פרפרנית, הגרגרנית מתארחת ב"פריזאית"

"פריזאית", האישה עם הבלוג הנהדר לאוהבי פריז באשר הם, הציעה לי לכתוב על חמש חוויות נעימות וטעימות מביקורי האחרון בפריז. כבוד גדול! היה קשה לבחור, אבל הנה כמה המלצות שוות במיוחד שיעשו לכם חשק לקנות כרטיס טיסה, גם בדצמבר.

– –

לפני 20 שנה חזרתי מפריז לאחר שגרתי בה כמה שנים. משהו בה נשאר בי, כנראה לתמיד. פרנקופיליה היא כמו החתמה, שהרי מאז חזרתי לפריז עשרות פעמים ולעולם אינני שבעה. אני תמיד מתרגשת לקראתה, כמו שפוגשים בן משפחה אהוב.

ואם אפשר להיתלות באילנות גבוהים: "סופרים צריכים שיהיו להם שתי ארצות, זו שהם שייכים אליה וזו שהם חיים בה באמת. זו השנייה היא רומנטית, היא נפרדת מהם עצמם, היא אינה אמיתית אבל היא באמת קיימת" (גרטרוד שטיין, פריז, צרפת).

לפני שאני מגיעה לפריז אני מתכננת ומתכוננת לקראת המקומות בהם אבקר. ברור שאני חייבת להגיע לאלה הקבועים, שהם כמו בית שני עבורי; לקפה מתחת למלון, שם יודעים איך אני אוהבת את הקפה והטארטין שלי בבוקר; לשוק הקרוב דרכו אני מגיעה אל הרחוב המוליך אל הסיין. ומנגד, משתוקקת להכיר מקומות חדשים ולהפתיע את עצמי גם בפריז המתחדשת.

אני משתפת אתכם בכמה המלצות מהנסיעה האחרונה. סעו אליה בשניים לסוף שבוע רומנטי, ברביעייה למפגש חברים וגם לבד, לגילויים מסעירים עליכם ועל העיר.

Bistro Paul Bert

ביסטרו בן כ-30 שנה, המציע את הקולינריה הצרפתית הוותיקה במיטבה. נכנסנו אליו ביום בו התחיל השלג הראשון בחורף לרדת והוא שימש לנו מקום מפלט. הביסטרו ממוקם במה שהיה לפניו Boucherie (קצב) ומקררי הבשר שלה משמשים כיום את הביסטרו לקירור בקבוקי יין. הביסטרו הזה אהוב על רבים כי השף שלו משתמש בחומרי גלם טריים ועונתיים ישר משוק אליגרה הסמוך והוא גם חובב יין. לא צריך הרבה יותר מזה.

הארוחה נפתחת בגוז'ר, אותן פחזניות גבינה חמודות, שמוגשות לשולחן לכל סועד עוד טרם הגיע האוכל. אפשר להזמין ארוחה עסקית בצהריים במחיר מופחת או לבחור מנות מהתפריט השלם. בואו נגיד שאם אתם שם, מומלץ להזמין את הביצים העלומות ביין אדום וציר בקר, מנה צרפתית קלאסית ולנגב בהרבה לחם את הרוטב. ולקינוח – סופלה גראנד מרנייה גדול, שמתחשק להיכנס לתוכו וללקק את הדפנות.

18 rue Paul Bert, 75011

L'Ami Jean

מסעדה קטנה מלאת אווירה של שף עם אגו גדול והרבה יחסי ציבור, אשר מציעה מנות צרפתיות מסורתיות בחותם אישי. לשף Stéphane Jégo כבוד גדול לחומרי הגלם ואהבה גדולה למשרים אלכוהוליים, שמעשירים את טעמו של הבשר ומרככים אותו. אה, ועוד משהו – בניגוד לדימוי, פה מגישים מנות גדולות ממש. אפילו גרגרנים כמונו לא הצליחו לסיים מהצלחת, אז אני ממליצה להזמין בעדינות.

לפתיחה חזות שליו קטנטנים צלויים עם ערמונים, אנדיב עם סרדין מצופים ז'מבון ואפויים בתנור וריזוטו סרטנים ולעיקריות ארנבת שהושרתה בקלבדוס כמה ימים או חזיר הבר שהושרה ביין לפני הבישול. והפירה! קשה לדעת אם בפירה היו יותר תפוחי אדמה או יותר חמאה (אני אומרת חמאה). חייבים להשאיר פה מקום לקינוח. הזמנו מנה מרעננת של קלמנטינה צלויה עם קציפת לימון ומרנג וכן את קינוח האורז בחלב המפורסם של המקום עם תוספת של פיסטוקים וקרמל. לאכול ולהתעלף.

אם תרצו להכין בבית, הנה המתכון לקינוח האורז בחלב המיוחד הזה

לאוהבי הקולינריה מומלץ להעמיק במשנה הקולינרית של השף באתר המסעדה.

27 rue Malar, 75007

Le Clown Bar

גילוי חדש מהפעם האחרונה – בר יין חמוד עם האוכל הכי מרגש ומפתיע שהיה לי לאחרונה. חובה להזמין מקום – הנה אמרתי את זה כבר בהתחלה. הבר הזה ממוקם אמנם במבנה היסטורי עם תקרה משגעת וציורי ליצנים, אבל השף הוא יפני וצעיר והמטבח מתנהל בשקט ועם המון יצירתיות.

כמו במסעדת Saturne של אותם הבעלים, גם פה תוכלו ליהנות מאוכל מעולה המוגש בצורה יפהפיה ומינימליסטית על הצלחת: קוקי סן ז'אק נאות מונחות בתוך צדפה עם ריקוטה מעושנת מגורדת מעל, פיסות מקרל נא המוגש על קרם אגוזים, חמון איבריקו, פרוסות דקות של בטן חזיר כבושה וסרדינים בטמפורה שחורה עם רוטב פלפלים. את כל אלה ליוו יינות מצוינים מקומיים שהתאימו למנות.

114 Rue Amelot, 75011

יקב בפריז – Clos Montmartre

קשה להמעיט בחשיבות היין בקולינריה הצרפתית וכולם יודעים להגיד בורדו, בורגון ולואר. אבל מי ידע שפריז היתה מכוסה כרמים? מסתבר שכבר לפני 2,000 שנה גידלו בה ענבים ליין. עם התפשטות העיר עם כבישים ובניינים, הלכו היקבים והתמעטו. למרבה ההפתעה, נשארו עד היום בפריז 8 יקבים קטנים, אשר שייכים לעירייה.

ביקרתי ביקב Clos Montmartre אשר התחיל לפעול באזור כשהמונמרטר היה עדיין כפר קטן מחוץ לעיר הגדולה. ליקב הזה סיפור מעניין שכן הוא הוקם ע"י האמנים תושבי הרובע ועד היום מהווה מקור גאווה להם, גם אם היין המיוצר אינו ממש מהמשובחים. במקור היקב הכיל 27 זני ענבים ב-2 הדונם שלו (!!) אבל היום גדלים בו שניים בלבד – פינו נואר וגמאי. בקבוקי היין, המעוטרים בתוויות פרי ידם של האמנים תושבי המקום, מוצעים למכירה פומבית כתרומה מדי שנה. אפשר לבקר ביקב רק בסיורים מאורגנים מראש, בהדרכתה של נשיאת העמותה של היקב. אני השתתפתי בסיור באנגלית של Paris Wine Walks.

Rue des Saules, 75018

תערוכות בפריז

פריז מציעה תמיד תערוכות אמנות מופלאות. יש לי חיבה מיוחדת לתערוכות נושאיות, אשר מעמיקות בתחום מסוים ומרחיבות את הידע וההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים. תערוכה נהדרת כזו, אשר מוצגת כרגע בפונדסיון לואי ויטון, היא Etre Moderne: Le MOMA a Paris אשר מביאה לראשונה לפריז אוסף יצירות משמעותי מהמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

התערוכה סוקרת את התפתחות האמנות המודרנית בעולם, דרך 200 יצירות המייצגות תקופות שונות של המוזיאון, מאז היווסדו בשנת 1929. התערוכה הראשונה הציגה למבקרים את סזאן וגוגן ומאז הוצגו בה אמנות אבסטרקטית, מינימאליזם ופופ-ארט. עם השנים התפתח המוזיאון גם לתחומי אמנות נוספים כמו צילום, וידיאו, ארכיטקטורה, מוזיקה, עיצוב ועוד.

הבניין של המוזיאון, אשר תוכנן ע"י פרנק גרי וממוקם ביער בולון (למעשה מחוץ לפריז), מצדיק ביקור בפני עצמו.

התערוכה מוצגת עד 5 במרץ, 2018.

8, Avenue du Mahatma Gandhi, Bois de Boulogne 75116

– –

לעוד תמונות מעוררות השראה מהטיול הזה, אתם מומנים להיכנס ולעקוב אחרי דף האינסטגרם של הגרגרנית.

מודעות פרסומת

בוקר בשוק רנז'יס

שוק המזון הסיטונאי של פריז שכן קרוב ל-800 שנה באזור הלה-האל שבמרכז העיר. הסוחרים של "הבטן של פריז", כפי שקרא לשוק אמיל זולא, נהגו להתחכך בביסטרו השכן במבלים שיצאו בדיוק מהאופרה. אלא שבשנת 1969, בהוראתו של שארל דה גול, עבר השוק למתחם שהוקם במיוחד עבורו ברנז'יס (Rungis), שבעה ק"מ דרומית לפריז.

הפריזאיים השמרנים לא יכלו לתאר לעצמם את הפרידה מהשוק, שהיה אחד מסמליה של העיר. הפסימיים אף הזהירו שהמעבר הזה לא יצליח כי מסעדנים לא יבואו לבדוק את הסחורה וצרכנים פרטיים לא יבואו לקנות את מה שנשאר לאחר המסחר הסיטונאי. אלא שהשוק הלך וגדל ובעיות התנועה וההגיינה שיצר לא הותירו ברירה. כל השוק עבר לרנז'יס (פרט למתחם הבשר, שעבר אף הוא 4 שנים מאוחר יותר) והוא נפתח למסחר כעבור 24 שעות במשכנו חדש.

מאז המעבר לפני כ-48 שנה, המסחר בשוק נעשה יותר ע"י אנשי מקצוע מאשר ישירות ע"י שפים של מסעדות וכל ההתנהלות בשוק הפכה ממוסדת יותר, אבל השוק ממשיך להיות הלב הפועם של הקולינריה האירופאית. שוק רנז'יס ממוקם ליד שדה התעופה אורלי, מה שמקל על היצוא והיבוא שלל הסחורות, מכיוון שלתוצרת המגיעה לרנז'יס יש ביקוש לא רק בצרפת, אלא בכל העולם. הוא נחשב לגדול ביותר בעולם – למעלה מ-2,000 דונם,, עיר קטנה וניתן לרכוש בו בשר ועוף, דגים, ירקות ופירות ופרחים תחת קורת גג אחת. כשני מיליון טון של תוצרת טריה בשנה עוברים בין ידיהם של עשרות אלפי מוכרים וקונים והיא משתנה לפי העונה או האופנה.

אז איך מגיע האוכל שלנו לצלחת? בעלי הדוכנים בשוקי האוכל, חנויות המזון הארטיזנליות המתמחות, מסעדות וגם השוק המוסדי (בתי חולים ובתי ספר, למשל) – כל אלה קונים את הסחורה שלהם בשוק הסיטונאי של רנז'יס. סופרמרטים, אגב, קונים ישירות ממגדלים ויצרנים יעודיים שלהם ורוב המזון שנמכר בהם אינו עובר דרך השוק הסיטונאי.

כדי להבין את שוק המזון יש להשכים קום ב-04:00 בבוקר (יש הקוראים לזה לילה) ולצאת החוצה כשכולם עוד ישנים. אחרי רבע שעה נסיעה ולבישה של חלוק וכובע כדי לשמור על רמת הגיינה מתבקשת, עברנו בין האולמות השונים המאכלסים את התוצרת. התחלנו בדגים ופירות הים, המשכנו בבשר בקר ובשר ציד, עברנו לתרנגולות, לחזירים ולארנבות, ראינו את הגבינות ומוצרי החלב ואת הירקות והפירות. ביקרנו גם בביתן החדש של המזון האורגני ואפילו התרשמנו ממתחם מיוחד שהקימו לאוכל הגדל ומיוצר באזור האיל-דה-פראנס. לסיום, קינחנו בפרחים יפהפיים הנשלחים מכאן לכל חנויות הפרחים.

הביקור שלנו בשוק הסיטונאי של רנז'יס התרחש כמה ימים לפני חג המולד, כך שהתכונה היתה רבה, השוק היה מלא בכל טוב ומוצרים רבים הגיעו במיוחד לארוחות החג. מצאו חן בעינינו נקודות החפיפה בין האולמות, כמו למשל מוכרת הלימונים באולם הדגים ופירות הים, שמטרתה היתה להקל על הקונים-הקמעונאיים, כדי שלא יטרחו ללכת לאולמות אחרים.

אני רוצה לתת לתמונות לספר את סיפור הביקור בשוק הסיטונאי של פריז, כי הרי ידוע שתמונה שווה אלף מילים, אבל אני מרגישה חובה לשים כאן הזהרה קטנה: למרות שבאופן אישי לא חוויתי שום תחושה לא נעימה, במראה או בריח, לא כל התמונות קלות לצפיה למי שאינו מורגל לראות בשר בצורתו הראשונית. לטעמי זהו אחד הפוסטים החשובים והיפים שלי ואני גאה לפתוח איתו את השנה החדשה.

– –

4:45 בבוקר, אולם הדגים ופירות הים. עדיין לילה לגמרי והמסחר כמעט ונגמר. כל החבילות מסודרות ועל כל חבילה יש את השם של המסעדה או הקונה. בכל זאת יש הזדמנות להציץ בקונים אחרונים שעדיין מתמקחים עם המוכרים.

המסחר בדגים ופירות ים מתחיל ממש מוקדם בתוך הלילה

שרימפס שדגו ממש לפני כמה שעות

צדפות קוקי סן-ז'אק הכי טריות שיש

דג חרב

טונה אדומה

זה המקום ממנו קונות המסעדות את הדגים לארוחה שיבשלו אח"כ בערב

5:30 בבוקר, אולמות הבשר. צריך להגיע מוכן נפשית לאזור הזה, שכן בו מתבצעות עבודות רבות הקשורות בתהליך הכנת הבשר לאחר השחיטה. פה חותכים את הבשר, מחלקים לנתחים, אורזים ואפילו מכינים מהם מנות מוגמרות.

בשוק הסיטונאי מנקים ומחלקים את הפרות לאחר השחיטה. הכל נקי ואין ריח לא נעים.

כך נראית קיבה

עוד איברים פנימיים

ראשים ורגליים של עגלים

במדף העליון כבדי עגל ובתחתון כבדי בקר. מזהים לפי חוזק הצבע האדום

לבבות, ריאות, כבדים

וגם מוצרים מוגמרים – ירך חזיר, נקניקיות, בשר טחון ועוד

06:30 בבוקר, אולם העוף ובשר הציד. כשנכנסים לאולם הזה מבינים שיש הרבה הגדרות למילה "תרנגולת" ואין מדובר בזן אחד בלבד. בצרפת נהוג להציג בחלון הראווה את כל התרנגולת, מהציצית ועד הרגליים, כסמל של גאווה ואיכות.

כך נראה מי שגאה במוצר שלו

שלווים חמודים

כבד אווז, כי אין כמו פואה גרה כדי לחגוג את השנה החדשה

תרנגולות איכותיות עטופות כמו תכשיטים

תרנגולות ברס נחשבות לטעימות שבתרנגולות בזכות המזון המיוחד שלהן

תרנגולות ברס מקבלות בתווית את צבעי הדגל הצרפתי כמקור לגאווה

יש תרנגולות ברס כה מיוחסות שהן נעטפות בלבוש מיוחד

תראו מה מצאתי באחד הארגזים… מעולם לא היה מובן יותר הביטוי "מהשדה לצלחת"

ויש גם חזרזירונים קטנים שנמכרים בשלמותם

החזירים מסודרים למפקד

07:30 בבוקר, אולם המזון האורגני. עדיין קטן והמסחר שקט אבל מנבאים לו שיגדל מאוד בשנים הקרובות.

ירקות אורגניים

ביצים אורגניות פופולריות בצרפת אפילו יותר מהביצים הרגילות

07:45 בבוקר, אולם הגבינות ומוצרי החלב. מבחינתי זה היה האולם עם המוצרים הכי מעוררי תיאבון. התחשק לי לאסוף ה-כ-ל ולקחת הביתה.

גליל גבינה חגיגי לחג המולד

תארזו לי הכל!

גלילים, גלילים של גבינה

ועוד גבינות

גבינות מהסוג הקרמי

גבינות עיזים טריות

קממבר

יוגורט במגוון טעמים

גבינוות עם רוזמרין

גבינות עיזים בציפוי פחם

יש לי חולשה לקרוטן דה שברה.

ויש אפילו חדר מיוחד שם נותנים לגבינות להבשיל ולהעלות עובש

המלכה האם, הפרמזן

נשביתי בקסם ההטבעה של השם, גרוייר

כמעט 5 ק"ג קרם פרש, לצריכה חודשית של כל השכונה.

08:30 בבוקר, השמש זורחת וזה הזמן להפסקה לטארטין וקפה-קרם (ה"הפוך" הצרפתי). בשוק של רנז'יס כשאומרים טארטין מתכוונים לשני החלקים של חצי באגט מרוחים בחמאה ולא רק לחלק אחד כמו בעיר, כי פה לוקחים ברצינות את הרעב. והקפה גדול ומלא חלב חם כי קפוא בחוץ. בכלל, חשוב להתלבש חם, גם בקיץ, מכיוון שהאולמות מקוררים כדי לשמור על הטריות של המזון. המוכרים והקונים מתקבצים יחד להתחמם מעט, לשתות קפה (אולי בעצם קוניאק) ולרכל על המצב.

09:00 בבוקר, אולמות הירקות והפירות. מכל העולם מגיעים מיני ירקות ופירות, שורשים ועשבי תיבול.

פטרוזיליה, כוסברה, רוזמרין, בזיליקום ומה לא

אפונה יפהפיה

אגודות של בצלים ירוקים

תפוזים מספרד

עכשיו הוענה של האגסים

מיליון כרישות

פטריות שמפיניון שעושות חשק לתת ביס

מי אוהב מנגו?

אנדיב הוא אחד מירקות העלים האהובים בצרפת ואוכלים אותו טרי או אפוי

IMG_6133

גם לכם נדמה שליצ'י הפך אופנתי השנה?

אהבת חיי: פטל, אוכמניות ועוד מיני פירות יער

השעועית הצרפתית הדקה היא אחד מהירקות האהובים עלי בעולם!

כרוביות האלמוגים המהפנטות הללו

את הטרוף, פטריות הכמהין השחורות והלבנות, מחזיקים מאחורי חלון זכוכית. ליתר בטחון.

המון שום

כי אין דבר כזה יותר מדי רוזמרין

ירקות שורש שאני לא מכירה. מי יודע מה זה צנון Green Meat?

הצרפתים גאים בפטרוזיליה המסולסלת שלהם, שגדלה כל השנה ליד תעלת לאמאנש

לעלים הללו קוראים מאש (לא אותו הדבר כמו שעועית מש) והם לדעתי העלים הכי טעימים שיש!

עגבניות יפהפיות להכין סטייק עגבניה

עגבניות שרי תוצרת הולנד

חיפשתי, חיפשתי וכמעט שהתייאשתי. אף ירק או פרי מישראל? מצב החקלאות בישראל אמנם בכי רע, אבל לא תפוזים, לא עגבניות שרי וגם לא אבוקדו? ובכן, בסוף גיליתי פרי אחד שלנו. אמנם מגיע באריזה שמחביאה את מקורו, אבל לגמרי כחול לבן – התמר!

תמר מג'הול תוצרת ישראל. לפי האריזה אפשר לחשוב שמדובר על תמר מירדן, אבל הנה הפתעה.

ובפינה של אחד מהאולמות, נותנים כבוד לתוצרת החקלאית של מחוז איל דה פראנס, שבירתו היא פריז. כי למרות שהשוק פתוח ליבוא או לסחורה מכל רחבי המדינה, החשיבות שבצריכת תוצרת מקומית-ספציפית נשמרת בקפדנות ע"י כל צרפתי.

אוכלים מקומי

10:00 בבוקר, אולם הפרחים. אין יפה מלסיים את הסיור בריחות פריחה ובצבעוניות עזה.

שושנה דמארי היתה נהנית פה

צבעונים, ורדים, חרציות ומה לא

המימוזה היא הפרח האהוב בעונה הזו

ועוד קצת צבע בעיניים

כי קשה להתחרות בטוליפים

רוצים גם אתם להגיע לשוק? תוכלו ליצור קשר עם סטפני קרטיס או עם איזבל בשלר, שתי עיתונאיות אוכל ויין בעלות ניסיון רב בהדרכה, שידאגו לכם לסיור פרטי המתחיל באיסוף מהמלון שלכם: Stéphanie Curtis, stephanie@piro-curtis.info, tel: 00-33- 1-45. 27. 05. 05 or 00-33-6-06. 77. 57. 76;  Isabelle Bachelard, i.bachelard@orange.fr, 00-33- 6-82. 10. 49. 14.

מטבח פריזאי צעיר

העזר אמר שאפשר לכתוב פוסט שלם רק על האויסטרים שאכלנו בעמידה בשוק המופטרד בפריז. 7 יורו (כ-30 ש"ח) ל-6 אויסטרים הכי טריים שיש על צלחת קרח עם פלח לימון. כלומר, תצטרכו לשלם כמעט כלום כדי שהחיים ייראו נפלאים הרבה יותר ממה שהיו כמה דקות קודם לכן. אבל למה להסתפק בזה לתיאור סוף שבוע קולינרי נפלא שהיה לנו בפריז, אם אפשר הרבה יותר?

מבחינתי, לצעוד ברחובות פריז זה ממש מספיק. המוזיאונים, הגנים, הנהר וגם הבלונז'רי, הפטיסרי, השרקוטרי והבושרי, השווקים, בתי הקפה והכיכרות היפות – כולם מעניינים ועושים חשק לעשות רילוקיישן למקום השפוי הזה. אופס, ככה מהר שכחתי את פיגועי הטרור שהיו פה בשנה האחרונה? אין כמו הדחקה כשרואים את היופי הזה.

התמזל מזלנו ויצא לנו להיות בפריז בדיוק כאשר התקיים פסטיבל "טעם העיר" המקומי, Taste of Paris. הפסטיבל שוכן לא פחות מאשר בגראנד פאלה, מתחת לגג הזכוכית-פלדה בסגנון אר-נובו, כאילו זה המקום הכי טבעי בשבילו בעולם (תערוכה או לא תערוכה?…). שפים ממסעדות מישלן מבשלים כאן לנגד עיניהם של המבקרים, הנהנים ממנות יפהפיות וטעימות. ובין לבין, הדגמות בישול ודוכנים בהם ניתן לטעום נקניקים, כבד אווז, גבינות, יין ושמפניה. הכי סטייל שיש, בארגון למופת.

– –

נדמה לי שהמסקנה הכי משמעותית מהביקור הזה היתה שיש מטבח פריזאי צעיר. כזה שעושה שימוש בחומרי גלם צרפתיים, בטכניקות בישול מסורתיות ובצילחות מפונפן, אבל קצת אחרת. התפריט עונתי והמנות קלות יותר עם השפעות בינלאומיות. כל המקומות אינם גדולים ועובדים בפורמט של יותר ביסטרו ופחות מסעדה, עם מלצרים צעירים ובאווירה לא מעונבת. ולא פחות חשוב – בכולן ליין יש מקום של כבוד.

הנה שלוש המלצות שנבחרו בפינצטה, למקומות מגניבים של שפים צעירים, שהתמחו אצל השפים הגדולים והחליטו לפתוח מקום משלהם. רק בשבילכם.

Bistro Jadis

הביסטרו הזה של Guillaume Delage פתוח בצהריים ובערב ומגיש את כל המנות, ראשונות, עיקריות וקינוחים, בשלושה גדלים. הסידור הזה איפשר לנו לטעום כמעט את כל המנות הראשונות. חמון איבריקו עם עלי רוקט, ביסק סרטנים עם שמנת וחזרת, צדפות קוקי סן-ז'אק על מצע ספירולינה וקרם כרישה, ריזוטו עם פטריות כמהין, טרין דה-קמפניה עם קורנישון וצלפים. צלחת גבינות ובאבא-או-רום עם גלידת קפה לקינוח. כל צלחת שהגיעה היתה יותר טעימה מקודמתה. אבל למה לדרג? תנו לנו ה-כל מההתחלה!

Bistro Jadis, 208 rue de la Croix-Nivert  75015 PARIS

Le 6 Paul Bert

ביסטרו שהוא גם בר יין המתמחה ביינות טבעיים, עם אוצרת יין מקצועית. המקום קטן ומעוצב בחמימות (מנורות מקסימות תלויות מהתקרה!), המטבח פתוח ונעים לשבת שם גם על הבר. הכי כיף להזמין יין בכוסות ולהתאים לכל מנה את היין המתאים לה. תמנון ברוטב חמאה וזעפרן, דג דוראד נא על קצף טאראמה עם אבוקדו מעושן ופלחי אשכולית, ולמנה עיקרית פילה דג lieu מטוגן עם קצף שום. היה מאוד טעים ולמרות כל המנות והיין, יצאנו עם בטן קלה יחסית. יתרון כשרוצים להמשיך לטייל בעיר.

Le 6 Paul Bert, 6 rue Paul Bert 75011 PARIS

Frenchie

כבר כתבתי על בר היין Frenchie של Gregory Marchand (אשר צמודים אליו גם המסעדה ופרנצ'י טו-גו). בניגוד למקומות האחרים, פה אי אפשר להזמין מקום וצריך לקוות לטוב ולסמוך על המזל שלכם שיהיה מקום. מה שכן, אפשר לשתות יין תוך כדי המתנה, כך שהיא לא נוראית. כל המנות מזמינות אכילה משותפת וכך ניתן להרוויח מטעימה של מנות רבות. בקשו לשבת ליד החלון שבין המטבח למסעדה ותהנו כפליים. טרין דה-קמפניה מופלא, מנת כבד אווז עם פטל (אולי המנה הכי יפה והכי טעימה שהיתה לנו), רביולי עם ריקוטה ותפוחי אדמה שרופים בציר בקר וסלט חסה לכאורה פשוט עם פטה יבשה מגוררת ורוטב עם דבש. תענוג!

Frenchie, 5-6, rue du Nil 75002 PARIS

Strada Café

אני רוצה לקנח בקפה. דווקא בפריז, בירת הקולינריה, לא תמיד אפשר להשיג קפה טעים. הנה מקום קטן וחמוד שמנוהל גם הוא ע"י חבר'ה צעירים ואפשר להתנחל בו על קפה עם עוגה טעימה. הקפה חמצמץ, חזק ועשיר, כמו שאני אוהבת.

Strada Café, 24 Rue Monge, 75005 / 94 Rue du Temple 75003 PARIS

השוונץ:

למי שאוהב לאכול אבל מעדיף לעשות זאת בבית, הנה המלצה חמה לחנות מהממת לספרי בישול, Librairie Gourmand. מדובר בגן עדן לחובבי הז'אנר. ספרי בישול מכל הסוגים והמינים פרושים על פני שתי קומות, עם ספרים באיכויות ובעיצוב שלא מכירים פה בארץ הקודש. אה, פרט קטן אבל חשוב – מומלץ שתדעו לקרוא צרפתית, כיוון שהמדפים של הספרים באנגלית או בספרדית מצומצמים ביותר.

 

פריז של יין ושוקולד (גם בלי השושנים)

עברה שנה שלמה (שלמה!) מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי בפריז ושמחתי כשיכולתי לחזור ולבקר בה שוב. הגעגועים חנקו את גרוני. טוב, כמעט. אבל מה יצא לכם מזה, מלבד כמה תמונות מגרות שהעליתי באינסטגרם ובפייסבוק (חברים שלי?). בכל זאת, עוד מעט מגיעות אלינו ברוב טובן חופשת הפסח והחופשה הגדולה בקיץ והן ממש קוראות לכם לבקר בעיר האורות. הנה כמה המלצות למקומות שווים לאכול ולשתות ממש טוב. בוא נגיד שיין בשבילנו היה המרכז כאן ומסביבו בנינו את השאר. לא שחסכנו!

קודם כל רציתי להצביע על טרנד מסוים שלראשונה נתקלתי בו כעת והוא ההיפתחות של הפריזאים לכל מה שאינו צרפתי. יוצאת דופן היא השפה הצרפתית, כמובן. בהקשר שלנו, מדובר ביין. בכל המקומות בהם היינו הציעו לנו יין שאינו צרפתי: איטלקי, יווני, ספרדי. בסוף, כבר ממש התעקשתי לטעום גם יין צרפתי.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

על Septime המליצו לי מאוד חברים מהארץ ואפילו הזמנתי בו מקום מראש. המקום מעוצב בצורה כפרית, עם הרבה עץ מחוספס. למרות שהלכתי לשם בצהריים ונהניתי מהתפריט העסקי, לכם אני ממליצה ללכת בערב. ככה תוכלו לשתות יותר וליהנות מאווירה שמתאימה לבר יין כמו שצריך. לא שסבלנו. פתחנו  עם צדפות בחמאה ירוקה של עשבי תיבול ותמנון עם כרישה, פטריות שיטאקי וחומץ פטל. מנות הים הללו התאימו בול ליין היווני הלבן שטעמנו שם.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

המנה העיקרית המצטיינת היתה זו של בשר חזיר רך מאוד שנקרא Pluma (בין הצוואר לכתף ונראה כמו בשר אדום). הוא הגיע עם פטריות, בצלים וארטישוק ירושלמי והיה טעים כל כך, שבקושי התאפקנו מלהזמין עוד מנה ממנו.

צילום: "הגרגרנית"

שבעים ומרוצים הגענו לגבינות ולמנה האחרונה – קרם מנדרינות, גלידת גבינה לבנה ונשיקות. סיום מעולה ומתוק לארוחה מצוינת. מומלץ!

ארוחה בת שלוש מנות עולה בצהריים 28 יורו.

Septime, 80 Rue de Charonne. Paris 75011

– – – –

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

כשהתחשק לנו משהו קל לארוחת ערב, נזכרנו בהמלצה של דוויד לבוביץ, הבלוגר האמריקאי הידוע שמתגורר בפריז. Le Garde Robe (אין אתר אינטרנט) הוא בר יין סמוך מאוד ללובר. מן כוך כזה עם מטבחון קטנטן ופתוח והרבה מאוד בקבוקי יין. יש שתי אפשרויות: או שלוקחים בקבוק שלם או שמתקדמים לארוך הארוחה עם כוסות יין שונות. יחד עם היינות שלנו (ספרד ואיטליה, במקרה זה) השתלטנו ביעילות על מגש גבינות ונקניקים מעולים. תגידו, מה צריך יותר מזה?

הנה פניה נרגשת: אנחנו מחפשים בנרות גבינה צרפתית חצי-קשה בשם Timanoix, בעלת ציפוי אגוזי נפלא, שטעמנו בלה גארד-רוב. כל פריז רדפנו אחריה ולא הצלחנו. מי יעזור לנו?

Le Garde Robe, 41 rue de l’Arbre Sec, Paris 75001

– – – –

צילום: "הגרגרנית"

עוד מקום קטן, כוכון מתוק מהסוג שאני כל כך אוהבת הוא Verjus, אחיה הקטן של מסעדה גדולה יותר. שם שתינו יין מעולה (צרפתי! היפ היפ הוריי!) עם רביולי של שורש סלרי פריך ברוטב אסיאתי וגם לחמניה עם פסטרמה תוצרת בית. המיקום מרכזי ואם לא בא לכם משהו גדול לאכול או שאתם מחכים למקום שיתפנה במסעדה הגדולה, זה המקום.

Verjus, 47 rue Montpensier, Paris 75001

השוונץ:

ומה לגבי השוקולד? תודות להמלצותיה של שרון, מהבלוג Paris Chez Sharon, ביקרתי אצל כמה שוקולטיירים מהטובים בעיר. האמת, אחרי תחרות השוקולד בה שפטתי, זה היה די מתבקש, לא? בכל המקומות טעמתי פרלינים מעולים, מהצד המריר המועדף עלי. הנה שלושה מהם:

  • Patrick Roger, עם פרליני טונקה ווניל שהיו מממ… בדיוק כך.
  • Jacques Genin, עם פרלין בזיליקום אחד בלתי נשכח.
  • אבל הגאון מכולם, לא יודעת אם הכי טעים, אבל עם הכי הרבה יוזמה הוא אלן דוקאס, אשר פתח מפעל לשוקולד, Le Chocolat Alain Ducasse. הוא מייצר את השוקולד ממש מההתחלה, מהפולים ועד לטבלאות השוקולד ולפרלינים. קופסת פרלינים אשר הובאה לארץ בחרדת קודש הצליחה לעמוד במסע. פרלין הפטל שלו היה תענוג אחד גדול!

Au revoir Paris et à bientôt!

פריז זה ממש פו

כשאני בפריז, אני משתדלת למצות את כל המטבחים שקשה למצוא בארץ, בנוסף על זה הצרפתי. נכון, היום יש כבר מגוון גדול מאוד של חומרי גלם שאפשר להשיג בארצנו הקטנטונת ובכל זאת, מסעדה יפנית אמיתית עוד קשה למצוא (בטח שלא במחירים שפויים) ועל טיבטית בכלל אין מה לדבר. ברור שהדבר נובע בראש ובראשונה מכך שאין לנו תושבים שמוצאם מהמקומות הללו. את חיבתי לאוכל הויאטנמי אתם מכירים עוד מהפוסט על מרק הפו. כשאני בפריז, מסעדה ויאטנמית היא תמיד ברשימה שלי. רוצים אוכל אסיאתי, קל וטעים שלא מכביד על הכיס? הגעתם למקום הנכון!

על המקום הקרוי PHO14, המצוי בלב הרובע ה-13, קראתי כבר מזמן ורכבנו אליו באחד הערבים על אופניים. זיהינו את המקום לפי שלט הנאון העצום שלו. המקום מאוד פשוט: שולחנות פורמייקה, כסאות פלסטיק ומפות נייר. היה לנו מזל של מתחילים: שניה אחרי שהתיישבנו במרפסת הסגורה שלהם, התמלא המקום ותור של אנשים התקבץ בחוץ. בכלל, אני לא יודעת אם אתם מכירים את זה, אבל צרפתים מורגלים בעמידה בתור ואין שום דחיפות, קיטורים או "אני רק שאלה". פשוט מקבלים את זה בטבעיות, אפילו אם יש שלג וקור אימים בחוץ.

אבל הערב שלנו היה נעים ואנחנו היינו רעבים (כל הרכיבה הזאת בעיר על האופניים עשתה את שלה)! על השולחן כבר חיכו לנו הרטבים, הבצל, הלימון, נבטי הסויה ועשבי התיבול המוכרים. הזמנו שתי מנות ראשונות לפתיחה: נם, שהוא האגרול הויאטנמי: עלי אורז ממולאים בשר (חזיר או עוף) ומטוגנים. אוכלים אותו עטוף בעלי חסה ומנטה וטבול ברוטב צ'ילי. מעדן! וגם, רביולי מאודה ממולא בבשר ופטריות שחורות. הרביולי, עם הבצק השקוף והעדין מאין כמוהו, הוגש עם פרוסות נקניק, בצל מטוגן וכוסברה. אחחח… יכולתי להמשיך לאכול עוד מכל זה, אלמלא ידעתי שהכוכב של הערב עומד להגיע.

מרקי הפו הוגשו לשולחן: אחד רגיל, עם פרוסות בשר ואטריות אורז והשני, ספישל, שהוסיפו לו גם כדורי בשר. מוסיפים למרק עלי בזיליקום או נבטי סויה וכל נגיסה או שתיה מקבלת טעמים ומרקמים שונים. המקום אורגינאלי, עם הרבה סועדים מהמוצא הנכון. הסתכלנו ימינה ושמאלה כדי לוודא איך אוכלים את המרק והתחלנו לשתות/לאכול אותו. אני חושבת שזו הגרסה הויאטנמית לפנצילין היהודי. בריאות!

Pho14, 129 avenue de Choisy, 75013 Paris

השוונץ:

אחרי כל המלוח הזה, בטח מתחשק לכם משהו מתוק. הנה כמה קינוחים יפיפיים שפגשנו בפריז.

ז'ה ט'אם פרי. א-לה פרושן!

בפריז, שתה יין כפריזאי

הכי כיף להגיע לפריז בהפתעה. האמת, הכי כיף להגיע לפריז גם בלי הפתעה. האמת, הכי כיף להגיע לפריז, נקודה. תערובת של הרגשת חמימות של בית (בשבילי) עם התרגשות של עיר גדולה. פריז בשבילי הוא אי של שפיות, כזה שמוכיח לי שוב ושוב שיש גם חיים אחרים, מעבר לאגן הים התיכון. פתאם דברים אחרים נראים חשובים: הפטיסרי, הבולנג'רי, הבושרי. אבל גם תרבות. ביקור קטן במרכז פומפידו מאפשר לי מיד להדחיק את הפוליטיקה המלוכלכת, את הקסאמים או את העניינים הכלכליים של מעמד הביניים (הביקור שלי היה לפני המקרה המזעזע בטולוז, כך שלא נזקקתי להדחיק גם אותו).

בתכניתנו הפעם: ברי יין בפריז. למרות שבכל מסעדה אפשר לשתות יין, ברי היין מתמחים בכך והם שווים במיוחד, כי המבחר גדול ואפשר לנסות לפי הכוס. לא שאין מקומות כאלה אצלנו (או בכל עיר גדולה אחרת), פשוט הפעם נתמקד בעיר האורות וניתן לשתיה ולאוכל משקל שווה. אז הנה שתי המלצות למקומות מצוינים.

Frenchie

מסעדה ובר יין של השף Gregory Marchand, שעבד בלונדון אצל ג'יימי אוליבר, שם הוא קיבל את הכינוי "פרנצ'י". תוכלו לסעוד בהזמנה מראש (והרבה זמן מראש) במסעדה או להגיע ככה סתם לבר היין הנמצא ממול. אני מזהירה מראש: שני המקומות קטנטנים ולכן צריך סבלנות, אבל היא משתלמת. השיטה בה נקטנו היתה להגיע לבר היין (כאמור, הגענו לפריז בהפתעה. לא יכולנו להזמין מראש מקומות), להתחיל לשתות על הבר בעמידה ולאט-לאט לכבוש את השטח (אופס. טעות בבחירת הטרמינולוגיה. סליחה…), עד שנוכל לשבת.

הברמן הצעיר היה מקסים ומקצוען. לאחר ששאל מהיכן אנחנו, ניסה להתאים לנו יין שנאהב. השתיה היא בכוסות ולכן מאפשרת התנסות מגוונת. פתחנו ביין אדום מאזור עמק הלואר והמשכנו ביין אדום אחר מאזור בורדו, שעזר לנו להחליק את הנקניקים שלקחנו לפתיחה: פרוסות דקיקות של פרושוטו סאן-דניאלה מלוות בטוסט עם מחית דלעת ונקניק ברזאולה עם עלי מיזונה ופרוסות אגס. איכות האוכל וההגשה נתנו לנו להבין שהגענו למקום טוב. כשהעזר ביקש חמאה למרוח על הלחם, הוציא לו הברמן מהמקרר הסודי חמאה מלוחה ארטיזנאלית. אני חושבת שיין הכוכב שלנו באותו הערב היה Maxime Graillot, Saint Joseph, יין אדום נפלא מענבי סירה של אזור הרון. אפשר ורצוי לקנות בקבוקי יין במקום, בהנחה של 30% ממחיר התפריט במסעדה (וכך גם עשינו).

חלקנו מנה מעולה של צדפות קוקי-סנט-ז'אק על מצע של ארטישוק ירושלמי ברוטב לימוני. לא השארנו אף טיפת רוטב, בעזרת הלחם המעולה שלנו (בכלל, לחם כפרי טרי עדיף בעיניי על פני באגט, אבל אני יודעת שאני לא תמיד בעמדת הרוב). את המנה ליוו שני יינות לבנים, האחד מאזור בורגון והשני מאזר הרון. הם היו מעולים גם עם מנת הקינוח שלנו: גבינת פרמזן מחלב בופלו, מלווה במרמלדת חבושים וכמה טיפות חומץ בלסמי מרוכז. בריאות! את הדרך חזרה במלון (ברובע החמישי) עשינו מתנדנדים על אופניים ששכרנו (Velib). איך הגענו, רק אלוהים יודע…

Frenchie, 5-6 rue du Nil, 75002 Paris

Les Papilles

על פני המוסד הזה עברתי הרבה פעמים בביקוריי הקודמים בפריז ולא הצלחתי להזמין בו מקום. הפעם דווקא כן. השותה ובתה כיבדו אותנו בנוכחותן וכך נהנינו מחברה טובה והרבה יין משובח יחד. המקום משמש כמעדניה וחנות יין במשך היום וכמסעדה בצהריים ובערב. המטבח, כמו בבר היין פרנצ'י, קטנטן וגודלו קובע גם את מה שמגישים. בארוחת הערב התפריט קבוע וזורמים עם מה שיש.

פתחנו את הסעודה בבקבוק סירה מאזור הרון ובמרק כרישה ותפוחי אדמה לא פחות מאלוהי! בצלחות חיכו לנו חתיכות בייקון קטנות, קרוטונים וכף קרם פרש ואנו מזגנו את המרק המהביל מהכלי המשותף לצלחות. מממ… המשכנו עם טלה שבושל 7-8 שעות ביין אדום והוגש עם ירקות העונה. הוא היה רך וטעים ואת הרוטב שלו המשכנו להספיג בחתיכות הבאגט גם זמן רב לאחר שהבשר כבר נאכל. לקינוח קיבלנו פרוסת גבינה כחולה עם שזיף מיובש בזיגוג יין אדום ופנה קוטה עם חתיכות אננס וקצף קרמל. באמצע הספקנו לסיים בקבוק יין אדום נוסף מאזור קהור. תגידו, היש "סבל" גדול מזה?

Les Papilles, 30 rue Gay Lussac, 75005 PARIS

השוונץ:

  • לידיעת הקורא, השף יאיר יוספי: "נשיקות גדולות" מאורליאן, שטיפל בנו למופת על הבר של פרנצ'י!
  • אני נורא אוהבת גרפיטי. הנה מבחר מפריז:

לאכול את פריז – בעיניים, באף ובפה

אח, פרי-פרי. רק להגיד לעצמי את השם וכל הראש מוצף בתמונות והלב מתרחב מנחת וערגה. אני יודעת שהעולם נחלק לאלה שמתים על לונדון ולאלה שנשבעים בפריז (ויש כמובן את אלה שמוכנים להקריב את נפשם על ניו יורק, ועוד ועוד), אבל תודו – באמת שאין כמו עיר האורות! אחרי כך וכך פוסטים, לא יכולתי שלא לחזור לפריז אהובתי. Je t`aime Paris!

תצפית על כל העיר מהאייפל
צילום: "הגרגרנית"

אני שומרת אמונים לגדה השמאלית של העיר, שם אני מרגישה בבית כבר הרבה שנים. אחד מרגעי ההתרגשות שלי, כאשר אני מגיעה לפריז, הוא העליה במדרגות הנעות שבתחנת הרכבת (ה-RER) לוקסמבורג, לשם אני מגיעה הישר משדה התעופה. כשהראש מגיח במעלה המדרגות, הוא מסתובב לעבר הגנים היפים, לראות מה הם מציעים בעונה הזו של השנה. קיץ, סתיו, חורף או אביב – כל עונה יפה בגני הלוקסמבורג! וכמו תמיד – תערוכת הצילומים המתחלפת שתלויה על הגדר מביאה ידע ויופי מכל העולם!

פריחת הצבעונים בפריז
צילום: "הגרגרנית"

אפשר לצעוד במעלה רחוב Soufllot עד הפנתאון ולרדת דרך שוק ה- Moufftard. השוק תמיד עושה לי חשק לבשל – העיניים הרואות, האף המריח והפה המתמלא רוק: עופות ובשר מסוגים שונים, ירקות ופירות יפים יותר מאלה שבארץ ופירות ים או דגים שאיני תמיד מזהה, אבל תמיד מבטיחים טריות וטעם טוב.

לחילופין, אפשר להיכנס לתוך גני הלוקסמבורג, לטייל בגנים היפיפיים, לשכור ספינת עץ "אמיתית" ולהשיט אותה באגם שמול הארמון. מבטיחה שזו תהיה אחת מהפעילויות הכיפיות ביותר שעשיתם (עם ילדים או בלעדיהם)! אחר כך, לשבת על כסא ירוק (לבדוק שאין עליו חריונים של ציפורים) ולהביט ביופי השלו הזה באמצע העיר הסואנת. אנחנו כאן בשביל הרוגע, אז תנו מנוחה לרגליים ותקראו להנאתכם ספר או עיתון, כמו שפריזאים אמיתיים עושים.

העיר הכי רומנטית - שקיעה על הסיין

צילום: "הגרגרנית"

מקום שאני אוהבת במיוחד לטייל בו הוא האי הקטן שבאמצע העיר, Ile Saint Louis. תגיעו אליו אחרי שביקרתם אצל גבירתנו, בכנסיית ה- Notre Dame, דרך הגשר המחבר את הגנים שמאחורי הכנסיה. ברור שתראו תור ארוך מול גלידריית Berthillon, אבל מכיוון שאתם למודי גלידות מעולות (תהיו בטוחים שאייסברג לא פחות טובה ממנה), ותרו על העמידה בתור וכנסו לרחוב הראשי של האי, Saint Louis en l'Ile. היכנסו לחנות שמני הזית Oliviers & Co., לגלריות הקטנות או לחנויות הצעצועים המקסימות לילדים. לא תוכלו לוותר על ביקור בחנות המתוקה Pylones , שם אפשר להתנחל לשעות רבות, בין הגאדג'טים המעוצבים השונים. בטוח תמצאו שם משהו שאתם חייבים למטבח שלכם!

אם אתם רעבים ונפל בחלקכם יום שמשי (גם אם קר), אין לי אלא להמליץ לכם לקנות באגט או פיסל בבולנז'רי, כמה גבינות מהפרומז'רי ולרדת לשבת ולהתחרדן על גדת הסיין, על הטיילת הקטנה Quai d'Orleans שעל האי. אוי החיים הקשים…

ואם כל זה עוד לא עשה לכם חשק, לא נוכל לסיים את הסיבוב הקצר הזה בפריז בלי מתכון לאחד המאכלים שיותר מזוהים עם העיר.

קרוק מיסייה
צילום: "הגרגרנית"

קרוק מסייה (Croque Monsieur)

2 מנות

1/2 כף חמאה
1 כף שטוחה קמח
1/2 כוס חלב חם
מלח, פלפל שחור, קורט אגוז מוסקט
80 גרם גבינת גרוייר מגוררת (או גבינה קשה אחרת)
4 פרוסות לחם לבן מרובע לטוסטים
חרדל דיז'ון
2 פרוסות נקניק האם (שינקן מבושל/פולני)

אופן ההכנה:

  1. המיסו את החמאה בסיר על אש נמוכה. הוסיפו את הקמח ובחשו בכף עץ כדקה. מזגו בזרם דק את החלב החם והמשיכו לבחוש עד שהרוטב מתעבה ואין גושים. הורידו מהאש והוסיפו את התבלינים וכרבע מכמות הגבינה המגוררת, בחשו היטב והניחו בצד.
  2. הכינו טוסטים מפרוסות הלחם, כך שהפרוסות יהיו פריכות אך לא יישרפו (שימו בתנור בתחילה על צד אחד ואחר כך הפכו לצד השני).
  3. מרחו שתי פרוסות לחם במעט חרדל ושימו עליהן פרוסת נקניק. פזרו 40 גרם מגבינת הגרוייר מעל וסגרו בפרוסת טוסט נוספת (אלו שנשארו).
  4. הניחו על תבנית מרופדת בנייר אפיה ומרחו מעל כל סנדוויץ שיצרתם מחצית מרוטב הגבינה ופזרו מעל הכל את גבינת הגרוייר שנותרה.
  5. אפו בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות, כ-5 דקות.
  6. העבירו את התנור למצב של גריל ואפו את הסדוויצ'ים כ-3 דקות נוספות או עד שהציפוי מבעבע וצבעו זהוב.

בתאבון!

ויש עוד הרבה מה לעשות בפריז
צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

ויש כמובן עוד המון דברים לעשות ולראות בעיר (רשימה חלקית מאוד-מאוד. צריך להשאיר משהו לפעם הבאה):

  • אפשר להתחיל את הטיול הזה בתצפית נפלאה מאחד מסמלי העיר – מגדל אייפל, אשר נבנה לכבוד היריד העולמי בשנת 1889, לציון 100 שנים למהפכה הצרפתית.  אפשר לעלות עליו בטיפוס במדרגות או במעלית. אני ממליצה לכם לתכנן את היום כך שתעלו עליו בשעות אחר הצהריים ואז תצעדו לתחנת  Pont de l'Alma, ממש מתחתיו, לשיט על נהר הסיין, ב- Bateaux Mouches . אין כמו סיור כזה בספינה, בשעות הדמדומים, כדי להתאהב בעיר!
  • לצפות במופע בלט או אופרה, בזו הישנה, ה-Palais Garnier או בזו החדשה, אשר בכיכר ה-Bastille.
  • להיכנס לאחד מהמוזיאונים הנפלאים שבעיר – הלובר, בו ילדים רצים לראות את הסרקופגים המצריים ואת המונה ליזה, או האורסיי – בו נראה את כל היצירות האימפרסיוניסטיות שאפשר לחלום עליהם מספרי האמנות. אני הכי אוהבת לבדוק את התערוכות המצוינות במרכז פומפידו ושוב לחייך מהמזרקה הנפלאה שלידו, עם הפסלים המרקדים של ניקי דה-סן-פאל וז'אן טינגלי.
  • אם "נידונתם" לצאת מחוץ לעיר לפארק שעשועים – אני רוצה להמליץ לכם לנסוע לפארק אסטריקס, גיבור ספרי הקומיקס הצרפתי של גוסיני (הידוע גם מסיפוריו על ניקולא הקטן). קצת פחות דביקות מבית דיסני לא תזיק לאף אחד… מומלץ לקנות לפני המסע את אחד מספרי הקומיקס על "אסטריקס, אובליקס וחבורתו".
  • עצה שלי – אל תנסו "להספיק", תחוו את פריז בנחת. והכי חשוב – לכו ברגל, עצרו לקפה קטן על הבר בבתי הקפה וגלו בעצמכם את פינות החמד של העיר!