מי מפחד מיין? על 4 כוסות לליל הסדר

מסתבר שהרבה אנשים מפחדים מיין. חוששים להשתכר אפילו מלגימה קטנה, אחרים בטוחים שיין זה בכלל לא טעים (חמוץ!!). יש כאלה ששותים רק יין אדום. אחרים שותים רק חצי יבש. אבל מסתבר שהרוב בכלל שותים קולה. ואני שואלת – איך זה קרה במדינה כמו שלנו, עם היסטוריה ארוכת שנים של גידול ענבים ליין ואקלים מנצח גם לצריכה? איפה טעינו? כן, אני שואלת גם אתכם!

הרי יין הוא המלווה האולטימטיבי לארוחה. נניח שלא חייבים על הבוקר עם הקורנפלקס, אבל מה עם ארוחת הצהריים? והערב? מחקרים מראים שכוס יין ביום היא הבטחה לבריאות ואריכות חיים. מבחינתי זו איכות חיים. ברור ששתיית יין היא מיומנות נרכשת, אבל אם לא תתחילו, איך תיהנו? ובארצנו, היכן שיש יינות מעולים שמתחרים היום בלי בושה ביינות העולם, זה פשוט פספוס שלא ליהנות מהם. קצת שכנעתי אותך? ואתכם?

הנה מגיע חג היין, בו אנו מצווים בהגדה לשתות ארבע כוסות. עשו טובה והשאירו את התירוש לילדים. פרגנו לעצמכם 4 יינות שונים, שגם מתאימים למנות שאתם מגישים. תגלו את עושר הטעמים. הרי מנה בלי יין היא מנה שאינה שלמה. ואם בפרגון עסקינן, קנו לעצמכם יין טוב. לא חייב להיות דווקא יקר, אבל המחיר לא יכול להיות הגורם היחיד להחלטת הקניה. במתנה לחג לדודה לא חסכתם, אז למה במתנה לעצמכם לחסוך?

אני משתפת אתכם בבחירות שלי השנה, סוג של "פינת צרכנות" אישית – יינות לבנים ואדומים, כולם במחירים הוגנים (בכלל שמעתי שהשנה ירדו מחירי בקבוקי היין. וכעת, לרגל הפסח, יש המון מבצעים). כולם טעימים ומעניינים. עכשיו דקה בלי פלצנות – ברור שבשורה התחתונה מבחן ה"טעים לי" הוא המבחן הקובע. אבל אם טעים לי, שווה להתעכב עוד רגע לפני שגומעים בבת אחת את כל הכוס. ההנאה תהיה שלמה אם גם תריחו את היין בכוס ותשהו אותו בפה לפני שתבלעו, כדי להרגיש עוד טעמים וניחוחות.

לחיים!

צילום: "הגרגרנית"

– – כוס מספר 1 – –

כל כך חגיגי להתחיל את השתיה של ליל הסדר ביין רוזה. האוויר עוד קצת חמים מהיום שעבר ואין כמו טעמים רעננים ומעט פירותיים לפתוח את הערב או ללוות את המנות הראשונות. כמה יפה וטעים משתלב היין הוורדרד עם הגזר של הדג הממולא או הרוטב האדום-אדום של החריימה. יש משהו ברוזה שמזכיר לאנשים רבים יינות לא איכותיים שפעם שווקו בישראל. תשתחררו! ממש כדאי לכם לנסות את יינות הרוזה המצויינים של היום, שאין להם שום קשר למה שהיה פעם.

יקב פלם רוזה וינטאג' 2013 – היין מורכב מ100% ענבי קברנה פרנק הגדלים בכרם יעודי בהרי יהודה. הצבע המרהיב נובע משהיה של התירוש עם הקליפות לזמן מסוים באותו מיכל. זהו רוזה יבש, פירותי ומרענן. היין מתאים במיוחד לימות הקיץ החמים שמתחילים עוד מעט.

התאמה לאוכל: מנות ראשונות וקלות.

מחיר מומלץ לצרכן: 89 שקלים.

צילום: "הגרגרנית"

– – כוס מספר 2 – –

הירוק מלבלב לא רק בחוץ אלא גם על שולחן ליל הסדר – השום הטרי, הזוקיני, הארטישוק, השעועית, האפונה, הכרישה, הסלרי, המנגולד, התרד, השומר, הפול. את הסלטים בארוחה, שמסמלים את האביב והשפע, ילווה יין לבן בעל טעמים רעננים.

יקב SPHERA סדרת White Concept שרדונה 2012 – היקב של היינן דורון בר-הון מתמחה ביינות לבנים בלבד. ענבי השרדונה מגיעים מכרמים בגבעת ישעיהו, הרי יהודה, עמק איילון וביחד יוצרים טעם נהדר ומורכב.

התאמה לאוכל: סלטים, מנות ראשונות ודגים.

מחיר לצרכן: 107 שקלים.

צילום: יח"צ

– – כוס מספר 3 – –

בעיצומו של הערב, כבר קצת קריר בחוץ והמנה העיקרית החמה תהיה שלמה עם יין אדום לצידה. המנה הבשרית העשירה והתוספת הפחמימתית המתבקשת דורשים יין באותה רמה של דומיננטיות.

יקב רמת הגולן ירדן מרלו 2009  – יקב שאנו חבים לו את הרמת רף האיכות של יינות בישראל, השקעה בזנים מיוחדים ובטכנולוגיות חדשניות ופיתוח יינות אורגנים. כמה שהיקב הזה גדול, הוא לא חושש מלהיות אקספרימנטלי וחדשני ואני אוהבת מאוד את הגישה הזו. המרלו של יקב רמת הגולן מיוצר מענבים שנבצרו מכרמי היקב הממוקמים ברמת הגולן.

התאמה לאוכל: עוף, בקר, טלה.

מחיר מומלץ לצרכן: 105 שקלים.

צילום: יקיס קדרון

– – כוס מספר 4 – –

ומה בנוגע לקינוח? יש את חלון ההזדמנויות הזה, רגע לפני הקפה והתה, שבו אתם נותנים לקינוח כבוד, כמו ליתר המנות בארוחה. ברור שגם לו מגיע יין מתאים, מתוק גם הוא.

יקבי כרמל גוורצטרמינר בציר מאוחר כרם שעל 2009 – יקבי כרמל עברו בשנים האחרונות מהפך גדול והתאמה לאיכות המתבקשת מהיקב הגדול בישראל. שינוי בשם (מי זוכר את כרמל מזרחי?), בבעלות, ברמת האיכות, בסדרות, בזנים, בתוויות, מה לא? צריך אומץ לעשות את השינויים הללו ואיזה יופי שהיקב עשה זאת. הנה דוגמה להצלחה כזו – הגוורצטרמינר של כרמל הוא יין קינוח לבן המופק מ-100% ענבי גוורצטרמינר, שנבצרו בכרם שעל, בחלקה הצפוני של רמת הגולן. התירוש המרוכז עבר תסיסה קרה ואיטית במכלי נירוסטה לשמירת האופי הארומאטי של הענבים.

התאמה לאוכל: פטה כבד, קינוחים ועוגות.

מחיר מומלץ לצרכן: 85 שקלים (שמחה גדולה – מצאתי בחנות היין ליד הבית שאריות מהגוורצטרמינר של 2008 (עם התווית הקודמת) ובמחיר מעולה של 55 ש"ח).

 השוונץ:

נגיד שהצלחתי לשכנע אתכם ואתם רוצים לשתות יין, אבל לא בטוחים מה תאהבו. הנה שתי אפשרויות מצוינות לטעימת יינות:

  • Jaffa Wines – דולב גבעון מפיק אצלו בבית ביפו ערבי טעימת יינות שלוש פעמים בשבוע. בערבים כאלה, הסלון שלו הופך למסעדה שלכם. סביב שולחן  גדול יושבים 16 איש אשר פוגשים יינן של יקב או מומחה בתחום היין, אוכלים ארוחת ערב ששף מכין במיוחד בשבילם במקום וטועמים יינות  המתאימים למנות הללו. האווירה האינטימית והנעימה (עם מוסיקת הג'אז ברקע) מעודדת לשאול שאלות ולהתעניין. אני נכחתי בערב טעימה של יינות סינגל ויניארד (כרם יחידני) של יקבי כרמל עם היינן הראשי ליאור לקסר. את הארוחה הכינה השפית שירה רוטמן דגן. מזמן לא נהניתי כך מהשילוב הזה של אוירה, אוכל ויין. אם אתם מחפשים מתנה מקורית לפסח של הרגע האחרון – השתתפות בערב כזה היא מהמתנות המענגות ביותר שתוכלו להעניק למישהו.
  • פסטיבל יין אזורי, "ארץ כרמים וטעמים", בניצוחם של רותי ובני בן ישראל קורה ממש השבוע – 9-10/4/2014 בגני רמת הנדיב שבכניסה לזכרון יעקב. בפסטיבל יתקבצו יקבים ויצרני שמן זית וגבינות מהאזור, תחת קורת גג אחת. כרטיס כניסה במכירה מוקדמת עולה 80 ש"ח, תמורתו תוכלו לטעום זנים ובלנדים שונים של יינות וליהנות גם מאוכל קל ומתאים. גאווה מקומית במיטבה, ברוח סלואו פוד. שמח בטוח שיהיה שם!

עדיין מתלבטים מה להכין לליל הסדר? הנה כמה וכמה רעיונות שלי למנות הכי כש"לפיות וחגיגיות שיש – פהפהפהפה ופה.

חג שמח!

פסח פולני עם טוויסט צרפתי

אנו נוהגים לשאוב את ההשראה שלנו, במיוחד בחגים, מהמסורות המשפחתיות ואלו שלי מקורן בכפרים של ערבות פולניה. אלא שאני עדיין תחת ההשפעה של הביקור האחרון שלי בפריז, ולכן ארוחת ליל הסדר שלי השנה סובלת מסכיזופרניה קלה. יהיה כאן שילוב של ישן וחדש, בלתי מהוקצע וביתי עם גורמה ומעוצב, בקיצור – פולין עם טוויסט של קוקטיות צרפתית. "זאת שלי היתה וזאת שלי".

לא נפסח גם על השתיה בפסח הזה. בהגדה אנו מצווים לשתות ארבע כוסות. אצלנו זו כבר מסורת לפתוח ביין מבעבע וזה האהוב עלייי הוא גם היפה מכולם בצבעו – ברוט רוזה פרייבט קולקשן של יקבי כרמל. המבעבע הזה לא מאכזב אותי לעולם!

אין שולחן פסח פולני ללא גפילטע פיש. נכון, דגים נהוג לאכול בראש השנה, אבל פסח סיפח לעצמו גם את הדג הזה, שמזמן אינו ממולא אלא ידוע כקציצת דג. בשולחן המודרני שלנו החלפתי (בלי בושה) את הקציצה האפורה בטרטר דג ואת פרוסת הגזר בקציפת גזר עשירה. וואלה, שיחוק!

טרטר מוסר ים

2 מנות

  • 300 גרם פילה מוסר ים (אתם מוזמנים לבחור כל דג ים אחר שאתם אוהבים), ללא עור
  • צרור עירית, קצוצה דק
  • צרור כוסברה, קצוצה דק
  • 1/2 פלפל צ'ילי אדום, ללא החרצנים
  • מיץ מ-2 לימונים (אפשר קצת יותר או פחות, לפי הטעם)
  • 2 כפות שמן זית
  • מלח גס, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. קצצו את פילה הדג לקוביות קטנות והניחו בקערה.
  2. הוסיפו את שאר החומרים וערבבו היטב.
  3. קחו ביד מחצית מהכמות, סחטו את התערובת ועצבו צורה של קציצה עגולה שמנמנה חזרו על הפעולה גם עם המחצית השניה של התערובת.

קציפת גזר

החומרים

  • 2 גזרים, קלופים מגוררים גס (120 גרם נטו)
  • 1/2 (120 מ"ל) שמנת מתוקה
  • 1/2 כפית סוכר
  • קורט מלח

אופן ההכנה

  • רסקו בבלנדר את כל החומרים עד לעיסה חלקה והעבירו למקרר לכשעה לפחות.
  • סננו את הקרם והקציפו במיקסר עד לקבלת קצפת רכה.

להגשה: שימו את קציצות הטרטר בצלחת והניחו כפית מקרם הגזר במרכז כל קציצה.

ירקות הם מרכיב חשוב בכל ארוחה, בטח כזו שמלווה במצות. הנה מתכון לסלט אביבי, מתאים מאין כמוהו בצבעוניות לחג שבו הפרחים משתוללים. עם הסלט הזה אני רוצה לשתות כוס יין לבן, שרדונה גמלא 2011 של יקבי רמת הגולן, יין עם ניחוחות לימוניים רעננים, אזכור של עץ מהחביות בו התיישן ונגיעה של פרחים טריים. גם היין שלנו אביבי!

סלט אביבי של סלק, אדממה ואגסים

החומרים

  • 4 סלקים בינוניים בקליפתם
  • מלח גס לאפיה
  • 200 גרם פולי אדממה קלופים קפואים
  • 1 אגס
  • צרור רוקט
  • 20 גרם אגוזי לוז קלויים ושבורים גס
  • 1/3 גבינת פרומעז (לא חובה)

לרוטב

  • 3 כפות שמן זית
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. הניחו את הסלקים בקליפתם על מצע מלח גס בתבנית והכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות לכשעה וחצי, עד שהם רכים. הוציאו אותם וקררו לטמפרטורת החדר.
  2. בעזרת סכין, קלפו את הסלקים (מומלץ לעשות זאת עם כפפות חד פעמיות) ופרסו לפרוסות.
  3. בשלו אדממה לפי ההוראות, במים רותחים מומלחים. סננו וקררו לטמפרטורת החדר.
  4. קלפו את האגס, חתכו לרבעים והיפטרו מהחרצנים.
  5. פרסו כל רבע אגס לפרוסות דקות.
  6. ערבבו את כל חומרי הרוטב בקערית.
  7. בקערה הניחו אדממה ופרוסות אגס. שפכו מעליהם את הרוטב וערבבו.
  8. על צלחת הגשה הניחו עלי רוקט ומעליהם את פרוסות הסלק ואת תערובת האדממה-אגס.
  9. בידיים בצעו חתיכות גבינה והניחו מעל הירקות. פזרו גם את האגוזים.
  10. שפכו מעל הסלט את שארית הרוטב מהקערה והוסיפו עוד מעט שמן זית, לפי הטעם.

למנה העיקרית התחשק לי להכין מנה בשרית שהיא מאוד נפוצה בצרפת ופחות פה, משום מה – הברווז. מדובר בעוף עם טעמים בשריים והפעם הוא מוגש ברוטב דבש, טייק-אוף שלי על מנה מעולה של מסעדה שאני מאוד אוהבת בפריז, כזו שאני מזמינה באדיקות בכל פעם שאני מבקרת בה.

עם הברווז אני ממליצה לכם לשתות יין חגיגי ומושקע והפעם יין מיוחד, של אשה מיוחדת. קברנה סוביניון 2007 של יקב שושנה הוא יין בעל טעמים עשירים ועמוקים, שיכול עוד להתיישן, אבל גרגרנית שכמוני, הייתי חייבת לטעום אותו כבר כעת.

חזה ברווז ברוטב דבש ושאלוטס

2 מנות

החומרים

  • חזה ברווז (כ-300 גרם)
  • 6 בצלי שאלוט, קצוצים דק
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • 1 כף דבש
  • מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. חרצו בשכבת השומן המכסה את צידו של חזה הברווז פסים אלכסוניים. עשו חריצים דומים גם בצד של הבשר. המליחו ופלפלו את שני הצדדים.
  2. במחבת הניחו את חזה הברווז על צד העור (אין צורך בשומן נוסף) וטגנו על אש בינונית-גבוהה 8-10 דקות.
  3. שפכו את השומן שהצטבר במחבת והפכו את החזה לצידו השני. הנמיכו את האש לבינונית וטגנו עוד כ-5-7 דקות. הנתח צריך להיות עשוי מבחוץ וורוד-אדום מבפנים. הוציאו לצלחת וכסו ברדיד אלומיניום, על מנת שלא יתקרר.
  4. באותה מחבת טגנו בצלי שאלוטס עד שהם מתרככים.
  5. הוסיפו למחבת חומץ בלסמי ושפשפו אותה בכף עץ להוצאת שאריות הצליה של הבשר, שנדבקו לתחתית המחבת.
  6. לאחר שהנוזלים התאדו, הוסיפו גם את הדבש, תנו לכל העסק לרתוח כדקה וכבו את האש.
  7. חתכו את חזה הברווז לפרוסות ושפכו את הרוטב מעל.
  8. הצעת הגשה: הכינו מבעוד מועד פירה תפוחי אדמה (עם חמאה וחלב, כמו שצריך. אפשר גושישי במרקם הביתי) וערבבו גם לתוכו את הרוטב עם הבצלים. מתקבל פירה מהסוג המנחם של פעם, עם בצל מטוגן. ללקק את האצבעות.

צילום: "הגרגרנית"

לקינוח הנה אחד מהמעדנים שתמצאו בכל בולנז'רי-פטיסרי, בכל רובע בפריז – המרנג, הלא היא "הנשיקה". נכון, עכשיו הכי "אין" זה מקרון עדין וקטן, אבל המרנג הצרפתי הוא דווקא זה הגדול, כאילו זרקו שליכטה של קצף על התבנית. המנה הכי ביתית שיש, גם בבית שלי. עוד יתרון – מדובר בפתרון האולטימטיבי אם השתמשתם למתכון מסוים בחלמונים (זה החסכון הפולני מדבר פה).

עם הקינוח נשתה יין קינוח לבן, שגם הוא כבר חלק מהמסורת החגיגית שלי, כרמל גוורצטרמינר, כרם שעל, אחד מסדרת היינות מהכרמים היחידניים של יקבי כרמל. ליין ניחוחות פרחוניים ופירותיים מבושמים והטעם מתוק ועשיר. אחרי היין הזה אתם מסודרים ורק מחכים לאליהו. תמסרו לו ד"ש ו… נשיקה.

נשיקה צרפתית (מרנג) עם רוטב פסיפלורה

החומרים

  • 150 גרם חלבון ביצה (מתוך כ-3 ביצים).
  • 300 גרם סוכר לבן
  • 1 כפית משחת וניל (אם אין לכם, גם תמצית תעשה את העבודה)

אופן ההכנה

  1. לפני הכל, הנה כמה טיפים לקצף טוב: קערה ומקצף נקיים, חלבונים ללא כל סימן של חלמונים או שומן, חלבונים בטמפרטורת החדר, מהירות הקצפה בינונית, הוספה הדרגתית של הסוכר.
  2. הקציפו את החלבונים עד שמתחיל להיווצר קצף.
  3. הוסיפו בהדרגה כמחצית מכמות הסוכר.
  4. לאחר שנוצר קצף קשה יותר, הוסיפו את שאר הסוכר ואת הווניל והמשיכו להקציף עד לקצף מאוד קשה, חלק ומבריק.
  5. בעזרת לקקן הניחו כפות גדושות של קצף על תבנית מרופדת בנייר אפיה (הכמות הזו מספיקה לכ-5 יחידות)
  6. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-110 מעלות לכשעה וחצי. המרנג מוכן כאשר הוא קשה וניתק בקלות מנייר האפיה. הוציאו מהתנור ותנו לו להתקרר לגמרי.
  7. קשטו מעל במחית פסיפלורה (או מחית מפרי אחר) והגישו.

בתיאבון וחג שמח!

השוונץ:

והנה הן ארבע כוסות היין הנבחרות שלי לליל הסדר הקרוב. לפני החג, כל היקבים יוצאים במבצעים ממש שווים שכדאי לקנות, לא רק לליל הסדר, אלא לכל השנה:

הרחת ערב

מסתמן שגם הפוסט הזה, בהמשך לזה הקודם, יעסוק ביין. כשאתם רואים ברוחכם אנשים שטועמים יין, אתם  מדמיינים כוסות נוצצות, דליי יריקה והרבה… שמעתי פלצנות? למה, בעצם, מומחיות בתחום הזה נחשבת לחסרון ולאנינות יתר? אני מאמינה שבדומה למקרים רבים, גם כאן הבורות והטיפשות גוברות על הרוע. לעיתים קרובות, גם אני תוהה מהם הריחות שמקצועני היין מוצאים. איפה הם לעזאזל מריחים אוכמניות, שוקולד או לימון. יצאתי לבדוק!

טוב, לא רק אני. מועדון הטועמות התכנס הפעם אצל מירה איתן, מנהלת התקשורת השיווקית של יקבי כרמל, לסדנת הרחה. בערכה של מירה יש 25 תמציות ריח שונות, אותן ניסינו לזהות. מירה טענה שאיבדה את רשימת הריחות המצורפת לערכה, לכן היא מגייסת את אפינו לזיהוי. 10 אפים גאים היו שם!

בויקיפדיה, האנציקלופדיה החביבה עלינו מאז האנציקלופדיה העברית, כתוב שחוש הריח אצל בני האדם הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים באוויר. התאים ברקמת האף מעבירים מידע בנוגע לריחות שונים דרך עצב הריח למרכז ההרחה במוח. בגוף האדם קיימים כ-1000 סוגים של כימורצפטורים המסוגלים להבחין בכ-10,000 סוגי ריחות שונים. ושימו לב לנתון הבא: חוש הריח אצל נשים רגיש מעט יותר מאשר אצל גברים (תמיד ידענו!). וגם, לצערנו, הרגישות לריח דועכת עם הגיל.

לריח, כידוע, היה תפקיד חשוב מאוד אצל אבותינו הקדמונים ומשמש גם כיום יונקים רבים לזיהוי טורפים ואויבים וגם כגורם זהירות מפני רעלים. ובפינתנו "הכירו את גופכם" – הידעתם שבכל נקודת זמן מסוימת אנו מריחים בנחיר אחד בלבד?

ולמה בכלל להריח יין? המחשבה העומדת מאחורי זה היא שימוש בכל החושים להנאה מהיין ולא רק בחוש הטעם. ערסול כוס היין חושף את היין לאוויר ומסייע להתנדפות ריחות בעוצמה רבה יותר. הנה שני מושגים חשובים שבטח שמעתם עליהם: ארומה, היא הריחות הראשוניים הקשורים בענבים עצמם ואילו בוקה הוא הריח שהיין מקבל בתהליך היישון שלו, בזמן התסיסה או מהחבית או הבקבוק. ריחות ארומתיים יכולים להיות ניחוחות של פירות או פריחה ואילו הבוקה יכול בוא לביטוי בריחות מעושנים או אדמתיים. ולמה משתמשים בכל התיאורים הללו כדי לנתח את הריח? מפני שאנו מתבססים על אסוציאציות שיש לנו מהעבר בעת ההרחה, כדי להיטיב לתאר את מה שחושינו מרגישים.

דר' אן נובל המציאה את "גלגל הארומה" ובכך תרמה להבנה רחבה יותר של עולם טעימת היין והמונחים הקשורים בכך. הגלגל מחלק את הריחות הקשורים ביין לכמה קטגוריות, כמו למשל פרחוני, פירותי, אגוזי, עצי, אדמתי או כימי. כל קטגוריה מחולקת לתת-קטגוריות, עד שאנו מצליחים להגדיר את הריח בצורה מדויקת יותר: אניס, אפרסק או אולי ורדים.

רציתי לבדוק "על רטוב" שני יינות, האחד לבן והשני אדום. בתפקיד היין הלבן בחרתי את כרמל ויוניה הסדרה האזורית גליל עליון 2011, יין שאני מחבבת כל כך עד שהפך אצלי בבית לאופציית המחדל כל הקיץ. והאמת, למה לא להמשיך גם בחורף? הצלחתי למצוא ריחות פריחה ופירותיות (יששש!!!) וגם עדות ריחנית לכך שהיין התיישן בחלקו בחביות עץ אלון.

בגזרת היין האדום בחרתי ביקב לוינסון גראז' דה פפה Rouge (אדום) 2009. לוקחת רגע פסק זמן: את השרדונה של היקב טעמתי לראשונה במסעדת יפו-תל אביב ומאז הוא קוטלג אצלי כיין שצריך לחזור אליו. עידו לוינסון ואביו, בעלי היקב, פתחו את ביתם, או שמא את גראז'ם, לראשונה לקהל השותים ואני לא פספסתי את ההזדמנות הזו. בשיא הסטייל האירופי הוגשו שם פרוסות לחם שאור טרי ומתפצפץ עם גבינת ברי, חריצי גבינת פרמז'ן ושוק חמון שלמה ממנה "גולפו" פרוסות של עונג צרוף, כדי ללוות את היינות של היקב. לפעמים לא צריך להגזים כדי להיות מדויקים.

היין האדום מבציר 2009 מורכב מזני סירה, קריניאן ופטיט סירה. התחלנו לחפש ריחות מוכרים. בחיי -ריחות אדמתיים וגם של פירות אדומים אבל פחות מהסוג הבשל של פירות יער. מירה הציעה שזיפים. וגם, בחיי שהצלחתי לאתר – ניחוחות מעושנים!

השוונץ:

  • המסקנה הבלתי נמנעת: אם אני יכולה, גם אתם יכולים. החזיקו את הכוס ברגלה או בבסיסה. אל תשחקו אותה מחממים כוס קוניאק. היין לא אמור להתחמם מכף היד שלכם. סובבו את היין בכוס בתועות סיבוביות. מנסיון – עדיף לעשות זאת על השולחן, כדי לא להעיף לכל עבר את היין שאתם רוצים לשתות. הטו את הכוס והכניסו את האף לתוכה (לא לתוך היין, דא!). עכשיו זה הרגע הקריטי – הריחו ותתחילו לשחק את משחק האסוציאציות שלכם. בסוף, כמובן, אל תשכחו לשתות את היין.
  • הרשו לי להיות לוקאל-פטריוטית ולהמליץ לכם להביא לחגיגה המשפחתית הערב, של הדלקת נר של חנוכה, יין ישראלי טוב. לבן או אדום, הרבה פחות שמן מסופגניה וגם תראו שיספיק, קצת כמו פח השמן, לכל החוגגים.
  • בשורה התחתונה, לא חייבים לנתח את הריח של היין. בסופו של דבר, אם תטעמו ותחליטו לפי מבחן ה"טעים/לא טעים", זה  מספיק והותר. שיהיה בהצלחה וחג שמח!