סלט הפוך

חורף וקר אבל אצלי סלט זה חוק ברזל. חייבת אותו בכל ארוחה. מה לא נאמר על האיכויות התזונתיות של ירקות, על החשיבות של ויטמינים ומינרלים לבריאות, על חלקם של סיבים תזונתיים בתהליך העיכול. אבל לפעמים מחשק לגוון את החסה, המלפפון והעגבניה בלי לוותר על הקראנץ'.

הנה סלט שהיוצרות התהפכו בו: הירקות נאים והגבינה צלויה. סוג של פורים בינואר.

תשכחו כל מה שחשבתם על קישואים, כי כשהם שנאכלים טריים ומבושמים בשמן זית ולימון הם אחת התענוגות. תוסיפו לזה גבינה שצליתם קודם לכן ועלי כוסברה רעננים – והנה לכם סלט קליל ומהיר להכנה, שהוא שיחוק ליד תבשיל כבד של חורף או סתם כך לארוחת ערב של אמצע השבוע.

סלט קישואים נאים וגבינה מלוחה צלויה

2-4 מנות

  • 3 קישואים – חפשו אותם בצבעים שונים בשביל היופי: ירוק כהה (זוקיני), ירוק בהיר וצהוב
  • 100 גרם גבינה מלוחה (עדיף פטה, עוד יותר עדיף מעל 16% שומן)
  • 3 כפות שמן זית
  • אורגנו מיובש
  • פלפל שחור גרוס
  • 2-3 כפות מיץ לימון
  • עלי כוסברה מ-5-6 גבעולים (לא אוהבים? אפשר להחליף ברוקט או בפטרוזיליה)
  • 1 כף גרעיני חמניה

אופן ההכנה

  1. חתכו קישואים לקוביות קטנות והניחו בקערה.
  2. על נייר אפיה הניחו קוביה שלמה של גבינה מלוחה. זרזפו עליה את שמן הזית, ופזרו עלי אורגנו מיובשים ועוד פלפל שחור גרוס לפי הטעם.
  3. סגרו את נייר האפיה מעל הגבינה כמו חבילה והכניסו לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות לכ-15 דקות.
  4. הוציאו מהתנור ופתחו בזהירות את נייר האפיה, שלא תקבלו את האדים ישר לפנים. לגבינה החמה יש מרקם שמזכיר קצת חלומי, קשה מבחוץ ורך מבפנים.
  5. העבירו את הגבינה לקרש, חתכו לקוביות קטנות ופזרו מעל הקישואים.
  6. ערבבו את שמן הזית שנשאר בתחתית נייר האפיה עם 2 כפות מיץ לימון.
  7. זרזפו את הרוטב מעל הקישואים והגבינה, פזרו עלי כוסברה וגרעיני חמניה מעל והגישו.

בתיאבון!

המוח הצמחוני של סבא

שפים תמיד נשאלים על מקורות ההשראה שלהם, ממי למדו לבשל ומתי נכנסו לבשל במטבח. מהסטטיסטיקה המהירה והלא-מייצגת שערכתי בזכרון עולה כי ל-90% מהם היתה סבתא, ממנה למדו לבשל ובזכותה הפכו למי שהם היום.

מבלי לגרוע מהשפעתה של סבתי האחת, שבישלה אוכל פולני כדבעי (יום אחד אולי ניתן גם לו עוד כבוד), או מזו של סבתי האחרת, שלא היתה שניה לה בקציצות (ואל תבלבלו אותי בעובדות ואת היותן מלאות יותר בלחם ופחות בבשר), רציתי לספר דווקא על סבא שלי.

סבא יהודה ז"ל אהב את המטבח ואני אהבתי אותו. אולי בגלל שהתחיל לבשל בגיל מאוחר, בתקופה שבה אסור היה לו סוכר או מאכלים משמינים, זכורות לי יותר מכל העוגיות ללא סוכר שלו בתור הטריט הכי טעים שיש. המחשבה על המרגרינה ועל הציקלמט שהוא השתמש בהם לא ממש מעוררת תיאבון היום, אבל זה מה שחשבו אז שהכי נכון.

את הספר "כך נבשל" ירשתי מסבא שלי ובו אוסף גדול של מתכונים שנערכו ע"י מדריכות ויצ"ו. מדובר כמובן בספר קאלט שהיה פעם בכל בית, ועשה שימוש בחומרי גלם שלאו דווקא מקובלים היום (אבקת ביצים), נכתבו בו מילים שלא משתמשים בהן יותר (פטרוזלינון) וכמובן שהיו בו פרסומות, כיאה לתקופה בה התהדרו בחברת התעופה או הגז הישראליות. וכמובן, המרשמים שאנשים כתבו על גבי דפי הספר.

סבא שלי סימן בספר ב-v ליד המתכונים שאהב במיוחד או שהכין בתכיפות והוסיף הערות בכתב ידו האופייני. חשבתי שיכול להיות נחמד לנסות את אחד המתכונים האלה, כהומאז' לתקופה. בחרתי ב"מוח צמחוני" מקישואים. מן מתכון שלא היה נקרא כך היום ושמו מעיד על היותו תחליף לדבר האמיתי, שאז בכלל לא הכינו בבית יהודי ממוצא פולני. הפתיע אותי השימוש במשקל במתכון – מי יודע כמה זה 50 גרם בצל? ומה הוא השומן בו השתמשו?

עשיתי התאמה לימינו (בסוגריים) ובתוספת של אורז או לחם ומעט יוגורט תקבלו מנה נהדרת לארוחת ערב של אמצע השבוע. צלחת של געגועים לאוכל פשוט מבית סבא.

"מוח צמחוני" מקישואים

[4 מנות]

  • 1 ק"ג קישואים [4-5 יחידות]
  • 30-40 גרם שומן [2-3 כפות שמן זית]
  • 50-100 גרם בצל [1 בינוני-קטן]
  • 3-4 ביצים (טריות או אבקיות)
  • פטרוזלינון [פטרוזיליה] קצוץ, מלח, פלפל

אופן ההכנה

  1. מרסקים את הבצל במגררת גסה ומטגנים בשמן חם.
  2. מוסיפים את הקישואים, אף הם מרוסקים במגררת גסה, וצולים יחד עד שיתאיידו המים.
  3. מתבלים במלח ובפטרוזלינון.
  4. טורפים את הביצים (אפשר להוסיף להם רבע כוס חלב), יוצקים על הקישואים ובוחשים עד שהביצים תיקרשנה.
  5. מאכל זה יפה לאכילה בין אם חם ובין צונן.

בתיאבון!

השוונץ:

כל שנה בחודש דצמבר ממליצה רות רייצ'ל על מתנות לקריסמס/שנה חדשה, כל יום המלצה אחרת. מדובר במחווה מקסימה ליצרנים, מגדלים ועסקים קטנים מכל רחבי ארה"ב, מבלי להתמסחר לרמת המותגים הגלובליים. הפרויקט הזה נותן כבוד למצויינות קולינרית מקומית, ברמות מחיר שונות ובתחומים מגוונים. כמי שברוב המקרים אינה יכולה להזמין לעצמה את התענוגות הללו לישראל, אני מביטה במאכלים, בחומרי הגלם ובגאדג'טים האלה בקנאה. אולי אנחנו צריכים לייסד מנהג דומה לקראת ראש השנה? מי מרים את הכפפה?