לאכול כמו רוטשילד בוורשה

לא הספיק לי פוסט אחד על כל הבילויים שעשיתי בוורשה. לא כולם יודעים, אבל יש בום מטורף בסצנה של הקולינריה הגבוהה בעיר. שפים צעירים טסים לארצות אירופה השכנות כדי להתלמד במיטב מסעדות מישלן וחוזרים למולדת עם הרבה ידע, רמה טכנית גבוהה, טונה יצירתיות ותשוקה ליצור ולהגיש אוכל טעים ויפה כאחד.

פסטיבל Fine Dining Week אשר התקיים בתחילת ספטמבר השנה העניק למזמינים מראש את האפשרות ליהנות מתפריט טעימות של חמש מנות במיטב המסעדות היוקרתיות של פולין, במחיר של 119 זלוטי בלבד (לא כולל שתיה), שהם כ-119 שקלים. כלכלי במונחים מקומיים וכלום במונחים שלנו.

אגב, בכל המסעדות הציעו גם תפריט צמחוני (לפעמים הצמחוני כלל דגים ולפעמים ללא מנות מן החי בכלל) וברוב התפריטים נכללו משעשעי חיך בין לבין המנות. בנוסף, הוצעה אפשרות להתאים כוס יין לכל מנה; באופן אישי, השתדלתי לטעום יינות פולניים. היתה מסעדה אחת שהפליאה בהתאמת וודקה לכל מנה, תענוג יוצא דופן, הכי רחוק מהדימוי שיש לה (קראו פה למטה).

גלידה! – זהו כנראה הטרנד הכי מטורף כרגע בוורשה. אם תסתובבו ברחובות תראו הרבה שלטים עם המילה "Lody", גלידה בפולנית. גם במסעדות טעמתי גלידות בטעמים מיוחדים כמו כוסברה, חזרת ועוד.

את הפוסט הזה צריך לקרוא על בטן מלאה, כי לפניכם כמה מהתפריטים המיוחדים של המסעדות בהן סעדתי, באירוח מלא ונדיב של משרד התיירות של ורשה. חלק מהמנות מופיעות בתפריט הרגיל ואחרות הוגשו במיוחד לרגל הפסטיבל. יש עוד פסטיבלים של אוכל שוורשה מקיימת במהלך השנה, אבל פסטיבל נוסף כזה יתקיים בפברואר 2019 ואני ממליצה לכם כבר להזמין כרטיסים!

Kieliszki

פרוש השם בפולנית הוא "כוסות" ואכן מיצג מרהיב של כוסות יין מקשט את המסעדה, אשר נותנת ליין חשיבות לא פחותה מזו של האוכל. תוכלו למצוא פה מנות מהמסורת הקולינרית הפולנית, מעודכנות ומבוססת על התוצרת של החקלאות המקומית. למסעדה הזו יש מסעדה אחות בעלת אותו השם ועוד מסעדות השייכות לאותה קבוצה.

למנות שאכלנו בארוחה פה הותאמו יינות פולניים והיין שמצא חן בעיניי ביותר היה המבעבע לפתיחה בשם GostArt. שילוב של ענבי ריזלינג, פינו גרי ופינו בלאן, יבש במידה ולאגנטי מאוד.

מנה ראשונה – טרין חזיר מוגש עם פרוסת עגבניה, עירית וגרעיני דלעת או פרוסות קולורבי בציפוי פירורי לחם בחמאה שרופה.

מנה שניה – טרטר בקר מוגש עם מיונז שזיפים, נבטי צנונית, עירית וצ'יפס או פרוסת עגבניה על קרם פרש מוגשת עם דומדמניות לבנות מוחמצות.

מנה שלישית – מרק עגבניות צלול עם עגבניות מיובשות עם פילה סרדין, שום, עירית ועלה דפנה או דג טרוטה מוגש עם חומעה, אגוזי לוז, סלרי, תפוח ואלדרפלאואר.

מנה רביעית – פרוסת בלק פודינג מוגשת עם מלפפון כבוש, חרדל אפרסקים, פרחי שמיר ופטרוזיליה או כופתאות ממולאות גבינה מוגשות בתוך ציר עם בצל מטוגן, שעועית ירוקה חתוכה דק, גבינה מגורדת ופירורי לחם.

מנה חמישית (קינוח) – פטל וגלידת חלב בליווי שמנת, שוקולד לבן ודבש.

Zoni

המסעדה ממוקמת בחלל שהיה בעבר חלק ממפעל וודקה וסמוך לה, במתחם היפה שעשו לו שימור, עומד להיפתח בימים אלה גם מוזיאון וודקה, בחסותה של חברת Pernod-Ricard, הכולל סיור לימודי וטעימות. סיור מוקדם שערכתי במקום מלמד על ההיסטוריה של הוודקה, ממה מכינים אותה וכיצד פולין אימצה אותה כמשקה האלכוהולי הלאומי ויצרה עבורו תו תקן משלה.

תמצאו גם וודקה כשרה שיוצרה בפולין

במסעדה היפה והמושקעת יש מטבח פתוח, אשר מאפשר לצפות בטבחים מכינים את האוכל. השף שלה Aleksander Baron ידוע בחיבתו לכבישה ולהחמצה של חומרי גלם. הקונספט הייחודי של תפריט הטעימות שלו הפעם היה אוכל מעושן והצילחות היה מהיפים שראיתי. אם אתם מחבבים smoked food רוצו למסעדה הזו.

כוס יין פולני לבן בשם Lasy Roztocza השלים באופן מעולה את הארוחה. היקב העומד מאחורי היין, Dwor Sanna, החל את פעילותו בשנת 2012 והוא חלק מאחוזה הכוללת גם מלון ובר-יין בדרום-מזרח פולין (קרוב ללובלין).

משעשע חיך – דג מעושן על מצע קרם פרש או לפת צלויה בחמאה עם קוג׳י (הבקטריה ממנה מכינים מיסו).

מנה ראשונה – מוס של שקדי עגל עם קרמל וטימין או סלק נא עם קוג׳י על מצע של קרם תפוז.

מנת שניה – מרק בורשט מסלק לבן ופירוגי עם חמאה מעושנת או גלידה מגבינת ברינזה עם תפוח וקינמון.

מנה שלישית – מרק בורשט על בסיס מרק בקר עם פירוגי חמאה מעושנת או שיפוד פטריות צלויות עם מלח שחור בטקסטורה של אדמה ועשב אלפיני (לכל פטריה היה טעם וטקסטורה שונים, אחת המנות הטעימות ביותר שאכלתי בביקור שלי בוורשה).

מנה רביעית – פילה דג חדקן בשרני וצלוי ברוטב שמנת מעושנת ומוס אגסים ופרחי שום או תפוח בר ממולא קרם פטיסייר עם מיורן מצופה ג׳לי – מנה מינימליסטית ויפהפיה של תפוח שחור שהוגש על צלחת שחורה.

מנה חמישית (קינוח) – מוס משמנת וחמאה מעושנות עם ענבר (לא טעיתי!) או מוס מגבינה על שזיף מיובש ובציפוי ג׳לי של שזיף.      

Elixir

המסעדה הוקמה לפני 3 שנים בכיכר המקסימה ליד בנייני התאטרון והאופרה של וורשה, חלק מקבוצת DOM WÓDKI בעלת מסעדות וברים נוספים ברחבי העיר, והיא מופיעה במדריך מישלן בזכות החיבור שהיא יוצרת בין מטבח פולני מודרני לבין וודקה באיכות מעולה. יש להם 600 סוגים של וודקה לבחירה – ראיתי שם אנשים שיושבים גם עם 12 כוסיות. כנראה שוודקה היא באמת סם החיים…

את הדבר הכי חשוב על וודקה, אשר ניתן להכין מדגנים, עשבים או תפוחי אדמה, למדתי שם – יש להחזיק וודקה במקרר ולא בפריזר, על מנת להרגיש את הטעם שלה. מאז שעשיתי את השינוי הזה אצלי בבית, לוודקה יש פתאם טעם מובחן – נסו גם אתם!

משעשע חיך – כוסית מיץ של פטל טרי.

מנה ראשונה – הרינג עם תפוחי אדמה, ביצה ובצל או טרטר בקר. מסתבר שטרטר בקר הוא אחת המנות המזוהות ביותר עם המטבח הפולני בימים אלה והוא אכן טעים ביותר!
למנות שודכה וודקה Sierakow שעשויה משילוב דגנים עם ניחוחות וניל ותפוחי עץ.

מנה שניה – מרק פטל שמנתי מתוק שלו הצמידו וודקה שיפון Belvedere עם לימון לאיזון טעמים.

מנה שלישית – דאמפלינג מעולה במילוי ברווז שהוגש עם רוטב חמוציות ופלחי תפוח בליווי ליקר Saska של שזיפים על בסיס וודקה.

מנה רביעית – בשר חזיר (pork knukle) מוגש עם פירה תפוחי אדמה וגלידת חזרת (!) בליווי וודקה חזרת של Elixir (המותג הפרטי של המסעדה).

מנה אחרונה – פאי תפוחים עם גלידה של עשב זוברוב (פולני) בליווי ליקר וודקה עם קרם קרמל מלוח של המותג הידוע Chopin (לימיטד אדישן, יש בשדה התעופה הפולני ומומלץ מאוד לחזור עם אחד כזה הביתה).

Dyletanci

השם מטעה, מכיוון שלא מדובר פה בקבוצת חובבים כלל וכלל. גם כאן ניתנת חשיבות גדולה לחיבור בין יין לאוכל ובעלי המקום הקימו חנות יין בכניסה למסעדה ואף מייצרים יין משלהם. השף Rafał Hreczaniuk מקבל השראה ממטבחים שונים, תוך מתן כבוד לזה המקומי.

מנה ראשונה – טטאקי טונה עם פלפלים קלויים, גרניטה יוזו וקרם אבוקדו או גזר ואפונה עם גלידה כוסברה וקרקר דגנים.

מנה שניה – טרין של פנינית (guinea fowl) עם האם ממולא פואה גרה, פירה של סלק וסורבה חזרת או עגבניות אדומות וירוקות עם פטל על גבינה תוצרת בית.

משעשע חיך – גלידת ורבנה.

מנה שלישית – פטריות יער, וורבנה ובזיליקום, פירה תפוחי אדמה וגרגרי תירס צלויים. הnנה העונתית המצוינת הזו הוגשה עם יין פולני לבן Hibernal 2016 של יקב DOM BLISKOWICE.

מנה רביעית – חזה ברווז, ראש סלרי צלוי, רוטב שום שחור, בצל ירוק צלוי.

מנה חמישית (קינוח) – קרם קרמל, כדורי מלון ומנגו, סורבה גרניום ושיפונד נענע.

Belvedere

אם אתם מתכוונים להתחתן בקרוב או שיש לכם אירוע עסקי או משפחתי חשוב ומושקע במיוחד, מסעדת Belevedere היא המקום בשבילכם. המסעדה החלה פעילותה בשנת 1991 והיא ממוקמת בלב פארק Łazienki היפהפה בבניין עשוי זכוכית וברזל אשר שימש מאמצע המאה ה-19 כחממה לעצי ההדר של המלך.

על עיצוב המקום מחדש לפני ארבע שנים היה אמון מעצב במות של האופרה הלאומית והוא השאיר בתוך המבנה צמחיה טרופית ירוקה כזכר לאותם ימים, אשר מופיעה גם בפרזול ברחבי אולם ההסעדה. מחוץ למבנה עומד ביתן לאירועים ומסיבות, אשר נמצא כולו בתוך התפאורה המרהיבה של הפארק.

Sebastian Olma הוא השף הנוכחי של המסעדה, זוכה תכנית הטלויזיה טופ-שף בפולין אשר התמחה במסעדותיו של גורדון רמזי בלונדון. הוא יוצר ארבעה תפריטים עונתיים במהלך השנה עם מנות המבוססות על חומרי גלם של חקלאים ויצרנים של בשר, עופות וירקות, אשר מגדלים במיוחד עבורו כמויות קטנות באיכות גבוהה. למסעדה תפריט יינות עשיר ושירות מקצועי. היא מופיעה במדריך מישלן ונחשבת לאחת המסעדות הטובות ביותר בפולין.

השף מכין מנות מהמטבח הפולני אשר עשויות בטכניקה קלאסית בהגשה מודרנית. טעמתי שתי מנות מתפריט הקיץ: ביצה עלומה בציפוי שיבולת שועל על מצע פטריות שנטרל וקצף פרמזן ומרק קרמי של כרישה ותפוחי אדמה עם חרדל, צ'רוויל ו"אטריות" ראש סלרי, אשר נמזג במקום לעיני האורח.

עם כל היופי והפאר, מחיר ארוחת צהריים עסקית במסעדה הוא 71-81 זלוטי (ערך דומה בשקלים) בימי חול ו-129 זלוטי בימי ראשון. 

אם תמשיכו לטייל בפארק תמצאו את הארמון של המלך ששימש אותו לספא ולאירוח, טווסים מתהלכים וגם פסל ברונזה של שופן, הפסנתרן הפולני הכי מפורסם וספסלים שבלחיצת כפתור מנגנים מיצירותיו. בימי ראשון בעונת הקיץ תוכלו להאזין לקונצרטים חיים באוויר הפתוח.

   

תראו מה הבאתי איתי הביתה במזוודה. אני משוגעת על פטריות שזו ממש תחילת העונה שלהן, אז קניתי פטריות משומרות, מחית פטריות ופטריות מיובשות. שלא יחסר. ממליצה להביא גם דבש, ממרח חזרת ושזיפים מצופים שוקולד. אהה, זוכרים את ליקר הוודקה עם הקרמל המלוח? תוסיפו גם אחד כזה. העיקר תבלו יפה.

מילות תודה אחרונות מוקדשות לשלושת המדריכים הנאמנים שהיו לי בוורשה. Kuba Wesołowski המדריך הידען שאפילו מבין ומדבר מעט עברית ושהסכים לטעום איתי כל דבר בכל המקומות, גם כשכבר באמת לא היה לנו מקום בבטן. Małgosia Minta, עיתונאית אוכל ובלוגרית עם הרבה ידע קולינרי וחוויות נפלאות שרק אפשר לקנא ו-Agnieszka Kuś, מדריכה נהדרת לוורשה שאוהבת את החיים הטובים ממש כמוני. תודה רבה גם ל-Anna Przyłuska – Kwiatkowska ממשרד התיירות של וורשה ולהילה אפרתי מהמכון הפולני שממנה הכל התחיל.

* בקרו באינסטגרם של הגרגרנית ותוכלו לראות קטעי וידיאו ותמונות נוספות מהביקור בורשה.

מודעות פרסומת

דווקא וורשה, דווקא עכשיו

ללא כל הכנה מוקדמת, קיבלתי הצעה מטעם המכון הפולני בישראל לטוס לוורשה לכמה ימים של שכרון חושים (כלומר, של אוכל ללא הכרה). הייתי ספונטנית ואמרתי כן.

ציפיתי לתגובות הסקפטיות מסביבי. נדמה שרוב האנשים מישראל מגיעים לפולין ל"סיורי שואה" עם בית הספר, המשפחה או הצבא, ביקורים שמטרתם לשמר את הזכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו. תוסיפו לזה את העובדה שהממשלה הפולנית הנוכחית העבירה בפרלמנט את החוק הפוטר את הפולנים מאחריות כל שהיא הקשורה לשואה – כל זה אינו מעלה את החשק לתיירות מסוג אחר.

אבל מניסיוני, ממשלה לחוד ואנשים לחוד. במובן מסוים, קצת מזכיר את ישראל, לא?

הספורט הלאומי שלנו הוא לחפש יעדי תיירות כלכליים לסוף שבוע ארוך, עם אתרים יפים, אוכל טעים ושופינג זול. מסתבר שוורשה יכולה להציע את השילוב של גם, גם וגם.

פולין חוגגת השנה 100 שנות עצמאות וכל הרחובות מקושטים לכבוד האירוע. הגעתי לוורשה לאירוח מלא ונדיב של משרד התיירות של וורשה כולל הדרכה צמודה של מדריכים מקומיים ומבינים והנה ההמלצות שלי. הפוסט טיפה'לה עמוס, אבל יאללה, תזרמו איתי. זה יעשה לכם חשק.

הכיכר המרכזית של העיר הישנה של וורשה

סיור בעיר "הישנה" מגלה את סמלה של העיר – בתולת ים עם רומח וחרב. האגדה מספרת ששתי בתולות ים עלו ליבשה; אחת הגיעה לקופנהגן והשניה לוורשה ועד היום היא נשארה לשמור על העיר.

שווקים

שוק איכרים Forteca Kręgliccy

שוק יומי הפועל בשעות הבוקר בחצר הפנימית של מבצר בלב פארק, היכן ששכן פעם הגטו היהודי. השוק מפגיש יצרנים וחקלאים עם קונים מהעיר ומציע חומרי גלם באיכות גבוהה, בשר ומוצרי חלב ייחודיים וירקות ופירות עונתיים.

אפשר לפתוח את הבוקר בנשנוש בשוק של מיני מאכלים שלא מוצאים בסופרמרקט השכונתי, כמו זני עגבניות מגוונים, ריבות מפירות יער, גבינות משק, נקניקיות וטרינים של בשר, דגים מעושנים ומאפי בצק ממולאים.

Hala Marymoncka ו-Hala Gwardii

שני שווקים מקורים סמוכים זה לזה שהם שריד לבנייני הקו-אופ של התקופה הסובייטית. היום הם משמשים לדוכני אוכל ולפעילויות תרבות. את שוק התוצרת הטריה תמצאו דווקא ביניהם, עם ירקות ופירות עונתיים, גבינות, ביצים ובשר.

החלה עונת הפטריות. איזה כיף!

תראו איזה מבחר של פירות יער!

עוד לא ראיתי שכך מוכרים גרעיני חמניה

יחס רציני ביותר לביצים. יש פה ביצים של תרנגולות ממינים שונים, ביצים עם שני חלמונים, ביצים עם זהב(!) ועוד.

העיקר שיש לחם שיפון חמצמץ

אי אפשר בלי מלפפונים וכרוב כבוש

TARG Śniadaniowy

בתרגום מילולי מפולנית – שוק ארוחת הבוקר. זהו שוק חמוד באווירה שכונתית, עם דוכני אוכל ופעילויות לילדים, אשר מתקיים בכל יום שבת בבוקר בשכונה הצפונית של וורשה ובימי ראשון מתנייד בכל פעם לשכונה אחרת בעיר.

 

Koszyki Market Hall

השוק המקורה הזה נבנה בתחילת המאה ה-20 בסגנון ארט-נובו. הוא נבנה מחדש לאחר המלחמה ושופץ כמה פעמים במהלך השנים. לפני כ-3 שנים הוא נפתח שוב לאחר שיפוצים במתכונתו הנוכחית, כמרכז קולינרי-חברתי. במתחם אפשר למצוא חנויות, ברים, מסעדות ודוכני אוכל רבים, מקום מגניב לצאת אליו בערב.

בתי קפה ופטיסרי

Forum Cafe

בית קפה עם תערובות קפה מצויינות שהם טוחנים במקום. הם גם מגישים ארוחות בוקר טובות, עם לחם וגבינה תוצרת בית.

Café Bristol

קפה בריסטול יושב בקומת הקרקע של מלון בעל אותו שם כבר משנת 1901 וממשיך להגיש את העוגות המפורסמות שלו, כאילו לא היו מלחמות עולם במהלך השנים. על הקיר בכניסה לקפה תוכלו לראות מיצב עם שמות האנשים המפורסמים, פוליטיקאים ואנשי תרבות, אשר התארחו בו.

בית הקפה מגיש "טורט בריסטול" עוד מאז שנפתח; עוגת שכבות עם שזיפים, מחית אגוזי לוז ועוגת ספוג עדינה, מצופה בשוקולד. והקפה טעים ממש!

Odette

אם אתם מחובבי הפטיסרי, תמצאו מיני מגדנות יפהפיים במיוחדים באחד משני הסניפים של פטיסרי Odette. טעמנו שתי דוגמאות מייצגות: פרזייה עם תותי בר קטנטנים הגדלים ביערות ועוגת מוס בצורת שפתיים בשם המנצח "youdhouldbekissed".

 

Lukullus

המקום הזה נראה כמו בית קפה פשוט, אלא שתוכלו למצוא בו ממיטב הקונדיטוריה הצרפתית והפולנית. פה טעמתי pączek, סופגניה פולנית במילוי ריבת עלי ורדים ובזיגוג סירופ סוכר, אשר נאכלת באופן מסורתי לפני הצום המקדים של הפסחא אבל אפשר ליהנות ממנה כל השנה.

מכל מקום בעיר תוכלו לראות את התורן של גג הארמון בוורשה, במקום בו שכן הגטו היהודי במלחמת העולם השניה. הארמון נבנה ב-1951 אחרי המלחמה בסגנון האדריכלי שהיה נהוג לפניה ונמצאים בו היום מוזיאון טכנולוגיה, אקדמיה למדעים, תאטרונים, בית קולנוע, ברים ובתי קפה.

למרגלותיו נשארה הכיכר הענקית שנבנתה ע"י הרוסים עבור מצעד ה-1 במאי. עד היום מתחבטים בוורשה מה לעשות עם הכיכר והארמון, זכר לתקופות אחרות. אפשר לראות בחניה של הכיכר מכוניות ישנות תוצרת פולין שאפשר לשכור ולנהוג בהן בעיר.

מסעדות

Brasserie Warszawska

הבראסרי המצוין הזה נמצא סמוך לפרלמנט הפולני. נכנסתם לתוכו ואתם מרגישים את ההשפעה הצרפתית. על תפריט צהריים תשלמו 29 זלוטי (שהם כ-29 שקלים) עבור מנה ראשונה ועיקרית ותמורת 39 זלוטי תיהנו גם מקינוח. כלום כסף בשביל ההנאה הצפויה לכם.

קיץ או חורף, כל ארוחה פולנית מתחילה במרק. דגמנו מרק מלפפונים כבושים חם, שהוגש עם פיסות בייקון ופרוסות מלפפונים כבושים. בניגוד למחשבה הראשונה שלי (גם שלכם?), לא מדובר פה על מי ההשריה של המלפפונים כי אם בציר בקר בתור נוזל הבסיס של המרק.

טרטר בקר הוא אחת ממנות הדגל של המטבח הפולני, בדומה לזה הצרפתי. כאן מגישים אותו טרי ואיכותי עם טוסטונים ורוטב שמיר-שמנת.

למנה עיקרית טעמתי ניוקי תפוחי אדמה וגבינה שהוגש עם שזיפים וגבינה טריה (הם קוראים לזה גבינת קוטג', אצלנו היו קוראים לזה גבינת משק או טוב-טעם). מנה נוספת שטעמנו היתה מאפה בצק עלים ממולא בדג קוד ועלי תרד ומוגש עם זוקיני וגזר צלויים.

לקינוח, אל תוותרו על כדור הפסיפלורה: מיץ וגרעינים של פרי פסיפלורה טרי חבוי בתוך מוס שוקולד לבן ומצופה שוקולד מריר. וואו!

Alewino

אולי המסעדה הכי מגניבה שהייתי בה, כזו שאני ממש יכולה לראות בעיניי רוחי שהייתי הולכת אליה באופן קבוע אילו גרתי בוורשה. היא התחילה בחנות יין והתפתחה לבר יין-מסעדה, עם האוכל המעולה של השף Sebastian Wełpa. בצניעות רבה הוא עושה שם קסמים מחומרי גלם מעולים המגיעים ישירות ממגדלים ויצרנים ועם הרבה מחשבה על עונתיות וטעם. תפריט היין שלהם כולל למעלה מ-250 תוויות מכל העולם.

פתחנו במרק חומעה שנמזג על תלוליות של מחית תפוחי אדמה ופנקייק בציפוי ביצי טרוטה. המשכנו באחת הצלחות היפהפיות שם – ניגירי הרינג המוגש עם גבינת שמנת ו״אטריות״ תפוחי אדמה צבועות ירוק מאצת נורי, מוגש עם ווסבי פולני (יש דבר כזה!) וביצי טרוטה.

אני מציעה לכם לא להחמיץ גם את מנת הדגל המפורסמת של המקום, זו שפרסמה את השף – "רביולי" מפרוסת ראש סלרי דקה במילוי כרובית עם חמאה שרופה ומעל כרובית טריה מגוררת ושבבי כמהין של קיץ. זה טעים ברמות שקשה לתאר.  

בניגוד לתפיסה הרווחת על המטבח הבשרי של ארצות מזרח אירופה, גם לטבעונים יש סצנה קולינרית מפותחת בוורשה.

Eden Bistro הוא בית קפה-מסעדה טבעוני הממוקם בבניין שהיה סדנת אמנים ובמרכז החצר שלו ניצבת חנות צמחים. הלימונדה שלהם טובה וגם הטאקוס מצוין, עם אבוקדו, עגבניות צלויות, כרוב לבן וצ׳יפוטלה, מוגש בכלי קרמיקה של אמנים מקומיים.

Vegan Ramen Shop הוא כבר מוסד עם מעריצים. המקם מגיש בסה"כ ארבעה סוגים של ראמן, כולם טבעוניים. טעמתי מרק צלול עם ששה סוגים של פטריות ועגבניות צלויות, שמן תפוחים ועלי מיזונה. אוממי בצלחת.

נוסטלגיה

שכונת Praga אשר מעבר לנהר הויסלה עדיין אינה עשירה ומשופצת כמו השכונות בצד השני, היכן שהעיר הישנה, אבל צעירים מתחילים לגלות אותה ולהתיישב בה.

באותה החצר – מימין: מקום לתפילת נוצרית, משמאל: סימנים למזוזה על משקוף הכניסה

במתחם הסמוך לשוק הישן שאיננו עוד, החלה לפעול לפני כמה שנים מסעדה קטנה בשם ״!Pyzy, Flaki Gorące", בעברית "כופתאות, מעיים חמים!", מחווה לאופן שבו קראה המוכרת בשוק ללקוחותיה. המקום קטן ומלא אנשים שאוכלים במקום או לוקחים הביתה מאכלים בתוך צנצנות זכוכית, בדיוק כפי שהיו קונים בזמנו בשוק. טעמנו שם כופתאות תפוחי אדמה ממולאות בשר ומרק Żurek, מרק חמצמץ על בסיס לחם שיפון עם פיסות בשר ופרוסות ביצה קשה, שניהם מוגשים בתוך צנצנות.

 

המשטר הסובייטי דאג לתזונה של החברים בפולין באמצעות קנטינות מסודרות, בהן ניתן היה לרכוש אוכל משביע ומזין במחיר מינימום, בוקר, צהריים וערב. למקומות הללו קראו בשם "Milkbar", שכן בבסיסן עמד הרעיון להעניק ארוחה עם חלבון לסועדים (לנו יש אסוציאציות אחרות לגמרי מהשם הזה).

יש כמה מקומות כאלה שעדיין פועלים ברחבי העיר, עם רשימת המאכלים המוגשים בהן תלויה על הקיר. תוכלו לראות שם סועדים, בעיקר מבוגרים אבל לא רק, אשר עומדים בתור מול אשנב ההגשה ואוכלים על שולחנות פורמייקה וכסאות פשוטים או לוקחים מנות הביתה בכלים שלהם. הרבה בשר אין שם, אבל יש ויש כופתאות שונות, פירוגי, כרוב ממולא, מרקים ועוד.

נכנסנו למילק-בר כזה בשכונת פרגה שקיים כבר משנות החמישים ולא נסגר אחרי התקופה הקומוניסטית. לקחנו שתי מנות ממסורת הבישול המקומית – פירוגי בסגנון רוסי, כלומר עם מילוי של מחית תפוחי אדמה וגבינה בתיבול פלפל שחור וחמאה עם בצל מטוגן בהגשה; וכופתאות תפוחי אדמה במילוי שזיפים על מצע של רוטב שמנת. היה פשוט, מזין וטעים, כמובטח.

אכלתם המון ואתם זקוקים לאיזו הליכה טובה? עיריית וורשה שיפצה את הטיילת שעל נהר הויסלה ונעים לצעוד שם. אפשר להיכנס גם למוזיאון האמנות המודרנית או למוזיאון הטבע הסמוכים.

 

נו, השתכנעתם?

הפוסט הבא יוקדש למסעדות יוקרה בוורשה, עם אוכל מעולה ובמחיר שווה לכל כיס. במסגרת פסטיבל Fine Dining Week אפשר היה ליהנות שם מתפריט טעימות של חמש מנות ב-119 זלוטי, שהם כ- 119 ש"ח. מחיר מצחיק, נכון? גם אם פספסתם את הפסטיבל הזה, מחירי המנות בתפריטים הרגילים אינם יקרים.

מילות תודה אחרונות מוקדשות לשלושת המדריכים הנאמנים שהיו לי בוורשה. Kuba Wesołowski המדריך הידען שאפילו מבין ומדבר מעט עברית ושהסכים לטעום איתי כל דבר בכל המקומות, גם כשכבר באמת לא היה לנו מקום בבטן. Małgosia Minta, עיתונאית אוכל ובלוגרית עם הרבה ידע קולינרי וחוויות נפלאות שרק אפשר לקנא ו-Agnieszka Kuś, מדריכה נהדרת לוורשה שאוהבת את החיים הטובים ממש כמוני. תודה רבה גם ל-Anna Przyłuska – Kwiatkowska ממשרד התיירות של וורשה ולהילה אפרתי מהמכון הפולני שממנה הכל התחיל.

* בקרו באינסטגרם של הגרגרנית ותוכלו לראות קטעי וידיאו ותמונות נוספות מהביקור בורשה

הו אמסטרדם, ווי מדאם

איזה כיף לצאת לחופשה. עוד יותר כיף לטוס לחופשה בחו"ל. ואפילו עוד יותר כיף כשמדובר בביקור באמסטרדם.

יש משהו נעים בעיר הזו שהיא כמו כפר בתוך עיר. היא לא מאיימת בגודל שלה, יש בה הרבה פארקים והשיחוק הגדול הוא התעלות המשתלבות ברחובותיה. לא רק שהן יפהפיות והופכות אותה ממש לגלויה חיה, אלא שהן גם מקררות את האוויר, יתרון עצום בקיץ הזה.  

הנה מספר המלצות מביקורנו זה. הברורה מאליה היא לטייל ברגל, ללכת לאיבוד ברחובות הקטנים בין לבין התעלות ולקנא קנאה עזה בתושבי העיר. התלהבתי מאוד מהגינון שלהם – בכניסה של כל בית תמצאו אדניות ועציצים של פרחים, כמה יופי בעיניים!

עוד המלצה – שכרו אופניים, כי פה רוכבי האופניים הם השולטים בכביש. הארץ שטוחה אז קל לרכוב, לא צריך להסתבך עם שכירת אוטו ורואים את העיר מנקודת מבט קצת אחרת.

נהננו מאוד מביקור במוזיאון סטדליק (Stedelijk), מוזיאון לאמנות מודרנית. יש בו כמה קומות, עם יצירות קבועות ומתחלפות. בתערוכה המעלפת של Studio Drift מציגים אובייקטים ופסלים עם טונות של יצירתיות, כמו למשל מנורות נעות שנפתחות ונסגרות כמו פרחים יפהפיים, מנורות אחרות שמורכבות מה"סבא" של הסביונים שהורכבו עליהן ועוד. יש בעבודות שלהם משהו מדיטטיבי, מהמם ביופיו וסוחף.

אחרי כל זה, ברור לי שאתם ממתינים להמלצות קולינריות. אז יש את הקלאסיקות ההולנדיות המפורסמות – הרינג וצ'יפס. אבל מה עוד? 

ההולנדים שכבשו את אינדונזיה, הביאו אליהם גם את האוכל יחד עם האנשים. תוכלו לגלות מסעדות אינדונזיות רבות הפזורות בעיר. המאכל המפורסם ביותר הוא "שולחן אורז" (rijsttafel). יחד עם קערת אורז מאודה וקערת אורז מטוגן תקבלו מבחר צלוחיות עם טעימות מהמטבח האינדונזי – ירקות, בשר, עוף ודגים, ברמות חריפות שונות. אז זהו, אם אתם ממש לא אוכלים חריף, גם ה"לא חריף" שלהם הוא פיקנטי. לאוהבי החריף מדובר בהנאה ובטעמים שונים ומעניינים. אנחנו דגמנו את זה של מסעדת Tempo Doeloe, עליה המליץ אנתוני בורדיין הי"ד. 

מסעדה מתוקה לארוחת בוקר היא The Avocado Show, אשר מגישה מנות עם… ניחשתם נכון. טוסט אבוקדו, אגס בנדיקט עם בייקון או סלמון ואבוקדו ואפילו פנקייק ומייפל עם אבוקדו. לאוהבי הפרי שמתגעגעים אליו נואשות בקיץ הישראלי, זו הנאה אמיתית. 

אם בקיץ עסקינן, ובישראל בפרט, פירות ים הוא עוד עניין לגעגועים. The Seafood Bar היא רשת מסעדות משפחתית עם ארבעה סניפים אשר מתמחה בפירות ים טריים. מי שאוהב (אני!) יהנה ממגשי שרימפס, צדפות, סרטנים, שבלולים ושאר שרצים, נאים או צלויים, מוגשים עם הסכו"ם המתאים לעבודה. בסוף הארוחה השולחן נראה כמו הצרות שלי, אבל הכל היה טעים ברמות.

המסעדה שהכי אהבנו, היהלום שבכתר המלך ההולנדי וילם-אלכסנדר, היתה Breda. היא קרויה על שם עיר בדרום הולנד, ממנה הגיעו הבעלים והיא מגישה אוכל הולנדי-בינלאומי מודרני, עם משעשעי חיך, תפריט יין גדול וכל הטקס, אבל יושבים לשולחנות עץ ליד התעלה בשיא הנינוחות.

מנות כמו הרינג בין פרוסות דקות של קולורבי על פירה כרובית, בשר טלה רך שהוגש על מחית ארטישוק עם פיסות ארטישוק ולקינוח קרם דובדבנים ופנה קוטה וניל עם סורבה סלק, דובדבנים טריים וקראמבל תה ורדים. ועוד משעשע חיך של גספצ'ו ירוק להתחלה ושל גבינת עיזים ודבש ושזיף מיראבל לפני הקינוח. ברור שיין לבן צונן ונהדר שלגמנו עם כל הטוב הזה. מה עוד צריך האדם בחייו? לכו בצהריים ותשלמו חצי מחיר. תענוג! 

אתם בעיר בשבת? לכו לאחד השווקים היומיים, עם דוכנים שעושים חשק לקנות ולבשל. תמצאו שם בין היתר Poffertjes – מיני-פנקייקים עגלגלים ונהדרים. אל תטביעו אותם בשוקולד או בקצפת, אלא אכלו אותם כמו ההולנדים – עם אבקת סוכר ותועפות חמאה. אוי שזה טוב.

ומה תביאו חזרה הביתה? ברור שגבינת גאודה (חאודה בהולנדית), עדיף כזו שקניתם בשוק. יש הרבה סוגים וטעמים, בחרו מה שאתם אוהבים. אני גם מאוד מחבבת את המטבלים האינדונזיים אז רכשתי לי סמבל עם צ'ילי חמצמץ במעדניה אינדונזית בעיר. בשדה התעופה תוכלו לקנות הרינג מצונן בקופסה טרמית.

השוונץ:

בכל עיר שאני נוסעת אליה אני מבררת על סיורי האוכל שמתקיימים בה, כי אין כמו המקומיים לגלות את הסודות הפחות תיירותיים והיותר אותנטיים. אם אתם עם ילדים, נוח יותר להשתתף בסיור כזה בעברית.

Streat Bites הוא הסיור של ענבל וגיא, שני פודיז שהם זוג בחיים, גרים בעיר ואוהבים את האוכל שלה. צעדנו לאורכו של שוק Albert Cuyp, השוק הגדול ביותר באירופה שנמצא באמסטרדם. טעמנו מעדנים אינדונזים וסורינאמים, אכלנו גבינות, ראינו איך מפלטים הרינג, כיצד מכינים ואפלים הולנדיים (stroopwafel) וכמובן שאכלנו צ'יפס כמו שההולנדים אוכלים אותו – עם מיונז, בצל חי ורוטב סאטה בוטנים. אם אתם מתכננים טיול לעיר, לא תרצו להפסיד את הסיור הזה. בואו רעבים!

שוק נתניה פעמיים כי טוב

ידוע שבשביל שתל אביבי ייצא מהעיר חייבת להיות לו סיבה כבדת משקל. אלא שבשביל שתל אביבי שהוא פודי ייצא מהעיר כל הבטחה למצוא את ה-מקום שמגיש אוכל טעים, מיוחד או מוכר, גורמה או עממי, זו סיבה מספקת. קונים אותנו די בקלות, אם להיות כנים. אז הבנתם מדוע הרחקתי עד לשוק נתניה, נכון? ומה יותר בטוח לעשות זאת אם לא בחברתו של חיליק גורפינקל, איתו כבר סיירתי בשוק התקווה?

נדמה שכל הדרכים המובילות לשוק נתניה עוברות דרך בוארון וכל חנות שניה ברחוב היהלום נקראת כך. מאז העליה הגדולה של יהודי צרפת לישראל, נדמה שכל העיר חולמת בצרפתית, אז ברור שגם ליד השוק לא יהיה אחרת. אבל איפה היינו? – אהה, בושרי (Boucherie) בוארון.

תשמעו, יכולתי לדבר על איכות הבשר (כשר למהדרין), על הקצבים הצעירים או על הסדר והניקיון המרשימים, אבל מרגע שנכנסתי לאיטליז עיניי פגשו צנצנת קטנה למראה, מתחבאת אל הכלים, שהיא כל כולה אוצר. פקיילה הוא אותו מאכל טוניסאי שמורכב מהרבה מנגולד אשר מתבשל שעות על האש עד שמגיע לצבע שחור והוא מהווה בסיס נפלא לתבשיל בשר ושעועית לבנה. אז למה שלא יקצרו לנו כמה שעות עבודה?


המשיכו מכאן לסמטה שממול, עברו את הסנדוויץ' הטוניסאי של סוסו משמאל ואת הדוכן שמוכר עגלות-שוק מימין והיכנסו לתוך מסדרון של בניין, אשר יוביל אתכם למעדניית חיים בוקובזה. הדרכים הפתלתלות הללו הן מאפיין שחוזר על עצמו בשוק ואפשר ללכת לאיבוד (במובן הטוב) בין המעברים.

מעדניית בוקובזה מציעה מיזוג גלויות של מאכלים לקחת הביתה: דגים מלוחים, זיתים, עלי גפן, שניצלים מוכנים ומגוון רב של סלטים כמו למשל כבד קצוץ, איקרה, סלטי כרוב, גזר, בורגול ומה לא. אפשר לסגור את כל הקניות לארוחת הערב רק פה.

אבל הלכנו כבר די הרבה כדי שנהיה רעבים והנה הופיע מולנו הבוריקה של כהן. מאחורי הדוכן עמד אלי, שהוא דור ההמשך, למרות שנמצא שם כבר 40 שנה בעצמו. משנת 1963, אז פתחו הוריו את העסק, הדוכן מציע עלי בוריק במילוי ביצה או תפוח אדמה, אשר יטוגנו לנגד עיניכם עם ההזמנה. הייתם חושבים שמדובר במאכל נוטף שמן ומחולל צרבות, אבל כשמטגנים בשמן עמוק נקי מתקבלת מנה מתפצפצת וקלילה.

אלי מוריד את עלה הסיגר לסיר השמן ומחזיק בקצהו האחד, בעוד הוא פותח ביצה טריה ישר לתוכו ומיד סוגר את העלה. כשהבוריק זהוב ומוכן לאכילה, הוא מוסיף מעליו טירשי (ממרח דלעת) ורוטב חריף ואתם ברגע חוזרים להיות ילדים ורוצים עוד מנה כזו מיד, כולל חלמון הביצה שנוזל לכם על הסנטר, בלי שום אפשרות לדחות סיפוקים. אלי מוכר גם עלי בוריק טריים שהוא מכין בעצמו, ששווה מאוד לקנות ולמלא בהם בשר ועשבי תיבול לסיגרים נפלאים, שאפשר לטגן או לאפות בבית.

שוק נתניה מציע גם הוא את המגוון המוכר והידוע של שווקים אחרים, בסחרור של צבעים וריחות, רק שממש בזול. אז היכנסו לכם לתוך המעברים ובחרו שעועית טריה ויפה, תותים מוצקים ואדומים, דלעת כתומה או עשבי תיבול טריים.

תוכלו לקנות הביתה דגים טריים, עופות ובשר בקר לתבשילי השבת וגם לחמים שונים – לחם קווקזי, פארנה מרוקאית או פשוט חלה, מה שיתפוס טוב יותר את הרוטב שלכם.

אם הגעתם לשוק בסביבות שעה 12:00, אל תחמיצו ארוחת צהריים בפינוקי האוכל של כרמל, מסעדה טריפוליטאית שהיא מוסד, אשר יושבת בשוק ומגישה מגוון מנות מסורתיות של העדה. מכיוון שעם חיליק נכנסנו קודם כל לבדוק את הסירים במטבח עוד לפני שהתיישבנו לשולחן, הזמנו פחות או יותר את כל מה שבישלו שם באותו היום.

השולחן התמלא בהרבה צלחות לאכילה משותפת: מפרום – סנדוויץ' תפוחי אדמה ובשר ברוטב עגבניות טעים שאין כדוגמתו, עסבנה – מעיים ממולאים בחלקי פנים, מצ׳ומה – תבשיל חלקי פנים עם הרבה שום ברוטב עגבניות, מסארן – קיבה ממולאת עם אפונה וטבחה בסלק – בשר ברוטב מנגולד שחור עם שעועית לבנה (זוכרים את הפקיילה של בוארון?). את הרוטב הספגנו טוב-טוב בקוסקוס ובחלה טריה. גם לנו כנראה היתה קיבה שניה לכל הטוב הזה.

כשכבר לא היה לנו יותר מקום בבטן, הוחלט להזמין גם חריימה של פלמידה לבנה. כי אי אפשר לצאת בלי לטעום גם אותה.

במקום תלוי השלט הזה, שלא תתבלבלו:

בדרך חזרה לרכב הבטחנו לעצמנו לחזור לכאן בקרוב, לעשות השלמות, לטעום עוד דברים. אז מי נוסע לשוק נתניה לעשות קניות בשבת הבאה?

פרפרנית, הגרגרנית מתארחת ב"פריזאית"

"פריזאית", האישה עם הבלוג הנהדר לאוהבי פריז באשר הם, הציעה לי לכתוב על חמש חוויות נעימות וטעימות מביקורי האחרון בפריז. כבוד גדול! היה קשה לבחור, אבל הנה כמה המלצות שוות במיוחד שיעשו לכם חשק לקנות כרטיס טיסה, גם בדצמבר.

– –

לפני 20 שנה חזרתי מפריז לאחר שגרתי בה כמה שנים. משהו בה נשאר בי, כנראה לתמיד. פרנקופיליה היא כמו החתמה, שהרי מאז חזרתי לפריז עשרות פעמים ולעולם אינני שבעה. אני תמיד מתרגשת לקראתה, כמו שפוגשים בן משפחה אהוב.

ואם אפשר להיתלות באילנות גבוהים: "סופרים צריכים שיהיו להם שתי ארצות, זו שהם שייכים אליה וזו שהם חיים בה באמת. זו השנייה היא רומנטית, היא נפרדת מהם עצמם, היא אינה אמיתית אבל היא באמת קיימת" (גרטרוד שטיין, פריז, צרפת).

לפני שאני מגיעה לפריז אני מתכננת ומתכוננת לקראת המקומות בהם אבקר. ברור שאני חייבת להגיע לאלה הקבועים, שהם כמו בית שני עבורי; לקפה מתחת למלון, שם יודעים איך אני אוהבת את הקפה והטארטין שלי בבוקר; לשוק הקרוב דרכו אני מגיעה אל הרחוב המוליך אל הסיין. ומנגד, משתוקקת להכיר מקומות חדשים ולהפתיע את עצמי גם בפריז המתחדשת.

אני משתפת אתכם בכמה המלצות מהנסיעה האחרונה. סעו אליה בשניים לסוף שבוע רומנטי, ברביעייה למפגש חברים וגם לבד, לגילויים מסעירים עליכם ועל העיר.

Bistro Paul Bert

ביסטרו בן כ-30 שנה, המציע את הקולינריה הצרפתית הוותיקה במיטבה. נכנסנו אליו ביום בו התחיל השלג הראשון בחורף לרדת והוא שימש לנו מקום מפלט. הביסטרו ממוקם במה שהיה לפניו Boucherie (קצב) ומקררי הבשר שלה משמשים כיום את הביסטרו לקירור בקבוקי יין. הביסטרו הזה אהוב על רבים כי השף שלו משתמש בחומרי גלם טריים ועונתיים ישר משוק אליגרה הסמוך והוא גם חובב יין. לא צריך הרבה יותר מזה.

הארוחה נפתחת בגוז'ר, אותן פחזניות גבינה חמודות, שמוגשות לשולחן לכל סועד עוד טרם הגיע האוכל. אפשר להזמין ארוחה עסקית בצהריים במחיר מופחת או לבחור מנות מהתפריט השלם. בואו נגיד שאם אתם שם, מומלץ להזמין את הביצים העלומות ביין אדום וציר בקר, מנה צרפתית קלאסית ולנגב בהרבה לחם את הרוטב. ולקינוח – סופלה גראנד מרנייה גדול, שמתחשק להיכנס לתוכו וללקק את הדפנות.

18 rue Paul Bert, 75011

L'Ami Jean

מסעדה קטנה מלאת אווירה של שף עם אגו גדול והרבה יחסי ציבור, אשר מציעה מנות צרפתיות מסורתיות בחותם אישי. לשף Stéphane Jégo כבוד גדול לחומרי הגלם ואהבה גדולה למשרים אלכוהוליים, שמעשירים את טעמו של הבשר ומרככים אותו. אה, ועוד משהו – בניגוד לדימוי, פה מגישים מנות גדולות ממש. אפילו גרגרנים כמונו לא הצליחו לסיים מהצלחת, אז אני ממליצה להזמין בעדינות.

לפתיחה חזות שליו קטנטנים צלויים עם ערמונים, אנדיב עם סרדין מצופים ז'מבון ואפויים בתנור וריזוטו סרטנים ולעיקריות ארנבת שהושרתה בקלבדוס כמה ימים או חזיר הבר שהושרה ביין לפני הבישול. והפירה! קשה לדעת אם בפירה היו יותר תפוחי אדמה או יותר חמאה (אני אומרת חמאה). חייבים להשאיר פה מקום לקינוח. הזמנו מנה מרעננת של קלמנטינה צלויה עם קציפת לימון ומרנג וכן את קינוח האורז בחלב המפורסם של המקום עם תוספת של פיסטוקים וקרמל. לאכול ולהתעלף.

אם תרצו להכין בבית, הנה המתכון לקינוח האורז בחלב המיוחד הזה

לאוהבי הקולינריה מומלץ להעמיק במשנה הקולינרית של השף באתר המסעדה.

27 rue Malar, 75007

Le Clown Bar

גילוי חדש מהפעם האחרונה – בר יין חמוד עם האוכל הכי מרגש ומפתיע שהיה לי לאחרונה. חובה להזמין מקום – הנה אמרתי את זה כבר בהתחלה. הבר הזה ממוקם אמנם במבנה היסטורי עם תקרה משגעת וציורי ליצנים, אבל השף הוא יפני וצעיר והמטבח מתנהל בשקט ועם המון יצירתיות.

כמו במסעדת Saturne של אותם הבעלים, גם פה תוכלו ליהנות מאוכל מעולה המוגש בצורה יפהפיה ומינימליסטית על הצלחת: קוקי סן ז'אק נאות מונחות בתוך צדפה עם ריקוטה מעושנת מגורדת מעל, פיסות מקרל נא המוגש על קרם אגוזים, חמון איבריקו, פרוסות דקות של בטן חזיר כבושה וסרדינים בטמפורה שחורה עם רוטב פלפלים. את כל אלה ליוו יינות מצוינים מקומיים שהתאימו למנות.

114 Rue Amelot, 75011

יקב בפריז – Clos Montmartre

קשה להמעיט בחשיבות היין בקולינריה הצרפתית וכולם יודעים להגיד בורדו, בורגון ולואר. אבל מי ידע שפריז היתה מכוסה כרמים? מסתבר שכבר לפני 2,000 שנה גידלו בה ענבים ליין. עם התפשטות העיר עם כבישים ובניינים, הלכו היקבים והתמעטו. למרבה ההפתעה, נשארו עד היום בפריז 8 יקבים קטנים, אשר שייכים לעירייה.

ביקרתי ביקב Clos Montmartre אשר התחיל לפעול באזור כשהמונמרטר היה עדיין כפר קטן מחוץ לעיר הגדולה. ליקב הזה סיפור מעניין שכן הוא הוקם ע"י האמנים תושבי הרובע ועד היום מהווה מקור גאווה להם, גם אם היין המיוצר אינו ממש מהמשובחים. במקור היקב הכיל 27 זני ענבים ב-2 הדונם שלו (!!) אבל היום גדלים בו שניים בלבד – פינו נואר וגמאי. בקבוקי היין, המעוטרים בתוויות פרי ידם של האמנים תושבי המקום, מוצעים למכירה פומבית כתרומה מדי שנה. אפשר לבקר ביקב רק בסיורים מאורגנים מראש, בהדרכתה של נשיאת העמותה של היקב. אני השתתפתי בסיור באנגלית של Paris Wine Walks.

Rue des Saules, 75018

תערוכות בפריז

פריז מציעה תמיד תערוכות אמנות מופלאות. יש לי חיבה מיוחדת לתערוכות נושאיות, אשר מעמיקות בתחום מסוים ומרחיבות את הידע וההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים. תערוכה נהדרת כזו, אשר מוצגת כרגע בפונדסיון לואי ויטון, היא Etre Moderne: Le MOMA a Paris אשר מביאה לראשונה לפריז אוסף יצירות משמעותי מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

התערוכה סוקרת את התפתחות האמנות המודרנית בעולם, דרך 200 יצירות המייצגות תקופות שונות של המוזיאון, מאז היווסדו בשנת 1929. התערוכה הראשונה הציגה למבקרים את סזאן וגוגן ומאז הוצגו בה אמנות אבסטרקטית, מינימאליזם ופופ-ארט. עם השנים התפתח המוזיאון גם לתחומי אמנות נוספים כמו צילום, וידיאו, ארכיטקטורה, מוזיקה, עיצוב ועוד.

הבניין של המוזיאון, אשר תוכנן ע"י פרנק גרי וממוקם ביער בולון (למעשה מחוץ לפריז), מצדיק ביקור בפני עצמו.

התערוכה מוצגת עד 5 במרץ, 2018.

8, Avenue du Mahatma Gandhi, Bois de Boulogne 75116

– –

לעוד תמונות מעוררות השראה מהטיול הזה, אתם מומנים להיכנס ולעקוב אחרי דף האינסטגרם של הגרגרנית.

לשירת התקווה

שוק התקווה הוקם לפני כשמונים שנה בשכונה בעלת אותו השם. שערו עומד היכן שנפגשים רחוב האצ"ל ודרך ההגנה (אל דאגה, קצת יותר דרומה עוברת דרך לח"י) והוא מתפרש גם לרחובות הסמוכים. עם מחשבות על השם האופטימי של השוק מתחיל הסיור שלנו במקום, בהדרכתו של חיליק גורפינקל, עיתונאי אוכל וחובב שווקים.

השינויים הדמוגרפיים שעברה השכונה לאורך השנים ניכרים בקונים ומשפיעים גם על ההיצע בשוק.  תושביה המקוריים היו יוצאי עירק ותימן, להם נוספו עם השנים עולים מברית המועצות לשעבר והיום זהו מקום מושבם של רבים ממהגרי העבודה והפליטים. וכך תוכלו למצוא זה סמוך לזה, קובות עיראקיות, דגים מלוחים ומוצרים אסיאתיים.

השוק פועל במתכונת של שוק אוכל מסורתי, אליו מגיעים כדי להצטייד בירקות ובפירות עונתיים, בדגים ובבשר. לא תמצאו בו את "הצעקה האחרונה" של הקולינריה, בייסיק אבל במובן הטוב של המילה. הנה "טעימה קטנה" מהמקומות בהם סיירנו עם חיליק.

לפני כעשר שנים השוק עבר שיפוץ והיום נעים לשוטט ולקנות בו. דוכני הדגים, למשל, עושים חשק לקנות בהם מיני דגים למרק, לחריימה או למעדנים אחרים. ברור שגם הסלמון, הפייבוריט הבלתי מעורער של הישראלים נמצא שם.

בדוכני הבשר תוכלו למצוא עופות, בקר וצאן, כולל חלקי פנים שכבר מזמן לא ראיתי תצוגה שלהם אצל הקצבים. יחתכו לכם במיומנות את הנתחים שתרצו לפי בקשה ויש מי שאפילו פתח בפנינו את המקרר שלו, שנציץ פנימה.

תבליני נעמה (מבשר 4) היא תיבת אוצר לכל חובב בישול. תבלינים, קטניות, אגוזים, ממתקים ועוד ועוד. החנות הזו היא ממש חבית ללא תחתית בה תוכלו למצוא כל מה שרציתם וגם מה שלא ידעתם שתרצו, כמו למשל, זרעי לוטוס מסוכרים.

אם חשקה נפשכם במעדנים שונים, תוכלו למצוא אותם בשתי מעדניות וותיקות ומגוונות, מעדניית אמיגה (נוריאל 8) ומעדני עופר (נוריאל 10). תוכלו לקנות שם דגים מעושנים, נקניקים, זיתים, גבינות ועוד. מוצר הדגל, כיאה לשכונה עם שורשים עיראקיים, הוא העמבה. מודה שיש לי עניין עם עמבה והריח שהיא מותירה בגוף, אבל חיליק אמר לחשוב על זה כצ'אטני, אז טעמתי וזה היה בכלל לא רע.

אם הקניות בשוק עשו אתכם רעבים, תוכלו לעצור למשל לקובה עיראקית במסעדת דוד חביב (מבשר 19) או בדוכן שלה שנמצא ממש ממול. קובה מטוגנת או מבושלת, במרק או בלי, ועם עמבה שלמדתם ממש הרגע לחבב.

יחד עם הקובה מגיעה אופציה למשחק שש-בש סוער תחת כיפת השמים. כמובן בתנאי שאתם מהמין הנכון, העדה המתאימה ומעל גיל מסוים. כי גם למועדון הזה צריך להתקבל.

מסעדת שמש המקורית (התקווה 13) היא השיפודיה הכי מפורסמת בשוק וזה המקום שלכם אם אתם אנשי הבשר. אבל אם כמוני פחמימות היא האהבה הגדולה שלכם, לכו למפגש הסאלוף ובקשו את הבצקים התימנים – לחוח, סאלוף או קובנה עם עגבניות מרוסקות, ביצה קשה וחריף. את כל זה תוכלו להוריד עם קצת בירה מהחבית או אולי דווקא אוזו. טוענים שביום שישי קבלת השבת שלהם היא מהשמחות בעיר.

גם לאוהבי המתוק יש תקווה בשוק התקווה.

כמעט גמרתם עם הקניות ואתם בסופו של השוק, שווה לכם לעשות עצירה קטנה למיץ רימונים סחוט טרי בעונה. בדוכן הזה (חנוך 54) המיץ מגיע עם הבטחות נגד התקרחות ועם קצת אמונה תזכו לשפע של שיער. אם לא הצליח לפחות המיץ היה לכם טעים.

חיליק גורפינקל מקיים סיורים אינטימיים, משפחתיים כמעט, לשוק התקווה, עם הרבה אהבה לחומרי הגלם ולאנשים שעומדים מאחורי הדוכנים. הוא טוען שקניות הן החלק הכי חשוב של הבישול והבישול עצמו הוא כיף גדול אם כך מתייחסים אליו. ממליצה בחום!

אני רוצה להיות חלק מזה, ניו יורק

I want to wake up in a city, that doesn't sleep
And find your king of the hill, top of the heap…

אחרי כמה שנים שלא טסתי לניו יורק (פה תמצאו את החוויות הקולינריות שלי מהפעם הקודמת), הנה הזדמן לי סוף סוף להגיע לעיר המסחררת הזו בחגי תשרי האחרונים. הפוסט הזה הוא ניסיון להשאיר זכרון מההנאות ומהחוויות שהיו לי שם, אחרי שהג'ט-לג חלף הלך לו. אני מציעה לכם להתרווח, לגלול מטה, לראות את התמונות היפות ולחלום. אפשר גם לראות בפוסט הזה המלצה ליום שלם של פעילות בעיר הגדולה, כי כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

אבל בואו נתחיל בהתחלה. אם הארוחה הכי חשובה ביום היא ארוחת הבוקר, כדאי לכם לאכול אותה בבית קפה שכונתי מתוק, עם השראה אוסטרלית, מלצרים אוסטרליים והרבה mates. ב-Two Hands דגמנו את אחד הטרנדים הכי נפוצים בניו יורק כרגע – טוסט אבוקדו. לי ברור למה נעשה כל כך פופולרי (אבוקדו, דה).

אם הייתם שואלים אותי לגבי רמת הקפה בניו יורק לפני 3-4 שנים הייתי מעקמת את הפרצוף, כי קשה לי לשתות את הפיפי הזה שהם קוראים לו קפה. איזו הפתעה היתה לגלות בניו יורק השנה כל כך הרבה בתי קפה שמגישים קפה מעולה ממש ממכונות אספרסו מקצועיות. גם בטו הנדס יגישו לכם קפה מעולה כזה.

מאכל מאוד מסורתי ניו-יורקרי שמזוהה עם הפזורה שלנו הוא ביייגל עם לקס. מוסד שמתמחה בארוחת בוקר עם סלמון כבוש ובייגלס הוא Russ & Daughters, שהתחיל כמעדניה משפחתית והוסיף עם השנים בית קפה. אם קמתם על הצד המושחת, תנו לי להמליץ לכם על האגז בנדקט שלהם, עם לקס, ביצה עלומה ורוטב הולנדייז. טוב, תרגיעו – בניו יורק הולכים הרבה ברגל, כך שמי שחושש שיעלה במשקל, מצפה לו הפתעה נעימה.

אחד המקומות התרבותיים ששווים ביקור בעיר הוא מוזיאון וויטני במשכנו החדש. שלוש קומות של תערוכות מעניינות, מרפסות שמש ותצפית נהדרת על העיר. אנחנו ראינו תערוכה בשם Calder: Hypermobility, עם מוביילים ויצירות אמנות בתנועה של האמן הנודע אלכסנדר קאלדר, אבל התערוכה המשמעותית יותר מבחינתי היתה תערוכת נושא (כמה יפות ומחכימות התערוכות הללו!) על תרבות המחאה – An Incomplete History of Protest. כה נכונה ההכרה שמחאה היא אחת הזכויות הבסיסיות של הדמוקרטיה.

עם אמנות בראש, עלינו על טיילת ה-High Line וצעדנו עליה בנעימים עד ל-Chelsea Market. הבטן כבר מקרקרת והשוק המקורה הזה מציע אין ספור אפשרויות, מכל המינים ומכל המטבחים האפשריים. אנחנו בחרנו בדוכן אוכל מקסיקני נפלא – Los Takos No. 1 שם טרפנו קאסדיות וטאקוס עם עוף ובשר בתוך טורטיות רכות ורוטב חרפרף, כזה שנוזל לך על הפנים וגורם לך לרצות עוד. כשרואים את מתקני הבשר שלהם, מרגישים הכי בשווארמיה טורקית. טעים שאין דברים כאלה.

רוצים לקנות משהו טעים הביתה? היכנסו להיכל הקודש Eataly וצפו לחוויה שסובבת אותך מכל הכיוונים, במבטא איטלקי. אפשר לאכול ארוחה קלה בברים הפזורים במתחם ואם תרצו לצאת עם שלל נאה, תוכלו להשקיע בפרמזן מיושנת, בחומץ בלסמי משובח או בשמן כמהין. כל דולר שווה את התמורה פה, גם אם המקום ממוסחר מאוד.

עכשיו לפני הלוואין העיר מלאה בדלעות, במגוון גדלים וצורות.

ונניח שאתם נתקלים בהצעה מפתה כמו זו, הייתם נכנסים? עבר, הווה ועתיד רק ב-10$!

ומה בערב? הנה שלוש המלצות למקומות שווים, שונים מאוד זה מזה. ראשית, חזרתי למסעדה-בר הנפלאה Gotham Bar & Grill. רמת המקצוענות פה מהגבוהות שאני מכירה, עם שירות אישי וצמוד, בלי כוכבי מישלן. האוכל מוקפד, יפה וטעים. עוד רבות ידובר על טרטר הטונה היפהפה והטעים ועל סופלה הפטל, שהחזיר אותנו לשנות ה-80, במובן הטוב של המילה.

אם אתם בעניין מסעדות איטלקיות, הזמינו לכם שולחן במסעדת Il Buco Alimentari & Vineria. קלמרי מופלא עם רוטב רומסקו, ארטישוקים מטוגנים, פסטה עם בייבי-תמנונים ורביולי חצילים עם עגבניות שרי. מלוא הצלחת נחמות יש במסעדה הביתית הזו שנותנת לך להרגיש הכי בבית של הנונה שלך, בתנאי שהיא מכינה פסטה תוצרת בית…

ונניח שיצאתם למופע או הצגה ואתם רעבים למשהו קטן של אחרי. La Sirena הוא בר הטאפאס החדש של השף מריו באטאלי (יש גם מסעדה צמודה, אבל זה לפעם אחרת). אנשובי טרי עם שומר וצנונית, תמנון עם תפוחי אדמה צרובים וסקאלופס עם פלחי שזיף ורובארב וקציפת קראנברי לבנה. והמקום מעוצב להפליא, עם בר יפהפה, רצפה מהממת ומנורות לקחת הביתה. מריו באטאלי הוא מקור השראה לכל מיני מאכלים, אולי כאלה שעוד נדון בהם בעתיד הלא רחוק…

IMG_1055

השוונץ:

עשה לכם חשק לעזוב הכל ולטוס לניו יורק? ברור שכן! גם לי. מצד שני, קשה לתמצת את כל החוויות בפוסט אחד. חכו, חכו לפוסט הבא. רק רומזת שהוא יהיה צבעוני במיוחד.