קפיצה קטנה לתאילנד

בשבוע האחרון התפוצה התאילנדית כיכבה אצלי בצלחת, והיה אפשר לחשוב שמדובר בעדה הגדולה ביותר פה בארץ. זה התחיל בארוחת יום הולדת לבנות המשפחה שנחגגה בבית התאילנדי והיתה טעימה להפליא (כרגיל). זה המשיך בשבוע תאילנד בשוק הנמל, עם מנות שבישלו שפיות תאילנדיות במטבח של השף יוסי שטרית ב"קיטשן מרקט". במקרה הזה קצת התאכזבנו מכך שלא כל התפריט היה תאילנדי, אלא שתי מנות בלבד (טעימות אבל מעטות). כל זה רק עשה לי חשק לעוד אוכל אסיאתי. יש משהו בעושר הטעמים, בטריות, בשימוש בעשבי תיבול ובחריפות שמאוד מתאים לנו פה, בקיץ הישראלי.

נכון, אין לנו עדיין את כל עשבי התיבול או הירקות שיש בתאילנד, אבל בזכות העובדים התאילנדים יש לנו כבר די הרבה מגוון. התחשקה לי מנה עיקרית אבל לא מהסוג הכבד, שגורם לנו להזיע. בכל זאת, זיעה באה קומפלט עם הקיץ הזה ואין צורך להוסיף לה עוד. מה דעתכם על כדורי עוף מאודים וקלילים, כמעט ענניים במרקם, עם נקודות ירקרקות של עשבי תיבול? מכיוון שמדובר בכל זאת במנה תאילנדית, הוספתי לה רוטב מתוק-חריף, כדי להטביל את הכדורים, מה שהשלים אותה באופן מעולה. השתמשתי בו אחר כך גם כרוטב לנודלס. מעולה וממכר!

כדורי עוף מאודים אסיאתיים ברוטב מתוק-חריף

4 מנות

החומרים

לכדורי העוף

  • 1/2 ק"ג חזה עוף טחון
  • 1 ביצה
  • 1 כף פרורי לחם / קמח לבן
  • 3 כפות כוסברה קצוצה
  • 2 בצלים ירוקים קצוצים
  • 1 כף רוטב דגים
  • 1 שן שום
  • 1 ס"מ ג'ינג'ר קלוף ומגורר
  • מלח

לרוטב

  • 4 כפות רוטב צ'ילי חריף
  • 1 כף סוכר לבן
  • 2 כפות רוטב סויה
  • 1 כף חומץ אורז
  • 2 כפיות שמן שומשום

לקישוט והגשה

  • ליים, פרוס לרבעים
  • כמה ענפי כוסברה

אופן ההכנה

  1. בקערה ערבבו את כל החומרים להכנת כדורי העוף לעיסה אחידה. שימו במקרר לשעה לפחות, להתגבשות.
  2. קרצו כדורי עוף קטנים יחסית.
  3. על תחתית כלי אידוי, שהעמדתם מעל סיר עם מים רותחים (מבלי שהכלי יגע במים), הניחו את כדורי העוף, בשכבה אחת.
  4. כסו במכסה את הכלי והשאירו כ-10 דקות.
  5. הפכו את כדורי  העוף לצד השני ושוב כסו במכסה את הכלי והניחו ל-5 דקות נוספות.
  6. הוציאו את כדורי העוף המוכנים החוצה והכניסו את הבאים בתור עד לסיום המסה.
  7. בזמן שכדורי העוף מתאדים ערבבו בקערית את כל חומרי הרוטב.
  8. הגישו את כדורי העוף על מצע של אורז דביק (כמו אורז לסושי) עם הרוטב בצד לטבילה. מומלץ להזליף מלמעלה גם מיץ ליים ולקשט בעלי כוסברה.

בתיאבון!

השוונץ:

  • מה העמדה שלכם בנוגע לכוסברה? אני מודה, היום קשה לי לחשוב לאכול מנה אסיאתית בלי עשב התיבול הזה, אבל אני מכירה בעובדה שיש לו הרבה שונאים. הוא באמת מהסוג הזה שאו שאוהבים או ששונאים, אין באמצע. פעם בעברי הייתי בצד השני ולכן אני לא ממהרת לשפוט את אלה שלא אוהבים כוסברה, אבל דווקא מהמקום הזה אני מסיונרית. כן, גבירותיי ורבותיי, הטעם שלכם יכול להשתנות. ממליצה להמשיך לנסות ולטעום, כי כוסברה היא מהסוג שמעשיר את הטעם של המנה ולא רק מוסיף לה צבע.
מודעות פרסומת

אסיה זה כאן

אני מנסה להיזכר מתי אכלתי לראשונה אוכל סיני… נדמה לי שזה היה במסעדת "ין-ינג" (עליה השלום) של ישראל אהרוני. אחריה נפתחו עוד מסעדות רבות, במסגרת הטרנד ושנים חשבנו שזה הטעם של אוכל אסיאתי בכלל (בינינו, מה זה בכלל "אוכל סיני", מארץ כל כך גדולה ומגוונת?). כשגרנו בפריז, נחשפנו לשוני בין המטבחים האסיאתיים: הסיני, התאילנדי, הויאטנמי. היו לנו בהחלט כמה אהבות גדולות שם, אליהם אנחנו מתגעגעים עד היום: ספרינג רולס מטוגנים ומוגשים עם עלי מנטה וחסה, מרקי וונטון עם בשר ונודלס, פרוסות ברווז צלוי ומבריק, קומבינציות סושי, סשימי וניגירי מעולות.

אחרי הרבה שנים בהן פעלו בארץ מסעדות סיניות (תגידו, גם אתם בספק אם הם באמת אוכלים עוף ואננס?) הגיעו המסעדות ה"אסיאתיות", שפתחו את התפריט לעוד השפעות. וכמובן, הסושיות, שהפכו את הסושי היקר למנה פופולרית ושווה לכל כיס (שלטעמי זה בעייתי בארץ שלנו, שלא משופעת בדגה ודג איכותי בכל זאת לא עולה כמו פלאפל).

צילום: "הגרגרנית"

נניח שאתם גרים באזור המרכז ונוסעים צפונה או לחילופין, אם אתם גרים בצפון הארץ ונוסעים דרומה ובדיוק מקרקרת לכם הבטן. אני ממליצה לכם לעצור ברמת ישי. כבר מהכביש הראשי מס' 75, קצת אחרי צומת ישי, רואים את מסעדת פרנג'ליקו. אנחנו היינו 2 מבוגרים וארבעה ילדים מאוד רעבים ובכל זאת, לא יכולנו לגבור על כל המנות בארוחה, שהמשיכו להגיע גם אחרי שמזמן היינו מלאים. הנה קצת ממה שצ'יפרו אותנו שם:

צילום: "הגרגרנית"

למנות ראשונות הגיעו פרוסות סינטה אסיאתית צרובה, בציפוי תערובת תבלינים עם ג’ינג’ר מסוכר על גבי טוסטונים, ספרינג רולס ויאטנמיים במילוי עוף, גיוזה עוף מאודה וצרוב במחבת ומרק טום-יאם תאילנדי עם חלב קוקוס, נודלס והרבה פירות ים. הכל היה טעים! בכלל, אני הכי אוהבת את המנות הראשונות בארוחה. מבחינת מצב המלאות יכולנו בעצם לעצור כאן, נכון?…

צילום: "הגרגרנית"

למנות עיקריות הזמנו קומבינציה של סושי, סשימי וניגירי שהמטבח הרכיב לנו, בהמלצת המלצרית. כדאי לציין כאן שהשירות שקיבלנו היה מקסים ולבבי, מהסוג שעושה לך חשק להגיע למקום שוב. לשולחן הגיעו המון מנות, קונבנציונאליות יותר ופחות, בשילובים מקומיים והרבה סוגי דגים וצבעים.

צילום: "הגרגרנית"

לסיום סיומת טעמנו גם מנת נודלס "פרנג'ליקו סטייל", אטריות ביצים עם שרימפס, קוביות סלמון, כרישה ובטטה ברוטב טריאקי. זה השלב שבו נשברנו ונאלצנו לקחת טייק אווי. הילדים, מצידם, החליטו לבדוק את היכולת של המסעדה להכין מאכלים ממקומות אחרים בעולם והזמינו שניצלונים עם צ'יפס, נתח אנטריקוט על הגריל ורביולי בטטה ברוטב שמנת. לפי מצב הצלחות בסוף כנראה היה טעים. ממה שהצלחתי לטעום, אני יכולה להעיד על האנטריקוט שהיה משובח!

צילום: "הגרגרנית"

חושבים שלא ניסינו את הקינוחים? ברור שלא התאפקנו…  מרקיז רויאל, מוס שוקולד עשיר וכן נשיקה איטלקית, מוס שוקולדים ברוטב פירות יער סיכמו לנו את פינת השוקולד שרצינו לחקור. נו, טוב, גם וופל לוטי התקבל בשולחננו בברכה, עם  קצפת ובננות בריבת חלב וגלידה וניל. מתוק זה לא מילה – זה תאור מצבנו בסוף הארוחה.

השוונץ:

  • אחרי שנים של אכילת אוכל ויאטנמי, החלטתי לנסות גם להכין.  הנה ספר מצוין לסקרנים – "The Foods of Vietnam"!
  • בלוג תאילנדי שאני מאוד אוהבת לקרוא ולהכין מתכונים שלו הוא סאנוק. מומלץ!