להתראות טוני (לזכרו של אנתוני בורדיין)

קשה להפחית מחשיבותו של אנתוני בורדיין, השף-כוכב תכניות הטלוויזיה, שבישל, כתב ספרי בישול וספרים על בישול וכמובן יצא לתעד ברחבי העולם את הקולינריה העולמית. הוא שכנע אמריקאים רבים שאוכל אינו רק מה שהם מכניסים לפה אלא גם אחת הדרכים הבסיסיות שאנו מתקשרים זה עם זה, לא משנה היכן אנו גרים על פני כדור הארץ, על כל ההקשרים התרבותיים, ההיסטוריים, הכלכליים וכיו"ב הכרוכים בכך. התואר שהוצמד לשמו הכי הרבה בהספדים אחרי מותו היה "רוק-סטאר".

צילום לקוח מתוך תכנית טלויזיה

נפגשתי בספרו סודות מחיי המטבח כשיצא לאור בישראל לפני 15 שנים (מי ששאל ממני את העותק בעברית שיואיל להחזיר!). מאוחר יותר רכשתי עותק של Kitchen Confidential בשפת המקור (גם הוא נעלם לידיים זרות).

די ברור מדוע עולם הקולינריה היה מזועזע בסוף השבוע שעבר, כשהוא החליט לשים קץ לחייו. כך פועלת המחלה הזו – מה שנראה בחוץ כזוהר ומושלם יכול להיות מתפרק ואבוד מבפנים. כל אתרי האינטרנט שדיווחו על כך סיפרו על העולם הקשוח של הטבחים, שבו הלחץ הרב בו הם נתונים מוביל למקרים של התמכרויות והתאבדויות, שעד היום העדיפו לא לדון בהם.

הספר ללא עטיפת הנייר

חשבתי שלזכרו של האיש השרמנטי הזה אכין מנה מספרו "Les Halles Cookbook", ספר הבישול של הביסטרו הניו-יורקי בו שימש כשף שנים רבות. הספר כתוב בשפתו הישירה והבוטה של אנתוני בורדיין ויש בו הרבה קלאסיקות מהמטבח הצרפתי – שום דבר שלא ראינו קודם, אבל עם הרבה חן.

אוכל צרפתי ואני זה כמו מכסה לסיר אז בחרתי מנת ביסטרו קלאסית, כרישה בויניגרט. אלא שאצל טוני, הכרישה לא מסתפקת בשמן וחומץ, היא מקושטת ברוטב גריביש (Sauce Gribiche), רוטב שמורכב מביצה קשה, מלפפונים חמוצים וצלפים שמעורבבים עם שמן וחומץ, פשוט וטעים. באגט לניגוב הרוטב ואתם כמעט בפריז.

כרישה ברוטב גריביש

החומרים

לכרישה

  • 8 כרישות
  • מלח

לרוטב

  • ביצה קשה חתוכה דק
  • 4 מלפפונים קטנים (עדיף קורנישונים) קצוצים דק
  • 1 כף צלפים קצוצים דק
  • עלים מ-1 ענף פטרוזיליה, קצוץ דק
  • 56 מ"ל (כ-4 כפות) שמן רגיל
  • 28 מ"ל (כ-2 כפות) חומץ בן יין אדום
  • מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. חתכו את הכרישות לרוחבן היכן שהצבע שלהם מתחלף מלבן לירוק והיפטרו מהחלק הירוק. הורידו את הבסיס וכעת עשו חתך את הכרישות לאורכן והיפטרו מהמעטה החיצוני. אני אוהבת לחתוך אותן לפיסות קטנות יותר בשלב הזה.
  2. השרו את הכרישות במים, שטפו והשרו שוב, כדי להיפטר מהחול שעלול להיות בתוכן.
  3. הביאו מים לרתיחה בסיר והוסיפו מעט מלח.
  4. הכניסו את הכרישות לסיר לבישול של 10-12 דקות, ללא מכסה, עד שהן רכות (אך לא מתפרקות).
  5. סננו את הכרישות והעבירו אותן לקערה מלאה מי קרח. כשהן מתקררות, סננו את המים ויבשו אותן במגבת נייר.

לרוטב

  1. הניחו בקערה ביצה, מלפפונים חמוצים, צלפים ופטרוזיליה וערבבו היטב.
  2. מזגו פנימה שמן וחומץ וערבבו היטב. תבלו במלח ופלפל.

להגשה

העבירו את הכרישות לצלחת הגשה ועם כף הניחו בנדיבות מהרוטב על כל כרישה.

בתיאבון! 

 

מודעות פרסומת

הזיטי של הסופרנוס

העזר טוען שלא היתה סדרה מצוינת, מורכבת ומעניינת כמו הסופרנוס. מעבר לפושעים ולעבירות (הלגמרי לא קלות), אני זוכרת כמה אוכל סימל בה את כל האהבה והכבוד שאפשר לתת לאדם ואת הפטריוטיות לאוכל האיטלקי של האמא, של האישה ושל המסעדה של המאפיה.

זוכרים את הפרק ההוא שבו בובי, אחד מאנשיו של טוני סופרנו אשר התאבל על מות אשתו קארן, שמר בקנאות על מאפה הזיטי האחרון שהיא הכינה, כאנדרטה של זכרון? לא עזר לבובי, כי ג'ניס, אחותו של  טוני, הפשירה את הזיטי והכריחה אותו להתקדם הלאה.

תהיתי מה היה בו במאפה הזיטי ההוא, שהתגלמו בתוכו כל הניחומים בעולם. אבל למעשה, מה יכול להיות רע במאפה של פסטה? מאפה הזיטי הבשרי הקלאסי מורכב מכדורי בשר ורוטב עגבניות עשיר. בנאפולי מגישים אותו בחתונות, כמנהג של כבוד לכלה (התרגום המילולי של זיטה הוא כלה, באיטלקית).

התחשק לי לנסות דווקא מאפה צמחוני כזה, שיעשה את אותו האפקט, רק עם גבינות. מזל שבדיוק קיבלתי לנסות פסטה מסוג Elicoidali של RUMO שהתחילו למכור כעת בסופרמרקטים. צורת הפסטה דומה לזיטי, קצרה וחלולה באמצע ועוד יש עליה חריצים לאורכה, אשר מאפשרים לרוטב להיצמד טוב יותר אליה.

המתכון מתוך הספר " The Sopranos Family Cookbook", אשר מחייה את הדמויות מהסדרה ומשלב מתכונים וסיפורים שלהן. מאפה הזיטי שלהם עושה שימוש באפונה ובפטריות, אבל אפשר להוסיף ירקות אחרים לפי העדפתכם. אז יאללה, לא מספרת עוד כדי שלא אצטרך להרוג אתכם. רק רומזת שיצא טעים לאללה.

מאפה זיטי צמחוני

  • 1/4 כוס שמן זית
  • 1 בצל לבן גדול, קצוץ
  • 300 גרם פטריות שמפיניון, פרוסות דק
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 2 קופסאות של 800 גרם עגבניות מרוסקות (נשמע הרבה, אבל אין פה טעות)
  • 4 עלי בזיליקום קרועים
  • מלח, פלפל שחור
  • 1 כוס אפונה טריה או קפואה
  • 500 גרם פסטה מסוג זיטי או כל פסטה אחרת קצרה וחלולה
  • 1 כוס (120 גרם) גבינת פרמזן מגוררת
  •  1 כוס (250 גרם) ריקוטה
  • 230 גרם מוצרלה, חתוכה לקוביות

אופן ההכנה

  1. טגנו במחבת גדולה את הבצל בשמן זית עד להזהבה.
  2. הוסיפו את הפטריות ואת השום וערבבו היטב, עוד כ-10 דקות.
  3. הוסיפו גם את העגבניות המרוסקות, הבזיליקום, מלח ופלפל והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש ובשלו כחצי שעה.
  4. הוסיפו את גרגרי האפונה למחבת וערבבו.
  5. בשלו את הפסטה בסיר עם הרבה מים עד שהיא אל דנטה, מוצקה ורכה גם יחד לנגיסה.
  6. העבירו את הפסטה לקערה ומזגו לתוכה 3 כוסות מהרוטב ו-3/4 כוס מהפרמזן המגורר.
  7. חממו תנור ל-180 מעלות.
  8. העבירו מחצית מכמות הפסטה לתבנית, הניחו את הריקוטה מעל ומזגו עוד כוס מהרוטב. פזרו מעל את קוביות המוצרלה.
  9. כסו את השכבה התחתונה בשאר הפסטה, הרוטב שנותר והגבינה המגוררת.
  10. כסו את התבנית ברדיד אלומיניום והכניסו לתנור ל-45 דקות.
  11. הורידו את הכיסוי ואפו עוד 15-30 דקות, עד שהרוטב מבעבע.
  12. הוציאו את התבנית מהתנור ותנו למאפה לעמוד בחוץ כ-15 דקות לפני להגשה, כדי שיתייצב.

בתיאבון!

 

 

עוגיות לאהבה ולרצח

יש תקופות לספרים רציניים ויש תקופות לספרים קלילים. הן בדרך כלל באות זו אחרי זו, כסוג של מתח וההפוגה לאחרי מכן. הספרים הקלילים מדרבנים אותי לקרוא בתקופה שלא מתחשק או כבד מדי לקרוא ספרים רציניים יותר.

ספר כזה, שקראתי בנשימה אחת, הוא "מתכונים לאהבה ולרצח" מאת סאלי אנדרו (יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה ביתן, בתרגומה של יעל אכמון). לקחתי אותו באופן כמעט פבלובי מהמדף בחנות הספרים, כי כל מה שיש לו נגיעה לאוכל מצית אצלי סקרנות אבל חששתי שהעלילה לא תהיה מספיק מעניינת וכי האוכל יישאר סוג של גימיק אופנתי ותו לא. כמה טוב שהתבדיתי.

מדובר בספר חמוד עם עלילה בלשית המתרחשת בדרום אפריקה. אפשר ממש לדמיין את הנופים המקומיים ולהבין מעט יותר את היחסים בין לבנים לשחורים דרך התיאורים בספר, אשר עושה שימוש גם במילים בניב המקומי. אם אהבתם את סדרת הספרים "סוכנות הבלשיות מספר 1" מאת אלכסנדר מק'קול סמית, תהנו מהאווירה הדרום האפריקאית גם בספר הזה. בדומה לו, גם כאן הגיבורות הראשיות הן נשים המתמודדות עם עולם גברי קשוח.

במרכז העלילה טאני (דודה) מריה, אישה דרום אפריקאית שמתגוררת לבדה בבית, לאחר שבעלה האלים נפטר. היא אוהבת מאוד לבשל ויש לה טור עצות בעניני אהבה בליווי מתכונים בעיתון המקומי. אופרה ווינפרי שהמליצה על הספר כתבה על הגיבורה שיש לה "לב ממרשמלו ואף לפענוח פשעים".

באחד הימים מריה מקבלת מכתב מאישה שמבקשת את עזרתה מכיווון שבעלה אלים כלפיה. הגיבורה מזדהה עם הכותבת בגלל עברן המשותף, אלא שמסתבר לה לאחר זמן קצר שהיא נרצחת. החשודים המיידיים ברצח הם הבעל האלים וחברתה הקרובה, שהיתה מאוהבת בה. המשטרה חוקרת את הפרשה ובמקביל חוקרות אותה גם מריה ושתי חברותיה מהעיתון. עם התפתחות העלילה מתחיל גם סיפור אהבה בין מריה לבלש המשטרה, הנק קנמייר.

לאוכל תפקיד מרכזי בספר בכמה רבדים. ראשית הוא משמש דרך להגיע לליבם של אנשים בעצות שנותנת מריה לקוראיה. שנית, הוא סוג של נחמה ודרך להביע אהבה בחייה הפרטיים. ולבסוף, זהו אמצעי לדובב אנשים לשוחח עימה בתפקידה כעיתונאית חוקרת וכבלשית. בסופו של הספר מופיעים מתכונים לכמה מהמנות המוזכרות בו. היייתי חייבת לנסות ולבדוק אותם אז גם אני, כמו מריה, נכנסתי למטבח.

הייתי חייבת לבדוק את העוגיות שהוזכרו מספר רב של פעמים לאורכו של הספר, ראסקס מוזלי וריוויון. מדובר בסוג של עוגיות מנדלברויט, הנאפות בשני שלבים, ראשית כעוגה ואז מתייבשות כעוגיות. רשימת החומרים נראית אולי מפחידה אבל ההכנה קלה, גם אם ארוכה (את רוב העבודה עושה תנור האפיה). אני השתמשתי במחצית מהכמויות ויצא מצוין. עוגיות לתה, קפה או שוקו, לשמור בקופסה לגשם הקרוב.

ראסקס מוזלי וריוויון (South African Rusks)

  • 1 ק"ג קמח עוגה
  • 1/4 כוס אבקת אפיה (40 גרם)
  • 4 כפיות מלח
  • 1-1/2 כוסות מוזלי קלוי (200 גרם)
  • 1 כוס כמעט מלאה של צימוקים, רצוי סולטנה (100 גרם)
  • 1 כוס תפוחים מיובשים קצוצים (75 גרם)
  • 1-1/4 כוסות גרעיני חמניה (170 גרם)
  • 1/2 כוס קוקוס טחון (40 גרם)
  • 1/4 כוס זרעי פשתן (35 גרם)
  • 1/4 כוס זרעי שומשום (35 גרם)
  • 1/4 כוס גרעיני דלעת (30 גרם)
  • 2 כוסות סוכר חום (400 גרם)
  • 3 ביצים גדולות
  • 2 כוסות ריוויון
  • 500 גרם חמאה מומסת

אופן ההכנה

  1. חממו מראש את התנור ל-180 מעלות ושמנו ארבע תבניות אינגליש קיק או תבנית אחת של 30X40 ס"מ.
  2. ערבבו את כל המרכיבים היבשים.
  3. טרפו את הביצים וערבבו פנימה את הריוויון והחמאה המומסת. הוסיפו למרכיבים היבשים וערבבו היטב.
  4. שפכו את התערובת באמצעות כף אל התבנית או התבניות (עד גובה 3 ס"מ) ואפו במשך 45 דקות.
  5. השאירו להצטנן מעט לפני שתהפכו על רשת והניחו להצטנן לחלוטין.
  6. חתכו למלבנים ברוחב כ-2 ס"מ אם השתמשתם בתניות אינגליש קיק או 3X4 ס"מ אם השתמשתם בתבנית גדולה או בגודל אחר שאתם מעדיפים. יבשו בתנור בטמפרטורה של 80-100 מעלות למשך 4-6 שעות, עד שהראסקס קשים ויבשים.
  7. אחסנו בכלי אטום לאוויר.
  8. טבלו את הראסקס בקפה כמו ביסקוויטים, עד שהם רכים וטעימים.

בתיאבון!

השוונץ:

"מתכונים לאהבה ולרצח" יצא לאור בדרום אפריקה בשנת 2015. מסתבר שסאלי אנדרו הוציאה לאור השנה את ספר התעלומה השני מסדרת טאני מריה, "המכונאי השטני". כל מה שנותר לנו הוא להמתין לתרגומו לעברית.

ביצים ביצים ביצים ביצים

אני מודה שאני מכורה לספרי בישול. מה זה מכורה, כזו שחייבת להביא כל פעם כשהיא חוזרת מחו"ל איזה ספר מייצג. לפעמים זה יהיה ספר בסגנון עדות המדינה, לפעמים ספר אישי ולפעמים, כמו הפעם הזו שביקרתי בניו יורק, ספר על נושא. בעצם, אולי זה גם ספר על מקום.

זוכרים את הפרסומת האלמותית ההיא על ביצים?

Egg Shop היא מסעדונת מתוקה בנוליטה שמתמחה ב… אתם כבר יודעים. בסלט, בסנדוויץ', בקינוחים – הביצה היא הכוכבת. לא היתה ברירה, "נאלצתי" לרכוש את ספרם Egg Shop The Cookbook שהוא מעוצב יפהפה וכבר סימנתי בו כמה וכמה עמודים של מתכונים מעניינים.

אחת התמונות שכבשה את ליבי היתה צהובה ומאוד יצרית. תשפטו בעצמכם.

הייתי חייבת לנסות את המתכון שלה ומכיוון שהצצתי ונפגעתי, אני משתפת גם אתכם. מדובר בציר ירקות שומי במיוחד שמהווה בסיס לרוטב הכי פשוט לפסטה. סוף סוף יש שימוש לקליפות הפרמזן שאני שומרת מאז החורף שעבר, אותו חלק קשה שנותר אחרי שאוכלים את גבינה. הפסטה בה משתמשים נקראת angel hair כי היא ארוכה ודקה. תוכלו למצוא אריזות שלה עם השם Capellini. עוד משהו קטן – אל תפחדו מהביצה החיה. החלמונים מתבשלים בחום של הפסטה והופכים את הרוטב לקרמי נהדר. כן, מדובר בשחיתות קטנה אבל זה נשאר בינינו.

על המנה הזו היה כתוב: הדברים הפשוטים ביותר יכולים להיות מושלמים והמנה הזו היא דוגמה לאיך ביצה יכולה לשדרג פסטה וגבינה. אמן.

חלמון בקן (או פסטה עם חלמונים)

מנה אחת

ציר פקורינו ל-3-4 מנות

  • 1/2 בצל
  • 1/2 שומר
  • 1 ראש שום (כן), חצוי לשניים
  • 2 כפות מלח
  • 1 כף שמן זית
  • 2 ענפי רוזמרין
  • 3 ענפי טימין טריים
  • 450 גרם קליפה של גבינת פקורינו/פרמזן (מודה, השתמשתי ב-200 גרם קליפות וזה היה מספיק לגמרי)
  • 1 כוס יין לבן יבש
  • 6 כוסות מים

לפסטה

  • 120 גרם פסטה ארוכה דקה מסוג Capellini
  • מלח
  • 1 כוס ציר פקורינו (למעלה)
  • 2 חלמונים
  • 1 כפית גרידת לימון
  • הרבה פקורינו/פרמזן
  • פלפל שחור
  • עלי פטרוזיליה, לקישוט

אופן ההכנה

לציר הפקורינו

  1. הניחו בצל, שומר וחצאי שום עם מלח בסיר ותנו להם להזיע על אש בינונית עד שהם מתקרמלים.
  2. הוסיפו את שמן הזית, הרוזמרין והטימין ובשלו עד שהתערובת ריחנית, כ-2 דקות.
  3. הוסיפו את קליפות הגבינה ובשלו עוד 5 דקות תוך ערבוב, כדי למנוע מהגבינה להישרף.
  4. הוסיפו את היין לסיר ובשלו עד שהנוזלים מצטמצמים בחצי, כ-6 דקות.
  5. הוסיפו מים והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש ובשלו עד שהציר מצטמצם בחצי, כ-40 דקות.
  6. שפכו את הציר המוכן דרך מסננת דקה לקערה והיפטרו מהמוצקים.

לפסטה

  1. בשלו את הפסטה בסיר מים עם מעט מלח עד שהיא אל-דנטה.
  2. בסיר בינוני הביאו 1 כוס של ציר הפקורינו לרתיחה על אש בינונית, הוסיפו את הפסטה המבושלת ובשלו כ-2 דקות נוספות עד שהציר מצטמצם בחצי.
  3. העבירו את הפסטה עם מלקחיים החוצה מהסיר לצלחת הגשה ובשלו את הציר שנותר כ-2 דקות נוספות, עד שגם הוא מצטמצם לחצי.
  4. הניחו על הפסטה חלמון אחד, גרידת לימון, הרבה פקורינו/פרמזן מגורר ופלפל שחור וערבבו היטב.
  5. מזגו את הציר המצומצם על הפסטה והניחו מעל את חלמון הביצה נותר, לתוספת עושר ורושם וערבבו הכל לפני האכילה. קשטו בעלי פטרוזיליה ובעוד גבינה.

בתיאבון!

השוונץ:

בכל עיר שאני נוסעת אליה אני מחפשת אחר הכתובות והציורים על קירות הבתים או המדרכות. גרפיטי יכול לבטא הרבה יותר מסתם וונדליזם. הוא מבטא את הרוח של האנשים, מעביר מסרים או מביא לידי ביטוי מחאה, ביצירתיות כובשת ומקורית. הרי חלק מעבודות הגרפיטי יכולות היו לשכון בין כתלי המוזיאון ובכל זאת האמנים בחרו להוציא אותם לרחוב, לרשות הכלל.

העבודות כאן צולמו ברחובות מנהטן (בעיקר בהארלם) ובברוקלין.

על היצירות של ה-Space Invader קראתי רבות ואפילו על האנשים שגונבים את העבודות שלו מהרחובות כבר שמעתי. ממש כך – אנשים מטפסים על סולמות ומורידות את האריחים הצבעוניים המרכיבים את היצירה, כדי להעתיק ולהעביר אותה לביתם או לבית של מי שמשלם להם לעשות זאת. מטורף! האמן המיוחד הזה משתמש בפיקסלים כדי לייצג כל מיני דמויות והוא פועל ברחובות של ערים בכל העולם כבר למעלה מ-20 שנה. קראתי באתר שלו שאפילו באילת אמורה להיות יצירה שלו – מי מכיר?

בסך הכל חביתה

קראתי בראש השנה את הספר "ארוחת ערב עם אדוארד" מאת איזבל וינסנט שיצא לאור בעברית ע"י הכורסא הוצאה לאור. הספר מביא את סיפורה של המחברת, עיתונאית בניו יורק פוסט, אשר חווה את התפוררות נישואיה. במצב של רגשות נחיתות וחוסר בטחון עצמי היא פוגשת את אדוארד, אביה בן ה-93 של חברתה, אשר מזמין אותה לרצף של ארוחות ערב מושקעות שהוא מכין לשניהם, המרפאות לא רק את הגוף כי אם גם את הנפש. הספר קל לקריאה וקולח, לפעמים אפילו מדי – אין בו הרבה עומק והוא ספר טיסה קלאסי.

Edward_front-9

המוטיב הגסטרונומי מאוד מרכזי בספר ומוזכרות בו מנות מרשימות כמו גאלט תפוחים, תפיחיות, דמי גלאס ומרטיני קפוא, אבל אני הלכתי שבי דווקא אחרי תאורי החביתה. המחברת מספרת על טבח שגילה את סודות החביתה:

"לסנט ג'ון היה כשרון להכנת ביצים. כשאדוארד ביקש ממנו לגלות לו את סוד הביצים המקושקשות שלו, אמר לו סנט ג'ון שהוא לעולם אינו מטגן את כולן בבת אחת; הוא עושה את זה בשלבים. אדוארד חלק עם פולה את  הטריק, וכעת התעקש ללמד גם אותי. הוא השתמש בביצי משק טריות, שהחלמונים הכתומים שלהן הבהיקו כששבר אותן לתוך קערה. לאחר מכן טרף את הביצים עם מעט חלב או שמנת מתוקה, הוסיף מלח ופלפל, ולבסוף המס חמאה במחבת חמה ורגע לפני שהשחימה הוסיף את הביצים, אבל רק חצי מהתערובת. " אף פעם לא בבת אחת", חזר אדוארד על המילים. "מטגנים את הביצים בשני שלבים". אחרי שהחלו הביצים במחבת לרחוש ולבעבע, הפריד אותן אדוארד בעדינות בכף עץ, הנמיך את הלהבה, הוסיף את יתרת התערובת החלקלקה-צהבהבה וטיגן אותה עד שהביצים היו אווריריות, תפוחות ועטופות כולן בחמאה."

לאחרונה ראיתי בכל מיני אתרים שאנשים מתעסקים בהגדרה למה שנקרא "החביתה המושלמת", כזו שהיא רכה וקרמית אך גם מתובלת במידה.

למרות שמדובר לכאורה במנה ש"כל אחד יודע להכין" והרי אתם הכנתם חביתות כל כך הרבה פעמים…

בכל זאת – הנה כמה כללי זהב שיעזרו לכם להכין את החביתה המושלמת:

מדובר במנה שמורכבת ממעט חומרי גלם ולכן איכותה תלויה מאוד בטיב חומרי הגלם – השתמשו בביצים טריות. רוצים להשקיע עוד? – קנו ביצים אורגניות.

טרפו היטב את הביצים היטב לפני הבישול, כדי להכניס אוויר לתערובת ולהפוך את החביתה לרכה יותר.

הוסיפו חלב לתערובת כדי להעשיר את החביתה. אפשר להחליף בשמנת מתוקה או בקרם פרש לאקסטרה שחיתות.

המיסו חמאה איכותית במחבת על אש קטנה.

מזגו מחצית מתערובת הביצים למחבת.

בשלו את החביתה על אש קטנה. אני יודעת שאתם ממהרים, אבל פה זה קריטי – לא תקבלו תוצאה טובה על אש גבוהה.

הזיזו את הביצים במרית פנימה למרכז והוסיפו את שארית תערובת הביצים בקערה למחבת.

מחבת עם ציפוי שאינו נדבק יקל עליכם את המלאכה.

הזיזו את כל החביתה עם מרית בתוך המחבת, בתנועות עדינות, מהשוליים פנימה.

בבקשה! – אל תרביצו לחביתה ואל תחתכו אותה לחתיכות קטנטנות במרקם צבאי כמו של קוטג'.

סגרו את האש כשהחביתה כבר לא נוזלית אבל נראית לא מוכנה לגמרי – היא תמשיך להתבשל עוד קצת גם לאחר שתוציאו אותה מהמחבת.

תבלו את החביתה במעט מלח ופלפל שחור לפי הטעם והגישו.

יש מי שמניח את החביתה שלו על טוסט או לחמניה מרוחים בחמאה. אחרים מתבלים בעירית קצוצה, שבבי פרמזן או פרוסות פלפל צ'ילי.

אני אוהבת לפורר לתערובת הביצים קצת פטה או גבינה בולגרית לתוספת מליחות (ואז לא להוסיף מלח) ולפזר עלי זעתר מעל.

בתיאבון!

השוונץ:

במסגרת פסטיבל הסרטים בחיפה שיתקיים בחג הסוכות הקרוב יוקרנו כמה סרטים תחת הקטגוריה דוקולינריה, ביניהם סרטים דוקומנטריים על שפים מפורסמים ואנשי יין ואלכוהול. בנוסף, יוקרן גם הסרט "החגיגה של באבט" הנפלא לרגל 30 שנה ליציאתו לאקרנים. והממתק – לאחר כל סרט יתקיים פאנל בהנחייתה של הילה אלפרט שתשוחח עם אנשי קולינריה מקומיים. נשמע תענוג!

הקשר הבלגי

אפילו יותר מאשר פענוח הרצח עצמו, מעניינת הדרך הפתלתלה המקדימה לפענוח. אני מאוד אוהבת ספרי בלשים וגם בסדרות טלויזיה בלשיות לא טמנתי ידי בצלחת. לא משנה אם קוראים לו אברהם אברהם, קורמורן סטרייק, אינספקטור מורס או אדם דלגליש, הבלש הוא פעמים רבות דמות מיוסרת, הנושאת על כתפיה משא כבד ממקרי פשע קודמים או מחייה האישיים. לאורכה של היצירה הוא מחפש את הדרך שתוביל אותו (ואותנו) לפתרון הנכון. כי הרי לא מספיק הדין, צריך שהצדק ייצא לאור.

הספר "השען מאוורטון" מאת ז'ורז' סימנון כולל שני סיפורים על שני גיבורים החיים משני צידי האוקיאנוס. הכובען יושב בלה רושל, עיירת חוף במערב צרפת והשען גר באוורטון שבמדינת ניו יורק, ארה"ב. שניהם מופנמים, לשניהם מקצועות שנדמה כי בינתיים כבר חלפו מן העולם. גם אם יודעים את תוכן העלילות שבספר, היופי כאמור הוא בדרך, ולאו דווקא בתוצאה הסופית של האירועים.

הכובען שם לעצמו למטרה לרצוח נשים מרשימה מוגדרת מראש. הוא מסתובב בעיירה שבה נולד וגדל ובה כולם מכירים אותו, מבלי שהם יודעים שהוא הרוצח הסדרתי ממנו הם מפחדים, עד שהשכן שלו מגלה זאת. אבל באופן כל כך לא צודק, דווקא השכן חולה ומת (צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?). הכובען מרגיש שנעשה פה אי צדק אבל את הנעשה אין להשיב.

השען ובנו גרים יחד בדירה מעל חנות השעונים ומסתדרים ביניהם טוב, כמעט מבלי להחליף מילים. למרות שהוא חושב שהוא מכיר את בנו, הוא מופתע לגלות שזה ברח עם חברתו הנערה כדי להתחתן. בדרך התכניות משתבשות והמשטרה בעקבותיו, אלא שהשען ובנו מאמינים שזו היתה דרכו  של הבן למרוד ולהשאיר חותם בעולם.

שני הסיפורים, שנכתבו במקור בשנים 1948 ו-1954, ממשיכים להיות רלוונטיים ומעניינים גם בימינו. הסופר ז'ורז' סימנון שכתב אותם נולד בבלגיה והוא מפורסם בעיקר בזכות הספרים הרבים שכתב בסדרת "המפקח  מגרה". את מלחמת העולם השניה הוא העביר בצרפת ולאחר המלחמה הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. הוא עזב לקנדה ומשם עבר לארה"ב. לאחר כמה שנים חזר לאירופה והתיישב בשוויץ. הוא התחתן כמה פעמים והיה ידוע בכך שהיה וומנייזר גדול.  בין לבין הנשים היה לו זמן לכתוב כ-450 ספרים והוא נחשב לאחד הסופרים הגדולים שכתבו בצרפתית. הוא נפטר ב-1989.

היופי בכתיבתו של סימנון בא לידי ביטוי בשני הסיפורים שבספר "השען מאוורטון" בדיבור הפנימי של הגיבורים, בהתחבטויות, בתיאור הרגשות. אין פה סערות והתפרצויות, הכל באנדרסטייטמנט, יותר במחשבות מאשר בדיבורים או במעשים.

ואם היו אומרים לכם אוכל בלגי, מה היה עולה בדעתכם? ואפל עם קצפת? ואולי צ'יפס עם מיונז? מולים ובירה? או בכלל שוקולד? לי ישר קפץ לראש אנדיב, העולש הבלגי. יש בו מעט מרירות והרבה טעם.  הצרפתים מכינים ממנו גרטן כשהוא אפוי בתנור עם גבינה וז'מבון. אני מאוד אוהבת אותו בסלט.

אז קחו לכם שני אנדיבים יפים כאלה. אין צורך לשטוף אותם. התחילו להוריד את העלים והניחו בקערה.

הוסיפו מעט גבינה כחולה (רוקפור, גורגונזולה, סטילטון) וכמה אגוזי מלך.

הכינו רוטב וויניגרט – שמן זית, חומץ בן יין, חרדל, שן שום, מלח ופלפל שחור.

מזגו את הרוטב מעל הסלט ושבו בנחת לקרוא את הספר עם סלט אנדיב מעולה.

בון אפטיט!

השען מאוורטון, מאת ז'ורז' סימנון, הוצאת עם עובד, תרגמה מצרפתית: רמה איילון

השוונץ:

עוד בלגי אחד מפורסם הוא הציייר רנה מגריט. הספקתי לראות תערוכה מצוינת עם יצירותיו במרכז פומפידו בפריז בדצמבר האחרון. הרבה מחשבות פילוסופיות עומדות מאחורי היצירות שלו ומסתבר שבכל הקשור לשמותיהן יש גם תמיד סיפור מעניין. אז אמרנו כובען?

Rene Magritte, Son of Man 1964, photo from photobucket.com

 

 

ערמונים בצפון ודרום

כמה שאני אוהבת לקרוא רומנים תוקפתיים. חמש מאות ומשהו עמודים קטן עלי, כשהשמלות מרשרשות, התה מוגש בחדר הקריאה והגיבורה מסתכלת דרך החלון וממתינה. טועה לחשוב מי שמניח שמדובר ברומן רומנטי, כי הרי ספרים אלה הם המראה של התקופה מבחינה היסטורית והם דנים בנושאים חברתיים כמו הבדלי מעמדות, שוויון זכויות לנשים וכיו"ב. והנה תורגם לעברית הספר "צפון ודרום" של אליזבת גאסקל (בהוצאת הכורסא ומודן), אשר פורסם בזמנו כרומן בהמשכים בכתב העת אותו ערך צ'רלס דיקנס.

אליזבת גאסקל הושוותה רבות לג'יין אוסטן, בת תקופתה. קשה להתעלם גם מהדמיון שמרגישים מיידית בין אליזבת בנט, גיבורת "גאווה ודיעה קדומה" לבין מרגרט הייל, גיבורת "צפון ודרום". שתיהן חוטאות בגאווה המעוורת את עיניהן למציאות, שתיהן לא נענות בתחילה לגבר, שישתנה אף הוא ויכבוש את לבבן במעשיו. אלא שהשינויים ההיסטוריים שחלו בחברה האנגלית עקב המהפכה התעשייתית נכחו ביצירות של גאסקל, בעוד שאצל אוסטן נדמה שכל זה אינו משפיע על קורותיהם של הגיבורים.

אביה של מרגרט הייל מחליט להתפטר ממשרתו ככומר הקהילה בכפר הציורי הלסטון עקב שינוי שהוא חש באמונתו בכנסיה האנגליקנית והוא עוקר את משפחתו משם, רחוק ככל שיוכל, פיזית ומנטלית, לעיר מילטון בצפון אנגליה (עיר בדויה שמייצגת כפי הנראה את מנצ'סטר). במילטון הוא הופך למורה למר ג'ון ת'ורנטון, בעל מטוויה ואיש עסקים. הלסטון הציורית ולונדון של שכבת האריסטוקרטיה, בהן חיה מרגרט עד כה מחד, ומילטון עיר התעשיה והמסחר מאידך מייצגות את שני הקצוות החברתיים שחיו במאה ה-19 באנגליה של המלכה ויקטוריה.

כל הדיעות הקדומות של מרגרט עומדות במבחן, אבל לא רק הן. היא נאלצת לעבור טלטלות קשות בחייה האישיים ולהתמודד עם אירועים שלא היתה מוכנה להם. הספר נותן ביטוי גם להתקרבות בין המעמדות. מרגרט נקשרת למשפחת פועלים פשוטה, בה האב הוא ממנהיגי איגוד הפועלים במטוויות. מר ת'ורנטון, שבתחילת הספר הוא אויבו של האיש, מתחבר איתו בהמשך ולומד ממנו על חייהם של הפועלים ואף דואג לשפר את איכות חייהם. תראו איזה יופי של ציטוט: "אין כמו אכילה ליצור שיוויון בין אנשים. אפילו המוות לא מגיע לקרסוליה" (עמוד 430). וכמובן שיש סיפור אהבה בספר, עם הרבה אי הבנות והסתבכויות. האם מרגרט תיכנע לרגשותיה למר ת'ורנטון? תצטרכו לקרוא בעצמכם.

– –

אצלי ספרים כאלה ישר מעוררים את בלוטות הנוסטלגיה, אז הלכתי לחפש באתרי היסטוריה של האוכל קינוח חגיגי שלבטח הוגש באחת הסעודות הרשמיות שמרגרט השתתפה בהן. מצאתי את הפודינג הקפוא הזה, הנקרא Nesselrode Pudding, ע"ש האציל הרוסי הגרגרן, שהוא הומצא לכבודו. השחיתות הזו כוללת שמנת מתוקה וערמונים, עם דומדמניות וליקר דובדבנים. במאה ה-19 נהגו להשתמש בתבניות יפהפיות כדי ליצור קינוח מלא רושם. עם או בלי תבנית כזו, מדובר בוואו!

פרפה ערמונים (פודינג נסלרוד)

4 מנות

  • 100 גרם ערמונים קלופים
  • 1/4 כוס מים
  • 2 כפות סוכר
  • 1/2 כפית תמצית וניל
  • 2 חלמונים
  • 60 גרם אבקת סוכר
  • 1 חבילה (250 מ"ל) שמנת מתוקה
  • 30 גרם צימוקים
  • 30 גרם דומדמניות (אם אין, אפשר להחליף בחמוציות)
  • 30 מ"ל ליקר דובדבנים
  • לקישוט: פירות מסוכרים, דומדמניות וליקר דובדבנים

אופן ההכנה

  1. בסיר קטן שימו ערמונים, מים, סוכר ותמצית וניל ובשלו על אש קטנה כ-10 דקות, עד שהמים מתאדים. רסקו את הערמונים למחית. אפשר כמובן להשתמש במחית ערמונים מוכנה או למעוך לגמרי במעבד מזון, אבל אני דווקא אוהבת את החתיכות הקטנות של הערמונים שנשארות אחרי שמועכים במזלג.
  2. בסיר נוסף שימו חלמונים, אבקת סוכר ו- 180 מ"ל שמנת מתוקה. בשלו על אש נמוכה עד להסמכה, על סף רתיחה.
  3. כשהתערובת מסמיכה הוסיפו את הערמונים, את הצימוקים והדומדמניות ואת ליקר הדובדבנים וערבבו. הורידו מהאש.
  4. הוסיפו לתערובת את שארית השמנת המתוקה וערבבו היטב.
  5. העבירו את התערובת לתבניות אישיות או לתבנית אחת גדולה והכניסו למקפיא לכ-6 שעות עד שקופא.
  6. הוציאו מהתבנית והגישו עם עוד קצת ליקר דובדבנים. אחרי שתטעמו בטוח שתרגישו קצת יותר אריסטוקרטים.

בתיאבון!

השוונץ:

  • למי שחובב סדרות תקופתיות, אפשר לראות כאן את העיבוד הטלוויזיוני שנעשה לספר.
  • הפודינג הקפוא הזה מוסיף עוד מתוק לקינוח שהכנתי כשקראתי את הספרים של ג'יין אוסטן.
  • באנגליה יש מי שמחליף את פודינג חג המולד בפודינג נסלרוד. אצלי זה דווקא דגדג לנסות את הפודינג המסורתי לחג המולד של המלכה ויקטוריה. צפו בדצמבר להמשך מתוק לפוסט הזה.