I want to wake up in a city, that doesn't sleep
And find your king of the hill, top of the heap…
אחרי כמה שנים שלא טסתי לניו יורק (פה תמצאו את החוויות הקולינריות שלי מהפעם הקודמת), הנה הזדמן לי סוף סוף להגיע לעיר המסחררת הזו בחגי תשרי האחרונים. הפוסט הזה הוא ניסיון להשאיר זכרון מההנאות ומהחוויות שהיו לי שם, אחרי שהג'ט-לג חלף הלך לו. אני מציעה לכם להתרווח, לגלול מטה, לראות את התמונות היפות ולחלום. אפשר גם לראות בפוסט הזה המלצה ליום שלם של פעילות בעיר הגדולה, כי כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.
אבל בואו נתחיל בהתחלה. אם הארוחה הכי חשובה ביום היא ארוחת הבוקר, כדאי לכם לאכול אותה בבית קפה שכונתי מתוק, עם השראה אוסטרלית, מלצרים אוסטרליים והרבה mates. ב-Two Hands דגמנו את אחד הטרנדים הכי נפוצים בניו יורק כרגע – טוסט אבוקדו. לי ברור למה נעשה כל כך פופולרי (אבוקדו, דה).
אם הייתם שואלים אותי לגבי רמת הקפה בניו יורק לפני 3-4 שנים הייתי מעקמת את הפרצוף, כי קשה לי לשתות את הפיפי הזה שהם קוראים לו קפה. איזו הפתעה היתה לגלות בניו יורק השנה כל כך הרבה בתי קפה שמגישים קפה מעולה ממש ממכונות אספרסו מקצועיות. גם בטו הנדס יגישו לכם קפה מעולה כזה.
מאכל מאוד מסורתי ניו-יורקרי שמזוהה עם הפזורה שלנו הוא ביייגל עם לקס. מוסד שמתמחה בארוחת בוקר עם סלמון כבוש ובייגלס הוא Russ & Daughters, שהתחיל כמעדניה משפחתית והוסיף עם השנים בית קפה. אם קמתם על הצד המושחת, תנו לי להמליץ לכם על האגז בנדקט שלהם, עם לקס, ביצה עלומה ורוטב הולנדייז. טוב, תרגיעו – בניו יורק הולכים הרבה ברגל, כך שמי שחושש שיעלה במשקל, מצפה לו הפתעה נעימה.
אחד המקומות התרבותיים ששווים ביקור בעיר הוא מוזיאון וויטני במשכנו החדש. שלוש קומות של תערוכות מעניינות, מרפסות שמש ותצפית נהדרת על העיר. אנחנו ראינו תערוכה בשם Calder: Hypermobility, עם מוביילים ויצירות אמנות בתנועה של האמן הנודע אלכסנדר קאלדר, אבל התערוכה המשמעותית יותר מבחינתי היתה תערוכת נושא (כמה יפות ומחכימות התערוכות הללו!) על תרבות המחאה – An Incomplete History of Protest. כה נכונה ההכרה שמחאה היא אחת הזכויות הבסיסיות של הדמוקרטיה.
עם אמנות בראש, עלינו על טיילת ה-High Line וצעדנו עליה בנעימים עד ל-Chelsea Market. הבטן כבר מקרקרת והשוק המקורה הזה מציע אין ספור אפשרויות, מכל המינים ומכל המטבחים האפשריים. אנחנו בחרנו בדוכן אוכל מקסיקני נפלא – Los Takos No. 1 שם טרפנו קאסדיות וטאקוס עם עוף ובשר בתוך טורטיות רכות ורוטב חרפרף, כזה שנוזל לך על הפנים וגורם לך לרצות עוד. כשרואים את מתקני הבשר שלהם, מרגישים הכי בשווארמיה טורקית. טעים שאין דברים כאלה.
רוצים לקנות משהו טעים הביתה? היכנסו להיכל הקודש Eataly וצפו לחוויה שסובבת אותך מכל הכיוונים, במבטא איטלקי. אפשר לאכול ארוחה קלה בברים הפזורים במתחם ואם תרצו לצאת עם שלל נאה, תוכלו להשקיע בפרמזן מיושנת, בחומץ בלסמי משובח או בשמן כמהין. כל דולר שווה את התמורה פה, גם אם המקום ממוסחר מאוד.
עכשיו לפני הלוואין העיר מלאה בדלעות, במגוון גדלים וצורות.
ונניח שאתם נתקלים בהצעה מפתה כמו זו, הייתם נכנסים? עבר, הווה ועתיד רק ב-10$!
ומה בערב? הנה שלוש המלצות למקומות שווים, שונים מאוד זה מזה. ראשית, חזרתי למסעדה-בר הנפלאה Gotham Bar & Grill. רמת המקצוענות פה מהגבוהות שאני מכירה, עם שירות אישי וצמוד, בלי כוכבי מישלן. האוכל מוקפד, יפה וטעים. עוד רבות ידובר על טרטר הטונה היפהפה והטעים ועל סופלה הפטל, שהחזיר אותנו לשנות ה-80, במובן הטוב של המילה.
אם אתם בעניין מסעדות איטלקיות, הזמינו לכם שולחן במסעדת Il Buco Alimentari & Vineria. קלמרי מופלא עם רוטב רומסקו, ארטישוקים מטוגנים, פסטה עם בייבי-תמנונים ורביולי חצילים עם עגבניות שרי. מלוא הצלחת נחמות יש במסעדה הביתית הזו שנותנת לך להרגיש הכי בבית של הנונה שלך, בתנאי שהיא מכינה פסטה תוצרת בית…
ונניח שיצאתם למופע או הצגה ואתם רעבים למשהו קטן של אחרי. La Sirena הוא בר הטאפאס החדש של השף מריו באטאלי (יש גם מסעדה צמודה, אבל זה לפעם אחרת). אנשובי טרי עם שומר וצנונית, תמנון עם תפוחי אדמה צרובים וסקאלופס עם פלחי שזיף ורובארב וקציפת קראנברי לבנה. והמקום מעוצב להפליא, עם בר יפהפה, רצפה מהממת ומנורות לקחת הביתה. מריו באטאלי הוא מקור השראה לכל מיני מאכלים, אולי כאלה שעוד נדון בהם בעתיד הלא רחוק…
השוונץ:
עשה לכם חשק לעזוב הכל ולטוס לניו יורק? ברור שכן! גם לי. מצד שני, קשה לתמצת את כל החוויות בפוסט אחד. חכו, חכו לפוסט הבא. רק רומזת שהוא יהיה צבעוני במיוחד.
הגרגרנית 