ביצים ביצים ביצים ביצים

אני מודה שאני מכורה לספרי בישול. מה זה מכורה, כזו שחייבת להביא כל פעם כשהיא חוזרת מחו"ל איזה ספר מייצג. לפעמים זה יהיה ספר בסגנון עדות המדינה, לפעמים ספר אישי ולפעמים, כמו הפעם הזו שביקרתי בניו יורק, ספר על נושא. בעצם, אולי זה גם ספר על מקום.

זוכרים את הפרסומת האלמותית ההיא על ביצים?

Egg Shop היא מסעדונת מתוקה בנוליטה שמתמחה ב… אתם כבר יודעים. בסלט, בסנדוויץ', בקינוחים – הביצה היא הכוכבת. לא היתה ברירה, "נאלצתי" לרכוש את ספרם Egg Shop The Cookbook שהוא מעוצב יפהפה וכבר סימנתי בו כמה וכמה עמודים של מתכונים מעניינים.

אחת התמונות שכבשה את ליבי היתה צהובה ומאוד יצרית. תשפטו בעצמכם.

הייתי חייבת לנסות את המתכון שלה ומכיוון שהצצתי ונפגעתי, אני משתפת גם אתכם. מדובר בציר ירקות שומי במיוחד שמהווה בסיס לרוטב הכי פשוט לפסטה. סוף סוף יש שימוש לקליפות הפרמזן שאני שומרת מאז החורף שעבר, אותו חלק קשה שנותר אחרי שאוכלים את גבינה. הפסטה בה משתמשים נקראת angel hair כי היא ארוכה ודקה. תוכלו למצוא אריזות שלה עם השם Capellini. עוד משהו קטן – אל תפחדו מהביצה החיה. החלמונים מתבשלים בחום של הפסטה והופכים את הרוטב לקרמי נהדר. כן, מדובר בשחיתות קטנה אבל זה נשאר בינינו.

על המנה הזו היה כתוב: הדברים הפשוטים ביותר יכולים להיות מושלמים והמנה הזו היא דוגמה לאיך ביצה יכולה לשדרג פסטה וגבינה. אמן.

חלמון בקן (או פסטה עם חלמונים)

מנה אחת

ציר פקורינו ל-3-4 מנות

• 1/2 בצל
• 1/2 שומר
• 1 ראש שום (כן), חצוי לשניים
• 2 כפות מלח
• 1 כף שמן זית
• 2 ענפי רוזמרין
• 3 ענפי טימין טריים
• 450 גרם קליפה של גבינת פקורינו/פרמזן (מודה, השתמשתי ב-200 גרם קליפות וזה היה מספיק לגמרי)
• 1 כוס יין לבן יבש
• 6 כוסות מים

לפסטה

• 120 גרם פסטה ארוכה דקה מסוג Capellini
• מלח
• 1 כוס ציר פקורינו (למעלה)
• 2 חלמונים
• 1 כפית גרידת לימון
• הרבה פקורינו/פרמזן
• פלפל שחור
• עלי פטרוזיליה, לקישוט

אופן ההכנה

לציר הפקורינו

1. הניחו בצל, שומר וחצאי שום עם מלח בסיר ותנו להם להזיע על אש בינונית עד שהם מתקרמלים.
2. הוסיפו את שמן הזית, הרוזמרין והטימין ובשלו עד שהתערובת ריחנית, כ-2 דקות.
3. הוסיפו את קליפות הגבינה ובשלו עוד 5 דקות תוך ערבוב, כדי למנוע מהגבינה להישרף.
4. הוסיפו את היין לסיר ובשלו עד שהנוזלים מצטמצמים בחצי, כ-6 דקות.
5. הוסיפו מים והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש ובשלו עד שהציר מצטמצם בחצי, כ-40 דקות.
6. שפכו את הציר המוכן דרך מסננת דקה לקערה והיפטרו מהמוצקים.

לפסטה

1. בשלו את הפסטה בסיר מים עם מעט מלח עד שהיא אל-דנטה.
2. בסיר בינוני הביאו 1 כוס של ציר הפקורינו לרתיחה על אש בינונית, הוסיפו את הפסטה המבושלת ובשלו כ-2 דקות נוספות עד שהציר מצטמצם בחצי.
3. העבירו את הפסטה עם מלקחיים החוצה מהסיר לצלחת הגשה ובשלו את הציר שנותר כ-2 דקות נוספות, עד שגם הוא מצטמצם לחצי.
4. הניחו על הפסטה חלמון אחד, גרידת לימון, הרבה פקורינו/פרמזן מגורר ופלפל שחור וערבבו היטב.
5. מזגו את הציר המצומצם על הפסטה והניחו מעל את חלמון הביצה נותר, לתוספת עושר ורושם וערבבו הכל לפני האכילה. קשטו בעלי פטרוזיליה ובעוד גבינה.

בתיאבון!

השוונץ:

בכל עיר שאני נוסעת אליה אני מחפשת אחר הכתובות והציורים על קירות הבתים או המדרכות. גרפיטי יכול לבטא הרבה יותר מסתם וונדליזם. הוא מבטא את הרוח של האנשים, מעביר מסרים או מביא לידי ביטוי מחאה, ביצירתיות כובשת ומקורית. הרי חלק מעבודות הגרפיטי יכולות היו לשכון בין כתלי המוזיאון ובכל זאת האמנים בחרו להוציא אותם לרחוב, לרשות הכלל.

העבודות כאן צולמו ברחובות מנהטן (בעיקר בהארלם) ובברוקלין.

על היצירות של ה-Space Invader קראתי רבות ואפילו על האנשים שגונבים את העבודות שלו מהרחובות כבר שמעתי. ממש כך – אנשים מטפסים על סולמות ומורידות את האריחים הצבעוניים המרכיבים את היצירה, כדי להעתיק ולהעביר אותה לביתם או לבית של מי שמשלם להם לעשות זאת. מטורף! האמן המיוחד הזה משתמש בפיקסלים כדי לייצג כל מיני דמויות והוא פועל ברחובות של ערים בכל העולם כבר למעלה מ-20 שנה. קראתי באתר שלו שאפילו באילת אמורה להיות יצירה שלו – מי מכיר?

אני רוצה להיות חלק מזה, ניו יורק

I want to wake up in a city, that doesn't sleep
And find your king of the hill, top of the heap…

אחרי כמה שנים שלא טסתי לניו יורק (פה תמצאו את החוויות הקולינריות שלי מהפעם הקודמת), הנה הזדמן לי סוף סוף להגיע לעיר המסחררת הזו בחגי תשרי האחרונים. הפוסט הזה הוא ניסיון להשאיר זכרון מההנאות ומהחוויות שהיו לי שם, אחרי שהג'ט-לג חלף הלך לו. אני מציעה לכם להתרווח, לגלול מטה, לראות את התמונות היפות ולחלום. אפשר גם לראות בפוסט הזה המלצה ליום שלם של פעילות בעיר הגדולה, כי כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

אבל בואו נתחיל בהתחלה. אם הארוחה הכי חשובה ביום היא ארוחת הבוקר, כדאי לכם לאכול אותה בבית קפה שכונתי מתוק, עם השראה אוסטרלית, מלצרים אוסטרליים והרבה mates. ב-Two Hands דגמנו את אחד הטרנדים הכי נפוצים בניו יורק כרגע – טוסט אבוקדו. לי ברור למה נעשה כל כך פופולרי (אבוקדו, דה).

אם הייתם שואלים אותי לגבי רמת הקפה בניו יורק לפני 3-4 שנים הייתי מעקמת את הפרצוף, כי קשה לי לשתות את הפיפי הזה שהם קוראים לו קפה. איזו הפתעה היתה לגלות בניו יורק השנה כל כך הרבה בתי קפה שמגישים קפה מעולה ממש ממכונות אספרסו מקצועיות. גם בטו הנדס יגישו לכם קפה מעולה כזה.

מאכל מאוד מסורתי ניו-יורקרי שמזוהה עם הפזורה שלנו הוא ביייגל עם לקס. מוסד שמתמחה בארוחת בוקר עם סלמון כבוש ובייגלס הוא Russ & Daughters, שהתחיל כמעדניה משפחתית והוסיף עם השנים בית קפה. אם קמתם על הצד המושחת, תנו לי להמליץ לכם על האגז בנדקט שלהם, עם לקס, ביצה עלומה ורוטב הולנדייז. טוב, תרגיעו – בניו יורק הולכים הרבה ברגל, כך שמי שחושש שיעלה במשקל, מצפה לו הפתעה נעימה.

אחד המקומות התרבותיים ששווים ביקור בעיר הוא מוזיאון וויטני במשכנו החדש. שלוש קומות של תערוכות מעניינות, מרפסות שמש ותצפית נהדרת על העיר. אנחנו ראינו תערוכה בשם Calder: Hypermobility, עם מוביילים ויצירות אמנות בתנועה של האמן הנודע אלכסנדר קאלדר, אבל התערוכה המשמעותית יותר מבחינתי היתה תערוכת נושא (כמה יפות ומחכימות התערוכות הללו!) על תרבות המחאה – An Incomplete History of Protest. כה נכונה ההכרה שמחאה היא אחת הזכויות הבסיסיות של הדמוקרטיה.

עם אמנות בראש, עלינו על טיילת ה-High Line וצעדנו עליה בנעימים עד ל-Chelsea Market. הבטן כבר מקרקרת והשוק המקורה הזה מציע אין ספור אפשרויות, מכל המינים ומכל המטבחים האפשריים. אנחנו בחרנו בדוכן אוכל מקסיקני נפלא – Los Takos No. 1 שם טרפנו קאסדיות וטאקוס עם עוף ובשר בתוך טורטיות רכות ורוטב חרפרף, כזה שנוזל לך על הפנים וגורם לך לרצות עוד. כשרואים את מתקני הבשר שלהם, מרגישים הכי בשווארמיה טורקית. טעים שאין דברים כאלה.

רוצים לקנות משהו טעים הביתה? היכנסו להיכל הקודש Eataly וצפו לחוויה שסובבת אותך מכל הכיוונים, במבטא איטלקי. אפשר לאכול ארוחה קלה בברים הפזורים במתחם ואם תרצו לצאת עם שלל נאה, תוכלו להשקיע בפרמזן מיושנת, בחומץ בלסמי משובח או בשמן כמהין. כל דולר שווה את התמורה פה, גם אם המקום ממוסחר מאוד.

עכשיו לפני הלוואין העיר מלאה בדלעות, במגוון גדלים וצורות.

ונניח שאתם נתקלים בהצעה מפתה כמו זו, הייתם נכנסים? עבר, הווה ועתיד רק ב-10$!

ומה בערב? הנה שלוש המלצות למקומות שווים, שונים מאוד זה מזה. ראשית, חזרתי למסעדה-בר הנפלאה Gotham Bar & Grill. רמת המקצוענות פה מהגבוהות שאני מכירה, עם שירות אישי וצמוד, בלי כוכבי מישלן. האוכל מוקפד, יפה וטעים. עוד רבות ידובר על טרטר הטונה היפהפה והטעים ועל סופלה הפטל, שהחזיר אותנו לשנות ה-80, במובן הטוב של המילה.

אם אתם בעניין מסעדות איטלקיות, הזמינו לכם שולחן במסעדת Il Buco Alimentari & Vineria. קלמרי מופלא עם רוטב רומסקו, ארטישוקים מטוגנים, פסטה עם בייבי-תמנונים ורביולי חצילים עם עגבניות שרי. מלוא הצלחת נחמות יש במסעדה הביתית הזו שנותנת לך להרגיש הכי בבית של הנונה שלך, בתנאי שהיא מכינה פסטה תוצרת בית…

ונניח שיצאתם למופע או הצגה ואתם רעבים למשהו קטן של אחרי. La Sirena הוא בר הטאפאס החדש של השף מריו באטאלי (יש גם מסעדה צמודה, אבל זה לפעם אחרת). אנשובי טרי עם שומר וצנונית, תמנון עם תפוחי אדמה צרובים וסקאלופס עם פלחי שזיף ורובארב וקציפת קראנברי לבנה. והמקום מעוצב להפליא, עם בר יפהפה, רצפה מהממת ומנורות לקחת הביתה. מריו באטאלי הוא מקור השראה לכל מיני מאכלים, אולי כאלה שעוד נדון בהם בעתיד הלא רחוק…

השוונץ:

עשה לכם חשק לעזוב הכל ולטוס לניו יורק? ברור שכן! גם לי. מצד שני, קשה לתמצת את כל החוויות בפוסט אחד. חכו, חכו לפוסט הבא. רק רומזת שהוא יהיה צבעוני במיוחד.

ניו יורק – פנקס קולינרי אישי

בלי ששמתם לב, התעופפתי מפה לכמה ימים כדי לתור את התפוח הגדול. אין מה לעשות, ניו יורק עושה לי את זה ביג טיים. על הדרך, חגגתי יום הולדת ונהניתי מחופשה זוגית עם העזר, שהיה קשוב ונפלא כהרגלו (או בקיצור, נתן לי לנהל את העניינים). לשאלתכם, אכן היה קר. קפוא אפילו. אבל אנחנו ידענו לאן אנחנו מגיעים מהיכרות קודמת והתלבשנו כראוי (שכבות היא מילת הקסם. וגם מעיל טוב-טוב). השלג נערם לבן ויפה בצידי הבתים וחום-מגעיל ליד הכביש, אבל השמיים נטו לנו חסד ולא היה גשם או שלג בזמן שהיינו שם. אפילו השמש זרחה, מה שמאוד הקל על העניינאז'.

ניו יורק מעבר לאגם הקפוא בסנטרל פארק

ברור שצעדנו מלא ברגל, ביקרנו שווקים, ראינו תערוכה טובה, הלכנו לכמה הופעות מעולות – מחול, תיאטרון, מוסיקה (עוד קצת פירוט בעניינים אלה תמצאו אצלי בעמוד הפייסבוק) וכמובן, אכלנו מעולה! אתם הרי פה בשביל האוכל, לא? אז הנה כמה כתובות שוות במיוחד. ותודה לכל מי שצייד אותי בהמלצות שיספיקו לי בטח לכמה שנים הקרובות (הלוואי והיה לי יותר זמן מאשר כמה ימים). נשארתי עם טעם של עוד…

בייגל ניו יורקי כמו שצריך!

Murray's Bagels – הרי ידוע שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביום. אנחנו לא אוכלים אף פעם במלון את ארוחת הבוקר, אלא יוצאים לתור אחריה. ולא, סטארבאקס הוא לא המקום בשבילי. סורי. מזל שליד המלון שלנו היה סניף מוריי'ז. את הבוקר שלנו פתחנו (לא אחת) שם.  הבייגלים שלהם טעימים בטירוף. ברור שהלכנו על הניו-יורקי הקלאסי: בייגל (שומשום) עם גבינת שמנת, גרבדלקס, בצל סגול וצלפים. אחד כזה ענק לזוג וכבר התחלתם טוב את היום. אפילו הקפה היה בסדר, לאטה עם אקסטרה שוט אספרסו (אובזרבציה אישית ומכלילה: הקפה עדיין די בעייתי בניו יורק. חלש ונטול טעם או שרוף רותח).

הבר של גות'אם בר & גריל

טורטליני נפלאים בציר טלה

Gotham Bar & Grill – פנסי היא המילה המתאימה כאן. הכל מתוקתק בצורה הטובה ביותר, בר ע-נ-ק ומקצועיות להתקנא. אנחנו בחרנו לשבת על הבר, לא התחשק לנו ארוחת גורמה עם 10 מנות שנצא מפוצצים. בכלל, זה היה המוטו בטיול הזה. טועמים בכמה מקומות, לא מתפוצצים במקום אחד. טרטר של טונה עם תיבול אסיאתי של ויניגרט מיסו-ג'ינג'ר נאכל עם טוסטים, טורטליני גבינת עיזים רכים ונעימים בציר טלה עם דלעת שהתחשק לי לשתות ככה, כמו שהוא, לבד. לקינוח, סלט פירות-ים עם כל המיטב – סקאלופס, קלמארי, תמנונים, סרטנים, שרימפסים ומה לא, הכל טרי-טרי, פלוס פרוסות אבוקדו. שילוב מנצח!

ראמן!

Totto Ramen – עכשיו ראמן הוא להיט בניו יורק. המון נכתב עליו והרבה מקומות מגישים אותו. חיפשנו מקום "אותנטי". זוכרים את הפרק על הסופ-נאצי בסיינפלד? אז דמיינו כזה, אבל ביפני… על הדלת שלט עם כל האיסורים שחלים במקום: אסור לדבר בסלולרי, אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי ועוד ועוד. עמדת בתנאים שלהם? או, עכשיו הם מרשים לך להירשם ולעמוד בתור. שעה! בקור הניו יורקי! אבל מה, כל דקה שווה (ולא היינו לבד, תאמינו לי). מרק מגה-ראמן כזה מסדר לך את היום – ציר עם פרוסות בשר, אטריות, בצל, שום, נבטים, בצל ירוק והטוויסט – טופינג של ביצה רכה-רכה בתוך המרק, שכשאתה נוגע בה, היא "מתפוצצת" ומעניקה למרק סמיכות ועדינות נפלאות. לאכול ולאכול ולא לרצות שזה ייגמר לעולם! אח"כ הלכתי למקורות לקרוא איך מכינים מרק ראמן (מכירים אותי כבר, לא?). לא ברור שיש לי את כל המצרכים להכין… מי יכין לי פה ראמן?!

טעים באיטלי

סאלומי ופרומאג'יו באיטאלי

Eataly – כשנכנסתי למקום הבנתי שהגעתי למקדש אוכל איטלקי. לא פחות. הלוואי ויכולתי לשעתק אותו לישראל (נו, מי ירים את הכפפה?). מדובר במתחם ובו פינות של הכנה ומכירה של מיטב התוצרת האיטלקית – פסטות טריות, קפה מעולה, מוצרלה נהדרת ועוד. תוכלו לקנות כאן פסטות, רטבים, שמנים וחומצים, שימורים, לחמים, נקניקים וגבינות, ירקות ופירות, יין ובירה וכמובן כלי אוכל וספרי אוכל. גם מריו בטאלי, השף שעומד מאחורי המיזם הזה מורגש פה ושם במיתוג, אבל שום דבר שמקלקל את ההנאה. חזרנו לכאן פעמיים! בפעם הראשונה, אכלנו במסעדה וטעמנו יין מופלא, אליו חזרנו גם בארוחתנו השניה, אז פשוט ישבנו על הבר באמצע המתחם, ודגמנו מיני נקניקים וגבינות. אין, אין, אין – אתם חייבים!

היפסטרים בברוקלין ונקניקיה

Marlow & Sons – הלכנו לבדוק מה קורה שם מעבר לנהר, בשכונה הכה-אפנתית וויליאמסברג בברוקלין. אני ממליצה לכם להגיע! קודם כל, רואים את הבניינים של מנהטן… סתם, סתם. האמת, מרגישים שכונה אמיתית, לא האובר-תיירותיות של מנהטן. התחילו את הביקור במבשלת הבירה של ברוקלין. אפשר להשתתף בסיור או כמו שאנחנו עשינו, להתחיל על הבוקר לשתות. המשך היום נראה מבטיח! אם הגעתם לברוקלין, כמונו, ביום ראשון, כדאי לכם ללכת לשוק הפשפשים, שנמצא בהאנגר סגור בעונת החורף. תמצאו בו כל מיני בגדים, תיקים, נעליים, כלים, רהיטים ושאר פיצ'פקעס יד שניה ווינטאג' (תיק שווה ביותר חזר איתי משם). אפשר לאכול בדוכנים במקום, אבל אתם תשמרו את המקום בבטן למארלו & סאנס. שם הבנתי סוף סוף מה זה היפסטרים אמיתיים, עם כל הטקס בישבן. כל הארוחה היה על מה להסתכל… טוסט עם פטה כבד עוף היה מהטובים והוא הוגש עם ביצה עין רכה כזו שנשפכת מעל. אם כבר, אז כבר, נכון? למנה עיקרית, נקניקיית בקר שהוגשה על מצע כרוב אדום, סלקים קטנים מתוקים וקרם פרש. קשה, קשה!

השוונץ:

עוד אפשרות, פחות יקרה ממסעדה, היא קניה של אוכל. הכי כיף זה שווקים. זו ההזדמנות לפגוש את האנשים שמייצרים את האוכל, פנים אל פנים. קפיצה קטנה לשוק האיכרים ביוניון סקוור סידרה לנו את אחת הארוחות – לחם מעולה, גבינות, ירקות, יוגורט טרי, פירות יער, עוגות מעשה בית. אין, אין, הלב שלי בניו יורק!