מדברים על אוכל באוקספורד

אם אתם מקוראי הבלוג הזה, אולי גם אתם אוהבים לדבר על אוכל ולא מסתפקים בלאכול אותו. אולי גם אתכם, כמוני, מעניין לדעת מי מכין את האוכל, מהם המרכיבים המעניינים שהוא משתמש בהם, איך גידלו את חומרי הגלם, איך אכלו אותם בעבר, לפני עשרות ואולי מאות שנים, איך ומה אוכלים במדינות שונות בעולם ועוד ועוד.

חשבתם שהפוסטים שלי על לונדון היו העיקר. ובכן, הנה הסיבה בגללה הגעתי לאנגליה מלכתחילה. כששמעתי על סימפוזיון אוקספורד לאוכל ובישול (Oxford Sympoisium on Food and Cookery) ובמיוחד על הנושא השנה – שוקי אוכל, לא ידעתי את נפשי עד שעלה בידי להירשם אליו. פגשתי סוף-סוף אנשים שדומים לי, כאלה שחושבים שאוכל הוא נושא מעניין ועושים עניין גדול מכל ביס. שמצלמים את האוכל לפני שאוכלים אותו. נשבעת לכם, הקלה גדולה – אני לא לבד!

אנשים מכל העולם התכנסו כדי לדבר על אוכל ולאכול אותו

הכנס, שאורכו בסך הכל יומיים וחצי, מתנהל כך בערך: ארוחת בוקר, התכנסות לדון מה נאכל בארוחת הצהריים והערב (מבינים מה חשוב?), הרצאה למליאה כולה, מושב א' (כמה הרצאות במקביל, שבוחרים אחת מתוכן), הפסקת קפה, מושב ב', ארוחת צהריים גרנדיוזית, מושב ג', תה ועוגיות, מושב ד', הפסקה (לעכל), דרינקים (ברור שאלכוהול), ארוחת ערב גרנדיוזית עוד יותר. וחוזר חלילה. נכון שתענוג? יש שיגידו שמזל שהכנס לא אורך זמן רב…

אני חייבת תודה לרונית ורד, כתבת האוכל של עיתון "הארץ", שגילתה את אוזניי שיש סימפוזיון נהדר שכזה. ומכיוון שהיא חובבת רשימות, תנו לי לעשות מחווה ולתאר בפניכם, ברשימות מצאי, כמה מהארוחות המאלפות/מעלפות שהיו שם. אלו הוכנו ע"י מיטב השפים, שהגיעו במיוחד לכנס כדי לבשל עבורנו, הגרגרנים.

ארוחה בסימן שוק

צנוניות עם חמאה ואפונה טריה בתרמילים, עגבניות שרי, עלי חסה, פטרוזיליה ונענע משוק קובנט גרדן בלונדון. טחינה גולמית עם לימון, לבנה, זיתים ופיתות משוק אל טייב בבירות, לבנון. אוזן חזיר ועור חזיר מטוגנים, לחמניה ובתוכה פורקטה עם צלפים קטנים וסלסה ורדה משוק האיכרים  ברומא. ולקינוח, תותים עם נענע, ג'לי היביסקוס וקרם וניל משוק אוקסקה במקסיקו.

ארוחת שוק 

פורקטה וסלסה ורדה בלחמניה

ארוחה רוסית (לאחר הרצאה על השוק השחור בברית המועצות טרם התפרקותה. כי אוכל הוא אף פעם לא רק אוכל. הוא גם דרך לשלוט על העם)

מרק בורשט של סלק וקפיר עם חזרת, פרוסות לחם שיפון ולחם קימל עם נקניקים משובצים שומן ומלפפונים חמוצים, קציצות בקר בפירורי לחם, סלט אוליביה של תפוחי אדמה וצנוניות במיונז, כוסמת עם פלפלים ושמיר. ולקינוח, משמשים ואפרסקים צהובים על מצע גבינה כפרית, חמאת זרעי חמניות ופרחי ורדים מיובשים. את הארוחה ליוותה בירה Kvass (בירה על בסיס לחם שיפון מותסס) ויין מוגז.

בורשט רוסי. יפה כמו ציור

כוסמת, עם הריח האופייני. לאוהבי הז'אנר.

ארוחה נורדית

סלמון כבוש עם מלפפונים וצנוניות, פוקצ'ה עם מלח גס וממרח שמנת-חזרת. סלט שעורה שחורה עם כרובית וכרוב. טלה מבושל ביין לבן עם שומר וזרעי שומר, בצל ירוק וטרגון, עלי סלרי ופרחים אכילים בליווי פלחי ראש סלרי אפויים (מעדן!). קרקר עגול עם גבינות וקומפוט של גוזברי. ולקינוח מרק רוויון וניל, תותים וקרמבל עוגיות, עוגיות בטנים מצופות שוקולד, קוביות שוקולד מריר. את הארוחה ליוו דווקא יינות אוסטרים – ריזלינג, מרלו וטרמינר.

תבשיל טלה עם שומר וזרעי שומר ביין לבן

קרקרים עגולים כמו תחרה מסקנדינביה

ארוחה אחרונה – ארוחת שאריות.

סוג של סיכום המרכיבים שחלקנו יחד בארוחות הכנס, אינטלקטואלית, רגשית ופרקטית. את הארוחה הזו אכלנו ללא סכו"ם (כן, בידיים), כמו פריקת עול של סוף קורס. על השולחנות נפרש רדיד אלומיניום ועליו הונחו, זו אחר זו, המנות: צלוחיות מרק על בסיס ציר טלה, שומר וסלרי. אורז צהוב עם אפונה ובצל ירוק, צ'אטני אפרסקים (מהקינוח של יום קודם), קארי תפוחי אדמה וצנוניות בחלב קוקוס, כוסמת עם חתיכות בשר (מהקציצות הרוסיות), סלט אפונה, צנוניות, אפרסקים, עגבניות וקיווי. פיסות פורקטה מטוגנות עם שבבי עור חזיר מטוגן (הדבר המטוגן הזה ממכר בטירוף). ולקינוח, קראמבל תותים ואפרסקים עם רוויון וניל ודובדבנים. הארוחה הזו היתה חוויה גסטרונומית של טעם ומגע גם יחד!

סלט שאריות

כוסמת עם שאריות קציצות בקר

אחת ההרצאות הטובות ביותר בכנס דנה באכילת השאריות, נושא שעמד במרכז הארוחה הזו. מדובר במושג מוכר מזה שנים רבות. בפריז של המאה ה-19, למשל, העניים היו יכולים לאכול את אותן המנות שעלו על שולחנו של המלך, ובלבד שעברו כמה ימים… שוק השאריות (Leftovers Market) היה מפותח ושכיח מאוד והתקיים במקביל לשוק חומרי הגלם הטריים.

נותרה חתיכת בשר כבש סביב העצם? נשאר בשר בלחיים של הדג? קרואסון שכמעט שלא ננגס? שריון של סרטן ובשר בתוכו? טארט פרי חצי אכול? את כל השאריות הללו אספו המשרתים משולחנם של אדוניהם ומכרו אותם. מוכרי השאריות בשוק הרכיבו ארוחה שלמה, מהמנה הראשונה ועד לאחרונה, הכל על צלחת אחת. הם ייפו אותה כך שהיה נדמה כאילו זהו אוכל טרי מעורר תיאבון שבקושי נגעו בו. לא מדובר על בישול או אפיה ובוודאי שלא על חימום, כי הרי מטבח לא היה למוכרים (לפעמים גם לא מיטה לישון). הם עסקו בסידור ובעיצוב של הצלחת, משל היתה תכשיט יפה (המוכרים כונו בשם צורפים או תכשיטנים).

תתפלאו לדעת, אבל אפילו בורגנים אכלו ארוחות שאריות כאלו, אבל כנראה מהיום למחרת הארוחה המקורית. יותר קל לקנות צלחת שאריות מאשר להכין אותה. ניתן להבין איך חלחל האוכל הצרפתי האנין לכל שכבות האוכלוסיה, בזכות צלחות השאריות הללו. דרך אגב, אין תאורים של מוות כתוצאה מהרעלה של השאריות הללו, אם כי תוחלת החיים אז לא היתה ארוכה ממילא.

שוק השאריות מעלה שאלות מוסריות רבות. למשל, האם זה בסדר לאכול את השאריות שלנו יותר מאשר לאכול שאריות של אחרים? היום, בעידן בו כשליש מהמזון הנקנה בעולם המפותח נזרק לפח, האם לא הגיוני לחזור ולאכול שאריות מזון (ראו מיזם "דיסקו שוק")? ירקות וביצים נכנסים לפשטידות, פירות עייפים לעוגות וכו'. משאירה אתכם עם המחשבות הללו. אני כבר במחשבות על כנס האוכל הבא, שידון בנושא "אוכל ותקשורת".

השוונץ:

אוקספורד היא עיירה יפהפיה, מבחינתי עירם של אינספקטור מורס וסגנו לואיס, שחקרו מקרי מוות וסכסוכים אקדמיים במדשאות הקולג'ים. מי שאוהב את סדרת הטלויזיה הנהדרת הזו, יתרגש כמוני אם ילך לפאב The Turf Tavern, שם צילמו את האינספקטור לוגם פיינט בכמה פרקים. הפאב הזה, שמקורו במאה ה-13, שווה ביקור לפיינט גם היום.

_¬___ץ___פ 4 (20)

פורסם בקטגוריה אוכל, אירועים וסדנאות, חו"ל, מחשבות רציניות על אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , | 2 תגובות

לאכול את לונדון – סיור קולינרי באיסט אנד

כאילו רשימת המקומות לאכול שיצאנו איתה ללונדון לא היתה מספיקה, נרשמנו גם לסיור קולינרי. כשמקבלים המלצה ממקור מוסמך אין ברירה. א מאן גאט טו דו וגו'. לפחות לא אכלנו ארוחת בוקר, אלא חיכינו בסבלנות לשעה עשר.

East End, London

גרפיטי נהדרים באיסט אנד, לונדון

פרט על מדרכה באיסט אנד

East End Food Tour הוא מיזם מקסים, מקצועי ולא ממוסחר מדי. תשכחו מסיורים מודרכים רגילים. התאספנו, קבוצה קטנה של אנשים ומדריך עם חוש הומור אנגלי משובח, כדי להכיר מקרוב את השכונה הזו, שנחשבה בעבר למקום מסוכן, עם זנות ופשיעה. בכלל, האיסט אנד התחיל כמקום קבורה, מחוץ לעיר. באופן טבעי, כשהעיר גדלה, התחילו להתיישב בו, כל פעם קהילת מהגרים אחרת: איטלקים, אירים, יהודים, הודים. תמצאו כנסיות, שהפכו לבתי כנסת, שהיום הם מסגדים. כיום השכונה שוקקת אמנים והיפסטרים אבל נשארו בה עקבות של התושבים הקודמים, בין היתר גם עדויות קולינריות.

במרכז השכונה עומד מבנה גדול, Old Spitalfields Market, ששימש בעבר כבית חולים ואחר כך כשוק ירקות ופירות וירד מנכסיו לאורך השנים. כעת מנסים להחיות אותו מחדש עם דוכנים וחנויות אמנות, אופנה ואוכל. כשמסתובבים בשכונה חיים את ההסטוריה של המקום. שרידים של בית תמחוי יהודי, כתובות של עסקים אירים שמזמן לא קיימים. אפילו רוחה של מרי-ג'יין קלי, אשר נרצחה ע"י ג'ק המרטש ממש כאן, מרחפת מעל.

מאפייה ומסעדה סנט ג'ון

סנדוויץ' בייקון מעולה, סנט ג'ון

אבל די לדבר. הרי אנחנו רעבים! פתחנו את הבוקר בסנדוויץ' בייקון מעולה במאפיית St. John (על המסעדה כתבתי בפוסט הקודם). בסנט ג'ון לוקחים את העניינים מאוד ברצינות והבייקון מגיע מחווה שמגדלת עבורם במיוחד את החזירים. השריה בחומץ, כבישה במלח ותבלינים ולבסוף, צליה על גריל פחמים ואתם מקבלים את אחד הבייקונים הטעימים. פרוסת לחם קלוי (ברור שמיוצר במקום) מרוחה בחמאה, כמה רצועות בייקון ומעל קטשופ שהם מייצרים בעצמם, עם המרכיב "הסודי" – תפוח (תחשבו על הסמליות של מנת התפוח בפה החזיר). שמעו עד לישראל את אנחות העונג שלנו!

The English Restaurant, London

Bread & Butter Pudding 

בפאב חמוד בשם The English Restaurant דגמנו פודינג לחם. בעלי המקום החליטו לשמר כמה שיותר על העיצוב המקורי – הרצפה מהמאה ה-18, בר העץ הובא ממקום סמוך והכל עבר רסטורציה. ה-Bread & Butter Pudding בגרסה שלהם הוא בעצם בריוש שהם מכינים בעצמם עם תועפות חמאה, פודינג (custard) וניל, גרידת תפוז וצימוקים. ועוד קצת רוטב שמנת-וניל מעל. שלא יחסר. מתוק ברמות, לאוהבי הז'אנר (מנחם. חורפי. כבד).

טעימת גבינות, Andoruet

Androuet, London 

בסניף הלונדוני של חנות הגבינות הצרפתית ANDROUET טעמנו גבינות אנגליות – Ogleshield שדומה לראקלט עם טעם מעושן, Westcomb Cheddar חמאתית ונהדרת וכמובן, אי אפשר בלי גבינת Stilton הכחולה והמתובלת. תזכירו לעצמכם לחזור לשם בסוף הסיור כדי להביא הביתה קצת גבינות.

פיש אנד צ'יפס, פופיז

Poppies, London

Poppies, London 

ואז, המאכל הלאומי. ברור שלא הסתפקנו אלא בטוב ביותר – Poppies Fish and Chips זכה בתואר הפיש אנד צ'יפס הטוב ביותר בלונדון. המוסד הזה קיים משנת 1945 ועדיין מגישים בו את האוכל בנייר עיתון (אבל כזה ללא דיו רעיל). תחשבו על זה – הצ'יפס הגיע מבלגיה, הבלילה בה מטגנים את הדג הגיעה מפורטוגל, אבל באנגליה איחדו אותם לכדי מנה שלמה, שכל כך מזוהה איתה. לשולחן הוגשו גם רוטב טרטר ומחית אפונה (שכידוע, אי אפשר בלעדיה בארוחה אנגלית).

The Pride of Spitalfields Pub, London

פאב אנגלי כמו שצריך

לני החתול. הבעלים האמיתיים של הפאב.

חסרה לנו קצת בירה להרטיב את הגרון, אותה מצאנו בפאב (Public House) בשם PRIDE OF SPITALFIELDS, מהראשונים שהגישו בירות שלא מהמבשלה הביתית. זוכרים את המשפט "בירה חמה, נשים קרות"? אז ככה, לפחות בעניין הבירה, שכן היא אינה מקוררת, אלא מגיעה בטמפרטורת החדר (חדר אנגלי. 10 מעלות). טעמנו בירה מסוג Pale Ale וכן סיידר תפוחים (אלכוהולי). ההי-לייט כאן, לדעתי, הוא לני, החתול המתוק שלהם, שנראה כאילו היה הבעלים האמיתיים של המקום.

Aladin, London

קארי נהדר בעיקר כשגשום וקר בחוץ

אם הייתי שואלת אתכם מהו אוכל אנגלי טעים, ישר הייתם חושבים על אוכל הודי, נכון? בכל לונדון יש כ-15,000 מסעדות קארי וברחוב Brick Lane של האיסט אנד לבדו תמצאו 56 מסעדות קארי!

במסעדת Aladin טעמנו שלושה סוגי קארי: Vegetable Bhuna – קארי ירקות: שעועית ירוקה, אפונה, עגבניות, תפוחי אדמה, עם עלי דפנה וקינמון, Lamb Tikka Pathia – קארי טלה חמוץ-מתוק ברוטב עגבניות ו-Chicken Madras, קארי עוף, שוב עגבניות, הפעם עם טעמים לימוניים, החריף מביניהם. את הקארי ליוותה נאן, הפיתה ההודית המסורתית, שדואגת לכבות את השריפה בפה. הקארי באמת מעולה והחריף נסבל ביותר למזרח-תיכוניים.

Beigel Bake, London

כמה בייגלים תרצו?

בייגל קורנביף. תענוג. 

ואם הזכרתי יהודים, ברור שעצרנו ב-Beigel Bake, לבייגל עם קורנביף, חרדל וקורנישונים. המאפיה, אשר מתמחה גם בחלות, היא שריד כמעט יחיד לחיים יהודיים שלמים שהיו באיסט אנד. מסתבר שיש סיבה למה יהודים התמחו באפיית בייגל'ס. הכנה של בייגל כוללת ראשית בישול במים ואז זמן אפייתו קצר ביותר, ממש מתאים לשבת.

PizzaEast. זה המקסימום שיכולתי לצלם.

טארט שוקולד קרמל מלוח. סיום נאה לסיור קולינרי.

ולסיום סיומת, מי יתנגד לטארט שוקולד קרמל מלוח, עם כוס תה אנגלית כהלכה? ויותר מכך, כאשר אוכלים אותו במקום עם העיצוב היפהפה, PizzaEast. שילוב של ריצוף ורהיטים מעץ, ספות עור, מנורות מחבלים ומה לא. באסה, בעלי המסעדה לא מרשים לצלם את פנים המסעדה, מטעמי שמירה על ייחודיות העיצוב (?…WT). בד"כ באים לכאן לאכול פיצה עם בצק דק וגם גבינות ונקניקים מיובאים מאיטליה, אבל אנחנו כבר היינו מלאים. מה זה מלאים, עולים על גדותינו!

חנות שעברנו לידה והיינו מלאים מכדי להיכנס היא Dark Sugars Chocolate. השוקולדים בה נראים מעולים! משאירה לכם לגלות לבד…

ואם זה עשה לכם חשק, תדעו שאין חשש לספוילר. אני ממליצה לכם להירשם לסיור, ליהנות מהטעמים והניחוחות ובין לבין תוכלו להעשיר את הידיעות ההיסטוריות והתרבותיות שלכם. תענוג של סיור!

השוונץ:

כדי שלא תחשבו שהגעתי רק כדי לאכול (מה שקרוב לאמת ובכל זאת), הנה שתי גלריות נהדרות, כי אמנות לא חייבים לראות במוזיאון:

  1. Saatchi Gallery, אשר ממוקמת בבניין מרשים עם תקרות גבוהות ויפות. תערוכת Pangea שהוצגה כללה חדר שעל הקירות והתקרה בו השתלטו מאות נמלים ענקיות. היה קשה להשתחרר מההשפעה של העבודה הזו.
  2. Gagosian Gallery, הסניף הלונדוני של הגלריה-האם בניו יורק. לנו יצא לראות תערוכת ציורים של אלכסנדר קאלדר. אדם מרגיש בר מזל כשהוא רואה בחדר אחד ממיטב היצירות של אמן אהוב!

Gagosian Gallery, London

Saatchi Gallery, London

פורסם בקטגוריה אוכל, חו"ל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , , , , , , , , | 4 תגובות

לונדון מחכה לנו

כמה קשה לכתוב על מקום שהוא שונה מהמקום הגיאוגרפי והמנטלי שאנו נמצאים בו כאן ועכשיו. חזרתי מלונדון לפני כמה שבועות אלא שזה נראה כל כך רחוק, בעיקר אם סופרים את הזמן שעבר לפי מספר האזעקות. ובכל זאת, החיים לא נפסקים. אנשים ממשיכים לטוס לחו"ל ומנסים לחיות את החיים כאילו לא היתה פה מלחמה. איך אנו עוברים מהר מקודש לחול, ממלחמה ל… הפסקת אש?

לונדון היא מן יעד שהיה עבורי במשך שנים רבות מקום שלא נוסעים אליו. כמו ביריבות המיתולוגית של עופרה וירדנה, היית צריך להחליט את מי אתה אוהב – את לונדון או פריז. ואני בחרתי – בשבילי פריז היא בית שני. ובכן, מסתבר שאפשר גם וגם. מבלי להוריד באהבתי הנצחית לעיר האורות אני רוצה להודיע – לונדון משגעת!!

מכיוון שאת רוב אתרי התיירות המפורסמים של לונדון כבר ראיתי וחוויתי בגיחות קודמות שלי ללונדון, הרשיתי לעצמי הפעם סוג של חוויה קולינארית מרוכזת וגרגרנית במיוחד. נסיון לחיות את החיים הטובים עד תומם. במציאות הסוריאליסטית שבה אנו חיים, המשכתי לקבל בסלולרי התראות על אזעקות מישראל ולהתכתב בווטסאפ עם המשפחה. הם בממ"ד ואני בבר… חייבת להגיד שהם פרגנו עד הסוף (מזל שלי).

אז מה היה לנו שם?

Fernandez & Wells

ארוחת בוקר כהלכתה

חמון איבריקו

הייתי רוצה שזה יהיה בית הקפה השכונתי שלי

טעים!

IMG_1797

מגרה! 

מתחילים את הבוקר בארוחה נהדרת באחד מהסניפים של Fernandez @ Wells. תשכחו מבייקד-בינס אנד סוסג'. הקפה הכי טעים ששתיתי בלונדון ואיתו קרואסון עם גבינת קומטה מיושנת ועגבניה או זוג ביציות עין עם זעתר ופרוסת לחם שאור קלויה עם חמאה. גם אם תעדיפו להגיע אחר הצהריים או לפנות ערב ולטעום מאחת הפוקצ'ות המצוינות שלהם עם חמון איבריקו לא תסבלו. עוגיה עם ריבה, עוגת תפוז או עוגת שוקולד עם שמן זית, הכל טוב, טרי וטעים פה.

אוכל בפאב אנגלי זה טעים!

איך שהם מוזגים את הבירה…

סקאמפי וצ'יפס

אין כמו פאי בשר! 

אנחנו בחרנו לאכול את ארוחת הצהריים שלנו בפאב, כמו האנגלים. צלחת עם סקאמפי בציפוי פירורי לחם וצ'יפס טרי וטעים היא בחירה מעולה. אבל אני, פאי בשר הוא מנה שאני לא יכולה לסרב לה. את כל אוסטרליה חרשתי בין מיט-פאי אחד למשנהו. משהו בחיבור בין הבצק לבשר עושה לי את זה. ואם מדובר ב- Steak & Ale Pie, מה רע לנו? קצת פירה וגם שעועית ואפונה (הבריטים לא יכולים בלי אפונה. מעוכה או שלמה, העיקר שהיא שם), עם רוטב בשר (גרייבי) בצד .

ברור שאת הארוחה ליוותה בירה, לונדון פילזנר הנהדרת. ואלו ידיות מזיגה מענינות יש להם שם. מי אמר שהאוכל האנגלי לא טעים? חוץ מזה, שאני מתה על השמות של הפאבים: The King's arms, The white rabbit, The eagle and child, The lamb and flag ועוד ועוד.

Books for Cooks 

קשה לבחור

אם אתם מחפשים אתנחתא קלה מלאכול, אפשר להסתכל על אוכל בספרים. החנות Books for Cooks היא גן עדן לאוהבי ספרי אוכל. יכול להיות שהיא גם סוג של עונש, כי מתחשק לקנות ה-כל והמחשבה על האובר-ווייט… ספרים יפים, מעוצבים ומעניינים על אוכל ומשקאות מכל העולם. בקלות אני נשארת שם שעות! החנות ממוקמת בנוטינג היל, ליד שוק פורטובלו, כך שאפשר לעשות עוד קניות של אוכל אמיתי, ענתיקות או סתם להסתובב "להוריד" את האוכל.

St. John, London

עיצוב פשוט ולבן

טוסט עם פטה כבד ברווז

סלט תמנונים

שניצל עגל

מח טלה

אין חגיגה בלי עוגה

ולערב, יש לי שתי המלצות עבורכם. האחת היא מסעדת St. John, עליה קיבלתי המלצות אין ספור. המסעדה מתמחה במנות עם חלקי פנים, אבל יש בה עוד כל כך הרבה, אפילו צמחונים ימצאו בה מנות נהדרות. אנחנו פתחנו בטוסט עם פטה כבד ברווז ובסלט תמנונים צלויים עם תפוחי אדמה צעירים, בצל אדום ורוקט. תענוגות שאני מוכנה לאכול כל יום.

המשכנו בשניצל עגל מצופה פירורי לחם ושעועית ירוקה ברוטב איולי וגם מח טלה על הגריל עם אפונה (אמרתי לכם!), בצל ונענע. המח היה מנה להרוג בשבילה. סתם. בחירת מילים לא טובה, אבל הבנתם את הכוונה. בקושי רב הזמנו קינוח (אני יודעת, לא באנו ליהנות) – Eccles Cake, עוגה עשויה בצק פריך דק במילוי דומדמניות ספוגות יין, שהוגשה בליווי גבינת לנקשייר בשלה. שילוב נהדר! כל כך הרבה רעיונות לבישול ואפיה. בטוח שעוד אנסה גם בבית.

MORITO, London

מוריטו מבפנים

צלוחית תבלינים לליווי הארוחה

קולאז' של טאפאס, כמו יצירת אמנות

לטאפאס בר MORITO הגענו בזכות חברים תושבי לונדון. קצת קודם קיבלנו טעימה ויזואלית מהמקום בזכות הספר המקסים שלהם (ברור שרכשתי). המקום צמוד למסעדת-האם MORO ומגיש מגוון נהדר של מזה ספרדי בהשפעה מזרח תיכונית. כאילו טעמים שאנו מכירים אבל גם בשילובים אחרים ובעושר טעמים נהדר. על השולחן כבר חיכתה לנו צלוחית קרמיקה ובה תערובת תבלינים – סומאק, מלח גס, זעתר וצ'ילי פלייקס. כמה יפה ונכון.

השולחן עצמו הפך בתוך דקות לקולאז' של מנות קטנות, צבעוניות וטעימות: פלפלונים כבושים במילוי גבינת עיזים, סלט חומוסים, טורטיה נהדרת של תפוחי אדמה, פלפלים וביצים, הריסה אדומה אש, פיסות בטן חזיר צלויות מתובלות בכמון ולימון, ממרח סלק מעולה עם גבינת פטה ואגוזי מלך (חייבת לנסות בבית), פלפלים פדרון על האש, פוטטוס בראוואס, חמון איבריקו, פאן טומאט. פלא ששבקתי ולא הצלחתי לגמור הכל מהצלחת? שלא לדבר על כוסיות השרי שרצו שם…

השוונץ:

  • אחת החוויות הנהדרות שלי בלונדון קשורה דווקא בשתיה. סצנת הקוקטייל-הברים היא לא פחות ממדהימה! כדאי לצאת, לפני או אחרי ארוחת הערב, וליהנות מקוקטיילים שווים במיוחד: Colebrook Row 69 הקומפקטי, Artesian האלגנטי או Zetter Town House cocktail lounge המעוצב. רוצים לדעת עוד על כל אחד ומה שתינו? הציצו בפוסטים של מירה איתן
  • מי שאוהב יין לא יכול להרשות לעצמו להפסיד את חנות היין הבלתי נשכחת, בהיקף ובעיצוב, Hedonism Wine . אפשר לבוא לבקר כמו בגלריה לאמנות. לא חייבים לקנות.
  • הפוסט הבא יוקדש אף הוא ללונדון ובמרכזו, סיור קולינרי מודרך באיסט אנד. אז אל לכו לשום מקום! מקסימום, עד לממ"ד.

 

פורסם בקטגוריה אוכל, חו"ל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, ספרים | עם התגים , , , , | תגובה אחת

סיר לזמני מלחמה

האמת, הכנתי פוסט יפהפה על לונדון ומחמדיה, אבל למי יש חשק לקרוא עכשיו על מקום שהוא לא כאן ולא עכשיו. הפוסט הזה יאלץ לחכות לימים שקטים יותר.

הגוש הזה, שחונק בגרון, מתפשט לי בכל הגוף ומונע ממני לעשות משהו מעבר לבסיסי ולהכרחי, למרות שאיכשהוא אני כל הזמן עסוקה ומתרוצצת. שומעת את עצמי נאנחת. הדמעות יורדות לי על הלחיים. הבטן כואבת. וקשה, קשה להדחיק, גם בתל אביב. פותחת את הטלויזיה וסוגרת אותה. לא יכולה לראות את הדיבורים והצילומים החוזרים על עצמם בלופ, אבל גם לא יכולה להתנתק.

הבן הפרטי שלי עומד להתגייס בקרוב. פרופיל 97 ואין מצב לפחות מקרבי. העזר טוען שלפניו לפחות שלוש שנים ללא שינה במחיצתי. אז מה – כל שנתיים מלחמה? נראה לכם שככה אפשר להמשיך ולחיות עד קץ הדורות? אני חולמת על קרי ואובמה בלילות ועל איך הם מכריחים את שני הצדדים לעשות שלום.

ובינתיים, לא מתחשק לי לבשל. אני הולכת לסופרמרקט רק כדי לקנות את המינימום, פלוס מצרכים יבשים לשלוח לחיילים. יש אין ספור התארגנויות שאוספות ואני משתדלת שלא להפלות…

כשאין ברירה וצריך להאכיל ולאכול אני מכינה את הסיר המתחשב הזה, שנכנס בו כל מה שיש במקרר. זהו סיר בגובה העיניים, לא צריך ללכת לקנות בסופרמרקט במיוחד בשבילו. יש לכם כמה פלפלים במקרר? אחלה! נשארו עגבניות שרי מהסלט של אתמול? בכבוד! עוד כמה פרחי כרובית ואיזה קישוא שנשאר וחופן אדממה מהמקפיא. אפילו את הקבנוס של הילדים הכנסתי לסיר וחזה עוף שלא הפך לשניצל. אני אומרת לכם – הכל הולך. ומעל הכל, פתיתים, שהם אהבה גדולה שלי ומרפדים את הלב בשכבת הגנה. סיר של נחמה לעכשיו ומתכון נצחי למי שצריך לתקתק ארוחה בכמה דקות.

צילום: "הגרגרנית"

סיר לעיתות מלחמה

2-4 מנות

  • 1/2 בצל אדום פרוס
  • 1-2 גזרים, חתוכים לקוביות
  • 1/2 פלפל אדום או צהוב, חתוך לקוביות
  • 3 פרחי כרובית, חתוכים ביד לפרחים קטנטנים
  • 1 קישוא, חתוך לקוביות
  • חופן פולי סויה (אדממה)
  • 8 עגבניות שרי, חצויות
  • סלסלת פטריות (200 גרם), חתוכות לרבעים
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 קבנוס (50 גרם), פרוס
  • 200 גרם חזה עוף, חתוך לקוביות
  • 200 גרם פתיתים
  • 2 כוסות מים
  • תבלינים: מלח, פלפל שחור, כמון, פפריקה מתוקה

אופן ההכנה

  1. בסיר רחב שופכים שמן זית ומתחילים לטגן את הירקות, לפי הסדר, אחד-אחד, מהקשה לרך: בצל, גזר, פלפל, כרובית, קישוא, אדממה, עגבניות שרי, פטריות ומערבבים בכל פעם שמכניסים ירק חדש.
  2. מוסיפים גם את הקבנוס ואת חזה העוף, מערבבים וסוגרים במכסה, כדי שיזיעו וחזה העוף יתבשל.
  3. מוסיפים את הפתיתים, מערבבים ומתבלים.
  4. מוסיפים את המים, מערבבים וסוגרים במכסה. מנמיכים את האש לנמוכה ונותנים לכל התבשיל לעמוד כרגע שעה, עד שכל המים מתאדים והתשביל רך ואחיד. המשקיעים יכולים בשלב הזה להעביר את הסיר (אם מתאים לכך) לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ולתת לו להיאפות עוד כחצי שעה, אבל בימים אלה למי יש ראש.
  5. מוציאים, מתבלים בעוד קצת מלח גס ובעשבי תבלין (אני מוסיפה להכל קצת עלי זעתר) ואוכלים עם הכף. מצידי, ישר מהסיר.

בתיאבון!

ירקות 

מערבבים ירקות ופתיתים

לאכול ישר מהסיר

השוונץ:

שירים עוזרים לנו להתמודד עם המצב. הנה אחד שתמיד עושה לי טוב בנשמה. נתן זך, אילן וירצברג, נורית גלרון.

פורסם בקטגוריה אוכל | עם התגים , , , | השארת תגובה

עידן של תמימות, ברווזים ויין

זוכרים את ההרגשה הנעימה הזו, שאתם לא רוצים לעשות כלום, שיעזבו אתכם במנוחה ושרק יניחו לכם לקרוא? לצערי, זה לא קורה לי מספיק. הקליק הזה עם ספר שמתאים לי בול הוא משהו נדיר וכמה שמחתי כשזה קרה!קיבלתי את הספר "עידן התמימות" עם המלצה חמה שהבטיחה תענוגות והיא לא הכזיבה.

עידן התמימות, מאת אידית וורטון

"עידן התמימות", מאת אידית וורטון, יצא לאור ב-1921 ולפני כשנה זכה לתרגום חדש בעברית. הספר מתאר את סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של גבר ואישה בחברה הגבוהה של ניו יורק בסוף המאה ה-19. בספר מתוארים הרגשות הכמוסים של אלה שדווקא ליברלים בהשקפותיהם הבסיסיות ובכל זאת מרגישים מחויבים להיצמד לתכתיבים ולמוסכמות החברתיות. אין בספר עמדה שיפוטית. אולי דווקא מכילה ומבינה. והסוף היפה והפיוטי של הספר!

תחשבו על קודי התנהגות ומוסר, על מעמדות חברתיים וציפיות לשמירה על המסורת ולהתנהגות הולמת, על העמדות פנים, על חשיבות השמירה על אידיאל המשפחה, על כללי טקס ותארי אצולה וכבוד. דמו לנגד עיניכם אולמות נשפים ואופרה, כרכרות, משרתים וסלונים, שמלות ותכשיטים. נכנסתם לאווירה? הרבה יותר קריר שם, בהשוואה לחום והלחות שלנו.

מבחינת הכתיבה, ברוכים הבאים לאנדרסטייטמנט. איפוק הוא המוטו. הרבה מרומז, נשאר לדמיון ובכל זאת פורט על נימי הנפש. אני חושבת שזה מה שהופך את הספר לטוב כל כך ושונה מספרים רבים שכתובים כיום, שנדמה שמוכנים ישר לתסריט. ואם כבר הזכרנו קולנוע, כמובן שיש את הסרט הבלתי נשכח של מרטין סקורסזה עם דניאל די-לואיס, מישל פייפר ווינונה ריידר (ממליצה! יש גם בצפיה ישירה).

ובתוך כך, גם כמה תאורי אוכל: "אולם סעודה חגיגית גדולה, עם שף שכור ושני משרתים שאולים במדים, עם פונץ' רומאי, ורדים מהנדרסון ותפריט רשום על כרטיסים עם שוליים מוזהבים, היא ענין שונה בתכלית, שאין לגשת אליו בקלות ראש. כפי שהעירה הגברת ארצ'ר, הפונץ' הרומאי הוא הקובע את הרושם; לא כשלעצמו אלא בהשלכות הרבגוניות שמשתמעות ממנו – ואלה הן ברווז-צולל או צב-מים, שני מיני מרק, קינוח חם וקינוח קר…".

על צב-מים כנראה אמשיך לחשוב תמיד בהקשר של הסרט "החגיגה של באבט", אבל מהו ברווז-צולל? מסתבר שאלה ברווזים אשר ניזונים  בצלילה מתחת לפני המים. קבוצה זו של ברווזים חיה בחלק הצפוני של כדור הארץ והיתה מאוד פופולרית בצפון אמריקה, לציד ולאכילה.

ואם במתכון לברווז עסקינן, אני מאוד אוהבת חזה ברווז. חשבתי על מנה מרשימה שבטח היו יכולים להגיש בתור מנת רושם בארוחות של המעמד הגבוה בניו יורק. מנה טעימה, כזו שלא תאכלו כל יום, אבל למעשה קלה להכנה.

צילום: "הגרגרנית"

חזה ברווז ברוטב שמנת-פטריות

4 מנות

  • 2 חזות ברווז
  • 1 כף שמן זית
  • 1 כף חמאה
  • 1 בצל שאלוט, קצוץ
  • 1 שן שום קצוצה
  • 1/3 כוס יין אדום
  • 1/3 כוס שמנת מתוקה (שומרים על כשרות? החליפו בציר בקר או במים)
  • 200 גרם (סלסלה) פטריות שמפיניון, פרוסות
  • 3 גבעולי טימין
  • מלח, פלפל שחור, קורט סוכר
  • אופן ההכנה
  1. חתכו את צד העור של חזה הברווז בחתכים אלכסוניים לאורכו, לתוך שכבת השומן (הזהרו מלחתוך את הבשר).
  2. המיסו במחבת חמאה ושמן זית והכניסו לתוכה את חזות הברווז, עם צד העור כלפי מטה. תנו לו להזהיב יפה ורק אז הפכו לצד השני, 3-4 דקות מכל צד. הוציאו את נתחי הבשר החוצה והיפטרו מרוב השומן שבמחבת.
  3. העבירו למחבת את הבצל והשום. הסיפו גם את הפטריות וערבבו.
  4. מזגו את היין למחבת ותנו לאלכוהול להתאדות.
  5. הוסיפו למחבת גם את השמנת המתוקה ותבלו במלח, פלפל  וסוכר.
  6. החזירו את חזות הברווז למחבת, עם צד הבשר כלפי מטה וערבבו רק עוד דקה. כסו את המחבת וחכו 2 דקות לאיחוד טעמים.
  7. העבירו את חזות הברווז לקרש חיתוך ופרסו אותם לפרוסות. הגישו בצלחת הגשה, בליווי הרוטב.

בתיאבון!

חזה ברווז נצרב במחבת

כמה שזה טעים!

 

השוונץ:

הגברים, אשר פורשים בסיום הארוחה לחדר ההסבה כדי לשתות שרי ולעשן סיגרים, הזכירו לי – טייסטינג רום הוא בר יין קטן ומתוק אשר חבוי במעבה האדמה במתחם החדש של שרונה, בו תוכלו לטעום יינות, לבנים ואדומים, מישראל ומחו"ל, אשר נבחרו בטעמה המשובח של רוני ססלוב. טעימה קטנה, חצי כוס או כוס שלמה – כל זאת מתאפשר בזכות המכונות המשוכללות של המקום, אשר שומרות על היין שלא יתקלקל. כדי שלא תהיו רעבים, מלוות את השתיה ברוסקטות מעולות ממש שיצרה עבור המקום אביבית פריאל (אוזריה). בבקשה, אל תגיעו בכמויות, אחרת לא יהיה מקום לכולם. לאוהבי היין ולמי שלא מסתפק במועט (כלומר, אני).

טייסטינג רום

פורסם בקטגוריה אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, משקאות, ספרים | עם התגים , , , , | 2 תגובות

מתנות משוק רמלה

שוק רמלה

IMG_1204

שוק רמלה

שוק רמלה

שוק רמלה

שוק רמלה

הרוטינה הקבועה שלי כשאני מגיעה לשוק כל שהוא בישראל, ממש סוג של התניה פבלובית, היא לחפש את מוכר הבורקס. עם או בלי ירקות, בדרך כלל זה יהיה במילוי תרד וגבינה, תמיד עם כוס איירן ליד (בורקס טורקי או מה?). אני יודעת, זה לא בריא, שומן טרנס וכאלה, אבל אני מכורה. וכידוע, מכורים לא יכולים בלי.

כעת אתם יכולים להבין מדוע שתי רעבות שכמונו (אני ו"המתנה") התבייתנו על "בורקס רמלה", מיד עם הגיענו לשוק רמלה. במקרה שלו גם לימונדה זה חלק מהמסורת, אז לא התווכחנו. ועוד כשמוזגים אותה באופן חינני כל כך ממיכל באמצעות בקבוק, מדובר בחצי-מופע. הבורקס טעים וגם כאן מניחים אותו על נייר פשוט שנראים בו כתמי השומן. לא יודעת למה, אבל אני אוהבת את המראה הזה.

בורקס טורקי

גם החולצה מתאימה ללימונדה

עם בטן מלאה (לא מדי. בכל זאת משאירות מקום להמשך), אנו ממשיכות לטייל בשוק. כי בינינו, זה סוג של טיול, אפילו אם זה מלווה במשימות קניה. לאורך רחוב ז'בוטינסקי המקורה, השוק נעים מאוד גם בקיץ החם. בעלי דוכני ירקות ופירות, מלך האבטיחים מזה ומלך הבננות מזה וביניהם חנויות דגים ובשר. המוכרים והקונים, גם בהם אנו מתבוננות. רמלה היא עיר מעורבת וזה ניכר גם במבקרי השוק. לא מדובר בשוק תיירותי, אבל אנחנו דווקא כן סוג של תיירות כאן, אז הכל מעניין.

מלך האבטיחים

מלך הבננות

מלכה (באופן כללי)

בחנות "קליית אביבי דוד ובניו" אנחנו נכנסות לסוג של מערת עלי-באבא ומתבשמות מהריח. מה אין שם? – תבלינים, אגוזים, קטניות ועוד ועוד. חזרתי הביתה עם זרעי אניס למתכון העוגיות שנתנה לי "המתנה", כמה כוכבי אניס, תאנים מיובשות נהדרות (לא מזכיר בכלל את מה שנמכר בסופרמרקט) וטחינה גולמית שווה.

קליית אביבי דוד ובניו

קליית אביבי דוד ובניו

זיהינו לימונים כבושים שנראו נהדר וזיתים שפוזרו מעליהם קליפות לימונים קצוצות ב"חמוצי כרמל ובניו". בהמשך השוק גילינו עוד כמה דוכנים שלהם, עם דגים מעושנים, נקניקים וגבינות. לא תוכלו לטעות פה.

חמוצי כרמל ובניו

בדוכן הלחמים התענגנו על לחם בוכרי, לחם עגול ושטוח עם הטבעה במרכזו ופארנה מרוקאית חמימה, עבה ושמנונית עם שוליים שנצבטו בצורת קרניים. אי אפשר היה להפסיק לאכול אותן (מזל שסגרנו בשקית לקחת הביתה).

דוכן לחמים ופיתות

וכשהרגשנו שהגיע הרגע הנכון, יצאנו מהשוק וחצינו את הכביש למסעדת "מהרג'ה". המסעדה, אשר כוללת בתוכה גם חנות, מתמחה באוכל הודי צמחוני. התחלנו דווקא בלסקור את המדפים ולהוריד כמה מציאות. למשל, פיקל לימון, לימון כבוש נהדר ומרענן, חטיף על בסיס קמח חומוס (נשנוש מעולה מול משחקי המונדיאל) וגולאב ג'מון, כדורי בצק ספוגים בסירופ סוכר ומי ורדים, להיט עם גלידה.

ואז הגיעו המנות שהזמנו לשולחן. סמוסה פנג'בי, כיסון בצק מטוגן ממולא תפו"א, בצל ואפונה היה חם וטעים. כמה שאני אוהבת סמוסה! השוס היה המטבלים – רוטב אדום חריף, רוטב תמרהינדי וצ'אטני ירוק מנצח! מסתקרנים לדעת עוד – ראו למטה בשוונץ. לצידם הגיעה גם צלחת עם סוגים שונים של בצקים ממולאים (מיקס מהרג'ה). כשאני אומרת בצקים, אני מתכוונת לסוג של כדורונים דקיקי בצק בקוטר של כ-2 ס"מ, ממולאים בגרגרי חומוס או תפוחי אדמה, ברוטב קארי. על חלקם נמזג יוגורט ואחרים צופו בשבבי קמח חומוס. גם סוג של אורז תפוח היה שם ברוטב קארי עם תפוחי אדמה ואפונה קרים.

סמוסה פנג'בי

מיקס מהרג'ה

למנה עיקרית הזמנו את מנת המהרג'ה טאלי – צלחת מחולקת למנות עם שלושה סוגי תבשילים, אפונה, תפו"א ושעועית, דאל (עדשים צהובות) אורז ונאן (הפיתה ההודית). פיקל הלימון שליווה אותם היה כאמור נהדר. לא יכולתי להתאפק והזמנו גם מלאי קופטא, מנה ששמורה אצלי באהבה מהביקור שלי בהודו – כדורי גבינת פניר ברוטב עגבניות, אגוזי קאשיו ושקדים טחונים. כמה שזה טעים!

מהרג'ה טאלי

מאלאי קופטא

חזרתי הביתה עם הרבה מתנות שוות מהשוק.

מחפשים מה לעשות בחופש הגדול עם הילדים? הנה לכם טיול נעים וטעים!

חזרתי משוק רמלה עם מתנות הביתה

לחמים טעימים משוק רמלה

 

השוונץ:

למה שלא תהנו גם אתם? – הנה המתכון למטבל (צ'אטני) הודי ירוק כמו במסעדת מהרג'ה. תאמינו לי, מדובר במרענן הרשמי של מאכלי הקיץ שלכם.

צילום: "הגרגרנית"

צ'אטני הודי ירוק

החומרים

  • 1 כוס עלי כוסברה טריים
  • 1/2 כוס עלי נענע טריים
  • 1 פלפל צ'ילי ירוק חריף 
  • 1 שן שום קצוצה
  • 1 כף קוקוס טחון
  • 1 ס"מ שורש ג'ינג'ר מגורד
  • 3 כפות מים
  • 1 כף מיץ לימון
  • 1/2 כפית מלח
  • 1 כפית סוכר
  • 1/4 כפית כמוןפפפ

פפפ

אופן ההכנה

שמים במיכל את כל החומרים וטוחנים היטב במערבל-מוט עד שמתקבל מטבל אחיד. האתגר הוא לא לגמור הכל עם פיתה.

בתיאבון!

פורסם בקטגוריה אוכל, טיולים, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

לי קפה וגם לך

איזה קפה אתם אוהבים לשתות? נס? הפוך? שחור? ואולי בכלל אספרסו קצר? וכמה כוסות קפה אתם שותים ביום? האם אתם כמוני, לא מסוגלים להתעורר בבוקר לפני ששתיתם את כוס הקפה הראשונה? ובהמשך היום – מה תעדיפו לשתות? עם או בלי חלב? אתם שותים את הקפה בפני עצמו או כסיום לארוחה?

לפני כשנתיים פתחה אורלי בן שטרית את החנות-בית הקפה שלה, לי Coffee, שם היא מוכרת תערובות קפה לבתי קפה, לחברות ולאנשים פרטיים. היא טוחנת את פולי הקפה במקום, עורכת טעימות ומתאימה לכל אחד את הקפה שלו. אפשר גם סתם כך להיכנס ולשתות אצלה כוס קפה עם עוגיית תמרים משובחת ליד. כשנכנסתי אליה לחנות, ידעתי שבסוף ייצא מזה פוסט…

יש משהו אישי ונעים בבית קפה עצמאי, בהשוואה לבית קפה של רשת, עוד לפני שטעמתם אפילו את הקפה. אורלי היא בן אדם מיוחד ויש לה לב ענקי, כמו זה שמקועקע לה על היד. רק הגענו, כבר כיבדה אותנו בעוגה מעשה ידיה והתחילה להטעים אותנו קפה.

לי Coffee

לב ענק לאורלי

לא הייתם מתארים לעצמכם מסעדה בלי שף או יקב בלי יינן, אשר למדו את המקצוע, התנסו ועבדו. הדבר דומה גם בעולם הקפה – יש את המומחה שיוצר את התערובות, הנבדלות זו מזו בהרכב הזנים, במגוון הפולים, בדרגות הקליה, בעובי הטחינה. אלא שאת הידע הזה רוכשים כיום בישראל תוך כדי עבודה עם בתי קליה. אין לימוד מסודר של הדברים. אורלי היא אישה יחידה בתחום. מכאן היא יוצאת בקריאה לנשים – בואו להיות מומחיות קפה! מחקרים מראים שלנשים יש אף אנין במיוחד…

פולי קפה נטחנים אצל אורלי במקום

הכל התחיל ב"קפה שטרן" המיתולוגי בשוק הכרמל. אורלי נהגה להגיע לשם כילדה עם הוריה ולהתבשם מריח הקפה. כשהחליטה להתמחות בתחום, הלכה לעבוד אצל מיכה ריינר, מומחה הקפה, מי שהחליף את הבעלים המקוריים של "קפה שטרן" והקים במקום את "קפה בשוק". סוג של סגירת מעגל. לאחר מכן עבדה במכירת קפה, במפעלים ובבתי קליה עד שהחליטה שהיא בשלה לפתוח את המקום שלה.

ה-מ-ו-ן תערובות קפה יש בחנות של אורלי. והריח בחינם!

בחנות של אורלי תמצאו ה-מ-ו-ן תערובות קפה, לאספרסו, קפוצ'ינו, שחור ועוד. תשמעו סיפור: כשהבעלים של בית קפה ברחוב דיזינגוף, שהיה סוג של מוסד, רצו לפרוש לפנסיה ולסגור את החנות, הם חלמו שתערובת הקפה שלהם תמשיך להימכר. הם בחרו באורלי, אצלה אפשר לקנות את "תערובת גבי". כמה יפה לתת כבוד לעבר ולהמשיך את המסורת.

אורלי אומרת שהטרנד הבא הוא בכלל קפה פילטר. תשכחו ממים דלוחים. מסתבר שכשתערובת הקפה משובחת, גם פילטר יוצא מנצח. היא משקיעה בחומר גלם איכותי ועובדת עם בתי קליה קטנים, בעלי ניסיון ואמינות של שנים, מה שמבטיח קליה מדוייקת, בטוחה וטובה. רבים מבתי הקליה הללו הם משפחתיים ושייכים לערבים ישראלים, מי שמסורת טחינת הקפה שלו היא עניין של שנים ועוברת מאב לבן.

האספרסו המשובח של אורלי

רוב התערובות של אורלי מבוססות על 80% ערביקה ו-20% רובוסטה, מה שמעניק לקפה שלה טעמים חמצמצים-מתקתקים עם מרירות עדינה. ואם אנו מדברים על חוזק, הרי שהישראלים אוהבים את הקפה שלהם חזק, שחור ורותח! בואו נדבר באמת על עניין ה"רותח". הרי אי אפשר לחוש בטעם של אף משקה כאשר הוא רותח. גבירותיי ורבותיי, אנא, היגמלו מההרגל המגונה הזה ותגלו את הטעמים של הקפה.

כאשר אורלי מתאימה לכם את תערובת הקפה, היא קודם כל מבררת למה הקפה מיועד – האם למקינטה, לשחור, לפילטר, לאספרסו, להפוך? ולאחר מכן, לאיזו מכונה יש להתאים את הקפה? האם המכונה גם טוחנת את הפולים? ולבסוף, אורלי נותנת לטעום אצלה בחנות את הקפה, עד שתמצאו את זה האהוב עליכם ביותר. הרי טעם הוא אינדיבידואלי וקשור בפרמטריים פיזיים ייחודיים לכל אדם.

טוחנים קפה

מריחים קפה

טועמים קפה

ונגיד שביקרתם אצל אורלי, לקחתם נשימה עמוקה מריח הקפה המשגע, טעמתם קפה מעולה, הבנתם שמה ששתיתם עד עכשיו לא דומה ואתם רוצים להמשיך ליהנות גם בבית. זאת אומרת, אתם יותר ממוזמנים לשתות אצלה כל יום קפה, אבל נניח שאתם לא גרים בסביבה… אורלי ממליצה להתחיל עם מכונת קפה "מבית טוב" (לרוב, איטלקית), לא גדולה, עם מקציף חלב ואפשרות לטחינת הפולים במקום. אל תקחו את המכונה הכי-הכי משוכללת, יפהפיה פרימדונה שתשב אצלכם על השיש ותעלה אבק. לכו על סוס עבודה, פשוטה להפעלה, כזו שתפעילו כל יום, מהבוקר ועד הערב.

ואם אתם שואלים אותי – תבקשו את תערובת "אורלי 3 ". לא תתאכזבו!

לי Coffee, קינג ג'ורג' 81 פינת בר גיורא, תל אביב

השוונץ:

חזרתי הביתה והכנתי מנת קינוח נהדרת שכולה אהבה לקפה. יש בה גם סוג של נוסטלגיה לקינוחים של פעם וגם קריצה להיום, סוג של מילקי בטעם קפה רק בלי הקצפת. מנת קינוח פרווה. וואלה, אפילו טבעונית!

צילום: "הגרגרנית"

מקפא קפה

1-2 מנות

החומרים

  • 2 כוסיות אספרסו ארוך מוכן (סה"כ 90 מ"ל)
  • 150 מ"ל מים
  • 3 כפות סוכר
  • 1 כף קורנפלור
  • 1 כפית קקאו
  • פס של קליפת לימון (ללא החלק הלבן)

אופן ההכנה

  1. לסיר קטן הכניסו את כל החומרים – קפה מוכן, מים, סוכר, קורנפלור, קקאו וקליפת לימון.
  2. הביאו את תכולת הסיר לרתיחה, הנמיכו את האש וערבבו ללא הפסקה, כדי שהתערובת לא תידבק לתחתית הסיר.
  3. המשיכו לערבב עוד כ-5-10 דקות, עד לקבלת תערובת קרמית וכבו את האש.
  4. העבירו את התערובת לכלי הגשה יפה והכניסו למקרר לצינון של שעה לפחות.
  5. אפשר להגיש עם כף או שתיים קצפת לא ממותקת מעל או פשוט כך, נטורל, קינוח מריר-מתוק עדין.

בתיאבון!

פורסם בקטגוריה אוכל, מסעדות, בתי קפה, ברים, מקומות, משקאות | עם התגים , , , , | תגובה אחת