סיפור אוכל איטלקי

אני תמיד סקרנית להכיר את מי שעומד מאחורי האוכל שאני אוכלת. המרכיבים, הטכניקה, המראה וכמובן הטעם – נדמה לי שמאחורי כל מנה עומד סיפור עם עלילה, גיבור וסוף מפתיע. הנה בדיוק סיפור כזה, על בחורה צעירה שעזבה את הארץ ונסעה מעבר לים כדי להגשים חלום. כמה קשה לנו לצאת מהאזור הנוח שלנו, כמה קשה להחליט לעשות שינוי בחיים. אבל אחרי שאזרנו אומץ, כמה אושר יש בכל הצלחה, בכל "כן" בתוך הרבה "לא".

שף מיכל לוי

זה הסיפור של מיכל לוי, קיבוצניקית מעמק יזרעאל, שיצאה לחפש את מה שמרגש אותה בחיים. היא התחילה בניו יורק, שם הדרך הובילה אותה לבשל למשפחות יהודיות והיא התאהבה בבישול כדרך לביטוי אומנותי/אמנותי. היא חזרה ארצה אבל הדרך קראה לה לצאת שוב, הפעם לאיטליה. חוצפה ישראלית יכולה לפעמים לעזור כדי להגיע ל"כן" המיוחל, כי לא קל למצוא עבודה בארץ בה אתה זר, על אחת כמה וכמה כשאת אישה ורוצה לעבוד במקום הכה גברי, מטבח של מסעדה.

לחם, חמאה, גבינה. כמעט שלא צריך יותר מזה

ברומא מיכל עבדה בטרטוריות ובמסעדות, אפילו במסעדת מישלן. היא היתה שותפה להקמת אנו-ריסטורנטה (מסעדה ובר-יין) בשם Percento ולמדה את החשיבות שבהתאמת יין ואוכל, כך שישלימו זה את זה ויעצימו את החוויה הגסטרונומית. במקביל היא קיבלה תואר סומליה מבית הספר Bibenda. אבל החלום אחר בישול הקרוב יותר לחומרי הגלם ולאדמה גרם לה להמשיך הלאה, אל מחוז Puglia שבמזרח איטליה.

סלט עלי חסה, שקדים ותותים, שף מיכל לוי

מיכל הפכה להיות השף של מסעדת מלון בוטיק בחווה חקלאית בשם Cefalicchio, שם מגדלים את רוב חומרי הגלם, מהירקות והפירות, עשבי התיבול ושמן הזית. מפיקים יין מהגפנים המקומיות בשיטה ביו-דינאמית (שיטת גידול אורגנית-אקולוגית, המתחשבת בגרמי השמיים ובצרכי האדמה, ללא שימוש בחומרי הדברה ועם התערבות אדם מינימלית). הקשר למגדלי הבשר ולדייגים הוא קשר ישיר של הכרות ואמון. שימוש בחומרי גלם עונתיים ומקומיים, עבודה על כל מנה, משלב חומרי הגלם ועד התוצאה הסופית, בלי קיצורי דרך. שימוש בכל החלקים של הצמח, למנות במסעדה או למזון בע"ח במשק. בקצרה, מדובר בחלום למי שחי ונושם את הרעיונות של סלואו פוד.

לינגוויני פטריות, שף מיכל לוי

אבל אתם יודעים איך זה בחיים. הגעגועים למשפחה, לשפה ולתרבות חזקים מכל אידיאולוגיה ומיכל חזרה ארצה לפני כשנה. מאז היא מנסה להביא קצת מהרוח הקולינרית האיטלקית לישראל וממשיכה לחלום על מסעדה במלון בוטיק עם חווה חקלאית או יקב, גם בישראל. בינתיים תוכלו להזמין אותה לבשל עבורכם במיוחד ארוחות לאירועים פרטיים, מימי הולדת לכמה חברים ועד לחגיגות של 100 איש, עם אותה הקפדה על חומרי הגלם והנגיעה האישית שלה.

פילה דניס עם תבשיל סלקים ועגבניות על מצע בורגול, שף מיכל לוי

מיכל הזמינה אותי לארוחה בבית הפרטי שלה, כדי לחלום יחד על איטליה דרך האוכל. לחמניית אגוזים ובריוש עם שומשום שחור פתחו את התיאבון עם קצת חמאה ועשבי תיבול, טפנד זיתים ועגבניות מיובשות מעשה בית. המשכנו בעלי חסה סלנובה עדינים עם רוקפור של מחלבת גל (מיכל מפרגנת בגדול לספקים שלה, כמי שרואה בקשר עם היצרן או המגדל מחויבות ארוכת טווח), פרוסות שקדים קלויות וקונפיטורת תותים שלמים.

כמו באיטליה, את הפסטה אכלנו למנה ראשונה, לינגוויני עם רוטב על בסיס שמן זית, פטריות (אנוקי, שמפיניון, שיטאקי), בקישוט קליפות עגבניות צלויות ובזיליקום. את העגבניות עצמן טעמנו במנה העיקרית, פילה דניס עם תבשיל של סלקים, קונפי עגבניות ובזיליקום, על מצע בורגול ועשבי תיבול (משובח!!), פרמזן ופרחי מאכל. טעים כמו שזה יפה.

לקינוח טעמתי מבחר מתוקים: טירמיסו (מתבקש), קרם וניל, גנאש שוקולד מריר, חלבה עם מקל שוקולד ואגוזים קלויים ועוגת שוקולד לבן ותותים (זוכרים את התותים מהמנה הראשונה? הנה סגירת מעגל, הזדמנות להשתמש בחומר גלם עונתי שעוד מעט נעלם, עד לשנה הבאה).

מיכל לוי, שפית וסומליה לאירועי בוטיק

קינוחים מתוקים, שף מיכל לוי

השוונץ:

במסגרת הפרגון לאנשים איתם היא עובדת ולמחשבה שהתאמה של יין ואוכל היא סוג של win-win לכולם, מיכל הכירה לי את כרם צימבליסטה. ליקב יינות לבנים – שרדונה (שליווה את הארוחה שלנו), סוביניון בלאן ומוסקטו והוא מנוהל ע"י אלנה צימבליסטה. הקשר האיטלקי.

יינות לבנים, יקב צימבליסטה

מודעות פרסומת

אפילו תכינו בורקס פילו

בורקס הוא חולשה גדולה שלי. מה גדולה? – ענקית. אפילו כשאני משכנעת את עצמי במיטב הלוגיקה שמדובר בספוג שמנוני תעשייתי עתיר מרגרינה וממולא בשאריות, גם אז קשה לי לסרב לבורקס. אצלי הפייבוריט הגדול הוא בורקס תרד וגבינה, אבל לא תמצאו אותי מסרבת לאף סוג של בורקס/בורקיטס בצק עלים/פילו/פריך במילוי גבינה/קשקבל/בולגרית. עצירה אצל פנסו מלווינסקי לבורקס ואיירן היא חובה, קצת כמו העצירה אצל הבורקס הטורקי בתחילת שוק הכרמל (אצלו זה בא קומפלט עם עגבניה וביצה).

קל להכין בורקס בבית. בעצם הכי טעים להכין בורקס בבית. אם יש לכם בצק עלים על בסיס חמאה (מאפיית "לחמים" תשמח לספק לכם אחד מעולה שכזה), אין מה להשוות בטעם, שלא לדבר על כך שאתם יודעים בדיוק מה הכנסתם פנימה לבורקס (ע"ע שאריות גבינה). ומה לגבי פילו?

ראשית, חשוב לי להדגיש שבצק פילו אינו בצק פילאס (שלא תתבלבלו). פילאס הוא סוג של בצק עלים ואילו פילו הוא בצק אשר עשוי מקמח ומים ולכן נחשב בריא יותר בהשוואה לבצקים אחרים. בינינו, לא תצאו פה בלי שומן בכלל, כי משתמשים בחמאה מומסת (או בשמן זית) בעבודה איתו, כדי שהוא לא יתייבש ויישבר, אבל הכל יחסי… את הבצק אני קונה אצל ליאון. כך אני יודעת שעשיתי וי גם על החלק של הבצק ולא רק על המילוי או האפיה.

שומעים את הפצפוץ בשיניים? זה החלק לו אני תמיד מחכה כשאני אוכלת בורקס!

צילום: "הגרגרנית"

בורקס פילו במילוי תרד וגבינות

24 יחידות

החומרים

  • 120 גרם חמאה מומסת
  • 250 גרם תרד
  • 100 גרם פקורינו מגורר
  • 250 גרם גבינת טוב-טעם (או גבינה רכה ומוצקה אחרת)
  • 1 ביצה
  • 2 כפות צנוברים
  • מלח, פלפל שחור גרוס
  • 12 דפים של בצק פילו (40X50 ס"מ)

אופן ההכנה

  1. למחבת שופכים כ-20 גרם חמאה. מוסיפים את עלי התרד ונותנים לתרד להתכווץ. ממליחים, מפלפלים ומורידים מהאש. לאחר שהתרד מתקרר מעט חותכים אותו לחתיכות קטנות.
  2. בקערה מערבבים גבינות, תרד, ביצה וצנוברים.
  3. פורסים עלה של פילו, מברישים אותו בזהירות בחמאה המומסת, מניחים עלה בצק שני ומברישים גם אותו בחמאה.
  4. חותכים את משטח הפילו לארבעה פסים, לאורכו. מניחים בקצה כל פס כף מהמלית.
  5. מקפלים למשולש את הבצק מעל המלית ושוב למשולש לכיוון ההפוך. חוזרים על הפעולה לאורך כל הפס. מתקבל בורקס משולש וסגור.
  6. מניחים את המשולשים על נייר אפיה ומברישים כל אחד בעוד קצת חמאה מומסת.
  7. מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-15 דקות, עד שמתקבלים בורקסים יפים ושחומים. שמרו את הבורקסים שנותרו (היתכן?) בקופסה סגורה שתשמור על טריותם. אם הם הופכים לסמרטוטיים למחרת, הכניסו לתנור חם לחמש דקות – הם חוזרים להיות פריכים. תענוג לאכול עם יוגורט!

בתיאבון!

מתחילים בתרד וממשיכים עם גבינות

מניחים כף מהמלית ומתחילים לקפל. אני מניחה מתחת לבצק ניילון נצמד – אין בעיות ניקיון!

מניחים בתבנית את משולשי הבורקס ומברישים בחמאה

הרגע יצאו חמים מהתנור!

שומעים את הפצפוץ?

השוונץ:

  • אם גם אתם פודיז כמוני, לא נותנים לאיש לאכול במסעדה לפני שאתם מצלמים את האוכל שקיבלתם לשולחן, מעלים לפייסבוק מנות שהכנתם או אכלתם וצופים באינסטגרם במשך שעות במנות שאחרים הכינו, כדאי לכם להכיר גם גישה אחרת, חדשנית כביכול – התרכזו באכילה. מסתבר שההנאה שלכם מהאוכל עצמו תהיה גדולה יותר. בכלל, אני ממליצה לכם לקרוא את כל הפוסטים שפורסמו עד כה בנושא "צעדים ראשונים בסלואו פוד". לגבי עצמי, לא מבטיחה שאיישם הכל, בכל זאת – ההתמכרות לצילום קשה, כמעט אינסטינקטיבית, אבל שווה לנסות מדי פעם. צעד ראשון בהפנמה… ותודה לעמית נויפלד שהזכיר לי כמה דברים ששכחתי.
  • אתם מוזמנים לעקוב אחריי בפייסבוק (הגרגרנית) ובאינסטגרם (@hagargeranit). אבל הי, לא בזמן הארוחה! בין שתיים לארבע, דווקא סבבה…

טבית ותראה

הבישול המשותף עם ד. שכנתי (ראו את הפוסט הקודם, בו הכנו קובה בורגול) הדליק אותי. אני, שאבותיי הגיעו לארץ ישראל מערבות פולניה, זכיתי לטעום מאכלים יהודיים-עירקיים רק כשהתבגרתי, כשאחי זכה להתחתן עם זוגתו, שתחייה. אמא שלה מפליאה לבשל, אבל אליה וקוץ בה – המאכלים שלה עושים את החשק לעוד.

ד., אותה אני מבקרת בצהרי שישי, מושיבה אותי על הכסא במטבח ולא נותנת לי לקום ממנו עד שאני טועמת מהמאכלים שהיא מכינה לכבוד השבת. כבר היה מי שאמר שעירקים הם הפולניים האמיתיים… לטעום זה דבר אחד, אבל להכין – משהו אחר לגמרי! לקח לי שבועות רבים של שכנוע עד שהסכימה ללמד אותי להכין טבית יהודי-עירקי אמיתי. כזה שאמא שלה לימדה אותה, מהאזור המסוים שבו היא גרה בעיראק (סלואו פוד, כבר הזכרנו?).

הטבית, הלא הוא החמין העירקי, הוא מנת עוף ממולא באורז ובחלקי פנים (העוף הממולא נקרא "חאשווה" וה"טבית" הוא המאכל כולו). למעשה, כמו אז, גם היום ד. מכינה את המנה לפני כניסת השבת ונותנת לה להמשיך להתבשל בחום נמוך מאוד על פתיליה כל הלילה, עד לארוחת הצהריים למחרת. לצורך הכנת המנה הזו, המחט והחוט יוצאים מארגז כלי התפירה ומגיעים למטבח. יש מי שמכין את הטבית מעוף שלם ואילו אחרים, מורידים את הכנפיים (למרק) ואת החזה (לשניצל) ומשאירים רק את החלקים שבישול ארוך עושה להם טוב. תעשו מה שנעים לכם.

טבית. מתחשק לאכול ישר מהסיר

טבית

החומרים

1 עוף שלם

למילוי

  • 1/2 ק"ג חלקי פנים של עוף (קורקבנים, כבדים, לבבות), הכי טוב – תערובת של כולם
  • 2 בצלים גדולים, קצוצים
  • 3 עגבניות, קצוצות
  • 1 כף רסק עגבניות
  • תבלינים: פלפל שחור, פפריקה אדומה מתוקה, חוויאג' תימני למרק, כורכום, בהרט, מלח
  • 1 כוס אורז, שטוף ומסונן (אני אוהבת בסמטי)

לטבית

  • 2 כפות שמן רגיל
  • 1 בצל, קצוץ
  • 2 עגבניות, קצוצות
  • תבלינים: פפריקה אדומה מתוקה, כורכום, פלפל שחור, מלח.
  • 2 כוסות מים
  • 1 כוס אורז, שטוף ומסונן

אופן ההכנה

למילוי

  1. אם משתמשים בקורקבנים, בשלו אותם שלמים במים על אש בינונית-גבוהה כחצי שעה וסננו.
  2. חתכו לקוביות את כל חלקי העוף למילוי.
  3. ערבבו יחד בקערה את כל חומרי המילוי.

המילוי לטבית

לעוף

  1. הכינו את העוף למילוי. ד. מחלקת את העוף לשניים, מורידה את החזה, הכנפיים והשוקיים. היא מורידה גם את העור אבל שומרת אותו. נשארים הגרון והעצם המרכזית. אז היא תופרת את העור בחלק התחתון של התרנגולת, כאילו היה מדובר בכיס. היא מכניסה את המילוי בין העוף לעור שלו ותופרת את הכיס בחוט ומחט לסגירה.
  2. אם אתם משתמשים בעוף שלם, מלאו את חלל הבטן של העוף במילוי. לאחר מכן, הפרידו בעדינות בעזרת האצבעות בין העור לבשר העוף, מבלי לקרוע אותו. מלאו את הרווח שנוצר במעט מילוי (קחו בחשבון שהאורז תופח בבישול, אז אל תמלאו יותר מדי) וסגרו את הפתחים בעזרת החוט והמחט.

ממלאים את העוף

תופרים את העוף

לטבית

  1. הניחו סיר על אש בינונית-גבוהה והכניסו לתוכו שמן, בצל ועגבניות.
  2. הוסיפו את התבלינים וערבבו.
  3. הניחו את העוף הממולא בסיר ולאחר מספר דקות הפכו אותו לצידו השני, כדי שישחים מעט.
  4. הוסיפו גם את המים, כסו במכסה והביאו לרתיחה.
  5. הפכו שוב את העוף, הנמיכו את האש ובשלו כרבע שעה.
  6. הוסיפו את האורז לתוך התבשיל והגבירו שוב את האש עד לרתיחה. אם נותר לכם מהמילוי, הוסיפו גם אותו לסיר. בשלו כך כ-5 דקות והנמיכו שוב את האש. יש מי שמטמין כמה ביצים בתבשיל בשלב זה.
  7. אחרי עוד 10 דקות בודקים שהאורז לא נדבק לתחתית הסיר. אם נדבק האורז לתחתית הסיר, הנה לכם טיפ של ד.: שופכים מים מהברז בכיור ומניחים מעל את הסיר החם, כך שהמים מקררים את התחתית של הסיר. האורז הנדבק נפרד מהתחתית. מרימים את האורז בעזרת כף בעדינות, שלא למעוך אותו.
  8. הניחו את הסיר על פלטת שבת וכסו במגבת. לחילופין, הכניסו את הסיר המכוסה לתנור, שחומם מראש לטמפרטורה של 100 מעלות, לכמה שעות או ללילה (לדעתי, אין כמו טבית אחרי כמה שעות בתנור, כשהעוף רך וממש נופל מהעצם).
  9. כשמגיעה שבת המלכה, הפכו את הסיר על צלחת הגשה. מיטיבי הלסת רבים על החלק התחתון של הסיר. מדובר באוכל מהסוג המנחם שמתאים לחורף הקר או לקיץ עם מזגן.

מטגנים עגבניות ובצלים

מכניסים את העופות הממולאים לסיר ומוסיפים מים

מכניסים עוד אורז לתבשיל

כשהאורז התבשל והעוף מוכן, מעבירים לפלטת שבת או לתנור

בתיאבון!

השוונץ:

הנה אני מודיעה מראש – מדובר בהמלצה משוחדת ומוטה ובכל זאת, חבל שלא לשתף – אם אתם בני העדה או פשוט אוהבים אוכל עירקי, הספר "עשתידכ, ספר הבישול העיראקי" מאת שושי אורן ולורן רביד, הוא הספר שלכם. תמונות אותנטיות, סיפורים מרגשים והרבה מתכונים, שנותנים יחד את החוויה כולה, כאילו כרגע ישבתם תחת עצי התמר על נהרות בבל.

בקצב הקובה

אחרי הפסח החשק לבצק עולה. גם אצל אלה שלא מקפידים על קוצה של המצה. משהו באוויר… השכנה שלי ד' מכינה את הקובות שלה, אלה שלמדה להכין מאמה עוד בעיראק, לפני שעלתה לארץ. אחרי הרבה נדנודים, הסכימה לתת לי להסתכל עליה מכינה אותן, אם אבטיח לא להפריע. הבאתי נייר ועט ומצלמה. ברור שבסוף גם לכלכתי את הידיים. את שתיהן הכנסתי לעיסה והתאמנתי בהכנת קובות. אמנם טירונית, אבל כמו שאומרים – "קשה באימונים, קל בקרב".

קיוויתי שהמתכון לא יישמע כמו "קצת מזה", "ככה וככה", "כמה שלוקח", אבל אי אפשר היה להימנע מזה לגמרי. למרות הרצון הטוב, המתכון שתכף תקראו חסר בכמה מקומות משקל מדויק, מספר כפיות או כוסות. בעניין התבלינים בכלל אין שום הדרכה – הולכים לפי הצבע או הטעם. את העיסה מרגישים בידיים. בקיצור, הרבה רגש יש במתכונים האלה, המסורתיים. אבל זה גם הקסם שבהם, נכון?

חשוב לנו לשמר את המתכונים למאכלים של הסבתות שלנו (או של השכנות), שלטעם שלהם אנחנו כה מתגעגעים. אם לא נמשיך את מסורת הכנת המאכלים, הם ייעלמו מהעולם. ברור, אין לכם זמן במהלך השבוע, אבל לקראת סופו אתם מחפשים להכין משהו מושקע וחגיגי.

פאסט פוד אאוט. סלואו פוד אִין. עזבו אתכם מאוכל מולקולרי או מנובל קוויזין – חזרה לשורשים זה הכי טרנדי שיש. בפוסט הזה שילבתי תמונות רבות, לפי שלבי הכנת הקובה, כדי שתדעו למה לצפות ולמה לכוון. אשמח אם תנסו ותספרו לי איך יצא!

צילום: "הגרגרנית"

קובה בורגול ממולא בשר

החומרים

למעטפת הבצק

  • 700 גרם בורגול רגיל
  • 1-1.5 ק"ג סולת
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה מתוקה, בהרט (בערך כף מכל סוג)
  • מים

למילוי

  • שמן רגיל לטיגון
  • 4-5 בצלים גדולים, קצוצים
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, כורכום, פפריקה מתוקה, בהרט (בערך כף מכל סוג)
  • 1/2 פלפל חריף, קצוץ
  • 1 ק"ג שווארמה הודו חתוכה לקוביות / חזה עוף חתוך לקוביות / בקר טחון

למרק

  • מים
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, פפריקה אדומה, כורכום (בערך כף מכל סוג)
  • 1 כף שמן

אופן ההכנה

למעטפת הבצק

  1. שמים בורגול בקערה גדולה, מכסים במים, מוסיפים את התבלינים ומשרים עד שהוא מתרכך מעט (שלא יהיה רך מדי).
  2. מוסיפים לבורגול סולת בהדרגה – מתחילים ב-1 ק"ג. מוסיפים גם מים – 1 ליטר. מערבבים היטב ומוסיפים עוד סולת או מים לפי הצורך, עד שמתקבלת עיסה אחידה. אני יודעת, פה טמונה הבעיה – שלא ברור מתי העיסה מוכנה. התחושה צריכה להיות רטובה, אבל סמיכה ואחידה. עד למילוי הקובות, מומלץ מדי פעם להרטיב את הידיים וללוש את העיסה, כדי שתמשיך להיות רטובה ודביקה.

מערבבים בורגול וסולת

מערבבים את חומרי המעטפת לעיסה אחידה

למילוי

  1. מטגנים בצלים בזמן עד להזהבה. מתבלים בתבלינים ובפלפל החריף. מוציאים לצלחת.
  2. באותה מחבת מטגנים, בלי להוסיף עוד שמן, את הבשר שבו בחרתם למלא את הקובה. הופכים את הבשר כך שיטוגן מכל צדדיו. אם בחרתם בשווארמה הודו, הוסיפו 1/2 כוס מים, בשלו על אש קטנה ותנו לנוזלים להתאדות.
  3. ערבבו בצלים ובשר לתערובת אחת.

מטגנים בצל ומתבלים

מטגנים בשר למילוי הקובה

מערבבים בצלים ובשר למילוי

לקובה

  1. מלאו קערית במים, כדי שישמשו להרטבת הידיים.
  2. בידיים רטובות יוצרים כדורים מעיסת הבורגול-סולת ומניחים על משטח. טיפ של ד': כדי להימנע מללכלך את השיש, מומלץ למתוח עליו ניילון נצמד ועליו להניח את כדורי הבורגול.
  3. לוקחים ביד כדור בורגול אחד ומשטחים אותו על גבי פנים היד. מניחים כף גדושה של בשר כך שתכסה את כל פנים הבצק וסוגרים לכדור בידיים. זה החלק הכי מסובך בתהליך. ד' הופכת את כדור הבצק כך שהחלק של הבצק פונה כלפי מעלה והמילוי למטה ובתנועות מעגליות סוגרת בעדינות את הבצק מסביב לבשר. חוזרים על הפעולה עם שאר הקובות. אין מה לעשות – את המיומנות מקבלים ככל שמתאמנים יותר. אחרת איפה היה הכבוד לכל הסבתות?

מערבבים בצלים ובשר למילוי

משטחים את כדורי הבורגול

הופכים את כדור הבורגול עם המילוי

מתחילים לסגור את הקובה

סוגרים את מעטפת הקובה על המילוי עם האצבעות

למרק

  1. מביאים את המים עם התבלינים והשמן לרתיחה.
  2. לוקחים את כדורי הבורגול הממולאים, משטחים אותם מעט ומכניסים למרק הרותח, בשכבה אחת, על מנת שלא יידבקו.
  3. אחרי שהקובות מתבשלות כמה דקות בסיר המרק במכסה סגור, מוציאים אותן למגש בעזרת כף מחוררת ומניחים להתקרר בשכבה אחת.

מכניסים את הקובות המוכנות לתוך המרק לבישול

לאחר גמר הבישול שולים את הקובות מהמרק בכף מחוררת

מניחים את הקובות על מגש בשכבה אחת להתקרר

להגשה

  1. אפשר לטגן את הקובות במחבת, משני הצדדים. משתמשים במחבת עם ציפוי למניעת הידבקות ומעט שמן ומטגנים עד לקבלת קובות זהובות ופריכות. באופן אישי, הקובות שלי לא מגיעות לכדי טיגון אלא נאכלות הרבה קודם.
  2. אפשר לאכול את הקובות כפי שהן או להכניס אותן למרק עוף או מרק בשר ולאכול אותן כמו כיסונים. בכל מקרה מדובר במעדן.

בתיאבון!

השוונץ:

הנה קובה נוספת, טעימה לא פחות – מקצב של שחורים בקובה, מאת רמי סערי, לחן אמיר צורף ומיכה שטרית

כשיפציע ירח מלא אסע לסנטיאגו דה קובה
אסע לסנטיאגו
במרכבת מים שחורים
אסע לסנטיאגו
תקרות הדקלים ישירו
אסע לסנטיאגו
כשיחפץ הלולב להיות חסידה
אסע לסנטיאגו
וכשתחפץ הבננה להיות מדוזה
אסע לסנטיאגו
אסע לסנטיאגו
עם ראשו הבהיר של פונסקה
ועם שושנת רומאו ויוליה
אסע לסנטיאגו.
ים ניר וכסף מטבעות.
אסע לסנטיאגו.

הו קובה! הו קצב זרעים יבשים!
אסע לסנטיאגו.
הו מתן חם וטיפת עץ!
אסע לסנטיאגו.

אסע לסנטיאגו.
תמיד אמרתי שאסע לסנטיאגו
במרכבת מים שחורים.
אסע לסנטיאגו.
רוח ואלכוהול בגלגלים,
אלמוגי בעלטה,
הים טבוע בחול,
חום לבן, פרי שמת,
אסע לסנטיאגו.
הו רעננות בוקר של גומא!
הו קובה! הו פיתול אנחה ורפש!
אסע לסנטיאגו.