קיבלתי הזמנה לסיור חקלאי במטרה להכיר את מותגי הירקות והפירות של חברת "הזרע". קשה לי לסרב להזדמנויות מהסוג שמקרב אותי למקור ממנו מגיע האוכל שאני אוכלת. חוץ מזה, טיול מחוץ לעיר הוא כיף בפני עצמו.
"הזרע" נוסדה בשנת 1939, כשבחוץ התחילה מלחמת העולם השניה והיה ברור שעומד להיות קשה להשיג זרעים של ירקות ופירות למאכל מאירופה. בהמשך התפצלה החברה, אבל "הזרע ג'נטיקס" המשיכה לעסוק בפיתוח ובשיווק מגוון רחב של זרעי ירקות לחקלאות. לפני 15 שנה היא נקנתה ע"י חברת זרעים צרפתית גדולה אבל גם היום היא ממשיכה לשמש דוגמה לחדשנות ישראלית במחקר ופיתוח חקלאי.
החברה מנסה לתת פתרונות ספציפיים בכל מדינה בה היא מוכרת לשני קהלי היעד אליהם היא פונה. החקלאים, להם היא משווקת באופן ישיר, מבקשים ממנה לפתח זרעים של צמחים שמניבים יותר, עמידים יותר למפגעים ולמחלות וצורכים פחות מים. קהל היעד העקיף שלה, הצרכנים, מבקשים לרכוש בחנות פירות וירקות יפים, בעלי חיי מדף ארוכים וטעם משופר.
כעשר שנים עוברות מתחילת הפיתוח של זרע שמפתחת החברה ועד שהוא משווק כמוצר סופי לחקלאים, רק אחרי שהוא עבר בדיקות מקיפות שהוא מניב מוצר אחיד, טעים ובעל התכונות שלשמו פותח. לא בכדי מעוניינת "הזרע" להגדיל את המודעות למותגי הירקות והפירות שלה. עם ההכרות עם שמות המותג, אנו כצרכנים גם מבינים את התכונות הספציפיות שלהם ואת השימוש האידיאלי בכל אחד.
עגבניות הן מוצר הדגל של הזרע והיא משווקת כ-20 זנים של עגבניות רק בישראל, ביניהם:
מגי – נחשבת "המלכה" של העגבניות, בעלת הרבה מיץ (אותו ג'ל ירוק שבתוכה. אגב, ככל שיש יותר ג׳ל ירוק, זה סימן לטעם טוב יותר).
דורה – עגבניה מוצקה מסוג תמר, נוחה לבישול וקלה לקילוף. היא אובלית בצורה ויש לה יותר בשר ופחות מיץ (מה שקוראים בחו"ל עגבניית רומא).
ביף – עגבניה עגולה וגדולה, מסתבר שאוהבים אותה בחו"ל יותר מאשר בישראל והיא מתאימה בדיוק לצורה הקציצה (ביף) שמכניסים להמבורגר.
ויטני – עגבניות שרי מאורכות, מתוקות ומלאות מיץ.
בין המותגים הנוספים של הזרע תמצאו גם את מלפפון "ארומטו" המוצק, בעל הקליפה הדקה ומעט הזרעים; חציל "טודלה", בעל מבנה של חציל בלדי עם מעט זרעים; אבטיח "פומה" אישי ומתוק ללא גרעינים; מלון "אנג'ל", אובלי ומתוק.
חזרתי הביתה עם סל מלא פירות וירקות. מבחינתי מדובר במתנה האולטימטיבית, שרק מגרה אותי לחפש מתכונים מיוחדים ושונים שיתאימו לאופי הירק או הפרי.
בימים חמים אלה אני מחפשת מה להגיש לארוחת ערב מקררת. עם כל העגבניות שקיבלתי, היה לי ברור שזה ייגמר במרק מרענן.
גספצ'ו הוא מרק ספרדי פשוט, כזה של עניים, מחבל אנדלוסיה. בתחילה נוצר משילוב של מים עם לחם, שום ותבלינים, אליהם נוספו עגבניות לאחר גילוי אמריקה והגעתן לספרד.
אצלנו בבית גספצ'ו הוא קלאסיקה של הקיץ. המתכון הזה מלווה אותנו שנים ובמשך הזמן בדקנו אותו, שינינו והוספנו חומרי גלם, תיבול וטכניקות הכנה. לא משנה כנראה מה עושים, תמיד הוא יוצא טעים, בריא ואפילו טבעוני!
והנה טוויסט – אם גם אתם רוצים "לגלות את אמריקה", הוסיפו למרק פרי, אפרסק או נקטרינה למשל, כסוג של תיבול. פירות הקיץ יתנו מתקתקות עדינה למרק המתובל ויאזנו את החריפות והחמיצות שלו. מזגו לעצמכם יין ים-תיכוני לכוס ועוד רגע אתם כמעט מדברים ספרדית!
גספצ'ו (מרק עגבניות קר)
4 מנות
החומרים
2 פרוסות חלה, החלק הלבן בלבד
1 כוס מים
6 עגבניות מגי בינוניות חתוכות גס
1/2 פלפל אדום חתוך גס
1 מלפפון חתוך גס
2 שיני שום חתוכות גס
1 בצל שאלוט חתוך גס
1/2 פלפל צ'ילי חתוך גס
1 אפרסק חתוך גס
1/3 כוס שמן זית
2 כפות חומץ בן יין לבן
1/2 כפית כמון
1 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה
בקערית השרו פרוסות חלה במים למשך כדקה, פוררו ביד את החלה בתוך המים והעבירו הכל למעבד מזון עם להב מתכת.
סגרו את מעבד המזון והפעילו אותו במהירות הגבוהה ביותר למשך כ-5 דקות, עד שכל החומרים מתאחדים ומרוסקים היטב. עצרו את עבודת המעבד, הורידו בכף את החתיכות שעלו כלפי למעלה והפעילו מחדש לעוד 2 דקות.
יש מי שמסנן כעת את המרק במסננת ומגיש אותו כך בתוספת של ירקות קצוצים וקרוטונים. אני דווקא אוהבת להגיש את המרק ללא סינון, עם הירקות המרוסקים כחלק מהמרקם שלו.
הוסיפו כמה קוביות קרח למרק והכניסו אותו למקרר לקירור טוב-טוב של כמה שעות.
כשהכרתי את העזר שלי והוזמנתי לארוחות הערב בבית הוריו התפעלתי במיוחד מהיצירתיות הקולינרית של אמא שלו, מחומרי הגלם שלא הכרתי בבית ומטכניקות הבישול. המרקים היו תחום התמחות טעים במיוחד אצלה. מה לא הוכנס אצלה למרק (אבוקדו!) וכמה שזה היה טעים. לימים הסתבר לי שרבים מהמרקים נלקחו מספר מרקים מיוחד שהיה שייך למסעדת "הכפרי" אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת.
מתכונים מהספר (שאין להשיגו יותר בחנויות) קיבלתי רק לאחר שהתחתנו, לא לפני שחתמתי על שבועת סוד. הנה מה שכתבה במבוא שלו רינה פרנקלין, המחברת והבעלים של המסעדה: "אנו משתמשים במיטב המצרכים להכנת המרקים. הירקות הינם מהטריים ביותר שניתן לקנות, גם אם אינם היקרים ביותר. המרקים המובאים בספר זה אינם דורשים בישול ממושך, ועל כן רק ירקות טריים יעניקו למרקים את טעמם הרצוי". כמה נכון!
הספר נכתב במקור באנגלית – מצאתי אותו כעת באמזון ובאיביי – וההוראות הופנו בלשון נקבה (סמל לתקופה). כמעט כל מתכון בספר מסתיים במשפט האלמותי: "הוסיפי ספל שמנת מתוקה". נו באמת, מה כבר יכול להיות רע במרק כזה? באמת כלום.
אחד המרקים שאני הכי אוהבת בו הוא מרק מחית החצילים, אשר גם הוא עשה שימוש בעקרון הבסיס של הספר הזה ובזכות זה הוא עדין בטעמו וקרמי. אני מגלה לכם את המתכון שלו בשקט בשקט. סומכת עליכם שלא תגלו לאף אחד!
עשיתי ניסיון של טעימה עיוורת בבית וכווולם אהבו את המרק, קטנים כגדולים. אף אחד לא ניחש ממה הוא עשוי (בחיי, גם שונאי חצילים מושבעים!). ועוד יתרון משמעותי – מדובר במתכון קליל להכנה.
מרק מחית חצילים
6 מנות
החומרים
1 ק"ג חצילים (2-3 יחידות). הקפידו על חצילים צעירים, מבריקים, קלי משקל ובלי הרבה גרעינים
1 ספל בצל קצוץ (160 גרם, 1 בצל גדול או 2 בינוניים)
6 כפות (90 גרם) חמאה
2 כפיות אבקת קארי
1 1/2 ליטר מרק עוף
1 ספל שמנת מתוקה (טוב, האמת היא שבמקור נכתב ספל וחצי. אני פשוט חסה עליכם ועלי)
מלח, פלפל שחור
לקישוט
בצל ירוק קצוץ (אפשר גם קוביות עגבניה, קוביות גמבה או פטרוזיליה קצוצה, לפי טעמכם)
אופן ההכנה
קלפו חצילים וחתכו לקוביות בגודל 2 ס"מ.
טגנו בסיר בצל בחמאה עד שמתרכך אך לא משחים.
בזקו אבקת קארי תוך כדי ערבוב והוסיפו חצילים ומרק עוף.
ערבבו היטב והביאו לרתיחה. כסו את הסיר במכסה ובשלו על אש קטנה כשעה.
רסקו את המרק היטב בבלנדר מוט והוסיפו שמנת מתוקה, מלח ופלפל לפי הטעם.
הגישו את המרק בליווי הירקות הקצוצים לפי טעמכם.
בתיאבון!
השוונץ:
אני אוהבת ספרי אוכל – לקנות, לקרוא, לדפדף, לסמן, להכין. והנה, יש אחד כזה חדש בתכנון, שטרם היה כדוגמתו בשפה העברית – ספר האוכל הרוסי-סובייטי-יהודי, כזה שיכיל בתוכו את המנות מרחבי ברית המועצות לשעבר ויספר את הסיפור של היהודים שעלו לישראל מנקודת המבט הקולינרית. ספרי זכרונות כאלה הם האהבה הגדולה שלי ובאמת, איך אפשר להתחרות בטעמים של הזכרונות? מה שחשוב לדעת הוא שאם לא תתנו יד ותרכשו מראש את הספר גם אתם, לא בטוח בכלל שנזכה לאחד כזה. אז, קדימה. קליק קטן וכולנו במרחק של סנטימטר מהוורניקי הטעים המובטח.
הנה שנה עברה, הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ והאביב הגיע. הלבלוב והפריחה מסביב הם הסימנים המעידים יותר מכל על השינוי. המטפס שעמד ערום בשלכת החורף שלו, יתכסה כולו בעלים ירוקים ורעננים תוך שבוע-שבועיים והפרחים של השזיף ורדרדים ועדינים ועוד רגע קט כל העץ יקבל שמלת עלים סגלגלה. אבל יותר מהכל: ריח הפריחה המטריף של ההדרים הנישא באוויר. חג הפסח גם הוא בפתח, חגיגי ומזמין.
לא תמצאו אותי מוותרת על המרק, הכבד הקצוץ, החזרת או החרוסת בליל הסדר, אבל בין לבין המנות המסורתיות של החג אפשר גם לגוון, לחדש ולהפתיע. הנה ההצעות שלי לארוחת החג, עם כמה טוויסטים, אבל בלי להתרחק מדי מהמסורת. והכי חשוב, לא תצאו מפה בלי היין המתאים לכל מנה. תתחילו לספור עד ארבע.
כוס ראשונה: מבעבע… אצלנו זו כבר מסורת לפתוח את הערב עם הבועות הללו. יין כזה נותן פרופורציה יותר מאוזנת לאירועים שקורים אחרי זה. לקרוא את ההגדה, למשל, אחרי שנפגשתם עם יין מבעבע זה ממש קלי קלות.
כרמל ברוט רוזה פרייבט קולקשן – יין מבעבע, ורוד, יבש ומרענן, שיוצר מענבי שרדונה, קולמברד וסירה מהרי יהודה והגליל העליון. צבע היין ורדרד עדין, היין בעל גוף בינוני, מתאפיין בבשומת של ליים, תות שדה ולחם קלוי. בעל חמיצות מאוזנת וסיומת ארוכה. יין שמתאים לחגיגות ושמחות ומרשים גם בצבע, גם בצורת הבקבוק וגם בניחוחותיו ובטעמיו. טמפ' הגשה: 6 – 8 מעלות.
מנה ראשונה
מרק כרישה ותפוחי אדמה
את הרעיון למרק הזה קיבלתי בבר יין בו ביקרתי לאחרונה בפריז ולא הפסקתי להרגיש את הטעם שלו בפה. משהו בעדינות של הירקות ובמרקם הקטיפתי עשו לי את זה. מי שאין לו חשק לטגן את קציצות הפראסה המסורתיות, יכול לקבל אותן במרק הנפלא והיפה הזה.
6 מנות
חומרים
20 גרם חמאה
4 כרישות, החלק הלבן (הכוונה גם לחלק הירוק בהיר, בלי העלים הקשים והירוקים), פרוסות דק
3 תפוחי אדמה בינוניים, חתוכים לקוביות
צרור בוקה גרני (אם אין לכם השתמשו בכמה ענפי פטרוזיליה, טימין ועלי דפנה קשורים יחד)
1 שן שום פרוסה
1 ליטר מים או ציר עוף
מלח, פלפל
100 מ"ל שמנת מתוקה
לקישוט:
קצה גבעול כרישה, פרוס לאורך לפיסות דקות, מטוגנות במחבת עם מעט שמן זית עד שמשחימות
כמה ענפי פטרוזיליה שלמים, מטוגנים במחבת עם מעט שמן זית, עד שהופכים לקריספיים
קוביות קטנות של חזה אווז מעושן או בייקון, מטוגנות ומושחמות במחבת מכל הצדדים
קרוטונים (הכי טעים אלה שמכינים לבד: קוביות לחם לבן עם קצת שמן זית, מושחמות בתנור)
קרם פרש, שמנת חמוצה או יוגורט
אופן ההכנה
המיסו בסיר את החמאה והוסיפו את הכרישה. תנו לה להתבשל כ-15 דקות על אש קטנה, תוך ערבוב מדי פעם, עד שהיא תתרכך אבל לא תישרף.
הוסיפו את תפוחי האדמה והשום, ערבבו ובשלו עוד דקה.
מזגו את המים או ציר העוף, תבלו במעט מלח ופלפל והוסיפו בוקה גרני ובשלו על אש נמוכה כחצי שעה, עד שהירקות רכים לגמרי.
רסקו בבלנדר-מוט את המרק ותקנו את התיבול.
לפני ההגשה, הרתיחו שוב את המרק והוסיפו את השמנת המתוקה.
להגשה
שימו בכל צלחת כמה פיסות כרישה, חתיכות בשר מעושן, ענף פטרוזיליה מטוגן וקרוטונים. במרכז הצלחת הניחו כף קרם פרש ומעל הכל מזגו את המרק החם. תענוג!
עם המרק נשתה את הכוס השניה שלנו. נכון, זה לא תמיד מתאים לשתות מרק עם יין, אבל יין לבן יבש וחד יכול לשבור את חומו של המרק, כך שנוכל גם להרגיש אותו. מצד אחד הוא לא ילך לאיבוד ומאידך לא ישתלט על המנה. בכל זאת, צריך להספיק 4 כוסות… כרמל שרדונה הסדרה האזורית יעשה את העבודה. יין לבן יבש, המתאפיין בניחוחות תפוח עץ ירוק טרי ופרי טרופי ובחמיצות מאוזנת ומרעננת שתבליט את טעמו מעבר לחום המרק. טמפ' הגשה: 10 מעלות.
צילום: "הגרגרנית" ויח"צ
מנה עיקרית
עוף ביין (Coq au vin)
מנה צרפתית קלאסית, חגיגית וטעימה, בקיצור, מושלמת לערב פסח. אפשר היה לטעות ולחשוב שהכוס השניה נמצאת כבר בתוך התבשיל, אבל לא אנחנו שנחסוך עליכם! הנה מתכון פופולרי אצלנו במשפחה, המבוסס על ה"תנ"ך" הגסטרונומי הצרפתי, הלא הוא הלארוס גסטרונומיק.
6-8 מנות
החומרים
1 כף שמן
75 גרם חמאה
100 גרם בייקון או חזה אווז מעושן, חתוך לקוביות
6 בצלי שאלוט
1 עוף שלם, חתוך ל-8 פיסות
1 בקבוק יין אדום טעים
צרור בוקה גרני (ראו הערה למעלה במתכון המרק, אם אין לכם כזה מוכן)
2 שיני שום, קצוצות
200 גרם פטריות שמפיניון, פרוסות דק
1 כף קמח
מלח, פלפל
אופן ההכנה
חממו שמן ו-50 גרם חמאה בסיר וטגנו בייקון / חזה אווז ובצלי שאלוט. הוציאו לצלחת עם כף מחוררת.
הכניסו לסיר את חלקי העוף והשחימו אותם היטב מכל הצדדים.
החזירו את הבצלצלים ואת הבייקון / חזה אווז לסיר וערבבו הכל יחד.
מזגו את היין לסיר. יש לי וידוי: אני אף פעם לא שמה את כל הבקבוק בסיר, אלא מפרישה כוס ממנו הצידה. ראשית, העוף לא יודע שמגיע לו יותר, אז מה אכפת. שנית, מה, לטבחית לא מגיע לשתות קצת?
הוסיפו לסיר גם בוקה-גרני ושום.
הביאו את תכולת הסיר לרתיחה ואז הנמיכו את האש לקטנה ובשלו, מכוסה חלקית, כשעה. מדי פעם כדאי להציץ, להפוך קצת את החלקים כדי שיקבלו באופן שווה את הצבע הארגמני של היין וגם שדבר לא יידבק לתחתית הסיר.
מעט לפני סיום שעת הבישול, טגנו במחבת את הפטריות ב-25 גרם חמאה, עד שהן משחימות, אבל לא מסמרטטות.
הוסיפו את הפטריות לסיר, תבלו במלח ופלפל ,ערבבו בעדינות ובשלו עוד כחצי שעה.
כמה דקות לפני ההגשה, פזרו 1 כף קמח מעל כל תכולת הסיר וערבבו עד שהוא נמס ומסמיך את רוטב היין.
בסיר תמצאו חלקי עוף שממש "נופלים" מהעצם מרוב רכות ושכרות. זה מצב הצבירה האופטימלי שלהם. כעת הגישו אותם מעל תלולית של פירה תפוחי אדמה מושחת (כן, כזה שהוספתם לו הרבה חמאה או שמנת) ותגנחו מתענוג.
את הכוס השלישית נשדך לעוף ביין. כאן כדאי להשקיע יין מעולה מסדרה גבוהה של יקב, למשל כרמל מדיטרניאן. יין ייחודי המופק מזני ענבים המייצגים התאמה מיטבית לאקלים הים תיכוני השורר באזורנו. קריניאן, שיראז, פטיט וורדו, פטיט סירה ומעט ויונייה. יין אדום יבש ואלגנטי, בעל גוון ארגמני עמוק ובשומת של דובדבנים שחורים, תבלינים, עור וכמהין. בעל גוף מלא ועשיר לצד אלגנטיות נעימה ומבנה מוצק עם טאנינים משולבים. טמפ' הגשה: 18 מעלות.
צילום: גלית ס. ויח"צ
מנה אחרונה
אנחנו כבר בסוף. הראש גדוש במה נשתנה ובחד גדיא, הבטן כבדה מרוב אוכל ומצות והעפעפיים נופלים, אבל לא ראיתי אף אחד שמוותר על הקינוח. לקינוח חגיגי במיוחד וגם נוסטלגי, בחרתי בעוגת רולדה. פעם היה מקום של כבוד לרולדות בויטרינות של כל בית קפה (מי אמר קפולסקי?) ואילו היום הן נדירות. ברולדה של החג הזה אין טיפה אחת של קמח והיא מגיעה במילוי עונתי של ערמונים.
רולדת שוקולד במילוי ערמונים
לבצק
חמאה לשימון
6 ביצים, מופרדות
120 גרם סוכר לבן
2 כפות אבקת קקאו
למילוי
1 מיכל שמנת מתוקה (250 מ"ל)
200 גרם מחית ערמונים (מתכון בהמשך)
2 כפות אבקת סוכר
לציפוי
1/2 מיכל שמנת מתוקה
1 כף אבקת סוכר
אופן ההכנה
לבצק
פרסו נייר אפיה לאורכה של תבנית בגודל 20X30 ס"מ ושמנו אותו מעט, למניעת הידבקות.
הקציפו חלבונים לקצף חזק.
בקערה אחרת, הקציפו חלמונים וסוכר לתערובת תפוחה ובהירה.
קפלו בזהירות את הקצף ואבקת הקקאו לתערובת החלמונים, והביאו רק עד לתערובת אחידה (היזהרו מערבוב יתר, כדי שהאוויר לא יצא מהתערובת).
שפכו את תוכן הקערה לתבנית המשומנת ואפו 20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות.אל תיבהלו אם כל העסק תופח. הוא גם יורד אחר כך.
הוציאו מהתנור וקררו מעט בתבנית.
כשהבצק שלנו חמים עדיין, הוציאו אותו מהתבנית והניחו על מגבת מטבח חלקה ונקיה. גלגלו בעדינות את הבצק האפוי לאורך צידו הצר, כך שתקבלו את צורת גליל הרולדה ללא המילוי (השאירו בינתיים את נייר האפיה). תנו לבצק להתקרר לחלוטין בתוך המגבת. באופן הזה נמנעים השברים בבצק הרולדה שעלולים לקרות כשמגלגלים בצק קר.
למילוי
להכנת מחית הערמונים, ניקח 200 גרם ערמונים קלופים (שקילפתם לבד או קניתם מוכן), נשים בסיר עם שתי כוסות מים ונבשל כשעה או עד שהמים כמעט מתאדים לחלוטין. הערמונים רכים מאוד בשלב הזה ואפשר לסנן ולמעוך אותם למחית בעזרת בלנדר-מוט.
הקציפו שמנת מתוקה לקצפת. הוסיפו אליה אבקת סוכר ובזהירות קפלו פנימה את מחית הערמונים, עד שמתקבלת קצפת חומה.
פתחו בזהירות את בצק הרולדה ומרחו על פניו (כולל בקצוות) את קצפת הערמונים.
גלגלו בעדינות את הבצק שוב לרולדה וקלפו ממנו, תוך כדי הגלגול, את נייר האפיה. העבירו בזהירות לצלחת הגשה.
לציפוי
הקציפו שמנת מתוקה ואבקת סוכר לקצפת חזקה.
מרחו את גליל הרולדה בקצפת מכל צדדיה.
אופציה נוספת לציפוי הוא פשוט אבקת סוכר, למי שקשה לו עם כל כך הרבה קצפת.
לכוס הרביעית נמזוג כרמל גוורצטרמינר שעל בציר מאוחר, יין קינוח לבן, מתוק וארומטי במיוחד, המופק מענבי גוורצטרמינר שנבצרו בבציר מאוחר מאד, בכרם שעל שבחלקה הצפוני של רמת הגולן. היין בעל גוון זהוב מבריק. ניחוחות פרחוניים ופירותיים מבושמים של ריבת משמש, לדר, פרי הדר, ליצ'י בשל ומי ורדים האופייניים לזן. גוף היין מלא והטעם עשיר מאוד ומרוכז עם מתיקות מאוזנת לצד חמיצות מרעננת. טמפ' הגשה: שש מעלות.
צילום: "הגרגרנית" ויח"צ
תודה למירה איתן מיקבי כרמל על המלצות היין ולכם, שיהיה בתיאבון וחג פסח אביבי ונעים!
השוונץ:
אחרי כל זה נשאר לכם עוד כוח לשוונצים? הנה נקודה למחשבה בחג החירות הזה.
כשאני בפריז, אני משתדלת למצות את כל המטבחים שקשה למצוא בארץ, בנוסף על זה הצרפתי. נכון, היום יש כבר מגוון גדול מאוד של חומרי גלם שאפשר להשיג בארצנו הקטנטונת ובכל זאת, מסעדה יפנית אמיתית עוד קשה למצוא (בטח שלא במחירים שפויים) ועל טיבטית בכלל אין מה לדבר. ברור שהדבר נובע בראש ובראשונה מכך שאין לנו תושבים שמוצאם מהמקומות הללו. את חיבתי לאוכל הויאטנמי אתם מכירים עוד מהפוסט על מרק הפו. כשאני בפריז, מסעדה ויאטנמית היא תמיד ברשימה שלי. רוצים אוכל אסיאתי, קל וטעים שלא מכביד על הכיס? הגעתם למקום הנכון!
על המקום הקרוי PHO14, המצוי בלב הרובע ה-13, קראתי כבר מזמן ורכבנו אליו באחד הערבים על אופניים. זיהינו את המקום לפי שלט הנאון העצום שלו. המקום מאוד פשוט: שולחנות פורמייקה, כסאות פלסטיק ומפות נייר. היה לנו מזל של מתחילים: שניה אחרי שהתיישבנו במרפסת הסגורה שלהם, התמלא המקום ותור של אנשים התקבץ בחוץ. בכלל, אני לא יודעת אם אתם מכירים את זה, אבל צרפתים מורגלים בעמידה בתור ואין שום דחיפות, קיטורים או "אני רק שאלה". פשוט מקבלים את זה בטבעיות, אפילו אם יש שלג וקור אימים בחוץ.
אבל הערב שלנו היה נעים ואנחנו היינו רעבים (כל הרכיבה הזאת בעיר על האופניים עשתה את שלה)! על השולחן כבר חיכו לנו הרטבים, הבצל, הלימון, נבטי הסויה ועשבי התיבול המוכרים. הזמנו שתי מנות ראשונות לפתיחה: נם, שהוא האגרול הויאטנמי: עלי אורז ממולאים בשר (חזיר או עוף) ומטוגנים. אוכלים אותו עטוף בעלי חסה ומנטה וטבול ברוטב צ'ילי. מעדן! וגם, רביולי מאודה ממולא בבשר ופטריות שחורות. הרביולי, עם הבצק השקוף והעדין מאין כמוהו, הוגש עם פרוסות נקניק, בצל מטוגן וכוסברה. אחחח… יכולתי להמשיך לאכול עוד מכל זה, אלמלא ידעתי שהכוכב של הערב עומד להגיע.
מרקי הפו הוגשו לשולחן: אחד רגיל, עם פרוסות בשר ואטריות אורז והשני, ספישל, שהוסיפו לו גם כדורי בשר. מוסיפים למרק עלי בזיליקום או נבטי סויה וכל נגיסה או שתיה מקבלת טעמים ומרקמים שונים. המקום אורגינאלי, עם הרבה סועדים מהמוצא הנכון. הסתכלנו ימינה ושמאלה כדי לוודא איך אוכלים את המרק והתחלנו לשתות/לאכול אותו. אני חושבת שזו הגרסה הויאטנמית לפנצילין היהודי. בריאות!
Pho14, 129 avenue de Choisy, 75013 Paris
השוונץ:
אחרי כל המלוח הזה, בטח מתחשק לכם משהו מתוק. הנה כמה קינוחים יפיפיים שפגשנו בפריז.
הגרגרנית 