צלי מיסיסיפי עושה עלייה

אם תיכנסו לרשת ותחפשו מתכון לצלי, בסבירות גבוהה תגיעו לתוצאה "צלי מיסיסיפי" (Mississippi Roast). הטירוף שהמנה הזו עשתה – מיליון אנשים ששיתפו בבלוגים, פייסבוק, פינטרסט וטוויטר. מתכון פשוט אבל מנצח, אין בו הרבה מרכיבים – צלי בשר, פפרונצ'יני ותבלינים. אה, כן, חמאה – והרבה.

המקור של הצלי הזה אכן במיסיסיפי והוא שייך לבחורה בשם רובין צ'פמן, שמכינה אותו כבר שנים למשפחה שלה. לאחר שפרסמה אותו בספר הבישול של הקהילה אליה היא שייכת, הוא התפרסם בכל אמריקה והפך לשגעון ממש. "הצלי הכי טעים בעולם", זה הכינוי לו הוא זכה, בין היתר.

אין יותר אמריקאי מהצלי הזה – המתכון עושה שימוש בשתי תערובות תיבול מקופסה: au jus gravy mix ו- Hidden Valley Ranch dressing mix. מלחים, מונסודיום גלוטומט, טעמים מלאכותיים, צבעי מאכל ומה לא. סאם סיפטון מהניו יורק טיימס הכין את הצלי הזה ונתן אלטרנטיבה לתערובות המוכנות. הוא גם הוריד את כמות החמאה בו והשתמש במיונז כתחליף.

החלטתי ללכת בעקבותיו של סיפטון ולחפש אפשרויות בריאות יותר לתערובות המוכנות ולחמאה. חיפשתי ברשת מה מכילה תערובת התיבול וגיליתי פטרוזיליה, שמיר, טימין, שום, בצל, עירית, מלח ופלפל שחור. אוקיי, זה קל להחליף. את רוטב הבשר החלפתי בציר בקר שהכנתי מראש ואת החמאה בשמן זית (אני לא כל כך אוהבת את הטעם של מיונז בבישול). כל הטוב הזה נכנס אצלי לסיר הברזל (Dutch Oven) במקום ה-Slow Cooker של רובין צ'פמן.

לצלי במתכון המקורי מתלווים פפרונצ'יני, פלפלונים ירקרקים כבושים, עם מתיקות וחריפות עדינות. הם מעניקים לצלי את הטוויסט והעקצוץ הרצויים. בארה"ב הם נקראים Greek Golden Pepperoncini ונמכרים בצנצנות. חיפשתי הרבה אלטרנטיבות מקומיות והחלטתי שהכי קרוב יהיו הפפדיו (peppadew) – פלפלונים כבושים, דווקא אדומים, שמקורם בדרום אפריקה והם נמכרים בצנצנות או במשקל במעדניות. הם טיפונת חריפים והרבה מתוקים ונהדר למלא אותם בגבינות (בלי קשר).

אחרי 3 שעות בתנור יצא אחלה צלי לחג השני של פסח. מתפרק לגמרי, כמעט נמס בפה. והפלפלונים נתנו לו אכן את החריפות-מתיקות שהיו אמורים לתת. מתכון קל להכנה והטריק הזה שמכניסים לתנור ושוכחים עד שהוא מוכן הוא הצלה למארחים.

אני מצ'פרת אתכם גם בתוספת לבשר, כי הרי חייבים לשים את הרוטב הנהדר של הצלי על פחמימה שתספוג את העושר הנהדר הזה. פירה כרובית נפלא שהוא כוכב בפני עצמו. הכינו את הצלי ופירה הכרובית ולא יפסיקו לבקש מכם את המתכונים.

צלי מיסיסיפי (צלי בקר עם פלפלונים כבושים)

החומרים

  • 1.5-2 ק"ג אונטריב (chuck), שהוצאתם מהמקרר כשעה לפני ההכנה, כדי שיהיה בטמפרטורת החדר. מומלץ שהצלי יהיה קשור, כדי שלא יאבד את הצורה בזמן הצליה בתנור.
  • 1 כף קמח לבן (בפסח קורנפלור או קמח תפוחי אדמה יעשו את העבודה)
  • מלח, פלפל שחור
  • 10 פלפלוני פפדיו ועוד 2-3 לקישוט
  • 1 כוס ציר בקר
  • 5 כפות שמן זית

לתערובת התיבול:

  • 2 כפות פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כף טימין, קצוץ
  • 1 כף עירית, קצוצה
  • 2 שיני שום, קצוצות (עכשיו יש שום ירוק, שווה להשתמש בו)
  • 1 בצל שאלוט, קצוץ
  • מלח, פלפל שחור גרוס

אופן ההכנה

  1. המליחו ופלפלו את הצלי וקמחו אותו מכל הצדדים. נערו את השאריות.
  2. בסיר ברזל שניתן להכניס לתנור שימו 2 כפות שמן זית וטגנו את הצלי על אש גבוהה מכל הצדדים. הורידו מהאש.
  3. ערבבו את כל חומרי תערובת התיבול ושפכו מעל הצלי. הוסיפו את הפלפלונים, מזגו את שארית שמן הזית ושפכו את ציר הבקר.
  4. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-150 מעלות ל-3-4 שעות – הבשר צריך להיות מאוד רך ומתפרק.

פירה כרובית

החומרים

  • 1 ראש כרובית
  • 2 תפוחי אדמה בינוניים
  • 2 שיני שום (עכשיו, שום ירוק טרי ונפלא)
  • 1/4 כוס שמן זית
  • מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה

  1. בשלו את הכרובית ותפוח האדמה עד שהם מתרככים. סננו את המים.
  2. רסקו עם בלנדר-מוט את הכרובית ותפוח האדמה, הוסיפו גם שום ושמן זית, במזיגה איטית, עד שהתערובת הופכת לקרמית.
  3. תבלו במלח ופלפל שחור.
  4. הגישו את הפירה עם הצלי והפלפלונים ומעל הכל מעט מהרוטב הנהדר של הצלי.

בתיאבון וחג שמח!

השוונץ:

על מועדון היין דיוויין כבר כתבתי פה בעבר. עכשיו הנשים מאחורי דיוויין משיקות סדרת יינות חדשה, שנעשתה בשיתוף עם יקבי בוטיק ישראלים, תחת שם המותג שלהן. את היין הראשון בסדרה הן יצרו עם יקב יפו, בלנד אדום, דיוויין קברנה סוביניון-מרלו 2013. היין הזה התחבר בטבעיות לצלי שהכנתי ועושר הניחוחות והטעמים שלו השלים את המנה ליצירה קולינרית מושלמת. חייבת לתת פה קרדיט נוסף לאמנית דפנה אלון, שציירה את התוית היפהפה של היין.

תודה לאנשי סוד הבשר שנתנו לי לנסות את הבשר היוצא-מן-הכלל שלהם. כל חלקי הבשר מגיעים ארוזים בנתחים הרצויים וברמת אסתטיות גבוהה, שעושה חשק לבשל. בימים האלה, בהם החדשות אודות איכות הבשר הנמכר בישראל אינן נעימות, מרגיש לי בטוח להשתמש בבשר הזה.

פורסם בקטגוריה אוכל, חגים | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

ארוחת פסח עם קריצה

לכבוד הפסח, אחד מהחגים הקולינריים ביותר שלנו, נפגשתי שוב עם ענת אלשטיין (Anat Elshtien), בלוגרית, בשלנית-על, מדריכת סיורים קולינריים וסדנאות בישול, כדי לרקוח לכם ארוחת סדר מהממת. כל המנות של החג היו שם: מרק, דגים, בשר, קינוח, אבל לכל אחת הוספנו קריצה. מה אני אגיד לכם, תענוגות כאלה כבר מזמן לא פגשתם. רוצים לעשות רושם וליהנות מעושר של טעמים, ניחוחות וצבעים? הגעתם למקום הנכון!

אז קדימה, חגרו סינרי מטבח, הכינו את קרש החיתוך והסכינים וזכרו: חומרי גלם הם הבסיס לאיכות של כל מנה. בעניין הזה, ראו למטה מהיכן אנחנו השגנו את הדברים. לעבודה!

ענת בפעולה

מרק

ענת הכינה מרק קרמי שכולו אביב עם ירקות ירוקים כמו ארטישוק, קולורבי, שורש סלרי, גבעולי סלרי וגם – תפוח עץ! ענת, כמו ענת, לא התפשרה והעמידה סיר נוסף עם ציר מעוף שלם וירקות טריים (הס מלהזכיר אבקת מרק). לאביב יש, מסתבר, טעמים רעננים ועדינים. תענוג לחיך.

מרק ארטישוק וירקות אביב

6-8 מנות

החומרים

  • 2 כפות שמן זית
  • 4 בצלי שאלוט, פרוסים
  • 2 קולורבי, קלופים וחתוכים לקוביות
  • 1 שן שום (עכשיו עם השום הירוק זה בכלל תענוג), פרוסה
  • 1 שורש סלרי, קלוף ופרוס
  • 3 גבעולי סלרי אמריקאי
  • 1 תפוח גרני סמית (איזה יופי של טוויסט בעלילה!)
  • 5 לבבות ארטישוקים (אנא, השקיעו בארטישוקים טריים. הנה איך מקלפים)
  • צרור פטרוזיליה
  • 4 עלי מרווה
  • 4-5 ענפי טימין
  • 1 עלה דפנה
  • 1/2 כוס יין לבן
  • 2 ליטר ציר עוף
  • 1/2 ליטר מים
  • מלח, פלפל שחור, קורט אגוז מוסקט

לקישוט:

  • שמן זית
  • עירית קצוצה

אופן ההכנה

  1. טגנו בשמן זית את הירקות: שאלוטס, קולורבי, סלרי, שום, תפוח וארטישוקים.
  2. הוסיפו את עשבי התיבול וערבבו, כדי שכל המרכיבים יקבלו צריבה.
  3. מזגו את היין, ציר העוף והמים והביאו הכל לרתיחה.
  4. הניחו למרק להתקרר לטמפרטורת החדר, תבלו במלח, פלפל שחור ואגוז מוסקט ורסקו אותו עם בלנדר מוט.
  5. הגישו עם זרזיף שמן זית ועירית קצוצה.

מנה ראשונה

חשבתי הפעם להתחכם לגפילטע ולהגיש דגים קצת אחרת. הדג הממולא התחלף בקרפצ'ו דגים, המוצג כציור יפהפה על הצלחת, מנת רושם אמיתית. החזרת האדומה עם הסלק מפולניה התחפשה לווסאבי יפני וקיבלה צבע ירוק עז. מיזוג גלויות במיטבו! אפילו אותנו זה הפתיע איך הקרפצ'ו והחזרת השתלבו יחד בצורה מושלמת. 

קרפצ'ו לברק

4 מנות

החומרים

  • 2 פילטים של לברק, ללא עור (כל אחד כ-120 גרם)
  • 1 בצל שאלוט, פרוס
  • 1/2 פלפל צ'ילי, פרוס
  • אשכולית אדומה, מפולטת
  • לימון ננסי, חתוך לקוביות קטנטנות (עם הקליפה)
  • עגבניה, חתוכה לרבעים
  • עלי בזיליקום
  • עירית קצוצה
  • עלי כוסברה
  • עלי טימין
  • 20 גרם פיסטוקים, קלויים במחבת יבשה וקצוצים גס

לרוטב

  • מיץ מ-1/2 ליים קטן
  • שמן זית
  • מלח ים אטלנטי

אופן ההכנה

  1. פרסו דק את הפילטים, באלכסון למשטח, לחתיכות שטוחות וקטנות והניחו על צלחת.
  2. פזרו מעל שאלוט, פלפל צ'ילי, אשכולית ולימון באופן הומוגני על פני הדג.
  3. סחטו את רבעי העגבניה מעל – מיץ וגרעינים בלבד.
  4. תבלו בשמן זית, ליים ומלח ופזרו את עלי הכסברה, בזיליקום, עירית וטימין מעל.
  5. הגישו את הקרפצ'ו עם חזרת ירוקה.

חזרת ירוקה 

החומרים

  • 50 גרם שורש חזרת, קלוף וחתוך לקוביות קטנות
  • צרור גדול של פטרוזיליה, עלים בלבד
  • 1 כף סוכר
  • 2 כפות חומץ בן יין לבן
  • 1/2 כוס מים
  • קורט מלח

אופן ההכנה

  1. הכניסו למעבד מזון את כל החומרים ועבדו היטב, עד שהחזרת מרוסקת היטב והצבע השולט הוא ירוק (אם לא, ניתן להוסיף עוד פטרוזיליה ולעבד עד לתוצאה הרצויה).
  2. העבירו את החזרת לקערה – זהירות! האדים שיוצאים ממעבד המזון עלולים לצרוב לכם את העיניים והגרון.
  3. אם יש יותר מדי מים ניתן לסנן את חלקם. חשוב שהחזרת תהיה סמיכה אבל גם רטובה.
  4. הגישו את החזרת לצידו של הקרפצ'ו.

– –

מנה עיקרית

המנה העיקרית שלנו היא טוויסט על האוסובוקו המוכר. במקור, עושים שימוש  בשוק בקר המתבשל בסיר עם ירקות שורש. הפעם בחרנו בשוקי טלה, שהן קטנות יותר וכל אחת יכולה לשמש מנה לאדם. ענת יצרה "סיר" אישי מנייר אפיה, בתוכה נאפית השוק עם שלל ירקות שורש. אף ארומה לא הולכת לאיבוד!

אוסובוקו טלה וירקות שורש

5 מנות אישיות

החומרים

  • 5 שוקי טלה (כ-500 גרם כל אחד, כולל העצם)
  • שמן זית
  • 2-3 גבעולי כרישה קטנים, חתוכים לגזירים לאורכם
  • 2-3 גבעולי סלרי, חתוכים לגזירים לאורכם
  • 2-3 שורשי פטרוזיליה, חתוכים לרבעים או לחצאים לאורכם
  • 2-3 שומרים קטנים, חתוכים לרבעים לאורכם
  • 10 בייבי גזר, קלופים (השאירו את הראש)
  • 2-3 עלי בזיליקום לכל מנה
  • 2-3 עלי מרווה לכל מנה
  • 2-3 ענפי טימין לכל מנה
  • לימון עם קליפה עבה
  • ניירות אפיה

אופן ההכנה

  1. פלפלו והמליחו כל שוק טלה. מזגו עליה מעט שמן זית ועשו לה מסאז' מכל הצדדים.
  2. הניחו שוק במרכז נייר אפיה ולצידה ירקות: כרישה, סלרי, שורש פטרוזיליה, שומר, בייבי גזר.
  3. פזרו מעל את עשבי התיבול וגרדו מעל קליפת לימון.
  4. סגרו את נייר האפיה כמו סוכריה, על מנת שהשוק והירקות יאפו בתוכה כמו בתוך סיר סגור.
  5. הניחו על תבנית אפיה והכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות ל-1/2 שעה. אח"כ הנמיכו את הטמפרטורה ל-150 מעלות לעוד כ-2-21/2 שעות, עד השוק מוכנה ורכה מאוד והירקות צלויים.

קינוח

אתם מכירים איך זה – כשמגיעים לקו הסיום כבר אין יותר מקום לאכול אפילו פירור מצה. או שבעצם כן ולקינוחים יש קיבה נפרדת? הפעם הכנתי לכם קינוח עדין טעמים, צבעוני, יפהפה, קל להכנה, נטול גלוטן (ברור!) ואפילו… טבעוני. כזה שהכנתם מראש ועשיתם וי, בלי להתאמץ. מבחינתי, השוס הוא שאין בו טיפת סוכר!

מקפא קרם קוקוס, תותים ופיסטוקים 

לתבנית 25X25 ס"מ

החומרים

  • 50 גרם שמו קוקוס
  • 400 מ"ל (פחית שימורים) קרם קוקוס – שימו לב שלא נוזל קוקוס, אלא את הגרסה השמנמנה יותר
  • טיפת מי ורדים
  • קורט מלח
  • 1 כפית תמצית וניל איכותית
  • חופן תותים, חצויים או רבעים (תלוי בגודל)
  • 50 גרם פיסטוקים, קלויים, קצוצים גס

אופן ההכנה

  1. שימו שמן קוקוס בבאן-מרי (קערה מעל סיר עם מים רותחים).
  2. כשהשמן נמס, הוסיפו קרם קוקוס, מי ורדים, מלח ותמצית וניל. ערבבו היטב והניחו בצד.
  3. מזגו את הקרם לתבנית מצופה בנייר אפיה.
  4. פזרו מעל תותים ופיסטוקים באופן שווה והכניסו לפריזר מכוסה ל2-3 שעות.
  5. הוציאו את נייר האפיה עם המקפא מהתבנית על קרש חיתוך ובעזרת סכין טובה חתכו לקוביות או פשוט שברו לחתיכות.
  6. מומלץ להוציא אל המקרר כשעה לפני ההגשה, כדי שהמקפא יהיה במרקם נעים לאכילה.

בתיאבון וחג שמח!

תודה רבה לאנשי שוק האיכרים בנמל תל אביב, שיעצו, תרמו ועזרו מאוד כדי שהארוחה הזו תהיה הכי טעימה שיש. שווה לכם להגיע, לפגוש אותם ולרכוש את כל מה שצריך לארוחת החג, תחת קורת גג אחת: יניב מפורטובלו חקלאות גורמה, לכל הירקות, הפירות ועשבי התיבול וראם מאיטליז איוו, איתו תוכלו להתייעץ על הנתח המתאים ולקנות גם את העוף לציר.

השוונץ:

היינות שליוו את הארוחה החגיגית שלנו היו מסדרת חרמון של יקב רמת הגולן. הפסח הזה ארבעת היינות בסדרה, אדום, אינדיגו, לבן ומוסקטו, עונדים על עצמם תוויות יפהפיות עם איורי טבע וציפורים, מעשה ידיהם של ילדים אוטיסטים. שיתוף הפעולה הזה עם אלו"ט פירושו שעל כל יין שיימכר,יתרום היקב שקל למען פעילותה החשובה של האגודה. איזה יופי של תרומה חזרה לקהילה! מחיר כל בקבוק כ-35 ש"ח וניתן להשיגם ברשתות השיווק ובחנויות היין.

פורסם בקטגוריה אוכל, חגים | עם התגים , , , , , , , , , , , | 2 תגובות

כי מצפון תיפתח הטובה (חלק ב')

חופשת הפסח מתקרבת וזו הזדמנות לטייל בארץ. אז לפני שנערוך את שולחן הסדר והאוכל המסורתי המתבקש, הנה כמה המלצות טובות, כולן סביב הכנרת, כדי שתספיקו לארגן לכם את הטיול שאתם אוהבים. נעים להיות תיירים בארצנו.

מסעדת הבוקרים

מסעדה נהדרת הממוקמת בתוך כפר הנופש של קיבוץ מרום גולן. הסידור הרגיל – אוכל ולינה, שהכי כיף לשלב ביניהם כששניהם טובים. המסעדה, עם תפאורה של הרבה עץ בסטייל כפרי (או שמא המערב הפרוע), מתמחה בבשר של הגולן ומגישה מיני בשרים למנות ראשונות ועיקריות. יכולתי לספר על מנות טעימות כמו קרפצ'ו סינטה או טלה וולינגטון, אבל תשמעו ממני, אם תצליחו להניח את ידכם על צלעות עגל חלב שעושנו קלות במקום, עשיתם את שלכם.

יש פה עניין של גאווה מקומית. בוקרי רמת הגולן התאגדו תחת השם "מרעה גולן", והם מונים כיום 30 חוות של בקר וצאן הגדלים במרעה טבעי. כמו במדינות מפותחות, בהן ידוע לצרכן מהיכן הבשר מגיע, גם פה התחיל מהלך של מיתוג הבשר המקומי, מתוך רצון לבדל אותו כאיכותי וכתוצר של גידול הומאני. בקרוב על מדפי הסופרמרקט הקרוב לביתכם.

קרפצ'ו סינטה

טלה וולינגטון

צלע עגל חלב. למות.

יקב בזלת הגולן

היקב, הפועל משנת 1998 במושבה קדמת צבי, הוקם ע"י יואב לוי ויש בו מרכז מבקרים קטן ונעים, בו ניתן לטעום מהיינות של היקב. ליקב שתי סדרות, סדרת ברונזה וסדרת רזרב והיינות שלו מאופיינים באחוזי אלכוהול גבוהים יחסית, מה שמעניק עושר טעמים ליינות.

שרדונה נגב-גולן הוא פרי של שיתוף פעולה מקסים עם יקב כרם רמון, סוג של חניכה בין יקב ותיק ליקב צעיר; מרלו רזרב 2013 התיישן 20 חודשים בחביות עץ, יין עוצמתי מאוד עם טעמי פירות יער; קברנה סוביניון רזרב 2012, 16% אלכוהול, זכה במדליית זהב בתחרות טרה וינו והיה היין שהכי אהבתי.

יקב בזלת הגולן, קברנה סוביניון רזרב 2012

בוסתן לבונה

יוסף לישנסקי, מראשי ארגון ניל"י, מוכר לכולנו מההיסטוריה של הישוב בתקופה העותומנית. קחו מאה שנה קדימה ופגשו את נכדו, יוסי לישנסקי, הבעלים הגאה של בוסתן קסום (זה המקום הנכון והמתאים להשתמש במילת התואר השחוקה הזו) סמוך לכפר נחום. הבוסתן מכיל מאה ועשרים מינים שונים של עצי פרי. תוכלו למצוא שם עצים שאתם מכירים יותר כמו אבוקדו, מנגו וגויאבה ואחרים שאתם מכירים פחות כמו גרגר פנמה, אגוז השמן או תפוז הקופים.

ניתן לערוך סיור בבוסתן בהדרכתו של יוסי, שיש לו אין ספור סיפורים מעניינים על העצים. במהלך הסיור תזכו לטעום פירות שמעולם לא ראיתם או טעמתם ולקינוח, תוכלו להקשיב ליוסי, המספר את הסיפור המשפחתי המרתק. הבוסתן משקיף על הנוף היפהפה של הכנרת וניתן לערוך בו גם אירועים, בהם מבשל שף שישי דרעי.

עלות סיור בן כשעה וחצי היא 50 ש"ח לאדם והוא בתיאום מראש בלבד. בלי להגזים מצד אחד או להעלות מדי את הציפיות מצד שני, נדמה לי שהסיור הזה עומד להיות גולת הכותרת של הטיול שלכם לצפון.

גרגר פנמה, יש כזה דבר

יוסי לישנסקי. מי יודע מה זה קניסטל?

מסעדת טיבי'ס

את חיים טיבי אנשים מקשרים עדיין כשף של מסעדת מוסקט במצפה הימים. ובכן, לפני כמה שנים הוא יצא לדרך חדשה ופתח מסעדה משלו בחוות ורד הגליל הזכורה לטובה. לרשות חובבי הז'אנר כמוני של אכילה-לינה עומדים חוות הסוסים לרכיבה, חדרי האירוח וגם המסעדה. סוג של הכל-כלול.

שף טיבי משתמש בחומרי גלם טריים של האזור וההתמחות שלו היא בשר. חוויה יוצאת דופן היא להיכנס לחדר היין של המסעדה, שם ניתן לראות בין היינות גם ככר פרמזן ועל הרצפה עומד סולם, עליו תלויים מיני שרקוטרי מעשה ידיו של שף טיבי, שמתיישנים ומחכים לתורם. טעמתי אותם והם נ-פ-ל-א-י-ם!

ויש עוד: קרפצ'ו סינטה ופרושוטו טלה, ריזוטו ארטישוק, טורטליני זנב שור על פירה ראש סלרי (הפייבוריט שלי), ניוקי פטריות כמהין וערמונים, ולחזקים שבינינו, נתח סינטה, שורטריב ואנטריקוט על העצם. הכל מוגש באופן המקצועי ביותר.

קרפצ'ו סינטה

מצלמים טורטליני זנב שור. מנה מנצחת

אנטריקוט על עצם. מבינים פה בבשר.

ה-תמונה הקולינרית של הטיול. שף טיבי מיישן נקניקים בחדר היין.

כפר הנופש עין גב

תכל'ס, בסוף הטיול הזה רוצים קצת לנוח, כי בינינו, לנהוג, לטייל ולאכול זה די מעייף. את השקט והשלווה שלכם תוכלו למצוא על שפת הכנרת, בחדרי הים הזוגיים החדשים, המעוצבים להפליא, של כפר הנופש עין גב. מיטה מפנקת, אמבטיה פרי-סטנדינג ונוף לטבריה, כולל דקל שפל צמרת. ושקט, שזה המצרך הכי מבוקש בחופש.

דקל שפל צמרת

כפר הנופש עין גב

חדרי הים החדשים

ומה עוד באזור?

תוכלו לאכול דגי מושט וצ'יפס כמו פעם במסעדת עין גב, ליהנות מסרדינים ובירה מהחבית במפגש הדייגים, ולילדים – רכבת קרונות לתיור בקיבוץ, סדנת נגרות לבניית צעצועי עץ, שיט על הכנרת ודיג עם הדייגים המקומיים.

מושט מטוגן זו קלאסיקה של הכנרת, מסעדת עין גב

חוות מרינדו מוכרת בשר טלה ועגל מובחרים שהיא מגדלת במרעה טבעי במושב כנף שבגולן. תוכלו לאכול במסעדה שלהם בעין גב, לקנות באחת החנויות שלהם קרוב לבית באזור המרכז או לקבל משלוח של בשר הביתה. מניסיון אישי, מדובר בבשר באיכות מעולה.

ברפת של חוות מרינדו, מושב כנף

בדיר של חוות מרינדו, מושב כנף

והעיקר – חופש נעים!

תודה לנשים של משרד תקשורות יעל שביט, שארחו אותי ליומיים מענגים בצפון.

פורסם בקטגוריה אוכל, טיולים, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

כי מצפון תיפתח הטובה (חלק א')

אני יודעת לזהות מתי זה מתחיל. באופן אינסטינקטיבי בלי שאפשר לשלוט על זה, כמו שיורדים מכביש חיפה-תל אביב לכיוון זכרון מתפשט על הפרצוף שלי מן חיוך דבילי. החיוך מתרחב עוד כשפונים מיקנעם לכיוון העמק. או אז, הירוק בעיניים הופך להיות משמעותי הרבה יותר וניחוחות הפריחה תופסים את מקומם של ריחות העשן והדלק. ותמיד המחשבה המנקרת בראש- איך אני לא עושה את זה יותר?

נסיעה לצפון באמצע השבוע מלווה אצלי בתחושה משחררת, סוג של בריחה ספונטנית, בלי אישור של ההורים. ההרפתקאה מתחילה כעת, יש לה תוקף מוגבל ולכן כדאי לנצל בה כל רגע, מ-עכ-שיו! וכשמוסיפים לכל העניין גם את העובדה שיש מי שלוקח אותך ממקום למקום ואינך צריך להחליט על הדברים, יש בזה גם סוג של התמכרות לתענוג.

התחלה טובה יכולה להיות הרחק בצפון, ממש על גבול הלבנון, במושבה מטולה. אוויר פסגות יש בו במקום הזה. עם כל רכבי האו"ם שמסתובבים שם אפשר כמעט להרגיש בחו"ל. חבל שלבנון נמצאת מעבר לגבול ולא נגיד, צרפת או שוויץ. אבל בוא נהנה ממה שיש.

החצר המקסימה של בית שלום

בית שלום של חיימקה ומרים הוד הוא המקום שלכם לסוף שבוע רגוע, עם ארוחת ערב ולינה. כמו במלונות המשפחתיים בחו"ל, כמה נעים להגיע למקום שאתה יודע שלאחר ארוחת הערב לא תצטרך לנהוג קילמוטרים ארוכים, אלא פשוט להיכנס למיטה.

הארוחה של שף מוסטפא סלילי היא אחת הארוחות הטובות שתמצאו באזור. היא יכולה להתחיל ממיץ תפוח גרני סמית סחוט במקום בלי תוספת סוכר. לאחר מכן, המשיכו בסלט חסה מרענן עם תפוחים, אגוזים וחמוציות, עלי גפן ממולאים אורז ברוטב יוגורט וסלט חצילים באבא גנוש עם גרגרי רימון ופרוסות גבינת עיזים. למנה העיקרית לא הייתי מוותרת על קבב הטלה האוורירי, שמוגש על מצע תבשיל חצילים ועגבניות או על הפאטייר במילוי תפוחי האדמה ואם נשאר עוד קצת מקום, הזמינו את אוסובוקו הטלה על מצע פריקי.

סלט חסה. התפוחים והאגוזים מהתוצרת המקומית

על סינייה הכרובית הזו עוד יסופר

קבב טלה, צנוברים ופלפל קלוי

אוסובוקו טלה מתפרק מהעצם

בבית שלום תוכלו ליהנות גם מהגלריה לאמנות הקטנה של מרים ולשמוע את הסיפור המרגש כיצד הצילו בני הזוג כמה משפחות של לוחמי צד"ל שכמעט הופקרו ע"י צה"ל עם הנסיגה מלבנון במלחמת לבנון השניה. ואם תחפצו בטיול קטן בין מטעי הפרי של המשפחה, חיימקה ישמח להנחות אתכם ולספר על ההסטוריה המקומית.

מנה אחת גנבה מבחינתי את ההצגה בארוחה בבית שלום – סינייה כרובית. כמה פשוטה, ככה טעימה. ברור שביקשתי מהשף את המתכון.

סינייה כרובית, שף מוסטפא סלילי

החומרים

  • 1 ראש כרובית, מחולק לפרחים
  • שמן זית
  • מלח
  • 2 עגבניות בינוניות, פרוסות דק
  • 1 כוס יוגורט (אני אוהבת יוגורט כבשים 5%)
  • 1/2 כוס טחינה גולמית
  • 1 בצל ירוק, החלק הירוק בלבד, פרוס דק
  • צרור קטן של פטרוזיליה, קצוצה
  • 1 כף שקדים פרוסים

0

אופן ההכנה

  1. אפו את פרחי הכרובית עם מעט שמן זית ומלח כחצי שעה בתנור עד שהם משחימים ומתרככים. מי שמעדיף יכול גם לטגן אותן, אבל לא בבית ספרי.
  2. סדרו בתבנית עגולה פרוסות עגבניה ומעליהן הניחו את פרחי הכרובית הצלויים.
  3. ערבבו יחד יוגורט וטחינה ומזגו מעל פרחי הכרובית בנדיבות.
  4. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-250 מעלות ל-5 דקות, עד שרוטב היוגורט-טחינה מתמזג עם הכרובית.
  5. הוציאו מהתנור, פזרו מעל בצל ירוק, פטרוזיליה קצוצה ופרוסות שקדים והגישו.

בתיאבון!

מפל העיון, סמוך למטולה

תצפית מדרך נוף מצפה עדי

פריחת האחירותם מפזרת ניחוח משגע בכל האזור

עצי נקטרינות בפריחה מהממת ביופיה

השוונץ:

  • רוצים "להוריד" את האוכל? סעו לטייל בדרך נוף מרגליות-מטולה, המתחילה ליד מצפה עדי. תוכלו לראות משם את כל העמק וליהנות ממש עכשיו מפריחה משגעת וריחנית של אחירותם צהוב. תענוג!
  • חג הפסח הוא סיבה לחופשה, נצלו אותה לטיול לצפון – ליהנות מהטבע, להקשיב לסיפורים ולאכול טעים, כי ממש עוד רגע החום הגדול יגיע ווהכל יצהיב. תפסו את הרגע, כמו שאומרים.
  • כמו שהבנתם משם הפוסט, יש לו גם חלק ב' – טיול מהמם מסביב לכנרת. יש למה לחכות!

תודה לנשים של משרד תקשורות יעל שביט, שארחו אותי יומיים מענגים בצפון.

פורסם בקטגוריה אוכל, טיולים, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , | 2 תגובות

פוקה מהוואי ורום מהגולן

אני אוהבת לקרוא על טרנדים קולינריים ובדקתי את אלה שצופים לשנת 2016. טוב, אתם בטח מנחשים שהבריא עוד לא עזב אותנו, טבעונות, הרבה סופר פוד וגם… פוקה. פו-מה? Poke, שהוגים Poh-Keh, הוא סלט דגים נאים שמגיע אלינו מהוואי. מקורה של המנה בדייגים המקומיים, שהיו מפלטים לעצמם דגים מהשלל של אותו היום לארוחה קלה. ובאמת, הפירוש המילולי של השם הוא "לחתוך" או "לפרוס".

מנת הפוקה, אשר מוכרת משנות ה-70 של המאה הקודמת, מורכבת מדגי ים כמו טונה מסוגים שונים או תמנון, אבל התפתחה גם למינים אחרים, כמו סלמון. השפעות יפניות ניכרות מורגשות באופן שמכינים אותו ולמעשה ניתן לראות בו סוג של סשימי מתובל.

הכנתי את הפוקה בהתאמה למטבח הישראלי: סלמון שקל להשיג יותר מטונה, אגוזי מלך במקום האגוזים המקומיים של הוואי. מנה ראשונה קלילה להכנה וטעימה מאוד, יפהפיה להגשה כפינגר פוד.

פוקה (Poke), סלט דגים נאים מהוואי

2-3 מנות

  • 250 גרם סלמון טרי, מפולט, ללא עור ואידרות
  • 3 כפות רוטב סויה
  • 1/2 כפית שמן שומשום
  • 1 ס"מ (צ'ופצ'יק) ג'ינג'ר מגורר
  • קורט מלח גס
  • 1 בצל ירוק, פרוס
  • 1/2 פלפל צ'ילי פרוס (או בהתאם למידת החריפות שאתם אוהבים)

להגשה

  • פתיתי אצת ווקאמה
  • 1/2 כף זרעי שומשום, קלויים מעט במחבת
  • 1/2 כף אגוזי מלך קצוצים וקלויים במחבת
  • עלי חסה סלנובה
  • ווסאבי, לפי הטעם

אופן ההכנה

  1. פרסו את הסלמון לפרוסות דקות ככל שניתן, נגד הסיבים.
  2. בקערה ערבבו את חומרי המשרה: רוטב סויה, שמן שומשום, ג'ינג'ר, מלח, בצל ירוק וצ'ילי.
  3. הכניסו את הדג למשרה. הוא יכול להישאר שם כמה שעות ואפילו לילה שלם.
  4. להגשה: הניחו על צלחת הגשה עלי חסה. במרכז כל עלה הניחו שתי פרוסות דג (עם חומרי המשרה עליו) וקשטו באצה, שומשום ואגוזים.
  5. הגישו עם מעט ווסאבי בצד, שכל אחד ייקח לעצמו.

בתיאבון!

 

השוונץ:

השבוע השיק יקב רמת הגולן את אחד מיינות הדגל שלו, ירדן רום 2012. זהו הבציר הרביעי שלו והוא תוצר של שיתוף הפעולה המקסים שנרקם בין היקב לבין הייננית האמריקאית זלמה לונג, מהחלוצות של עולם היין בקליפורניה. שיתוף הפעולה הזו נוצר כדי לבחון באופן ממוקד חלקות גפנים ולהעלות את איכות היין המתקבל מהן.

הפסקה מתודית: שלשום חגגנו את יום האישה הבינלאומי ואם כבר סיפרתי על גב' לונג, נעים לי לספר על יקב רמת הגולן, שבו המנכ"לית היא אישה, אשת השיווק שלו היא אישה ומחצית מהייננים הן יינניות.

ונחזור לירדן רום 2012. זהו יין המורכב מ-47% ענבי קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-23% סירה. בטעימה של היין מרגישים פירות יער, שוקולד וגם רמזים של אדמה ועישון. יין עשיר ומיוחד שיהיה טעים עוד יותר בעוד שלוש-ארבע שנים ומתאים לצד מנות בשריות עשירות אף הן. מחירו בחנויות היין 465 שקלים.

צילום: עמרי מירון

 

פורסם בקטגוריה אוכל, משקאות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

דמיינו לעצמכם: שנה ללא סוכר!

כשהילדים שלי ראו שאני קוראת את הספר "שנה ללא סוכר" מאת איב. א. שאוב (יצא בהוצאת כתר, בתרגומה המוצלח של גליה אלוני-דגן) הם ביקשו שלא אקבל ממנו שום רעיונות. מבחינתם, אין חיים בלי נוטלה, עוגיות שוקולד-צ'יפס ושאר מתוקים. ובאמת, מי מאיתנו יכול לדמיין את עצמו לא נהנה מכל הדברים הנפלאים הללו, שמרוממים את רוחנו בעת צער או נותנים לנו אנרגיה כשאנחנו קצת שפופים. גם סתם ככה כשמתחשק. קינוח בסוף הארוחה נראה כמו הדבר ההגיוני לאכול, נכון? וכמו שאומרים במשפחה של העזר: זה לא קינוח, זו עוגה. כאילו, אל תתבלבלו, זו לא אותה קטגוריה, צריך גם וגם.

מאז שצפיתי באמצע השנה שעברה בסרט הדוקומנטרי "Sugar Coated" (שודר בישראל ביס ותורגם ל"האמת המטרידה על הסוכר"), אני לא מפסיקה לחשוב על כמויות הסוכר שאנו צורכים, בידיעה או שלא בידיעה. הסרט בחן את ההשפעה הרעה של סוכר על בריאותה של האומה האמריקאית ועל אחוזי ההשמנה ההולכים וגדלים אצל ילדים. מה שהסרט חשף הוא שבפעולת יחסי ציבור מתחוכמת, מניעות חברות המזון את האשמה מהסוכר לעבר השומן. זוכרים איך פעם חברות הטבק השתמשו בפרסומות ברופאים שהעידו שסיגריות בטוחות לבריאות (ע"ע מד-מן)? בדיוק ככה, רק עם סוכר.

כולנו רואים באוכל, בעיקר כאשר הוא מתוק, ביטוי של נחמה ואהבה. תחשבו על העוגות והעוגיות שאנו נותנים לילדים כפרס על התנהגות טובה או להבדיל, דמיינו את שולחן העוגות בשבעה. העניין הוא שאפילו אם נכין את העוגות בעצמנו, שלבטח יהיו טובות יותר מבחינה בריאותית, הגוף אינו יודע להבחין בין הסוכר הזה שאנו הוספנו בעצמנו לבלילה לבין הסוכר המצוי במוצרי מזון מתועשים. פרוקטוז הוא פרוקטוז הוא פרוקטוז.

תחשבו על חבילת קילו סוכר שאתם קונים בסופרמרקט. ממש תראו לפניכם את האריזה. זה (וקצת יותר) מה שצורכים אנשים בארה"ב בממוצע בשבוע! ובישראל – למעלה ממחצית האוכלוסיה הם בעלי משקל יתר וחלקם סובלים מהשמנת יתר. אני חושבת שרובנו מודעים לכך שהסוכר אינו בריא, אבל זה נראה לנו שזה במסגרת הנורמה להמשיך ולצרוך אותו. זוכרים שפעם חשבו שזה ממש בסדר מבחינה בריאותית לעשן סיגריות?

הבעיה עם סוכר היא ההשפעה שלו לטווח הארוך. זה לא שנחלה ממש ברגע שנאכל את הסוכר. ההשפעות של האכילה הזו יכולות להופיע רק בעוד עשור או כמה עשורים בצורה של לחץ דם גבוה ורמת כולסטרול גבוהה שעלולים לגרום להתקפי לב, סכרת, מחלות כבד, סרטן, דום נשימה ושאר מחלות איומות.

בטח שמתם לב שגם בישראל בשנים האחרונות כל מוצרי החלב הפכו להיות דלי שומן, מתוך כוונה להילחם בהשמנה. אלא שכדי שיהיו טעימים, הוסיפו להם סוכר או תחליפי סוכר. זה קרה לא רק במוצרי חלב. אם תקראו את הרכב החומרים בתווית של מוצרים רבים, תוכלו לראות שהם מכילים סוכר או תחליפים שלהם בשמות קצת פחות מוכרים: סוכר (לבן, חום או קנים), אבקת סוכר, סירופ תירס עתיר פרוקטוז, פרוקטוז גבישי, מולאסה, מייפל, דבש, סירופ קנים מרוכז, אגבה ואפילו ממתיקים מלאכותיים (אספרטיים, סכרין, סוכרלוז, קסיליטול, מלטיטול, סטיביה).

ולמה גם ממתיקים מלאכותיים נמצאים ברשימה? מפני שמחקרים מראים שכשצורכים אותם הגוף מפרש את המתיקות כאילו היתה סוכר, אפילו אם למעשה מבחינה קלורית הערך שלהם הוא אפס. שלא לדבר על כך שגם להם נודעות השפעות לא מועילות לגוף.

איב א. שאוב, מחברת הספר, החליטה על ניסוי משפחתי, במסגרתו במשך שנה שלמה היא, בן זוגה ושתי בנותיהן יימנעו לחלוטין מסוכר על מופעיו השונים. אבל לא רק כזה הגלוי לעין (עוגות, שוקולד), אלא גם מסוכר מוסווה (רוטב לסלט, קטשופ). לשם כך היא בדקה תוויות של מוצרי מזון בסופרמרקט ושאלה את המלצריות במסעדות לגבי תכולת הסוכר במנות. אתם יכולים לדמיין כמה אנטגוניזם זה יכול לעורר בסביבה.

איב קיבלה את ההשראה לפרויקט המיוחד שלה מרופא הילדים האמריקאי דר' רוברט לוסטיג, אשר התריע על השפעתו הרעה של הסוכר על אחוזי השמנת היתר (Obesity) של ילדים אמריקאים. קצת כמו הילד ההולנדי ששם את האצבע בסכר, כך התייצב דר' לוסטיג מול ענקיות המזון הבינלאומיות. כדאי לכם לצפות בהרצאה שלו, שם הוא מכנה את הפרוקטוז (סוכר פירות) בשם רעל, שאנו מכורים לו. נכון שכאשר אנו אוכלים פרי אנו נהנים מהמתיקות שלו, אך מקבלים גם סיבים תזונתיים. לעומת זאת, כאשר אנו שותים מיץ פירות, אנו מקבלים הרבה מאוד סוכר.

היא קראה גם את דבריו של דיוויד גליספי, אוסטרלי שכתב על הנושא בספר "רעל מתוק" והתריע בפני מחלות לב וסכרת הנובעות מכמויות הסוכר שאנו צורכים. הוא הציע את השימוש בדקסטרוז, סוכר ענבים, שישמש תחליף לסוכר בהכנת מנות מתוקות. במהלך השנה ללא סוכר איב ניסתה את המתכונים שהוא נתן באתר האינטרנט שלו ואת חלקם היא מביאה בסוף הספר.

הספר כתוב עם הרבה הומור עצמי ומציב בפנינו את כל האתגרים שניסוי כזה מעמיד, אפילו כשידוע מראש שהוא זמני, הן בפני הנסיין והן בפני הסביבה. בתה בת ה-11 של איב כתבה יומן במהלך השנה, בו תארה מנקודת מבט של ילדה, את הקושי לחגוג ימי הולדת, חגים וסתם אירועים חברתיים בלי לאכול או לשתות דבר עם סוכר. כמובן שהיו כמה חריגות, מתוכננות יותר או פחות, אבל בסה"כ המשפחה השלימה שנה שלמה בלי סוכר משמעותי. המעניין הוא שכאשר ניסו כבר לאכול עוגה או ממתק, הטעם הרגיש להם מוגזם ברמת המתיקות.

ניסוי כזה עודד אצל משפחתה של איב הכנה עצמית של מנות ודברי מאכל, במקום להשתמש במוצרי מזון מוכנים. הם קנו את חומרי הגלם, בישלו ואפו בעצמם והשתמשו בפירות ובפירות יבשים בצורתם השלמה כדי להמתיק מנות.

אז מה? האם גם אני הופכת למשביתת שמחות? אני חושבת שדווקא מהמקום של אהבת האוכל, אני מעדיפה תמיד לאכול מנה שאני מבינה מהם מרכיביה. בלי E משהו ובלי מילים שאני לא יודעת מה הפירוש שלהן. האם ידעתם שיש סוכר בהמון מוצרים תמימים למראה שאתם קונים בסופרמרקט?: רוטב לסלט, קטשופ, מיונז, רוטב לפסטה, לחם, נקניקים, דגני בוקר, אבקת מרק ועוד ועוד.

בעולם הקולינרי העכשווי יש טרנד של חזרה לאוכל "אמיתי", כמו פעם. זה מתחיל בהכרות עם היצרנים והמגדלים שמוכרים לנו ישירות את האוכל שאנו אוכלים וממשיך במיעוט מרכיבים, הדגשת הטעם של חומרי הגלם בלי תבלינים מיותרים להעצמת הטעמים, הכנת האוכל בעצמנו ושימוש מרובה בפירות ובירקות ומסתיים באכילה משפחתית סביב השולחן. אני אוהבת את המגמה הזו.

מנות מתוקות הן טעימות, לא אכחיש. גם לי מתחשק לפעמים "משהו מתוק" בסוף הארוחה. אבל לעיתים המתיקות הזו עולה לנו ביוקר בריאותי. אז אולי צריך לחזור לימים ההם, בהם סוכר היה יקר ערך כמו זעפרן והשתמשו בו במידה מועטה, בעדינות? אני מאמינה במתינות ולא במציאות שהיא שחור-לבן. הייתי שמחה לאכול סוכר בתשומת לב, לשמור אותו למנות שוות באמת.

ובנימה פרקטית, קראו את התוויות של המוצרים שאתם אוכלים. אל תהיו קיצוניים אבל גם אל תתפשרו על הבריאות שלכם. עמדו מול המציאות והסתכלו בה נכוחה. נהגו בגוף שלכם בכבוד, כדי שגם הוא יחזיר לכם את אותה המידה. בתיאבון!

פורסם בקטגוריה אוכל, מחשבות רציניות על אוכל, ספרים | עם התגים , , , | תגובה אחת

קינואה זהב מלאת הדר

עוד מעט החורף נגמר וגם לגשם, שמנסה לעשות רושם, ברור שזה עכשיו או זהו זה עד השנה הבאה. פירות ההדר, המזוהים עם החורף, אהובים עלי מאוד עוד מילדות. אני חושבת שאם יש ריח שאני ממש אוהבת הוא ריח פריחת ההדרים. בעיקר זכורות לי הנסיעות לסבתא שגרה ברחובות. ידעתי בדיוק מתי אנחנו מתקרבים כשריח הפרדסים היה נישא באוויר ואי אפשר היה שלא לחייך ולנשום עמוק מלוא הריאות.

כשגדלתי דאגתי לשמור שהריח האהוב ימשיך להגיע אלי מדי שנה בעונה, עם סוגים שונים של עצי פרי הדר מסביבי. הנה, עכשיו, עם מזג האויר המשוגע שבחוץ, פעם חם ופעם קר, הפריחה של העצים שוב מתחילה.

אורז, פתיתים, תפוחי אדמה וחוזר חלילה. כמה שאני מנסה לגוון בתוספת, זו שנחה לה ליד הבשר. החלטתי לנסות את הקינואה כשהיא חמה ומהבילה עם תוספת מיץ וקליפות של פירות הדר. אפשר להגיש אותה בפני עצמה, כמנה טבעונית וגם למחרת, כשהיא מתקררת, כסלט. קינואה בצבע זהב, ג'ינג'ית, לאוהבי החמצמצות!

קינואה עם פירות הדר

4-6 מנות

החומרים

  • 200 גרם קינואה
  • 5 פירות הדר בינוניים, שטופים: לימונים, ליים, קלמנטינות, תפוזים, אשכוליות, לפי הטעם. יותר לימונים יביאו לקינואה טעמים יותר חמצמצים ואילו תפוזים וקלמנטינות יביאו יותר מתיקות.
  • 2 כפות שמן זית
  • 2 בצלי שאלוט, חתוכים לקוביות קטנות
  • 1 גזר, חתוך לקוביות קטנות
  • 1 עגבניה בינונית, חתוכה לקוביות קטנות
  • 2 ס"מ ג'ינג'ר מגורר
  • 1 כף לימון כבוש, קצוץ
  • ענף רוזמרין
  • מלח, פלפל שחור, צ'ילי פלייקס

אופן ההכנה

  1. בשלו את הקינואה: שימו אותה בסיר עם מים כדי כיסוי, הביאו לרתיחה ואחר כך בשלו על אש קטנה 10 דקות, חצי מכוסה. סננו והניחו בצד.
  2. חצו את פירות ההדר וסחטו למיץ. אתם צריכים כ-400 מ"ל מיץ.
  3. את קליפות פירות ההדר חתכו לחתיכות קטנות, ללא הציפה הלבנה. לא צריך את כל הקליפות, אלא דגימה מכל סוג ,כך שיישארו כ-3 כפות. הכניסו לסיר עם מים קרים, הביאו לרתיחה וסננו. חזרו פעם נוספת על הפעולה, להוצאת המרירות.
  4. בסיר חממו שמן זית וטגנו בו בצלי שאלוט, גזר, עגבניה וג'ינג'ר.
  5. הוסיפו את קליפות פירות ההדר והקינואה ותבלו ברוזמרין, מלח, פלפל שחור וצ'ילי פלייקס.
  6. ערבבו היטב ומזגו מעל הכל את מיץ הפירות. הביאו לרתיחה, הקטינו את האש לקטנה ובשלו 15 דקות עד שכל המיץ נספג בקינואה.
  7. הגישו עם בשר או עוף. תוספת מיוחדת של חורף. ואם נשאר לכם ליום הבא, אני אוהבת להוסיף קוביות פטה צאן ולזלול קר.

בתיאבון!

השוונץ:

אני אוהבת את החיבור בין קולינריה לאמנות. אם גם אתם, ממליצה לכם ללכת לתערוכת הצילומים  Colorfood Wine של דן לב ועילית אנגל, המוצגת עד סוף השבוע הקרוב במתחם התחנה בת"א. תוכלו לראות שם את האסוציאציות וההשראות האמנותיות למנות ממטבחם של שפים ואנשי אוכל. זו התערוכה הששית של פרויקט הצילום הזה, עם צילומים מישראל, איטליה ודנמרק, הפעם בחסות יקב הרי גליל, אשר הביא לתערוכה את עולם היין כמקור להשראה.

Deconstruction Jambon Persillé, מנה של דיוויד פרנקל בהשראת אזורי היין הקלאסיים של צרפת

פורסם בקטגוריה אוכל, אירועים וסדנאות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה