לא קופאים על השמרים גם בחג המולד

פריז הקרה מקושטת כולה בשרשראות של נורות צבעוניות המבשרות ברחובות את בואו של חג המולד, חלונות הראווה של החנויות מתחרים זה בזה מי מקושט יותר וכל האווירה מרגשת.

לכבוד חג המולד גם האתרים והבלוגים ברשת חגיגיים ומלאים בהמלצות למאכלי החג. בשר צלוי, עוגת פירות, שמפניה ועוד מאכלים שמכינים פעם בשנה. בצפון צרפת ובבלגיה נהוג לאכול בחג Cougnou, לחמניית בריוש מתוקה המכונה גם "הלחם של ישו" ושצורתה באה להזכיר תינוק עטוף, משה בתיבה סטייל, רק עם ישו…

כשמזכירים שמרים, אני נקראת אל הדגל ומתייצבת במטבח. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחגיגה של חמאה שמעניקה למאפה רכות מפתה. נהוג להוסיף ללחמניה הזו צימוקים ופניני סוכר, אבל אפשר בהחלט לגוון עם שוקולד צ'יפס או חמוציות. כשומרת מסורת ידועה, הכנתי את לחמניית הבריוש ליום ההולדת של ישו בלי שינויים. ילדים יטבלו אותה בשוקו חם; אני שידכתי לה מבעבע, כי אם כבר חגיגית אז עד הסוף.

Cougnou – בריוש צימוקים ופניני סוכר

4 יחידות

החומרים

  • 180 מ"ל חלב פושר
  • 11 גרם שמרים יבשים
  • 500 גרם קמח לבן
  • 80 גרם סוכר לבן
  • 1/2 כפית מלח
  • 100 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות
  • 2 ביצים
  • 60 גרם צימוקים כהים
  • חלמון ביצה להברשה
  • 15-20 גרם פניני סוכר (להשיג בחנויות מתמחות)

פפפ

אופן ההכנה

  1. מזגו חלב פושר לקערת מיקסר עם וו לישה ופזרו מעל את השמרים. הניחו לכמה דקות לתסיסה.
  2. הוסיפו לקערה קמח, סוכר ומלח והתחילו ללוש במהירות איטית.
  3. הוסיפו גם חמאה וביצים ולושו עוד כ-10 דקות במהירות בינונית עד שמתקבל בצק גמיש ורך.
  4. צרו כדור מהבצק ותנו לו לנוח בקערה, מכוסה בניילון נצמד, כשעה, עד להכפלת נפחו (בחורף אפשר גם שעה וחצי).
  5. חלקו את הבצק ל-4 יחידות, שטחו כל אחת מהן ופזרו צימוקים עליה. כדררו את הבצק לכדור עם הצימוקים בתוכו.
  6. חלקו כל כדור בצק לשני חלקים 2/3-1/3 ואת החלק הקטן חלקו שוב לשני חלקים שווים.
  7. את כדור הבצק הגדול גלגלו לגליל ואת השניים הקטנים לכדורים, אותם הצמידו משני צידי הגליל המרוחקים יותר.
  8. כסו שוב את הבצקים בניילון נצמד ותנו להם לתפוח כ-45 דקות נוספות.
  9. הברישו את הבצקים בחלמון ביצה ופזרו מעל את פניני הסוכר.
  10. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-25-30 דקות, עד להזהבה.
  11. מאפי שמרים הכי טעים לאכול כשהם טריים, אז מומלץ לצרוך מיד או לפחות באותו היום. אם מתחשק לכם להשאיר ליום שאחרי, כדאי להכניס לתנור חם לכמה דקות לפני שאוכלים.

בתיאבון!

 השוונץ:

מחפשים מבעבע לחגוג איתו את סיום שנת 2017? ירדן בלאן דה בלאן 2009 של יקב רמת הגולן עושה לכם את העבודה ובגדול. מבעבע יבש ואלגנטי, עם חמיצות עדינה והרבה רעננות. עם לא פחות מזה נתחיל את שנת 2018!

מודעות פרסומת

פרפרנית, הגרגרנית מתארחת ב"פריזאית"

"פריזאית", האישה עם הבלוג הנהדר לאוהבי פריז באשר הם, הציעה לי לכתוב על חמש חוויות נעימות וטעימות מביקורי האחרון בפריז. כבוד גדול! היה קשה לבחור, אבל הנה כמה המלצות שוות במיוחד שיעשו לכם חשק לקנות כרטיס טיסה, גם בדצמבר.

– –

לפני 20 שנה חזרתי מפריז לאחר שגרתי בה כמה שנים. משהו בה נשאר בי, כנראה לתמיד. פרנקופיליה היא כמו החתמה, שהרי מאז חזרתי לפריז עשרות פעמים ולעולם אינני שבעה. אני תמיד מתרגשת לקראתה, כמו שפוגשים בן משפחה אהוב.

ואם אפשר להיתלות באילנות גבוהים: "סופרים צריכים שיהיו להם שתי ארצות, זו שהם שייכים אליה וזו שהם חיים בה באמת. זו השנייה היא רומנטית, היא נפרדת מהם עצמם, היא אינה אמיתית אבל היא באמת קיימת" (גרטרוד שטיין, פריז, צרפת).

לפני שאני מגיעה לפריז אני מתכננת ומתכוננת לקראת המקומות בהם אבקר. ברור שאני חייבת להגיע לאלה הקבועים, שהם כמו בית שני עבורי; לקפה מתחת למלון, שם יודעים איך אני אוהבת את הקפה והטארטין שלי בבוקר; לשוק הקרוב דרכו אני מגיעה אל הרחוב המוליך אל הסיין. ומנגד, משתוקקת להכיר מקומות חדשים ולהפתיע את עצמי גם בפריז המתחדשת.

אני משתפת אתכם בכמה המלצות מהנסיעה האחרונה. סעו אליה בשניים לסוף שבוע רומנטי, ברביעייה למפגש חברים וגם לבד, לגילויים מסעירים עליכם ועל העיר.

Bistro Paul Bert

ביסטרו בן כ-30 שנה, המציע את הקולינריה הצרפתית הוותיקה במיטבה. נכנסנו אליו ביום בו התחיל השלג הראשון בחורף לרדת והוא שימש לנו מקום מפלט. הביסטרו ממוקם במה שהיה לפניו Boucherie (קצב) ומקררי הבשר שלה משמשים כיום את הביסטרו לקירור בקבוקי יין. הביסטרו הזה אהוב על רבים כי השף שלו משתמש בחומרי גלם טריים ועונתיים ישר משוק אליגרה הסמוך והוא גם חובב יין. לא צריך הרבה יותר מזה.

הארוחה נפתחת בגוז'ר, אותן פחזניות גבינה חמודות, שמוגשות לשולחן לכל סועד עוד טרם הגיע האוכל. אפשר להזמין ארוחה עסקית בצהריים במחיר מופחת או לבחור מנות מהתפריט השלם. בואו נגיד שאם אתם שם, מומלץ להזמין את הביצים העלומות ביין אדום וציר בקר, מנה צרפתית קלאסית ולנגב בהרבה לחם את הרוטב. ולקינוח – סופלה גראנד מרנייה גדול, שמתחשק להיכנס לתוכו וללקק את הדפנות.

18 rue Paul Bert, 75011

L'Ami Jean

מסעדה קטנה מלאת אווירה של שף עם אגו גדול והרבה יחסי ציבור, אשר מציעה מנות צרפתיות מסורתיות בחותם אישי. לשף Stéphane Jégo כבוד גדול לחומרי הגלם ואהבה גדולה למשרים אלכוהוליים, שמעשירים את טעמו של הבשר ומרככים אותו. אה, ועוד משהו – בניגוד לדימוי, פה מגישים מנות גדולות ממש. אפילו גרגרנים כמונו לא הצליחו לסיים מהצלחת, אז אני ממליצה להזמין בעדינות.

לפתיחה חזות שליו קטנטנים צלויים עם ערמונים, אנדיב עם סרדין מצופים ז'מבון ואפויים בתנור וריזוטו סרטנים ולעיקריות ארנבת שהושרתה בקלבדוס כמה ימים או חזיר הבר שהושרה ביין לפני הבישול. והפירה! קשה לדעת אם בפירה היו יותר תפוחי אדמה או יותר חמאה (אני אומרת חמאה). חייבים להשאיר פה מקום לקינוח. הזמנו מנה מרעננת של קלמנטינה צלויה עם קציפת לימון ומרנג וכן את קינוח האורז בחלב המפורסם של המקום עם תוספת של פיסטוקים וקרמל. לאכול ולהתעלף.

אם תרצו להכין בבית, הנה המתכון לקינוח האורז בחלב המיוחד הזה

לאוהבי הקולינריה מומלץ להעמיק במשנה הקולינרית של השף באתר המסעדה.

27 rue Malar, 75007

Le Clown Bar

גילוי חדש מהפעם האחרונה – בר יין חמוד עם האוכל הכי מרגש ומפתיע שהיה לי לאחרונה. חובה להזמין מקום – הנה אמרתי את זה כבר בהתחלה. הבר הזה ממוקם אמנם במבנה היסטורי עם תקרה משגעת וציורי ליצנים, אבל השף הוא יפני וצעיר והמטבח מתנהל בשקט ועם המון יצירתיות.

כמו במסעדת Saturne של אותם הבעלים, גם פה תוכלו ליהנות מאוכל מעולה המוגש בצורה יפהפיה ומינימליסטית על הצלחת: קוקי סן ז'אק נאות מונחות בתוך צדפה עם ריקוטה מעושנת מגורדת מעל, פיסות מקרל נא המוגש על קרם אגוזים, חמון איבריקו, פרוסות דקות של בטן חזיר כבושה וסרדינים בטמפורה שחורה עם רוטב פלפלים. את כל אלה ליוו יינות מצוינים מקומיים שהתאימו למנות.

114 Rue Amelot, 75011

יקב בפריז – Clos Montmartre

קשה להמעיט בחשיבות היין בקולינריה הצרפתית וכולם יודעים להגיד בורדו, בורגון ולואר. אבל מי ידע שפריז היתה מכוסה כרמים? מסתבר שכבר לפני 2,000 שנה גידלו בה ענבים ליין. עם התפשטות העיר עם כבישים ובניינים, הלכו היקבים והתמעטו. למרבה ההפתעה, נשארו עד היום בפריז 8 יקבים קטנים, אשר שייכים לעירייה.

ביקרתי ביקב Clos Montmartre אשר התחיל לפעול באזור כשהמונמרטר היה עדיין כפר קטן מחוץ לעיר הגדולה. ליקב הזה סיפור מעניין שכן הוא הוקם ע"י האמנים תושבי הרובע ועד היום מהווה מקור גאווה להם, גם אם היין המיוצר אינו ממש מהמשובחים. במקור היקב הכיל 27 זני ענבים ב-2 הדונם שלו (!!) אבל היום גדלים בו שניים בלבד – פינו נואר וגמאי. בקבוקי היין, המעוטרים בתוויות פרי ידם של האמנים תושבי המקום, מוצעים למכירה פומבית כתרומה מדי שנה. אפשר לבקר ביקב רק בסיורים מאורגנים מראש, בהדרכתה של נשיאת העמותה של היקב. אני השתתפתי בסיור באנגלית של Paris Wine Walks.

Rue des Saules, 75018

תערוכות בפריז

פריז מציעה תמיד תערוכות אמנות מופלאות. יש לי חיבה מיוחדת לתערוכות נושאיות, אשר מעמיקות בתחום מסוים ומרחיבות את הידע וההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים. תערוכה נהדרת כזו, אשר מוצגת כרגע בפונדסיון לואי ויטון, היא Etre Moderne: Le MOMA a Paris אשר מביאה לראשונה לפריז אוסף יצירות משמעותי מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

התערוכה סוקרת את התפתחות האמנות המודרנית בעולם, דרך 200 יצירות המייצגות תקופות שונות של המוזיאון, מאז היווסדו בשנת 1929. התערוכה הראשונה הציגה למבקרים את סזאן וגוגן ומאז הוצגו בה אמנות אבסטרקטית, מינימאליזם ופופ-ארט. עם השנים התפתח המוזיאון גם לתחומי אמנות נוספים כמו צילום, וידיאו, ארכיטקטורה, מוזיקה, עיצוב ועוד.

הבניין של המוזיאון, אשר תוכנן ע"י פרנק גרי וממוקם ביער בולון (למעשה מחוץ לפריז), מצדיק ביקור בפני עצמו.

התערוכה מוצגת עד 5 במרץ, 2018.

8, Avenue du Mahatma Gandhi, Bois de Boulogne 75116

– –

לעוד תמונות מעוררות השראה מהטיול הזה, אתם מומנים להיכנס ולעקוב אחרי דף האינסטגרם של הגרגרנית.

תודה על השעועית

אתם יודעים שיש לי חיבה אנתרופולוגית לכל מיני מאכלים הקשורים במסורות קולינריות, גם אם הן אינן שלנו. את ארוחת חג ההודיה, אשר נחגג ממש היום, כבר תיעדתי בעבר – עם תרנגול הודו מרשים ובטטות עם מרשמלו (כל המתכונים בפוסט הזה). מסתבר שזה לא הכל.

מאפה שעועית הוא תוספת מסורתית בחג ההודיה. מסתבר שהוא הומצא לראשונה במטבחי חברת קמפבל ב-1955, כדי לקדם את מרק הפטריות שלה, אשר נותן למאפה מרקם קרמי קטיפתי.

לכאורה מדובר במנה עם מרכיבים מעטים: שעועית ירוקה, פטריות, בצל מטוגן, אבל למרות שמדובר במנה קלה להכנה, במתכונים רבים תמצאו עד היום את קופסת המרק המפורסמת ולצידה את צנצנת הבצל המטוגן המוכן.

דווקא מתאים לי לפרק את המרכיבים ולהתחיל מההתחלה, אבל הפעם החלטתי להיצמד למסורת עם חלק מהמרכיבים המוכנים מראש. כי אם כבר קומפורט פוד אמריקאי, אז (כמעט) עד הסוף בקומפורט.

השתמשתי בשעועית ירוקה טריה, אבל אפשר בהחלט להיעזר בשעועית קפואה – כי הרי רוב השנה קל לנו למצוא אותה כך ואין צורך להפשיר אותה מראש או לבשל. והבצל המטוגן – תשמעו, הרבה זמן תהיתי מה לעשות עם הבצל המטוגן המוכן שקניתי באיקיאה, חוץ מתיבול לאורז. יצא פצצה! אפשר כמובן להשתמש בשעועית ירוקה טריה שבישלתם ובבצלי שאלוטס שטיגנתם.

אם אהבתם את המק אנד צ'יז (אחד הפוסטים הכי נצפים בבלוג), היכונו לעוד מנה ממכרת. כי בשמל באוכל נותן את אותה התחושה של להתכרבל בשמיכה בחורף כשיורד גשם בחוץ. מבינים אותי, נכון?

מאפה שעועית ירוקה לחג ההודיה

החומרים

  • 1 כף שמן תירס/חמניות
  • 1 בצל בינוני-קטן קצוץ דק
  • 1 שן שום קצוצה דק
  • 200 גרם פטריות שמפיניון, פרוסות
  • 45 גרם חמאה
  • 3 כפות קמח לבן
  • 1 קופסה שמנת לבישול 15% שומן
  • 1 כוס מים
  • 120 גרם גבינת צ'דר מגוררת
  • 1 כפית סויה
  • מלח, פלפל שחור
  • 400 גרם שעועית ירוקה
  • 50 גרם בצל מטוגן מוכן

אופן ההכנה

  1. טגנו בצל קצוץ בכף שמן במחבת על אש בינונית, עד לשקיפות.
  2. הוסיפו למחבת פטריות ושום, ערבבו וטגנו עוד 3-4 דקות יחד. העבירו את תערובת הפטריות לקערה.
  3. באותה המחבת המיסו מחאה והוסיפו לה קמח. ערבבו היטב עד לתערובת זהובה, מבלי שתידבק לתחתית או תישרף, כ-2 דקות.
  4. הוסיפו שמנת לבישול ומים וטרפו היטב עד שאין גושים. הוסיפו את רוטב הסויה ואת הגבינה המגוררת וערבבו עד שהיא נמסה.
  5. החזירו למחבת את תערובת הפטריות ותבלו במלח ופלפל שחור.
  6. אם אתם משתמשים בשעועית ירוקה טריה הכניסו אותה למים רותחים ל-2 דקות וסננו. אם אתם משתמשים בשעועית קפואה, אין צורך בבישול מוקדם.
  7. הוסיפו למחבת גם את השעועית הירוקה וערבבו עד לתערובת אחידה.
  8. העבירו את תכולת המחבת לתבנית אפיה ופזרו מעל בצל מטוגן.
  9. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-20-25 דקות, עד שהמאפה משחים.

בתיאבון!

השוונץ:

היום נפתחת בבית האמנים בת"א תערוכה בשם "שרשרת המזון" של האמן איתמר גלבוע. בשנת 2008, עם המעבר של איתמר מתל אביב לאמסטרדם, הוא החליט להתחיל לרשום את כל מה שהוא אוכל. אבל ה- כ- ל. בתערוכה הוא מציג את הפריטים שהוא אכל במשך שנה, שנוצקו לפסלים לבנים ללא סימני היכר מזהים, פרט לצורתם החיצונית. התוצאה חייבת להיות מרשימה!

ביצים ביצים ביצים ביצים

אני מודה שאני מכורה לספרי בישול. מה זה מכורה, כזו שחייבת להביא כל פעם כשהיא חוזרת מחו"ל איזה ספר מייצג. לפעמים זה יהיה ספר בסגנון עדות המדינה, לפעמים ספר אישי ולפעמים, כמו הפעם הזו שביקרתי בניו יורק, ספר על נושא. בעצם, אולי זה גם ספר על מקום.

זוכרים את הפרסומת האלמותית ההיא על ביצים?

Egg Shop היא מסעדונת מתוקה בנוליטה שמתמחה ב… אתם כבר יודעים. בסלט, בסנדוויץ', בקינוחים – הביצה היא הכוכבת. לא היתה ברירה, "נאלצתי" לרכוש את ספרם Egg Shop The Cookbook שהוא מעוצב יפהפה וכבר סימנתי בו כמה וכמה עמודים של מתכונים מעניינים.

אחת התמונות שכבשה את ליבי היתה צהובה ומאוד יצרית. תשפטו בעצמכם.

הייתי חייבת לנסות את המתכון שלה ומכיוון שהצצתי ונפגעתי, אני משתפת גם אתכם. מדובר בציר ירקות שומי במיוחד שמהווה בסיס לרוטב הכי פשוט לפסטה. סוף סוף יש שימוש לקליפות הפרמזן שאני שומרת מאז החורף שעבר, אותו חלק קשה שנותר אחרי שאוכלים את גבינה. הפסטה בה משתמשים נקראת angel hair כי היא ארוכה ודקה. תוכלו למצוא אריזות שלה עם השם Capellini. עוד משהו קטן – אל תפחדו מהביצה החיה. החלמונים מתבשלים בחום של הפסטה והופכים את הרוטב לקרמי נהדר. כן, מדובר בשחיתות קטנה אבל זה נשאר בינינו.

על המנה הזו היה כתוב: הדברים הפשוטים ביותר יכולים להיות מושלמים והמנה הזו היא דוגמה לאיך ביצה יכולה לשדרג פסטה וגבינה. אמן.

חלמון בקן (או פסטה עם חלמונים)

מנה אחת

ציר פקורינו ל-3-4 מנות

  • 1/2 בצל
  • 1/2 שומר
  • 1 ראש שום (כן), חצוי לשניים
  • 2 כפות מלח
  • 1 כף שמן זית
  • 2 ענפי רוזמרין
  • 3 ענפי טימין טריים
  • 450 גרם קליפה של גבינת פקורינו/פרמזן (מודה, השתמשתי ב-200 גרם קליפות וזה היה מספיק לגמרי)
  • 1 כוס יין לבן יבש
  • 6 כוסות מים

לפסטה

  • 120 גרם פסטה ארוכה דקה מסוג Capellini
  • מלח
  • 1 כוס ציר פקורינו (למעלה)
  • 2 חלמונים
  • 1 כפית גרידת לימון
  • הרבה פקורינו/פרמזן
  • פלפל שחור
  • עלי פטרוזיליה, לקישוט

אופן ההכנה

לציר הפקורינו

  1. הניחו בצל, שומר וחצאי שום עם מלח בסיר ותנו להם להזיע על אש בינונית עד שהם מתקרמלים.
  2. הוסיפו את שמן הזית, הרוזמרין והטימין ובשלו עד שהתערובת ריחנית, כ-2 דקות.
  3. הוסיפו את קליפות הגבינה ובשלו עוד 5 דקות תוך ערבוב, כדי למנוע מהגבינה להישרף.
  4. הוסיפו את היין לסיר ובשלו עד שהנוזלים מצטמצמים בחצי, כ-6 דקות.
  5. הוסיפו מים והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש ובשלו עד שהציר מצטמצם בחצי, כ-40 דקות.
  6. שפכו את הציר המוכן דרך מסננת דקה לקערה והיפטרו מהמוצקים.

לפסטה

  1. בשלו את הפסטה בסיר מים עם מעט מלח עד שהיא אל-דנטה.
  2. בסיר בינוני הביאו 1 כוס של ציר הפקורינו לרתיחה על אש בינונית, הוסיפו את הפסטה המבושלת ובשלו כ-2 דקות נוספות עד שהציר מצטמצם בחצי.
  3. העבירו את הפסטה עם מלקחיים החוצה מהסיר לצלחת הגשה ובשלו את הציר שנותר כ-2 דקות נוספות, עד שגם הוא מצטמצם לחצי.
  4. הניחו על הפסטה חלמון אחד, גרידת לימון, הרבה פקורינו/פרמזן מגורר ופלפל שחור וערבבו היטב.
  5. מזגו את הציר המצומצם על הפסטה והניחו מעל את חלמון הביצה נותר, לתוספת עושר ורושם וערבבו הכל לפני האכילה. קשטו בעלי פטרוזיליה ובעוד גבינה.

בתיאבון!

השוונץ:

בכל עיר שאני נוסעת אליה אני מחפשת אחר הכתובות והציורים על קירות הבתים או המדרכות. גרפיטי יכול לבטא הרבה יותר מסתם וונדליזם. הוא מבטא את הרוח של האנשים, מעביר מסרים או מביא לידי ביטוי מחאה, ביצירתיות כובשת ומקורית. הרי חלק מעבודות הגרפיטי יכולות היו לשכון בין כתלי המוזיאון ובכל זאת האמנים בחרו להוציא אותם לרחוב, לרשות הכלל.

העבודות כאן צולמו ברחובות מנהטן (בעיקר בהארלם) ובברוקלין.

על היצירות של ה-Space Invader קראתי רבות ואפילו על האנשים שגונבים את העבודות שלו מהרחובות כבר שמעתי. ממש כך – אנשים מטפסים על סולמות ומורידות את האריחים הצבעוניים המרכיבים את היצירה, כדי להעתיק ולהעביר אותה לביתם או לבית של מי שמשלם להם לעשות זאת. מטורף! האמן המיוחד הזה משתמש בפיקסלים כדי לייצג כל מיני דמויות והוא פועל ברחובות של ערים בכל העולם כבר למעלה מ-20 שנה. קראתי באתר שלו שאפילו באילת אמורה להיות יצירה שלו – מי מכיר?

אני רוצה להיות חלק מזה, ניו יורק

I want to wake up in a city, that doesn't sleep
And find your king of the hill, top of the heap…

אחרי כמה שנים שלא טסתי לניו יורק (פה תמצאו את החוויות הקולינריות שלי מהפעם הקודמת), הנה הזדמן לי סוף סוף להגיע לעיר המסחררת הזו בחגי תשרי האחרונים. הפוסט הזה הוא ניסיון להשאיר זכרון מההנאות ומהחוויות שהיו לי שם, אחרי שהג'ט-לג חלף הלך לו. אני מציעה לכם להתרווח, לגלול מטה, לראות את התמונות היפות ולחלום. אפשר גם לראות בפוסט הזה המלצה ליום שלם של פעילות בעיר הגדולה, כי כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

אבל בואו נתחיל בהתחלה. אם הארוחה הכי חשובה ביום היא ארוחת הבוקר, כדאי לכם לאכול אותה בבית קפה שכונתי מתוק, עם השראה אוסטרלית, מלצרים אוסטרליים והרבה mates. ב-Two Hands דגמנו את אחד הטרנדים הכי נפוצים בניו יורק כרגע – טוסט אבוקדו. לי ברור למה נעשה כל כך פופולרי (אבוקדו, דה).

אם הייתם שואלים אותי לגבי רמת הקפה בניו יורק לפני 3-4 שנים הייתי מעקמת את הפרצוף, כי קשה לי לשתות את הפיפי הזה שהם קוראים לו קפה. איזו הפתעה היתה לגלות בניו יורק השנה כל כך הרבה בתי קפה שמגישים קפה מעולה ממש ממכונות אספרסו מקצועיות. גם בטו הנדס יגישו לכם קפה מעולה כזה.

מאכל מאוד מסורתי ניו-יורקרי שמזוהה עם הפזורה שלנו הוא ביייגל עם לקס. מוסד שמתמחה בארוחת בוקר עם סלמון כבוש ובייגלס הוא Russ & Daughters, שהתחיל כמעדניה משפחתית והוסיף עם השנים בית קפה. אם קמתם על הצד המושחת, תנו לי להמליץ לכם על האגז בנדקט שלהם, עם לקס, ביצה עלומה ורוטב הולנדייז. טוב, תרגיעו – בניו יורק הולכים הרבה ברגל, כך שמי שחושש שיעלה במשקל, מצפה לו הפתעה נעימה.

אחד המקומות התרבותיים ששווים ביקור בעיר הוא מוזיאון וויטני במשכנו החדש. שלוש קומות של תערוכות מעניינות, מרפסות שמש ותצפית נהדרת על העיר. אנחנו ראינו תערוכה בשם Calder: Hypermobility, עם מוביילים ויצירות אמנות בתנועה של האמן הנודע אלכסנדר קאלדר, אבל התערוכה המשמעותית יותר מבחינתי היתה תערוכת נושא (כמה יפות ומחכימות התערוכות הללו!) על תרבות המחאה – An Incomplete History of Protest. כה נכונה ההכרה שמחאה היא אחת הזכויות הבסיסיות של הדמוקרטיה.

עם אמנות בראש, עלינו על טיילת ה-High Line וצעדנו עליה בנעימים עד ל-Chelsea Market. הבטן כבר מקרקרת והשוק המקורה הזה מציע אין ספור אפשרויות, מכל המינים ומכל המטבחים האפשריים. אנחנו בחרנו בדוכן אוכל מקסיקני נפלא – Los Takos No. 1 שם טרפנו קאסדיות וטאקוס עם עוף ובשר בתוך טורטיות רכות ורוטב חרפרף, כזה שנוזל לך על הפנים וגורם לך לרצות עוד. כשרואים את מתקני הבשר שלהם, מרגישים הכי בשווארמיה טורקית. טעים שאין דברים כאלה.

רוצים לקנות משהו טעים הביתה? היכנסו להיכל הקודש Eataly וצפו לחוויה שסובבת אותך מכל הכיוונים, במבטא איטלקי. אפשר לאכול ארוחה קלה בברים הפזורים במתחם ואם תרצו לצאת עם שלל נאה, תוכלו להשקיע בפרמזן מיושנת, בחומץ בלסמי משובח או בשמן כמהין. כל דולר שווה את התמורה פה, גם אם המקום ממוסחר מאוד.

עכשיו לפני הלוואין העיר מלאה בדלעות, במגוון גדלים וצורות.

ונניח שאתם נתקלים בהצעה מפתה כמו זו, הייתם נכנסים? עבר, הווה ועתיד רק ב-10$!

ומה בערב? הנה שלוש המלצות למקומות שווים, שונים מאוד זה מזה. ראשית, חזרתי למסעדה-בר הנפלאה Gotham Bar & Grill. רמת המקצוענות פה מהגבוהות שאני מכירה, עם שירות אישי וצמוד, בלי כוכבי מישלן. האוכל מוקפד, יפה וטעים. עוד רבות ידובר על טרטר הטונה היפהפה והטעים ועל סופלה הפטל, שהחזיר אותנו לשנות ה-80, במובן הטוב של המילה.

אם אתם בעניין מסעדות איטלקיות, הזמינו לכם שולחן במסעדת Il Buco Alimentari & Vineria. קלמרי מופלא עם רוטב רומסקו, ארטישוקים מטוגנים, פסטה עם בייבי-תמנונים ורביולי חצילים עם עגבניות שרי. מלוא הצלחת נחמות יש במסעדה הביתית הזו שנותנת לך להרגיש הכי בבית של הנונה שלך, בתנאי שהיא מכינה פסטה תוצרת בית…

ונניח שיצאתם למופע או הצגה ואתם רעבים למשהו קטן של אחרי. La Sirena הוא בר הטאפאס החדש של השף מריו באטאלי (יש גם מסעדה צמודה, אבל זה לפעם אחרת). אנשובי טרי עם שומר וצנונית, תמנון עם תפוחי אדמה צרובים וסקאלופס עם פלחי שזיף ורובארב וקציפת קראנברי לבנה. והמקום מעוצב להפליא, עם בר יפהפה, רצפה מהממת ומנורות לקחת הביתה. מריו באטאלי הוא מקור השראה לכל מיני מאכלים, אולי כאלה שעוד נדון בהם בעתיד הלא רחוק…

IMG_1055

השוונץ:

עשה לכם חשק לעזוב הכל ולטוס לניו יורק? ברור שכן! גם לי. מצד שני, קשה לתמצת את כל החוויות בפוסט אחד. חכו, חכו לפוסט הבא. רק רומזת שהוא יהיה צבעוני במיוחד.

טורקי קטן

תשמעו, לא פשוט לרגש אותי מבחינה קולינרית. כבר אכלתי בהרבה מקומות, קראתי המון מתכונים, בישלתי ואפיתי אין ספור פעמים. והנה דווקא מתכון קטן במגזין של טורקיש איירליינס, עליו רפרפתי בטיסה חזרה הביתה, שבה את עיניי.

המתכון הזה מגיע מהעיר Kastamonu הקרובה לים השחור, בצפון טורקיה. מסתבר שהעיר, בת היסטוריה של 7,000 שנה, מוכרת כמרכז של אומנים ואנשי מלאכה. בין היתר ידועה קסטמונו באוכל שלה – שום, מנטי, חלווה, פסטרמה ומיני בצקים ממולאים הם המפורסמים ביותר. מאמינים שהעושר הקולינרי נובע מהאדמות הפוריות וממזג האוויר הנוח במקום.

שם המנה נקרא על שם מרכיביה – Simit הוא הבייגלה הטורקי המיוחד ו-Tiriti הוא הרוטב של הבשר. השילוב פה הוא מעניין: הבייגל הוא הבסיס אשר ספוג בציר בקר עשיר בטעמים, עליו מניחים שכבת יוגורט עם שום, מעליה מפזרים בשר טחון ועוד קצת חמאה. מנה שלמה בצלחת במרקם של רכות מקסימלית.

תבשיל בשר ויוגורט על בייגלה (Simit Tiriti)

2 מנות

  • 250 גרם בשר בקר טחון
  • 1/2 בצל קצוץ
  • 1 כף שמן
  • 1 כפית כמון טחון
  • 1 כפית עלי טימין מיובשים
  • מלח, פלפל שחור
  • 2 בייגלה/פרעצל יבשים בני יום
  • 1/2 ליטר ציר בקר חם
  • 300 מ"ל יוגורט כבשים
  • 2 שיני שום קצוצות
  • 1/4 כפית מלח
  • 1 כף חמאה
  • קורט צ'ילי פלייקס
  • עגבניה קצוצה

אופן ההכנה:

  1. במחבת הניחו בשר, בצל ושמן וערבבו עד שהבשר משנה צבעו והוא מבושל.
  2. תבלו בכמון, טימין, מלח ופלפל שחור, ערבבו היטב והורידו מהאש.
  3. בצעו חתיכות בגודל ביס מהבייגלה והניחו בתבנית רחבה ועמוקה. אפו אותן כ-2-3 דקות, רק עד שיהיו פריכות.
  4. מזגו מעל הבייגלה את ציר הבקר החם. הבייגלה יספגו את כל הנוזלים.
  5. בקערית ערבבו את היוגורט עם השום והמלח.
  6. במחבת קטנה המיסו את החמאה והוסיפו צ'ילי פלייקס לפי הטעם.

להרכבה

  1. העבירו לצלחת הגשה את הבייגלה הספוגים בציר בקר. הניחו מעל את תערובת היוגורט. פזרו את פירורי הבשר הטחון מעל ולסיום טפטפו חמאה מומסת מעל הכל.
  2. פזרו קוביות עגבניה מעל הכל והגישו.

בתיאבון!

השוונץ:

עוד שמונה ימים ואומרים שלום לחום של אוגוסט. מתחילים את שנת הלימודים, נפרדים מהשנה העברית ומברכים את הסתיו שמגיע. כבר מתחשק לי להיות טיפה זקנה בסתיו!

ביקור בסלובניה

עוד לפני הטיסה לסלובניה הבטיחו לנו שזו מדינה יפהפיה ומשופעת במים. בניגוד לפה, שכל טיפת מים מורגשת וחסרה כל כך בקיץ, הנופים שם נשארים ירוקים והמים בנהרות שוצפים.

הטבע מאוד מרשים בסלובניה – הרים גבוהים, יערות ירוקים, נהרות עם מי טורקיז, אגמים גדולים, טירות נישאות, מערות נטיפים. למי שמחפש לטייל בטבע צפויה פה חוויה מהנה, ברמות קושי מגוונות.

אנחנו קבענו את מקום מושבנו בעיירה הציורית בובץ (Bovec), היושבת ממש על הגבול של הפארק הלאומי טריגלאב (Triglav). העיירה מהווה מרכז לכל חובבי הספורט האתגרי. בקיץ תוכלו לעשות שם ראפטינג, קאייקים, גלישה באומגה, מצנחי רחיפה ובחורף סקי.

העיירה יושבת ממש ליד נהר הסוצ'ה (Soča), אשר זורם מהאלפים היוליאניים ונשפך לים האדריאתי. המים קפואים גם בשיא הקיץ וצבעם טורקיז-שקוף יפהפה. כשאומרים "יפה כמו בציור" מתכוונים לזה.

אם עושים טיול רגלי לאורך נהר הסוצ'ה, אפשר לראות בדרך מפלים קטנים וגשרי עץ המחברים בין הגדות.

ממש סמוך לבובץ מצוי המפל הגדול ביותר בסלובניה, מפל בוקה (Boka). זרימתו בקיץ אמנם פחות מרשימה מאשר בחורף, אבל אז ניתן להתקרב אליו יותר.

סלובניה משופעת באגמים. המפורסמים ביניהם הם אגם Bled ואגם Bohinj. גם באגמים האלה ניתן לשוט בסירה או בקייאק.

אבל אנחנו בורחים מתיירים ומפקקי תנועה ומצאנו לעצמנו את האגם "הפרטי שלנו", Lago del Predil. נכון הוא לא בסלובניה אלא באיטליה השכנה מעבר לגבול אבל היה קרוב הרבה יותר אלינו. גם שם היו קייאקים וסירות, גם שם ישבו אנשים על החוף והשתזפו. אבל יותר בשקט ובנחת, באווירה פחות ממוסחרת.

בתוך הפארק הלאומי טריגלאב מומלץ מאוד לעלות לגובה ההרים בכבישים המפותלים, לעבור במעבר ההרים Vršič Pass ולעצור בבפונדק הדרכים שם. לקחת עוד כמה דקות להביט אל הנוף ובין לבין לשתות Lasko, הבירה המקומית הפופולרית.

אחת האטרקציות הידועות של סלובניה היא מערות הנטיפים המרשימות בגודלן ובעושר הממצאים בהן. אנחנו ביקרנו במערת פוסטוינה (Postojna). כדי להגיע למעבה המערה נוסעים בקרוניות ולאחר מכן צועדים בשבילים מוסדרים עם הדרכה. המראות יפהפיים כמובן אבל אני מודה שהיה לי קשה כחובבת טבע לראות את המסחור של המקום, כמו למשל חנות מזכרות בתוך המערה או האפשרות לשכור את אחד מאולמות המערה לאירועים פרטיים.

אם תגיעו למערות, מומלץ לבקר בטירת פרדיאמה (Predjama Castle) הסמוכה, אשר נבנתה לפני 800 שנה והיא יושבת על מצוק, חצובה בסלע. סביב הטירה ובעליה לאורך השנים יש סיפורים ואגדות ודרך השחזור במקום מעניין ללמוד כיצד חיו אנשים בימי הביניים.

לובליאנה (Ljubljana) היא עיר הבירה של סלובניה. מדובר בעיר קטנה שנעים לטייל בה, בעיקר בחלק העתיק ולאורך הנהר הזורם בה. לראות את הגשר המשולש (מערכת של שלושה גשרים סמוכים), לשבת על אחת הגדות של הנהר החוצה אותה ולנוח כמה רגעים בבר או בבית קפה. כדאי גם לעלות במעלה ההר המשקיף אל העיר, לטירת לובליאנה היפה.

ומה עם אוכל סלובני? אתם בטח שואלים.

ובכן, לא אשת בשורות אנוכי. המטבח הסלובני לקח קצת מכל מטבחים של המדינות הסובבות אותו – פסטה מאיטליה, עוגות מהונגריה, שניצל מאוסטריה. אולי אפשר להאשים את שנות השלטון הקומוניסטי, אבל למרות שהלכנו למסעדות בעקבות המלצות, לא התרשמנו במיוחד.

לעומת זאת, הבירה המקומית היתה לא רעה וגם היין. הנה דוגמה למבעבע ורוד טעים עם שם מעניין.

אחד הדברים שבובץ ידועה בהם הוא גבינות הכבשים שלה. ביקרנו בשתי מחלבות באזור ואכן, הגבינות היו מצוינות.

אבל אוכל ממש מצוין זכינו לאכול רק באיטליה הסמוכה, בביקור קצר בעיירה טריאסט (Trieste). העיירה יפהפיה ויושבת על שפת הים האדריאתי. בדומה לעיירות נמל אחרות, הכיכר המרכזית פונה לכיוון הים, העיר העתיקה יפה וצפופה ואפילו בית הכנסת השני בגודלו באירופה נמצא שם.

אבל אנחנו פה לענייני אוכל והוא היה "ללקק את השפתיים". התחלנו מארוחת צהריים קלה ב- Osteria Ai Maestri – היה להם לצהריים רק מנות דגים ופירות ים. ה"רק" הזה הניב מנות פסטה משובחות עם צדפות, קרפצ'ו טונה טריה עם שקדים ואנשובי ברוטב תפוזים.

ואחר כך – גלידריה Zampolli – אני אומרת לכם – זו הגלידה הכי טעימה שאכלתי בחיי! רכה ושמנתית והמוני טעמים לבחירה קשה.

ולקינוח – Eataly, המקדש לאוכל איטלקי. אמנם קטן מאחיו אשר במנהטן אבל מצד שני הרבה יותר קרוב למקור. שתי קומות עם נקניקים וגבינות, פסטה, פיצה, יין ומיטב המטבח האיטלקי תחת גג אחד וחלון ע-נ-ק משקיף לים. מצידי אפשר היה להישאר שם יום שלם.

בדרך חזרה לארץ טסנו עם חברת טורקיש איירליינס. הצצה למגזין שלהם וצד את עיניי מתכון טורקי מיוחד. הנה טיזר לפוסט הבא. שווה לכם לחכות!