגים. תמיד היו אטרקציות מעניינות, כמו למשל צפרדעים וברווזים שנמכרים חיים. מידת ההגיינה תלויה כנראה בשעה ביום שבה נמכרים חומרי הגלם.

 

המרק המפורסם ביותר של וייטנאם הוא הפו (Phở), מרק בשר עם אטריות ועשבי תיבול. הנה פה תמצאו את המתכון שלו. במקומות שונים בוייטנאם יגישו לכם אותו עם בקר, עוף או חזיר (פיסות בשר או קציצות) ועם אטריות מסוגים שונים – לבנות, צהובות או אפורות, צרות או רחבות. בכל מקרה מדובר באחד המעדנים. למדנו שבוייטנאם אוכלים את המרק לארוחת הבוקר. אז אם ברומא נהג כמו רומאי… אכן מדובר בארוחת בוקר מנצחת!

 

   

המאכל השני המפורסם של ויאטנם הוא הבאן-מי, לחמניית באגט טריה, מרוחה בפטה כבד, עם פיסות בשר, עשבי תיבול וצ'ילי. שריד לכיבוש הצרפתי. בהוי אן ביקרנו במסעדה שהפכה למפורסמת אחרי שאנתוני בורדיין (מנוחתו עדן) סיפר בשבחה ושם מדובר כמעט במפעל באן מי, עם כל שרשרת היצור – תראו פה למטה.

ומה עוד טעים לאכול?

• Bánh cuôn – אטריות אורז רחבות מאוד המוגשות עם פטריות קצוצות, בשר חזיר טחון ובצל מטוגן שאוכלים עם רוטב דגים ועלי נענע. אחד התענוגות!
• ספרינג רולס מעלי אורז טריים, שמגלגלים בתוכם חסה, בשר בקר או פירות ים, ירקות ועשבי תיבול וטובלים ברוטב דגים ופלפל צ'ילי קצוץ (שהוא, אגב, עדין יותר בטעמו מזה התאילנדי שאנו מכירים).
• ספרינג רולס מטוגנים ממולאים בשר או פירות ים
• פנקייק מקמח אורז ממולא בשר ושרימפס
• סלט פפאיה ירוקה או מנגו ירוק
• לחמניות מאודות ממולאות בשר או מחית שעועית
• מורנינג גלורי – עלי תרד מים מאודים, המוגשים עם פרוסות שום
• קינוח שעועית, חלב קוקוס עם קרח כתוש
• פירות נהדרים כמו אגוזי קוקוס, מיני-בננות (Lady Finger banana), דרגון-פרוט, ג'ק-פרוט, אננס, ליצ'י, מנגוסטין, רמבוטן, לונגן
• וכמובן אורז. וייטנאם מגדלת הרבה מאוד אורז והוא משמש את תושביה לארוחת צהריים וערב.

אבל בוייטנאם היה גם נהוג לאכול מאכלים שנדיר למצוא היום. אולי לא מפתה לאכול בקריאה אבל מעניין מהבחינה האנתרופולוגית:

• blood pudding – הממשלה אסרה על זה כי אנשים הורעלו עקב חוסר בהגיינה
• ביצת ברווז ובתוכה עובר ברווז
• תולעי עץ קוקוס חיות בתוך רוטב דגים וצ׳ילי
• בשר כלב

קינוחים זה לא הצד החזק של הוייטנאמים. כלומר יש את אגוזי הקוקוס ואת הבננות, אבל אין להם "שן מתוקה" כמו למערביים. אם יתחשק לכם משהו מתוק ואתם בהאנוי – לכו לחפש Egg coffee. המשקה הזה מזכיר קצת גלידה חמה – מתוק, עשיר וקרמי (איו לו טעם של ביצה באמת, אם אתם חוששים).

הוייטנאמים הם יצרני קפה והם שותים קפה ממתקן פילטר מיוחד. כשמציעים לכם קפה וייטנאמי עם חלב מתכוונים לחלב מרוכז. המרירות של הקפה עם המתיקות של החלב המרוכז יוצרת משקה נהדר – חם או קר.

בשביל לטעום את המשקה המקורי תצטרכו לעלות לקומה שניה בבניין מגורים, שם תמצאו עדיין את Giang Cafe, בית הקפה השייך למשפחתו של מי שהמציא אותו. כמו הרבה מתכונים שמקורם במחסור בחומר גלם והחלפתו באחר, גם הקינוח הזה הומצא ב-1946 כשהיה מחסור בחלב.

בישראל אפשר להשתמש בקפה פילטר חזק או באספרסו. המתכון פה ניתן לכוס אחת, אבל בשביל הקצפה טובה של החלמון עדיף להכין לפחות שתי כוסות, כי קשה להקציף חלמון אחד בלבד. טוענים שהמתכון המקורי (הסודי) מכיל גם חמאה וגבינה, אבל פה ויתרתי עליהם. כוס הקפה המיוחדת הזו מוגשת בתוך צלוחית עם מים חמים, שמטרתם לשמור על חום המשקה.

(Egg Coffee  (Cà Phê Trứng

1 כוס

החומרים

• אספרסו כפול
• 1 חלמון ביצה
• 3 כפות חלב מרוכז

אופן ההכנה

1. מזגו את הקפה לכוס.
2. במיקסר הקציפו את החלמון זמן רב עד שהוא הופך לבהיר ומלא אוויר. זה לוקח כמה דקות אז אל תחפפו.
3. הוסיפו את החלב המרוכז בהדרגה לקציפה והמשיכו להקציף עד 2-3 דקות.
4. העבירו את הקציפה לתוך כוס הקפה והגישו.

בתיאבון!

יש פוסט #2 על וייטנאם – אולהלה, מה שמחכה לכם שם!

זכרונות טעימים מאיטליה

חזרתי מסוף שבוע ברומא, עם זכרונות נעימים של הרבה פחמימות טעימות. כמובן שהבאתי איתי חזרה במזוודה כמה וכמה מזכרות כדי להקל על הנחיתה. אני משתדלת לעבור בדוכני שוק, במעדניות ובסופרמרקט בכל עיר שאני מגיעה אליה, להצטייד בגודיז.

הפעם הבאתי איתי פטריות פורצ'יני נפלאות שיובשו באופן מסורתי, כלומר באוויר ולא במכונה, כפי שאנו מכירים מהאריזות בסופרמרקט. קשה להישאר אדישים לריח שהן מפיצות, עם ארומה אדמתית נעימה.

במעדניה הנפלאה Roscioli רכשתי Saba di Mosto Cotto. זהו המיץ המופק מהכבישה הראשונית של הענבים, כולל השדרות והקליפות. את המיץ הזה מבשלים ומצמצמים לסירופ שהוא מתוק-חמצמץ נהדר. משתמשים בו כמו שמשתמשים בחומץ בלסמי בבישול – מזרזפים מעל חסה, גבינות, פירות וקינוחים. הנה פה תמצאו איך מכינים מוסטו קוטו בבית.

וכמובן, נקניקים – פרושוטו, סלמי עם זרעי שומר, פנצ'טה; וגבינות – פרמזן מיושנת, ריקוטה סלטה וטומינו (Tomino).

טומינו היא גבינה מפיימנוטה, שנראית כמו קממבר קטן. הקאץ' הוא שלא אוכלים אותה טריה, אלא מטגנים אותה במחבת או מכניסים לתנור למצב גריל לכמה דקות. אפשר לעטוף אותה בפרוסת פנצ'טה או בפרושוטו אבל לא חייבים. הלב שלה נמס והופך לנוזלי, בעוד שהציפוי נעשה קריספי. אני טפטפתי מעליה מעט מוסטו קוטו מהסיפור הקודם והנחתי על ברוסקטה. אנחות התענוג נשמעו למרחוק.

במאפיה בשוק קמפו די פיורי הקרינו בטלויזיה שהיתה תלויה על הקיר איך מכינים מיני מאפים. בין היתר תפס את עיניי מאפה בצק עלים עם פרושוטו וגבינת פונטינה שנראה קל וטעים. מדובר במאפה בלתי כשר בעליל ואם אתם מקפידים על כשרות תוכלו לדלג או להיות יצירתיים ולחשוב מה מתאים לכם להחליף פה.

המאפה נקרא Sfoglia alla Valdostana ולפי שמו, מקורו מחבל Valle d'Aosta השוכן בחלקה הצפוני של איטליה, על גבול צרפת. מה שנקרא פרושוטו הוא למעשה שינקן – מבושל או מעושן, לפי טעמכם. והפונטינה (Fontina) היא גבינה מקומית מחבל הארץ הזה, חצי קשה עם ארומות של פטריות ואדמתיות. משתמשים בה גם בהכנת פיצה וטוסטים שכן היא נמסה היטב.

ההיצע המקומי שלנו איפשר לי להשתמש בשינקן אבל לא מצאתי פונטינה. יכולתי להחליף אותה בגאודה או בגרוייר, שהן גבינות דומות לה מבחינת רמת הפיקנטיות, אבל מכיוון שרציתי פה גבינה שנמסה היטב, מבלי לוותר על הארומות המיוחסות לה, היא הוחלפה אחר כבוד בשילוב של פרוסות מוצרלה קשה ופטריות הפורצ'יני המיובשות שהבאתי איתי מאיטליה.

אפשר להכין את המאפה בצורת עוגה עגולה ולפרוס ממנו משולשים או בצורה מלבנית ואפילו כמאפים אישיים – לא משנה איך, מדובר במאפה קליל להכנה וטעים ברמות, שיכול לשמש אתכם לארוחת ערב או במקום הסנדוויץ' של הילדים לבית הספר.

מאפה בצק עלים איטלקי במילוי נקניק וגבינה Sfoglia alla Valdostana

החומרים

• 600 גרם בצק עלים
• 6 פרוסות שינקן
• 9 פרוסות מוצרלה קשה
• 20 גרם פטריות פורצ'יני מיובשות, שהושרו במים רותחים כ-15 דקות ונסחטו (לא חובה)
• ביצה טרופה

אופן ההכנה

1. חלקו את בצק העלים לשני מרובעים שווים ברוחב של כ-30 ס"מ כל אחד. את החלק הראשון הניחו על תבנית אפיה.
2. הניחו את פרוסות הנקניק, כך שיכסו את הבצק, אבל השאירו שוליים.
3. מעל הנקניק פזרו את הפטריות ומעליהן הניחו את פרוסות הגבינה.
4. הברישו את שולי הבצק במעט מהביצה הטרופה, הניחו את עלה הבצק השני וסגרו אותו היטב עם החלק התחתון – אפשר במזלג או להדק ביד.
5. הברישו את עלה הבצק העליון בביצה הטרופה, תוכלו לסמן את החתיכות בסכין והכניסו לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות לכ-25 דקות עד להזהבה. הגישו חם או בטמפרטורת החדר.

בתיאבון! 

השוונץ:

יקב רמת הגולן השיקו ממש עכשיו את ירדן רום 2014 ואת ירדן קצרין 2014. בזמן שהטרנד העכשווי של היקבים הישראליים הוא להשקיע בייצור ובשיווק יין שיתאים בטעמו ובמחירו לקהל הרחב, מקפידים ביקב רמת הגולן לקדם גם יינות פרימיום מהסדרות הגבוהות לחובבי היין.

שני היינות מבוססים על מיטב הענבים של היקב, מתיישנים בחביות עץ ומכיוון שמדובר ביינות עוצמתיים ועשירים בטעם, מומלץ לא לפתוח אותם לפחות עשר שנים מהביקבוק. ירדן רום 2014 מורכב מ-48% קברנה סוביניון, 38% סירה ו-14% מרלו; ירדן קצרין 2014 מורכב מ-84% קברנה סוביניון, 10% מרלו, 3% מלבק ו- 3% פטי ורדו. זהו יין הדגל של היקב ומייצרים אותו משנת 1990. היינות כשרים, מחירם כ–450 ₪.

ועוד כמה מילים על נושא חשוב – יקב רמת הגולן הוא הראשון מבין היקבים בישראל לקבל הסמכה כיקב בר קיימא מטעם תכנית הקיימות האמריקאית. תחשבו על המשמעות החברתית, הכלכלית והסביבתית של הפיכת כל היקבים בישראל לבני קיימא.

צילום: חגית גורן

ררררררומא

לאחר תכנונים ארוכי טווח והכנות אינסופיות טסנו ארבע גרגרניות לרומא, שם חברה אלינו גרגרנית חמישית. כל סוף השבוע הארוך ההוא לא הפסקנו לשיר "איזה כיף לי, איזה כיף" מאת ש. נ. בלחן עממי (בדיחה פרטית בלתי נמנעת)  זה הרי חיוני לבחור שותפות טובות לדרך.

לכולנו זו לא היתה הפעם הראשונה בעיר ולא נזקקנו לעשות וי על האתרים התיירותיים המרכזיים. באנו אליה לחופשה אמיתית של התנתקות ממטלות היומיום, מהעבודה ומהמשפחה ולגיבוש נשי טהור.

 

כשהולכים לאיבוד ברחובות העיר נתקלים לפעמים במיצג אורקולי על חזית של כנסיה ולעיתים אחרות נכנסים הישר לתוך מצעד דתי של מסדר פרואני אשר נושא את דמותו של ישו לוותיקן.

היופי של רומא ניבט מכל חצר ומכל פיאצה קטנה ושכונתית. הלכנו מרחקים רבים ברגל, משני צידיו של נהר הטיבר ולמעשה לא השתמשנו כמעט בכלל בתחבורה ציבורית. אין כמו להכיר מקום דרך הרגליים.

אבל אם אנחנו בעניין המלצות קולינריות, אז אנדיאמו! מוזמנים לגזור ולשמור.

את הקפה של הבוקר שותים לרוב בעמידה על הבר ולכן על תתפתו להיכנס למסעדות בשעה הזו אלא חפשו את המילה Bar בשלטים. לפעמים תוכלו לצרף לקפה שלכם גם טוסט, קרואסון או פוקצ'ה. אף בחירה לא יכולה להיות באמת רעה.

את היום ראשון פתחנו במאסט של השווקים, Campo de' Fiori. נכון, הוא מאוד תיירותי ולא הייתי קונה בו דווקא את האוכל לקחת הביתה, אבל הוא עדיין יפה ושוכן בתוך פיאצה מקסימה.

אם הגעתם בשעות הבוקר לכיכר, כנסו למאפיית Forno Campo De Fiori ובקשו פיצה מורטדלה, שהיא למעשה מן פוקאצ'ה טעימה בטירוף בגודל שמספיק בקלות לשני אנשים.

ארוחת צהריים קלה וטעימה תוכלו לאכול ב-Obicà. זהו מוצרלה-בר עם כמה סניפים באיטליה (ובעוד מקומות בעולם). פיצה עונתית לבנה עם דלעת, בייקון ורוזמרין, צלחת נקניקים וסלט קפרזה חורפי עם פרוסות סלק ודלעת צלויה – הכל היה טעים וטרי ויחד עם קוקטייל שרקחו לנו במקום הרגשנו שעשינו כנראה משהו טוב.

אם מתחשק לכם לעשות פיקניק צהריים על גדות הנהר, לכו למעדניית Roscioli המפורסמת ופנקו את עצמכם במיטב הנקניקים והגבינות האפשריות. זה גם המקום לקנות הביתה יינות, חומץ בלסמי משובח, חריץ גבינת פרמזן מיושנת ושאר מיני מעדנים. אפשר לאכול במקום, חובה להזמין מראש.

 

אם אתם רוצים לבדוק את הקולינריה האיטלקית בסגנון הביתי לכו ל- Ivo a Trastevere – מסעדה גדולה וידידותית למשפחות ולילדים. בין היתר תוכלו לאכול פה פיצות, כדורי מוצרלה מטוגנים, פסטות טובות ופרחי קישואים.

את הקפה של אחרי ארוחת הצהריים אני ממליצה לכם להזמין ב-Cafe Tazza d'Oro, בית קפה ארטיזנלי בן למעלה מ-70 שנה, השוכן ליד הפנתאון. אנחנו הגענו אליו בשעות הצהריים וראינו הרבה אנשים מחזיקים ביד כוס עם קצפת. האיטלקים קוראים לזה קפה קר: שכבת קצפת לא ממותקת, מעליה גרניטה קפה קרירה וחמצמצה ומעל שוב שכבת קצפת לא ממותקת. תשמעו, זה אחד התענוגות אם לא ה-.

מן הידועות היא שאי אפשר לעזוב את רומא מבלי לטעום גלידה. את אחת הטובות תוכלו למצוא בסניפיה של גלידריה Otaleg! בין הטעמים הנפלאים תוכלו למצוא זביונה, בוטנים מלוחים, סורבה שוקולד, קפה ופיסטוק. אי אפשר לפספס באף טעם.

יש מנהג איטלקי מקסים בשם "Aperitivo" שאתם חייבים לתרגל – בשעות אחר הצהריים שלפני ארוחת הערב, ברים ומסעדות מגישים קוקטייל ולצידו תקרובת. הראש מסתדר כמו שצריך עם אפרול שפריץ שמוגש יחד עם זיתים, תפוצ'יפס ומיני-פיצות. הפי האוור שהכי פותח את התיאבון.

אם אתם מאוהבי הדגים ופירות הים, פנקו את עצמכם בארוחת ערב במסעדת Quinzie & Gabrieli. התפריט אינו זול אבל האיכות שווה. טרטר טונה ספגטי תוצרת בית עם סרטנים ושרימפס ברוטב עגבניות וטירמיסו עם פירורי בצק ספוגים בקפה וקצפת מעל. קשה, קשה.

לארוחת ערב קלילה מומלץ להיכנס ל-La Prosciutteria. המקום פצפון, כוך ממש, והישיבה היא על שרפרפים. לא ניתן להזמין מקום, שכן הם מעידים על עצמם שזו למעשה אינה מסעדה כי אם מעדניה. מזמינים נקניקים וגבינות בקופה ומקבלים קרש עץ ענק עליו מונחים גם כמה מינים של אנטיפסטי, לחם ויין במחירים מצחיקים. ארוחת ערב מהנה וטעימה!

 

אם אתם מחבבים ברי יין, לכו ל-Enoteca Cul de Sac. הסומליה מקצוען, תפריט היינות ענקי (לא היינו מצפים לפחות) והאווירה נעימה ולא רשמית. במיוחד זכורים לטוב פטה כבד עם קוניאק, גבינת פקורינו מיושנת ולזניה בשר שליוו את היין (כי זה הסדר הנכון פה). חובה להזמין מקום.

את הזמן אחרי ארוחת הערב כדאי שתנצלו כמו המקומיים – לכו לבר קוקטיילים. אנחנו הלכנו בעקבות ההמלצה לבר הסודי Jerry Thomas Speakeasy. אם תלכו ברחוב הקטן בו הוא נמצא לא תבחינו בו. לאחר בחינה מדוקדקת של הכתובת עמדנו מול דלת ברזל כבדה ומישהו אמר לנו דרך חלון קטן בדלת שהוא מוסיף אותנו לרשימת ההמתנה, מכיוון שלא הזמנו מקום. ברור שנכנסנו בסוף!

הבר הזה נבחר כמה פעמים לאחד מ-50 הברים הטובים בעולם. הוא מדמה את הברים הסודיים והאפלוליים של תקופת היובש בארה"ב, עליהם דיברו בשקט שכן הם מכרו אלכוהול באופן לא חוקי. הבר הזה נחשב לאחד ממעוזי הברנז'ה של ברטנדרים בזכות איכות חומרי הגלם וההכנה המקצועית של הקוקטיילים. פייר, הקוקטייל ששתיתי שם היה ראוי לכל התשבוחות – הוא היה על בסיס ג'ין עם מיץ לימון, סירופ לוונדר, ליקר סיגליות וביטר של ורד הבר. נפלא!

אז אכלתם ארוחת ערב ויש לכם עוד אנרגיות? לכו לשמוע מופע ג'אז ב- Gregory’s Jazz Club. תמורת 20 יורו תקבלו את אחד הדילים השווים בעיר – כרטיס כניסה למופע ג'אז שמתרחש ממש לנגד עיניכם פלוס קוקטייל לבחירתכם. סיום נאה לערב.

השוונץ:

הנה כמה המלצות נוספות לחוויות בעיר:

• אמנות – בעיר יש כעת תערוכה עם יצירותיו של אנדי וורהול. העבודות שלו תמיד עושות נעים ושמח בלב. עד פברואר 2019.

• שוק פשפשים –  בכל יום ראשון תוכלו ללכת ל-Mercato di Porta Portese, שוק ארוך ובלתי נגמר כמעט, המתפרש לאורכם של כמה רחובות מעברו של הטיבר (זה יהיה הספורט היומי שלכם). יש הרבה בגדים יד שניה ושמונצעס, אבל אפשר למצוא גם תיקי וינטאג', עתיקות ועוד.

• שוקי אוכל זו אהבה גדולה שלי. תוכלו לבקר בשווקים יומיים, אותם מקימים בבוקר ומפרקים אחר הצהריים אבל יש גם שוקי אוכל קבועים בתוך מבנים גדולים, שאת הכניסה אליהם תמצאו תוך כדי שוטטות ברחוב.

• אל תישארו רק מצידו המזרחי של הטיבר, אלא עברו גם לצידו המערבי ולא רק לוותיקן כי אם גם לשכונות המתויירות פחות – לשכונת Trastevere בחלק הדרומי או לאזור סביב רחוב Via Cola di Rienzo בחלק הצפוני יותר.

והכי חשוב – Buon divertimento!

לאכול כמו רוטשילד בוורשה

לא הספיק לי פוסט אחד על כל הבילויים שעשיתי בוורשה. לא כולם יודעים, אבל יש בום מטורף בסצנה של הקולינריה הגבוהה בעיר. שפים צעירים טסים לארצות אירופה השכנות כדי להתלמד במיטב מסעדות מישלן וחוזרים למולדת עם הרבה ידע, רמה טכנית גבוהה, טונה יצירתיות ותשוקה ליצור ולהגיש אוכל טעים ויפה כאחד.

פסטיבל Fine Dining Week אשר התקיים בתחילת ספטמבר השנה העניק למזמינים מראש את האפשרות ליהנות מתפריט טעימות של חמש מנות במיטב המסעדות היוקרתיות של פולין, במחיר של 119 זלוטי בלבד (לא כולל שתיה), שהם כ-119 שקלים. כלכלי במונחים מקומיים וכלום במונחים שלנו.

אגב, בכל המסעדות הציעו גם תפריט צמחוני (לפעמים הצמחוני כלל דגים ולפעמים ללא מנות מן החי בכלל) וברוב התפריטים נכללו משעשעי חיך בין לבין המנות. בנוסף, הוצעה אפשרות להתאים כוס יין לכל מנה; באופן אישי, השתדלתי לטעום יינות פולניים. היתה מסעדה אחת שהפליאה בהתאמת וודקה לכל מנה, תענוג יוצא דופן, הכי רחוק מהדימוי שיש לה (קראו פה למטה).

גלידה! – זהו כנראה הטרנד הכי מטורף כרגע בוורשה. אם תסתובבו ברחובות תראו הרבה שלטים עם המילה "Lody", גלידה בפולנית. גם במסעדות טעמתי גלידות בטעמים מיוחדים כמו כוסברה, חזרת ועוד.

את הפוסט הזה צריך לקרוא על בטן מלאה, כי לפניכם כמה מהתפריטים המיוחדים של המסעדות בהן סעדתי, באירוח מלא ונדיב של משרד התיירות של ורשה. חלק מהמנות מופיעות בתפריט הרגיל ואחרות הוגשו במיוחד לרגל הפסטיבל. יש עוד פסטיבלים של אוכל שוורשה מקיימת במהלך השנה, אבל פסטיבל נוסף כזה יתקיים בפברואר 2019 ואני ממליצה לכם כבר להזמין כרטיסים!

Kieliszki

פרוש השם בפולנית הוא "כוסות" ואכן מיצג מרהיב של כוסות יין מקשט את המסעדה, אשר נותנת ליין חשיבות לא פחותה מזו של האוכל. תוכלו למצוא פה מנות מהמסורת הקולינרית הפולנית, מעודכנות ומבוססת על התוצרת של החקלאות המקומית. למסעדה הזו יש מסעדה אחות בעלת אותו השם ועוד מסעדות השייכות לאותה קבוצה.

למנות שאכלנו בארוחה פה הותאמו יינות פולניים והיין שמצא חן בעיניי ביותר היה המבעבע לפתיחה בשם GostArt. שילוב של ענבי ריזלינג, פינו גרי ופינו בלאן, יבש במידה ולאגנטי מאוד.

מנה ראשונה – טרין חזיר מוגש עם פרוסת עגבניה, עירית וגרעיני דלעת או פרוסות קולורבי בציפוי פירורי לחם בחמאה שרופה.

מנה שניה – טרטר בקר מוגש עם מיונז שזיפים, נבטי צנונית, עירית וצ'יפס או פרוסת עגבניה על קרם פרש מוגשת עם דומדמניות לבנות מוחמצות.

מנה שלישית – מרק עגבניות צלול עם עגבניות מיובשות עם פילה סרדין, שום, עירית ועלה דפנה או דג טרוטה מוגש עם חומעה, אגוזי לוז, סלרי, תפוח ואלדרפלאואר.

מנה רביעית – פרוסת בלק פודינג מוגשת עם מלפפון כבוש, חרדל אפרסקים, פרחי שמיר ופטרוזיליה או כופתאות ממולאות גבינה מוגשות בתוך ציר עם בצל מטוגן, שעועית ירוקה חתוכה דק, גבינה מגורדת ופירורי לחם.

מנה חמישית (קינוח) – פטל וגלידת חלב בליווי שמנת, שוקולד לבן ודבש.

Zoni

המסעדה ממוקמת בחלל שהיה בעבר חלק ממפעל וודקה וסמוך לה, במתחם היפה שעשו לו שימור, עומד להיפתח בימים אלה גם מוזיאון וודקה, בחסותה של חברת Pernod-Ricard, הכולל סיור לימודי וטעימות. סיור מוקדם שערכתי במקום מלמד על ההיסטוריה של הוודקה, ממה מכינים אותה וכיצד פולין אימצה אותה כמשקה האלכוהולי הלאומי ויצרה עבורו תו תקן משלה.

תמצאו גם וודקה כשרה שיוצרה בפולין

במסעדה היפה והמושקעת יש מטבח פתוח, אשר מאפשר לצפות בטבחים מכינים את האוכל. השף שלה Aleksander Baron ידוע בחיבתו לכבישה ולהחמצה של חומרי גלם. הקונספט הייחודי של תפריט הטעימות שלו הפעם היה אוכל מעושן והצילחות היה מהיפים שראיתי. אם אתם מחבבים smoked food רוצו למסעדה הזו.

כוס יין פולני לבן בשם Lasy Roztocza השלים באופן מעולה את הארוחה. היקב העומד מאחורי היין, Dwor Sanna, החל את פעילותו בשנת 2012 והוא חלק מאחוזה הכוללת גם מלון ובר-יין בדרום-מזרח פולין (קרוב ללובלין).

משעשע חיך – דג מעושן על מצע קרם פרש או לפת צלויה בחמאה עם קוג׳י (הבקטריה ממנה מכינים מיסו).

מנה ראשונה – מוס של שקדי עגל עם קרמל וטימין או סלק נא עם קוג׳י על מצע של קרם תפוז.

מנת שניה – מרק בורשט מסלק לבן ופירוגי עם חמאה מעושנת או גלידה מגבינת ברינזה עם תפוח וקינמון.

מנה שלישית – מרק בורשט על בסיס מרק בקר עם פירוגי חמאה מעושנת או שיפוד פטריות צלויות עם מלח שחור בטקסטורה של אדמה ועשב אלפיני (לכל פטריה היה טעם וטקסטורה שונים, אחת המנות הטעימות ביותר שאכלתי בביקור שלי בוורשה).

מנה רביעית – פילה דג חדקן בשרני וצלוי ברוטב שמנת מעושנת ומוס אגסים ופרחי שום או תפוח בר ממולא קרם פטיסייר עם מיורן מצופה ג׳לי – מנה מינימליסטית ויפהפיה של תפוח שחור שהוגש על צלחת שחורה.

מנה חמישית (קינוח) – מוס משמנת וחמאה מעושנות עם ענבר (לא טעיתי!) או מוס מגבינה על שזיף מיובש ובציפוי ג׳לי של שזיף.      

Elixir

המסעדה הוקמה לפני 3 שנים בכיכר המקסימה ליד בנייני התאטרון והאופרה של וורשה, חלק מקבוצת DOM WÓDKI בעלת מסעדות וברים נוספים ברחבי העיר, והיא מופיעה במדריך מישלן בזכות החיבור שהיא יוצרת בין מטבח פולני מודרני לבין וודקה באיכות מעולה. יש להם 600 סוגים של וודקה לבחירה – ראיתי שם אנשים שיושבים גם עם 12 כוסיות. כנראה שוודקה היא באמת סם החיים…

את הדבר הכי חשוב על וודקה, אשר ניתן להכין מדגנים, עשבים או תפוחי אדמה, למדתי שם – יש להחזיק וודקה במקרר ולא בפריזר, על מנת להרגיש את הטעם שלה. מאז שעשיתי את השינוי הזה אצלי בבית, לוודקה יש פתאם טעם מובחן – נסו גם אתם!

משעשע חיך – כוסית מיץ של פטל טרי.

מנה ראשונה – הרינג עם תפוחי אדמה, ביצה ובצל או טרטר בקר. מסתבר שטרטר בקר הוא אחת המנות המזוהות ביותר עם המטבח הפולני בימים אלה והוא אכן טעים ביותר!
למנות שודכה וודקה Sierakow שעשויה משילוב דגנים עם ניחוחות וניל ותפוחי עץ.

מנה שניה – מרק פטל שמנתי מתוק שלו הצמידו וודקה שיפון Belvedere עם לימון לאיזון טעמים.

מנה שלישית – דאמפלינג מעולה במילוי ברווז שהוגש עם רוטב חמוציות ופלחי תפוח בליווי ליקר Saska של שזיפים על בסיס וודקה.

מנה רביעית – בשר חזיר (pork knukle) מוגש עם פירה תפוחי אדמה וגלידת חזרת (!) בליווי וודקה חזרת של Elixir (המותג הפרטי של המסעדה).

מנה אחרונה – פאי תפוחים עם גלידה של עשב זוברוב (פולני) בליווי ליקר וודקה עם קרם קרמל מלוח של המותג הידוע Chopin (לימיטד אדישן, יש בשדה התעופה הפולני ומומלץ מאוד לחזור עם אחד כזה הביתה).

Dyletanci

השם מטעה, מכיוון שלא מדובר פה בקבוצת חובבים כלל וכלל. גם כאן ניתנת חשיבות גדולה לחיבור בין יין לאוכל ובעלי המקום הקימו חנות יין בכניסה למסעדה ואף מייצרים יין משלהם. השף Rafał Hreczaniuk מקבל השראה ממטבחים שונים, תוך מתן כבוד לזה המקומי.

מנה ראשונה – טטאקי טונה עם פלפלים קלויים, גרניטה יוזו וקרם אבוקדו או גזר ואפונה עם גלידה כוסברה וקרקר דגנים.

מנה שניה – טרין של פנינית (guinea fowl) עם האם ממולא פואה גרה, פירה של סלק וסורבה חזרת או עגבניות אדומות וירוקות עם פטל על גבינה תוצרת בית.

משעשע חיך – גלידת ורבנה.

מנה שלישית – פטריות יער, וורבנה ובזיליקום, פירה תפוחי אדמה וגרגרי תירס צלויים. הnנה העונתית המצוינת הזו הוגשה עם יין פולני לבן Hibernal 2016 של יקב DOM BLISKOWICE.

מנה רביעית – חזה ברווז, ראש סלרי צלוי, רוטב שום שחור, בצל ירוק צלוי.

מנה חמישית (קינוח) – קרם קרמל, כדורי מלון ומנגו, סורבה גרניום ושיפונד נענע.

Belvedere

אם אתם מתכוונים להתחתן בקרוב או שיש לכם אירוע עסקי או משפחתי חשוב ומושקע במיוחד, מסעדת Belevedere היא המקום בשבילכם. המסעדה החלה פעילותה בשנת 1991 והיא ממוקמת בלב פארק Łazienki היפהפה בבניין עשוי זכוכית וברזל אשר שימש מאמצע המאה ה-19 כחממה לעצי ההדר של המלך.

על עיצוב המקום מחדש לפני ארבע שנים היה אמון מעצב במות של האופרה הלאומית והוא השאיר בתוך המבנה צמחיה טרופית ירוקה כזכר לאותם ימים, אשר מופיעה גם בפרזול ברחבי אולם ההסעדה. מחוץ למבנה עומד ביתן לאירועים ומסיבות, אשר נמצא כולו בתוך התפאורה המרהיבה של הפארק.

Sebastian Olma הוא השף הנוכחי של המסעדה, זוכה תכנית הטלויזיה טופ-שף בפולין אשר התמחה במסעדותיו של גורדון רמזי בלונדון. הוא יוצר ארבעה תפריטים עונתיים במהלך השנה עם מנות המבוססות על חומרי גלם של חקלאים ויצרנים של בשר, עופות וירקות, אשר מגדלים במיוחד עבורו כמויות קטנות באיכות גבוהה. למסעדה תפריט יינות עשיר ושירות מקצועי. היא מופיעה במדריך מישלן ונחשבת לאחת המסעדות הטובות ביותר בפולין.

השף מכין מנות מהמטבח הפולני אשר עשויות בטכניקה קלאסית בהגשה מודרנית. טעמתי שתי מנות מתפריט הקיץ: ביצה עלומה בציפוי שיבולת שועל על מצע פטריות שנטרל וקצף פרמזן ומרק קרמי של כרישה ותפוחי אדמה עם חרדל, צ'רוויל ו"אטריות" ראש סלרי, אשר נמזג במקום לעיני האורח.

עם כל היופי והפאר, מחיר ארוחת צהריים עסקית במסעדה הוא 71-81 זלוטי (ערך דומה בשקלים) בימי חול ו-129 זלוטי בימי ראשון. 

אם תמשיכו לטייל בפארק תמצאו את הארמון של המלך ששימש אותו לספא ולאירוח, טווסים מתהלכים וגם פסל ברונזה של שופן, הפסנתרן הפולני הכי מפורסם וספסלים שבלחיצת כפתור מנגנים מיצירותיו. בימי ראשון בעונת הקיץ תוכלו להאזין לקונצרטים חיים באוויר הפתוח.

   

תראו מה הבאתי איתי הביתה במזוודה. אני משוגעת על פטריות שזו ממש תחילת העונה שלהן, אז קניתי פטריות משומרות, מחית פטריות ופטריות מיובשות. שלא יחסר. ממליצה להביא גם דבש, ממרח חזרת ושזיפים מצופים שוקולד. אהה, זוכרים את ליקר הוודקה עם הקרמל המלוח? תוסיפו גם אחד כזה. העיקר תבלו יפה.

מילות תודה אחרונות מוקדשות לשלושת המדריכים הנאמנים שהיו לי בוורשה. Kuba Wesołowski המדריך הידען שאפילו מבין ומדבר מעט עברית ושהסכים לטעום איתי כל דבר בכל המקומות, גם כשכבר באמת לא היה לנו מקום בבטן. Małgosia Minta, עיתונאית אוכל ובלוגרית עם הרבה ידע קולינרי וחוויות נפלאות שרק אפשר לקנא ו-Agnieszka Kuś, מדריכה נהדרת לוורשה שאוהבת את החיים הטובים ממש כמוני. תודה רבה גם ל-Anna Przyłuska – Kwiatkowska ממשרד התיירות של וורשה ולהילה אפרתי מהמכון הפולני שממנה הכל התחיל.

* בקרו באינסטגרם של הגרגרנית ותוכלו לראות קטעי וידיאו ותמונות נוספות מהביקור בורשה.

דווקא וורשה, דווקא עכשיו

ללא כל הכנה מוקדמת, קיבלתי הצעה מטעם המכון הפולני בישראל לטוס לוורשה לכמה ימים של שכרון חושים (כלומר, של אוכל ללא הכרה). הייתי ספונטנית ואמרתי כן.

ציפיתי לתגובות הסקפטיות מסביבי. נדמה שרוב האנשים מישראל מגיעים לפולין ל"סיורי שואה" עם בית הספר, המשפחה או הצבא, ביקורים שמטרתם לשמר את הזכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו. תוסיפו לזה את העובדה שהממשלה הפולנית הנוכחית העבירה בפרלמנט את החוק הפוטר את הפולנים מאחריות כל שהיא הקשורה לשואה – כל זה אינו מעלה את החשק לתיירות מסוג אחר.

אבל מניסיוני, ממשלה לחוד ואנשים לחוד. במובן מסוים, קצת מזכיר את ישראל, לא?

הספורט הלאומי שלנו הוא לחפש יעדי תיירות כלכליים לסוף שבוע ארוך, עם אתרים יפים, אוכל טעים ושופינג זול. מסתבר שוורשה יכולה להציע את השילוב של גם, גם וגם.

פולין חוגגת השנה 100 שנות עצמאות וכל הרחובות מקושטים לכבוד האירוע. הגעתי לוורשה לאירוח מלא ונדיב של משרד התיירות של וורשה כולל הדרכה צמודה של מדריכים מקומיים ומבינים והנה ההמלצות שלי. הפוסט טיפה'לה עמוס, אבל יאללה, תזרמו איתי. זה יעשה לכם חשק.

הכיכר המרכזית של העיר הישנה של וורשה

סיור בעיר "הישנה" מגלה את סמלה של העיר – בתולת ים עם רומח וחרב. האגדה מספרת ששתי בתולות ים עלו ליבשה; אחת הגיעה לקופנהגן והשניה לוורשה ועד היום היא נשארה לשמור על העיר.

שווקים

שוק איכרים Forteca Kręgliccy

שוק יומי הפועל בשעות הבוקר בחצר הפנימית של מבצר בלב פארק, היכן ששכן פעם הגטו היהודי. השוק מפגיש יצרנים וחקלאים עם קונים מהעיר ומציע חומרי גלם באיכות גבוהה, בשר ומוצרי חלב ייחודיים וירקות ופירות עונתיים.

אפשר לפתוח את הבוקר בנשנוש בשוק של מיני מאכלים שלא מוצאים בסופרמרקט השכונתי, כמו זני עגבניות מגוונים, ריבות מפירות יער, גבינות משק, נקניקיות וטרינים של בשר, דגים מעושנים ומאפי בצק ממולאים.

Hala Marymoncka ו-Hala Gwardii

שני שווקים מקורים סמוכים זה לזה שהם שריד לבנייני הקו-אופ של התקופה הסובייטית. היום הם משמשים לדוכני אוכל ולפעילויות תרבות. את שוק התוצרת הטריה תמצאו דווקא ביניהם, עם ירקות ופירות עונתיים, גבינות, ביצים ובשר.

החלה עונת הפטריות. איזה כיף!

תראו איזה מבחר של פירות יער!

עוד לא ראיתי שכך מוכרים גרעיני חמניה

יחס רציני ביותר לביצים. יש פה ביצים של תרנגולות ממינים שונים, ביצים עם שני חלמונים, ביצים עם זהב(!) ועוד.

העיקר שיש לחם שיפון חמצמץ

אי אפשר בלי מלפפונים וכרוב כבוש

TARG Śniadaniowy

בתרגום מילולי מפולנית – שוק ארוחת הבוקר. זהו שוק חמוד באווירה שכונתית, עם דוכני אוכל ופעילויות לילדים, אשר מתקיים בכל יום שבת בבוקר בשכונה הצפונית של וורשה ובימי ראשון מתנייד בכל פעם לשכונה אחרת בעיר.

 

Koszyki Market Hall

השוק המקורה הזה נבנה בתחילת המאה ה-20 בסגנון ארט-נובו. הוא נבנה מחדש לאחר המלחמה ושופץ כמה פעמים במהלך השנים. לפני כ-3 שנים הוא נפתח שוב לאחר שיפוצים במתכונתו הנוכחית, כמרכז קולינרי-חברתי. במתחם אפשר למצוא חנויות, ברים, מסעדות ודוכני אוכל רבים, מקום מגניב לצאת אליו בערב.

בתי קפה ופטיסרי

Forum Cafe

בית קפה עם תערובות קפה מצויינות שהם טוחנים במקום. הם גם מגישים ארוחות בוקר טובות, עם לחם וגבינה תוצרת בית.

Café Bristol

קפה בריסטול יושב בקומת הקרקע של מלון בעל אותו שם כבר משנת 1901 וממשיך להגיש את העוגות המפורסמות שלו, כאילו לא היו מלחמות עולם במהלך השנים. על הקיר בכניסה לקפה תוכלו לראות מיצב עם שמות האנשים המפורסמים, פוליטיקאים ואנשי תרבות, אשר התארחו בו.

בית הקפה מגיש "טורט בריסטול" עוד מאז שנפתח; עוגת שכבות עם שזיפים, מחית אגוזי לוז ועוגת ספוג עדינה, מצופה בשוקולד. והקפה טעים ממש!

Odette

אם אתם מחובבי הפטיסרי, תמצאו מיני מגדנות יפהפיים במיוחדים באחד משני הסניפים של פטיסרי Odette. טעמנו שתי דוגמאות מייצגות: פרזייה עם תותי בר קטנטנים הגדלים ביערות ועוגת מוס בצורת שפתיים בשם המנצח "youdhouldbekissed".

 

Lukullus

המקום הזה נראה כמו בית קפה פשוט, אלא שתוכלו למצוא בו ממיטב הקונדיטוריה הצרפתית והפולנית. פה טעמתי pączek, סופגניה פולנית במילוי ריבת עלי ורדים ובזיגוג סירופ סוכר, אשר נאכלת באופן מסורתי לפני הצום המקדים של הפסחא אבל אפשר ליהנות ממנה כל השנה.

מכל מקום בעיר תוכלו לראות את התורן של גג הארמון בוורשה, במקום בו שכן הגטו היהודי במלחמת העולם השניה. הארמון נבנה ב-1951 אחרי המלחמה בסגנון האדריכלי שהיה נהוג לפניה ונמצאים בו היום מוזיאון טכנולוגיה, אקדמיה למדעים, תאטרונים, בית קולנוע, ברים ובתי קפה.

למרגלותיו נשארה הכיכר הענקית שנבנתה ע"י הרוסים עבור מצעד ה-1 במאי. עד היום מתחבטים בוורשה מה לעשות עם הכיכר והארמון, זכר לתקופות אחרות. אפשר לראות בחניה של הכיכר מכוניות ישנות תוצרת פולין שאפשר לשכור ולנהוג בהן בעיר.

מסעדות

Brasserie Warszawska

הבראסרי המצוין הזה נמצא סמוך לפרלמנט הפולני. נכנסתם לתוכו ואתם מרגישים את ההשפעה הצרפתית. על תפריט צהריים תשלמו 29 זלוטי (שהם כ-29 שקלים) עבור מנה ראשונה ועיקרית ותמורת 39 זלוטי תיהנו גם מקינוח. כלום כסף בשביל ההנאה הצפויה לכם.

קיץ או חורף, כל ארוחה פולנית מתחילה במרק. דגמנו מרק מלפפונים כבושים חם, שהוגש עם פיסות בייקון ופרוסות מלפפונים כבושים. בניגוד למחשבה הראשונה שלי (גם שלכם?), לא מדובר פה על מי ההשריה של המלפפונים כי אם בציר בקר בתור נוזל הבסיס של המרק.

טרטר בקר הוא אחת ממנות הדגל של המטבח הפולני, בדומה לזה הצרפתי. כאן מגישים אותו טרי ואיכותי עם טוסטונים ורוטב שמיר-שמנת.

למנה עיקרית טעמתי ניוקי תפוחי אדמה וגבינה שהוגש עם שזיפים וגבינה טריה (הם קוראים לזה גבינת קוטג', אצלנו היו קוראים לזה גבינת משק או טוב-טעם). מנה נוספת שטעמנו היתה מאפה בצק עלים ממולא בדג קוד ועלי תרד ומוגש עם זוקיני וגזר צלויים.

לקינוח, אל תוותרו על כדור הפסיפלורה: מיץ וגרעינים של פרי פסיפלורה טרי חבוי בתוך מוס שוקולד לבן ומצופה שוקולד מריר. וואו!

Alewino

אולי המסעדה הכי מגניבה שהייתי בה, כזו שאני ממש יכולה לראות בעיניי רוחי שהייתי הולכת אליה באופן קבוע אילו גרתי בוורשה. היא התחילה בחנות יין והתפתחה לבר יין-מסעדה, עם האוכל המעולה של השף Sebastian Wełpa. בצניעות רבה הוא עושה שם קסמים מחומרי גלם מעולים המגיעים ישירות ממגדלים ויצרנים ועם הרבה מחשבה על עונתיות וטעם. תפריט היין שלהם כולל למעלה מ-250 תוויות מכל העולם.

פתחנו במרק חומעה שנמזג על תלוליות של מחית תפוחי אדמה ופנקייק בציפוי ביצי טרוטה. המשכנו באחת הצלחות היפהפיות שם – ניגירי הרינג המוגש עם גבינת שמנת ו״אטריות״ תפוחי אדמה צבועות ירוק מאצת נורי, מוגש עם ווסבי פולני (יש דבר כזה!) וביצי טרוטה.

אני מציעה לכם לא להחמיץ גם את מנת הדגל המפורסמת של המקום, זו שפרסמה את השף – "רביולי" מפרוסת ראש סלרי דקה במילוי כרובית עם חמאה שרופה ומעל כרובית טריה מגוררת ושבבי כמהין של קיץ. זה טעים ברמות שקשה לתאר.  

בניגוד לתפיסה הרווחת על המטבח הבשרי של ארצות מזרח אירופה, גם לטבעונים יש סצנה קולינרית מפותחת בוורשה.

Eden Bistro הוא בית קפה-מסעדה טבעוני הממוקם בבניין שהיה סדנת אמנים ובמרכז החצר שלו ניצבת חנות צמחים. הלימונדה שלהם טובה וגם הטאקוס מצוין, עם אבוקדו, עגבניות צלויות, כרוב לבן וצ׳יפוטלה, מוגש בכלי קרמיקה של אמנים מקומיים.

Vegan Ramen Shop הוא כבר מוסד עם מעריצים. המקם מגיש בסה"כ ארבעה סוגים של ראמן, כולם טבעוניים. טעמתי מרק צלול עם ששה סוגים של פטריות ועגבניות צלויות, שמן תפוחים ועלי מיזונה. אוממי בצלחת.

נוסטלגיה

שכונת Praga אשר מעבר לנהר הויסלה עדיין אינה עשירה ומשופצת כמו השכונות בצד השני, היכן שהעיר הישנה, אבל צעירים מתחילים לגלות אותה ולהתיישב בה.

באותה החצר – מימין: מקום לתפילת נוצרית, משמאל: סימנים למזוזה על משקוף הכניסה

במתחם הסמוך לשוק הישן שאיננו עוד, החלה לפעול לפני כמה שנים מסעדה קטנה בשם ״!Pyzy, Flaki Gorące", בעברית "כופתאות, מעיים חמים!", מחווה לאופן שבו קראה המוכרת בשוק ללקוחותיה. המקום קטן ומלא אנשים שאוכלים במקום או לוקחים הביתה מאכלים בתוך צנצנות זכוכית, בדיוק כפי שהיו קונים בזמנו בשוק. טעמנו שם כופתאות תפוחי אדמה ממולאות בשר ומרק Żurek, מרק חמצמץ על בסיס לחם שיפון עם פיסות בשר ופרוסות ביצה קשה, שניהם מוגשים בתוך צנצנות.

 

המשטר הסובייטי דאג לתזונה של החברים בפולין באמצעות קנטינות מסודרות, בהן ניתן היה לרכוש אוכל משביע ומזין במחיר מינימום, בוקר, צהריים וערב. למקומות הללו קראו בשם "Milkbar", שכן בבסיסן עמד הרעיון להעניק ארוחה עם חלבון לסועדים (לנו יש אסוציאציות אחרות לגמרי מהשם הזה).

יש כמה מקומות כאלה שעדיין פועלים ברחבי העיר, עם רשימת המאכלים המוגשים בהן תלויה על הקיר. תוכלו לראות שם סועדים, בעיקר מבוגרים אבל לא רק, אשר עומדים בתור מול אשנב ההגשה ואוכלים על שולחנות פורמייקה וכסאות פשוטים או לוקחים מנות הביתה בכלים שלהם. הרבה בשר אין שם, אבל יש ויש כופתאות שונות, פירוגי, כרוב ממולא, מרקים ועוד.

נכנסנו למילק-בר כזה בשכונת פרגה שקיים כבר משנות החמישים ולא נסגר אחרי התקופה הקומוניסטית. לקחנו שתי מנות ממסורת הבישול המקומית – פירוגי בסגנון רוסי, כלומר עם מילוי של מחית תפוחי אדמה וגבינה בתיבול פלפל שחור וחמאה עם בצל מטוגן בהגשה; וכופתאות תפוחי אדמה במילוי שזיפים על מצע של רוטב שמנת. היה פשוט, מזין וטעים, כמובטח.

אכלתם המון ואתם זקוקים לאיזו הליכה טובה? עיריית וורשה שיפצה את הטיילת שעל נהר הויסלה ונעים לצעוד שם. אפשר להיכנס גם למוזיאון האמנות המודרנית או למוזיאון הטבע הסמוכים.

 

נו, השתכנעתם?

הפוסט הבא יוקדש למסעדות יוקרה בוורשה, עם אוכל מעולה ובמחיר שווה לכל כיס. במסגרת פסטיבל Fine Dining Week אפשר היה ליהנות שם מתפריט טעימות של חמש מנות ב-119 זלוטי, שהם כ- 119 ש"ח. מחיר מצחיק, נכון? גם אם פספסתם את הפסטיבל הזה, מחירי המנות בתפריטים הרגילים אינם יקרים.

מילות תודה אחרונות מוקדשות לשלושת המדריכים הנאמנים שהיו לי בוורשה. Kuba Wesołowski המדריך הידען שאפילו מבין ומדבר מעט עברית ושהסכים לטעום איתי כל דבר בכל המקומות, גם כשכבר באמת לא היה לנו מקום בבטן. Małgosia Minta, עיתונאית אוכל ובלוגרית עם הרבה ידע קולינרי וחוויות נפלאות שרק אפשר לקנא ו-Agnieszka Kuś, מדריכה נהדרת לוורשה שאוהבת את החיים הטובים ממש כמוני. תודה רבה גם ל-Anna Przyłuska – Kwiatkowska ממשרד התיירות של וורשה ולהילה אפרתי מהמכון הפולני שממנה הכל התחיל.

* בקרו באינסטגרם של הגרגרנית ותוכלו לראות קטעי וידיאו ותמונות נוספות מהביקור בורשה

הו אמסטרדם, ווי מדאם

איזה כיף לצאת לחופשה. עוד יותר כיף לטוס לחופשה בחו"ל. ואפילו עוד יותר כיף כשמדובר בביקור באמסטרדם.

יש משהו נעים בעיר הזו שהיא כמו כפר בתוך עיר. היא לא מאיימת בגודל שלה, יש בה הרבה פארקים והשיחוק הגדול הוא התעלות המשתלבות ברחובותיה. לא רק שהן יפהפיות והופכות אותה ממש לגלויה חיה, אלא שהן גם מקררות את האוויר, יתרון עצום בקיץ הזה.  

הנה מספר המלצות מביקורנו זה. הברורה מאליה היא לטייל ברגל, ללכת לאיבוד ברחובות הקטנים בין לבין התעלות ולקנא קנאה עזה בתושבי העיר. התלהבתי מאוד מהגינון שלהם – בכניסה של כל בית תמצאו אדניות ועציצים של פרחים, כמה יופי בעיניים!

עוד המלצה – שכרו אופניים, כי פה רוכבי האופניים הם השולטים בכביש. הארץ שטוחה אז קל לרכוב, לא צריך להסתבך עם שכירת אוטו ורואים את העיר מנקודת מבט קצת אחרת.

נהננו מאוד מביקור במוזיאון סטדליק (Stedelijk), מוזיאון לאמנות מודרנית. יש בו כמה קומות, עם יצירות קבועות ומתחלפות. בתערוכה המעלפת של Studio Drift מציגים אובייקטים ופסלים עם טונות של יצירתיות, כמו למשל מנורות נעות שנפתחות ונסגרות כמו פרחים יפהפיים, מנורות אחרות שמורכבות מה"סבא" של הסביונים שהורכבו עליהן ועוד. יש בעבודות שלהם משהו מדיטטיבי, מהמם ביופיו וסוחף.

אחרי כל זה, ברור לי שאתם ממתינים להמלצות קולינריות. אז יש את הקלאסיקות ההולנדיות המפורסמות – הרינג וצ'יפס. אבל מה עוד? 

ההולנדים שכבשו את אינדונזיה, הביאו אליהם גם את האוכל יחד עם האנשים. תוכלו לגלות מסעדות אינדונזיות רבות הפזורות בעיר. המאכל המפורסם ביותר הוא "שולחן אורז" (rijsttafel). יחד עם קערת אורז מאודה וקערת אורז מטוגן תקבלו מבחר צלוחיות עם טעימות מהמטבח האינדונזי – ירקות, בשר, עוף ודגים, ברמות חריפות שונות. אז זהו, אם אתם ממש לא אוכלים חריף, גם ה"לא חריף" שלהם הוא פיקנטי. לאוהבי החריף מדובר בהנאה ובטעמים שונים ומעניינים. אנחנו דגמנו את זה של מסעדת Tempo Doeloe, עליה המליץ אנתוני בורדיין הי"ד. 

מסעדה מתוקה לארוחת בוקר היא The Avocado Show, אשר מגישה מנות עם… ניחשתם נכון. טוסט אבוקדו, אגס בנדיקט עם בייקון או סלמון ואבוקדו ואפילו פנקייק ומייפל עם אבוקדו. לאוהבי הפרי שמתגעגעים אליו נואשות בקיץ הישראלי, זו הנאה אמיתית. 

אם בקיץ עסקינן, ובישראל בפרט, פירות ים הוא עוד עניין לגעגועים. The Seafood Bar היא רשת מסעדות משפחתית עם ארבעה סניפים אשר מתמחה בפירות ים טריים. מי שאוהב (אני!) יהנה ממגשי שרימפס, צדפות, סרטנים, שבלולים ושאר שרצים, נאים או צלויים, מוגשים עם הסכו"ם המתאים לעבודה. בסוף הארוחה השולחן נראה כמו הצרות שלי, אבל הכל היה טעים ברמות.

המסעדה שהכי אהבנו, היהלום שבכתר המלך ההולנדי וילם-אלכסנדר, היתה Breda. היא קרויה על שם עיר בדרום הולנד, ממנה הגיעו הבעלים והיא מגישה אוכל הולנדי-בינלאומי מודרני, עם משעשעי חיך, תפריט יין גדול וכל הטקס, אבל יושבים לשולחנות עץ ליד התעלה בשיא הנינוחות.

מנות כמו הרינג בין פרוסות דקות של קולורבי על פירה כרובית, בשר טלה רך שהוגש על מחית ארטישוק עם פיסות ארטישוק ולקינוח קרם דובדבנים ופנה קוטה וניל עם סורבה סלק, דובדבנים טריים וקראמבל תה ורדים. ועוד משעשע חיך של גספצ'ו ירוק להתחלה ושל גבינת עיזים ודבש ושזיף מיראבל לפני הקינוח. ברור שיין לבן צונן ונהדר שלגמנו עם כל הטוב הזה. מה עוד צריך האדם בחייו? לכו בצהריים ותשלמו חצי מחיר. תענוג! 

אתם בעיר בשבת? לכו לאחד השווקים היומיים, עם דוכנים שעושים חשק לקנות ולבשל. תמצאו שם בין היתר Poffertjes – מיני-פנקייקים עגלגלים ונהדרים. אל תטביעו אותם בשוקולד או בקצפת, אלא אכלו אותם כמו ההולנדים – עם אבקת סוכר ותועפות חמאה. אוי שזה טוב.

ומה תביאו חזרה הביתה? ברור שגבינת גאודה (חאודה בהולנדית), עדיף כזו שקניתם בשוק. יש הרבה סוגים וטעמים, בחרו מה שאתם אוהבים. אני גם מאוד מחבבת את המטבלים האינדונזיים אז רכשתי לי סמבל עם צ'ילי חמצמץ במעדניה אינדונזית בעיר. בשדה התעופה תוכלו לקנות הרינג מצונן בקופסה טרמית.

השוונץ:

בכל עיר שאני נוסעת אליה אני מבררת על סיורי האוכל שמתקיימים בה, כי אין כמו המקומיים לגלות את הסודות הפחות תיירותיים והיותר אותנטיים. אם אתם עם ילדים, נוח יותר להשתתף בסיור כזה בעברית.

Streat Bites הוא הסיור של ענבל וגיא, שני פודיז שהם זוג בחיים, גרים בעיר ואוהבים את האוכל שלה. צעדנו לאורכו של שוק Albert Cuyp, השוק הגדול ביותר באירופה שנמצא באמסטרדם. טעמנו מעדנים אינדונזים וסורינאמים, אכלנו גבינות, ראינו איך מפלטים הרינג, כיצד מכינים ואפלים הולנדיים (stroopwafel) וכמובן שאכלנו צ'יפס כמו שההולנדים אוכלים אותו – עם מיונז, בצל חי ורוטב סאטה בוטנים. אם אתם מתכננים טיול לעיר, לא תרצו להפסיד את הסיור הזה. בואו רעבים!