שבועות של לבן על לבן

מתישהו לפני הטיול שלי בווייטנאם, הספקתי לעשות גיחה קצרצרה עם הבנות האהובות עלי לפריז. העיר הזו לעולם מצליחה לחדש ולרגש אותי אבל גם לתת לי עדיין תחושה של בית אחרי כל כך הרבה שנים שאני לא גרה שם.

אז היה יום הולדת עגול, ידה ידה ידה והזמנו מקום במסעדת David Toutain, שבדיוק כמה ימים קודם לכן זכתה בכוכב המישלן השני שלה. בגלל שזה באמת היה ביקור קצר והתכנית היתה עמוסה, החלטנו להגיע לצהריים – "רק" שלוש מנות. כמובן שהתגלה שלא שלוש ולא ארבע, כי אם לפחות שמונה מנות ומשעשעי חיך ולסיום סיומת ועוד קצת. היתה ארוחה טעימה, יפהפיה ויצירתית שהשאירה אותנו נרגשות הרבה אחרי כן.

אבל היתה מנה אחת שהוגשה לקינוח והשאירה עלינו רושם מיוחד. מסתבר שהיא סיגניצ'ר-דיש של השף. כשחזרתי הביתה עשיתי כמה ניסויים ולאחר שהגעתי למרקם הרצוי ולטעם שזכרתי, החלטתי לשתף אתכם במתכון שלה לכבוד חג השבועות.

זהו קינוח לא שגרתי של לבן על לבן. יהיו מי שיתקשו לפענח את הטעם המעניין ולא יאמינו לכם גם אם תגלו להם מהו המרכיב הסודי במנה.

אם אתם איתי מזה תקופה, אתם כבר יודעים ששבועות הוא אחד החגים האהובים עלי: נוסטלגיה של טנא, ביכורים ופרחים, שירי שיבולים וסלינו על כתפינו, חולצות לבנות ועוגות גבינה.

רוצים להיות יצירתיים וקצת פחות שגרתיים בארוחת החג? הנה מנת קינוח טעימה ומיוחדת עם שני כוכבי מישלן. אחרי שגיליתי שלכבוד יום הולדתי סידרו לי הבנות שהשף יחתום על ספרו ויכתוב לי הקדשה מיוחדת, אני כבר נתתי לו את הכוכב השלישי.

קינוח קרם כרובית עם סורבה קוקוס

6 מנות

החומרים

  • 250 גרם שמנת מתוקה
  • 250 גרם פרחי כרובית
  • 250 מ"ל (1 כוס) חלב
  • 1 כפית תמצית וניל או פירורי וניל (לחרוצים: מקל וניל)
  • 1 חלמון
  • 10 גרם סוכר
  • 100 גרם שוקולד לבן שבור לקוביות
  • 6 כדורי סורבה קוקוס

אופן ההכנה

  1. מזגו שמנת מתוקה לסיר והניחו בתוכה את פרחי הכרובית. בשלו על אש בינונית-גבוהה ללא מכסה כ-10 דקות, עד שהשמנת מצטמצמת. העבירו את התכולה לקערה.
  2. לאותו הסיר מזגו חלב ותמצית וניל והביאו לנקודת רתיחה. סגרו את האש.
  3. טרפו בקערית חלמון והעבירו 2-3 כפות מהחלב החם לתוך החלמון תוך בחישה, כדי להשוות טמפרטורות. מזגו את כל תערובת החלמון חזרה לסיר החלב, תוך בחישה מתמדת. הורידו מהאש.
  4. החזירו לסיר את תערובת השמנת-כרובית ורסקו בבלנדר-מוט את התערובת של הכל עד שהיא חלקה לגמרי.
  5. הכניסו את קוביות השוקולד הלבן לסיר וערבבו היטב עד שהן נמסות.
  6. החזירו את הסיר לאש נמוכה וערבבו מדי פעם, עד שהתערובת מסמיכה מעט (3-4 דקות).
  7. מזגו את התערובת לקעריות הגשה והכניסו למקרר לפחות ל-4 שעות (אפשר ללילה).
  8. הניחו במרכז כל קערית כדור סורבה קוקוס קטן והגישו.

בתיאבון! 

אורז וייטנאמי במטבח ישראלי

מכירים את זה שאתם חוזרים מאיזה שהוא מקום על הגלובוס ומתחשק לכם להכין את כל המאכלים הטעימים שאכלתם שם? מרוב התלהבות אתם ממש מצליחים להשאיר בגוף את התחושה שאתם שם למרות שאתם כבר לגמרי פה.

אם השתתפתם איתי בחוויות מהטיול לוייטנאם בפוסטים וייטנאם #1 ווייטנאם #2 אתם מבינים שעל המטבח שלי השתלטו כבר ספרינג רולס טריים המוגשים עם רוטב דגים וייטנאמי עדין וצ'ילי חריף, סלטי כרוב אסיאתיים ואטריות עם בשר טחון וירקות והרבה כוסברה.

הגיע הזמן גם לתבשיל אורז. הוייטנאמים גאים באורז שלהם ובערכים התזונתיים שלו והוא מרכיב עיקרי בקולינריה שלהם. הם משתמשים באורז ארוך גרגרים ולבן – אורז יסמין, שנפוץ במטבחים של המזרח הרחוק. מסתבר שאפשר למצוא אורז אורגני וייטנאמי בישראל – אורז ECOBA עם כל האיכויות הבריאותיות ותחושת השובע המגיעה מאכילה מועטה ממנו בהשוואה לסוגי אורז אחרים.

המתכון הבא הוא למנת אורז וייטנאמית שבאופן מסורתי מתבשלת בתוך סיר חרס. איזה יופי שבדיוק קיבלתי להתנסות קדירה יפנית שנקרא דונאבה (Donabe). ניתן להניח אותה על אש כיריים גלויה או להכניס לתנור. פיזור החום בקדירה הוא אחיד, מה שהופך את תהליך הבישול לטוב יותר ואת התבשילים לטעימים במיוחד.

ניתן למצוא כעת גם פטריות שיטאקי טריות כך שיש אפשרות לגוון בפטריות שאתם משתמשים בהן ולא חייבים להשתמש בפטריות מיובשות. אם תמצאו רוטב דגים וייטנאמי (Nước Chấm), שהוא יותר עדין ופחות מלוח מאחיו התאילנדי, בכלל שיחקתם אותה. אורז, עוף, פטריות. סוג של שילוש, לא?

קדירת עוף ופטריות וייטנאמית

4-6 מנות

  • 3 פרגיות עוף ללא עור ועצמות (500 גרם) חתוכות לפיסות בגודל בינוני (כ-5 ס"מ על 1 ס"מ)
  • 2 כפות רוטב דגים וייטנאמי (אם אתם משיגים, אחרת השתמשו בתאילנדי)
  • 2 כפות רוטב סויה
  • 1/2 כפית סוכר
  • 4 שיני שום קצוצות
  • 3 כפות שמן לבישול
  • 6 בצלי שאלוט פרוסים
  • 6 פטריות שיטאקי טריות פרוסות דק
  • 3-4 פטריות מלך היער פרוסות
  • סלסלת פטריות שמפיניון פרוסות
  • 1 בצל קטן קצוץ
  • 2 כוסות אורז יסמין
  • 2.5 כוסות (600 מ"ל) ציר עוף או מים רותחים
  • 1/2 כפית מלח
  • פלפל שחור
  • 2 בצלים ירוקים פרוסים

אופן ההכנה

  1. הניחו בקערה את פיסות הפרגיות, רוטב הדגים, 1 כף רוטב סויה, סוכר, מחצית מהשום הקצוץ ופלפל שחור. ערבבו היטב והניחו בצד.
  2. מזגו 2 כפות שמן לקדירה והניחו אותה על אש בינונית. הוסיפו את בצלי השאלוט וערבבו.
  3. הוסיפו לקדירה את נתחי הפרגיות וטגנו כמה דקות, עד שצבעו של העוף מלבין מעט. הוסיפו גם את הפטריות וערבבו 2-3 דקות. העבירו את תכולת הסיר (בזהירות, הקדירה חמה!) לקערה.
  4. מזגו לקדירה את כף השמן הנותרת והוסיפו את הבצל והשום שנותרו. טגנו עד שהבצל מתרכך מעט.
  5. הוסיפו לקדירה את האורז וטגנו תוך ערבוב 3-4 דקות, כך שהאורז מזהיב.
  6. הוסיפו את ציר העוף או המים הרותחים, את כף רוטב הסויה הנותרת ומלח. ערבבו ובשלו ללא כיסוי כ-5 דקות, עד שהאורז סופג את כל הנוזלים.
  7. הוסיפו מעל האורז את תערובת העוף והפטריות, כולל הנוזלים שניגרו לקערה. כסו את הקדירה במכסה והמשיכו לבשל כ-20 דקות על אש נמוכה. בתום הבישול סגרו את האש והמתינו כ-10 דקות לפני שאתם פותחים את המכסה.
  8. פזרו מעל את הבצל הירוק הפרוס וערבבו את כל מרכיבי התבשיל יחד, כך שהאורז יתערבב עם שאר המרכיבים.

בתיאבון!

וייטנאם #2

לא יכולתי להסתפק בפוסט אחד על וייטנאם. הנופים המהממים של המדינה הזו הם באמת עוצרי נשימה וקשה להתאפק מללחוץ על כפתור הצילום שוב ושוב. ושוב.
למשל שדות האורז בסאפה (Sapa), העיירה ההררית בצפון המדינה, על הגבול עם סין. העוני והפרימיטיביות ניכרים שם למרות שזה לא חיזיון בלתי שכיח לראות שם חקלאי כפרי חורש את השדה עם תאו ומחזיק בידו סמארטפון.
שם נמצאים כפרים של המיעוטים האתנים של וייטנאם, כמו המנוג (Hmong) למשל. הוייטנאמים הילידים טוענים גם היום שהם מרגלים ואין לבטוח בהם. יש להם פנים שונות והם מתלבשים באופן מסורתי (בעיקר הנשים).
בשוק בסאפה מוכרים לא רק אוכל. תמצאו גם תרופות, חפצים לבית ואפילו להסתפר אפשר שם.
 
הא לונג ביי (Hạ Long Bay) הוא אחד ממראות הטבע שהם חובה לכל מטייל. המפרץ נמצא בים סין הדרומי ובשיט בו ניתן לראות צוקים המזדקרים מהים, איים מיושבים וכפרי דייגים צפים. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו.
במרכזה של המדינה נמצא הפארק הלאומי פונג נה (Phong Nha), בו התגלתה מערת נטיפים יפהפיה (מערת פונג נה) המתוארכת למאה ה-11 ומשתרעת על פני כמעט 8 ק"מ (הכי ארוכה באסיה). בתוך המערה נעים בסירה בין המראות היפהפיים של הנטיפים והזקיפים.
הוי אן (Hoi An) היא עיר קטנה ומתוקה, שיש בה עדיין שרידים לארכיטקטורה הצרפתית ונעים להסתובב רחובותיה, אפילו רמקולים משמיעים בהם מוזיקה קלאסית נעימה. העיר ידועה בתופרים ובסנדלרים שבה, אשר יכולים ליצור עבורכם לפי הזמנה בגדים ונעליים תפורים לפי מידה תוך ימים ספורים בלבד.
 
מקונג (Mekong) הוא הנהר הגדול בחלקה הדרומי של וייטנאם. ביקור בשוק הצף עליו הוא חוויה שלא כדאי להפסיד. תושבי האיים שטים בסירות על הנהר וקונים מהסוחרים את מרכולתם. על התורן של הסירה תולים את המוצר הנמכר, כדי שיידעו להגיע.
התושבים על האיים שם עוסקים עדיין במלאכות מסורתיות, כמו הכנה ארטיזנלית של מיני מאכלים כמו ממתקי קוקוס, עלי אורז, יין אורז או יצירת סלי קש וגגות בתים מעלי הקוקוס.
בוייטנאם חיים היום כ-90 מיליון תושבים ויש בה 45 מיליון קטנועים (תעשו את החשבון). בערים הגדולות הטוסטוסים הם אלה שמכתיבים את הנהיגה ובלילה המדרכות מלאות בהם. על הקטנועים מעמיסים בתים שלמים ולפעמים רואים משפחות של ארבע נפשות נוסעות על קטנוע אחד. קסדה, אגב, זו רק המלצה.
ברומא התנהג ברומאי וככה יצא שהצטרפנו לסיור קטנועים בסייגון, בין לבין נקודות קולינריות. חובה לשים מסכה על האף בגלל זיהום האוויר, למרות שטוענים שהוייטנאמיות בכלל שמות מסיכה על הפנים כדי לשמור על גוון עור בהיר ולא להישרף מהשמש. כמויות הקטנועים בכביש נראות מפחיד להולך הרגל הצופה מהצד, אבל דווקא יש איזה שהוא סדר כשאתה נמצא בתוך כל זה.
אהבתי את שלטי הפרסום הוייטנאמים. בדרך כלל הם היו מאויירים ולפעמים הציץ מהן הו צ'י מין בכבודו ובעצמו. הכי בולשביקי, המאה ה-20, שיא התמימות.
השוונץ:
המלצה: אם יש משהו שלא כדאי לכם לפספס זה שיעור בישול וייטנאמי. אני הייתי בקורס של חצי יום בישול ב- Red Bridge Cooking School, שמתחיל בסיור בשוק של הוי אן, ממשיך בשיט על סירה עד בית הספר, ביקור בגן הירק האורגני שלו, קורס בישול hands-on וארוחת צהריים ממעשה ידיכם.

וייטנאם #1

ביקור בוייטנאם מחייב פוסט בבלוג. בעצם יותר מאחד. הרבה זמן תכננתי להגיע לשם ולכבוד יום ההולדת העגול ההוא הצלחתי להגשים את החלום. רצינו לשלב טיול ברחובות הסואנים של הערים הגדולות עם יציאה לכפר ולטבע היפהפה של הארץ, לפגוש את תושביה במקום הכי לא תיירותי שאפשר. וכמובן שאוכל.
שהרי המדינה שהיתה נידונה שנים ארוכות לכיבוש – סיני, צרפתי, אמריקאי –  הושפעה מאוד גם בהיבט הקולינרי מהתרבויות האלו. 
אתם בטוח מזדהים עם הקושי לבחור תמונות בודדות מתוך למעלה מאלפיים שצולמו. קחו את הזמן, לפניכם פוסט ארוך וצבעוני, עם הרבה תמונות ולמתמידים, אפילו מתכון פשוט וטעים בסוף. וכמובן, חכו לפוסט וייטנאם #2.
נוטים לשכוח ש"הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם" היא עדיין מדינה קומוניסטית, הנשלטת ע"י מפלגה אחת אבל מהבחינה הכלכלית נהוגה בה כיום "כלכלת שוק", במסגרתה אנשים יכולים לעסוק כמעט במה שירצו ולהרוויח כסף, אפילו להתעשר. במגזר הציבורי והעירוני עדיין המפלגה מנהלת את העניינים ומתערבת באורחות החיים – אפילו במספר הילדים למשפחה (מקסימום שניים, אם שאלתם).
בוייטנאם שלטו שושלות של מלכים עד 1945, אז העביר המלך האחרון את השלטון לקומוניסטים.
הו צ'י מין, מנהיגה של המדינה במשך כ-25 שנה, אשר נפטר ב-1969, ממשיך להיות דמות נערצת – צילומים שלו מחבק ילדים ופסלים עם הדיוקן שלו פזורים בכל מקום. למי שמגיע ממדינות בהן דמוקרטיה היא השיטה השלטת קצת קשה להבין זאת.
וכמובן ה-מלחמה. מלחמת וייטנאם כפי שהיא קרויה אצלנו, המלחמה בין הצפון והדרום, שהסתיימה בהפיכתה של המדינה לקומוניסטית. נראה שהפצעים שלה עוד לא הגלידו וכל צד ממשיך לספר את נקודת מבטו עליה.
הטיול שלנו התחיל בהאנוי בצפון והסתיים בדרום, בעיר הגדולה השניה, הו צ'י מין (הקרויה גם סייגון). יש הבדל משמעותי בין הערים הללו. האנוי היא הבירה הרשמית, בה נמצאים המוסדות הציבוריים והיא צפופה ועמוסה.
סייגון, לעומתה, היא הבירה עסקית, עיר מודרנית עם שדרות רחבות וגורדי שחקים. מה שבטוח, בשתיהן יש ה מ ו ן קטנועים!
למעלה מ-70% מהוייטנאמים מוגדרים חסרי דת או שייכים לדת הפולק המקומית. עוד כ-10% הם בודהיסטים ו-8% נוצרים. אבל מקדש הוא מקדש ורוב הוייטנאמים רגילים ללכת אליו לפחות פעם בשבוע, להביא מנחה לאל, להדליק קטורת ולהתפלל.
כמעט בכל מקדש תוכלו למצוא פסלים עם ארבעת היסודות לתפילה: צב וחד קרן מהאדמה, עוף החול ודרקון מהשמיים. המקדשים בנויים לפי תורת הפאנג שווי, עם בריכות מים מלאות פרחי לוטוס וחבצלות מים בכניסה אליהם. 
אם תלכו לאכול במסעדות הרבות הפזורות בערים, תוכלו לראות את האנשים יושבים ברחוב על שרפרפי פלסטיק קטנים מול שולחנות אוכל נמוכים. הכל מתנהל ברחוב – מהבישול, דרך הסעודה ועד לרחיצת הכלים.
כמעט בכל עיר בה ביקרנו הלכנו לשוק המקומי, בו מוכרים תוצרת טריה של ירקות ופירות מיוחדים, בשר ודגים. תמיד היו אטרקציות מעניינות, כמו למשל צפרדעים וברווזים שנמכרים חיים. מידת ההגיינה תלויה כנראה בשעה ביום שבה נמכרים חומרי הגלם.
 
המרק המפורסם ביותר של וייטנאם הוא הפו (Phở), מרק בשר עם אטריות ועשבי תיבול. הנה פה תמצאו את המתכון שלו. במקומות שונים בוייטנאם יגישו לכם אותו עם בקר, עוף או חזיר (פיסות בשר או קציצות) ועם אטריות מסוגים שונים – לבנות, צהובות או אפורות, צרות או רחבות. בכל מקרה מדובר באחד המעדנים. למדנו שבוייטנאם אוכלים את המרק לארוחת הבוקר. אז אם ברומא נהג כמו רומאי… אכן מדובר בארוחת בוקר מנצחת!
 
   
המאכל השני המפורסם של ויאטנם הוא הבאן-מי, לחמניית באגט טריה, מרוחה בפטה כבד, עם פיסות בשר, עשבי תיבול וצ'ילי. שריד לכיבוש הצרפתי. בהוי אן ביקרנו במסעדה שהפכה למפורסמת אחרי שאנתוני בורדיין (מנוחתו עדן) סיפר בשבחה ושם מדובר כמעט במפעל באן מי, עם כל שרשרת היצור – תראו פה למטה.
ומה עוד טעים לאכול?
  • Bánh cuôn – אטריות אורז רחבות מאוד המוגשות עם פטריות קצוצות, בשר חזיר טחון ובצל מטוגן שאוכלים עם רוטב דגים ועלי נענע. אחד התענוגות!
  • ספרינג רולס מעלי אורז טריים, שמגלגלים בתוכם חסה, בשר בקר או פירות ים, ירקות ועשבי תיבול וטובלים ברוטב דגים ופלפל צ'ילי קצוץ (שהוא, אגב, עדין יותר בטעמו מזה התאילנדי שאנו מכירים).
  • ספרינג רולס מטוגנים ממולאים בשר או פירות ים
  • פנקייק מקמח אורז ממולא בשר ושרימפס
  • סלט פפאיה ירוקה או מנגו ירוק
  • לחמניות מאודות ממולאות בשר או מחית שעועית
  • מורנינג גלורי – עלי תרד מים מאודים, המוגשים עם פרוסות שום
  • קינוח שעועית, חלב קוקוס עם קרח כתוש
  • פירות נהדרים כמו אגוזי קוקוס, מיני-בננות (Lady Finger banana), דרגון-פרוט, ג'ק-פרוט, אננס, ליצ'י, מנגוסטין, רמבוטן, לונגן
  • וכמובן אורז. וייטנאם מגדלת הרבה מאוד אורז והוא משמש את תושביה לארוחת צהריים וערב.
אבל בוייטנאם היה גם נהוג לאכול מאכלים שנדיר למצוא היום. אולי לא מפתה לאכול בקריאה אבל מעניין מהבחינה האנתרופולוגית:
  • blood pudding – הממשלה אסרה על זה כי אנשים הורעלו עקב חוסר בהגיינה
  • ביצת ברווז ובתוכה עובר ברווז
  • תולעי עץ קוקוס חיות בתוך רוטב דגים וצ׳ילי
  • בשר כלב
קינוחים זה לא הצד החזק של הוייטנאמים. כלומר יש את אגוזי הקוקוס ואת הבננות, אבל אין להם "שן מתוקה" כמו למערביים. אם יתחשק לכם משהו מתוק ואתם בהאנוי – לכו לחפש Egg coffee. המשקה הזה מזכיר קצת גלידה חמה – מתוק, עשיר וקרמי (איו לו טעם של ביצה באמת, אם אתם חוששים).
הוייטנאמים הם יצרני קפה והם שותים קפה ממתקן פילטר מיוחד. כשמציעים לכם קפה וייטנאמי עם חלב מתכוונים לחלב מרוכז. המרירות של הקפה עם המתיקות של החלב המרוכז יוצרת משקה נהדר – חם או קר.
בשביל לטעום את המשקה המקורי תצטרכו לעלות לקומה שניה בבניין מגורים, שם תמצאו עדיין את Giang Cafe, בית הקפה השייך למשפחתו של מי שהמציא אותו. כמו הרבה מתכונים שמקורם במחסור בחומר גלם והחלפתו באחר, גם הקינוח הזה הומצא ב-1946 כשהיה מחסור בחלב.
בישראל אפשר להשתמש בקפה פילטר חזק או באספרסו. המתכון פה ניתן לכוס אחת, אבל בשביל הקצפה טובה של החלמון עדיף להכין לפחות שתי כוסות, כי קשה להקציף חלמון אחד בלבד. טוענים שהמתכון המקורי (הסודי) מכיל גם חמאה וגבינה, אבל פה ויתרתי עליהם. כוס הקפה המיוחדת הזו מוגשת בתוך צלוחית עם מים חמים, שמטרתם לשמור על חום המשקה.
(Egg Coffee  (Cà Phê Trứng
1 כוס
החומרים
  • אספרסו כפול
  • 1 חלמון ביצה
  • 3 כפות חלב מרוכז
אופן ההכנה
  1. מזגו את הקפה לכוס.
  2. במיקסר הקציפו את החלמון זמן רב עד שהוא הופך לבהיר ומלא אוויר. זה לוקח כמה דקות אז אל תחפפו.
  3. הוסיפו את החלב המרוכז בהדרגה לקציפה והמשיכו להקציף עד 2-3 דקות.
  4. העבירו את הקציפה לתוך כוס הקפה והגישו.
בתיאבון!
יש פוסט #2 על וייטנאם – אולהלה, מה שמחכה לכם שם!

פסח בעיניים מלוכסנות

חזרתי לאחרונה מטיול בויאטנם (בקרוב הפוסט) והיא עדיין ממשיכה להיות בראש שלי. השוני בין העולם שלהם ושלנו הוא כה גדול ולעיתים קשה להבנה למי שמגיע מהמערב ומתפתה להכיל עליה סטנדרטים מערביים.

מדינה שבמשך תקופות ארוכות זרים נלחמו עליה, כבשו אותה והשאירו בה את חותמם. כיום יש בה משטר קומוניסטי עם מפלגה אחת אבל כלכלת שוק קפיטליסטית, רחובות מוזנחים ומלוכלכים לצד בניינים רבי קומות בסגנון מערבי וכפריים שחורשים את השדות עם תאו אבל מחזיקים סלולרי חדיש ביד.

הקולינריה הוויאטנמית היתה אחד מכוכבי הטיול ולא איכזבה אף פעם אחת, בזכות חומרי גלם מעולים ועושר טעמים. לא תתפלאו לשמוע שאחרי שחזרתי היא נכנסה לי גם למטבח כך שהחלטתי לתת טוויסט אסיאתי לארוחת ליל הסדר. הרווח הנוסף הוא שהמנות לא כבדות ובסוף הארוחה לא תרגישו סופר-מפוצצים.

מנה ראשונה

כמיטב המסורת, מנה ראשונה בארוחת סדר הפסח היא דג. המנה מורכבת ממעט מרכיבים ולכן קריטי להשתמש בחומרי גלם איכותיים וטריים. בויאטנם גיליתי שרוטב הדגים שלהם (פיש סוס) אינו זהה לזה התאילנדי שאנו מכירים פה – הוא פחות מלוח ויותר עדין וצלול. אם אתם מוצאים כזה, השתמשו בו.

עלי חסה ממולאים בסלמון ובעשבי תיבול ברוטב דגים ויאטנמי

החומרים

  • חסה משי
  • בזיליקום
  • עירית, נבטי ברוקולי/צנונית
  • פילה סלמון טרי, חתוך לפרוסות דקות קטנות

לרוטב (מנה לאחד):

  • 2 כפיות רוטב דגים
  • 1 כפית סוכר
  • 1 כפית מים
  • 1/2 כפית מיץ ליים
  • 1/2 כפית שום קצוץ דק
  •  1/2 כפית פלפל צ'ילי אדום קצוץ דק

אופן ההכנה

  1. על עלה חסה משי מניחים פרוסת פילה סלמון, עלה בזיליקום ונבטי ברוקולי ומקפלים לשניים.
  2. נועצים קיסם בכל הקונסטרוקציה הזו ומניחים על צלחת הגשה. יוצרים עוד "סנדוויצ'ים" כאלה עד שהצלחת מתמלאת.
  3. לרוטב: שמים בקערית רוטב דגים, סוכר, מים ומיץ ליים ומערבבים עד שהסוכר נמס. מוסיפים את השום והצ'ילי.
  4. מגישים לשולחן את עלי החסה הממולאים ולצידם את הרוטב לטבילה.

עם המנה הראשנה מתאים להגיש יין לבן חצי יבש, קליל, פירותי וארומטי שמלווה באופן מושלם את מנת הדג, כמו Carmel Excellence אמרלד ריזלינג שרדונה 2018, מהסדרה החדשה ולא מעונבת של יקבי כרמל. מחיר לצרכן: 25 ₪.

צילום: יח"צ

מנה עיקרית

זו העונה של הטלה והוא מתאים בול לארוחת הפסח. באופן אישי, אני מאוד אוהבת את הצלעות, שקיבלו הפעם רוטב אסיאתי מעולה.

צלעות טלה ברוטב אסיאתי עם אורז ובצל ירוק

4 מנות

החומרים

  • 12 צלעות טלה
  • שמן לטיגון

לרוטב:

  • 1/3 כוס סויה
  • 2 כפות ג'נג'ר טרי כתוש
  • 1 שן שום כתושה
  • מיץ מ-1 ליים
  • 1 כפית שמן שומשום
  • 2 כפות שמן חמניות/תירס
  • 2 כפות רוטב דגים
  • לקישוט: 2 בצלים ירוקים פרוסים דק (החלק הירוק)

להגשה: אורז מבושל

אופן ההכנה:

  1. מתחילים דווקא ברוטב: מערבבים בקערית את כל החומרים ומניחים בצד
  2. משמנים מחבת במעט שמן וצולים את צלעות הטלה כמה דקות בלבד מכל צד.
  3. מוציאים לצלחת, מוסיפים אורז, מניחים כף או שתיים מהרוטב על הבשר והאורז ומקשטים בבצל ירוק.

עם המנה העיקרית נפרגן לעצמנו יין חגיגי ופירותי המתאים לבשר – קריניאן פרא רזרב 2016 של יקב רקנאטי. יש פה סיפור: ענבי יין זה מקורם בכרם בעל בהרי יהודה. הגפנים גדלות ללא מערכת הדליה במראה פראי וקדום, שורשיהן מתפתלים אל מעמקי הקרקע בחיפוש תמידי אחר המים הדרושים לקיומן. העמקת השורשים מביאה אותם לאזורים מינראליים יותר במעמקי הקרקע ואלה מובילים ליצירת הארומה והצבע הייחודיים ליין זה. היין התיישן בחביות עץ אלון למשך כשנה והוא בוקבק לאחר סינון גס בלבד. כבר אמרנו פראי? חוץ מזה, בעיניי יש ליין הזה את האחת התוויות היפות שראיתי.
מיין זה יוצרו 9,100 בקבוקים בלבד. ציון רוברט פארקר : 91, מחיר מומלץ לצרכן : 149 ₪.

צילום: עמרי מירון

קינוח

ויאטנם משופעת בפירות נהדרים ואחד השכיחים בהם הוא הקוקוס, שאת המיץ שלו שותים ואת בשרו אוכלים. אפשר להכין את המנה הזו בתבנית סופלה אחת אבל יותר מרשים להכין בכמה תבניות קטנות למנות אישיות.

קרם קרמל – קוקוס

6 מנות

החומרים

  • 1/2 כוס (100 גרם) סוכר
  • 1/4 כוס מים חמים
  • 1 פחית חלב קוקוס
  • 1 כוס חלב
  • 4 ביצים
  • 1 כפית תמצית וניל או שבבי וניל
  • להגשה: שבבי קוקוס

אופן ההכנה

  1. הכינו את הקרמל: שימו 1/4 כוס סוכר במחבת קטנה עם תחתית עבה והניחו על אש קטנה. תנו לסוכר להגיע למצב נוזלי. שפכו בזהירות ובאיטיות את המים למחבת (שלא ישפריצו) וערבבו היטב עד שהסוכר נמס. הורידו מהאש.
  2. שפכו את הקרמל לתבניות והטו אותן כדי שהקרמל יידבק גם לצדדים.
  3. שימו בסיר חלב קוקוס, חלב ואת שאר הסוכר והעמידו על אש בינונית. בשלו תוך ערבוב עד שהסוכר נמס.
  4. שברו את הביצים לתוך קערה גדולה והוסיפו להן את תמצית הוניל. טרפו הכל במטרפה.
  5. הוסיפו את תערובת חלב הקוקוס לקערה לאט ותוך כדי טריפת הביצים.
  6. העבירו את תערובת חלב הקוקוס לתבניות.
  7. הניחו את התבניות בתוך תבנית גדולה ומלאו בה מים רותחים עד למחצית גובה התבניות.
  8. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-30-35 דקות.
  9. הוציאו את התבניות לא לפני שתוודאו שקיסם שאתם מכניסים לקרם יוצא נקי. הקרם עדיין רוטט וזה בסדר.
  10. הוציאו את התבניות מתוך המים והניחו אותן בצד להתקרר.
  11. להגשה, העבירו סכין מסביב לקרם בצידי התבניות והפכו לצלחת הגשה. הגישו עם שבבי קוקוס.

עם המנה האחרונה נגיש יין מתקתק – ירדן גוורצטרמינר 2018 של יקב רמת הגולן. יין לבן חצי יבש עם מתיקות מרומזת וניחוחות של פרי ופריחה, ממש אביב בבקבוק. לגוורץ יצא שם של יין לבנות (שלא בצדק) אבל מי שלא טועם מפסיד! זהו יין מלא טעם, מורכב ומהנה. מחיר מומלץ לצרכן: 75 ₪.

צילום: חגית גורן

Chúc mừng ngày lễ (חג שמח, בויאטנמית)!

איך כמעט פגשתי את רות רייצ'ל (וסופלה כפרס ניחומים)

אני הכי לא סטוקרית / גרופי / מעריצה / שרופה / מחבבת. כשהייתי בגיל העשרה, מעולם לא קישטו את חדרי פוסטרים של זמרים או זמרות ולא חשבתי שזה מעניין להיות במועדון מעריצים. אין לי את הדחף הזה להעריץ אנשים. לכולם יש חסרונות, כולנו בני אדם.

ובכל זאת, מסתובב אצלי הרבה זמן החלום הזה להיפגש אישית עם מישהו מסוים. לא שאני מכירה את האישיות האמיתית של האדם הזה וכידוע מה שמשתקף מבחוץ זה לא תמיד מה שנכון בחיים האמיתיים, אבל הוא התשובה לשאלה "עם מי היית רוצה לאכול ארוחת ערב בארבע עיניים". הוא זה בעצם היא.

ממש מתחשק לי להכיר את רות רייצ'ל. כמו שהיא מגדירה את עצמה: "כתבת אוכל, אוכלת, בשלנית". וואלה, מתאים לי. רות רייצ'ל היא מהאנשים האלה שהיו במקום ההנכון בזמן הנכון. בתחילת שנות ה-70 היא גרה בקומונה בברקלי והיתה השפית של מסעדה. אחר כך הפכה למבקרת המסעדות של הלוס אנג'לס טיימס, ואז למבקרת המסעדות המהוללת של הניו יורק טיימס, לעורכת מגזין גורמה (אללה ירחמו) ולסופרת החתומה על כמה וכמה ספרים המשלבים סיפורת ואוכל.

היא מטיילת בכל העולם, מצלמת ממש גרוע בטלפון שלה (סליחה) וכותבת על אוכל. הטוויטים שלה כבר זכו לירידות וחיקויים. למשל זה מלפני כמה ימים: "שמש, קר, ציפורים מצייצות. מיץ תפוזי דם. תותים טריים. שמנת כמעט זהובה. מודה על החורף בלוס אנג'לס". הכי אייל שני סטייל. או להיפך?

שנים שאני עוקבת אחרי מה שהיא עושה. זה התחיל בספר שלה "שום וספירים" שתורגם לעברית. המשיך בספרים אחרים שלה, בהם סיפרה על ילדותה ומשפחתה דרך הזווית של האוכל, עם או בלי מתכונים. אני מנויה על המיילים שהיא שולחת ומחבבת מאוד את חודש דצמבר, אז היא נותנת בכל יום המלצה למתנות קולינריות לכבוד חג המולד/השנה החדשה. את הפוסט הראשון של הבלוג שלי הקדשתי לה. בנוסף לכל, יהודיה טובה.

כדי להפוך סיפור ארוך לקצר (יחסית), היא ביקרה בשבוע שעבר בישראל עם שפים אמריקאים שהגיעו בקבוצה מאורגנת לחוות את הקולינריה הישראלית ולספר בשבחה. נודע לי שהיא פה ובדרך-לא-דרך הצלחתי לדבר עם מארגני הקבוצה ולארגן לעצמי אופציה לראיון קצר.

חשבתי על השאלות שאני רוצה לשאול אותה: על המגמות שקרו לאוכל עם השנים, על טרנדים שהיא צופה, על טבעונות. אולי נדבר על מגזיני אוכל ומקומם בימינו, אם בכלל. על מה שמרגש אותה באוכל, על האוכל הישראלי שהיא פגשה. על השינויים בחווית האכילה שקורים עם הגיל, על ארוחות מהירות מול ארוחות מישלן. חשבתי לבדוק מה המאכל שהיתה לוקחת איתה לאי בודד ועם מי היא היתה רוצה לאכול ארוחה בארבע עיניים.

אלא שלגברת רייצ'ל היו תכניות משלה והיא החליטה לבקר קרובי משפחה בישראל ואנחנו לא נפגשנו. אולי לא נועדנו להיפגש? פתאם היה לי דה ז'ה וו מהמסוע ההוא בשדה התעופה של רייקיאוויק לפני כמה שנים, שם ראיתי אותה צועדת מולי, בכיוון ההפוך, בלי יכולת לעצור (סיפור אמיתי לגמרי).

כפרס ניחומים, החלטתי להכין מנה מתוך אחד מספריה, שעושה הומאז' לפריז ולאוכל הצרפתי ששתינו אוהבות. אז קבלו את המתכון לסופלה לימון מתוך הספר Tender at the Bone. בגלל שנשאר לי ליים, השתמשתי בו אבל סבבה לגמרי להשתמש בלימון. תבנית סופלה היא תבנית גבוהה שאינה מתפרקת, עדיף מקרמיקה. במקרה הזה המתכון מתאים לתבנית שמכילה כ-1.5 ליטר, או בסביבות קוטר 25 וגובה 10-15 ס"מ.

היום ולטיינ'ס דיי, אז הכי סבבה להאכיל ולאכול את הסופלה הזה בשניים, עם כף, ישר מהתבנית.

סופלה לימון

4-6 מנות

החומרים

  • 6 ביצים
  • 3 כפות חמאה
  • 3 כפות קמח
  • 3/4 כוס חלב
  • 1/4 כוס מיץ לימון
  • 1/2 כוס סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל
  • 1 כף קליפת לימון מגוררת
  • קורט מלח

אופן ההכנה

  1. חממו תנור ל-220 מעלות.
  2. הפרידו את הביצים בזהירות – חלבונים לקערת המיקסר וחלמונים לקערה אחרת. נשתמש ב-6 חלבונים וב-4 חלמונים בלבד, אז שמרו אותם במקרר לשימוש אחר.
  3. שמנו במעט חמאה את תבנית הסופלה ופזרו חופן סוכר בתוכה שיכסה אותה בשכבה דקה.
  4. המיסו חמאה בסיר. הוסיפו קמח וערבבו במטרפה היטב. מזגו חלב באיטיות והמשיכו לערבב עד שכמעט יגיע לנקודת הרתיחה, לקבלת תערובת סמיכה וחלקה.
  5. הוסיפו את מיץ הלימון ואת הסוכר ובשלו 2 דקות נוספות. הורידו מהאש, הוסיפו את תמצית הוניל ותנו לתערובת להתקרר מעט.
  6. הוסיפו 4 חלמונים אחד אחרי השני והמשיכו לערבב.
  7. הוסיפו גם את גרידת הלימון והחזירו לאש בינונית לדקה נוספת. הורידו מהאש ותנו להתקרר.
  8. לקערת המיקסר עם החלבונים הוסיפו קורט מלח וערבלו במהירות גבוהה לקצף יציב ורך.
  9. העבירו רבע מכמות הקצף לסיר וערבבו יחד. ערבבו את שאר הקצף עם התערובת, בזהירות, לקבלת תערובת אחידה מבלי שייצא ממנה האוויר.
  10. מזגו את תערובת הסופלה לתבנית והכניסו לתנור. הורידו את הטמפרטורה של התנור ל-200 ואפו 25-30 דקות, עד שהחלק העליון של הסופלה שחום. הגישו מיד.

בתיאבון!

 

ט"ו בשבט של תמרים וצימוקים

סאמין נוסרת (Samin Nosrat) היא שפית אמריקאית ממוצא אירני שהתפרסמה לאחרונה בזכות ספרה "Salt Fat Acid Heat" אשר זכה בפרס ג'יימס בירד לספרי בישול ותכנית הטלויזיה שלה בנטפליקס, שהתבססה על הספר וחולקה ל-4 פרקים בהשראתו.

הספר של סאמין נוסרת מתודי ומעניין והחלוקה לארבעת הנושאים מדגישה את החשיבות של כל אחד מהם בתהליך הכנת האוכל וחלקו בטעם המנה. יש הרבה סוגים של חומרי גלם שמעניקים לאוכל מליחות, חומציות ושומן וישנם כמה מקורות חום לבישול, צליה ואפיה.

חוץ מזה, הספר מאוייר מקסים ומומלץ לכל אחד במטבח. אחרי ההקדשות בספר ("לאליס ווטרס שנתנה לי את המטבח ולאמא שנתנה לי את העולם") סאמין מצטטת את ג'יין גריגסון (עיתונאית אוכל אנגליה): "כל מי שאוהב לאכול, יכול ללמוד לבשל במהרה". נכון? לא נכון?

היום ט"ו בשבט ולפי המסורת אנו נוהגים לנטוע שתילים ולאכול פירות יבשים. אז טמנתי באדמה כמה פקעות שיצמיחו לי פרחים ולפירות היבשים חיפשתי בית חם להשתלב בו. בדיוק כזה מצאתי בספר במתכון לעוף עם אורז ועדשים שהפירות היבשים הם הטוויסט שלו. סאמין טוענת שאת המנה הזאת היא היתה מבקשת מאמה שתכין לה לארוחת ערב כשהיתה ילדה, כשלמעשה מה שהיתה מחפשת היו הצימוקים והתמרים.

אפשר לחשוב שמדובר סתם בעוף עם מג'דרה, אבל הפירות היבשים מוסיפים לו עניין ואם אינכם אוכלים כשר, תוספת מטבל היוגורט עם המלפפונים ועשבי התיבול משדרגת את המתכון הזה בכמה רמות.

עוף עם אורז, עדשים ופירות יבשים

6 מנות

  • 8 ירכי עוף (סאמין מוסיפה מלח לתיבול העוף, אבל מכיוון שהעופות בישראל מוכשרים, אני מציעה לוותר על השלב הזה)
  • 1 כף + 1 כפית אבקת כמון
  • שמן זית
  • 3 כפות חמאה (לשומרי כשרות, ניתן להחליף בשמן זית)
  • 2 בצלים יבשים בינוניים פרוסים דק
  • 2 עלי דפנה
  • קורט זעפרן
  • מלח
  • 2.5 כוסות אורז בסמטי לא שטוף
  • 1 כוס צימוקים
  • 6 תמרים ללא חרצנים חתוכים לרבעים
  • 4.5 כוסות ציר עוף או מים
  • 1.5 כוסות עדשים חומות או ירוקות מבושלות (מ-3/4 כוס עדשים לא מבושלות)

אופן ההכנה

  1. מזגו שמן זית לסיר עד שהוא מצפה את התחתית שלו.
  2. העבירו את ירכי העוף לסיר וטגנו אותם בשכבה אחת, בשני סבבים. התחילו כשצד העור למטה ואז הפכו לצד השני, כ-4 דקות מכל צד. הוציאו מהסיר והניחו בצד. היפטרו מהשומן בסיר בזהירות.
  3. החזירו את הסיר לאש בינונית והמיסו את החמאה (או שמן הזית).
  4. הוסיפו בצל, כמון, עלי דפנה, זעפרן וקורט מלח ובשלו, תוך ערבוב, עד שהם משחימים ומתרכים, כ-25 דקות.
  5. הגבירו את האש לבינונית-גבוהה והוסיפו את האורז. ערבבו הכל עד שהאורז מזהיב מעט.
  6. הוסיפו גם את הצימוקים והתמרים וטגנו אותם עוד כדקה.
  7. הכניסו לסיר את העדשים ואת ציר העוף, הגבירו את האש לגבוהה והביאו לרתיחה.
  8. המליחו את התבשיל בנדיבות וטעמו את הנוזלים. סאמין כותבת שכדי שהאורז ייצא מתובל כהלכה, הנוזלים צריכים להיות מלוחים באופן מעט מוגזם.
  9. הנמיכו את האש והכניסו חזרה את ירכי העוף לסיר מעל האורז, עם צד העור כלפי מעלה.
  10. כסו את הסיר במכסה עטוף במגבת מטבח, כדי שזו תספוג את האדים מבלי שהם יטפטפו חזרה על התבשיל ויהפכו אותו לח. בשלו את התבשיל על אש קטנה כ-40 דקות.
  11. כבו את האש והשאירו את הסיר מכוסה 10 דקות נוספות על מנת שימשיך להעלות אדים. הסירו את המכסה וערבבו בזהירות את האורז עם מזלג. הגישו מיד עם מטבל יוגורט.

מטבל יוגורט עם מלפפונים ועשבי תיבול

  • 1/4 כוס צימוקים
  • 1.5 כוסות יוגורט
  • 1 מלפפון קלוף וחתוך לקוביות קטנות
  • 1/4 כוס של עשבי תיבול שונים קצוצים דק: נענע, שמיר, פטרוזיליה וכוסברה
  • 1 שן שום כתושה
  • 1/4 כוס אגוזי מלך חתוכים גס
  • 2 כפות שמן זית
  • קורט מלח
  • ורדים מיובשים לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה

  1. בקערה קטנה הניחו את הצימוקים ומזגו עליהם מים רותחים. תנו להם לשבת כך כ-15 דקות ואז סננו אותם.
  2. הניחו בקערה צימוקים, יוגורט, עשבי תיבול, שום, אגוזים, שמן זית ומלח וערבבו.
  3. הכניסו את המטבל למקרר עד להגשה. אפשר לקשט במעט ורדים מיובשים.

בתיאבון!