לשירת התקווה

שוק התקווה הוקם לפני כשמונים שנה בשכונה בעלת אותו השם. שערו עומד היכן שנפגשים רחוב האצ"ל ודרך ההגנה (אל דאגה, קצת יותר דרומה עוברת דרך לח"י) והוא מתפרש גם לרחובות הסמוכים. עם מחשבות על השם האופטימי של השוק מתחיל הסיור שלנו במקום, בהדרכתו של חיליק גורפינקל, עיתונאי אוכל וחובב שווקים.

השינויים הדמוגרפיים שעברה השכונה לאורך השנים ניכרים בקונים ומשפיעים גם על ההיצע בשוק.  תושביה המקוריים היו יוצאי עירק ותימן, להם נוספו עם השנים עולים מברית המועצות לשעבר והיום זהו מקום מושבם של רבים ממהגרי העבודה והפליטים. וכך תוכלו למצוא זה סמוך לזה, קובות עיראקיות, דגים מלוחים ומוצרים אסיאתיים.

השוק פועל במתכונת של שוק אוכל מסורתי, אליו מגיעים כדי להצטייד בירקות ובפירות עונתיים, בדגים ובבשר. לא תמצאו בו את "הצעקה האחרונה" של הקולינריה, בייסיק אבל במובן הטוב של המילה. הנה "טעימה קטנה" מהמקומות בהם סיירנו עם חיליק.

לפני כעשר שנים השוק עבר שיפוץ והיום נעים לשוטט ולקנות בו. דוכני הדגים, למשל, עושים חשק לקנות בהם מיני דגים למרק, לחריימה או למעדנים אחרים. ברור שגם הסלמון, הפייבוריט הבלתי מעורער של הישראלים נמצא שם.

בדוכני הבשר תוכלו למצוא עופות, בקר וצאן, כולל חלקי פנים שכבר מזמן לא ראיתי תצוגה שלהם אצל הקצבים. יחתכו לכם במיומנות את הנתחים שתרצו לפי בקשה ויש מי שאפילו פתח בפנינו את המקרר שלו, שנציץ פנימה.

תבליני נעמה (מבשר 4) היא תיבת אוצר לכל חובב בישול. תבלינים, קטניות, אגוזים, ממתקים ועוד ועוד. החנות הזו היא ממש חבית ללא תחתית בה תוכלו למצוא כל מה שרציתם וגם מה שלא ידעתם שתרצו, כמו למשל, זרעי לוטוס מסוכרים.

אם חשקה נפשכם במעדנים שונים, תוכלו למצוא אותם בשתי מעדניות וותיקות ומגוונות, מעדניית אמיגה (נוריאל 8) ומעדני עופר (נוריאל 10). תוכלו לקנות שם דגים מעושנים, נקניקים, זיתים, גבינות ועוד. מוצר הדגל, כיאה לשכונה עם שורשים עיראקיים, הוא העמבה. מודה שיש לי עניין עם עמבה והריח שהיא מותירה בגוף, אבל חיליק אמר לחשוב על זה כצ'אטני, אז טעמתי וזה היה בכלל לא רע.

אם הקניות בשוק עשו אתכם רעבים, תוכלו לעצור למשל לקובה עיראקית במסעדת דוד חביב (מבשר 19) או בדוכן שלה שנמצא ממש ממול. קובה מטוגנת או מבושלת, במרק או בלי, ועם עמבה שלמדתם ממש הרגע לחבב.

יחד עם הקובה מגיעה אופציה למשחק שש-בש סוער תחת כיפת השמים. כמובן בתנאי שאתם מהמין הנכון, העדה המתאימה ומעל גיל מסוים. כי גם למועדון הזה צריך להתקבל.

מסעדת שמש המקורית (התקווה 13) היא השיפודיה הכי מפורסמת בשוק וזה המקום שלכם אם אתם אנשי הבשר. אבל אם כמוני פחמימות היא האהבה הגדולה שלכם, לכו למפגש הסאלוף ובקשו את הבצקים התימנים – לחוח, סאלוף או קובנה עם עגבניות מרוסקות, ביצה קשה וחריף. את כל זה תוכלו להוריד עם קצת בירה מהחבית או אולי דווקא אוזו. טוענים שביום שישי קבלת השבת שלהם היא מהשמחות בעיר.

גם לאוהבי המתוק יש תקווה בשוק התקווה.

כמעט גמרתם עם הקניות ואתם בסופו של השוק, שווה לכם לעשות עצירה קטנה למיץ רימונים סחוט טרי בעונה. בדוכן הזה (חנוך 54) המיץ מגיע עם הבטחות נגד התקרחות ועם קצת אמונה תזכו לשפע של שיער. אם לא הצליח לפחות המיץ היה לכם טעים.

חיליק גורפינקל מקיים סיורים אינטימיים, משפחתיים כמעט, לשוק התקווה, עם הרבה אהבה לחומרי הגלם ולאנשים שעומדים מאחורי הדוכנים. הוא טוען שקניות הן החלק הכי חשוב של הבישול והבישול עצמו הוא כיף גדול אם כך מתייחסים אליו. ממליצה בחום!

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , , , , | 2 תגובות

תודה על השעועית

אתם יודעים שיש לי חיבה אנתרופולוגית לכל מיני מאכלים הקשורים במסורות קולינריות, גם אם הן אינן שלנו. את ארוחת חג ההודיה, אשר נחגג ממש היום, כבר תיעדתי בעבר – עם תרנגול הודו מרשים ובטטות עם מרשמלו (כל המתכונים בפוסט הזה). מסתבר שזה לא הכל.

מאפה שעועית הוא תוספת מסורתית בחג ההודיה. מסתבר שהוא הומצא לראשונה במטבחי חברת קמפבל ב-1955, כדי לקדם את מרק הפטריות שלה, אשר נותן למאפה מרקם קרמי קטיפתי.

לכאורה מדובר במנה עם מרכיבים מעטים: שעועית ירוקה, פטריות, בצל מטוגן, אבל למרות שמדובר במנה קלה להכנה, במתכונים רבים תמצאו עד היום את קופסת המרק המפורסמת ולצידה את צנצנת הבצל המטוגן המוכן.

דווקא מתאים לי לפרק את המרכיבים ולהתחיל מההתחלה, אבל הפעם החלטתי להיצמד למסורת עם חלק מהמרכיבים המוכנים מראש. כי אם כבר קומפורט פוד אמריקאי, אז (כמעט) עד הסוף בקומפורט.

השתמשתי בשעועית ירוקה טריה, אבל אפשר בהחלט להיעזר בשעועית קפואה – כי הרי רוב השנה קל לנו למצוא אותה כך ואין צורך להפשיר אותה מראש או לבשל. והבצל המטוגן – תשמעו, הרבה זמן תהיתי מה לעשות עם הבצל המטוגן המוכן שקניתי באיקיאה, חוץ מתיבול לאורז. יצא פצצה! אפשר כמובן להשתמש בשעועית ירוקה טריה שבישלתם ובבצלי שאלוטס שטיגנתם.

אם אהבתם את המק אנד צ'יז (אחד הפוסטים הכי נצפים בבלוג), היכונו לעוד מנה ממכרת. כי בשמל באוכל נותן את אותה התחושה של להתכרבל בשמיכה בחורף כשיורד גשם בחוץ. מבינים אותי, נכון?

מאפה שעועית ירוקה לחג ההודיה

החומרים

  • 1 כף שמן תירס/חמניות
  • 1 בצל בינוני-קטן קצוץ דק
  • 1 שן שום קצוצה דק
  • 200 גרם פטריות שמפיניון, פרוסות
  • 45 גרם חמאה
  • 3 כפות קמח לבן
  • 1 קופסה שמנת לבישול 15% שומן
  • 1 כוס מים
  • 120 גרם גבינת צ'דר מגוררת
  • 1 כפית סויה
  • מלח, פלפל שחור
  • 400 גרם שעועית ירוקה
  • 50 גרם בצל מטוגן מוכן

אופן ההכנה

  1. טגנו בצל קצוץ בכף שמן במחבת על אש בינונית, עד לשקיפות.
  2. הוסיפו למחבת פטריות ושום, ערבבו וטגנו עוד 3-4 דקות יחד. העבירו את תערובת הפטריות לקערה.
  3. באותה המחבת המיסו מחאה והוסיפו לה קמח. ערבבו היטב עד לתערובת זהובה, מבלי שתידבק לתחתית או תישרף, כ-2 דקות.
  4. הוסיפו שמנת לבישול ומים וטרפו היטב עד שאין גושים. הוסיפו את רוטב הסויה ואת הגבינה המגוררת וערבבו עד שהיא נמסה.
  5. החזירו למחבת את תערובת הפטריות ותבלו במלח ופלפל שחור.
  6. אם אתם משתמשים בשעועית ירוקה טריה הכניסו אותה למים רותחים ל-2 דקות וסננו. אם אתם משתמשים בשעועית קפואה, אין צורך בבישול מוקדם.
  7. הוסיפו למחבת גם את השעועית הירוקה וערבבו עד לתערובת אחידה.
  8. העבירו את תכולת המחבת לתבנית אפיה ופזרו מעל בצל מטוגן.
  9. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-20-25 דקות, עד שהמאפה משחים.

בתיאבון!

השוונץ:

היום נפתחת בבית האמנים בת"א תערוכה בשם "שרשרת המזון" של האמן איתמר גלבוע. בשנת 2008, עם המעבר של איתמר מתל אביב לאמסטרדם, הוא החליט להתחיל לרשום את כל מה שהוא אוכל. אבל ה- כ- ל. בתערוכה הוא מציג את הפריטים שהוא אכל במשך שנה, שנוצקו לפסלים לבנים ללא סימני היכר מזהים, פרט לצורתם החיצונית. התוצאה חייבת להיות מרשימה!

פורסם בקטגוריה אוכל, חגים, חו"ל | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

שקשוקה-פאייה וקרוקס כתומים

השף והמסעדן מריו בטאלי ידוע בזכות הידע והמומחיות שלו במטבח האיטלקי. הוא היום קונצרן של ממש ובעלים של כמה מסעדות ברחבי ארה"ב. בין יתר מפעלותיו הוא בעלים-שותף של מתחמי המזון Eataly, בעל תכניות טלויזיה וכלי אוכל בחתימתו. הייתי בשתיים ממסעדותיו והן היו מצוינות – המסעדה האיטלקית Esca והטאפאס-בר La Sirena הנמצאות שתיהן בניו יורק.

לאחרונה הוא פרסם מתכון לפאייה לארוחת בוקר. העזר התלהב מהמנה באופן יוצא מהרגיל אבל בינינו, אני חושבת שזה גם קשור לעובדה שהשף מפורסם בנעלי הקרוקס הכתומות שלו.

הדימיון לשקשוקה גדול מאוד, רק שעם אורז ובשר. נשמע בתחילה קצת מוזר אבל יוצא טעים ברמות. משהו ברוטב הבסיס שמבשלים אותו זמן ממושך גורם לו להיות לא פחות ממושלם.

הנה המתכון של מריו בטאלי, בהתאמות קטנטנות למטבח הביתי שלי. השתמשתי בביצי תרנגולת ולא בביצי אווז… מומלץ מאוד לא לוותר על הצ'וריסו שבמתכון – זה מוסיף המון לטעמים של המנה וכמובן למרקם שלה.

חוץ מזה, מומלץ להשתמש במחבת המתאימה להכנסה לתנור, כדי לשלב בין בישול על הגז לאפיה, אם כי עצלנים יכולים להסתפק בבישול על הגז בלבד וזה יוצא טעים גם כך.

מסוג הארוחות השלמות במחבת שחוץ מחלה לניגוב הרוטב לא באמת צריך עוד משהו.

שקשוקה-פאייה של מריו בטאלי

2 מנות

החומרים

לרוטב

  • 1/2 כוס שמן (תירס, חמניות)
  • 2 בצלים רגילים, קצוצים גס
  • 3 שיני שום, קצוצות
  • 230 גרם עגבניות מרוסקות
  • מים (לפי הצורך)

לשקשוקה-פאייה

  • 1 כף שמן זית
  • 340 גרם נקניקיית צ'וריסו, חתוכה לקוביות (אפשר פשוט להוציא את התוך של הנקניקיה מתוך העטיפה שלה)
  • 1 פלפל צ'ילי, חתוך לקוביות
  • 1 פלפל אדום, חתוך לקוביות
  • 1 בצל שאלוט, פרוס
  • רוטב (מתכון למטה)
  • 120 גרם אורז עגול (אני השתמשתי באורז לריזוטו)
  • 2 כפיות פפריקה חריפה
  • 2 כוסות ציר עוף/מים
  • 2 ביצים
  • 1 לימון

אופן ההכנה

לרוטב

  1. מזגו לסיר את השמן והוסיפו את הבצלים כשהוא קר עדיין. בשלו אותם לאט, תוך ערבוב, על אש נמוכה עד להשחמתם. תהליך הקרמליזציה של הבצלים ייקח כשעה ולכן הוסיפו מים לפי הצורך, אם הנוזלים בסיר התאדו לגמרי.
  2. הוסיפו לסיר את השום והעגבניות ובשלו 2 דקות נוספות.
  3. העבירו את תערובת הבצל-עגבניות לבלנדר והפכו אותה למחית חלקה.

לשקשוקה-פאייה

  1. הניחו מחבת עם שמן זית על הגז עם אש נמוכה.
  2. הוסיפו למחבת את הצ'וריסו וטגנו אותה 2 דקות.
  3. הוסיפו את הצ'ילי, הפלפל והבצל ובשלו עוד כ-3-4 דקות, עד שהבצלים זהובים.
  4. הוסיפו את האורז, הרוטב שהכנו והפפריקה וערבבו.
  5. תבלו במלח ומזגו למחבת את ציר העוף או המים. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-20 דקות, עד שהנוזלים נספגים באורז.
  6. הוציאו את המחבת מהתנור ושברו לתוכה 2 ביצים. תבלו במלח והחזירו לתנור ל-3-4 דקות נוספות.
  7. לשכבה שחומה ומוצקה יותר בתחתית המחבת ניתן להניח את המחבת על הגז עם אש גבוהה לכדקה (זהירות לא לשרוף).
  8. לסיום, תבלו את השקשוקה-פאייה במיץ מלימון אחד והגישו עם חתיכת פיתה או חלה לניגוב.

בתיאבון!

פורסם בקטגוריה אוכל | עם התגים , , , , | 2 תגובות

ביצים ביצים ביצים ביצים

אני מודה שאני מכורה לספרי בישול. מה זה מכורה, כזו שחייבת להביא כל פעם כשהיא חוזרת מחו"ל איזה ספר מייצג. לפעמים זה יהיה ספר בסגנון עדות המדינה, לפעמים ספר אישי ולפעמים, כמו הפעם הזו שביקרתי בניו יורק, ספר על נושא. בעצם, אולי זה גם ספר על מקום.

זוכרים את הפרסומת האלמותית ההיא על ביצים?

Egg Shop היא מסעדונת מתוקה בנוליטה שמתמחה ב… אתם כבר יודעים. בסלט, בסנדוויץ', בקינוחים – הביצה היא הכוכבת. לא היתה ברירה, "נאלצתי" לרכוש את ספרם Egg Shop The Cookbook שהוא מעוצב יפהפה וכבר סימנתי בו כמה וכמה עמודים של מתכונים מעניינים.

אחת התמונות שכבשה את ליבי היתה צהובה ומאוד יצרית. תשפטו בעצמכם.

הייתי חייבת לנסות את המתכון שלה ומכיוון שהצצתי ונפגעתי, אני משתפת גם אתכם. מדובר בציר ירקות שומי במיוחד שמהווה בסיס לרוטב הכי פשוט לפסטה. סוף סוף יש שימוש לקליפות הפרמזן שאני שומרת מאז החורף שעבר, אותו חלק קשה שנותר אחרי שאוכלים את גבינה. הפסטה בה משתמשים נקראת angel hair כי היא ארוכה ודקה. תוכלו למצוא אריזות שלה עם השם Capellini. עוד משהו קטן – אל תפחדו מהביצה החיה. החלמונים מתבשלים בחום של הפסטה והופכים את הרוטב לקרמי נהדר. כן, מדובר בשחיתות קטנה אבל זה נשאר בינינו.

על המנה הזו היה כתוב: הדברים הפשוטים ביותר יכולים להיות מושלמים והמנה הזו היא דוגמה לאיך ביצה יכולה לשדרג פסטה וגבינה. אמן.

חלמון בקן (או פסטה עם חלמונים)

מנה אחת

ציר פקורינו ל-3-4 מנות

  • 1/2 בצל
  • 1/2 שומר
  • 1 ראש שום (כן), חצוי לשניים
  • 2 כפות מלח
  • 1 כף שמן זית
  • 2 ענפי רוזמרין
  • 3 ענפי טימין טריים
  • 450 גרם קליפה של גבינת פקורינו/פרמזן (מודה, השתמשתי ב-200 גרם קליפות וזה היה מספיק לגמרי)
  • 1 כוס יין לבן יבש
  • 6 כוסות מים

לפסטה

  • 120 גרם פסטה ארוכה דקה מסוג Capellini
  • מלח
  • 1 כוס ציר פקורינו (למעלה)
  • 2 חלמונים
  • 1 כפית גרידת לימון
  • הרבה פקורינו/פרמזן
  • פלפל שחור
  • עלי פטרוזיליה, לקישוט

אופן ההכנה

לציר הפקורינו

  1. הניחו בצל, שומר וחצאי שום עם מלח בסיר ותנו להם להזיע על אש בינונית עד שהם מתקרמלים.
  2. הוסיפו את שמן הזית, הרוזמרין והטימין ובשלו עד שהתערובת ריחנית, כ-2 דקות.
  3. הוסיפו את קליפות הגבינה ובשלו עוד 5 דקות תוך ערבוב, כדי למנוע מהגבינה להישרף.
  4. הוסיפו את היין לסיר ובשלו עד שהנוזלים מצטמצמים בחצי, כ-6 דקות.
  5. הוסיפו מים והביאו לרתיחה. הנמיכו את האש ובשלו עד שהציר מצטמצם בחצי, כ-40 דקות.
  6. שפכו את הציר המוכן דרך מסננת דקה לקערה והיפטרו מהמוצקים.

לפסטה

  1. בשלו את הפסטה בסיר מים עם מעט מלח עד שהיא אל-דנטה.
  2. בסיר בינוני הביאו 1 כוס של ציר הפקורינו לרתיחה על אש בינונית, הוסיפו את הפסטה המבושלת ובשלו כ-2 דקות נוספות עד שהציר מצטמצם בחצי.
  3. העבירו את הפסטה עם מלקחיים החוצה מהסיר לצלחת הגשה ובשלו את הציר שנותר כ-2 דקות נוספות, עד שגם הוא מצטמצם לחצי.
  4. הניחו על הפסטה חלמון אחד, גרידת לימון, הרבה פקורינו/פרמזן מגורר ופלפל שחור וערבבו היטב.
  5. מזגו את הציר המצומצם על הפסטה והניחו מעל את חלמון הביצה נותר, לתוספת עושר ורושם וערבבו הכל לפני האכילה. קשטו בעלי פטרוזיליה ובעוד גבינה.

בתיאבון!

השוונץ:

בכל עיר שאני נוסעת אליה אני מחפשת אחר הכתובות והציורים על קירות הבתים או המדרכות. גרפיטי יכול לבטא הרבה יותר מסתם וונדליזם. הוא מבטא את הרוח של האנשים, מעביר מסרים או מביא לידי ביטוי מחאה, ביצירתיות כובשת ומקורית. הרי חלק מעבודות הגרפיטי יכולות היו לשכון בין כתלי המוזיאון ובכל זאת האמנים בחרו להוציא אותם לרחוב, לרשות הכלל.

העבודות כאן צולמו ברחובות מנהטן (בעיקר בהארלם) ובברוקלין.

על היצירות של ה-Space Invader קראתי רבות ואפילו על האנשים שגונבים את העבודות שלו מהרחובות כבר שמעתי. ממש כך – אנשים מטפסים על סולמות ומורידות את האריחים הצבעוניים המרכיבים את היצירה, כדי להעתיק ולהעביר אותה לביתם או לבית של מי שמשלם להם לעשות זאת. מטורף! האמן המיוחד הזה משתמש בפיקסלים כדי לייצג כל מיני דמויות והוא פועל ברחובות של ערים בכל העולם כבר למעלה מ-20 שנה. קראתי באתר שלו שאפילו באילת אמורה להיות יצירה שלו – מי מכיר?

פורסם בקטגוריה אוכל, חו"ל, ספרים | עם התגים , , , | 2 תגובות

אני רוצה להיות חלק מזה, ניו יורק

I want to wake up in a city, that doesn't sleep
And find your king of the hill, top of the heap…

אחרי כמה שנים שלא טסתי לניו יורק (פה תמצאו את החוויות הקולינריות שלי מהפעם הקודמת), הנה הזדמן לי סוף סוף להגיע לעיר המסחררת הזו בחגי תשרי האחרונים. הפוסט הזה הוא ניסיון להשאיר זכרון מההנאות ומהחוויות שהיו לי שם, אחרי שהג'ט-לג חלף הלך לו. אני מציעה לכם להתרווח, לגלול מטה, לראות את התמונות היפות ולחלום. אפשר גם לראות בפוסט הזה המלצה ליום שלם של פעילות בעיר הגדולה, כי כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.

אבל בואו נתחיל בהתחלה. אם הארוחה הכי חשובה ביום היא ארוחת הבוקר, כדאי לכם לאכול אותה בבית קפה שכונתי מתוק, עם השראה אוסטרלית, מלצרים אוסטרליים והרבה mates. ב-Two Hands דגמנו את אחד הטרנדים הכי נפוצים בניו יורק כרגע – טוסט אבוקדו. לי ברור למה נעשה כל כך פופולרי (אבוקדו, דה).

אם הייתם שואלים אותי לגבי רמת הקפה בניו יורק לפני 3-4 שנים הייתי מעקמת את הפרצוף, כי קשה לי לשתות את הפיפי הזה שהם קוראים לו קפה. איזו הפתעה היתה לגלות בניו יורק השנה כל כך הרבה בתי קפה שמגישים קפה מעולה ממש ממכונות אספרסו מקצועיות. גם בטו הנדס יגישו לכם קפה מעולה כזה.

מאכל מאוד מסורתי ניו-יורקרי שמזוהה עם הפזורה שלנו הוא ביייגל עם לקס. מוסד שמתמחה בארוחת בוקר עם סלמון כבוש ובייגלס הוא Russ & Daughters, שהתחיל כמעדניה משפחתית והוסיף עם השנים בית קפה. אם קמתם על הצד המושחת, תנו לי להמליץ לכם על האגז בנדקט שלהם, עם לקס, ביצה עלומה ורוטב הולנדייז. טוב, תרגיעו – בניו יורק הולכים הרבה ברגל, כך שמי שחושש שיעלה במשקל, מצפה לו הפתעה נעימה.

אחד המקומות התרבותיים ששווים ביקור בעיר הוא מוזיאון וויטני במשכנו החדש. שלוש קומות של תערוכות מעניינות, מרפסות שמש ותצפית נהדרת על העיר. אנחנו ראינו תערוכה בשם Calder: Hypermobility, עם מוביילים ויצירות אמנות בתנועה של האמן הנודע אלכסנדר קאלדר, אבל התערוכה המשמעותית יותר מבחינתי היתה תערוכת נושא (כמה יפות ומחכימות התערוכות הללו!) על תרבות המחאה – An Incomplete History of Protest. כה נכונה ההכרה שמחאה היא אחת הזכויות הבסיסיות של הדמוקרטיה.

עם אמנות בראש, עלינו על טיילת ה-High Line וצעדנו עליה בנעימים עד ל-Chelsea Market. הבטן כבר מקרקרת והשוק המקורה הזה מציע אין ספור אפשרויות, מכל המינים ומכל המטבחים האפשריים. אנחנו בחרנו בדוכן אוכל מקסיקני נפלא – Los Takos No. 1 שם טרפנו קאסדיות וטאקוס עם עוף ובשר בתוך טורטיות רכות ורוטב חרפרף, כזה שנוזל לך על הפנים וגורם לך לרצות עוד. כשרואים את מתקני הבשר שלהם, מרגישים הכי בשווארמיה טורקית. טעים שאין דברים כאלה.

רוצים לקנות משהו טעים הביתה? היכנסו להיכל הקודש Eataly וצפו לחוויה שסובבת אותך מכל הכיוונים, במבטא איטלקי. אפשר לאכול ארוחה קלה בברים הפזורים במתחם ואם תרצו לצאת עם שלל נאה, תוכלו להשקיע בפרמזן מיושנת, בחומץ בלסמי משובח או בשמן כמהין. כל דולר שווה את התמורה פה, גם אם המקום ממוסחר מאוד.

עכשיו לפני הלוואין העיר מלאה בדלעות, במגוון גדלים וצורות.

ונניח שאתם נתקלים בהצעה מפתה כמו זו, הייתם נכנסים? עבר, הווה ועתיד רק ב-10$!

ומה בערב? הנה שלוש המלצות למקומות שווים, שונים מאוד זה מזה. ראשית, חזרתי למסעדה-בר הנפלאה Gotham Bar & Grill. רמת המקצוענות פה מהגבוהות שאני מכירה, עם שירות אישי וצמוד, בלי כוכבי מישלן. האוכל מוקפד, יפה וטעים. עוד רבות ידובר על טרטר הטונה היפהפה והטעים ועל סופלה הפטל, שהחזיר אותנו לשנות ה-80, במובן הטוב של המילה.

אם אתם בעניין מסעדות איטלקיות, הזמינו לכם שולחן במסעדת Il Buco Alimentari & Vineria. קלמרי מופלא עם רוטב רומסקו, ארטישוקים מטוגנים, פסטה עם בייבי-תמנונים ורביולי חצילים עם עגבניות שרי. מלוא הצלחת נחמות יש במסעדה הביתית הזו שנותנת לך להרגיש הכי בבית של הנונה שלך, בתנאי שהיא מכינה פסטה תוצרת בית…

ונניח שיצאתם למופע או הצגה ואתם רעבים למשהו קטן של אחרי. La Sirena הוא בר הטאפאס החדש של השף מריו באטאלי (יש גם מסעדה צמודה, אבל זה לפעם אחרת). אנשובי טרי עם שומר וצנונית, תמנון עם תפוחי אדמה צרובים וסקאלופס עם פלחי שזיף ורובארב וקציפת קראנברי לבנה. והמקום מעוצב להפליא, עם בר יפהפה, רצפה מהממת ומנורות לקחת הביתה. מריו באטאלי הוא מקור השראה לכל מיני מאכלים, אולי כאלה שעוד נדון בהם בעתיד הלא רחוק…

IMG_1055

השוונץ:

עשה לכם חשק לעזוב הכל ולטוס לניו יורק? ברור שכן! גם לי. מצד שני, קשה לתמצת את כל החוויות בפוסט אחד. חכו, חכו לפוסט הבא. רק רומזת שהוא יהיה צבעוני במיוחד.

פורסם בקטגוריה אוכל, חו"ל, טיולים, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , , , , , , , , , | 5 תגובות

בסך הכל חביתה

קראתי בראש השנה את הספר "ארוחת ערב עם אדוארד" מאת איזבל וינסנט שיצא לאור בעברית ע"י הכורסא הוצאה לאור. הספר מביא את סיפורה של המחברת, עיתונאית בניו יורק פוסט, אשר חווה את התפוררות נישואיה. במצב של רגשות נחיתות וחוסר בטחון עצמי היא פוגשת את אדוארד, אביה בן ה-93 של חברתה, אשר מזמין אותה לרצף של ארוחות ערב מושקעות שהוא מכין לשניהם, המרפאות לא רק את הגוף כי אם גם את הנפש. הספר קל לקריאה וקולח, לפעמים אפילו מדי – אין בו הרבה עומק והוא ספר טיסה קלאסי.

Edward_front-9

המוטיב הגסטרונומי מאוד מרכזי בספר ומוזכרות בו מנות מרשימות כמו גאלט תפוחים, תפיחיות, דמי גלאס ומרטיני קפוא, אבל אני הלכתי שבי דווקא אחרי תאורי החביתה. המחברת מספרת על טבח שגילה את סודות החביתה:

"לסנט ג'ון היה כשרון להכנת ביצים. כשאדוארד ביקש ממנו לגלות לו את סוד הביצים המקושקשות שלו, אמר לו סנט ג'ון שהוא לעולם אינו מטגן את כולן בבת אחת; הוא עושה את זה בשלבים. אדוארד חלק עם פולה את  הטריק, וכעת התעקש ללמד גם אותי. הוא השתמש בביצי משק טריות, שהחלמונים הכתומים שלהן הבהיקו כששבר אותן לתוך קערה. לאחר מכן טרף את הביצים עם מעט חלב או שמנת מתוקה, הוסיף מלח ופלפל, ולבסוף המס חמאה במחבת חמה ורגע לפני שהשחימה הוסיף את הביצים, אבל רק חצי מהתערובת. " אף פעם לא בבת אחת", חזר אדוארד על המילים. "מטגנים את הביצים בשני שלבים". אחרי שהחלו הביצים במחבת לרחוש ולבעבע, הפריד אותן אדוארד בעדינות בכף עץ, הנמיך את הלהבה, הוסיף את יתרת התערובת החלקלקה-צהבהבה וטיגן אותה עד שהביצים היו אווריריות, תפוחות ועטופות כולן בחמאה."

לאחרונה ראיתי בכל מיני אתרים שאנשים מתעסקים בהגדרה למה שנקרא "החביתה המושלמת", כזו שהיא רכה וקרמית אך גם מתובלת במידה.

למרות שמדובר לכאורה במנה ש"כל אחד יודע להכין" והרי אתם הכנתם חביתות כל כך הרבה פעמים…

בכל זאת – הנה כמה כללי זהב שיעזרו לכם להכין את החביתה המושלמת:

מדובר במנה שמורכבת ממעט חומרי גלם ולכן איכותה תלויה מאוד בטיב חומרי הגלם – השתמשו בביצים טריות. רוצים להשקיע עוד? – קנו ביצים אורגניות.

טרפו היטב את הביצים היטב לפני הבישול, כדי להכניס אוויר לתערובת ולהפוך את החביתה לרכה יותר.

הוסיפו חלב לתערובת כדי להעשיר את החביתה. אפשר להחליף בשמנת מתוקה או בקרם פרש לאקסטרה שחיתות.

המיסו חמאה איכותית במחבת על אש קטנה.

מזגו מחצית מתערובת הביצים למחבת.

בשלו את החביתה על אש קטנה. אני יודעת שאתם ממהרים, אבל פה זה קריטי – לא תקבלו תוצאה טובה על אש גבוהה.

הזיזו את הביצים במרית פנימה למרכז והוסיפו את שארית תערובת הביצים בקערה למחבת.

מחבת עם ציפוי שאינו נדבק יקל עליכם את המלאכה.

הזיזו את כל החביתה עם מרית בתוך המחבת, בתנועות עדינות, מהשוליים פנימה.

בבקשה! – אל תרביצו לחביתה ואל תחתכו אותה לחתיכות קטנטנות במרקם צבאי כמו של קוטג'.

סגרו את האש כשהחביתה כבר לא נוזלית אבל נראית לא מוכנה לגמרי – היא תמשיך להתבשל עוד קצת גם לאחר שתוציאו אותה מהמחבת.

תבלו את החביתה במעט מלח ופלפל שחור לפי הטעם והגישו.

יש מי שמניח את החביתה שלו על טוסט או לחמניה מרוחים בחמאה. אחרים מתבלים בעירית קצוצה, שבבי פרמזן או פרוסות פלפל צ'ילי.

אני אוהבת לפורר לתערובת הביצים קצת פטה או גבינה בולגרית לתוספת מליחות (ואז לא להוסיף מלח) ולפזר עלי זעתר מעל.

בתיאבון!

השוונץ:

במסגרת פסטיבל הסרטים בחיפה שיתקיים בחג הסוכות הקרוב יוקרנו כמה סרטים תחת הקטגוריה דוקולינריה, ביניהם סרטים דוקומנטריים על שפים מפורסמים ואנשי יין ואלכוהול. בנוסף, יוקרן גם הסרט "החגיגה של באבט" הנפלא לרגל 30 שנה ליציאתו לאקרנים. והממתק – לאחר כל סרט יתקיים פאנל בהנחייתה של הילה אלפרט שתשוחח עם אנשי קולינריה מקומיים. נשמע תענוג!

פורסם בקטגוריה אוכל, מחשבות רציניות על אוכל, ספרים | עם התגים , | כתיבת תגובה

שזיפים מיובשים תוצרת בית, מתנה לשנה החדשה

מכל הפירות המיובשים דווקא את השזיפים אני מחבבת פחות מכולם. תנו לי תמר, דבלה, מישמש ואני מרוצה הרבה יותר. בשזיפים אני משתמשת לרוב בבישול או באפיה.

אלא שפתאם הצעיר שבחבורה גילה שהוא אוהב שזיפים והקיץ הזה הביא איתו הרבה פירות הביתה (ראו פוסט קודם שלי – ראש השנה לשזיפים). לא שנשאר הרבה, אבל חשבתי לנסות לשמר את הטעמים שלהם לקראת הסתיו המתקרב. לשמור עוד כמה חודשים את השילוב של חמוץ בנגיסה הראשונה ומתוק בהמשך.

בסופו של דבר המוצר שמתקבל כשמייבשים לבד שזיפים אינו דומה בכלל לזה שקונים בחנות. אפשר לעשות זאת בתנור הביתי, בלי מכשירי יבוש מיוחדים.

שזיפים מיובשים עשירים בנוגדי חמצון, בסיבים תזונתיים, בויטמינים ומינרלים. כשמכינים בבית לא צריך לדאוג לירידת הערך התזונתי של הפרי בגלל תוספים מלאכותיים שמוסיפים היצרנים כדי לשמר עוד את הפרי או על מנת לייפות אותו.

אפשר להכין שזיפים מיובשים מכל זן והם ייצאו מיובשים יותר או פחות – תלוי בגודלם ובזמן הייבוש שאתם מעדיפים. אני חושבת שהשזיף המיובש שאנו קונים בחנות נעשה מזן שגיב האירופי אבל רציתי שזיפים שעדיין שומרים על צורתם ויש בהם מידה מסוימת של עסיסיות לכן בחרתי בזן סנטה רוזה.

יש מי שטובל את השזיפים בסוכר או בדבש לפני הייבוש. אני רציתי לשמור על תוצאה קרובה ככל האפשר לפרי המקורי.

פייר, עוד לא היה לי מתכון עם חומר גלם אחד בלבד. כנראה זה השיא שלי.

מתכון קל-קל, לגמרי טבעוני, אבל דורש השגחה של הצצה ככה פעם בשעה, עד שמוכן.

מתנה מקסימה לראש השנה!

שזיפים מיובשים תוצרת בית

החומרים (בעצם אחד – חומר)

  • 1 ק"ג שזיפים מזן סנטה רוזה (כ-8 יחידות גדולות) – חשוב שיהיו קשים יחסית ולא בשלים

אופן ההכנה

  1. חצו את השזיפים לשניים. הכי קל לחתוך בסכין את הפס שעל הפרי, לסובב את החצאים לכיוונים מנוגדים ולפתוח.
  2. הוציאו את הגלעין בעזרת סכין קטנה איתה אתם עוברים מסביב לגלעין ואז משחררים אותו בעדינות.
  3. הניחו את חצאי הפרי כשצידם החתוך פונה כלפי מעלה על רשת. את הרשת הניחו על תבנית מצופה בנייר אפיה.
  4. הכניסו את השזיפים לתנור שחומם מראש ל-100 מעלות בחימום עם טורבו (חשובה זרימת האויר בתנור לצורך הייבוש).
  5. לאחר 4 שעות הפכו את השזיפים לצידם השני, כך שהחלק החתוך יפנה כלפי מטה.
  6. לאחר 8-12 שעות השזיפים שלכם מוכנים, תלוי כמה עסיסייים או מיובשים אתם מעדיפים אותם. שימו לב – זן השזיף משפיע על זמן הייבוש, אז בדקו אותם פעם בשעה.
  7. סגרו את התנור והשאירו בתוכו את השזיפים לעוד כשעתיים לפני שאתם מוציאים אותם החוצה.
  8. הגישו עם ארמניאק (Pruneaux à l'Armagnac), עם גלידה וניל או בתוך יוגורט. אפשר גם פשוט כך לאכול ישר מהתבנית.

בתיאבון!

אחרי שעה בתנור

אחרי 2 שעות בתנור

אחרי 4 שעות בתנור

מהפך!

אחרי 6 שעות בתנור

אחרי 8 שעות בתנור

אחרי 10 שעות בתנור

אחרי 12 שעות בתנור

אחרי 12 שעות בתנור ועוד קצת להתאושש

מוכן!

שתהיה לכולנו שנה טובה, שנת שלום ושלווה, שנה טעימה ויצירתית, שנה של אושר, בריאות ואהבה!

פורסם בקטגוריה אוכל, חגים | עם התגים , , | כתיבת תגובה