שטויות במרק עגבניות

למרות שרשמית בדיוק התחיל האביב, קריר בחוץ, בעיקר בערב. מתחשק לכם מרק חם, אבל לא תכננתם מראש. לא קניתם חומרי גלם והמקרר שלכם די ריק. במצב הזה, מרק עגבניות הוא התשובה. קבלו תיקון – בעצם, כל זמן הוא הזמן למרק עגבניות. הוא ממלא, הוא קל להכנה והוא יאפשר לכם תמיד להגיש מנה ראשונה שהכנתם מראש בלי להילחץ. ממש שטויות במרק עגבניות!

לפני המון שנים, ממש בתחילת דרכי הקולינרית העצמאית, גזרתי את המתכון של המרק הזה מאחד העיתונים. לצערי, אני לא יודעת למי לתת את הקרדיט על יצירת המרק שליווה אותי שנים ארוכות.

טריק חשוב שכדאי לשמור!!! שווה להכיר את הדרך המוצעת במתכון לקילוף המוני שיני שום ללא מאמץ ועבודה.

הסוד שלו הוא המון שיני שום ותבלינים, גם חלמון הביצה שמוסיפים לו בסוף הוא ממש שיחוק להסמכת המרק. הכנתי את המרק הזה אין ספור פעמים ועם השנים עשיתי לו מקצה שיפורים וקיצורים לעצלנים – העגבניות מקופסה ומספר שיני השום נקבע על פי מה שיש בבית. אבל לא משנה איך התעללתי בו, המרק הזה תמיד יוצא מעולה.

מרק עגבניות-שום

  • 35 שיני שום (כך במקור. אין לכם? מתעצלים? בואו נסגור על שיניים מלפחות ראש שום אחד)
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 בצל קטן, קצוץ
  • 1 פלפל ירוק או אדום קטן, קצוץ
  • 800 גרם שימורי עגבניות (שלמות או קצוצות)
  • 1/4 כפית פלפל אנגלי
  • 1/8 כפית ציפורן
  • 1/4 כפית טרגון
  • מלח, פלפל שחור
  • 4 כוסות מרק עוף או מים
  • 1 חלמון ביצה

אופן ההכנה

  1. הרתיחו את שיני השום הלא קלופות במים המכסים אותן במשך 3 דקות. סננו וקלפו (פייר, זה הקילוף הכי קל של 35 שיני שום).
  2. חממו את שמן הזית בסיר עמוק. טגנו את הבצל, הפלפל הירוק והשום במשך 8-10 דקות, תוך כדי ערבוב.
  3. הוסיפו את העגבניות, התבלינים ומרק העוף (או המים). הביאו לרתיחה, הנמיכו את האש ובשלו מכוסה חלקית כ-20 דקות.
  4. רסקו את המרק בבלנדר מוט.
  5. טרפו את חלמון הביצה והוסיפו לו מעט מרק חם תוך ערבוב מתמיד, כדי להעלות את הטמפרטורה שלו מבלי שייקרש.
  6. הוסיפו את תערובת החלמון למרק תוך ערבוב וחממו אותו על האש עוד 1-2 דקות.
  7. הגישו את המרק עם תלולית יוגורט או שמנת ועם כמה עלי זעתר או טימין.

בתיאבון!

השוונץ:

ואם כבר מרק, ב- 29/4/2017 יחגגו צעירי ארגון Slow Food באירוע מיוחד את יום הדיסקו-מרק העולמי, הבא להביא למודעות הציבורית את בזבוז המזון היום-יומי שלנו. בעוד שחלק מאוכלוסיית העולם סובלת מרעב, שליש (!) מהמזון המיועד לצריכה של בני אדם – בבית, בשדות, בסופרמרקטים, במוסדות ציבוריים או במסעדות, פשוט נזרק לפח, למרות שהוא במצב טוב לאכילה. אז בחודש הבא צעירים בכל העולם ילכו לחקלאים, לסיטונאים ולקמעונאים ויקבלו מהם אוכל (בעיקר ירקות ופירות) במצב טוב שהם עומדים לזרוק ויכינו ממנו מרק טעים, אותו יחלקו לאנשים שיבואו לאירוע. ולמה דיסקו? כי צריך מוסיקה, לא?

פנקייק תינוק

ארוחת בוקר של שבת היא פנקייק. מדובר בחוק דתי שאין לי את הסמכות לשנות. יוצא מן הכלל הוא אולי לחם מטוגן, המסורת החביבה על העצלנים ומותרת מדי פעם, בלי להגזים. ואם רוצים לגוון, כדאי שיהיה זה מעדן ששווה יצירה של מסורת חדשה.

הנה פנקייק מיוחד שיכול להתאים לכזו מסורת של שבת בבוקר – Dutch Baby, מאפה תפוח שמוצאו מגרמניה, שהוא למעשה שילוב בין פנקייק לסופלה. מודיעה לכם שתתמכרו מיד אחרי הפעם הראשונה שתטעמו.

נכון, יש פה מידה של שחיתות, בעיקר בתוספות שאפשר פה להכביר על התפיחה היפה הזו, אבל גם החמאה, אוי החמאה.

מצד שני, היופי בפנקייק הזה הוא התמורה הנפלאה ביחס לקלות ההכנה. חומרי הגלם נמצאים בבית ולא צריך לצאת לקניות במיוחד, כל מה שאתם צריכים הוא מחבת ברזל שנכנסת לתנור. אפשר ללכת רחוק עם הקישוטים, אבל לא חייבים. מה שכן, יש טוויסט מעולה במיוחד.

פנקייק תפוח, Dutch Baby

החומרים

  •  3 ביצים
  • 1/2 כוס (70 גרם) קמח לבן
  • 1/2 כוס (120 מ"ל) חלב
  • 1 כף סוכר לבן
  • 1/2 כפית תמצית וניל
  • קורט מלח
  • 3 כפות (45 גרם) חמאה

אופן ההכנה

  1. הכניסו לבלנדר ביצים, קמח, חלב, סוכר, תמצית וניל ומלח וערבלו במהירות גבוהה 2-3 דקות, עד לקבלת תערובת אחידה ותפוחה. בידקו שלא נותרות שאריות לא מעורבבות בצידי הבלנדר.
  2. הכניסו מחבת ברזל עם החמאה עליה לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ותנו לחום התנור להמיס את החמאה, מבלי להשחים אותה.
  3. פתחו את דלת התנור ומזגו את תערובת הפנקייק למחבת בזהירות.
  4. אפו בתנור 20-25 דקות, עד אשר הפנקייק זהוב וגבוה.
  5. הגישו את הפנקייק מקושט באבקת סוכר. אפשר גם עם סירופ מייפל, ריבה, קינמון או עם קצפת ותותים. כי חיים פעם אחת!

בתיאבון!

עוד משהו:

אפשר לאפות את היופי הזה ב-9 שקעים של מאפינס, למאפים אישיים. קשה עד בלתי אפשרי להסתפק באחד. רק אומרת.

טוויסט בטעם קפה:

הורידו 2 כפות חלב והוסיפו לתערובת כפית קפה נמס שעורבבה ב-2 כפות מים רותחים עם עוד כף סוכר. מתקבל פנקייק קפה נפלא בטעמו, שגם ילדים אוהבים. שלא יגמרו לכם הכל!

השוונץ:

מסתבר שרוב הישראלים אוהבים את הקפה שלהם חזק. מסתבר גם שרוב הישראלים שותים את מרבית כוסות הקפה שלהם בבית. ממש בשביל אלה, עלית הוציאה לשוק לאחרונה שני מוצרי נס קפה חדשים בשם Intense, המשלבים אספרסו בתערובת המגורענת המוכרת, מה שמעניק לקפה חוזק ועושר בטעם.

קיבלתי לנסות את מוצרי הקפה האלה, מביניהם אהבתי במיוחד את זה עם התוספת של 15% אספרסו. מדובר על פולי קפה מזן ערביקה, תערובת מברזיל וגואטמלה, עם טעמים שוקולדיים וארומה נהדרת. עוד שיחוק בעיניי הוא הפקק של הצנצנת, בצורה של קפסולת קפה, המזכיר את הייחודיות של התערובת.

הקשר הבלגי

אפילו יותר מאשר פענוח הרצח עצמו, מעניינת הדרך הפתלתלה המקדימה לפענוח. אני מאוד אוהבת ספרי בלשים וגם בסדרות טלויזיה בלשיות לא טמנתי ידי בצלחת. לא משנה אם קוראים לו אברהם אברהם, קורמורן סטרייק, אינספקטור מורס או אדם דלגליש, הבלש הוא פעמים רבות דמות מיוסרת, הנושאת על כתפיה משא כבד ממקרי פשע קודמים או מחייה האישיים. לאורכה של היצירה הוא מחפש את הדרך שתוביל אותו (ואותנו) לפתרון הנכון. כי הרי לא מספיק הדין, צריך שהצדק ייצא לאור.

הספר "השען מאוורטון" מאת ז'ורז' סימנון כולל שני סיפורים על שני גיבורים החיים משני צידי האוקיאנוס. הכובען יושב בלה רושל, עיירת חוף במערב צרפת והשען גר באוורטון שבמדינת ניו יורק, ארה"ב. שניהם מופנמים, לשניהם מקצועות שנדמה כי בינתיים כבר חלפו מן העולם. גם אם יודעים את תוכן העלילות שבספר, היופי כאמור הוא בדרך, ולאו דווקא בתוצאה הסופית של האירועים.

הכובען שם לעצמו למטרה לרצוח נשים מרשימה מוגדרת מראש. הוא מסתובב בעיירה שבה נולד וגדל ובה כולם מכירים אותו, מבלי שהם יודעים שהוא הרוצח הסדרתי ממנו הם מפחדים, עד שהשכן שלו מגלה זאת. אבל באופן כל כך לא צודק, דווקא השכן חולה ומת (צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?). הכובען מרגיש שנעשה פה אי צדק אבל את הנעשה אין להשיב.

השען ובנו גרים יחד בדירה מעל חנות השעונים ומסתדרים ביניהם טוב, כמעט מבלי להחליף מילים. למרות שהוא חושב שהוא מכיר את בנו, הוא מופתע לגלות שזה ברח עם חברתו הנערה כדי להתחתן. בדרך התכניות משתבשות והמשטרה בעקבותיו, אלא שהשען ובנו מאמינים שזו היתה דרכו  של הבן למרוד ולהשאיר חותם בעולם.

שני הסיפורים, שנכתבו במקור בשנים 1948 ו-1954, ממשיכים להיות רלוונטיים ומעניינים גם בימינו. הסופר ז'ורז' סימנון שכתב אותם נולד בבלגיה והוא מפורסם בעיקר בזכות הספרים הרבים שכתב בסדרת "המפקח  מגרה". את מלחמת העולם השניה הוא העביר בצרפת ולאחר המלחמה הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים. הוא עזב לקנדה ומשם עבר לארה"ב. לאחר כמה שנים חזר לאירופה והתיישב בשוויץ. הוא התחתן כמה פעמים והיה ידוע בכך שהיה וומנייזר גדול.  בין לבין הנשים היה לו זמן לכתוב כ-450 ספרים והוא נחשב לאחד הסופרים הגדולים שכתבו בצרפתית. הוא נפטר ב-1989.

היופי בכתיבתו של סימנון בא לידי ביטוי בשני הסיפורים שבספר "השען מאוורטון" בדיבור הפנימי של הגיבורים, בהתחבטויות, בתיאור הרגשות. אין פה סערות והתפרצויות, הכל באנדרסטייטמנט, יותר במחשבות מאשר בדיבורים או במעשים.

ואם היו אומרים לכם אוכל בלגי, מה היה עולה בדעתכם? ואפל עם קצפת? ואולי צ'יפס עם מיונז? מולים ובירה? או בכלל שוקולד? לי ישר קפץ לראש אנדיב, העולש הבלגי. יש בו מעט מרירות והרבה טעם.  הצרפתים מכינים ממנו גרטן כשהוא אפוי בתנור עם גבינה וז'מבון. אני מאוד אוהבת אותו בסלט.

אז קחו לכם שני אנדיבים יפים כאלה. אין צורך לשטוף אותם. התחילו להוריד את העלים והניחו בקערה.

הוסיפו מעט גבינה כחולה (רוקפור, גורגונזולה, סטילטון) וכמה אגוזי מלך.

הכינו רוטב וויניגרט – שמן זית, חומץ בן יין, חרדל, שן שום, מלח ופלפל שחור.

מזגו את הרוטב מעל הסלט ושבו בנחת לקרוא את הספר עם סלט אנדיב מעולה.

בון אפטיט!

השען מאוורטון, מאת ז'ורז' סימנון, הוצאת עם עובד, תרגמה מצרפתית: רמה איילון

השוונץ:

עוד בלגי אחד מפורסם הוא הציייר רנה מגריט. הספקתי לראות תערוכה מצוינת עם יצירותיו במרכז פומפידו בפריז בדצמבר האחרון. הרבה מחשבות פילוסופיות עומדות מאחורי היצירות שלו ומסתבר שבכל הקשור לשמותיהן יש גם תמיד סיפור מעניין. אז אמרנו כובען?

Rene Magritte, Son of Man 1964, photo from photobucket.com

 

 

קערת בודהה, ארוחה שלמה בצלחת

אחד הטרנדים הקולינריים החמים של שנת 2017 הוא קערת בודהה. כמו הגורו שהיא קרויה על שמו, גם קערת הבודהה מבשרת על אוכל מזין ובריא לגוף ולנשמה וכמו בטנו העגלגלה, היא מלאה עד להתפקע מרוב מרכיבים. אין סוף אפשרויות גלומות בקערה כזו, ארוחה שלמה של שילובי מזונות, טריים ומבושלים.

the-buddha-of-happiness Adriana Poveda-1622493-639x828

The Buddha of Happiness. Photo: Adriana Poveda, freeimages.com

קערות בודהה הן לא רק יפהפיות, מגוונות וצבעוניות; הן גם חייבות להיות טעימות. מדובר בקערה ובה חמישה מרכיבים: דגנים, ירקות (חיים, מבושלים או צלויים), חלבון (בשר, עוף, דגים או טופו), עלים ועשבי תיבול וזרעים או אגוזים. רוטב טעים דואג לאיחוד בין כל הטוב הזה לכדי יצירה שלמה, בריאה ומעניינת בפה.

היופי הוא שאין פה "נכון" או "לא נכון", הכל הולך! תוכלו להרכיב את הקערה לפי טעמכם, לשחק בתבלינים ולהרכיב את התערובת שהכי טעימה לכם. זוכרים את ברי הסלטים שהיו כה אופנתיים פעם?

הנה מרכיבים אפשריים של קערת בודהה כזו:

  • דגנים – חיטה, שיבולת שועל, אורז, שיפון, כוסמין, שעורה, דוחן, קינואה, כוסמת, קוסקוס או אפילו פתיתים. רוצים אקסטרה בריאות? השתמשו בדגנים מלאים.
  • ירקות – צלויים,  כמו בטטה, דלעת, תפוח אדמה, בצל, פטריות, ברוקולי, תרד, או זוקיני. אפשר לתבל לפני הצליה בכמון, זרעי כוסברה, צ'ילי פלייקס, שום או פפריקה. גם ירקות טריים משתלבים פה נהדר, כמו עגבניה, אבוקדו, מלפפון, פלפל, צנוניות או גזר.
  • חלבון – מבושל, מאודה, צלוי, אפוי. כדאי להוסיף תבלינים כדי לגוון עוד בטעם.
  • זרעים ואגוזים – מכל הסוגים, קצוצים או שלמים.
  • רוטב – ויניגרט, טחינה, פסטו או סויה. מה שתבחרו.
  • ערבוב – בקערה נאה הניחו את קבוצות המרכיבים, אלו לצד אלו. קשטו בתוספות ולבסוף מזגו את הרוטב.

קערה כזו היא פתרון פרקטי לארוחת ערב בבית או לארוחה שלמה לקחת לעבודה. הרכבתי לדוגמה שלוש קערות בודהה, להשראה. המשחק הזה באוכל היה תענוג!

קערה ראשונה, "ישראלית"

  • 100 גרם קינואה, מבושלת
  • צרור קטן של רוקט
  • 2 צנוניות, פרוסות
  • 150 גרם פרחי ברוקולי, צלויים בתנור עם שן שום פרוסה ושמן זית, מלח ופלפל שחור גרוס
  • 1/2 בצל אדום, פרוס
  • 1/2 אבוקדו, פרוס
  • 1 מלפפון, פרוס
  • 50 גרם גבינת פטה צאן, מפוררת
  • 20 גרם צנוברים, קלויים במחבת
  • רוטב טחינה: 1/3 כוס טחינה גולמית, 2 כפות יוגורט, 3 כפות מיץ לימון, 3 כפות מים, 1 כף סירופ מייפל, 1 שן שום כתושה, מלח, פלפל שחור.

קערה שניה, אסיאתית צמחונית

  • 50 גרם אורז עגול לסושי
  • 2 פטריות פורטובלו קטנות
  • 1/2 בצל אדום, פרוס
  • 10 גרם אצות ואקאמה (מיובשות, מושרות במים פושרים וסחוטות,  לפי ההוראות על האריזה)
  • 100 גרם אפונת שלג, מאודה במעט מים ומטוגנת קלות עם כפית שמן שומשום
  • 1 גזר, חתוך לג'וליינים דקים
  • 100 גרם כרוב לבן, פרוס דק
  • 50 גרם בוטנים, קלויים במחבת וגרוסים גס
  • רוטב מיסו: 1 כף מחית מיסו בהירה, 1 כף מיץ לימון, 1 כפית ג'ינג'ר כתוש, 2 כפות סויה, 1 כף חומץ אורז, 1 כפית סוכר, קורט מלח.

קערה שלישית, מקסיקנית

  • 50 גרם בורגול, מושרה במים ומוכן לאכילה
  • עגבניה בינונית, קצוצה
  • גרעיני תירס מקלח אחד
  • 1/2 אבוקדו פרוס
  • 1/2 פלפל צ'ילי, פרוס דק
  • 50 גרם שעועית שחורה/אדומה, מושרית לילה ומבושלת לריכוך
  • 150 גרם חזה עוף מבושל, חתוך לפיסות
  • צרור קטן של עלי כוסברה
  • חופן נבטי חמניות
  • 1 בצל ירוק קצוץ
  • רוטב ויניגרט על בסיס ליים: 1/4 כוס שמן זית, מיץ מליים קטן, מלח, פלפל שחור גרוס.

 

בחזרה לניו זילנד

את הבלוג הראשון שלי כתבתי בטיול הארוך שלנו לאוסטרליה ולניו זילנד. אמנם קראתי לו יומן מסע, אבל היו לו את כל המאפיינים של בלוג – כתיבה יומיומית ועוקבים קבועים. בקריאה של הטקסטים מלפני עשר שנים נראה שמה שעניין אותי גם אז היה איפה נאכל ומה נשתה, בנוסף לנופים היפהפיים שראינו והאנשים הנחמדים-שאין-לתאר-כמה שפגשנו.   SauvignonBlanc

נזכרתי בביקור שהיה לנו במרלבורו, אזור היין של צפון האי הדרומי של ניו זילנד. דמיינו לעצמכם שאתם בלב אזור כרמים יפהפה, שותים סוב-בלאן (כמה שהם אוהבים לקצר מילים) מרענן או פינו נואר עשיר בארומות. אבל למה אני מספרת לכם את כל זה? כי בדיוק קיבלתי לטעום יין לבן, סוביניון בלאן של יקב מטואה מאזור מרלבורו, המיובא כעת לישראל. בבת אחת עלו הזכרונות…

לסוביניון בלאן של יקב מטואה יש צבע ייחודי, כמעט שקוף, וארומות של פירות טרופיים. הכי מרענן שתוכלו לדמיין. גם אהבתי את הכבוד שנתנו החברים ביקב למורשת המאורית, על גבי התווית.

ומה נאכל? חיפשתי את השורשים של המטבח הניו-זילנדי, לפני שהקיווים הגיעו לשם מבריטניה… המאורים (Māori), התושבים המקומיים המקוריים של האיים, נהגו לאכול הרבה צמחים ופקעות לצד דגים, פירות ים וציפורים. הם השתמשו בתנור שנבנה בתוך האדמה בתוכו אפו בשר וירקות. עד היום נהנים תיירים מהאפשרות לחוות את המטבח המיוחד הזה, כשהם באים ללמוד על המנהגים והטקסים של המאורים.

הנה מתכון שמתאים מאוד לקיץ הישראלי, ללא אפיה, של סלט דג נא. תוספת העגבניות היא כמובן מתקופה מאוחרת יותר, אבל כבישת הדג בלימון ואח"כ הוספת קרם הקוקוס, האופייני למדינות האוקיאנוס השקט, יוצרות מנה ממכרת. הייתי אומרת סביצ'ה אלמלא היה מדובר בצד השני של העולם. מתכון עם מעט מרכיבים, קליל ומהיר להכנה.

סלט דג נא ברוטב קרם קוקוס 2-4 מנות

החומרים
  • 400 גרם פילה דג לבן, ללא עור (משקל נטו)
  • מיץ וקליפה מגוררת מ-2 לימונים בינוניים
  • 100 גרם קרם קוקוס
  • 1 עגבניה, קצוצה לקוביות
  • 1 בצל ירוק, פרוס דק
  • 1 כף מלח

אופן ההכנה

  1. חתכו את פילה הדג לחתיכות בגודל ביס והניחו בכלי רדוד, בשכבה אחת.
  2. הוסיפו את מיץ הלימון, ערבבו והשרו במקרר כשעה.
  3. מזגו קרם קוקוס ומעל פזרו קוביות עגבניות, פרוסות בצל ירוק ומלח לפי הטעם.
  4. ערבבו הכל בעדינות, גרדו מעל מעט קליפת לימון והגישו עם לחם.

בתיאבון!

כי מצפון תיפתח הטובה (חלק א')

אני יודעת לזהות מתי זה מתחיל. באופן אינסטינקטיבי בלי שאפשר לשלוט על זה, כמו שיורדים מכביש חיפה-תל אביב לכיוון זכרון מתפשט על הפרצוף שלי מן חיוך דבילי. החיוך מתרחב עוד כשפונים מיקנעם לכיוון העמק. או אז, הירוק בעיניים הופך להיות משמעותי הרבה יותר וניחוחות הפריחה תופסים את מקומם של ריחות העשן והדלק. ותמיד המחשבה המנקרת בראש- איך אני לא עושה את זה יותר?

נסיעה לצפון באמצע השבוע מלווה אצלי בתחושה משחררת, סוג של בריחה ספונטנית, בלי אישור של ההורים. ההרפתקאה מתחילה כעת, יש לה תוקף מוגבל ולכן כדאי לנצל בה כל רגע, מ-עכ-שיו! וכשמוסיפים לכל העניין גם את העובדה שיש מי שלוקח אותך ממקום למקום ואינך צריך להחליט על הדברים, יש בזה גם סוג של התמכרות לתענוג.

התחלה טובה יכולה להיות הרחק בצפון, ממש על גבול הלבנון, במושבה מטולה. אוויר פסגות יש בו במקום הזה. עם כל רכבי האו"ם שמסתובבים שם אפשר כמעט להרגיש בחו"ל. חבל שלבנון נמצאת מעבר לגבול ולא נגיד, צרפת או שוויץ. אבל בוא נהנה ממה שיש.

החצר המקסימה של בית שלום

בית שלום של חיימקה ומרים הוד הוא המקום שלכם לסוף שבוע רגוע, עם ארוחת ערב ולינה. כמו במלונות המשפחתיים בחו"ל, כמה נעים להגיע למקום שאתה יודע שלאחר ארוחת הערב לא תצטרך לנהוג קילמוטרים ארוכים, אלא פשוט להיכנס למיטה.

הארוחה של שף מוסטפא סלילי היא אחת הארוחות הטובות שתמצאו באזור. היא יכולה להתחיל ממיץ תפוח גרני סמית סחוט במקום בלי תוספת סוכר. לאחר מכן, המשיכו בסלט חסה מרענן עם תפוחים, אגוזים וחמוציות, עלי גפן ממולאים אורז ברוטב יוגורט וסלט חצילים באבא גנוש עם גרגרי רימון ופרוסות גבינת עיזים. למנה העיקרית לא הייתי מוותרת על קבב הטלה האוורירי, שמוגש על מצע תבשיל חצילים ועגבניות או על הפאטייר במילוי תפוחי האדמה ואם נשאר עוד קצת מקום, הזמינו את אוסובוקו הטלה על מצע פריקי.

סלט חסה. התפוחים והאגוזים מהתוצרת המקומית

על סינייה הכרובית הזו עוד יסופר

קבב טלה, צנוברים ופלפל קלוי

אוסובוקו טלה מתפרק מהעצם

בבית שלום תוכלו ליהנות גם מהגלריה לאמנות הקטנה של מרים ולשמוע את הסיפור המרגש כיצד הצילו בני הזוג כמה משפחות של לוחמי צד"ל שכמעט הופקרו ע"י צה"ל עם הנסיגה מלבנון במלחמת לבנון השניה. ואם תחפצו בטיול קטן בין מטעי הפרי של המשפחה, חיימקה ישמח להנחות אתכם ולספר על ההסטוריה המקומית.

מנה אחת גנבה מבחינתי את ההצגה בארוחה בבית שלום – סינייה כרובית. כמה פשוטה, ככה טעימה. ברור שביקשתי מהשף את המתכון.

סינייה כרובית, שף מוסטפא סלילי

החומרים

  • 1 ראש כרובית, מחולק לפרחים
  • שמן זית
  • מלח
  • 2 עגבניות בינוניות, פרוסות דק
  • 1 כוס יוגורט (אני אוהבת יוגורט כבשים 5%)
  • 1/2 כוס טחינה גולמית
  • 1 בצל ירוק, החלק הירוק בלבד, פרוס דק
  • צרור קטן של פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כף שקדים פרוסים

0

אופן ההכנה

  1. אפו את פרחי הכרובית עם מעט שמן זית ומלח כחצי שעה בתנור עד שהם משחימים ומתרככים. מי שמעדיף יכול גם לטגן אותן, אבל לא בבית ספרי.
  2. סדרו בתבנית עגולה פרוסות עגבניה ומעליהן הניחו את פרחי הכרובית הצלויים.
  3. ערבבו יחד יוגורט וטחינה ומזגו מעל פרחי הכרובית בנדיבות.
  4. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות ל-5 דקות, עד שרוטב היוגורט-טחינה מתמזג עם הכרובית.
  5. הוציאו מהתנור, פזרו מעל בצל ירוק, פטרוזיליה קצוצה ופרוסות שקדים והגישו.

בתיאבון!

מפל העיון, סמוך למטולה

תצפית מדרך נוף מצפה עדי

פריחת האחירותם מפזרת ניחוח משגע בכל האזור

עצי נקטרינות בפריחה מהממת ביופיה

השוונץ:

  • רוצים "להוריד" את האוכל? סעו לטייל בדרך נוף מרגליות-מטולה, המתחילה ליד מצפה עדי. תוכלו לראות משם את כל העמק וליהנות ממש עכשיו מפריחה משגעת וריחנית של אחירותם צהוב. תענוג!
  • חג הפסח הוא סיבה לחופשה, נצלו אותה לטיול לצפון – ליהנות מהטבע, להקשיב לסיפורים ולאכול טעים, כי ממש עוד רגע החום הגדול יגיע ווהכל יצהיב. תפסו את הרגע, כמו שאומרים.
  • כמו שהבנתם משם הפוסט, יש לו גם חלק ב' – טיול מהמם מסביב לכנרת. יש למה לחכות!

תודה לנשים של משרד תקשורות יעל שביט, שארחו אותי יומיים מענגים בצפון.

פוקה מהוואי ורום מהגולן

אני אוהבת לקרוא על טרנדים קולינריים ובדקתי את אלה שצופים לשנת 2016. טוב, אתם בטח מנחשים שהבריא עוד לא עזב אותנו, טבעונות, הרבה סופר פוד וגם… פוקה. פו-מה? Poke, שהוגים Poh-Keh, הוא סלט דגים נאים שמגיע אלינו מהוואי. מקורה של המנה בדייגים המקומיים, שהיו מפלטים לעצמם דגים מהשלל של אותו היום לארוחה קלה. ובאמת, הפירוש המילולי של השם הוא "לחתוך" או "לפרוס".

מנת הפוקה, אשר מוכרת משנות ה-70 של המאה הקודמת, מורכבת מדגי ים כמו טונה מסוגים שונים או תמנון, אבל התפתחה גם למינים אחרים, כמו סלמון. השפעות יפניות ניכרות מורגשות באופן שמכינים אותו ולמעשה ניתן לראות בו סוג של סשימי מתובל.

הכנתי את הפוקה בהתאמה למטבח הישראלי: סלמון שקל להשיג יותר מטונה, אגוזי מלך במקום האגוזים המקומיים של הוואי. מנה ראשונה קלילה להכנה וטעימה מאוד, יפהפיה להגשה כפינגר פוד.

פוקה (Poke), סלט דגים נאים מהוואי

2-3 מנות

  • 250 גרם סלמון טרי, מפולט, ללא עור ואידרות
  • 3 כפות רוטב סויה
  • 1/2 כפית שמן שומשום
  • 1 ס"מ (צ'ופצ'יק) ג'ינג'ר מגורר
  • קורט מלח גס
  • 1 בצל ירוק, פרוס
  • 1/2 פלפל צ'ילי פרוס (או בהתאם למידת החריפות שאתם אוהבים)

להגשה

  • פתיתי אצת ווקאמה
  • 1/2 כף זרעי שומשום, קלויים מעט במחבת
  • 1/2 כף אגוזי מלך קצוצים וקלויים במחבת
  • עלי חסה סלנובה
  • ווסאבי, לפי הטעם

אופן ההכנה

  1. פרסו את הסלמון לפרוסות דקות ככל שניתן, נגד הסיבים.
  2. בקערה ערבבו את חומרי המשרה: רוטב סויה, שמן שומשום, ג'ינג'ר, מלח, בצל ירוק וצ'ילי.
  3. הכניסו את הדג למשרה. הוא יכול להישאר שם כמה שעות ואפילו לילה שלם.
  4. להגשה: הניחו על צלחת הגשה עלי חסה. במרכז כל עלה הניחו שתי פרוסות דג (עם חומרי המשרה עליו) וקשטו באצה, שומשום ואגוזים.
  5. הגישו עם מעט ווסאבי בצד, שכל אחד ייקח לעצמו.

בתיאבון!

 

השוונץ:

השבוע השיק יקב רמת הגולן את אחד מיינות הדגל שלו, ירדן רום 2012. זהו הבציר הרביעי שלו והוא תוצר של שיתוף הפעולה המקסים שנרקם בין היקב לבין הייננית האמריקאית זלמה לונג, מהחלוצות של עולם היין בקליפורניה. שיתוף הפעולה הזו נוצר כדי לבחון באופן ממוקד חלקות גפנים ולהעלות את איכות היין המתקבל מהן.

הפסקה מתודית: שלשום חגגנו את יום האישה הבינלאומי ואם כבר סיפרתי על גב' לונג, נעים לי לספר על יקב רמת הגולן, שבו המנכ"לית היא אישה, אשת השיווק שלו היא אישה ומחצית מהייננים הן יינניות.

ונחזור לירדן רום 2012. זהו יין המורכב מ-47% ענבי קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-23% סירה. בטעימה של היין מרגישים פירות יער, שוקולד וגם רמזים של אדמה ועישון. יין עשיר ומיוחד שיהיה טעים עוד יותר בעוד שלוש-ארבע שנים ומתאים לצד מנות בשריות עשירות אף הן. מחירו בחנויות היין 465 שקלים.

צילום: עמרי מירון

 

מרק… ששש סוד!

כשהכרתי את העזר שלי והוזמנתי לארוחות הערב בבית הוריו התפעלתי במיוחד מהיצירתיות הקולינרית של אמא שלו, מחומרי הגלם שלא הכרתי בבית ומטכניקות הבישול. המרקים היו תחום התמחות טעים במיוחד אצלה. מה לא הוכנס אצלה למרק (אבוקדו!) וכמה שזה היה טעים. לימים הסתבר לי שרבים מהמרקים נלקחו מספר מרקים מיוחד שהיה שייך למסעדת "הכפרי" אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת.

מתכונים מהספר (שאין להשיגו יותר בחנויות) קיבלתי רק לאחר שהתחתנו, לא לפני שחתמתי על שבועת סוד. הנה מה שכתבה במבוא שלו רינה פרנקלין, המחברת והבעלים של המסעדה: "אנו משתמשים במיטב המצרכים להכנת המרקים. הירקות הינם מהטריים ביותר שניתן לקנות, גם אם אינם היקרים ביותר. המרקים המובאים בספר זה אינם דורשים בישול ממושך, ועל כן רק ירקות טריים יעניקו למרקים את טעמם הרצוי". כמה נכון!

הספר נכתב במקור באנגלית – מצאתי אותו כעת באמזון ובאיביי – וההוראות הופנו בלשון נקבה (סמל לתקופה). כמעט כל מתכון בספר מסתיים במשפט האלמותי: "הוסיפי ספל שמנת מתוקה". נו באמת, מה כבר יכול להיות רע במרק כזה? באמת כלום.

אחד המרקים שאני הכי אוהבת בו הוא מרק מחית החצילים, אשר גם הוא עשה שימוש בעקרון הבסיס של הספר הזה ובזכות זה הוא עדין בטעמו וקרמי. אני מגלה לכם את המתכון שלו בשקט בשקט. סומכת עליכם שלא תגלו לאף אחד!

עשיתי ניסיון של טעימה עיוורת בבית וכווולם אהבו את המרק, קטנים כגדולים. אף אחד לא ניחש ממה הוא עשוי (בחיי, גם שונאי חצילים מושבעים!). ועוד יתרון משמעותי – מדובר במתכון קליל להכנה.

מרק מחית חצילים

6 מנות

החומרים

  • 1 ק"ג חצילים (2-3 יחידות). הקפידו על חצילים צעירים, מבריקים, קלי משקל ובלי הרבה גרעינים
  • 1 ספל בצל קצוץ (160 גרם, 1 בצל גדול או 2 בינוניים)
  • 6 כפות (90 גרם) חמאה
  • 2 כפיות אבקת קארי
  • 1 1/2 ליטר מרק עוף
  • 1 ספל שמנת מתוקה (טוב, האמת היא שבמקור נכתב ספל וחצי. אני פשוט חסה עליכם ועלי)
  • מלח, פלפל שחור

לקישוט

  • בצל ירוק קצוץ (אפשר גם קוביות עגבניה, קוביות גמבה או פטרוזיליה קצוצה, לפי טעמכם)

אופן ההכנה

  1. קלפו חצילים וחתכו לקוביות בגודל 2 ס"מ.
  2. טגנו בסיר בצל בחמאה עד שמתרכך אך לא משחים.
  3. בזקו אבקת קארי תוך כדי ערבוב והוסיפו חצילים ומרק עוף.
  4. ערבבו היטב והביאו לרתיחה. כסו את הסיר במכסה ובשלו על אש קטנה כשעה.
  5. רסקו את המרק היטב בבלנדר מוט והוסיפו שמנת מתוקה, מלח ופלפל לפי הטעם.
  6. הגישו את המרק בליווי הירקות הקצוצים לפי טעמכם.

בתיאבון!

השוונץ:

אני אוהבת ספרי אוכל – לקנות, לקרוא, לדפדף, לסמן, להכין. והנה, יש אחד כזה חדש בתכנון, שטרם היה כדוגמתו בשפה העברית – ספר האוכל הרוסי-סובייטי-יהודי, כזה שיכיל בתוכו את המנות מרחבי ברית המועצות לשעבר ויספר את הסיפור של היהודים שעלו לישראל מנקודת המבט הקולינרית. ספרי זכרונות כאלה הם האהבה הגדולה שלי ובאמת, איך אפשר להתחרות בטעמים של הזכרונות? מה שחשוב לדעת הוא שאם לא תתנו יד ותרכשו מראש את הספר גם אתם, לא בטוח בכלל שנזכה לאחד כזה. אז, קדימה. קליק קטן וכולנו במרחק של סנטימטר מהוורניקי הטעים המובטח.

המוח הצמחוני של סבא

שפים תמיד נשאלים על מקורות ההשראה שלהם, ממי למדו לבשל ומתי נכנסו לבשל במטבח. מהסטטיסטיקה המהירה והלא-מייצגת שערכתי בזכרון עולה כי ל-90% מהם היתה סבתא, ממנה למדו לבשל ובזכותה הפכו למי שהם היום.

מבלי לגרוע מהשפעתה של סבתי האחת, שבישלה אוכל פולני כדבעי (יום אחד אולי ניתן גם לו עוד כבוד), או מזו של סבתי האחרת, שלא היתה שניה לה בקציצות (ואל תבלבלו אותי בעובדות ואת היותן מלאות יותר בלחם ופחות בבשר), רציתי לספר דווקא על סבא שלי.

סבא יהודה ז"ל אהב את המטבח ואני אהבתי אותו. אולי בגלל שהתחיל לבשל בגיל מאוחר, בתקופה שבה אסור היה לו סוכר או מאכלים משמינים, זכורות לי יותר מכל העוגיות ללא סוכר שלו בתור הטריט הכי טעים שיש. המחשבה על המרגרינה ועל הציקלמט שהוא השתמש בהם לא ממש מעוררת תיאבון היום, אבל זה מה שחשבו אז שהכי נכון.

את הספר "כך נבשל" ירשתי מסבא שלי ובו אוסף גדול של מתכונים שנערכו ע"י מדריכות ויצ"ו. מדובר כמובן בספר קאלט שהיה פעם בכל בית, ועשה שימוש בחומרי גלם שלאו דווקא מקובלים היום (אבקת ביצים), נכתבו בו מילים שלא משתמשים בהן יותר (פטרוזלינון) וכמובן שהיו בו פרסומות, כיאה לתקופה בה התהדרו בחברת התעופה או הגז הישראליות. וכמובן, המרשמים שאנשים כתבו על גבי דפי הספר.

סבא שלי סימן בספר ב-v ליד המתכונים שאהב במיוחד או שהכין בתכיפות והוסיף הערות בכתב ידו האופייני. חשבתי שיכול להיות נחמד לנסות את אחד המתכונים האלה, כהומאז' לתקופה. בחרתי ב"מוח צמחוני" מקישואים. מן מתכון שלא היה נקרא כך היום ושמו מעיד על היותו תחליף לדבר האמיתי, שאז בכלל לא הכינו בבית יהודי ממוצא פולני. הפתיע אותי השימוש במשקל במתכון – מי יודע כמה זה 50 גרם בצל? ומה הוא השומן בו השתמשו?

עשיתי התאמה לימינו (בסוגריים) ובתוספת של אורז או לחם ומעט יוגורט תקבלו מנה נהדרת לארוחת ערב של אמצע השבוע. צלחת של געגועים לאוכל פשוט מבית סבא.

"מוח צמחוני" מקישואים

[4 מנות]

  • 1 ק"ג קישואים [4-5 יחידות]
  • 30-40 גרם שומן [2-3 כפות שמן זית]
  • 50-100 גרם בצל [1 בינוני-קטן]
  • 3-4 ביצים (טריות או אבקיות)
  • פטרוזלינון [פטרוזיליה] קצוץ, מלח, פלפל

אופן ההכנה

  1. מרסקים את הבצל במגררת גסה ומטגנים בשמן חם.
  2. מוסיפים את הקישואים, אף הם מרוסקים במגררת גסה, וצולים יחד עד שיתאיידו המים.
  3. מתבלים במלח ובפטרוזלינון.
  4. טורפים את הביצים (אפשר להוסיף להם רבע כוס חלב), יוצקים על הקישואים ובוחשים עד שהביצים תיקרשנה.
  5. מאכל זה יפה לאכילה בין אם חם ובין צונן.

בתיאבון!

השוונץ:

כל שנה בחודש דצמבר ממליצה רות רייצ'ל על מתנות לקריסמס/שנה חדשה, כל יום המלצה אחרת. מדובר במחווה מקסימה ליצרנים, מגדלים ועסקים קטנים מכל רחבי ארה"ב, מבלי להתמסחר לרמת המותגים הגלובליים. הפרויקט הזה נותן כבוד למצויינות קולינרית מקומית, ברמות מחיר שונות ובתחומים מגוונים. כמי שברוב המקרים אינה יכולה להזמין לעצמה את התענוגות הללו לישראל, אני מביטה במאכלים, בחומרי הגלם ובגאדג'טים האלה בקנאה. אולי אנחנו צריכים לייסד מנהג דומה לקראת ראש השנה? מי מרים את הכפפה?

פלישתים עלינו

לפני כמה שבועות התפרסמה בעיתון כתבה אודות שאלת מקור שמם של שכנינו והשינויים שחלו עם הזמן באופן שאנו מכנים אותם: ערבים, פלשתינאים, פלסטינים. גם במאמר מוקדם יותר נדונה שאלת הגיית השם: עם פ' דגושה או עם פ' רפה, עם ס' או עם ש', עם ת' או עם ט'. בהיסטוריה הקצרה של הישוב ואחר כך המדינה, המילה הזו עברה שינויים רבים. למרות שאנו מתייחסים לכולם בתור ערבים, השתרש לאחרונה בכל זאת השימוש בשם "פלסטינים".

לאחר מרד בר כוכבא, קרא הקיסר הרומי אדריאנוס לארץ ישראל "פלשתינה" וזה נשאר שמה עד להקמתה של מדינת ישראל. למרות השם המבלבל, הפלסטינים של היום אינם צאצאיהם של הפלישתים (כי אם בני העם הכנעני). ביקור מעניין במוזיאון לתרבות הפלישתים באשדוד חושף את עולמו של העם הפלישתי, שהגיע לכאן לפני כ-3,000 שנה מאזור הים האגאי ומוכר לנו בעיקר מעלילות דוד וגוליית ומסיפור שמשון ודלילה.

הפלישתים התיישבו, על נשותיהם וטפם, במישור החוף הדרומי ועריהם הראשיות היו אשקלון, אשדוד, גת ועקרון. מקור שמם במילה "פלישה". כמי שהגיעו מתרבות שנחשבה גבוהה, הם הביאו איתם טכניקות ייצור מתוחכמות, שלא היו מוכרות בארץ כנען. הם היו עשירים יחסית לעממי האזור והדבר מתבטא גם בכלי האוכל, בתנורי הבישול ובאוכל שלהם.

את מה שאכלו הפלישתים שיחזרו מהממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בחפירות – תנורים לבישול ולחימום הבית, כלי חרס לבישול, לאכילה ולשתיה, עצמות בעלי חיים, זרעים ודגנים. דר' טובה דיקשטיין, חוקרת אוכל בעת העתיקה, מנחה סדנאות ואוצרת הגן הבוטני בפארק נאות קדומים, יודעת לספר שהם הכינו בירה, אכלו יוגורט וגם חומוס, שלא היה מהאזור במקור (בניגוד למה שרבים חושבים) והגיע איתם ממקום מושבם באזור ים האגאי. דר' דיקשטיין מתארת עוד מאכל טיפוסי פלישתי, שהכיל חיטה, שעורה, דוחן, כוסמת, עדשים ופול מתובלים בשומר ובשמיר, אותו ניתן למצוא עד היום בכרתים.

בואו נדמיין שאנו חוזרים אחורה בזמן ונכין מאכל פלישתי, העושה שימוש בפריקי, חיטה ירוקה מעושנת. החקלאים המקומיים נהגו לקצור חלק מהחיטה בעודה ירוקה, על מנת להבטיח שיהיה מה לאכול, גם אם שדות החיטה יינזקו מחום, ממחלות וממזיקים. את החיטה הירוקה קולים ויש לה טעמים מעושנים וארומות מיוחדות. נוסיף לה ירקות שורש שגדלו בארץ כנען ואת התיבול הפלישתי. קיבלנו נזיד מחמם וארומטי לימים הקרירים.

תבשיל פריקי וירקות שורש

  • 2 כפות שמן זית
  • 1 בצל גדול, חתוך לקוביות
  • 2 שיני שום, קצוצות
  • 2 גזרים (עדיף לבנים), קלוף וחתוך לקוביות
  • 1 שורש פטרוזיליה, קלוף וחתוך לקוביות
  • 1 ראש סלרי, קלוף וחתוך לקוביות (כולל הענפים והעלים, חתוכים)
  • 1 שומר, חתוך לקוביות (כולל העלים הקטנים, חתוכים)
  • 300 גרם פריקי, שטוף היטב ללא אבנים או לכלוכים
  • תבלינים: כמון, גרגרי כוסברה, נענע יבשה, מלח, פלפל שחור גרוס
  • ציר ירקות או מים
  • צרור קטן של עלי שמיר ובצל ירוק, קצוצים, לקישוט

אופן ההכנה

  1. טגנו בצל בסיר עד שמשחים.
  2. הוסיפו לסיר את שאר הירקות: שום, גזר, שורש פטרוזיליה, ראש סלרי, שומר וטגנו אותם היטב.
  3. הוסיפו לסיר גם את הפריקי, ערבבו היטב ותבלו בתבלינים.
  4. מזגו מעל את ציר הירקות או המים עד לכיסוי וסגרו את המכסה לבישול, עד שכל הנוזלים מתאדים – כ-1/2 שעה. הפריקי צריך להיות רך אך במרקם נגיס ולא דייסתי.
  5. פזרו מעל את עלי השמיר והבצל הירוק והניחו שוב את המכסה לכ-10 דקות נוספות.
  6. פתחו את המכסה, ערבבו את התבשיל, תבלו בעוד מלח ופלפל שחור לפי טעמכם והגישו.
  7. אפשר להגיש את התבשיל כך, אך אם רוצים לעשות מזה ארוחה שלמה, פזרו מעל גבינה מלוחה מפוררת או הניחו ביצה-עין. תענוג!

השוונץ:

  1. הנה המלצה לבילוי הורים וילדים בחופש חנוכה – לכו למוזיאון לתרבות הפלישתים באשדוד ותתחברו יחד לעבר המשותף שלנו בתערוכה המתאימה לכל הגילאים ומאפשרת באמצעות כלים, קומיקס ומשחקי מולטימדיה להכיר יותר את העם הפלישתי. המוזיאון גם מציע אירועים לקבוצות המעוניינות להכיר ולטעום את האוכל הפלישתי.
  2. באותה הזדמנות, קפצו לתערוכה המעניינת "סירי מולדת, זיכרונות ממטבחה של סבתא", שם תוכלו לראות כלים שנתרמו לתערוכה מ-99 העדות השונות המרכיבות את העיר אשדוד ולחוות את הנושא גם באמצעות סרטי וידיאו הממחישים את הסיפור המשפחתי המיוחד של הכנת המנות. אוצרות מרגשים ממש יש שם!