תותים, דובדבנים ונשיקת מלאך

בפוסט הזה לא באמת יופיעו תותים או דובדבנים (בשבילם, רדו לשוונץ). למען האמת, בכלל לא יהיה בו מתכון. אבל רגע, אל תברחו – יש לי כמה סודות שווים לחלוק איתכם! כאלה שיצילו אתכם כשתצטרכו לקנות מתנת יום הולדת שווה לבוס או שי לחג לחמות.

נו, עוד אל תלחצו על ה-x הקטן בלשונית בדף האינטרנט שלכם! רציתי לספר על הסערה שהיתה בשבוע שעבר ולא קשורה לגשם. איש התקשורת ניב גלבוע יצא בקמפיין נגד התשלום הגבוה, לדבריו, שאנו משלמים על יין ישראלי בכוסות במסעדות. הוא ייחס את המחיר הגבוה לפערי תיווך גדולים שלוקחים לעצמם המסעדנים. ניב איתגר את המסעדנים להגיע למחיר של 30 ש"ח לכוס יין ישראלי. רעיון מבורך לכאורה, נכון?

אז חוץ מעניין השיימינג שהוא ביקש לעשות למסעדות שלא יורידו מחירים (האם זו נורמה טובה בעיניו, להכפיש אחרים?), הוא התייחס רק ליין ישראלי, כאילו מנסים לעשות פה קופה רק עליו, בשונה מיינות תוצרת חוץ. בנוגע ליינות בוטיק ישראלים, שעל מחירם הוא התרעם, הרי שיקב בוטיק לא מייצר כמות גדולה של בקבוקים והעלויות שלו לבקבוק גדולות בהשוואה ליקב מסחרי גדול. האם לא ברור למה מחירי הבקבוקים שלו גבוהים יותר?

ומה אני אגיד לכם? ברור שלפעמים נחמד לשתות כוס יין באופן לא פורמלי, בלי להתאמץ או להשקיע במיוחד. בפעמים הללו כדאי שיהיו כוסות יין בתפריט במחיר זול יחסי, כסוג של יין שולחני. לעומת זאת, מי שאוהב לשתות יינות מיוחדים יותר ומחפש יינות שהתיישנו או יינות נדירים – ישלם יותר על כוס היין שלו. כי מה? – כולם קונים חולצות בככר המדינה? או שכולם קונים בשוק הכרמל? העניין כאן הוא הזכות שלנו לבחור בעצמנו מה לעשות.

ומה אני רוצה בסה"כ? שתשתו יין. לבן או אדום, זול או יקר. מה שאתם אוהבים. ומה עוד? שתמתינו רגע, שתריחו את הארומות של היין, שתגרגרו אותו קצת בחלל הפה ורק אז תבלעו. לא חייבים להרגיש פלצנים או סנובים בשביל להפעיל את החושים. הרי אין לכם בעיה למשש את הבד של החולצה שאתם קונים, להתלבט בעניין הצבע או לחשוב על הגזרה. אז למה לא ביין?

– –

בשבוע שעבר נערכה תערוכת סומליה, תערוכת היין השנתית לקהל המקצועי. אין תחליף לפגישה אישית עם האנשים שמאחורי היינות, הייננים ובעלי היקב, כדי לשמוע את הסיפורים שלהם. זו גם הזדמנות לעשות טעימה השוואתית בין שנים של אותו היין או לטעום יין נדיר במיוחד, שקשה להשיג בחנויות היין. מצד שני, אפשר גם להיות מופתעים מכמה יין ברמה בסיסית, כזה שנמכר בחנות בכמה עשרות שקלים בודדות, יכול להיות טעים.

רציתי לשתף אתכם ביינות שאהבתי במיוחד. אם תקנו אותם הביתה ותמזגו לעצמכם לכוס, תוכלו לעמוד ביעד הנמוך מ-30 ש"ח לכוס. בוא נפרגן לעצמנו! טוב, גם לבוס ולחמות… רשימה ששווה לגזור ולשמור.

יינות לבנים

יקב סוסון ים הוא יקב בוטיק, הממוקם בהרי ירושלים ונחשב נון-קונפורמיסטי. תראו איזה שמות נתן היינן הראשי והבעלים, זאב דוניה, ליינות שלו: לנון, גרסיה, המינגווי. ג'יימס 2014, נותן כבוד לרוני ג'יימס ז"ל, מי שהיה היינן של יקב צרעה. הוא עשוי מענבי שנין בלאן, אשר תססו בחביות עץ והוא בעל ניחוחות פרחוניים ורעננים. מחיר לצרכן: 99-109 ש"ח.

זאב דוניה, יקב סוסון ים

יקב ספרה, White Signiture 2013 – יין הדגל של היקב, בלנד של זנים והענבים הכי טובים בעיני דורון רב הון, היינן והבעלים של היקב הזה המתמחה ביינות לבנים. היין ישב בחביות עץ אלון צרפתי במשך שנה, שהעניקו לו טעמים עשירים ומורכבים. מדובר במהדורה ממוספרת ואני ממליצה לקנות שניים כאלה לפחות: אחד מתנה והשני לעצמכם. מחיר לצרכן: 119-129 ש"ח.

דורון רב הון, יקב ספרה

יקב רקנאטי שיחק אותה השנה עם זן ענבים לא שגרתי בשם מראווי (יש מקומות שנקרא גם חמדני). בכתבים קדומים נמצאו עדויות לגידול זן הענבים הזה באזורנו כבר לפני 2,000 שנה והיו מכינים ממנו כבר אז יין. עם השנים, הגידול שלו הלך והתמעט והיום מגדל את הענבים כורם מאזור חברון, בסוג של שיתוף פעולה אופטימי במיוחד. העקרון שמנחה את היקב בעניין שימור של זני ענבים מקומיים מאוד יפה ונכון בעיניי. מראווי 2014 הוא יין לא מתחנף, עם טעמים יחודיים, לימוניים רעננים. מכיוון שהחלקות קטנות יחסית והיבול מועט, החליטו ביקב לא למכור את היין בחנויות אלא במסעדות בלבד.

עידו לוינסון, יינן, יקב רקנאטי

יינות רוזה

יקב שאטו גולן הוא בעיניי אחד היפים בארץ. כמי שעוקבת אחרי היקב הזה מהקמתו, אני רוצה להמליץ לכם על ביקור ביקב ברמת הגולן – לא תצאו משם אדישים! אם הייתם שואלים אותי מהו היין האהוב עלי מהיקב, ישר היה עולה לי בראש אליעד הוותיק והטוב, יין אדום שמורכב רובו קברנה סוביניון, אבל השנה הופתעתי לגלות את גשם ורוד 2015 (גם השם הוא שיחוק!). בחיי, גשם טוב ירד להם שם בשאטו גולן. ענבי גראנאש עם קצת סירה, יוצרים יין אלגנטי בטעמו, תענוג אמיתי! מבחינתי, ה-גילוי בתערוכה! מחיר לצרכן: 99-119 ש"ח.

יקב שאטו גולן

יינות אדומים

ליקב רמת הגולן מגיעות הרבה זכויות בהקניית תרבות שתיית היין בישראל ובטיב היינות המיוצרים פה. יש להם הרבה יינות שאני אוהבת, אבל יש לי פינה חמה בלב לכרם אחד, כרם יונתן. סירה כרם יונתן 2007 (סינגל ויניארד) הוא יין שלא תרצו להחמיץ, עם ניחוחות אופייניים של פירות יער ותבלינים ועם טעם עשיר וקטיפתי. תנאי האקלים בשנה שקדמה לבציר היין היו מצוינים במיוחד והיין, שתסס גם בחביות עץ, בעל אחוז אלכוהול לא מבוטל 15.5%. יין שנעים לשתות עם בשר, אבל אני מוכנה גם ככה, סולו. מחיר לצרכן: 149 ש"ח.

יקב רמת הגולן

יקב יתיר הוא יקב שאני אוהבת במיוחד. היקב ממוקם באזור תל ערד, בו יש עדויות לתעשיית יין כבר לפני 2,500 שנה. נחמד להרגיש מחובר לארץ דרך הענבים שלה, אבל גם דרך האנשים שיוצרים את היין. יער יתיר, יין הדגל של היקב, הוא בלנד המורכב מקברנה סוביניון ומפטיט ורדו, שתססו בחביות עץ. איזו הפתעה זו היתה כשערן גולדווסר, היינן של היקב, פתח בקבוק מגנום של יער יתיר 2002כשמציעים לך לטעום יין בן 14 שנים אתה יודע שבטח עשית משהו טוב. היין לא איבד מהארומות ומהטעמים שלו. חוויה!

השוונץ:

לפני שבוע נפגשתי עם רבקה קופלר המקסימה במסעדה ליד שוק הכרמל. שתינו אוהבות שווקים ואוכל, כבר פתיחה טובה, נכון? מפה לשם יצא פוסט-ראיון מקסים. איך שרבקה יודעת להקשיב! נדמה לי שהיא כתבה את הדברים אפילו יותר יפה מאיך שאני חשבתי אותם. לפני שאני מזילה דמעות מהתרגשות, הנה זה פה לפניכם. מי היא באמת הגרגרנית?

"תותים דובדבנים ונשיקת מלאך
הם כל המרכיבים ביין שנרקח…"

אז עדיין חורף ולמרות שהתבקש כאן גשם סגול (אם אין ורוד), אני מציעה לכם ליהנות מנשיקת המלאך. תקשיבו ליופי הזה!

 

מודעות פרסומת

מטבח ברמה

כמה ארוחות הבוקר במיטב מסעדותינו יכולות להיות משעממות… שוב סלט ירקות, שוב ביצה עין או אומלט או ביצה קשה, שוב גבינה בולגרית/צפתית/טחינה/טפנד וכמובן, הריבה הנצחית, שאף מלצר לא יודע בדיוק ממה היא הוכנה. ומיץ שהגיע בבקבוק למסעדה, יד שניה או שלישית. האמת, אני משתדלת לא להזמין "ארוחת בוקר ישראלית". נמאס לי!

צילום: "הגרגרנית"

ולמרות כל זה, בחרתי לבקר ב"מטבח של רמה" דווקא בשישי בבוקר. הנסיבות לפעמים מכתיבות את מהלך העניינים וכשמוצאים זמן פנוי עם העזר, לוקחים אותו בשתי ידיים, מסוג ה"שטח משוחרר לא יוחזר". הצלחנו למצוא לעצמנו דווקא יום גשום במיוחד ובכל זאת, נסענו עד מבואות ירושלים. "המטבח של רמה" הוא מקום שיש לנו נוסטלגיה אליו; חתונה משפחתית ועוד ארוחה אי שם בעבר כשהמקום עוד היה פתוח בחודשי האביב-קיץ בלבד (עכשיו תוכלו ללכת אליו כל השנה).

ארוחת הבראנץ של המטבח של רמה כוללת מנות שלא תמצאו במקומות אחרים והכל עשוי בקפידה ובהרבה טעם טוב.

פתחנו בסיידר חם שחוזק עם ג'ין וחימם אותנו בבואנו מהכפור שבחוץ לחום האח המבוערת שבפנים. אחרי כמה לגימות כבר יכולנו להסתכל מסביב וליהנות מהגשם המטפטף בחוץ והאווירה הרומנטית בפנים.

צילום: "הגרגרנית"

לשולחן הוגש לחם חם, שנאפה בטאבון, ולצידו זרעי שומר, שומשום, קצח וזעתר, לתוספת טעם. אל הלחם התלוו מיני ניגובים: יוגורט עיזים טרי, גרגרי חומוס מתובלים בסומאק, פסטו כוסברה סמיך וטוב, זיתים בעשבי תיבול ותומה, ממרח תפוחי אדמה אכזרי בניחוח שום. העזר התאהב בו אנושות ולא הפסיק לשבח אותו כל הארוחה.

צילום: "הגרגרנית"

קיבלנו עוד שני מטבלים לכוננות ספיגה: צזיקי ריחני עם שמן זית מתובל וממרח סלק עם ספירלת טחינה לבנה וגרגרי חומוס מעל. תענוג! סלט עגבניות שרי עם זיתי קלמאטה וטבעות בצל אדום על מצע טחינה ירוקה תרם לאיזון הבריאותי לארוחה. בין לבין לגמנו תה קר עם הרבה עשבי תיבול מהגינה, משקה נפלא ומרענן.

צילום: "הגרגרנית"

בחרנו בשני מאפים – האחד עם גבינת עיזים מעושנת, פלחי אגסים שבושלו ביין אדום ושקדים משובבים מעל, תענוג אמיתי ושילוב טעמים קלאסי עם טוויסט מעושן. כמעט הכרזנו עליו כמנצח של הארוחה, אלא שמיד אחריו הגיע מתחרה נוסף, סוג של לחמעג'ון, מאפה עם בשר טלה קצוץ, ובצלים, שהונח על יוגורט וטחינה ירוקה. הכרזנו על תיקו וחיסלנו את שניהם.

צילום: "הגרגרנית"

עוד קצת קפה ועוגיות שקדים וסיימנו את הארוחה המצוינת הזו. לא שהתחשק לנו לצאת משם… בימים יפים יותר אפשר לצאת אל הגינה היפה שמסביב למסעדה, אבל לנו היה נעים וחמים ליד תנור העצים ובקושי רב קמנו מהכסא.

צילום: "הגרגרנית"

זו השנה השניה שהמסעדה משתפת פעולה עם הפסנתרנית רויטל חכמוב ולאחר הארוחה, האורחים מוזמנים להמשך מוסיקלי ייחודי, בבית של רויטל בישוב. מדובר תמיד בקונצרטים קאמרים, עם מוסיקאיים מקצועיים, אך באווירה ביתית. יש משהו חינני ומלא אופטימיות במפגש הזה בין אוכל למוסיקה, מעין "סל תרבות" שלם. המפגשים בסדרה "פיאנו בנטף", מתקיימים אחת לחודש, בימי חמישי בערב ובימי שישי בבוקר.

  • תפריט טעימות הבוקר – 98 ש"ח
  • ארוחת ערב + קונצרט, בימי חמישי – 280 ש"ח
  • ארוחת בראנץ' + קונצרט בימי שישי – 180 ש"ח

אני הייתי חייבת לנסות את ממרח תפוחי האדמה הנפלא גם בבית. השף לא הסגיר את המתכון המדויק, אך קיבלנו מהמלצרית את רשימת המרכיבים. הנה הגרסה שלנו.

צילום: "הגרגרנית"

תומה, ממרח תפוחי אדמה

החומרים

  • 1 תפוח אדמה, מבושל בקליפתו, מצונן לטמפרטורת החדר ומקולף
  • 3 שיני שום
  • 1/3-1/2 כוס (80-120 מ"ל) שמן זית
  • 1 כפית חרדל
  • 2 כפות שמנת מתוקה
  • עלים מ-3-4 גבעולי פטרוזיליה
  • מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה

  • הכניסו לבלנדר תפוח אדמה ושיני שום והתחילו לערבל, תוך כדי זרזוף של שמן זית (כמה? כמה שאתם אוהבים).
  • הוסיפו חרדל, שמנת מתוקה, פטרוזיליה, מלח ופלפל וערבלו עד לקבלת מחית חלקה וצהבהבה מנוקדת בירוק.
  • הגישו כמתבל עם פרוסות לחם טריות. מ-מ-כ-ר.

בתיאבון!

השוונץ:

מקומיות היא מילה בסיסית בדיאלוג הסלואו-פודי. התפריט ב"מטבח של רמה" מציע עוד שיתופי פעולה מקומיים במסגרת התפריט שלו:

  • גבינות מצוינות, ממש במרחק 3-4 קילומטרים, של חוות העיזים "הר הרוח". אפשר לעצור לפני או אחרי הארוחה ולרכוש הביתה גבינות מצוינות או יוגורט חמים שהרגע הוכן.
  • היינות של יקב "סוסון ים", ממושב בר גיורא הסמוך, מלווים את הארוחות: ג'יימס 2010 מענבי שנין בלאן ואנטואן 2007 מענבי סירה, מורוודר וגרנאש.
  • הירקות הטעימים הם מ"הגינה של מגי", מקור בלתי נדלה לירקות, פירות, נבטים ועשבי תיבול אורגניים, בטריות מקסימלית. כאן המקום להתוודות שגם אני מקבלת ממגי הביתה ארגז ירקות שבועי, כזה המחזיר את האמון בתוצרת חקלאית עונתית.