פסטה, יין וחגיגות יום הולדת

לעזר שלי יש עוד שבוע יום הולדת ואני כבר שוברת את הראש כמה ימים איך לציין את המאורע. זוגיות היא מן משחק כזה. כאילו לא מספיק לעבוד על היחסים בימי השבוע, סופי השבוע והחגים, גם ימי ההולדת באו לאתגרנו. הרף רק עולה ולפעמים נמאס לי מהניסיון להיות מקורית, מפתיעה וחדשנית (כי העזר הוא מהסוג שכל כך יודע להפתיע, שמראש שהמערכה אבודה). בינינו, תנו לנו בית, אוכל טעים והרבה אהבה. מה עוד אנחנו צריכים? אולי כמה כינורות ברקע…

פסטה הוא אחד המאכלים האלה שכולם אוהבים. ארוכה או קצרה, חלולה או מלאה – הכל הולך! נו, פחמימות מנחמות, אתם יודעים למה אני מתכוונת. לא משנה אם אתם צמחונים או קרניבורים, הפסטה הזו היא בשבילכם, למנה עיקרית או למנה שלפני העיקרית. כעת כשעדיין קריר בערב (טפו, טפו, שיישאר ככה בדיוק וכמה שיותר) ומתחשק לנו לאכול משהו חם, זה-זה בדיוק. מתכון קליל, אבל מה – פירסט קלאס!

במקור, מדובר בסוג של רוטב שלקוח מתוך מתכון אחר שמצאתי באינטרנט, אבל למה לא לאמץ אותה לפסטה שלנו? מדובר במנה שהיא גם ארוחה שלמה: חיטה, ירקות, אגוזים וגבינה. פסטה מהבילה בצלחת, כוס יין אדום וטוב ביד ואתם ובני זוגכם יושבים יחד בהתפנקות מתרפקת ומדברים בנחת. גם זה מומלץ וחלק מהעניין. אה, אתם שואלים איזה יין? הכינו את הפסטה ובזמן שהיא מתבשלת, תגללו למטה לשוונץ.

צילום: "הגרגרנית"

פסטה ברוטב כרובית ופסטו קשיו

4 מנות

• 500 גרם פסטה יבשה (אני מעדיפה כאן פסטה ארוכה)

לרוטב

• 100 גרם אגוזי קשיו טבעיים
• 2 כוסות כוסברה – עלים בלבד
• מים רותחים
• 1 שן שום, קצוצה
• מיץ וגרידה מ-1 לימון
• 1/2 פלפל צ'ילי, קצוץ
• 1/2 כוס שמן זית
• 50 גרם גבינת קשקבל מגוררת
• מלח

לכרובית

• 1 כרובית קטנה ולבנה, מופרדת לפרחים קטנים
• 3-4 כפות שמן זית
• מלח גס

אופן ההכנה

לרוטב

1. קולים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות את אגוזי הקשיו למשך כ-5 דקות, עד שהם זהובים אבל לא שרופים. מוציאים ומקררים.
2. בתוך קערה עם שוליים גבוהים מניחים את הכוסברה ושופכים מעל מים רותחים. משאירים ל-2-3 דקות, עד שהעלים מתרככים מעט ואז שופכים את המים וסוחטים היטב את העלים.
3. מוסיפים לקערה את השום, המיץ וגרידת הלימון, הפלפל, שמן הזית, הגבינה, אגוזי הקשיו והמלח. טוחנים את תכולת הקערה במיקסר יד עד למרקם משחתי.

לכרובית

1. שמים על תבנית מרופדת בנייר אפיה את פרחי הכרובית. מזרזפים מעל שמן זית, מתבלים במלח ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-20 דקות, עד שהכרוביות רכות (לבדוק עם מזלג).

לפסטה

1. מכינים את הפסטה לפי ההוראות. לפני שמסננים את המים, אני אוהבת להשאיר בצד כמה כפות ממי הבישול של הפסטה.
2. מערבבים את הפסטה עם הרוטב והכרובית. אם מרגישים צורך במהלך הערבוב לדלל מעט את הרוטב, ניתן להוסיף את המים (להתחיל במעט ולהוסיף בהדרגה). אפשר גם לפזר מעט פרמזן מגורר מעל. אחחח, הולך להיות לכם טעים!

בתיאבון!

צילום "הגרגרנית"

צילום "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

כמו העזר, גם יקבי רמת גולן חוגגים בימים אלה יום הולדת – 30 שנה! אני מאוד אוהבת יינות ישראלים וכשחושבים על זה, היין הישראלי הראשון הממש-ממש טוב, אחרי ימות יינות הקידוש או התירוש, היה ירדן סוביניון בלאן 1983, היין הראשון שייצג אותנו בכבוד בין יינות העולם והיה טעים אמיתי. קשה שלא להגדיר את מה שהיקב עשה בארץ אלא כמהפכה. מהפכה בייצור היין, בצריכה שלו ובתפיסת ישראל כיצרנית יין. היום, עם היקבים הגדולים ויקבי הבוטיק הרבים הפזורים בישראל מצפון ועד דרום, זה נראה לנו טבעי, אבל כדאי להגיד תודה.

תודה לויקטור שונפלד היינן הוותיק של יקבי רמת הגולן שעובד קשה ומחדש כל שנה, תודה גדולה לכל האנשים שטורחים ביקב, מהייננים, דרך האחראים על החביות, הנהלת החשבונות, אנשי השיווק והמכירות והמדריכים במרכז המבקרים וכלה במנכ"לית. כ-ו-ל-ם היו אתמול בבר היין שהיקב פתח לשבוע בנמל ת"א – מזגו יין לכוסות, הסבירו על הצבע והטעם, ערכו טעימה השוואתית בין זנים ובין שנים ובעיקר התרגשו.

צילום: "הגרגרנית"

צילום: כפיר חרבי

אז אתם שואלים איזה יין אני בוחרת ליום ההולדת של העזר? שנים העזר היה איש של מרלו ואני של קברנה סוביניון. אתמול יקבי רמת הגולן הראו לי שגם אני יכולה לאהוב מרלו. היין הכי-הכי לטעמי, יין שיקב מבוסס ובטוח בעצמו יודע לעשות, היה ירדן מרלו כרם אורגני אודם 2008. יין עשיר עם ריחות של פירות יער ותבלינים. כל כך היה לי טעים, שלא רציתי לירוק… בדרך הביתה, מתנדנדת מצד לצד, רכשתי לי בקבוק כזה. חגיגה תהיה לנו!

* אם אתם אוהבים אוכל כמוני, כדאי לכם גם לאהוב את דף הפייסבוק של סלונה אוכל.

פסח פולני עם טוויסט צרפתי

אנו נוהגים לשאוב את ההשראה שלנו, במיוחד בחגים, מהמסורות המשפחתיות ואלו שלי מקורן בכפרים של ערבות פולניה. אלא שאני עדיין תחת ההשפעה של הביקור האחרון שלי בפריז, ולכן ארוחת ליל הסדר שלי השנה סובלת מסכיזופרניה קלה. יהיה כאן שילוב של ישן וחדש, בלתי מהוקצע וביתי עם גורמה ומעוצב, בקיצור – פולין עם טוויסט של קוקטיות צרפתית. "זאת שלי היתה וזאת שלי".

לא נפסח גם על השתיה בפסח הזה. בהגדה אנו מצווים לשתות ארבע כוסות. אצלנו זו כבר מסורת לפתוח ביין מבעבע וזה האהוב עלייי הוא גם היפה מכולם בצבעו – ברוט רוזה פרייבט קולקשן של יקבי כרמל. המבעבע הזה לא מאכזב אותי לעולם!

אין שולחן פסח פולני ללא גפילטע פיש. נכון, דגים נהוג לאכול בראש השנה, אבל פסח סיפח לעצמו גם את הדג הזה, שמזמן אינו ממולא אלא ידוע כקציצת דג. בשולחן המודרני שלנו החלפתי (בלי בושה) את הקציצה האפורה בטרטר דג ואת פרוסת הגזר בקציפת גזר עשירה. וואלה, שיחוק!

טרטר מוסר ים

2 מנות

• 300 גרם פילה מוסר ים (אתם מוזמנים לבחור כל דג ים אחר שאתם אוהבים), ללא עור
• צרור עירית, קצוצה דק
• צרור כוסברה, קצוצה דק
• 1/2 פלפל צ'ילי אדום, ללא החרצנים
• מיץ מ-2 לימונים (אפשר קצת יותר או פחות, לפי הטעם)
• 2 כפות שמן זית
• מלח גס, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

1. קצצו את פילה הדג לקוביות קטנות והניחו בקערה.
2. הוסיפו את שאר החומרים וערבבו היטב.
3. קחו ביד מחצית מהכמות, סחטו את התערובת ועצבו צורה של קציצה עגולה שמנמנה חזרו על הפעולה גם עם המחצית השניה של התערובת.

קציפת גזר

החומרים

• 2 גזרים, קלופים מגוררים גס (120 גרם נטו)
• 1/2 (120 מ"ל) שמנת מתוקה
• 1/2 כפית סוכר
• קורט מלח

אופן ההכנה

• רסקו בבלנדר את כל החומרים עד לעיסה חלקה והעבירו למקרר לכשעה לפחות.
• סננו את הקרם והקציפו במיקסר עד לקבלת קצפת רכה.

להגשה: שימו את קציצות הטרטר בצלחת והניחו כפית מקרם הגזר במרכז כל קציצה.

ירקות הם מרכיב חשוב בכל ארוחה, בטח כזו שמלווה במצות. הנה מתכון לסלט אביבי, מתאים מאין כמוהו בצבעוניות לחג שבו הפרחים משתוללים. עם הסלט הזה אני רוצה לשתות כוס יין לבן, שרדונה גמלא 2011 של יקבי רמת הגולן, יין עם ניחוחות לימוניים רעננים, אזכור של עץ מהחביות בו התיישן ונגיעה של פרחים טריים. גם היין שלנו אביבי!

סלט אביבי של סלק, אדממה ואגסים

החומרים

• 4 סלקים בינוניים בקליפתם
• מלח גס לאפיה
• 200 גרם פולי אדממה קלופים קפואים
• 1 אגס
• צרור רוקט
• 20 גרם אגוזי לוז קלויים ושבורים גס
• 1/3 גבינת פרומעז (לא חובה)

לרוטב

• 3 כפות שמן זית
• 1 כף חומץ בלסמי
• מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

1. הניחו את הסלקים בקליפתם על מצע מלח גס בתבנית והכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות לכשעה וחצי, עד שהם רכים. הוציאו אותם וקררו לטמפרטורת החדר.
2. בעזרת סכין, קלפו את הסלקים (מומלץ לעשות זאת עם כפפות חד פעמיות) ופרסו לפרוסות.
3. בשלו אדממה לפי ההוראות, במים רותחים מומלחים. סננו וקררו לטמפרטורת החדר.
4. קלפו את האגס, חתכו לרבעים והיפטרו מהחרצנים.
5. פרסו כל רבע אגס לפרוסות דקות.
6. ערבבו את כל חומרי הרוטב בקערית.
7. בקערה הניחו אדממה ופרוסות אגס. שפכו מעליהם את הרוטב וערבבו.
8. על צלחת הגשה הניחו עלי רוקט ומעליהם את פרוסות הסלק ואת תערובת האדממה-אגס.
9. בידיים בצעו חתיכות גבינה והניחו מעל הירקות. פזרו גם את האגוזים.
10. שפכו מעל הסלט את שארית הרוטב מהקערה והוסיפו עוד מעט שמן זית, לפי הטעם.

למנה העיקרית התחשק לי להכין מנה בשרית שהיא מאוד נפוצה בצרפת ופחות פה, משום מה – הברווז. מדובר בעוף עם טעמים בשריים והפעם הוא מוגש ברוטב דבש, טייק-אוף שלי על מנה מעולה של מסעדה שאני מאוד אוהבת בפריז, כזו שאני מזמינה באדיקות בכל פעם שאני מבקרת בה.

עם הברווז אני ממליצה לכם לשתות יין חגיגי ומושקע והפעם יין מיוחד, של אשה מיוחדת. קברנה סוביניון 2007 של יקב שושנה הוא יין בעל טעמים עשירים ועמוקים, שיכול עוד להתיישן, אבל גרגרנית שכמוני, הייתי חייבת לטעום אותו כבר כעת.

חזה ברווז ברוטב דבש ושאלוטס

2 מנות

החומרים

• חזה ברווז (כ-300 גרם)
• 6 בצלי שאלוט, קצוצים דק
• 1 כף חומץ בלסמי
• 1 כף דבש
• מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

1. חרצו בשכבת השומן המכסה את צידו של חזה הברווז פסים אלכסוניים. עשו חריצים דומים גם בצד של הבשר. המליחו ופלפלו את שני הצדדים.
2. במחבת הניחו את חזה הברווז על צד העור (אין צורך בשומן נוסף) וטגנו על אש בינונית-גבוהה 8-10 דקות.
3. שפכו את השומן שהצטבר במחבת והפכו את החזה לצידו השני. הנמיכו את האש לבינונית וטגנו עוד כ-5-7 דקות. הנתח צריך להיות עשוי מבחוץ וורוד-אדום מבפנים. הוציאו לצלחת וכסו ברדיד אלומיניום, על מנת שלא יתקרר.
4. באותה מחבת טגנו בצלי שאלוטס עד שהם מתרככים.
5. הוסיפו למחבת חומץ בלסמי ושפשפו אותה בכף עץ להוצאת שאריות הצליה של הבשר, שנדבקו לתחתית המחבת.
6. לאחר שהנוזלים התאדו, הוסיפו גם את הדבש, תנו לכל העסק לרתוח כדקה וכבו את האש.
7. חתכו את חזה הברווז לפרוסות ושפכו את הרוטב מעל.
8. הצעת הגשה: הכינו מבעוד מועד פירה תפוחי אדמה (עם חמאה וחלב, כמו שצריך. אפשר גושישי במרקם הביתי) וערבבו גם לתוכו את הרוטב עם הבצלים. מתקבל פירה מהסוג המנחם של פעם, עם בצל מטוגן. ללקק את האצבעות.

צילום: "הגרגרנית"

לקינוח הנה אחד מהמעדנים שתמצאו בכל בולנז'רי-פטיסרי, בכל רובע בפריז – המרנג, הלא היא "הנשיקה". נכון, עכשיו הכי "אין" זה מקרון עדין וקטן, אבל המרנג הצרפתי הוא דווקא זה הגדול, כאילו זרקו שליכטה של קצף על התבנית. המנה הכי ביתית שיש, גם בבית שלי. עוד יתרון – מדובר בפתרון האולטימטיבי אם השתמשתם למתכון מסוים בחלמונים (זה החסכון הפולני מדבר פה).

עם הקינוח נשתה יין קינוח לבן, שגם הוא כבר חלק מהמסורת החגיגית שלי, כרמל גוורצטרמינר, כרם שעל, אחד מסדרת היינות מהכרמים היחידניים של יקבי כרמל. ליין ניחוחות פרחוניים ופירותיים מבושמים והטעם מתוק ועשיר. אחרי היין הזה אתם מסודרים ורק מחכים לאליהו. תמסרו לו ד"ש ו… נשיקה.

נשיקה צרפתית (מרנג) עם רוטב פסיפלורה

החומרים

• 150 גרם חלבון ביצה (מתוך כ-3 ביצים).
• 300 גרם סוכר לבן
• 1 כפית משחת וניל (אם אין לכם, גם תמצית תעשה את העבודה)

אופן ההכנה

1. לפני הכל, הנה כמה טיפים לקצף טוב: קערה ומקצף נקיים, חלבונים ללא כל סימן של חלמונים או שומן, חלבונים בטמפרטורת החדר, מהירות הקצפה בינונית, הוספה הדרגתית של הסוכר.
2. הקציפו את החלבונים עד שמתחיל להיווצר קצף.
3. הוסיפו בהדרגה כמחצית מכמות הסוכר.
4. לאחר שנוצר קצף קשה יותר, הוסיפו את שאר הסוכר ואת הווניל והמשיכו להקציף עד לקצף מאוד קשה, חלק ומבריק.
5. בעזרת לקקן הניחו כפות גדושות של קצף על תבנית מרופדת בנייר אפיה (הכמות הזו מספיקה לכ-5 יחידות)
6. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-110 מעלות לכשעה וחצי. המרנג מוכן כאשר הוא קשה וניתק בקלות מנייר האפיה. הוציאו מהתנור ותנו לו להתקרר לגמרי.
7. קשטו מעל במחית פסיפלורה (או מחית מפרי אחר) והגישו.

בתיאבון וחג שמח!

השוונץ:

והנה הן ארבע כוסות היין הנבחרות שלי לליל הסדר הקרוב. לפני החג, כל היקבים יוצאים במבצעים ממש שווים שכדאי לקנות, לא רק לליל הסדר, אלא לכל השנה:

מסעות יין בשמורת גמלא

בשבועות האחרונים, במקביל לחגיגות הבוז'ולה נובו, השיקו יקבי רמת הגולן את סדרת "גמלא השמורה". כדי להציג את היינות החדשים הזמינו אנשי היקב חבורה של שפים, סומליירים ומסעדנים מצוינים מכל רחבי הארץ ועוד גרגרנית אחת קטנה ליממה שלמה של שכרון חושים. וטוב שהוספתי את עניין החושים לעניין ולא הסתפקתי בשכרון, כי הלא אי אפשר בלעדיהם בטעימת יין. ברור שהצגת הסדרה החדשה היתה חייבת להתבצע הכי קרוב למקום שממנו יצא היין וכך ביום בהיר אחד עלינו לרמת הגולן. צחוק הגורל היה שיצאנו מה"חזית" התלאביבית, עליה ירדו טילים, אל הצפון השקט. מישהו עוד זוכר שהיתה פה לפני רגע מלחמה?

סדרת היין החדשה נותנת כבוד הן לשמורת הגמלא והן לאזור, עם תויות בצבע הבזלת. בכלל, טרואר הוא, כידוע, מרכיב חשוב ביותר ביין ואותו פגשנו למחרת, אבל בואו לא נקדים את המאוחר. לאחר 3 שעות נסיעה הגענו לכפר הנופש מרום גולן המחודש והמטופח. לאחר מנוחה קלה יצאנו אל האויר הקפוא (4 מעלות) של הגולן. נסיעה קצרצרה הביאה אותנו לפסגת הר בנטל, הישר לתוך ענן, בתוכו פסענו לעבר "coffee-ענן" (הבנתם לבד למה קוראים לו כך), בית קפה ביום ומאורת עלי-באבא בערב.

צילום: גלעד לרום

בתפקיד השודד הראשי היה ארז קומרובסקי, אשר שדד לנו את הלב והרעיד את הבטן, עם שולחן מעוצב (שתילי חסה בעציצים וגזרים צבעוניים על אבני בזלת) וארוחה יצירתית, טעימה ומפתיעה. ואל תשכחו שמדובר בקהל קשה להשגה, אשר מכיר את כל הטריקים של המקצוע. כל מנה הוגשה עם יין אחר בסדרה. כל היינות זניים ונגישים כעת לשתיה, אבל יכולים גם להתיישן. צרפתי, איטלקי וספרדי נפגשים… נשמע כמו התחלה של בדיחה? תנסו את זה עם נביולו, טמפרניו וקברנה סוביניון.

צילום: "הגרגרנית"

כנהוג, פתחנו בגמלא השמורה ברוט. יחד איתו הוגשו הרינג כבוש חם עם תפוח מקורמל וצ'ילי (הסבתא הפולניה שלי מתהפכת בקברה על שהגישו את ההרינג שלה חם ומתוק, אבל זה רק בגלל שהיא לא זכתה לטעום אותו ככה. מושלם!).לחם גדל על העצים? אצל ארז כן! וגם, לחמניות עם שומשום, פלפל שחור וגבישי סוכר או לחמניות סלק עם עלי סלק וזרעוני כמון – תענוג צרוף. אוהבת פחמימות שכמוני, יכולתי להסתפק בזה, נו, אולי בליווי האיולי הנהדר, אבל אנחנו הלא לא מכירים מהיום וידוע לכם שלא כאן עצרתי. כל השולחן צחק כשהגיעו סשימי של טונה אדומה ושל טרחון, תפוסים בקרס ותלויים על חכה, משל היו דגים טריים שהרגע דגנו בכנרת.

צילום: "הגרגרנית"

למנה עיקרית ראשונה הוגש בתוך קופסת עץ של בקבוקי יין, שמולאה באדים ועשן בדומה לענן שהיה בחוץ, פילה מוסר ים מעושן בעלי תה, בליווי סלט נהדר ומרענן של שומר, פומלות ורודות ושקדים קלויים. עם הדג המעושן הוגש יין אדום, גמלא השמורה נביולו 2010, יין מאוד ארומטי, לא עפיץ, כמעט הייתי אומרת "קל לשתיה".

צילום: "הגרגרנית"

בקושי הספקנו לסיים את המנה והגיעה לשולחן קדרת עוף, שבושל שעות ארוכות עם קולורבי קטנים ופלפלים חריפים, אשר התעדנו בטעמם לאחר הזמן הרב שישבו יחד. ארז לא רצה שנשכח מהיכן הגענו והגיש את הקדרה עם שלט "במקרה של תרנגולת עולה ויורדת"… את העוף ליווה גמלא השמורה טמפרניו 2010, שהיה פחות ארומטי מקודמו, עם ריחות פירות אדומים פחות שחורים מהנביולו וגם הוא טעים ומוכן לשתיה.

צילום: "הגרגרנית"

מנה עיקרית שלישית היתה הפתעה משולשת בתוך כרובים, ששימשו ככלי קיבול: תבשיל טלה ושעועית לבנה בתוך כרוב אחד, קוסקוס בתוך כרוב שני ו… פקקי שעם בכרוב השלישי. ארז הגדיל לעשות וצרף לכל הכבודה הזו צלחת עם זנב טלה, בשר שמנמן וטעים מאין כמוהו. עם המנה הזו שתינו גמלא השמורה קברנה סוביניון 2010 שהיה, לטעמי, הטוב מכולם, עם ריחות פירות אדומים ועפיצות נעימה. ותודה לטלי סנדובסקי, ייננית יקבי רמת הגולן, שרחרחה איתי יחד את היינות.

צילום: "הגרגרנית"

לקיבה הנפרדת השמורה למתוקים הגיש ארז קינוח טירמיסו בתוך ענן מרנג שקשה היה להפסיק לנשנש ממנו וגם כוסיות קטנות אך קטלניות עם שוקולטה, שבתחתיתן מונח טראפס צ'ילי אחד רשע. פלא שאחרי ארוחה כזו התבלבלו וקראו לי "הזללנית"? כדי להוריד את כל האוכל הזה, יקבי רמת הגולן הביאו מהמרכז הרחוק את חמי רודנר ויהלי סובול להופעה. אין מה לומר, החיים בצפון לא רעים בכלל…

שלא תגידו שרק על אוכל אני חושבת… למחרת התעוררנו לטיול ג'יפים בין הכרמים, מלווה בהסבריו של ויקטור שונפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן. השילוב של המקום ושל העונה משגע ביופיו!

צילום: "הגרגרנית"

השוונץ:

• בשורה התחתונה – הקברנה סוביניון הכי עשה לי את זה ואני שומרת לו מקום של כבוד בבונקר היינות שלי. סדרת גמלא השמורה יצאה במהדורה מוגבלת ולכן אני ממליצה לכם בחום: רוצו לחנות היין המועדפת שלכם (כי הסדרה נמכרת רק שם ובמסעדות) ורכשו לכם יינות מצוינים, לעכשיו או ליותר מאוחר. הנה היין שלכם להרמת הכוס בערב חנוכה!
• רוצים להרגיש קצת חוצלארץ, בניתוק, בירוק ובמזג האויר? סעו לרמת הגולן. המלצה אישית שלי: הזמינו לעצמכם טיול ג'יפים וסעו לטייל בסביבה, היכן שגם רכב החברה שלכם יתקשה לעבור. תתקשרו לרועי. הוא יטפל בכם יפה:054-2205582.

רום חדש של גרגרנות

אני הרי גרגרנית ותיקה ובכל זאת, מזמן לא התרגשתי מיום כזה, ששילב מראות, טעמים וריחות מהצפון ופגישות עם אנשים כשרוניים שאוהבים את מה שהם עושים. הערה מס' 1 לפרוטוקול: זה הולך להיות פוסט עמוס פרטים ותמונות. הערה מס' 2 לפרוטוקול: במקרה שאני משתפכת יותר מדי או שאתם מריירים על המקלדת, זכרו שהזהרתי מראש. עכשיו אפשר להתחיל.

קיבלתי הזמנה להשקת "ירדן רום 2008" של יקבי רמת הגולן אי שם בעכו המעטירה. מודה. קשה לי לסרב להזמנה לנסוע לטיול קולינארי מחוץ לעיר הגדולה. אלא מה, לא ידעתי שאני עומדת לנסוע בחברותא אחת עם אנשים שמבינים, נושמים ושותים יין בצורה מקצועית מזה שנים רבות. אמנם הייתי כאחרונת השותות, אבל אל דאגה, לא פספסתי אף טיפה.

שום דבר לא הכין אותי למקום היפיפה אליו הגענו, שבנה, הייתי רוצה להגיד "בעשר אצבעות" (לא בדיוק, אבל מאוד קרוב לזה), אורי ירמיאס. כן, כן, זה שנראה כמו נביא מזוקן, ממסעדת "אורי בורי" הוותיקה, שבעיר העתיקה של עכו.

צילום: "הגרגרנית"

האמת, לא יכלנו לבחור לנו יום יפה מזה. השמש עמדה גבוה בשמיים והפכה כל תמונת נוף לגלויה. כמו בהרבה ערים עתיקות, יש ניגוד בין החוץ, שהוא לפעמים בנאלי, של סמטאות צרות ומלוכלכות וכביסה תלויה בין שמים לארץ, לבין הפנים, שהוא יפה ומושקע. מלון הבוטיק "ארמון האפנדי" החדש של אורי ירמיאס נפתח בימים אלה ממש, לאחר השקעה כספית לא קטנה, אבל לא פחות מכך, השקעה מחשבתית ותכנונית. עומד לי על הלשון להגיד "כמו בחוץ לארץ", אבל נקווה שלא, אז תחשבו שלא אמרתי כלום.

צילום: "הגרגרנית"

מדובר בשני בניינים שחוברו יחד למלון בוטיק של 13 חדרים, עם כמה וכמה מבואות. עבודת הרסטורציה שנעשתה בבנין, במרתף המשוחזר, בתקרות המצוירות ובשנדליירים היא מהיפות שראיתי. יש במקום שרידים החל מהתקופה הביזנטית, דרך הצלבנית וכלה בעותמאנית. 1,500 שנים של אבנים, כלים, מטבעות ושאר וממצאים ארכיאולוגים שנמצאו שם. ועוד לא הגענו ליין!

צילום: "הגרגרנית"

פתחנו באוכל, כי הרי קשה לשתות על בטן ריקה… ומה תרצו לטעום לפתיחה? אויסטרים על מגש קרח? כוסית עם ביסק סרטנים? אולי בשר סרטנים מוגש עם השריון? או שמא, את המנה הטובה מכולן: "בליני" של שרימפס נא על מצע גבינת מסקרפונה, ביצי דגים והכל מונח על פרוסת אפרסמון! התשובה הנכונה היא: את הכל!

צילום: "הגרגרנית"

אחרי שהכנסנו פירור או שניים לפה, הרגשנו טובים יותר מוסרית לרדת לחקור גם את היין. לשם כך, ירדנו למרתפי המלון, שם חיכו לנו 6 כוסות טעימה. כוס אחת של ירדן מרלו 2006, כוס שניה של ירדן סירה 2007 וכוס שלישית של ירדן קברנה סוביניון 2008, כל כוס עם הטעמים והריחות הייחודיים לה. וכל זאת למה? כדי שיהיו לנו כלים משמעותיים יותר להשוואה בטעימת היינות של סדרת ירדן רום, המורכבים משלושת הזנים הללו. טעמנו את רום 2006, רום 2007 ורום 2008, שנחשף לראשונה. כל אחת מהשנים מאופיינת בהרכב שונה של שלושת הזנים ולפיכך, גם בטעמים שונים.

לא ארחיב על יינות רום של השנים הקודמות כי בספק אם תשיגו אותו בחנויות, אבל הרום החדש מורכב מ-41% משמעותיים של סירה ולפיכך קיבל מהטעמים המעושנים של הזן. מי שמייעצת ועובדת בצמוד ליינן הראשי של היקב, ויקטור שונפלד, היא זלמה לונג, ייננית אמריקאית ותיקה, בעצמה בעלת יקב ויועצת ליקבים אחרים. היינות מיועדים ליישון, למרות שלא יכזיבו אתכם גם היום. מחיר ירדן רום 2008 הוא 380 ש"ח. לא יין לארוחת ערב של חביתה-סלט באמצע השבוע, בכל זאת מדובר ביין פרימיום. לצערנו, לא נעשה המשך לסדרה ולכן לא יהיו רום 2009, 2010 או 2011. נקווה שימשיכו לייצר עוד יינות בסדרה בשנים הבאות.

צילום: "הגרגרנית"

לפני שנפרדנו מהמקום היפיפה הזה, זכינו לשבת לאורכו של שולחן אבירים ארוך ויפה, לארוחת טעימות משגעת בניצוחו של השף עידו זרמי. אני חייבת (אבל ממש) להביא בפניכם את רשימת כל המנות שאכלנו והתמונות שלהן, לפי הסדר:

למנות ראשונות

• ברוסקטה עם סלט ירקות ערבי ואנשובי אורטיז
• מרק שומר ובייקון

צילום: "הגרגרנית"

למנות עיקריות

• קוקי-סנט ז'אק ברוטב וונגולי עם זעפרן ואפונת שלג
• חצי לובסטר ברוטב חמאת לימון ומרווה על פירה כרובית וכמהין
• מרענן חיך – סורבה מנדרינות
• צלעות טלה בציפוי נענע ופיסטוק (מעולה!!!) על פירה בצל עם פטריות שיטאקי ופטריות יער עם סלסה ורדה
• מרענן חיך – סורבה ליים

צילום: "הגרגרנית"

לסיום

• פלטת גבינות
• צלחת טראפלס חלבה-קפה, שוקולד-קואנטרו, שוקולד-ברנדי

צילום: "הגרגרנית"

עכשיו, תגידו אתם: זה סבל נוראי, נכון? אה, ועוד משהו: את כל המנות ליוו יינות מצוינים של יקבי רמת הגולן והרבה לחם טוב וחמאה, שספגו את כל הרטבים מהצלחות.

טוב שלקח עוד קצת זמן עד שחזרנו למציאות התל אביבית, של שביתות הסתדרות ועליה בשכר לעובדי קבלן. רוצה להגיד לכם משהו חשוב, שאתם בטח יודעים, אבל כולנו נוטים לשכוח: חלק מהחיים זה גם לחיות אותם טוב.

השוונץ:

• הצלחנו לטעום עוד יין טוב בשם  T²  מהסוג המחוזק, אותו רקחה עבורנו טלי סנדובסקי, ייננית ותיקה ביקבי רמת הגולן. היין הזה, בסגנון פורט, ליווה מעולה את צלחת הגבינות ואפילו את השוקולד בקינוח.
• עוד ממפעלות אורי ירמיאס (שלא ישעמם לו): אינדומלה! מפעל/חנות גלידה, ממש בסמוך למסעדת "אורי בורי" שבעכו,  שבאמת אין דומה לה! נסו את טעם הורדים שלו. לא תתאכזבו.