יוון של קורפו

החגים קראו לנו לצאת מהארץ, בעיקר אלה שיצרו גשרים על גשרים בימי העבודה, כמו השנה. ליוון אנחנו מתגעגעים כרונית ולמרות שתכננו לנסוע לכל מיני מקומות אחרים, בסוף הגענו לקורפו.

האי הצפוני הזה הוא ירוק ופורח ומסביבו הים בכחול-טורקיז-שקוף שאי אפשר להפסיק לעצור את הרכב כדי לצלם אותו. הבתים בו בצבעי ורוד-כתום עם קשתות בנויות, זכר לכובשים הרבים שהיו באי: יוונים, איטלקים, גרמנים, טורקים.

כל האי הוא בעצם כפר אחד גדול, אבל בכל זאת כדאי להגיע לקורפו טאון (קרקירה) ולהלך בסמטאות היפות, לבקר בשוק הקטן כדי לראות מיליון סוגי שעועיות ולקנות אורגנו בכלום כסף, להציץ בבית הכנסת שעדיין עומד שם, זכר לימים אחרים, לטייל בשטח המצודה ולשבת בכיכר היפה כדי לשתות איזה קוקטייל. יש משהו רגוע בעיר הקטנה הזו.

חוץ מזה מומלץ להגיע לארמון היפהפה של סיסי קיסרית אוסטריה, שבחרה באי כאתר הנופש שלה. הארמון פתוח למבקרים וניתן לראות בו תמונות וחפצים תקופתיים. נעים להתהלך בגן של הארמון ולקנא בה שהיה לה נדל"ן כל כך משובח, טעם טוב והרבה כסף.

וכמובן חובה לחפש את החופים הנסתרים והשלווים, חוליים או סלעיים, מה שבטוח הוא הים היפהפה והצלול. בכל חוף שהגענו היתה אפשרות לזוז הצידה מהקהל הנופש ולמצוא את החוף הפרטי שלנו. ומנגד, להעפיל אל פסגת הר Pantokrator הגבוה ביותר בקורפו כדי לנשום אוויר פסגות ולצפות אל היבשת היוונית והאלבנית.

גם הקולינריה הקורפואית הושפעה מהעקבות שהותירו בה כובשיה, במיוחד הם גאים בתרבות הוונציאנית לצד היוונית. חומרי הגלם דומים לאלה שבכל יוון או בכלל במזרח התיכון, אבל השימוש מעט שונה. כמקום שנהנה ממשקעים רבים באופן יחסי, שכיחים בקורפו תבשילים של בשר או דגים.

אז מה אכלנו שם? כל ארוחה נפתחה במגוון של סלטים: צזיקי, חצילים, טרמסלטה (איקרה) וכמובן סלט יווני עם פטה משובחת. והיתה עוד מנת פתיחה שפגשנו בקורפו ולא הכרתי ממקומות אחרים ביוון – ירקות ירוקים מלאי טעם שבושלו בעגבניות. אנחנו התאהבנו בטעם ובפשטות, אז למה לא לנסות גם בבית?

ציגרלי (Tsigarelli)

מאזט יווני, אפילו טבעוני, שדורש לחם לספוג את כל הרוטב הנהדר.

  • 1/2 ק"ג ירוקים כמו תרד מנגולד, קייל או חרדל, גבעולים ועלים – זה מתחיל הרבה ונגמר מעט
  • 1/3 כוס שמן זית
  • 1 כרישה פרוסה דק
  • 3 בצלים ירוקים פרוסים דק
  • 2 שיני שום קצוצות גס
  • 1/2 כפית צ'ילי פלייקס
  • 1 עגבניה גדולה חתוכה לקוביות
  • 1/2 כוס פטרוזיליה
  • 1/2 כוס ארוגולה
  • מלח, פלפל שחור גרוס

להגשה:

  • 1 לימון חתוך לרבעים

אופן ההכנה

  1. הפרידו בין העלים והגבעולים של הירוקים. את הגבעולים קצצו דק ואת העלים קצצו גס.
  2. מזגו את השמן למחבת, הוסיפו כרישה ובצל ירוק ובשלו על אש בינונית עד שהם רכים (כ-5 דקות).
  3. תבלו בצ'ילי פלייקס ובשום וערבבו.
  4. הוסיפו את גבעולי הירוקים הקצוצים ואת העגבניה, ערבבו ובשלו כ-2 דקות נוספות.
  5. הוסיפו את עלי הירוקים הקצוצים ובשלו הכל יחד עד שכל המרכיבים רכים, כ-10 דקות.
  6. הוסיפו פטרוזיליה וארוגולה ותבלו במלח ופלפל שחור לפי הטעם. בשלו עוד כ-5 דקות יחד.
  7. הורידו מהאש והגישו עם רבעי לימון ולחם לספוג את הרוטב.

בתיאבון! ו… סעו ליוון. יש עוד הרבה מה לגלות בה.

שבועות של לבן על לבן

מתישהו לפני הטיול שלי בווייטנאם, הספקתי לעשות גיחה קצרצרה עם הבנות האהובות עלי לפריז. העיר הזו לעולם מצליחה לחדש ולרגש אותי אבל גם לתת לי עדיין תחושה של בית אחרי כל כך הרבה שנים שאני לא גרה שם.

אז היה יום הולדת עגול, ידה ידה ידה והזמנו מקום במסעדת David Toutain, שבדיוק כמה ימים קודם לכן זכתה בכוכב המישלן השני שלה. בגלל שזה באמת היה ביקור קצר והתכנית היתה עמוסה, החלטנו להגיע לצהריים – "רק" שלוש מנות. כמובן שהתגלה שלא שלוש ולא ארבע, כי אם לפחות שמונה מנות ומשעשעי חיך ולסיום סיומת ועוד קצת. היתה ארוחה טעימה, יפהפיה ויצירתית שהשאירה אותנו נרגשות הרבה אחרי כן.

אבל היתה מנה אחת שהוגשה לקינוח והשאירה עלינו רושם מיוחד. מסתבר שהיא סיגניצ'ר-דיש של השף. כשחזרתי הביתה עשיתי כמה ניסויים ולאחר שהגעתי למרקם הרצוי ולטעם שזכרתי, החלטתי לשתף אתכם במתכון שלה לכבוד חג השבועות.

זהו קינוח לא שגרתי של לבן על לבן. יהיו מי שיתקשו לפענח את הטעם המעניין ולא יאמינו לכם גם אם תגלו להם מהו המרכיב הסודי במנה.

אם אתם איתי מזה תקופה, אתם כבר יודעים ששבועות הוא אחד החגים האהובים עלי: נוסטלגיה של טנא, ביכורים ופרחים, שירי שיבולים וסלינו על כתפינו, חולצות לבנות ועוגות גבינה.

רוצים להיות יצירתיים וקצת פחות שגרתיים בארוחת החג? הנה מנת קינוח טעימה ומיוחדת עם שני כוכבי מישלן. אחרי שגיליתי שלכבוד יום הולדתי סידרו לי הבנות שהשף יחתום על ספרו ויכתוב לי הקדשה מיוחדת, אני כבר נתתי לו את הכוכב השלישי.

קינוח קרם כרובית עם סורבה קוקוס

6 מנות

החומרים

  • 250 גרם שמנת מתוקה
  • 250 גרם פרחי כרובית
  • 250 מ"ל (1 כוס) חלב
  • 1 כפית תמצית וניל או פירורי וניל (לחרוצים: מקל וניל)
  • 1 חלמון
  • 10 גרם סוכר
  • 100 גרם שוקולד לבן שבור לקוביות
  • 6 כדורי סורבה קוקוס

אופן ההכנה

  1. מזגו שמנת מתוקה לסיר והניחו בתוכה את פרחי הכרובית. בשלו על אש בינונית-גבוהה ללא מכסה כ-10 דקות, עד שהשמנת מצטמצמת. העבירו את התכולה לקערה.
  2. לאותו הסיר מזגו חלב ותמצית וניל והביאו לנקודת רתיחה. סגרו את האש.
  3. טרפו בקערית חלמון והעבירו 2-3 כפות מהחלב החם לתוך החלמון תוך בחישה, כדי להשוות טמפרטורות. מזגו את כל תערובת החלמון חזרה לסיר החלב, תוך בחישה מתמדת. הורידו מהאש.
  4. החזירו לסיר את תערובת השמנת-כרובית ורסקו בבלנדר-מוט את התערובת של הכל עד שהיא חלקה לגמרי.
  5. הכניסו את קוביות השוקולד הלבן לסיר וערבבו היטב עד שהן נמסות.
  6. החזירו את הסיר לאש נמוכה וערבבו מדי פעם, עד שהתערובת מסמיכה מעט (3-4 דקות).
  7. מזגו את התערובת לקעריות הגשה והכניסו למקרר לפחות ל-4 שעות (אפשר ללילה).
  8. הניחו במרכז כל קערית כדור סורבה קוקוס קטן והגישו.

בתיאבון! 

אורז וייטנאמי במטבח ישראלי

מכירים את זה שאתם חוזרים מאיזה שהוא מקום על הגלובוס ומתחשק לכם להכין את כל המאכלים הטעימים שאכלתם שם? מרוב התלהבות אתם ממש מצליחים להשאיר בגוף את התחושה שאתם שם למרות שאתם כבר לגמרי פה.

אם השתתפתם איתי בחוויות מהטיול לוייטנאם בפוסטים וייטנאם #1 ווייטנאם #2 אתם מבינים שעל המטבח שלי השתלטו כבר ספרינג רולס טריים המוגשים עם רוטב דגים וייטנאמי עדין וצ'ילי חריף, סלטי כרוב אסיאתיים ואטריות עם בשר טחון וירקות והרבה כוסברה.

הגיע הזמן גם לתבשיל אורז. הוייטנאמים גאים באורז שלהם ובערכים התזונתיים שלו והוא מרכיב עיקרי בקולינריה שלהם. הם משתמשים באורז ארוך גרגרים ולבן – אורז יסמין, שנפוץ במטבחים של המזרח הרחוק. מסתבר שאפשר למצוא אורז אורגני וייטנאמי בישראל – אורז ECOBA עם כל האיכויות הבריאותיות ותחושת השובע המגיעה מאכילה מועטה ממנו בהשוואה לסוגי אורז אחרים.

המתכון הבא הוא למנת אורז וייטנאמית שבאופן מסורתי מתבשלת בתוך סיר חרס. איזה יופי שבדיוק קיבלתי להתנסות קדירה יפנית שנקרא דונאבה (Donabe). ניתן להניח אותה על אש כיריים גלויה או להכניס לתנור. פיזור החום בקדירה הוא אחיד, מה שהופך את תהליך הבישול לטוב יותר ואת התבשילים לטעימים במיוחד.

ניתן למצוא כעת גם פטריות שיטאקי טריות כך שיש אפשרות לגוון בפטריות שאתם משתמשים בהן ולא חייבים להשתמש בפטריות מיובשות. אם תמצאו רוטב דגים וייטנאמי (Nước Chấm), שהוא יותר עדין ופחות מלוח מאחיו התאילנדי, בכלל שיחקתם אותה. אורז, עוף, פטריות. סוג של שילוש, לא?

קדירת עוף ופטריות וייטנאמית

4-6 מנות

  • 3 פרגיות עוף ללא עור ועצמות (500 גרם) חתוכות לפיסות בגודל בינוני (כ-5 ס"מ על 1 ס"מ)
  • 2 כפות רוטב דגים וייטנאמי (אם אתם משיגים, אחרת השתמשו בתאילנדי)
  • 2 כפות רוטב סויה
  • 1/2 כפית סוכר
  • 4 שיני שום קצוצות
  • 3 כפות שמן לבישול
  • 6 בצלי שאלוט פרוסים
  • 6 פטריות שיטאקי טריות פרוסות דק
  • 3-4 פטריות מלך היער פרוסות
  • סלסלת פטריות שמפיניון פרוסות
  • 1 בצל קטן קצוץ
  • 2 כוסות אורז יסמין
  • 2.5 כוסות (600 מ"ל) ציר עוף או מים רותחים
  • 1/2 כפית מלח
  • פלפל שחור
  • 2 בצלים ירוקים פרוסים

אופן ההכנה

  1. הניחו בקערה את פיסות הפרגיות, רוטב הדגים, 1 כף רוטב סויה, סוכר, מחצית מהשום הקצוץ ופלפל שחור. ערבבו היטב והניחו בצד.
  2. מזגו 2 כפות שמן לקדירה והניחו אותה על אש בינונית. הוסיפו את בצלי השאלוט וערבבו.
  3. הוסיפו לקדירה את נתחי הפרגיות וטגנו כמה דקות, עד שצבעו של העוף מלבין מעט. הוסיפו גם את הפטריות וערבבו 2-3 דקות. העבירו את תכולת הסיר (בזהירות, הקדירה חמה!) לקערה.
  4. מזגו לקדירה את כף השמן הנותרת והוסיפו את הבצל והשום שנותרו. טגנו עד שהבצל מתרכך מעט.
  5. הוסיפו לקדירה את האורז וטגנו תוך ערבוב 3-4 דקות, כך שהאורז מזהיב.
  6. הוסיפו את ציר העוף או המים הרותחים, את כף רוטב הסויה הנותרת ומלח. ערבבו ובשלו ללא כיסוי כ-5 דקות, עד שהאורז סופג את כל הנוזלים.
  7. הוסיפו מעל האורז את תערובת העוף והפטריות, כולל הנוזלים שניגרו לקערה. כסו את הקדירה במכסה והמשיכו לבשל כ-20 דקות על אש נמוכה. בתום הבישול סגרו את האש והמתינו כ-10 דקות לפני שאתם פותחים את המכסה.
  8. פזרו מעל את הבצל הירוק הפרוס וערבבו את כל מרכיבי התבשיל יחד, כך שהאורז יתערבב עם שאר המרכיבים.

בתיאבון!

וייטנאם #2

לא יכולתי להסתפק בפוסט אחד על וייטנאם. הנופים המהממים של המדינה הזו הם באמת עוצרי נשימה וקשה להתאפק מללחוץ על כפתור הצילום שוב ושוב. ושוב.
למשל שדות האורז בסאפה (Sapa), העיירה ההררית בצפון המדינה, על הגבול עם סין. העוני והפרימיטיביות ניכרים שם למרות שזה לא חיזיון בלתי שכיח לראות שם חקלאי כפרי חורש את השדה עם תאו ומחזיק בידו סמארטפון.
שם נמצאים כפרים של המיעוטים האתנים של וייטנאם, כמו המנוג (Hmong) למשל. הוייטנאמים הילידים טוענים גם היום שהם מרגלים ואין לבטוח בהם. יש להם פנים שונות והם מתלבשים באופן מסורתי (בעיקר הנשים).
בשוק בסאפה מוכרים לא רק אוכל. תמצאו גם תרופות, חפצים לבית ואפילו להסתפר אפשר שם.
 
הא לונג ביי (Hạ Long Bay) הוא אחד ממראות הטבע שהם חובה לכל מטייל. המפרץ נמצא בים סין הדרומי ובשיט בו ניתן לראות צוקים המזדקרים מהים, איים מיושבים וכפרי דייגים צפים. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.
במרכזה של המדינה נמצא הפארק הלאומי פונג נה (Phong Nha), בו התגלתה מערת נטיפים יפהפיה (מערת פונג נה) המתוארכת למאה ה-11 ומשתרעת על פני כמעט 8 ק"מ (הכי ארוכה באסיה). בתוך המערה נעים בסירה בין המראות היפהפיים של הנטיפים והזקיפים.
הוי אן (Hoi An) היא עיר קטנה ומתוקה, שיש בה עדיין שרידים לארכיטקטורה הצרפתית ונעים להסתובב רחובותיה, אפילו רמקולים משמיעים בהם מוזיקה קלאסית נעימה. העיר ידועה בתופרים ובסנדלרים שבה, אשר יכולים ליצור עבורכם לפי הזמנה בגדים ונעליים תפורים לפי מידה תוך ימים ספורים בלבד.
 
מקונג (Mekong) הוא הנהר הגדול בחלקה הדרומי של וייטנאם. ביקור בשוק הצף עליו הוא חוויה שלא כדאי להפסיד. תושבי האיים שטים בסירות על הנהר וקונים מהסוחרים את מרכולתם. על התורן של הסירה תולים את המוצר הנמכר, כדי שיידעו להגיע.
התושבים על האיים שם עוסקים עדיין במלאכות מסורתיות, כמו הכנה ארטיזנלית של מיני מאכלים כמו ממתקי קוקוס, עלי אורז, יין אורז או יצירת סלי קש וגגות בתים מעלי הקוקוס.
בוייטנאם חיים היום כ-90 מיליון תושבים ויש בה 45 מיליון קטנועים (תעשו את החשבון). בערים הגדולות הטוסטוסים הם אלה שמכתיבים את הנהיגה ובלילה המדרכות מלאות בהם. על הקטנועים מעמיסים בתים שלמים ולפעמים רואים משפחות של ארבע נפשות נוסעות על קטנוע אחד. קסדה, אגב, זו רק המלצה.
ברומא התנהג ברומאי וככה יצא שהצטרפנו לסיור קטנועים בסייגון, בין לבין נקודות קולינריות. חובה לשים מסכה על האף בגלל זיהום האוויר, למרות שטוענים שהוייטנאמיות בכלל שמות מסיכה על הפנים כדי לשמור על גוון עור בהיר ולא להישרף מהשמש. כמויות הקטנועים בכביש נראות מפחיד להולך הרגל הצופה מהצד, אבל דווקא יש איזה שהוא סדר כשאתה נמצא בתוך כל זה.
אהבתי את שלטי הפרסום הוייטנאמים. בדרך כלל הם היו מאויירים ולפעמים הציץ מהן הו צ'י מין בכבודו ובעצמו. הכי בולשביקי, המאה ה-20, שיא התמימות.
השוונץ:
המלצה: אם יש משהו שלא כדאי לכם לפספס זה שיעור בישול וייטנאמי. אני הייתי בקורס של חצי יום בישול ב- Red Bridge Cooking School, שמתחיל בסיור בשוק של הוי אן, ממשיך בשיט על סירה עד בית הספר, ביקור בגן הירק האורגני שלו, קורס בישול hands-on וארוחת צהריים ממעשה ידיכם.

וייטנאם #1

ביקור בוייטנאם מחייב פוסט בבלוג. בעצם יותר מאחד. הרבה זמן תכננתי להגיע לשם ולכבוד יום ההולדת העגול ההוא הצלחתי להגשים את החלום. רצינו לשלב טיול ברחובות הסואנים של הערים הגדולות עם יציאה לכפר ולטבע היפהפה של הארץ, לפגוש את תושביה במקום הכי לא תיירותי שאפשר. וכמובן שאוכל.
שהרי המדינה שהיתה נידונה שנים ארוכות לכיבוש – סיני, צרפתי, אמריקאי –  הושפעה מאוד גם בהיבט הקולינרי מהתרבויות האלו. 
אתם בטוח מזדהים עם הקושי לבחור תמונות בודדות מתוך למעלה מאלפיים שצולמו. קחו את הזמן, לפניכם פוסט ארוך וצבעוני, עם הרבה תמונות ולמתמידים, אפילו מתכון פשוט וטעים בסוף. וכמובן, חכו לפוסט וייטנאם #2.
נוטים לשכוח ש"הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם" היא עדיין מדינה קומוניסטית, הנשלטת ע"י מפלגה אחת אבל מהבחינה הכלכלית נהוגה בה כיום "כלכלת שוק", במסגרתה אנשים יכולים לעסוק כמעט במה שירצו ולהרוויח כסף, אפילו להתעשר. במגזר הציבורי והעירוני עדיין המפלגה מנהלת את העניינים ומתערבת באורחות החיים – אפילו במספר הילדים למשפחה (מקסימום שניים, אם שאלתם).
בוייטנאם שלטו שושלות של מלכים עד 1945, אז העביר המלך האחרון את השלטון לקומוניסטים.
הו צ'י מין, מנהיגה של המדינה במשך כ-25 שנה, אשר נפטר ב-1969, ממשיך להיות דמות נערצת – צילומים שלו מחבק ילדים ופסלים עם הדיוקן שלו פזורים בכל מקום. למי שמגיע ממדינות בהן דמוקרטיה היא השיטה השלטת קצת קשה להבין זאת.
וכמובן ה-מלחמה. מלחמת וייטנאם כפי שהיא קרויה אצלנו, המלחמה בין הצפון והדרום, שהסתיימה בהפיכתה של המדינה לקומוניסטית. נראה שהפצעים שלה עוד לא הגלידו וכל צד ממשיך לספר את נקודת מבטו עליה.
הטיול שלנו התחיל בהאנוי בצפון והסתיים בדרום, בעיר הגדולה השניה, הו צ'י מין (הקרויה גם סייגון). יש הבדל משמעותי בין הערים הללו. האנוי היא הבירה הרשמית, בה נמצאים המוסדות הציבוריים והיא צפופה ועמוסה.
סייגון, לעומתה, היא הבירה עסקית, עיר מודרנית עם שדרות רחבות וגורדי שחקים. מה שבטוח, בשתיהן יש ה מ ו ן קטנועים!
למעלה מ-70% מהוייטנאמים מוגדרים חסרי דת או שייכים לדת הפולק המקומית. עוד כ-10% הם בודהיסטים ו-8% נוצרים. אבל מקדש הוא מקדש ורוב הוייטנאמים רגילים ללכת אליו לפחות פעם בשבוע, להביא מנחה לאל, להדליק קטורת ולהתפלל.
כמעט בכל מקדש תוכלו למצוא פסלים עם ארבעת היסודות לתפילה: צב וחד קרן מהאדמה, עוף החול ודרקון מהשמיים. המקדשים בנויים לפי תורת הפאנג שווי, עם בריכות מים מלאות פרחי לוטוס וחבצלות מים בכניסה אליהם. 
אם תלכו לאכול במסעדות הרבות הפזורות בערים, תוכלו לראות את האנשים יושבים ברחוב על שרפרפי פלסטיק קטנים מול שולחנות אוכל נמוכים. הכל מתנהל ברחוב – מהבישול, דרך הסעודה ועד לרחיצת הכלים.
כמעט בכל עיר בה ביקרנו הלכנו לשוק המקומי, בו מוכרים תוצרת טריה של ירקות ופירות מיוחדים, בשר ודגים. תמיד היו אטרקציות מעניינות, כמו למשל צפרדעים וברווזים שנמכרים חיים. מידת ההגיינה תלויה כנראה בשעה ביום שבה נמכרים חומרי הגלם.
 
המרק המפורסם ביותר של וייטנאם הוא הפו (Phở), מרק בשר עם אטריות ועשבי תיבול. הנה פה תמצאו את המתכון שלו. במקומות שונים בוייטנאם יגישו לכם אותו עם בקר, עוף או חזיר (פיסות בשר או קציצות) ועם אטריות מסוגים שונים – לבנות, צהובות או אפורות, צרות או רחבות. בכל מקרה מדובר באחד המעדנים. למדנו שבוייטנאם אוכלים את המרק לארוחת הבוקר. אז אם ברומא נהג כמו רומאי… אכן מדובר בארוחת בוקר מנצחת!
 
   
המאכל השני המפורסם של ויאטנם הוא הבאן-מי, לחמניית באגט טריה, מרוחה בפטה כבד, עם פיסות בשר, עשבי תיבול וצ'ילי. שריד לכיבוש הצרפתי. בהוי אן ביקרנו במסעדה שהפכה למפורסמת אחרי שאנתוני בורדיין (מנוחתו עדן) סיפר בשבחה ושם מדובר כמעט במפעל באן מי, עם כל שרשרת היצור – תראו פה למטה.
ומה עוד טעים לאכול?
  • Bánh cuôn – אטריות אורז רחבות מאוד המוגשות עם פטריות קצוצות, בשר חזיר טחון ובצל מטוגן שאוכלים עם רוטב דגים ועלי נענע. אחד התענוגות!
  • ספרינג רולס מעלי אורז טריים, שמגלגלים בתוכם חסה, בשר בקר או פירות ים, ירקות ועשבי תיבול וטובלים ברוטב דגים ופלפל צ'ילי קצוץ (שהוא, אגב, עדין יותר בטעמו מזה התאילנדי שאנו מכירים).
  • ספרינג רולס מטוגנים ממולאים בשר או פירות ים
  • פנקייק מקמח אורז ממולא בשר ושרימפס
  • סלט פפאיה ירוקה או מנגו ירוק
  • לחמניות מאודות ממולאות בשר או מחית שעועית
  • מורנינג גלורי – עלי תרד מים מאודים, המוגשים עם פרוסות שום
  • קינוח שעועית, חלב קוקוס עם קרח כתוש
  • פירות נהדרים כמו אגוזי קוקוס, מיני-בננות (Lady Finger banana), דרגון-פרוט, ג'ק-פרוט, אננס, ליצ'י, מנגוסטין, רמבוטן, לונגן
  • וכמובן אורז. וייטנאם מגדלת הרבה מאוד אורז והוא משמש את תושביה לארוחת צהריים וערב.
אבל בוייטנאם היה גם נהוג לאכול מאכלים שנדיר למצוא היום. אולי לא מפתה לאכול בקריאה אבל מעניין מהבחינה האנתרופולוגית:
  • blood pudding – הממשלה אסרה על זה כי אנשים הורעלו עקב חוסר בהגיינה
  • ביצת ברווז ובתוכה עובר ברווז
  • תולעי עץ קוקוס חיות בתוך רוטב דגים וצ׳ילי
  • בשר כלב
קינוחים זה לא הצד החזק של הוייטנאמים. כלומר יש את אגוזי הקוקוס ואת הבננות, אבל אין להם "שן מתוקה" כמו למערביים. אם יתחשק לכם משהו מתוק ואתם בהאנוי – לכו לחפש Egg coffee. המשקה הזה מזכיר קצת גלידה חמה – מתוק, עשיר וקרמי (איו לו טעם של ביצה באמת, אם אתם חוששים).
הוייטנאמים הם יצרני קפה והם שותים קפה ממתקן פילטר מיוחד. כשמציעים לכם קפה וייטנאמי עם חלב מתכוונים לחלב מרוכז. המרירות של הקפה עם המתיקות של החלב המרוכז יוצרת משקה נהדר – חם או קר.
בשביל לטעום את המשקה המקורי תצטרכו לעלות לקומה שניה בבניין מגורים, שם תמצאו עדיין את Giang Cafe, בית הקפה השייך למשפחתו של מי שהמציא אותו. כמו הרבה מתכונים שמקורם במחסור בחומר גלם והחלפתו באחר, גם הקינוח הזה הומצא ב-1946 כשהיה מחסור בחלב.
בישראל אפשר להשתמש בקפה פילטר חזק או באספרסו. המתכון פה ניתן לכוס אחת, אבל בשביל הקצפה טובה של החלמון עדיף להכין לפחות שתי כוסות, כי קשה להקציף חלמון אחד בלבד. טוענים שהמתכון המקורי (הסודי) מכיל גם חמאה וגבינה, אבל פה ויתרתי עליהם. כוס הקפה המיוחדת הזו מוגשת בתוך צלוחית עם מים חמים, שמטרתם לשמור על חום המשקה.
(Egg Coffee  (Cà Phê Trứng
1 כוס
החומרים
  • אספרסו כפול
  • 1 חלמון ביצה
  • 3 כפות חלב מרוכז
אופן ההכנה
  1. מזגו את הקפה לכוס.
  2. במיקסר הקציפו את החלמון זמן רב עד שהוא הופך לבהיר ומלא אוויר. זה לוקח כמה דקות אז אל תחפפו.
  3. הוסיפו את החלב המרוכז בהדרגה לקציפה והמשיכו להקציף עד 2-3 דקות.
  4. העבירו את הקציפה לתוך כוס הקפה והגישו.
בתיאבון!
יש פוסט #2 על וייטנאם – אולהלה, מה שמחכה לכם שם!

זכרונות טעימים מאיטליה

חזרתי מסוף שבוע ברומא, עם זכרונות נעימים של הרבה פחמימות טעימות. כמובן שהבאתי איתי חזרה במזוודה כמה וכמה מזכרות כדי להקל על הנחיתה. אני משתדלת לעבור בדוכני שוק, במעדניות ובסופרמרקט בכל עיר שאני מגיעה אליה, להצטייד בגודיז.

הפעם הבאתי איתי פטריות פורצ'יני נפלאות שיובשו באופן מסורתי, כלומר באוויר ולא במכונה, כפי שאנו מכירים מהאריזות בסופרמרקט. קשה להישאר אדישים לריח שהן מפיצות, עם ארומה אדמתית נעימה.

במעדניה הנפלאה Roscioli רכשתי Saba di Mosto Cotto. זהו המיץ המופק מהכבישה הראשונית של הענבים, כולל השדרות והקליפות. את המיץ הזה מבשלים ומצמצמים לסירופ שהוא מתוק-חמצמץ נהדר. משתמשים בו כמו שמשתמשים בחומץ בלסמי בבישול – מזרזפים מעל חסה, גבינות, פירות וקינוחים. הנה פה תמצאו איך מכינים מוסטו קוטו בבית.

וכמובן, נקניקים – פרושוטו, סלמי עם זרעי שומר, פנצ'טה; וגבינות – פרמזן מיושנת, ריקוטה סלטה וטומינו (Tomino).

טומינו היא גבינה מפיימנוטה, שנראית כמו קממבר קטן. הקאץ' הוא שלא אוכלים אותה טריה, אלא מטגנים אותה במחבת או מכניסים לתנור למצב גריל לכמה דקות. אפשר לעטוף אותה בפרוסת פנצ'טה או בפרושוטו אבל לא חייבים. הלב שלה נמס והופך לנוזלי, בעוד שהציפוי נעשה קריספי. אני טפטפתי מעליה מעט מוסטו קוטו מהסיפור הקודם והנחתי על ברוסקטה. אנחות התענוג נשמעו למרחוק.

במאפיה בשוק קמפו די פיורי הקרינו בטלויזיה שהיתה תלויה על הקיר איך מכינים מיני מאפים. בין היתר תפס את עיניי מאפה בצק עלים עם פרושוטו וגבינת פונטינה שנראה קל וטעים. מדובר במאפה בלתי כשר בעליל ואם אתם מקפידים על כשרות תוכלו לדלג או להיות יצירתיים ולחשוב מה מתאים לכם להחליף פה.

המאפה נקרא Sfoglia alla Valdostana ולפי שמו, מקורו מחבל Valle d'Aosta השוכן בחלקה הצפוני של איטליה, על גבול צרפת. מה שנקרא פרושוטו הוא למעשה שינקן – מבושל או מעושן, לפי טעמכם. והפונטינה (Fontina) היא גבינה מקומית מחבל הארץ הזה, חצי קשה עם ארומות של פטריות ואדמתיות. משתמשים בה גם בהכנת פיצה וטוסטים שכן היא נמסה היטב.

ההיצע המקומי שלנו איפשר לי להשתמש בשינקן אבל לא מצאתי פונטינה. יכולתי להחליף אותה בגאודה או בגרוייר, שהן גבינות דומות לה מבחינת רמת הפיקנטיות, אבל מכיוון שרציתי פה גבינה שנמסה היטב, מבלי לוותר על הארומות המיוחסות לה, היא הוחלפה אחר כבוד בשילוב של פרוסות מוצרלה קשה ופטריות הפורצ'יני המיובשות שהבאתי איתי מאיטליה.

אפשר להכין את המאפה בצורת עוגה עגולה ולפרוס ממנו משולשים או בצורה מלבנית ואפילו כמאפים אישיים – לא משנה איך, מדובר במאפה קליל להכנה וטעים ברמות, שיכול לשמש אתכם לארוחת ערב או במקום הסנדוויץ' של הילדים לבית הספר.

מאפה בצק עלים איטלקי במילוי נקניק וגבינה Sfoglia alla Valdostana

החומרים

  • 600 גרם בצק עלים
  • 6 פרוסות שינקן
  • 9 פרוסות מוצרלה קשה
  • 20 גרם פטריות פורצ'יני מיובשות, שהושרו במים רותחים כ-15 דקות ונסחטו (לא חובה)
  • ביצה טרופה

אופן ההכנה

  1. חלקו את בצק העלים לשני מרובעים שווים ברוחב של כ-30 ס"מ כל אחד. את החלק הראשון הניחו על תבנית אפיה.
  2. הניחו את פרוסות הנקניק, כך שיכסו את הבצק, אבל השאירו שוליים.
  3. מעל הנקניק פזרו את הפטריות ומעליהן הניחו את פרוסות הגבינה.
  4. הברישו את שולי הבצק במעט מהביצה הטרופה, הניחו את עלה הבצק השני וסגרו אותו היטב עם החלק התחתון – אפשר במזלג או להדק ביד.
  5. הברישו את עלה הבצק העליון בביצה הטרופה, תוכלו לסמן את החתיכות בסכין והכניסו לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות לכ-25 דקות עד להזהבה. הגישו חם או בטמפרטורת החדר.

בתיאבון! 

השוונץ:

יקב רמת הגולן השיקו ממש עכשיו את ירדן רום 2014 ואת ירדן קצרין 2014. בזמן שהטרנד העכשווי של היקבים הישראליים הוא להשקיע בייצור ובשיווק יין שיתאים בטעמו ובמחירו לקהל הרחב, מקפידים ביקב רמת הגולן לקדם גם יינות פרימיום מהסדרות הגבוהות לחובבי היין.

שני היינות מבוססים על מיטב הענבים של היקב, מתיישנים בחביות עץ ומכיוון שמדובר ביינות עוצמתיים ועשירים בטעם, מומלץ לא לפתוח אותם לפחות עשר שנים מהביקבוק. ירדן רום 2014 מורכב מ-48% קברנה סוביניון, 38% סירה ו-14% מרלו; ירדן קצרין 2014 מורכב מ-84% קברנה סוביניון, 10% מרלו, 3% מלבק ו- 3% פטי ורדו. זהו יין הדגל של היקב ומייצרים אותו משנת 1990. היינות כשרים, מחירם כ–450 ₪.

ועוד כמה מילים על נושא חשוב – יקב רמת הגולן הוא הראשון מבין היקבים בישראל לקבל הסמכה כיקב בר קיימא מטעם תכנית הקיימות האמריקאית. תחשבו על המשמעות החברתית, הכלכלית והסביבתית של הפיכת כל היקבים בישראל לבני קיימא.

צילום: חגית גורן

ררררררומא

לאחר תכנונים ארוכי טווח והכנות אינסופיות טסנו ארבע גרגרניות לרומא, שם חברה אלינו גרגרנית חמישית. כל סוף השבוע הארוך ההוא לא הפסקנו לשיר "איזה כיף לי, איזה כיף" מאת ש. נ. בלחן עממי (בדיחה פרטית בלתי נמנעת)  זה הרי חיוני לבחור שותפות טובות לדרך.

לכולנו זו לא היתה הפעם הראשונה בעיר ולא נזקקנו לעשות וי על האתרים התיירותיים המרכזיים. באנו אליה לחופשה אמיתית של התנתקות ממטלות היומיום, מהעבודה ומהמשפחה ולגיבוש נשי טהור.

 

כשהולכים לאיבוד ברחובות העיר נתקלים לפעמים במיצג אורקולי על חזית של כנסיה ולעיתים אחרות נכנסים הישר לתוך מצעד דתי של מסדר פרואני אשר נושא את דמותו של ישו לוותיקן.

היופי של רומא ניבט מכל חצר ומכל פיאצה קטנה ושכונתית. הלכנו מרחקים רבים ברגל, משני צידיו של נהר הטיבר ולמעשה לא השתמשנו כמעט בכלל בתחבורה ציבורית. אין כמו להכיר מקום דרך הרגליים.

אבל אם אנחנו בעניין המלצות קולינריות, אז אנדיאמו! מוזמנים לגזור ולשמור.

את הקפה של הבוקר שותים לרוב בעמידה על הבר ולכן על תתפתו להיכנס למסעדות בשעה הזו אלא חפשו את המילה Bar בשלטים. לפעמים תוכלו לצרף לקפה שלכם גם טוסט, קרואסון או פוקצ'ה. אף בחירה לא יכולה להיות באמת רעה.

את היום ראשון פתחנו במאסט של השווקים, Campo de' Fiori. נכון, הוא מאוד תיירותי ולא הייתי קונה בו דווקא את האוכל לקחת הביתה, אבל הוא עדיין יפה ושוכן בתוך פיאצה מקסימה.

אם הגעתם בשעות הבוקר לכיכר, כנסו למאפיית Forno Campo De Fiori ובקשו פיצה מורטדלה, שהיא למעשה מן פוקאצ'ה טעימה בטירוף בגודל שמספיק בקלות לשני אנשים.

ארוחת צהריים קלה וטעימה תוכלו לאכול ב-Obicà. זהו מוצרלה-בר עם כמה סניפים באיטליה (ובעוד מקומות בעולם). פיצה עונתית לבנה עם דלעת, בייקון ורוזמרין, צלחת נקניקים וסלט קפרזה חורפי עם פרוסות סלק ודלעת צלויה – הכל היה טעים וטרי ויחד עם קוקטייל שרקחו לנו במקום הרגשנו שעשינו כנראה משהו טוב.

אם מתחשק לכם לעשות פיקניק צהריים על גדות הנהר, לכו למעדניית Roscioli המפורסמת ופנקו את עצמכם במיטב הנקניקים והגבינות האפשריות. זה גם המקום לקנות הביתה יינות, חומץ בלסמי משובח, חריץ גבינת פרמזן מיושנת ושאר מיני מעדנים. אפשר לאכול במקום, חובה להזמין מראש.

 

אם אתם רוצים לבדוק את הקולינריה האיטלקית בסגנון הביתי לכו ל- Ivo a Trastevere – מסעדה גדולה וידידותית למשפחות ולילדים. בין היתר תוכלו לאכול פה פיצות, כדורי מוצרלה מטוגנים, פסטות טובות ופרחי קישואים.

את הקפה של אחרי ארוחת הצהריים אני ממליצה לכם להזמין ב-Cafe Tazza d'Oro, בית קפה ארטיזנלי בן למעלה מ-70 שנה, השוכן ליד הפנתאון. אנחנו הגענו אליו בשעות הצהריים וראינו הרבה אנשים מחזיקים ביד כוס עם קצפת. האיטלקים קוראים לזה קפה קר: שכבת קצפת לא ממותקת, מעליה גרניטה קפה קרירה וחמצמצה ומעל שוב שכבת קצפת לא ממותקת. תשמעו, זה אחד התענוגות אם לא ה-.

מן הידועות היא שאי אפשר לעזוב את רומא מבלי לטעום גלידה. את אחת הטובות תוכלו למצוא בסניפיה של גלידריה Otaleg! בין הטעמים הנפלאים תוכלו למצוא זביונה, בוטנים מלוחים, סורבה שוקולד, קפה ופיסטוק. אי אפשר לפספס באף טעם.

יש מנהג איטלקי מקסים בשם "Aperitivo" שאתם חייבים לתרגל – בשעות אחר הצהריים שלפני ארוחת הערב, ברים ומסעדות מגישים קוקטייל ולצידו תקרובת. הראש מסתדר כמו שצריך עם אפרול שפריץ שמוגש יחד עם זיתים, תפוצ'יפס ומיני-פיצות. הפי האוור שהכי פותח את התיאבון.

אם אתם מאוהבי הדגים ופירות הים, פנקו את עצמכם בארוחת ערב במסעדת Quinzie & Gabrieli. התפריט אינו זול אבל האיכות שווה. טרטר טונה ספגטי תוצרת בית עם סרטנים ושרימפס ברוטב עגבניות וטירמיסו עם פירורי בצק ספוגים בקפה וקצפת מעל. קשה, קשה.

לארוחת ערב קלילה מומלץ להיכנס ל-La Prosciutteria. המקום פצפון, כוך ממש, והישיבה היא על שרפרפים. לא ניתן להזמין מקום, שכן הם מעידים על עצמם שזו למעשה אינה מסעדה כי אם מעדניה. מזמינים נקניקים וגבינות בקופה ומקבלים קרש עץ ענק עליו מונחים גם כמה מינים של אנטיפסטי, לחם ויין במחירים מצחיקים. ארוחת ערב מהנה וטעימה!

 

אם אתם מחבבים ברי יין, לכו ל-Enoteca Cul de Sac. הסומליה מקצוען, תפריט היינות ענקי (לא היינו מצפים לפחות) והאווירה נעימה ולא רשמית. במיוחד זכורים לטוב פטה כבד עם קוניאק, גבינת פקורינו מיושנת ולזניה בשר שליוו את היין (כי זה הסדר הנכון פה). חובה להזמין מקום.

את הזמן אחרי ארוחת הערב כדאי שתנצלו כמו המקומיים – לכו לבר קוקטיילים. אנחנו הלכנו בעקבות ההמלצה לבר הסודי Jerry Thomas Speakeasy. אם תלכו ברחוב הקטן בו הוא נמצא לא תבחינו בו. לאחר בחינה מדוקדקת של הכתובת עמדנו מול דלת ברזל כבדה ומישהו אמר לנו דרך חלון קטן בדלת שהוא מוסיף אותנו לרשימת ההמתנה, מכיוון שלא הזמנו מקום. ברור שנכנסנו בסוף!

הבר הזה נבחר כמה פעמים לאחד מ-50 הברים הטובים בעולם. הוא מדמה את הברים הסודיים והאפלוליים של תקופת היובש בארה"ב, עליהם דיברו בשקט שכן הם מכרו אלכוהול באופן לא חוקי. הבר הזה נחשב לאחד ממעוזי הברנז'ה של ברטנדרים בזכות איכות חומרי הגלם וההכנה המקצועית של הקוקטיילים. פייר, הקוקטייל ששתיתי שם היה ראוי לכל התשבוחות – הוא היה על בסיס ג'ין עם מיץ לימון, סירופ לוונדר, ליקר סיגליות וביטר של ורד הבר. נפלא!

אז אכלתם ארוחת ערב ויש לכם עוד אנרגיות? לכו לשמוע מופע ג'אז ב- Gregory’s Jazz Club. תמורת 20 יורו תקבלו את אחד הדילים השווים בעיר – כרטיס כניסה למופע ג'אז שמתרחש ממש לנגד עיניכם פלוס קוקטייל לבחירתכם. סיום נאה לערב.

השוונץ:

הנה כמה המלצות נוספות לחוויות בעיר:

  • אמנות – בעיר יש כעת תערוכה עם יצירותיו של אנדי וורהול. העבודות שלו תמיד עושות נעים ושמח בלב. עד פברואר 2019.

  • שוק פשפשים –  בכל יום ראשון תוכלו ללכת ל-Mercato di Porta Portese, שוק ארוך ובלתי נגמר כמעט, המתפרש לאורכם של כמה רחובות מעברו של הטיבר (זה יהיה הספורט היומי שלכם). יש הרבה בגדים יד שניה ושמונצעס, אבל אפשר למצוא גם תיקי וינטאג', עתיקות ועוד.

  • שוקי אוכל זו אהבה גדולה שלי. תוכלו לבקר בשווקים יומיים, אותם מקימים בבוקר ומפרקים אחר הצהריים אבל יש גם שוקי אוכל קבועים בתוך מבנים גדולים, שאת הכניסה אליהם תמצאו תוך כדי שוטטות ברחוב.

  • אל תישארו רק מצידו המזרחי של הטיבר, אלא עברו גם לצידו המערבי ולא רק לוותיקן כי אם גם לשכונות המתויירות פחות – לשכונת Trastevere בחלק הדרומי או לאזור סביב רחוב Via Cola di Rienzo בחלק הצפוני יותר.

והכי חשוב – Buon divertimento!