קלצונה גבינות ומכנסיים מלאים כל טוב

נדמה שהחיים השתנו בעקבות הקורונה, עברו לסוג של זרימה איטית. חיים מיום ליום בלי תכנונים מעבר למה שחייבים ואיך משיגים ביצים או כפפות בשעה של מחסור. עד השבוע האחרון מי עקב אחרי הזמן ומי ידע בכלל איזה יום היום.

לא כל מה שקרה לנו בעקבות הקורונה היה בלתי רצוי. באופן אישי, היה משהו מהנה ב"קיבוץ הביתי" שלי, אפילו שהיה צריך להיכנס לסוג של תורנות מטבח מוסדי מדי יום. כי אם יש תחומים שלא נפגעו בימי הקורונה הם החשק לבשל ולאפות והרעב לאכול. אם תרצו לראות את מה שהתרחש במטבח שלי, אתם מוזמנים לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של @hagargeranit.

לפי התגובות שלכם בבלוג, אתם ממשיכים להכין את המתכון לפיצה נפוליטנית שנתתי פה לפני כבר 5 שנים. אז אם יש לכם כבר תואר ראשון בפיצה, בואו נתקדם לתואר שני, עם עוד מתכון מהמטבח האיטלקי שהוא סוג של פיצה סגורה – הקלצונה. גם הוא מנפולי ויושב לכם בול על חג השבועות, עם הגבינות שאפשר למלא אותו.

פירוש המילה קלצונה הוא אותו חלק במכנסיים שמכסה את הרגל ("pants legs"). דמיינו את חתיכת הבד סגורה ובתוכה הרגל – אז ככה אבל באוכל. קלצונה (Calzone) הוא המאפה הגדול וקלצוני (Calzoni) הוא אחיו הקטן בגרסת המיני.

את הפיצה נהגו במקור לאכול עם סכין ומזלג, כך שהיו צריכים לשבת לשולחן. אז המציאו את הקלצונה, שהיא "כיס" אוכל סגור, על מנת שניתן יהיה לקחת אותה לדרך, Take Away. כל הזמן עולה לי בראש הפלאפל כדוגמה מקבילה לכיסי אוכל מאזורנו.

נחזור לענייננו – דמיינו פיצה ותחשבו על הטופינגס שלה – גבינות, ירקות, נקניקים – כל אלה מונחים על הבצק העגול ונסגרים לצורה של חצי ירח. את רוטב העגבניות, לעומת זאת, השאירו בחוץ, "לניגוב".

לפני שאתם רצים למטבח להכין את כל חומרי הגלם למתכון, אני מציעה להתחיל בלקרוא כמה טיפים:

  1. את הבצק של הקלצונה לוקח זמן להכין. תקדישו לזה זמן, אל תדלגו על שלבים. לא מדובר על 24 שעות, אבל ממליצה להתחיל בצהריים כדי להיות מוכנים לארוחת הערב.
  2. קלצונה, ממש כמו פיצה, מכינים על אבן שמוט שמניחים בתחתית התנור. ממליצה להשתמש בה ולא להסתפק בתבנית.
  3. את הבצק של הקלצונה נתחיל עם ספונג' (Sponge) – זהו בצק מקדים שמגביר את יכולת התפיחה של השמרים ומעניק לבצק טעם עשיר יותר ומרקם הכי קרוב למחמצת, אבל בלי מחמצת.
  4. עובי הבצק לא יכול להיות דק מדי. הוא צריך לשמור על התכולה בלי להישבר או להתפרק. תחשבו על 1/2- 1 ס"מ ככה.
  5. מכינים קלצונה מעיגול בצק בקוטר של כ-30 ס"מ. אם קטן יותר, הכנתם קלצוני.
  6. מפתה ביותר לדחוף כמה שיותר לתוך הכיס של הקלצונה, אבל נדיבות יתר תביא להתפרקות הכיס ואז מה הואילו חכמים וגו'. שימו "ערימה" קטנה שתיסגר בדיוק בלי שתצטרכו למתוח את עלה הבצק שנסגר בעת הקיפול.
  7. חשוב להשאיר שוליים של בצק בחלק שעליו מניחים את המלית, כדי להדביק אליהם את חלק הבצק שנסגר מלמעלה.
  8. בנוגע למילוי – באופן מסורתי משתמשים בגבינות – ריקוטה, מוצרלה ופרמזן. ניתן להוסיף עשבי תיבול, שום וירקות ואפשר להעשיר גם בפרוסות נקניק מורטדלה או פפרוני. הימנעו מתערובת נוזלית מדי, כדי שהיא לא תרטיב את הבצק ותישפך החוצה. רוטב עגבניות, כאמור, נשאר בחוץ.
  9. סגירת הקלצונה נעשית על ידי כך שסגרתם את חצי עלה הבצק הריק על זה המלא. הידוק השוליים חשוב על מנת שהקלצונה לא ייפתח בעת האפיה. אפשר לעשות זאת עם שיני המזלג ואפשר לקפל וללחוץ את שולי הבצק בצורה גלית (ראו בתמונות).

מתחילים?

בחרתי בבצק של אליס ווטרס, שבמסעדה שלה "Chez Panisse" שבקליפורניה מגישים קלצונה באופן יומיומי. המתכון פה מיועד לכ-6- 8 יחידות של קלצונה בגודל בינוני. לכבוד חג השבועות התמקדתי בגבינות, אליהן הוספתי מעט ירקות להעשרת הטעם ולתוספת צבע.

לבצק

לספונג'

  • 1/2 כוס מים פושרים
  • 20 גרם (4 כפיות) שמרים יבשים
  • 1/2 כוס קמח שיפון

להוסיף

  • 1 כוס מים פושרים
  • 2 כפות חלב
  • 4 כפות שמן זית
  • 1 כפית מלח
  • 490 גרם (3.5 כוסות) קמח פיצה 00

למלית:

  • 120 גרם ריקוטה
  • 120 גרם מוצרלה
  • 50 גרם פרמזן
  • 1 שן שום כתושה
  • 1/2 כפית טימין מיובש
  • 2 כפות שמן זית
  • פלפל שחור
  • ירקות: עלי תרד טריים קצוצים, פלפלונים פרוסים
  • שמן זית, להברשה

אופן ההכנה

  1. ערבבו בקערית את מרכיבי הספונג' והניחו לחצי שעה.
  2. שימו בקערת המיקסר את שאר חומרי הבצק והוסיפו להם את הספונג'. ערבלו במהירות איטית לאיחוד והמשיכו לערבל עוד כ-10 דקות עד לקבלת בצק רך וגמיש.
  3. שמנו קערה במעט שמן זית והניחו בה את הבצק לתפיחה ראשונה של 1.5- 2 שעות, מכוסה בשקית ניילון או מגבת. זמן התפיחה משתנה בהתאם לטמפרטורה בחדר – הבצק צריך להכפיל את נפחו.
  4. תנו לבצק אגרוף והוציאו ממנו את האויר. לאחר מכן, תנו לו לתפוח שוב כ-40-50 דקות.
  5. הוציאו את הבצק למשטח מקומח קלות ורדדו אותו עם מערוך לעלה מלבני בעובי של כ-1/2 ס"מ. העלה הראשוני שלי היה כ-40X50 ס"מ.
  6. באמצעות צלוחית או רינג חתכו עיגולים. אני בחרתי בעיגולי בצק בקוטר של כ-15 ס"מ כל אחד.
  7. ערבבו בקערה את חומרי המלית פרט לירקות.
  8. הניחו כף גדושה מהמלית על חצי מעיגול הבצק והניחו עליו מעט ירקות כפי שתבחרו. השאירו שולי בצק פנויים.
  9. סגרו את חצי עלה הבצק הריק מעל החצי עם המלית והדקו היטב כדי שלא ייפתח, במזלג או ביד.
  10. הכניסו את הקלצונה לתנור שחומם מראש ל-220 מעלות, שהנחתם על רצפתו מראש אבן שמוט. אין צורך לשים נייר אפיה. אפו את הקלצונה כ-15 דקות עד להזהבה.
  11. הוציאו את הקלצונה מהתנור והברישו אותו עם מעט שמן זית.

הכינו רוטב עגבניות מבעוד מועד. ערבלו יחד לרוטב אחיד:

  • 400 גרם עגבניות מרוסקות (קופסת שימורים)
  • 1/2 כפית מלח
  • 2- 3 עלי בזיליקום טרי
  • קורט אורגנו מיובש
  • 1 כף שמן זית

הגישו את הקלצונה עם רוטב העגבניות הטרי שהכנתם.

חג שמח ובתיאבון!

יש יקב בנווה ירק, בדרך שלו

כשמומו שמילוביץ היה צעיר הוא לא תאר לעצמו שיהיה חקלאי. הוא רצה לעשות את הדברים בדרך שלו, אז הוא הלך ללמוד עיצוב מוצר בבצלאל והרבה שנים עסק במקצוע.

אלא שהחיים מזמנים הפתעות ומומו מצא את עצמו סוגר מעגל משפחתי והופך ליינן, ממש כמו סבא שלו, שייצר יין לקידוש. אבל העניין הזה של לעשות את הדברים בדרך שלו – זה לא עבר לו. בהתחלה הוא הפך לשותף ביקב עמק יזרעאל (Jezreel) אחרי שעיצב להם את הלוגו והתוויות ליין ואחרי כן עבד ביקב מרגלית כדי ללמוד איך מכינים יין.

ואז הוא קיבל הצעה ששינתה את חייו – בעל הכרם הותיק במושב הציע לו להשתמש בענבי הקריניאן שלו ליין. בואו נאמר שפחות מקובל להשתמש בכרם שנשתל ב-1981 ולבצור ענבים ליין מגפנים בנות למעלה מ-30 שנה. מה גם שהאזור של נווה ירק, השוכן בפאתי הוד השרון, מעולם לא שימש לכרמי יין, בגלל האקלים הייחודי, שלו הנובע מהמיקום הסגור בין ההרים. אבל מומו גם לא בעניין של מה מקובל.

הבציר הראשון של יקב נווה ירק היה ב-2015, לאחר עבודה סבלנית של שיקום הכרם. יש לרשות היקב היום שני כרמים של קריניאן – "נטע" שנטוע בכיוון מזרח-מערב ו"הגר" שנטוע בכיוון צפון-דרום. לנטע חמיצות יותר טובה, הגר הוא יין יותר מחוספס.

בינתיים הוא הספיק לנטוע כרמים חדשים עם זנים נוספים: ארגמן, שרדונה, סוביניון בלאן, סירה, מרסלאן, גרנאש וסמיון. זאת ועוד – הוא משלים ענבים ליין מכרמים בפקיעין, כרם בן זמרה, מצפה רמון וצובא.

בתוך חלקת האלוהים הקטנה שלו מומו בחר בחקלאות-בעל כדי למצות את ההשפעה של הטרואר המקומי. הוא ממשיך לחקור את אפשרויות גיזום הגפן כך שיתקבלו יבולים נמוכים, תהיה אחידות בהבשלה וזרימת אויר טובה. הכל כדי לזכות באיכות גבוהה של הענבים.

כשבאנו לבקר ביקב, רגע לפני הסגר שנכפה עלינו, בדיוק בקבקו רוזה. כחלק מהאידיאולוגיה לתת לענבים להיות דומיננטיים, ברוב היינות התסיסה ספונטנית וטבעית. בחלק מהאדומים מומו בכל זאת מוסיף עוד שמרים כדי להוסיף מורכבות לטעם. במחשבה על חקלאות בת קיימא נעשה שימוש בחביות ישנות.

על תווית הבקבוקים אייר מומו מפה המסמלת את המקום במושב שבו שוכן היקב. היקב מייצר נכון להיום כ-25,000 בקבוקים בשנה והוא מוכר אותו ללקוחות פרטיים ולמספר מסעדות כדוגמת אואזיס, ברוט, שילה ופופינה. בימים כתיקונם תוכלו לרכוש את היין בחנויות יין מעטות כמו מנו וינו וטעמים. אחרי כן פשוט נגמרת לו הסחורה.

מומו מייצר יין שהוא אוהב לשתות: עדין, אלגנטי, ללא אחוז אלכוהול גבוה, לא בומבסטי. מספר סוגי הבקבוקים שהוא מייצר גדול – שכל אחד ימצא את מה שהוא אוהב.

ליד שולחן מלא כל טוב קיבלנו לטעום יינות בנדיבות רבה:

קריניאן:
נטע קריניאן 2017, 13.5% אלכוהול – ארומות ירקרקות, טימין, יותר קייצי
הגר קריניאן 2017, 13.5% אלכוהול – פלפל שחור, יבש, אדמתיות, טאניני, יותר חורפי
שניהם "לא נותנים בראש", מהסוג העדין, יין שמשלים טוב את האוכל. 165 ₪ לצרכן.

בלנד אדום 2017, 14% אלכוול – מורכב מארבעה זנים בחלקים שווים: גראנאש, סירה, ארגמן וקריניאן. השריה עם הקליפות בתסיסה שניה, הסירה תוסס עם השזרות, מה שהופך את היין לרענן. 150 ₪ לצרכן.

גרנאש (100%) 2018, 15% אלכוהול – זן שאינו מוערך. מומו משאיר מעט פרי על הגפן ונותן לו להבשיל לאט, תסיסות ארוכות. קל ופירותי, צבע בהיר. 185 ₪ לצרכן.

סירה:
סירה צובא 2018 – גוף משמעותי, "חביב הקהל"
סירה בן זמרה 2018 – אדמת גיר באזור של בזלת, מתובל עם גוף קל
סירה פקיעין 2018 – פירותי ועשיר
בשנה הבאה – ייצר סירה מענבים שגדלים בנווה ירק.

פטיט סירה:
דוריף 2017, 14.5% אלכוהול – פטיט סירה, מתובל, משמש בד״כ כ"תיבול" ליינות אבל פה יין זני, בעל חמיצות גבוהה. לא כל שנה אפשר להכין אותו כי לא תמיד מבשיל. 50% תסיסות קרבוניות, במטרה לרכך ולעשות אותו עדין מכיוון שהוא מאוד טאני. 225 ₪ לצרכן.

ליקב גם יינות לבנים:
בלנד לבן 120 ₪ לצרכן
סוביניון בלאן 128 ₪ לצרכן
סמיון 128 ₪ לצרכן
שרדונה מהרי יהודה 150 ₪ לצרכן

מחפשים יין חגיגי לליל הסדר, שימתיק את המצב? בנסיבות המיוחדות שיש עכשיו, היקב פתח במיזם בשם "נווה ירק עד הבית". ניתן להזמין לחג הפסח ארגזים בהרכבים שונים ולקבל אותם הביתה לפני החג, במחירים מיוחדים והמשלוח בחינם.

השוונץ:

הנה שיר יפה שמדבר על לעשות את הדברים בדרך שלך:

פתאם מבשלים כל יום? הנה רעיון

מצד אחד כל בני המשפחה בבית, שזה נעים כשמדובר באנשים בוגרים (יחסית) שלא צריך להשגיח או לשעשע אותם כל הזמן. מצד שני, זה אומר שצריך להכין שלוש ארוחות כל יום (ולשטוף את הכלים).

אנחנו אוהבים ירקות, שרופים על פחמימות אבל יש בינינו מי שדורשים גם את ליטרת הבשר שלהם. אז חשבתי על מנה אחת שמשלבת את כולם יחד: ירקות, חלבונים, פחמימות.

בחרתי בתוספות אביביות לעוף – פריקי, חיטה ירקרקה מעושנת בעדינות שתמיד מחפשים את ההזדמנות להשתמש בה וכרוב ניצנים, ירק שאהוב עלי רק כשהוא טרי. זה ממש עכשיו!

דקה הפסקה (בלי פרסומות): הנה לכם טיפ לצליה של כרעי עוף בסיר – צלו על אש בינונית בלי להפוך או להזיז אותם כ-15 דקות. לא פשוט, אני יודעת, אבל תתרגלו סבלנות ואיפוק. רק כך תקבלו עור שחום ופריך שלא נקרע ונדבק לתחתית הסיר.

ארוחה בסיר אחד היא אחד ה-דברים. מכסים ושוכחים עד שמוכן. את המילה "מנחם" לא הזכרתי בהקשר הזה, כי רק יציאה החוצה מההסגר וחזרה לשגרה המבורכת יכולות באמת לנחם אותנו בימים אלה.

כרעי עוף עם פריקי וכרוב ניצנים (ארוחה שלמה בסיר אחד)

4-6 מנות

החומרים

  • 1 כף שמן צמחי
  • 1/2 בצל בינוני פרוס
  • 4 כרעיים עם עור מחולקות לירך ולשוק
  • 200 גרם פריקי שטוף ונקי
  • 300 גרם כרובי ניצנים שטופים וחצויים
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור גרוס, כמון, קינמון, פפריקה
  • 1 כוס מים

אופן ההכנה

  1. העמידו סיר על אש בינונית, מזגו לתוכו שמן והכניסו את פרוסות הבצל.
  2. הניחו מעל את כרעי העוף בשכבה אחת, על הצד של העור. עכשיו מתרגלים: לא נוגעים בסיר 15 דקות שלמות.
  3. כעת, אחרי שהייתם סבלניים, הפכו את העוף לצידו השני בזהירות, המליחו ופלפלו. הוסיפו את הפריקי ופזרו את כרוב הניצנים מעל. תבלו לפי טעמכם בתבלינים.
  4. מזגו כוס מים, הנמיכו את האש לקטנה וכסו במכסה. בשלו כחצי שעה עד שהפריקי מוכן. עד אז גם העוף יהיה מבושל.
  5. הגישו את הסיר המהביל לשולחן עם כף גדולה, להאכיל את כל הפיות הרעבים.

בתיאבון!

מי לא אוהב שניצל?

שניצל
מממ…
קראנצ'י מבחוץ.
טעים מבפנים.
אין מי שלא אוהב אותם.
למעשה, אחד המתכונים הראשונים שנתתי בבלוג היה המתכון האולטימטיבי שלי לשניצל עוף. מסתבר ששניצל יכול להיות מעולה גם עם ירק, כמו למשל החציל.

יש בשוק כמה סוגים של חציל,  אבל אם תשאלו אותי, הזן המצטיין לשניצל חציל הוא Rosa Biance, אותו חציל עגלגל ממוצא איטלקי, לא גדול במיוחד, שנראה כמו יצירת אמנות בצבעי סגול-לבן. החציל הזה בעל מעט גרעינים ולכן אינו מריר, אפילו כמעט מתקתק, ולכן אין צורך להמליח אותו לפני שמבשלים. חוץ מזה שהצורה העגלגלה הופכת את השניצל הזה לאחיד מבחינת המראה והמרקם שלו נשאר מוצק.

אני מחבבת ביותר חצילים ונתתי כבר כמה מתכונים איתם: בייבי חצילים מתובלים אפויים, מרק מחית חצילים, קארי חצילים הודי. חוץ מזה החציל ידוע כמוריד לחץ דם, יש בו שפע של ויטמינים ומינרלים וגם סיבים תזונתיים.

בגלל שטיגון הוא אחת המלאכות המאוסות עלי (אם כי מייצרות מאכלים טעימים, אני מודה) הכנתי את שניצל החציל בתנור. המתכון הזה הוא מינימום עבודה, מקסימום טעם. למרות לחציל יש את המוניטין של ירק שאהוב רק על מבוגרים, תתפלאו לראות את הילדים רצים לגנוב פרוסה ישר מהתבנית.

יש פה מתכון ואז אחריו, מתכון המשך. שניים במחיר אחד.

שניצל חציל

החומרים

  • 4 חצילים מסוג Rosa Bianca
  • 2 ביצים
  • 1 כוס פירורי לחם
  • צרור קטן של פרוזיליה קצוצה
  • מלח, פלפל שחור גרוס
  • שמן

אופן ההכנה

  1. שטפו את החצילים ונגבו אותם. חתכו את הקצה עם העלים וחתכו את הירק שנשאר לפרוסות בעובי של כ-1 ס"מ.
  2. טרפו את הביצים בקערה אחת וערבבו את פירורי לחם עם הפטרוזיליה בצלחת אחרת.
  3. הכניסו פרוסות חציל לקערה עם הביצים הטרופות ואז העבירו לצלחת עם פירורי הלחם. הצמידו עם היד את פירורי הלחם לחציל ואז נערו מהעודפים.
  4. הניחו את פרוסות החציל בתבנית מצופה נייר אפיה והכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-40 דקות עד שהן זהובות.
  5. הוציאו מהתנור ואם הספקתם, לפני שהוא ייגמר ישר מהתבנית, הגישו את שניצל החציל עם יוגורט או טחינה.

לא חובה, אבל אפשר להמשיך הלאה:

חצילים אפויים ברוטב עגבניות

ערבבו בקערית 200 מ"ל עגבניות מרוסקות (1/2 פחית), 2 כפות רסק עגבניות, 1 כוס מים, 4 שיני שום קצוצות, 1/2 כפית אורגנו מיובש ומעט מלח. סדרו את פרוסות החציל בשכבות בתבנית ושפכו מתערובת העגבניות על כל שכבה ושכבה. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-30 דקות. העניין הזה ממכר.

בתיאבון!

שומר ים תיכוני

החיים מעיפים אותי מקצה עולם ועד קצהו, אלא שלכיוון אחד נדמה שאני לא מצליחה להגיע וזה הבלוג שלי. מחסום כתיבה? תחושת עייפות? מיצוי? לא בטוח. כי אם תציצו בעמוד האינסטגרם שלי (@hagargerant – אתם עוד לא עוקבים שלי?) תראו שהחגיגה ממש לא נגמרה. מבשלת, מצלמת, מעלה וחוזר חלילה.

הזמן, רבותיי וגבירותיי, הזמן הוא החוליה החלשה. משתדלת, מבטיחה לעצמי הבטחות, עושה עם עצמי תנאים אבל לא מגיעה לכתוב. בחיי, זה לא אתם, זו אני.

הפוסט הזה הוא סוג של ניסיון לחזור לתלם. כמה דברים גרמו לו להיכתב. אולי היתה זה הקפיצה הקטנה שעשיתי לפריז אהובתי ואולי הביקור בתערוכת היין סומליה. שניהם החזירו לי את הדגדוג ההוא לחזור למוטב. להמשיך ולהביא לכם למטבח ריחות וטעמים. לספר סיפורים, להעלות על הכתב מתכונים שווים במיוחד ששווה לנסות (ולהצליח).

שומר הוא ירק שלא גדלתי עליו אבל בהחלט התאהבתי. הוא ירק סופר-בריא, העשיר בסיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים ובעל השפעות חיוביות על המערכת החיסונית. סלט שומר עם שמן זית ולימון הוא אחד המרעננים (נסו להוסיף גם גילוחי פרמזן ובכלל שדרגתם את הסלט). יש לשומר טעם אניסי עדין שוהפך למתקתק בבישול. בבלוג שלי תמצאו עוד מתכונים לשומר: שומר צלוי בדבש ו-ריזוטו וודקה ושומר.

שמרתי לי את המתכון הזה כבר מזמן לימים קשים. מדובר באחד ה-מתכונים לטעמי. כמה שנראה פשוט, ככה מקורי, טעים ומעניין. שומר שנצלה ואז מבושל ברוטב עגבניות, טעמים ים-תיכוניים של אורגנו, שמן זית וזיתים, לאכול כך או כרוטב לפסטה. לגמרי טבעוני.

שומר ברוטב עגבניות וזיתים

4- 6 מנות

החומרים

  • 2 ראשי שומר בינוניים (500-600 גרם)
  • 1 כף שמן זית
  • 1/2 בצל גדול, פרוס דק
  • 1 שן שום כתושות
  • 1 עלה דפנה
  • 1/4 כוס יין לבן
  • 200 מ"ל עגבניות חתוכות לקוביות (לגמרי סבבה הפעם להשתמש בפחית שימורים)
  • 1/2 כפית אורגנו (מיובש או טרי)
  • מלח, פלפל שחור
  • 1/4 כוס זיתי קלמטה שלמים

אופן ההכנה

  1. חתכו את הבסיס של שומרים והיפטרו מהחלק העצי בתחתית ומהאצבעות בחלקו העליון. את עלעלי השומר דווקא תשאירו, הן נותנות יופי של טעם.
  2. פרסו את השומר לפרוסות עבות.
  3. מזגו לסיר את השמן, הוסיפו בצל ושום, הורידו את האש לקטנה וכסו את הסיר לכ-10 דקות עד שהם יתרככו.
  4. פתחו את מכסה הסיר, הגבירו את האש לבינונית והוסיפו את השומר (כולל העלים) ואת עלה הדפנה. בשלו כ-10 דקות נוספות, תוך כדי ערבוב, עד שהשומר מתחיל להזהיב.
  5. שפכו את היין לסיר ותנו לו להצטמצם כמה דקות.
  6. הוסיפו את העגבניות המרוסקות, האורגנו, המלח והפלפל השחור. ערבבו ובשלו את תערובת השומר עוד כ-20 דקות על אש קטנה בכיסוי חלקי, עד שהשומרים רכים בנעיצת מזלג. אם הם עוד קשים, המשיכו לבשל עוד כמה דקות לפי הצורך.
  7. הוסיפו את הזיתים לתבשיל, ערבבו והגישו.

בתיאבון!

השוונץ:

את הצלחת היפהפה קניתי בפריז ואגב עיר האורות, המלצה חמה: כשכל עניין הקורונה יירגע, הזמינו לעצמכם מקום במסעדת Semilla. בקשו לשבת על הבר ממש מול המטבח. חוויה של טעמים ממסעדת עילית, אווירה חופשית של מסעדה מודרנית ומופת להתנהגות שקטה במטבח. תענוג!

לפעמים עוגת שוקולד פשוטה היא כל מה שצריך

החיים מובילים אותך לכל מיני כיוונים אבל לפעמים גם עוצרים אותך ולא נותנים לך להמשיך וללכת בדרך המוכרת. בעצם, לפעמים הם עוצרים אותך נקודה. הגוף צועק לך סטופ! ואז גם הרגלים יומיומיים של שנים הופכים להיות כמעט בלתי אפשריים.

ככה קרה שנתפס לי הגב ולא רצה להשתחרר. מה שנראה היה כמו שבוע של פיזיוטרפיה ותרגילים בבית הפך לחודש של כאבים ותנוחות בלתי אפשריות. בשלב הזה גם אני הייתי חייבת לשחרר את הקונטרול פריק שבי ולתת לאחרים לעשות את הדברים במקומי. לא שהיה קל, לא שהיה מהיר, אבל גב כפוף הפך לאט ובהתמדה לישר.

לשוודים יש מנהג כזה של הפסקת קפה, Fika. יותר כמו הפסקה מהחיים, מהמתח ומהלחץ. הזדמנות לתת לעצמך הזדמנות להבין מה באמת חשוב בחיים. זה כנראה מה שהייתי צריכה. כשסוף סוף נכנסתי למטבח, רציתי להתחיל במנה קלה ומהירה להכנה, כזו שמצליחה וכן, גם קצת מנחמת.

ככה יצא שנפלתי בול על Kladdkaka (שם מצחיק בעברית), עוגת שוקולד-בוץ פאדג'ית מהסוג הנמס בפה. היא הכי לא פנסי – לא תמצאו פה שוקולד 70% והיא עשויה מחומרי הגלם שלכל אחד יש בבית ולא צריך ללכת לקנות במיוחד. שימו לב שאין בה אבקת אפיה או סודה לשתיה ולכן היא ממשיכה לשמור על גובה נמוך ולא תופחת, קצת כמו בראוניז. הטריק פה הוא לא לאפות יותר מדי, אחרת יוצאת לכם עוגת שוקולד פשוטה וסתמית וכל הבפנוכו הקרמי נעלם.

החלטתי לא להסתפק בקקאו אלא לתת לה אופי בוגר יותר, עם אבקת אספרסו. השילוב של השוקולד והקפה מריח טוב כבר כשמערבבים את החומרים בקערה. ואם רוצים לדייק אפילו יותר ולהרגיש קצת סקנדינביים במזרח התיכון, נספרסו הוציאו ממש עכשיו מהדורה עונתית בהשראת טעמים נורדיים. מבחינתי העוגה הזו היא סיבה מספקת ליישר עוד קצת את הגב.

עוגת בוץ שוקולד – אספרסו (Kladdkaka)

תבנית עגולה קוטר 20 ס"מ

  • 250 גרם סוכר
  • 4 ביצים
  • 1 כוס (140 גרם) קמח
  • קורט מלח
  • 1/4 כוס (35 גרם) אבקת קקאו לא ממותקת
  • אבקת אספרסו מ-3 קפסולות (חפשו את הקפסולות של נספרסו בהשראת טעמים נורדיים)
  • 200 גרם חמאה מומסת
  • 1 כפית תמצית וניל
  • לקישוט: אבקת סוכר, תותים

אופן ההכנה

  1. בקערה הניחו סוכר וביצים וערבלו במטרף ידני לתערובת תפוחה ובהירה
  2. הוסיפו קמח, קקאו, אבקת אספרסו ומלח וערבבו.
  3. הוסיפו גם חמאה מומסת ותמצית וניל וערבבו לתערובת אחידה.
  4. העבירו לתבנית משומנת עם נייר אפיה בבסיס. ניתן לשים מעט קמח על התבנית ולפזר באופן אחיד.
  5. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-17 דקות ולא יותר (רוצים להיות יותר אמיצים? – הפסיקו את פעולת התנור אחרי 15 דקות). החלק העליון צריך להיות אפוי אבל המרכז עדיין רוטט. אל תשתמשו במבחן הקיסם כי הרי חשוב לא לאפות אותה יותר מדי.
  6. הביאו את העוגה לטמפרטורת החדר. אבקו אותה באבקת סוכר והניחו תותים לקישוט.

בתיאבון!

יוון של קורפו

החגים קראו לנו לצאת מהארץ, בעיקר אלה שיצרו גשרים על גשרים בימי העבודה, כמו השנה. ליוון אנחנו מתגעגעים כרונית ולמרות שתכננו לנסוע לכל מיני מקומות אחרים, בסוף הגענו לקורפו.

האי הצפוני הזה הוא ירוק ופורח ומסביבו הים בכחול-טורקיז-שקוף שאי אפשר להפסיק לעצור את הרכב כדי לצלם אותו. הבתים בו בצבעי ורוד-כתום עם קשתות בנויות, זכר לכובשים הרבים שהיו באי: יוונים, איטלקים, גרמנים, טורקים.

כל האי הוא בעצם כפר אחד גדול, אבל בכל זאת כדאי להגיע לקורפו טאון (קרקירה) ולהלך בסמטאות היפות, לבקר בשוק הקטן כדי לראות מיליון סוגי שעועיות ולקנות אורגנו בכלום כסף, להציץ בבית הכנסת שעדיין עומד שם, זכר לימים אחרים, לטייל בשטח המצודה ולשבת בכיכר היפה כדי לשתות איזה קוקטייל. יש משהו רגוע בעיר הקטנה הזו.

חוץ מזה מומלץ להגיע לארמון היפהפה של סיסי קיסרית אוסטריה, שבחרה באי כאתר הנופש שלה. הארמון פתוח למבקרים וניתן לראות בו תמונות וחפצים תקופתיים. נעים להתהלך בגן של הארמון ולקנא בה שהיה לה נדל"ן כל כך משובח, טעם טוב והרבה כסף.

וכמובן חובה לחפש את החופים הנסתרים והשלווים, חוליים או סלעיים, מה שבטוח הוא הים היפהפה והצלול. בכל חוף שהגענו היתה אפשרות לזוז הצידה מהקהל הנופש ולמצוא את החוף הפרטי שלנו. ומנגד, להעפיל אל פסגת הר Pantokrator הגבוה ביותר בקורפו כדי לנשום אוויר פסגות ולצפות אל היבשת היוונית והאלבנית.

גם הקולינריה הקורפואית הושפעה מהעקבות שהותירו בה כובשיה, במיוחד הם גאים בתרבות הוונציאנית לצד היוונית. חומרי הגלם דומים לאלה שבכל יוון או בכלל במזרח התיכון, אבל השימוש מעט שונה. כמקום שנהנה ממשקעים רבים באופן יחסי, שכיחים בקורפו תבשילים של בשר או דגים.

אז מה אכלנו שם? כל ארוחה נפתחה במגוון של סלטים: צזיקי, חצילים, טרמסלטה (איקרה) וכמובן סלט יווני עם פטה משובחת. והיתה עוד מנת פתיחה שפגשנו בקורפו ולא הכרתי ממקומות אחרים ביוון – ירקות ירוקים מלאי טעם שבושלו בעגבניות. אנחנו התאהבנו בטעם ובפשטות, אז למה לא לנסות גם בבית?

ציגרלי (Tsigarelli)

מאזט יווני, אפילו טבעוני, שדורש לחם לספוג את כל הרוטב הנהדר.

  • 1/2 ק"ג ירוקים כמו תרד מנגולד, קייל או חרדל, גבעולים ועלים – זה מתחיל הרבה ונגמר מעט
  • 1/3 כוס שמן זית
  • 1 כרישה פרוסה דק
  • 3 בצלים ירוקים פרוסים דק
  • 2 שיני שום קצוצות גס
  • 1/2 כפית צ'ילי פלייקס
  • 1 עגבניה גדולה חתוכה לקוביות
  • 1/2 כוס פטרוזיליה
  • 1/2 כוס ארוגולה
  • מלח, פלפל שחור גרוס

להגשה:

  • 1 לימון חתוך לרבעים

אופן ההכנה

  1. הפרידו בין העלים והגבעולים של הירוקים. את הגבעולים קצצו דק ואת העלים קצצו גס.
  2. מזגו את השמן למחבת, הוסיפו כרישה ובצל ירוק ובשלו על אש בינונית עד שהם רכים (כ-5 דקות).
  3. תבלו בצ'ילי פלייקס ובשום וערבבו.
  4. הוסיפו את גבעולי הירוקים הקצוצים ואת העגבניה, ערבבו ובשלו כ-2 דקות נוספות.
  5. הוסיפו את עלי הירוקים הקצוצים ובשלו הכל יחד עד שכל המרכיבים רכים, כ-10 דקות.
  6. הוסיפו פטרוזיליה וארוגולה ותבלו במלח ופלפל שחור לפי הטעם. בשלו עוד כ-5 דקות יחד.
  7. הורידו מהאש והגישו עם רבעי לימון ולחם לספוג את הרוטב.

בתיאבון! ו… סעו ליוון. יש עוד הרבה מה לגלות בה.