מסעות אוטואוכל בעיר הבירה

עונת התרבות בירושלים יצאה בפרויקט מקסים בשם אוטואוכל, סוג של קרוואן / אוטו-בית ענק הנוסע ברחבי העיר, חונה בכל פעם במקום אחר וחולק עם התושבים במקום את סיפורו של האורח המגיע באותו יום והמנה האהובה עליו. יש משהו נעים בלספר סיפור דרך האוכל ולחלוק אותו עם אחרים. גם המשתתפים משתנים, לעיתים האוטואוכל חונה בפארק או אצטדיון ולעיתים בלב ליבה של שכונה.

רבים מהאורחים הם דמויות שעברן קשור בירושלים והן אינן חיות יותר בעיר. כזכור, העיר "התפשטה" מתושביה בתקופה מסוימת, השאירה את עצמה למגזרים מסוימים בלבד. אבל ירושלים, כמו ירושלים, מעוררת בכולם, מקומיים ומבקרים, סוג של אווירה אחרת, אולי של חו"ל, אפילו במזג האוויר הקריר באמצע הימים החמים של יולי-אוגוסט.

IMG_4927
אוטואוכל בירושלים

עשיתי את כל הדרך מתל אביב לירושלים כדי להבין את סוד הקסם של אוטואוכל. שף אסף גרניט והצוות של מסעדת מחניודה מארחים באוטו, שהפך למטבח מסעדה, אורחים – אלרן שרפלר (עזורה), ג'קי לוי, דנה וייס, יסמין לוי, מישל קישקה הם רק חלק מהרשימה המעניינת שכבר היתה באוטואוכל. המשתתפים באירוע יכולים לקנות את המנה וליהנות מהסיפור ומהמוזיקה אותה בחר האורח, בתשלום סמלי.

IMG_5028
המזרקה החדשה, פארק טדי, ירושלים
IMG_5024
מקלחת והנאה, פארק טדי, ירושלים

אוטואוכל חנה הפעם בפארק טדי, ליד חוצות היוצר. את פנינו קיבלו משפחות חרדיות רבות, אשר הגיעו לחגוג את "בין הזמנים" במקלחת משותפת במזרקה החדשה, המשלבת מופע של מים בשילוב עם אור ומוסיקה (של תזמורת ירושלים החדשה). האמת, הנאה שלמה לילדים ומבוגרים! ומעבר להם, בתחתית הפארק, בכניסה לחוצות היוצר, אוטו עם אוכל שהם לעולם לא יטעמו מחמת סוג ההכשר. קהל חילוני או דתי מסוג אחר (יש יותר זרמים בדת בירושלים מאשר בכל הנחלים בארץ) עומד בתור ונהנה ממוזיקה, בערבית ובאנגלית.

בערב שהיינו בו התארח כאמל השלמון, שף מסעדת טורקיז אשר במלון סנט ג'ורג' במזרח ירושלים. עונת התרבות בירושלים ניסתה ליצור אירוע של כלל העיר, אבל מקריאה של המקומות והאנשים המשתתפים במיזם, ברור שהעיר הזו מחולקת. הפוליטיקה נמצאת גם בחיים התרבותיים והקולינרים שלנו. אבל אם נחזור לכאמל, שכבר שיבחו לא אחת את האוכל שלו, הוא שף שקיבל השפעות מערביות (מול-ים ת"א) ומזרחיות (דיר אל-אמן, עמאן ירדן) והתמחה באוכל לבנוני. צודק כל כך כאמל כשהוא אומר "הדבר הכי הזוי בעיניי הוא שעמאן רחוקה 45 דקות מירושלים, אבל בגלל כל הבירוקרטיה של הגבולות והכל, אנשים לא עוברים בכלל מבירה אחת לבירה אחרת".

החלק שתמיד מרגש אותי במטבח הוא שיתוף הפעולה, לפעמים ללא צורך במילים, בין העובדים. כל אחד יודע את חלקו ומשלים את עבודתו של האחר. האופן החלק שבו הכל עבד הפעם באוטואוכל, אמר יותר מאשר עוד זוג שפים במטבח. לו ניתן היה לחיות בהרמוניה כזו גם בירושלים.

IMG_5038
שף אסף גרניט ושף כאמל השלמון יחד בפעולה
IMG_5065
עובדים יחד באוטואוכל
IMG_4983
עוף וחיטה, המנה של שף כאמל השלמון

ורק עכשיו אני מגיעה לאוכל עצמו… כאמל השלמון הכין מנה של חיטה עם קוביות דלעת ופרגיות, כמו שאמא שלו לימדה אותו, בתיבול מתקתק של קינמון, רוטב חריף למי שרצה ומעל הכל פטרוזיליה קצוצה ופיסטוקים. במקור המנה היתה אמורה להיות עם פריקי, אבל לא נמצאה כזו בהכשר המתאים (בכל זאת, יש מי שלא הספיקה לו גם הכשרות הזו, שעליה הקפידו בעונת התרבות). החיטה היתה מתובלת להפליא והבשר רך וטעים. הקהל נהנה גם ממשקה רוזטה מתוק במידה. האוכל דגדג לי לגלות את מטעמיו של שף כאמל השלמון במגרש הביתי, במסעדה שלו.

אוטואוכל ממשיך את מסעותיו עד 12 באוגוסט, בכל יום, ראשון עד שישי. אני ממליצה לכם לעקוב אחריו!

ירדן מלבק 2010
ירדן מלבק 2010
השוונץ:

אירוע נהדר נוסף שקורה הקיץ הוא "TLV Summer of Riesling". מדובר בחלק מאירוע בינלאומי באירופה ובאמריקה – אצלנו יהיה אפשר ליהנות בכל חודש אוגוסט מיינות הריזלינג במיטב מסעדות ת"א וירושלים. יינות הריזלינג אינם מוערכים באופן המגיע להם (שמם נקשר שלא בצדק בזן האמרלד-ריזלינג) וזהו ניסיון לתת להם את הבמה, לשיפוט הקהל, ללא דיעות מוקדמות. והם כל כך מעולים – ממליצה לכם!
נכון, היינות הלבנים מולכים בקיץ החם שלנו, אבל עכשיו קיבלתי לנסות את "ירדן מלבק 2010", זן בורדולזי המושק לראשונה ע"י יקב רמת הגולן. ליין ארומות של פירות יער ושל עץ (התיישן בחביות עץ 18 חודשים) והוא השתלב מעולה הן עם פסטה ברוטב עשיר והן עם גבינות בשלות בסוף הארוחה. ממש הצטערתי שהוא נגמר… אין לי ספק שהיין הזה יככב אצלי בסתיו-חורף הקרוב. כמה טוב שיקב רמת הגולן אוהב לחדש ולהפתיע – כיפאק היי ליינן ויקטור שונפלד! מחירו של היין 120 ש"ח, להשיג בחנויות היין ובמסעדות.

מודעות פרסומת

מחניודה? כן!

מה לא אמרו על מסעדת מחניודה הירושלמית? שהעיצוב שלה מיוחד, שבלתי אפשרי להזמין בה מקום, שהאווירה בה זה משהו אחר, שהאוכל בה טעים להפליא? ובכן –הכל נכון! לאחר מספר נסיונות הצלחתי להזמין שולחן לצהריים של יום חול. בכל זאת, להגיע מהשפלה לבירה זה לא עניין של מה בכך.

בתחילה נתנו לנו לשבת על הבר, לאכזבתנו רחוק מהמטבח, אבל היה לנו מזל של מתחילים – היה זוג שהרגיש לא בנוח קרוב כל כך למטבח ואנחנו זכינו בחילופים המיוחלים! מוקמנו בדיוק מול פניו של השף יוסי אלעד ("פאפי" בפי כל), אחד משלושת השפים של המסעדה. אושר גדול! שף יוסי נטל את המושכות לידיו והכין לנו ארוחת טעימות מלאה הפתעות.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

זכינו להרגיש מעט מההווי של המטבח הפתוח המשוגע הזה. שף יוסי ניהל את העניינים ביד רמה, עם קריאות עידוד ושירה וגם חיזוקים אלכוהוליים לטבחים לא חסרו. לרגע הרגשנו חלק מ"סודות מחיי המטבח" של אנתוני בורדיין (סקס,דראגז אנד רוקנ'רול בגרסת השף. אם טרם קראתם – חובה!). נהנינו לראות את העבודה שלו על הפיניש של המנות וההקשבה לרצונותיהם של הלקוחות והמלצרים. מתחת למעטה הקלילות החיצוני היתה מקצועיות ממדרגה ראשונה.

התפריט משעשע, מבחינתנו מזכיר את התפריטים היומיים המודפסים של ג'וז ולוז. למשל המנה "לברק על יוגורט בופאלו בצלים ועגבניות צלויות אני מתה על זה"  או "שרימפס שום שמן זית ושקר כלשהו"…

הנה כמה מנות שאכלנו. מקווה שזה יעורר לכם את מיצי הקיבה ותלכו להזמין מקום, מהר לפני שייגמר:

  • בורקס תפנוקים – סביח סטייל עם אינטיאס כבוש
צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

  •  פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמז'ן – המנה המפורסמת ביותר של המסעדה. אני אכלתי אותה עם כף, כי לא יכולתי לוותר על אף גרגר.

צילום: "הגרגרנית"
צילום: "הגרגרנית"
  • מנת פירות ים פיקנטית – מולים, קלמארי, שרימפס וטרפש (פטריית "כמהין" מדברית) עם עגבניות ושום

צילום: "הגרגרנית"

  • מגש בשרים – נתח קצבים, פילה ומח עצם, מוגשים עם רוטב גבינה וכרישה, חמאת כמהין וצ'ימיצ'ורי

צילום: "הגרגרנית"
צילום: "הגרגרנית"

 

לסיום קיבלנו מבחר מהקינוחים – מלבי עם קולי תות, בראוניז שוקולד עם רוטב שוקולד וגלידה שוקולד (לא סתם קראו לזה "הרעלת שוקולד קשה"), אבל לדעתנו הקינוח האולטימטיבי היה בסבוסה של אמא של אורי עם גלידת טחינה וקצפת. בדרך כלל אנחנו לא מחסידי העוגות בסוף הארוחה (כי כבר אין לנו מקום בבטן לעוד פחמימה), אבל עוגת הסולת הזו היתה אוורירית כל כך, שמגיעה בוסה לאמא של אורי! מכיוון שאצלנו מי שממצמץ עלול להפסיד את הקינוח, לא זכיתי לצלם את היצירה. תצטרכו לבוא בעצמכם לבדוק את העניין.

 

השוונץ:

הפעם המתכון "קפץ" לסוף הסיפור. 

הפולנטה היא המנה שפרסמה את המסעדה (כולל דרך ההגשה המגניבה שלה בצנצנת) ונזכרתי שפעם כבר כתבתי שאני עוד אתייחס למנה הזו (ראו את הפוסט אצל ארז קומרובסקי). ובכן, כדי לעשות פולנטה מעולה בעצמכם, אתם זקוקים לקמח תירס ותערובת של חלב ושמנת מתוקה (התערובת לפי ראות עיניכם). היחסים צריכים להיות 4 ליטר נוזלים על 1 ק"ג קמח. מרתיחים את הנוזלים ומוסיפים את הקמח בזרם דק, תוך כדי ערבוב. לא מפסיקים לערבב, על אש נמוכה, עד שמתקבלת תערובת סמיכה ורכה. בשלב הזה אפשר להוסיף מלח גס לתיבול, חמאה לתוספת רכות, כמה גרגרי תירס להעשרת המרקם וגם גבינת קשקבל או פרמזן לאקסטרה טעם. מתקבלת מנה נפלאה לערבי חורף קרירים!

בתאבון!