מה עושים עם אתרוג שנשאר מסוכות?

החגים עברו. יש מי ששמח על החזרה לשגרה. אני מצטערת על החופש שככה ברח לנו בין האצבעות וכבר לא יחזור בכזו נינוחות עד לפסח פחות או יותר. כמה שאריות נחמדות בכל זאת נשארו לנו, כמו האתרוג, אחד מארבעת המינים של חג הסוכות. כל החג שומרים עליו ועוטפים אותו כדי שלא ייפגע. ומה עושים איתו לאחר החג?

האתרוג הוא פרי הדר יפהפה, נראה קצת כמו לימון שהזדקן, עם קליפה חרוטה ומאוד עבה ומעט מאוד מיץ. יש הרואים באתרוג את פרי גן העדן ובכל מקרה הוא מוכר מהתקופות הקדומות ביותר.

בשנה שעברה הכנתי ריבה נהדרת, כזו הדורשת הרבה השריה והרתחה של הפרי, מפאת מרירותו. רעיון לא רע הוא להכין אלכוהול עם ארומה של אתרוגים. אבל לי התחשק מנה מחממת בסתיו המתהווה.

חשבתי שיכול להיות מעניין להשתמש באתרוג במנת האורז הזו, שיכולה לשמש כתוספת אבל לדעתי היא עומדת בפני עצמה. למרות הדימוי שלהן, מנות הודיות לא חייבות להיות חריפות, הן פשוט עשויות להיות מרובות תבלינים וטעמים. כבסיס להשראה לקחתי את מנת האורז בלימון מספר האוכל ההודי של אפרת דביר שאני מאוד אוהבת.

אורז הודי עם תבלינים ואתרוגים

2-4 מנות

  • 150 גרם אורז (אני מעדיפה בסמטי)
  • 50 גרם עדשים כתומות – לא חובה, תוספת צבעונית למי שרוצה להשלים את המנה עם חלבון מהצומח
  • קליפה מגוררת מאתרוג אחד
  • מיץ מ-2 אתרוגים ומ-1/2 לימון – סה"כ 60 מ"ל
  • 2 כפות שמן רגיל
  • 3 כפות בוטנים לא קלופים, קצוצים גס
  • 1 כפית זרעי חרדל שחורים
  • 1 כפית זרעי כמון
  • 4 פלפלי צ'ילי מיובשים, חצויים
  • 3-4 עלי קארי
  • 1 כפית אבקת כורכום
  • 1/2 כפית זרעי שומר
  • 1/2 כפית זרעי כוסברה
  • 1/2 כפית מלח

אופן ההכנה

  1. בשלו את האורז עד שהוא מוכן. במזלג ערבבו אותו כדי להפריד בין גרגרים והניחו בצד.
  2. בשלו את העדשים הכתומות במים עד לריכוך.
  3. גרדו את קליפת האתרוג. לאחר מכן, חתכו אותו לרבעים וסיחטו את המיץ שלו. סחטו גם את חצי הלימון.
  4. בסיר טגנו בשמן את הבוטנים, זרעי הכמון וזרעי החרדל.
  5. הוסיפו פלפלי צ'ילי מיובשים, עלי קארי, זרעי שומר, זרעי כוסברה, כורכום ומלח וערבבו. הורידו מהאש.
  6. הוסיפו את המיץ מהאתרוגים והלימון ואת קליפת האתרוג המגורדת לתערובת התבלינים.
  7. שפכו את תערובת התבלינים על האורז והוסיפו גם את העדשים הכתומות המבושלות.
  8. ערבבו את האורז והגישו.

בתיאבון!

השוונץ:

נראה לכם שוויתרתי על הקליפה של האתרוג? הצחקתם אותי! הכנתי קליפות אתרוגים מסוכרות נפלאות לפי המתכון של דיוויד לבוביץ ויצא פצצה.

מודעות פרסומת

סופה הודית ב"הרברט סמואל"

מהרגע ששמעתי שיש ערב הודי במסעדת "הרברט סמואל" ידעתי שאני חייבת להגיע לשם. אוכל הודי תמיד מחזיר אותי לוואראנסי, אותה עיר יפה-מכוערת-מלוכלכת-מעוררת-צבעונית-רוחנית ומה לא. האוכל שאכלתי שם היה מצוין ומאז עוד לא טעמתי כמוהו. נכון, יש עוד מסעדות הודיות בארץ – תמיד נכיר בזכות הראשונים של טנדורי של רינה פושקרנה, אינדירה הותיקה או 24 רופי (ויש עוד) אבל תודו שאם "הרברט סמואל" נכנסו לפרויקט הזה, הוא חייב להיות מעולה.

המלצר הזמין אותנו להציץ במטבח המאוד פעיל ומאוד שקוף של המסעדה. מי אנחנו שנסרב… יש משהו מעורר הערכה בזרימה של העבודה במטבח המקצועי (בעיקר אם יותר רואים ופחות שומעים…). במקרה שלנו, הכל נראה יפה ומזמין.

צילום: "הגרגרנית"

יום ראשון, מהימים החלשים יחסית בענף המסעדנות, נבחר להיקרא "Hot Indian Sunday". שאפו על השם – גם חם בחוץ וגם לוהט בפה. המוסיקה ברמקולים היתה הודית, המלצרים שמו על המצח מטפחת הודית והדביקו טיקה בין הגבות ולתפריט קראו "Indian Sunday Storm". אפילו המנות ההודיות בתפריט נכתבו באנגלית עם גרפיקה הינדית (אל דאגה, יש גם מנות מהתפריט הקלאסי של המקום והן נכתבו בעברית). קפיצה קטנה והנה אנחנו בהודו, גם בלי המג'יק סטיק גבי ודבי.

צילום: "הגרגרנית"

לפתיחה הרווינו את הצמא בלאסי מנגו, שכאן הוכן עם וודקה כאפריטיף והיה מתוק וטעים. לא יכולנו שלא להזמין את הצ'פאטי, מן לאפה הודית בטאבון, שהגיעה חמה וריחנית עם ראיטה, רוטב יוגורט ועשבי תיבול מרענן. מעולה להרגעת הרעב ולפתיחת התיאבון שלנו!

צילום: "הגרגרנית"

ואז, זרמו המנות, מהים ומהיבשה:

  • בודהה רוק שרימפס, מנה מקסימה של שרימפס בטמפורה, שהוגש עם פרחי אמנון ותמר צבעוניים, יוגורט ושברי בטנים.
  • "סביח" הודי עם שקדי עגל, שעינינו תפסו כבר בסיור במטבח והוגש עם חמוצים הודיים צהבהבים, כוסברה ורוטב יוגורט
  • רביולי "טאג'-מאהל" עם סקלופס – מנה נפלאה ונימוחה של פחמימות רכות וצדפות בשרניות ברוטב. אחת הטובות של הערב!

כמו שהבנתם, יוגורט היה מוטיב חוזר בארוחה הזו, אבל יש לציין שבכל פעם הוא קיבל טעמים אחרים – פעם של קארי, פעם של פלפלת ופעם של חמאת בטנים.

הזמנו גם מנה ראשונה מהתפריט הקבוע של המסעדה, אספרגוס עם איולי כמהין ופרמזן, שהיה מצוין וקלאסי.

מהמנות הבשריות טעמנו את ההמבורגר, שקיבל את ההגדרה המשעשעת "שובר הצום של מהטמה גאנדי". המבורגר בקר בטקסטורה של בשר קצוץ ולא טחון, שהוגש עם רוטב אדמדם חריף וצ'יפסים טעימים, "דקים-דקים כמו גפרורים".

צילום: "הגרגרנית"

איך אפשר לסיים בלי קינוח… הזמנו שתי מנות הודיות:

  • גולאב ג'אמון בסגנון "הרברט סמואל" – מיני-סופגבניות שחומות עם גלידה …ניחשתם נכון – יוגורט, אלא שהפעם הטעמים והניחוחות היו של הל, ציפורן וקינמון.
  • וגם – "הבית של פיסטוק" – גלידת קולפי-פיסטוק, כדורים של אטריות קדאיף מטוגנות ממולאות פיסטוק וסלט פירות מרענן עם רוטב… לא נחזור על זה שוב.

בסה"כ המנות היו יפות וטעימות שלא נעמוד על קוצו של י'(וגורט). הצד הפחות מומלץ של הערב היה המחיר. מנות ראשונות בכ-50 ש"ח ועיקריות בלמעלה מ- 120 ש"ח? התאים לחגיגה שלנו, אבל לא יכול להיות על בסיס קבוע… בשורה התחתונה, מדובר בארוחה שווה אך יקרה!

השוונץ:

  • לפני שאתם הולכים למסעדה, אני ממליצה לכם לשטוף את העיניים בתמונות היפיפיות הללו של הודו. הארץ הזו שונה כל כך מכל מדינה אחרת בה ביקרתי, שמילים פשוט לא מספיקות כדי לתאר אותה.
  • כדאי לפרגן לאתר "הודילי", שנבנה מתוך אהבה גדולה למטבח ההודי. אפשר להכין בבית את מה שאהבנו במסעדה.