מסעות יין בשמורת גמלא

בשבועות האחרונים, במקביל לחגיגות הבוז'ולה נובו, השיקו יקבי רמת הגולן את סדרת "גמלא השמורה". כדי להציג את היינות החדשים הזמינו אנשי היקב חבורה של שפים, סומליירים ומסעדנים מצוינים מכל רחבי הארץ ועוד גרגרנית אחת קטנה ליממה שלמה של שכרון חושים. וטוב שהוספתי את עניין החושים לעניין ולא הסתפקתי בשכרון, כי הלא אי אפשר בלעדיהם בטעימת יין. ברור שהצגת הסדרה החדשה היתה חייבת להתבצע הכי קרוב למקום שממנו יצא היין וכך ביום בהיר אחד עלינו לרמת הגולן. צחוק הגורל היה שיצאנו מה"חזית" התלאביבית, עליה ירדו טילים, אל הצפון השקט. מישהו עוד זוכר שהיתה פה לפני רגע מלחמה?

סדרת היין החדשה נותנת כבוד הן לשמורת הגמלא והן לאזור, עם תויות בצבע הבזלת. בכלל, טרואר הוא, כידוע, מרכיב חשוב ביותר ביין ואותו פגשנו למחרת, אבל בואו לא נקדים את המאוחר. לאחר 3 שעות נסיעה הגענו לכפר הנופש מרום גולן המחודש והמטופח. לאחר מנוחה קלה יצאנו אל האויר הקפוא (4 מעלות) של הגולן. נסיעה קצרצרה הביאה אותנו לפסגת הר בנטל, הישר לתוך ענן, בתוכו פסענו לעבר "coffee-ענן" (הבנתם לבד למה קוראים לו כך), בית קפה ביום ומאורת עלי-באבא בערב.

צילום: גלעד לרום

בתפקיד השודד הראשי היה ארז קומרובסקי, אשר שדד לנו את הלב והרעיד את הבטן, עם שולחן מעוצב (שתילי חסה בעציצים וגזרים צבעוניים על אבני בזלת) וארוחה יצירתית, טעימה ומפתיעה. ואל תשכחו שמדובר בקהל קשה להשגה, אשר מכיר את כל הטריקים של המקצוע. כל מנה הוגשה עם יין אחר בסדרה. כל היינות זניים ונגישים כעת לשתיה, אבל יכולים גם להתיישן. צרפתי, איטלקי וספרדי נפגשים… נשמע כמו התחלה של בדיחה? תנסו את זה עם נביולו, טמפרניו וקברנה סוביניון.

צילום: "הגרגרנית"

כנהוג, פתחנו בגמלא השמורה ברוט. יחד איתו הוגשו הרינג כבוש חם עם תפוח מקורמל וצ'ילי (הסבתא הפולניה שלי מתהפכת בקברה על שהגישו את ההרינג שלה חם ומתוק, אבל זה רק בגלל שהיא לא זכתה לטעום אותו ככה. מושלם!).לחם גדל על העצים? אצל ארז כן! וגם, לחמניות עם שומשום, פלפל שחור וגבישי סוכר או לחמניות סלק עם עלי סלק וזרעוני כמון – תענוג צרוף. אוהבת פחמימות שכמוני, יכולתי להסתפק בזה, נו, אולי בליווי האיולי הנהדר, אבל אנחנו הלא לא מכירים מהיום וידוע לכם שלא כאן עצרתי. כל השולחן צחק כשהגיעו סשימי של טונה אדומה ושל טרחון, תפוסים בקרס ותלויים על חכה, משל היו דגים טריים שהרגע דגנו בכנרת.

צילום: "הגרגרנית"

למנה עיקרית ראשונה הוגש בתוך קופסת עץ של בקבוקי יין, שמולאה באדים ועשן בדומה לענן שהיה בחוץ, פילה מוסר ים מעושן בעלי תה, בליווי סלט נהדר ומרענן של שומר, פומלות ורודות ושקדים קלויים. עם הדג המעושן הוגש יין אדום, גמלא השמורה נביולו 2010, יין מאוד ארומטי, לא עפיץ, כמעט הייתי אומרת "קל לשתיה".

צילום: "הגרגרנית"

בקושי הספקנו לסיים את המנה והגיעה לשולחן קדרת עוף, שבושל שעות ארוכות עם קולורבי קטנים ופלפלים חריפים, אשר התעדנו בטעמם לאחר הזמן הרב שישבו יחד. ארז לא רצה שנשכח מהיכן הגענו והגיש את הקדרה עם שלט "במקרה של תרנגולת עולה ויורדת"… את העוף ליווה גמלא השמורה טמפרניו 2010, שהיה פחות ארומטי מקודמו, עם ריחות פירות אדומים פחות שחורים מהנביולו וגם הוא טעים ומוכן לשתיה.

צילום: "הגרגרנית"

מנה עיקרית שלישית היתה הפתעה משולשת בתוך כרובים, ששימשו ככלי קיבול: תבשיל טלה ושעועית לבנה בתוך כרוב אחד, קוסקוס בתוך כרוב שני ו… פקקי שעם בכרוב השלישי. ארז הגדיל לעשות וצרף לכל הכבודה הזו צלחת עם זנב טלה, בשר שמנמן וטעים מאין כמוהו. עם המנה הזו שתינו גמלא השמורה קברנה סוביניון 2010 שהיה, לטעמי, הטוב מכולם, עם ריחות פירות אדומים ועפיצות נעימה. ותודה לטלי סנדובסקי, ייננית יקבי רמת הגולן, שרחרחה איתי יחד את היינות.

צילום: "הגרגרנית"

לקיבה הנפרדת השמורה למתוקים הגיש ארז קינוח טירמיסו בתוך ענן מרנג שקשה היה להפסיק לנשנש ממנו וגם כוסיות קטנות אך קטלניות עם שוקולטה, שבתחתיתן מונח טראפס צ'ילי אחד רשע. פלא שאחרי ארוחה כזו התבלבלו וקראו לי "הזללנית"? כדי להוריד את כל האוכל הזה, יקבי רמת הגולן הביאו מהמרכז הרחוק את חמי רודנר ויהלי סובול להופעה. אין מה לומר, החיים בצפון לא רעים בכלל…

שלא תגידו שרק על אוכל אני חושבת… למחרת התעוררנו לטיול ג'יפים בין הכרמים, מלווה בהסבריו של ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן. השילוב של המקום ושל העונה משגע ביופיו!

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

  • בשורה התחתונה – הקברנה סוביניון הכי עשה לי את זה ואני שומרת לו מקום של כבוד בבונקר היינות שלי. סדרת גמלא השמורה יצאה במהדורה מוגבלת ולכן אני ממליצה לכם בחום: רוצו לחנות היין המועדפת שלכם (כי הסדרה נמכרת רק שם ובמסעדות) ורכשו לכם יינות מצוינים, לעכשיו או ליותר מאוחר. הנה היין שלכם להרמת הכוס בערב חנוכה!
  • רוצים להרגיש קצת חוצלארץ, בניתוק, בירוק ובמזג האויר? סעו לרמת הגולן. המלצה אישית שלי: הזמינו לעצמכם טיול ג'יפים וסעו לטייל בסביבה, היכן שגם רכב החברה שלכם יתקשה לעבור. תתקשרו לרועי. הוא יטפל בכם יפה:054-2205582.

רום חדש של גרגרנות

אני הרי גרגרנית ותיקה ובכל זאת, מזמן לא התרגשתי מיום כזה, ששילב מראות, טעמים וריחות מהצפון ופגישות עם אנשים כשרוניים שאוהבים את מה שהם עושים. הערה מס' 1 לפרוטוקול: זה הולך להיות פוסט עמוס פרטים ותמונות. הערה מס' 2 לפרוטוקול: במקרה שאני משתפכת יותר מדי או שאתם מריירים על המקלדת, זכרו שהזהרתי מראש. עכשיו אפשר להתחיל.

קיבלתי הזמנה להשקת "ירדן רום 2008" של יקבי רמת הגולן אי שם בעכו המעטירה. מודה. קשה לי לסרב להזמנה לנסוע לטיול קולינארי מחוץ לעיר הגדולה. אלא מה, לא ידעתי שאני עומדת לנסוע בחברותא אחת עם אנשים שמבינים, נושמים ושותים יין בצורה מקצועית מזה שנים רבות. אמנם הייתי כאחרונת השותות, אבל אל דאגה, לא פספסתי אף טיפה.

שום דבר לא הכין אותי למקום היפיפה אליו הגענו, שבנה, הייתי רוצה להגיד "בעשר אצבעות" (לא בדיוק, אבל מאוד קרוב לזה), אורי ירמיאס. כן, כן, זה שנראה כמו נביא מזוקן, ממסעדת "אורי בורי" הוותיקה, שבעיר העתיקה של עכו.

צילום: "הגרגרנית"

האמת, לא יכלנו לבחור לנו יום יפה מזה. השמש עמדה גבוה בשמיים והפכה כל תמונת נוף לגלויה. כמו בהרבה ערים עתיקות, יש ניגוד בין החוץ, שהוא לפעמים בנאלי, של סמטאות צרות ומלוכלכות וכביסה תלויה בין שמים לארץ, לבין הפנים, שהוא יפה ומושקע. מלון הבוטיק "ארמון האפנדי" החדש של אורי ירמיאס נפתח בימים אלה ממש, לאחר השקעה כספית לא קטנה, אבל לא פחות מכך, השקעה מחשבתית ותכנונית. עומד לי על הלשון להגיד "כמו בחוץ לארץ", אבל נקווה שלא, אז תחשבו שלא אמרתי כלום.

צילום: "הגרגרנית"

מדובר בשני בניינים שחוברו יחד למלון בוטיק של 13 חדרים, עם כמה וכמה מבואות. עבודת הרסטורציה שנעשתה בבנין, במרתף המשוחזר, בתקרות המצוירות ובשנדליירים היא מהיפות שראיתי. יש במקום שרידים החל מהתקופה הביזנטית, דרך הצלבנית וכלה בעותמאנית. 1,500 שנים של אבנים, כלים, מטבעות ושאר וממצאים ארכיאולוגים שנמצאו שם. ועוד לא הגענו ליין!

צילום: "הגרגרנית"

פתחנו באוכל, כי הרי קשה לשתות על בטן ריקה… ומה תרצו לטעום לפתיחה? אויסטרים על מגש קרח? כוסית עם ביסק סרטנים? אולי בשר סרטנים מוגש עם השריון? או שמא, את המנה הטובה מכולן: "בליני" של שרימפס נא על מצע גבינת מסקרפונה, ביצי דגים והכל מונח על פרוסת אפרסמון! התשובה הנכונה היא: את הכל!

צילום: "הגרגרנית"

אחרי שהכנסנו פירור או שניים לפה, הרגשנו טובים יותר מוסרית לרדת לחקור גם את היין. לשם כך, ירדנו למרתפי המלון, שם חיכו לנו 6 כוסות טעימה. כוס אחת של ירדן מרלו 2006, כוס שניה של ירדן סירה 2007 וכוס שלישית של ירדן קברנה סוביניון 2008, כל כוס עם הטעמים והריחות הייחודיים לה. וכל זאת למה? כדי שיהיו לנו כלים משמעותיים יותר להשוואה בטעימת היינות של סדרת ירדן רום, המורכבים משלושת הזנים הללו. טעמנו את רום 2006, רום 2007 ורום 2008, שנחשף לראשונה. כל אחת מהשנים מאופיינת בהרכב שונה של שלושת הזנים ולפיכך, גם בטעמים שונים.

לא ארחיב על יינות רום של השנים הקודמות כי בספק אם תשיגו אותו בחנויות, אבל הרום החדש מורכב מ-41% משמעותיים של סירה ולפיכך קיבל מהטעמים המעושנים של הזן. מי שמייעצת ועובדת בצמוד ליינן הראשי של היקב, ויקטור שונפלד, היא זלמה לונג, ייננית אמריקאית ותיקה, בעצמה בעלת יקב ויועצת ליקבים אחרים. היינות מיועדים ליישון, למרות שלא יכזיבו אתכם גם היום. מחיר ירדן רום 2008 הוא 380 ש"ח. לא יין לארוחת ערב של חביתה-סלט באמצע השבוע, בכל זאת מדובר ביין פרימיום. לצערנו, לא נעשה המשך לסדרה ולכן לא יהיו רום 2009, 2010 או 2011. נקווה שימשיכו לייצר עוד יינות בסדרה בשנים הבאות.

צילום: "הגרגרנית"

לפני שנפרדנו מהמקום היפיפה הזה, זכינו לשבת לאורכו של שולחן אבירים ארוך ויפה, לארוחת טעימות משגעת בניצוחו של השף עידו זרמי. אני חייבת (אבל ממש) להביא בפניכם את רשימת כל המנות שאכלנו והתמונות שלהן, לפי הסדר:

למנות ראשונות

  • ברוסקטה עם סלט ירקות ערבי ואנשובי אורטיז
  • מרק שומר ובייקון
צילום: "הגרגרנית"

למנות עיקריות

  • קוקי-סנט ז'אק ברוטב וונגולי עם זעפרן ואפונת שלג
  • חצי לובסטר ברוטב חמאת לימון ומרווה על פירה כרובית וכמהין
  • מרענן חיך – סורבה מנדרינות
  • צלעות טלה בציפוי נענע ופיסטוק (מעולה!!!) על פירה בצל עם פטריות שיטאקי ופטריות יער עם סלסה ורדה
  • מרענן חיך – סורבה ליים
צילום: "הגרגרנית"

לסיום

  • פלטת גבינות
  • צלחת טראפלס חלבה-קפה, שוקולד-קואנטרו, שוקולד-ברנדי
צילום: "הגרגרנית"

עכשיו, תגידו אתם: זה סבל נוראי, נכון? אה, ועוד משהו: את כל המנות ליוו יינות מצוינים של יקבי רמת הגולן והרבה לחם טוב וחמאה, שספגו את כל הרטבים מהצלחות.

טוב שלקח עוד קצת זמן עד שחזרנו למציאות התל אביבית, של שביתות הסתדרות ועליה בשכר לעובדי קבלן. רוצה להגיד לכם משהו חשוב, שאתם בטח יודעים, אבל כולנו נוטים לשכוח: חלק מהחיים זה גם לחיות אותם טוב.

השוונץ:

  • הצלחנו לטעום עוד יין טוב בשם  T מהסוג המחוזק, אותו רקחה עבורנו טלי סנדובסקי, ייננית ותיקה ביקבי רמת הגולן. היין הזה, בסגנון פורט, ליווה מעולה את צלחת הגבינות ואפילו את השוקולד בקינוח.
  • עוד ממפעלות אורי ירמיאס (שלא ישעמם לו): אינדומלה! מפעל/חנות גלידה, ממש בסמוך למסעדת "אורי בורי" שבעכו,  שבאמת אין דומה לה! נסו את טעם הורדים שלו. לא תתאכזבו.