סושי, משחק ילדים

הנה החופש הגדול "הופך תקליט", אלא שהחצי הקשה עוד לפנינו… נגמרו הקייטנות ועכשיו זה אנחנו לעצמנו. האמת שאפשר לטעות ולחשוב שמדובר בסוג של עונש להורים, אבל אפשר להסתכל על זה לגמרי אחרת – שעת קימה מאוחרת, אין לחץ בבוקר, אין שיעורי בית, פחות מתח בבית. ובכל זאת, מחפשים מה לעשות יחד (רמז: לצפות בטלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב זה כל אחד לבד).

אני יודעת – בשביל להיות סושי מאסטר צריך ללמוד הרבה שנים, להתחיל מלמטה, ללמוד אצל טובי המורים ביפן. אין לי כוונות יומרניות כאלו, אבל אם מתחשק לכם להעביר ערב כייפי עם הילדים ועל הדרך לתת להם לטעום טעמים שונים מהרגיל, תרצו לגלגל יחד סושי. מוצע פה מתכון למאקי-סושי, אבל מניסיון למי שאין מחצלת גלגול או סבלנות לגלגל, יסיים את הערב בניגירי (דג על אורז ללא אצה) או בסשימי (הדג הנא בלבד), ישר לתוך פה. הנה הצעה לפעילות בערב שבסופה אוכלים את היצירה… למי שקשה לו להיפרד – תוכלו דקה קודם להעלות את התמונות לאינסטגרם!

צילום: "הגרגרנית"

סושי משפחתי לחופש הגדול

4-6 מנות

החומרים

  • 400 גרם (2 כוסות) אורז לסושי
  • 10 דפי אצות נורי לסושי (10 יחידות)
  • 3 מלפפונים
  • 2 גזרים בינוניים, קלופים
  • בחורף – אבוקדו קלוף
  • 2 ביצים (ובנוסף, כאופציה – 1/2 כפית סוכר, 1 כפית מירין, 1 כפית סויה)
  • 500 גרם דגים טריים, מפולטים ללא עור, סוגים שונים (טונה, סלמון, דניס, ילו טייל או כל דג שאתם אוהבים) – לשמור במקרר ממש עד להכנה

לתיבול האורז

  • 60 מ"ל מירין
  • 60 גרם סוכר לבן
  • 1/3 כפית מלח
  • 45 מ"ל חומץ אורז

לארוחה

  • רוטב סויה
  • מחית ווסאבי (מוכנה בשפופרת או אבקה להכנה)
  • ג'ינג'ר כבוש

כדאי שיהיו בבית

  • מחצלות לגלגול סושי, עטופות בניילון נצמד (זה למי שלא אוהב לעבוד קשה בניקוי אחרי כן)
  • קערה עם מים, להרטבת הידיים האוחזות באורז
  • סכין כבדה וגדולה
  • צ'פסטיקס

אופן ההכנה

לאורז

  1. השרו את האורז במים כמה דקות, סננו והניחו לייבוש.
  2. הכניסו את האורז לסיר, הוסיפו 1/2 ליטר מים והניחו על האש.
  3. הביאו לרתיחה ואז הנמיכו את האש לנמוכה, עד שהמים מתאדים לגמרי (כ-10-15 דקות). סגרו את האש והשאירו את הסיר מכוסה עוד כמה דקות. יש להגיע לאורז במרקם נגיס ולא מעוך (זכרו שהאורז עוד ממשיך להתבשל גם באש כבויה, כשהסיר מכוסה).
  4. בזמן שהאורז מתבשל, הניחו את כל חומרי התיבול של האורז בסיר קטן ובשלו על אש קטנה רק עד שהסוכר והמלח נמסים. הורידו מהאש וקררו.
  5. שפכו את הרוטב שהתקרר על האורז החם וערבבו בעדינות, לספיגת הטעמים.
  6. קררו את האורז לטמפרטורת החדר לפני הכנת הסושי.

הכינו את חומרי הסושי:

  1. חתכו לאורכם את הגזר והמלפפונים לטריזים מאורכים. אם יש אבוקדו – אתם ברי מזל!
  2. הכינו חביתה דקה משתי ביצים, על מחבת עגולה או מרובעת משומנת במעט שמן ואז פרסו אותה לאורכה לפסים. אפשר להוסיף לבלילת הביצים גם  סוכר, סויה ומירין, ליצירת טמאגו, החביתה היפנית המתקתקה.
  3. פרסו את הפילטים של הדגים לפיסות מאורכות.

להכנת גלילות הסושי

  1. הניחו על מחצלת הסושי דף אצה, כשהחלק החלק כלפי מטה וזה המחוספס פונה אליכם.
  2. ביד רטובה ממים קחו חופן נאה של אורז ושטחו אותו על פני כל האצה, בשכבה דקה. זה החלק הטריקי מס' 1 בתהליך – איך להגיע לשכבה דקה מספיק, בלי לקרוע את האצה ובכל זאת לכסות את כולה.
  3. הניחו את חומרי המילוי בפס קרוב אליכם לרוחב כל האצה – הכי טעים לערבב בין הירקות, לדגים ולחביתה.
  4. גלגלו את המחצלת עם האצה ליצירת גליל, בהדרגה, כל פעם חלק נוסף, עד ליצירת גלילים שלמים. הדקו עוד בעזרת המחצלת, עד שהגלילים מהודקים היטב ולא נפתחים (חלק טריקי מס' 2).
  5. הניחו את גלילי הסושי על קרש ופרסו לפרוסות בינוניות ברוחבן (יש סימונים על האצה, למתקשים).
  6. תפסו פרוסה באמצעות צ'ופסטיקס, טבלו ברוטב סויה מעורבבת עם מעט ווסאבי ואכלו בהנאה. מדי פעם ניתן לאכול ג'ינג'ר כבוש, לניקוי החיך.

בתיאבון!

והנה זה בלי מילים:

ירקות ודגים לסושי

טמאגו, חביתה יפנית, נפרסת ונכנסת לסושי

דף אצה הפוך על מחצלת גלגול

משטחים אורז על פני דף האצה

מגלגלים

גליל סושי שלם לפני הפריסה

מסתבר שיש טורפים של סושי

השוונץ:

נזכרתי דווקא בסרט גרמני מרגש שסיפר על הכמיהה להיות ביפן ועל הגשמת חלומות. אם לא צפיתם בו זה אף פעם לא מאוחר – "פריחת הדובדבן" הוא סרט מרגש שלא כדאי להחמיץ.

בישול משפחתי (ילדים מבשלים גרסת 2012)

יום האם, אשר חל ב-ל' בשבט (מחר!!), הוא מועד שחיכיתי לו כל כך כשהייתי ילדה. שרשרת מאטבים מלופפים בניירות עיתון צבעוניים? סיכות עם לבבות מפימו? זר פרחים? ברכות מצוירות בטושים? רציתי הכל! אז איך זה יכול להיות שדווקא כשנעשיתי אם בישראל, בשם איזה שהוא סוג של שוויון, החליטו לשנות את האירוע ולחגוג במקומו את "יום המשפחה"? ובכן, "לא בבית ספרנו". אצלנו בבית הילדים יודעים למי באמת שייך החג ושצריך עוד הרבה שנים לפייס את אמא על הגזל הזה…

אם בכל זאת נתמקד בעניין המשפחתי, כבר מזמן קיוויתי שהילדים שלי ייכנסו למטבח ויבשלו גם הם. לפעמים זה מצליח לי יותר ולפעמים פחות. בינינו, הכי נוח להם זה שבמגע של קסם, כאילו בכוח המחשבה, השולחן נערך והתבשילים עולים עליו. אבל תאמינו או לא, לפעמים גם לי לא מתחשק לבשל.

הצעיר שבחבורה ואני אוהבים מאוד לצפות בתכנית הבריטית "Come dine with me" (משודר כרגע בערוץ 1). אמנם מדובר בסוג של תכנית ריאליטי, אבל הפעם במובן הטוב של המילה. חמישה משתתפים מאותה עיר מארחים זה את זה לארוחת ערב שהם עצמם בישלו. בסיום הערב הם מקבלים ניקוד על הארוחה ועל האירוח ובסיום השבוע מקבל פרס זה שקיבל את מירב הנקודות. כמובן שהכיף כאן טמון בצילומים של הקטסטרופות שקורות במהלך הכנת הארוחה, בחיטוט של האורחים בחדר השינה (תמיד יימצאו דברים קינקיים. בכל זאת, מדובר באנגלים) והעיקר: דמותו הנשמעת-והלא-נראית של המספר, שהוא תמיד ציני ומשעשע (שוב, מדובר באנגלים, בעלי חוש ההומור המשובח בעולם).

צילום: "הגרגרנית"

"מדוע שלא נעשה זאת גם אצלנו בבית", שואל הצעיר יום אחד. אני אוהבת את היוזמה הזאת! וכך, יצאה לדרך התחרות גם בביתנו (בלי החלק של החיטוט בארונות. אנחנו כבר מכירים את הבלגן). במשך כמה ימים כל אחד עסק בהרכבת התפריט שלו. היו כמה חובות במשחק הזה. חובה להכין שלוש מנות: ראשונה, עיקרית וקינוח. עוד חובה: כתיבת תפריט. חובה חובתית ביותר: לשטוף את כל הכלים שקשורים בבישול. חובה אחרונה: לטעום, גם אם לא אוהבים (לא חובה לאכול). ושלא תחשבו שכולם נולדו פה שפים ויש גם בררנים ידועים באוכל. בתכנית המקורית המנה העיקרית היא בשרית, אבל אצלנו הכלל הזה לא הופעל, כדי להקל על הטף ועל הבטן בערב.

צילום: "הגרגרנית" ומשפחתה

העזר היה הראשון לארח. הוא הגיע מהעבודה מוקדם מהרגיל, בסביבות שש בערב. הארוחה היתה צפויה לשבע וחצי. בסביבות רבע לשבע הוא הודיע שהארוחה לא תתקיים באותו הערב, לאחר שגילה, להפתעתו, כי הזמן להכין ארוחה שלמה לוקח יותר ממה שחשב. נרשמה אכזבה מסוימת, אבל הוא קיבל ארכה עד למחרת, וזהו! היה שווה לחכות: בייקון & אגס למנה ראשונה, פיצה ביתית לעיקרית ומוס שוקולד-תפוז לקינוח. קוקה קולה (שוחד זול!!) בכוסות יין וחטיף טים-טם (כזה שלכולם יש נוסטלגיה אליו, עוד מימי אוסטרליה העליזים) לסיום סיומת עשו את הטריק. כולם נתנו לו ציונים והלכו לישון על בטן מאוד מלאה…

אני הייתי הבאה בתור. כולם טענו שזה בכלל לא פייר ואין "כוחות". דווקא השקעתי מאוד בתכנון ובהכנה, כי חששתי שלא יתנו לי ציונים טובים אם יחשבו שאנצח בכל מקרה (מזכיר למישהו את הקריאה של ביבי לבוא להצביע בפריימריז?…). החלטתי על תמה איטלקית: מוצרלה קפרזה עם צ'אבטה מאפה בית למנה ראשונה, פסטה טריה עם שרימפס ואפונה לעיקרית וסמיפרדו וניל עם תותים ורוטב שקולד לקינוח. אם נדמה לכם שלא עבדתי קשה, אז אתם טועים.

צילום: "הגרגרנית" ומשפחתה

הנסיכה עבדה כל בוקר שישי לקראת ארוחת ערב שבת ולא נתנה לאיש להיכנס למטבח. היא הביאה עימה סו-שף (חברה) ויחד הם הכינו את ארוחת הערב: ביצה בקן למנה ראשונה, בורקס גבינה שהיא עצמה הכינה מבצק עלים שווה על בסיס חמאה וצלחת ירקות טריים למנה עיקרית ועוגת ביסקוויטים עם גבינה לקינוח. היא הגדילה לעשות והזמינה את הסבתא להשתתף בארוחה, כצופה מהצד.

בשבת היה התור של שניים: הבכור בצהריים והצעיר בערב. הבכור לא נכנס למטבח אלא כשעה לפני שעת אוכל. הוא חשב על הדברים מראש, הכין את המצרכים ויש לו זמן… אין ספק שכל אחד מילדינו מתנהל גם במטבח בהתאם לאופיו. הנה מה שהוא הכין לנו: מרק יוגורט עם מלפפונים וצנוניות למנה ראשונה, רוסטביף סינטה עם אורז לבן (שהכין בפעם הראשונה בחייו!) לעיקרית ופונדו שוקולד עם תותים ומרשמלו לקינוח. הזלילה הגדולה של השוקולד השאירה חותם על הארוחה ועל המפה…

את התחרות סגר הצעיר שבחבורה (עוד לא בן 10), זה עם האהבה הגדולה ביותר לבישול וגם הנסיון הרב ביותר מבין השלושה. הוא השתלט בקלות על המטבח. למנה ראשונה הוא הכין טוסט גבינה מהחלק הרך של החלה בלבד (כמה לחם נזרק שם, אני לא רוצה לחשוב אפילו. יש כמה דברים שלא הספקתי ללמד אותו לפני הארוחה הזו. עכשיו הוא כבר יודע). למנה עיקרית, צ'יפס שהכין לגמרי בעצמו מתפוחי אדמה ואפה בתנור עם שמן זית, כמו שצריך. ולקינוח, בראוניז שוקולד. פחמימות לא היו חסרות באותו הערב… אבל את הכל הוא הכין לבד והיה טעים ביותר.

השוונץ:

  • אז איך נסכם? לא נספר לכם על הציונים, כי זה לא החלק החשוב. לפני הכל, נדווח על מה שאמר לי הבכור. "אמא", הוא אמר, "אני רוצה להגיד לך תודה על כל הימים שאת מבשלת בשבילנו". כבר היה שווה יום האם השנה, נכון? אני הצעתי שנחווה את ההתנסות הזו עוד כמה פעמים. משום מה, לא נרשמה התלהבות… בשורה התחתונה, העזר בכל זאת בישל לנו ארוחה בסוף השבוע שלאחר מכן והראה לכולם את כשרון הבישול שיש לו והוא הקפיד להחביא עד כה.
  • מומלץ בחום להכניס את הילדים למטבח מגיל צעיר. נכון, לפעמים זה לוקח יותר זמן, הסלט יוצא בחתיכות ענק והמטבח יותר מלוכלך מנקי גם אחרי שהם שוטפים את הכלים, אבל רק ככה לומדים, נכון? אתם לא רוצים שהם יבשלו רק באמצעות כרטיס אשראי כשיגדלו ויצאו מהבית, נכון?

נחמת השניצל ב-1 בספטמבר

ה-1 בספטמבר כבר אוטוטו כאן וכעת מתחילות המחשבות המנקרות בסוף כל חופשה גדולה (השם הנכון בעברית) – בעצם, זה לא היה נורא כל כך…  היו עוד כמה דברים שרצינו לעשות ולא הספקנו… האמת, די נהנינו עם הילדים שלנו!

גם ילדים שלא במיוחד אוהבים את בית הספר במהלך השנה מתרגשים כעת – כל המחברות, הספרים והחוברות החדשות כבר בילקוט, הקלמר וכלי הכתיבה החדשים גם כן.

ואיך מתקשר בלוג שעניינו אהבת האוכל לשנת הלימודים הממשמשת ובאה? ובכן, האם כבר חשבתם כיצד תשמחו את ילדיכם ומה תכינו לארוחת הצהריים של ה-1 בספטמבר? הארוחה בה הילדים השבים מבית הספר "מתפרצים" הביתה וחייבים לספר מיד על מה היה, איך המורה, מה אמרו הילדים, ליד מי הם יושבים בכיתה ועוד ועוד.

חזרתם תמיד מלווה בחשש קל, שמא היום המבטיח לא ענה על על כ-ל הציפיות והם יחזרו מאוכזבים. לי זה תמיד עושה דז'ה-וו ומחזיר אותי כמה שנים טובות אחורה… מסיבה זו חשובה עוד יותר ארוחת הצהריים המנחמת בבית, המקום הבטוח והמוגן.

אני חושבת שרוב הילדים (ובינינו, גם הרבה מבוגרים) חולמים על ארוחת צהריים אחת – שניצל וצ'יפס. יש איזה משהו ממכר במאכלים המטוגנים, בפריכות של אלה, במיוחד כאשר הם יוצאים ישר מהמחבת. ברור שבריא יותר אוכל אפוי, מבושל או חי, אבל אם תדמיינו לעצמכם את הריח של שניצלים מיטגנים על המחבת, תודו, אפילו ביניכם לבין עצמכם, שגם לכם היה קשה להתאפק מלשלוח יד ו"לקטוף" איזה שניצלון טרי וחם.

צילום: "הגרגרנית"

אני מודה – אני לא מחבבת טיגון ואת הריחות שהם משאירים בבית, אבל שניצלים זו היוצא-דופן אצלנו בבית. רוב הילדים בישראל כנראה אוכלים שניצל עוף, אבל במקור, השניצל הוכן מבשר עגל. זה טוב וגם זה עוד יותר טוב.

תמיד חשבתי שמקורו בוינה (הוא הרי קרוי "שניצל וינאי"), אבל הצצה בויקיפדיה גילתה לי שהשניצל הגיע לאוסטריה מאיטליה. כעת הכל ברור! פרוש השם שניצל – "פרוסה קטנה"; ובעברית: כתיתה.

אז מה הסוד לשניצל טעים? שאלה בה דנו אבותינו ואימותינו וממשיכים לדון בה עד היום. יש אין-ספור גרסאות ל"שניצל הכי טעים בעולם", אם זה אצל הסבתא הזו או במסעדה ההיא (מישהו הזכיר את קפה נואר?), ולכן אספר רק על זה שחביב על בני ביתי ולא אתיימר מעבר לכך. אפשר עם חזה עוף או עם שייטל בקר. טעמים שונים לגמרי, לשניהם קשה לסרב.

גם בספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס מופיע מתכון לשניצל, זה העשוי מחזה עוף. השפה בו כל כך "של פעם", שהחלטתי לצטט את הוראות ההכנה מתוכו, תוך שילוב הצעותיי/הערותיי בסוגריים:

צילום: "הגרגרנית"

צילום: "הגרגרנית"

שניצל

4 מנות

חומרים

4 פרוסות בשר (חזה עוף) (כ-100 גרם ליחידה. למתקדמים: שייטל חתוך דק. טעם יותר בשרי, אבל ממכר לא פחות)
חצי כפית שטוחה מלח (לא חובה)
רבע כפית פלפל (לא חובה)
1 ביצה (תוספות לבלילה של הביצה – 2 כפות סויה ו-1 כפית חרדל. לטרוף היטב עם מזלג. לא לדאוג – השניצל לא יוצא חריף)
4 כפות קמח רגיל
6 כפות פירורי לחם (צריך לדעתי קצת יותר – 8-10 כפות)
4 כפות שמן (כנראה יותר… להיות ב"היכון" עם בקבוק השמן ליד המחבת)

הוראות הכנה:

  1. שמים את פרוסות הבשר על הקרש ודופקים עליהן בעדינות בכתיש (איזו מילה נפלאה. אפשר לעשות לה קאם-בק: תכף אני אתן לכם איזה כתיש בראש…). דופקים (כותשים) עד שהפרוסות דקות. (גם בענין הזה יש לי בקשה: שניצל הוא בשר מצופה פירורי לחם ולא פירורי לחם במילוי בשר. גם מבחינת התזונה של הילדים – תחשבו חלבונים ולא פחמימות. בקיצור – שהפרוסות לא יהיו דקות מדי. יש כאלה שאוהבים את השניצלים שלהם קטנים – שיואילו לחתוך את הבשר). מתבלים במלח ופלפל.
  2. טורפים את הביצה בקערה (זוכרים להכניס לקערה גם את התוספות שלי?). שמים את הקמח בצלחת אחת ואת פירורי הלחם בצלחת השניה (אני אוהבת להוסיף לפירורי הלחם מעט כמון. סטיה שלי). מגלגלים כל כתיתה בקמח, אחר כך בביצה ולבסוף בפירורי לחם. (גם אם תדלגו על הטבילה של השניצל בקמח, לא יקרה דבר).
  3. שמים את השמן במחבת ומחממים על חום בינוני. מניחים בזהירות את הכתיתות במחבת. (שיהיה מספיק שמן במחבת, בערך עד אמצע גובה השניצל ולא מעט מדי, אחרת יישרף מהר. וגם – להוסיף מעט שמן בין טיגון סדרה אחת של שניצלים לשניה, כדי שלא יישארו פירורי לחם שרופים במחבת).
  4. מטגנים כ-7 דקות עד שהחלק התחתון משחים. מחזיקים את ידיות המחבת במטלית והופכים את הכתיתות במרית. (אני מעדיפה את השניצלים שלי לא מאוד שחומים, אלא חומים-זהובים ולכן אני מציעה לא לעמוד עם סטופר על הזמן, אלא להציץ מתחת לשניצל).
  5. מטגנים עד שגם הצד השני משחים. (איך יודעים שזה מוכן? מזלג שננעץ בשניצל, נכנס ויוצא בקלות. מוציאים לצלחת עליה מונח נייר סופג, בין כל שכבה לשכבה, לספיגת השמן המיותר) ומגישים עם סלט ותפוחי אדמה. (כל אבות המזון בארוחה – ירקות, פחמימות וחלבונים).

 

בתאבון!

 

השוונץ:

  1. אצלנו אוהבים את השניצל "סטרייט", אבל יש כאלה שאוהבים להוסיף לציפוי פירורי הלחם גם שומשום, קצח וכיו"ב.
  2. בעניין פירורי הלחם. אני מציעה לכם להפוך את אריזת פירורי הלחם שאתם קונים. אם גם אתם לא אוהבים שמכניסים לכם שמנים מוקשים או צבעי מאכל, יש לי המלצה. ברור שהכי טוב זה לטחון לבד לחם לפירורים, אך אני פרקטית: פרורי לחם מחיטה מלאה, המותג הפרטי של השופרסל הוא הטוב ביותר שמצאתי. מרכיבים: קמח חיטה מלא, מלח, שמרים, מים. נקודה.
  3. ומה עם הצ'יפס אתם שואלים? נו באמת, יש גבול לטיגון ביום אחד! שיאכלו את השניצל עם תפוחי אדמה אפויים או אורז. עם קצת קטשופ או חרדל. סלט ירקות. מלפפונים חמוצים…
  4. ואף מילה על שניצל תירס, שניצל כוכבים או שניצל דינוזאורים. תעשו לי טובה…