מי מפחד מיין? על 4 כוסות לליל הסדר

מסתבר שהרבה אנשים מפחדים מיין. חוששים להשתכר אפילו מלגימה קטנה, אחרים בטוחים שיין זה בכלל לא טעים (חמוץ!!). יש כאלה ששותים רק יין אדום. אחרים שותים רק חצי יבש. אבל מסתבר שהרוב בכלל שותים קולה. ואני שואלת – איך זה קרה במדינה כמו שלנו, עם היסטוריה ארוכת שנים של גידול ענבים ליין ואקלים מנצח גם לצריכה? איפה טעינו? כן, אני שואלת גם אתכם!

הרי יין הוא המלווה האולטימטיבי לארוחה. נניח שלא חייבים על הבוקר עם הקורנפלקס, אבל מה עם ארוחת הצהריים? והערב? מחקרים מראים שכוס יין ביום היא הבטחה לבריאות ואריכות חיים. מבחינתי זו איכות חיים. ברור ששתיית יין היא מיומנות נרכשת, אבל אם לא תתחילו, איך תיהנו? ובארצנו, היכן שיש יינות מעולים שמתחרים היום בלי בושה ביינות העולם, זה פשוט פספוס שלא ליהנות מהם. קצת שכנעתי אותך? ואתכם?

הנה מגיע חג היין, בו אנו מצווים בהגדה לשתות ארבע כוסות. עשו טובה והשאירו את התירוש לילדים. פרגנו לעצמכם 4 יינות שונים, שגם מתאימים למנות שאתם מגישים. תגלו את עושר הטעמים. הרי מנה בלי יין היא מנה שאינה שלמה. ואם בפרגון עסקינן, קנו לעצמכם יין טוב. לא חייב להיות דווקא יקר, אבל המחיר לא יכול להיות הגורם היחיד להחלטת הקניה. במתנה לחג לדודה לא חסכתם, אז למה במתנה לעצמכם לחסוך?

אני משתפת אתכם בבחירות שלי השנה, סוג של "פינת צרכנות" אישית – יינות לבנים ואדומים, כולם במחירים הוגנים (בכלל שמעתי שהשנה ירדו מחירי בקבוקי היין. וכעת, לרגל הפסח, יש המון מבצעים). כולם טעימים ומעניינים. עכשיו דקה בלי פלצנות – ברור שבשורה התחתונה מבחן ה"טעים לי" הוא המבחן הקובע. אבל אם טעים לי, שווה להתעכב עוד רגע לפני שגומעים בבת אחת את כל הכוס. ההנאה תהיה שלמה אם גם תריחו את היין בכוס ותשהו אותו בפה לפני שתבלעו, כדי להרגיש עוד טעמים וניחוחות.

לחיים!

צילום: "הגרגרנית"

- – כוס מספר 1 – -

כל כך חגיגי להתחיל את השתיה של ליל הסדר ביין רוזה. האוויר עוד קצת חמים מהיום שעבר ואין כמו טעמים רעננים ומעט פירותיים לפתוח את הערב או ללוות את המנות הראשונות. כמה יפה וטעים משתלב היין הוורדרד עם הגזר של הדג הממולא או הרוטב האדום-אדום של החריימה. יש משהו ברוזה שמזכיר לאנשים רבים יינות לא איכותיים שפעם שווקו בישראל. תשתחררו! ממש כדאי לכם לנסות את יינות הרוזה המצויינים של היום, שאין להם שום קשר למה שהיה פעם.

יקב פלם רוזה וינטאג' 2013 - היין מורכב מ100% ענבי קברנה פרנק הגדלים בכרם יעודי בהרי יהודה. הצבע המרהיב נובע משהיה של התירוש עם הקליפות לזמן מסוים באותו מיכל. זהו רוזה יבש, פירותי ומרענן. היין מתאים במיוחד לימות הקיץ החמים שמתחילים עוד מעט.

התאמה לאוכל: מנות ראשונות וקלות.

מחיר מומלץ לצרכן: 89 שקלים.

צילום: "הגרגרנית"

- – כוס מספר 2 – -

הירוק מלבלב לא רק בחוץ אלא גם על שולחן ליל הסדר – השום הטרי, הזוקיני, הארטישוק, השעועית, האפונה, הכרישה, הסלרי, המנגולד, התרד, השומר, הפול. את הסלטים בארוחה, שמסמלים את האביב והשפע, ילווה יין לבן בעל טעמים רעננים.

יקב SPHERA סדרת White Concept שרדונה 2012 - היקב של היינן דורון בר-הון מתמחה ביינות לבנים בלבד. ענבי השרדונה מגיעים מכרמים בגבעת ישעיהו, הרי יהודה, עמק איילון וביחד יוצרים טעם נהדר ומורכב.

התאמה לאוכל: סלטים, מנות ראשונות ודגים.

מחיר לצרכן: 107 שקלים.

צילום: יח"צ

- – כוס מספר 3 – -

בעיצומו של הערב, כבר קצת קריר בחוץ והמנה העיקרית החמה תהיה שלמה עם יין אדום לצידה. המנה הבשרית העשירה והתוספת הפחמימתית המתבקשת דורשים יין באותה רמה של דומיננטיות.

יקב רמת הגולן ירדן מרלו 2009  – יקב שאנו חבים לו את הרמת רף האיכות של יינות בישראל, השקעה בזנים מיוחדים ובטכנולוגיות חדשניות ופיתוח יינות אורגנים. כמה שהיקב הזה גדול, הוא לא חושש מלהיות אקספרימנטלי וחדשני ואני אוהבת מאוד את הגישה הזו. המרלו של יקב רמת הגולן מיוצר מענבים שנבצרו מכרמי היקב הממוקמים ברמת הגולן.

התאמה לאוכל: עוף, בקר, טלה.

מחיר מומלץ לצרכן: 105 שקלים.

צילום: יקיס קדרון

- – כוס מספר 4 – -

ומה בנוגע לקינוח? יש את חלון ההזדמנויות הזה, רגע לפני הקפה והתה, שבו אתם נותנים לקינוח כבוד, כמו ליתר המנות בארוחה. ברור שגם לו מגיע יין מתאים, מתוק גם הוא.

יקבי כרמל גוורצטרמינר בציר מאוחר כרם שעל 2009 - יקבי כרמל עברו בשנים האחרונות מהפך גדול והתאמה לאיכות המתבקשת מהיקב הגדול בישראל. שינוי בשם (מי זוכר את כרמל מזרחי?), בבעלות, ברמת האיכות, בסדרות, בזנים, בתוויות, מה לא? צריך אומץ לעשות את השינויים הללו ואיזה יופי שהיקב עשה זאת. הנה דוגמה להצלחה כזו – הגוורצטרמינר של כרמל הוא יין קינוח לבן המופק מ-100% ענבי גוורצטרמינר, שנבצרו בכרם שעל, בחלקה הצפוני של רמת הגולן. התירוש המרוכז עבר תסיסה קרה ואיטית במכלי נירוסטה לשמירת האופי הארומאטי של הענבים.

התאמה לאוכל: פטה כבד, קינוחים ועוגות.

מחיר מומלץ לצרכן: 85 שקלים (שמחה גדולה – מצאתי בחנות היין ליד הבית שאריות מהגוורצטרמינר של 2008 (עם התווית הקודמת) ובמחיר מעולה של 55 ש"ח).

 השוונץ:

נגיד שהצלחתי לשכנע אתכם ואתם רוצים לשתות יין, אבל לא בטוחים מה תאהבו. הנה שתי אפשרויות מצוינות לטעימת יינות:

  • Jaffa Wines - דולב גבעון מפיק אצלו בבית ביפו ערבי טעימת יינות שלוש פעמים בשבוע. בערבים כאלה, הסלון שלו הופך למסעדה שלכם. סביב שולחן  גדול יושבים 16 איש אשר פוגשים יינן של יקב או מומחה בתחום היין, אוכלים ארוחת ערב ששף מכין במיוחד בשבילם במקום וטועמים יינות  המתאימים למנות הללו. האווירה האינטימית והנעימה (עם מוסיקת הג'אז ברקע) מעודדת לשאול שאלות ולהתעניין. אני נכחתי בערב טעימה של יינות סינגל ויניארד (כרם יחידני) של יקבי כרמל עם היינן הראשי ליאור לקסר. את הארוחה הכינה השפית שירה רוטמן דגן. מזמן לא נהניתי כך מהשילוב הזה של אוירה, אוכל ויין. אם אתם מחפשים מתנה מקורית לפסח של הרגע האחרון – השתתפות בערב כזה היא מהמתנות המענגות ביותר שתוכלו להעניק למישהו.
  • פסטיבל יין אזורי, "ארץ כרמים וטעמים", בניצוחם של רותי ובני בן ישראל קורה ממש השבוע – 9-10/4/2014 בגני רמת הנדיב שבכניסה לזכרון יעקב. בפסטיבל יתקבצו יקבים ויצרני שמן זית וגבינות מהאזור, תחת קורת גג אחת. כרטיס כניסה במכירה מוקדמת עולה 80 ש"ח, תמורתו תוכלו לטעום זנים ובלנדים שונים של יינות וליהנות גם מאוכל קל ומתאים. גאווה מקומית במיטבה, ברוח סלואו פוד. שמח בטוח שיהיה שם!

עדיין מתלבטים מה להכין לליל הסדר? הנה כמה וכמה רעיונות שלי למנות הכי כש"לפיות וחגיגיות שיש - פהפהפהפה ופה.

חג שמח!

פורסם בקטגוריה אוכל, חגים, משקאות | עם התגים , , , , , | השארת תגובה

על המר ועל הסלק, מנה ראשונה לליל הסדר

איך שהזמן עובר מהר… כל פעם זה מכה בי מחדש. למרות שגם הטבע התבלבל פה ושם ממשחק החורף-קיץ שהיה לאחרונה, עכשיו האביב מתפרץ בכל הכח. צהוב-אדום-ורוד-סגול, פרחים בכל הצבעים.

גם ליל הסדר שוב הגיע. לא משנה מאיזו עדה אתם, בטוח שיהיו שם מרק, דגים ובשר. מנות החג הן חלק ממסורת יפה שאנו רוצים לשמר, אבל במנה הראשונה יש לנו את החופש להיות יצירתיים במיוחד. הנה מנה ראשונה סופר-כשרה לפסח, בריאה מאוד וגם יפהפיה בצורה יוצאת דופן. מלכת הכיתה ממש.

כי האביב שוב צועד בעקבותייך

אני מאוד אוהבת אנדיב. הפעם הוצאתי אותו מהסלט הקלאסי עם רוקפור ואגוזים. ואת הסלק לא חייבים לבשל – לסלק טרי-טרי יש טקסטורה מתפצחת בפה, ערך תזונתי גבוה והטעם נהדר.

קצת מר על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, קצת סלק כי עכשיו זה מאוד אופנתי (וגם, ליתר בטחון, אם לא הסתלקו אויבינו מאז ראש השנה) ועוד קצת אבוקדו פשוט כי טעים! יש משהו משמח במנה בה מרגישים בפה את כל המרכיבים ביחד אבל גם לחוד. תראו כמה יופי יש פה. מתחשק לקחת עוד ועוד!

צילום: "הגרגרנית"

סירות אנדיב במילוי אבוקדו וסלק

4-6 מנות

  • 2 אנדיב (עולש)
  • 2 סלקים טריים
  • 2 כפות שמן זית
  • 1 כף חומץ בלסמי
  • מלח, פלפל שחור
  • 1 אבוקדו
  • מיץ מלימון
  • מלח גס
  • עירית קצוצה

אופן ההכנה

  1. קלפו בזהירות את הסלקים, חתכו אותם לקוביות קטנות והניחו בקערה. אני עושה את כל זה עם כפפות חד-פעמיות. מה שבטוח, בטוח.
  2. ערבבו בקערית שמן זית, חומץ בלסמי, מלח ופלפל שחור ושפכו מעל הסלק. ערבבו היטב ותנו לו לעמוד כשעה, לספוג את הרוטב.
  3. הוציאו את האבוקדו מתוך הקליפה ומעכו אותו על צלחת. סחטו מעט מיץ לימון (שלא ישחיר) ופזרו מלח גס.
  4. חתכו את הבסיס של האנדיב ובידיים הפרידו את העלים, אחד-אחד. אפשר לחתוך עוד את הבסיס, ככל שמתקרבים לליבה.
  5. מלאו כל עלה אנדיב ראשית באבוקדו ואז בכמה קוביות סלק. פזרו מעל עירית קצוצה והוסיפו עוד מעט מלח גס ועוד קצת מיץ לימון, לפי הטעם. אמרתי שיפה, נכון? וטעים, בטירוף!

בתיאבון וחג שמייח!

סלק אדוווווום

אבוקדו זה אחד הדברים הכי טעימים בעולם!

עירית נהדרת מהגינה

שלבים בהכנת המנה

כמה יפה ועוד יותר – טעים!

השוונץ:

  • למרות שתמיד יש לנו מה להגיד על הדור הצעיר, שהוא לא כך או לא אחרת, תראו איזה יופי של רעיון הגו היזמים הצעירים של הכפר הירוק (בסה"כ בכיתה ט') - PlayEat, ערכה ייחודית שתפקידה להדריך ילדים, כבר מהגיל הצעיר, לתזונה נכונה ולאורח חיים בריא, בדרך חוויתית, אינטראקטיבית ונעימה. הערכה צפוייה לצאת לאויר העולם ממש בזמן הקרוב, אז עשו להם לייק ותקבלו עדכונים. המתנה האולטימטיבית לילדים!
פורסם בקטגוריה אוכל, חגים | עם התגים , , , , | השארת תגובה

עוף בוויסקי או וויסקי עם עוף?

הרימו לי להנחתה וסיפרו לי את הסיפור המצחיק על איך מכינים עוף בוויסקי. שמעתי אותו כבר פעם. זה לא אומר שזה לא מצחיק גם בפעם האלף. נו, אתם בטח מכירים את זה. מה, לא? חפשו בגוגל "עוף בוויסקי". לא הסיפור הכי אנין שיש, אני מזהירה מראש, אבל מצחיק ומי שמזדהה, כנראה מגיע לו. לא יודעת למי מגיע הקרדיט לסיפור, אבל מומלץ לקרוא אותו עם כוס ביד. של וויסקי כמובן.

הנה חג הפסח ממשמש ובא וכולנו מחפשים רעיונות למנות טעימות ומתאימות לחג. הכי קל ולא פחות ממעולה זה להכניס עוף לתנור, עם הרבה רוטב טעים. אפשר בקלילות להכין מראש יום קודם (אפילו עדיף) ולחמם שוב לפני ההגשה. במקרה הזה, פשוט החליפו את הוויסקי ביין לבן ואתם כשל"פ.

את הבסיס למתכון הזה מצאתי אצל החלוצה שבנשים, The Pioneer Woman. רי דראמונד היא בחורה עירונית מתוקה שהתחתנה עם קאובוי ומגדלת ארבעה ילדים בחוות בקר אי שם בארצות הברית. יש לה בלוג מקסים והיא הצליחה להיות אושיה קולינרית למרות החור שהיא גרה בו (ואולי דווקא בגללו). במתכון שלי כאן תמצאו קצת געגועים שלי לאמריקה (רוטב ברביקיו), קצת גאווה מקומית (תפוזים וריבת קומקואט) והרבה וויסקי (אם תשאלו מה אני מעדיפה לשתות זה יהיה דווקא סקוטי).

צילום: "הגרגרנית"

עוף בוויסקי ותפוזים

6 מנות

  • 2 כפות שמן
  • 6 ירכי עוף ("המשולשים")
  • 1 בצל, פרוס
  • שום ירוק טרי אחד, קצוץ – עכשיו זו העונה (או 2 שיני שום, קצוצות)
  • 1 כוס וויסקי
  • 1 כוס רוטב ברביקיו – הוראות הכנה בהמשך
  • 1 תפוז, על קליפתו (לנקות היטב) ופרוס
  • 1/2 כוס ריבת תפוזים או הדרים אחרת
  • 1/2 כוס מים

לרוטב הברביקיו

  • 1 כוס קטשופ
  • 2 כפות סוכר חום
  • 1 כף סויה
  • 1 כף רוטב וורסטרשייר
  • 1 כף חומץ הדרים/תפוחים
  • 2 שיני שום כתושות
  • פפריקה חריפה / צ'ילי פלייקס (לפי הטעם)

אופן ההכנה

לרוטב הברביקיו

  1. הכניסו את כל החומרים לסיר ובשלו על אש קטנה רק עד שהחומרים מתאחדים (לא להביא לרתיחה). הורידו מהאש וצננו לטמפרטורת החדר.

רוטב ברביקיו אמריקאי. לאכול בכפית.

לעוף

  1. בסיר שניתן גם להכניס לתנור, טגנו בשמן את העופות, בשכבה אחת, החלק של העור פונה כלפי מטה. לאחר שהצד הזה מזהיב היטב, הפכו לצד השני לכמה דקות נוספות. הוציאו מהסיר לצלחת.
  2. הכניסו לסיר את הבצל והשום וטגנו, תוך ערבוב, כדי שלא יישרפו.
  3. הוסיפו בזהירות את הוויסקי. הזהרו שהתוכן של הסיר לא יידלק מהלהבה של הגז. פלמבה זה לא כאן. בחשו היטב וגרדו את תחתית הסיר בעזרת כף עץ בזמן שהאלכוהול מתנדף.
  4. הוסיפו לסיר גם את רוטב הברביקיו, התפוזים, הריבה והמים. ערבבו את הרוטב היטב והחזירו לסיר פנימה את ירכי העוף.
  5. כסו את הסיר במכסה והכניסו לתנור שחומם מראש ל-150 מעלות לשעה.
  6. הוציאו מהתנור והגישו על מצע של פירה או אורז, שיספגו טוב-טוב את הרוטב.

בתיאבון!

משחימים ירכי עוף

עוד קצת וויסקי לא מזיק

ארצישראל בסיר

עסיסי וטעים כמו שרק עוף יכול להיות.

 

רעבים?

השוונץ:

מכירים את הפודיז האלה שמצלמים כל דבר שנכנס לפה שלהם ושל חבריהם? אני מודה באשמה… אתמול התקיים אירוע האוכל של SoFo, בו האוכל שמצולם באינסטגרם "קם לחיים". חמישה בשלנים הכינו כל אחד, תחת שרביטו של רן שמואלי ב"אביגדור", מנה ל-300 האנשים שהגיעו לאירוע. כמה שמחתי להיות מופתעת שהמציאות עולה על הצילום – אוכל מעולה, שתיה מצוינת (והרבה) וחברה נעימה. ככה מרימים ערב במקצועניות מרשימה. שאפו! רוצים לראות מה עוד היה שם? חפשו אותי באינסטגרם. וקצת גאווה מקומית – באירוע הקודם בישלה רתם ליברזון את אחת המנות…

SoFo, אוכל חברתי באינסטגרם

 

 

פורסם בקטגוריה אוכל, חגים | עם התגים , , , , | 2 תגובות

מק & צ'יז, הכי אמריקאי שיש

ברור שארה"ב היא מקור להשפעות קולינריות וביקור בניו יורק רק מעורר אותן יותר. למען האמת, עלו לי כמה רעיונות במהלך הטיול, אבל הכי מתחשק לי היום להכין מקרוני אנד צ'יז, המנה הכה-אמריקאית, סוג של ניחומים מרוכזים בתבנית אחת, עם הרבה אופציות "להגדיל" כמו שהאמריקאים אוהבים. בכלל, הכל גדול באמריקה. למה גדול? ענק! OMG, אם כבר להגזים, למה לא כאן?

העזר היה מזועזע שזה מה שאני הולכת להכין. הרי מדובר בפחמימות הכי פשוטות עם עושר ריקני ובלתי מתקבל על הדעת של גבינה. אבל לפעמים כזו אני, פשוטה וריקנית… אוהבת בצק וגבינה ואת השילוב המעולה שלהם. ברור שהטעם הוא סבבה, אבל גם משהו ילדותי בגבינה הנמתחת עושה לי את זה.

מקרוני קצרים elbow macaroni

ולמה מקרוני, אם מדובר בפסטה קצרה? כי לפסטה קוראים elbow macaroni, פסטה בצורת חצי עיגול (מרפק). והגבינה – אפשר לגוון עם כל מיני גבינות עזות-טעם, אבל לי ברור שצ'דר! הלא אנחנו באמריקע… הנה רעיון לארוחת הערב שלכם: פשטידת פסטה, רוטב מעולה, ציפוי פריך, מינימום עבודה. סלט ירוק קטן ליד בשביל להרגיע את המצפון וכוס יין אדום כי טעים יחד והנה אתם מסודרים.

מק & צ'יז. קרמיות מתפצפצת

Mac & Cheese (פשטידת פסטה וגבינה)

6 מנות

החומרים

  • 400 גרם פסטה מסוג מקרוני קצר או כל פסטה קצרה אחרת

לרוטב

  • 30 גרם חמאה
  • 3 כפות קמח לבן
  • 2 כוסות חלב
  • 1/2 כוס שמנת מתוקה
  • 300 גרם גבינת צ'דר מגוררת
  • 1 כף חרדל
  • מלח, פלפל שחור גרוס, פפריקה מתוקה (קצת מכל דבר. הזהרו עם המלח, כי הגבינה עזת טעם).

לציפוי

  • 20 גרם חמאה
  • 70 גרם פירורי לחם (אני אוהבת את אלה מקמח מלא. גם בריאים יותר וגם קראנצ'ים)
  • 70 גרם גבינת פקורינו רומאנו מגוררת

אופן ההכנה

מכינים רוטב

לרוטב

  1. בסיר המיסו חמאה. הוסיפו קמח לבן וערבבו היטב במטרפה, שלא יישרף.
  2. הוסיפו בהדרגה, לאט, את החלב ואת השמנת המתוקה, עד ליצירת רביכה סמיכה.
  3. הוסיפו גם את הגבינה המגוררת, החרדל והתבלינים וערבבו היטב. הורידו מהאש.
  4. בשלו בינתיים את הפסטה לפי הוראות ההכנה למרקם אל דנטה. שמרו בצד חצי כוס ממי הבישול של הפסטה.
  5. הוסיפו את מי הבישול ששמרתם לרוטב הגבינה וערבבו.
מוסיפים גם פירורי לחם וגבינה לאקסטרה קראנץ'

לציפוי

  1. המיסו את החמאה בסיר.
  2. הוסיפו פירורי לחם וגבינה וערבבו היטב, לתערובת פירורית. הורידו מהאש.
הופה, לתנור!

למאפה

  1. שמנו תבנית או סיר שיכול להיכנס לתנור במעט חמאה.
  2. שפכו 2/3 מכמות הרוטב על הפסטה וערבבו היטב.
  3. העבירו חצי מכמות הפסטה לתבנית.
  4. שפכו מעל חצי מרוטב הגבינה שנותר בצד וחצי מציפוי פירורי הלחם.
  5. שפכו את יתרת הפסטה ושוב מעל, רוטב גבינה וציפוי פירורי הלחם.
  6. הכניסו לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות לכ-30 דקות.
  7. מה שמתקבל כאן הוא מושחת ומנחם וטעים ברמות-על. מבינים דבר או שניים האמריקאים האלה…

בתיאבון!

ארוחת הערב שלכם מוכנה: מק & צ'יז, סלט ירוק קטן וכוס יין אדום.
כל כך מפתה לקחת עוד כף

השוונץ:

  • אם נשארו לכם שאריות מהמק אנד צ'יז שלכם, תוכלו לטגן אותן במחבת יום למחרת עם עוד קצת חמאה או עם קצת רוטב עגבניות. תענוג!
  • בדוכן גבינות בשוק האיכרים ביוניון סקוור בניו יורק טעמתי גבינת צ'דר שיושנה בתוך ציפוי חמאה. מה אני אגיד לכם? נימוח היא המילה המתאימה כאן (שנים חיפשתי את ההזדמנות להשתמש במילה הזו, שמקושרת אצלי חזק עם רון מיברג, והנה מצאתי את המקום).
פורסם בקטגוריה אוכל | עם התגים , , , , | 3 תגובות

ניו יורק – פנקס קולינרי אישי

בלי ששמתם לב, התעופפתי מפה לכמה ימים כדי לתור את התפוח הגדול. אין מה לעשות, ניו יורק עושה לי את זה ביג טיים. על הדרך, חגגתי יום הולדת ונהניתי מחופשה זוגית עם העזר, שהיה קשוב ונפלא כהרגלו (או בקיצור, נתן לי לנהל את העניינים). לשאלתכם, אכן היה קר. קפוא אפילו. אבל אנחנו ידענו לאן אנחנו מגיעים מהיכרות קודמת והתלבשנו כראוי (שכבות היא מילת הקסם. וגם מעיל טוב-טוב). השלג נערם לבן ויפה בצידי הבתים וחום-מגעיל ליד הכביש, אבל השמיים נטו לנו חסד ולא היה גשם או שלג בזמן שהיינו שם. אפילו השמש זרחה, מה שמאוד הקל על העניינאז'.

ניו יורק מעבר לאגם הקפוא בסנטרל פארק

ברור שצעדנו מלא ברגל, ביקרנו שווקים, ראינו תערוכה טובה, הלכנו לכמה הופעות מעולות – מחול, תיאטרון, מוסיקה (עוד קצת פירוט בעניינים אלה תמצאו אצלי בעמוד הפייסבוק) וכמובן, אכלנו מעולה! אתם הרי פה בשביל האוכל, לא? אז הנה כמה כתובות שוות במיוחד. ותודה לכל מי שצייד אותי בהמלצות שיספיקו לי בטח לכמה שנים הקרובות (הלוואי והיה לי יותר זמן מאשר כמה ימים). נשארתי עם טעם של עוד…

בייגל ניו יורקי כמו שצריך!

Murray's Bagels - הרי ידוע שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביום. אנחנו לא אוכלים אף פעם במלון את ארוחת הבוקר, אלא יוצאים לתור אחריה. ולא, סטארבאקס הוא לא המקום בשבילי. סורי. מזל שליד המלון שלנו היה סניף מוריי'ז. את הבוקר שלנו פתחנו (לא אחת) שם.  הבייגלים שלהם טעימים בטירוף. ברור שהלכנו על הניו-יורקי הקלאסי: בייגל (שומשום) עם גבינת שמנת, גרבדלקס, בצל סגול וצלפים. אחד כזה ענק לזוג וכבר התחלתם טוב את היום. אפילו הקפה היה בסדר, לאטה עם אקסטרה שוט אספרסו (אובזרבציה אישית ומכלילה: הקפה עדיין די בעייתי בניו יורק. חלש ונטול טעם או שרוף רותח).

הבר של גות'אם בר & גריל
טורטליני נפלאים בציר טלה

Gotham Bar & Grill - פנסי היא המילה המתאימה כאן. הכל מתוקתק בצורה הטובה ביותר, בר ע-נ-ק ומקצועיות להתקנא. אנחנו בחרנו לשבת על הבר, לא התחשק לנו ארוחת גורמה עם 10 מנות שנצא מפוצצים. בכלל, זה היה המוטו בטיול הזה. טועמים בכמה מקומות, לא מתפוצצים במקום אחד. טרטר של טונה עם תיבול אסיאתי של ויניגרט מיסו-ג'ינג'ר נאכל עם טוסטים, טורטליני גבינת עיזים רכים ונעימים בציר טלה עם דלעת שהתחשק לי לשתות ככה, כמו שהוא, לבד. לקינוח, סלט פירות-ים עם כל המיטב – סקאלופס, קלמארי, תמנונים, סרטנים, שרימפסים ומה לא, הכל טרי-טרי, פלוס פרוסות אבוקדו. שילוב מנצח!

ראמן!

Totto Ramen - עכשיו ראמן הוא להיט בניו יורק. המון נכתב עליו והרבה מקומות מגישים אותו. חיפשנו מקום "אותנטי". זוכרים את הפרק על הסופ-נאצי בסיינפלד? אז דמיינו כזה, אבל ביפני… על הדלת שלט עם כל האיסורים שחלים במקום: אסור לדבר בסלולרי, אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי ועוד ועוד. עמדת בתנאים שלהם? או, עכשיו הם מרשים לך להירשם ולעמוד בתור. שעה! בקור הניו יורקי! אבל מה, כל דקה שווה (ולא היינו לבד, תאמינו לי). מרק מגה-ראמן כזה מסדר לך את היום – ציר עם פרוסות בשר, אטריות, בצל, שום, נבטים, בצל ירוק והטוויסט – טופינג של ביצה רכה-רכה בתוך המרק, שכשאתה נוגע בה, היא "מתפוצצת" ומעניקה למרק סמיכות ועדינות נפלאות. לאכול ולאכול ולא לרצות שזה ייגמר לעולם! אח"כ הלכתי למקורות לקרוא איך מכינים מרק ראמן (מכירים אותי כבר, לא?). לא ברור שיש לי את כל המצרכים להכין… מי יכין לי פה ראמן?!

טעים באיטלי
סאלומי ופרומאג'יו באיטאלי

Eataly - כשנכנסתי למקום הבנתי שהגעתי למקדש אוכל איטלקי. לא פחות. הלוואי ויכולתי לשעתק אותו לישראל (נו, מי ירים את הכפפה?). מדובר במתחם ובו פינות של הכנה ומכירה של מיטב התוצרת האיטלקית – פסטות טריות, קפה מעולה, מוצרלה נהדרת ועוד. תוכלו לקנות כאן פסטות, רטבים, שמנים וחומצים, שימורים, לחמים, נקניקים וגבינות, ירקות ופירות, יין ובירה וכמובן כלי אוכל וספרי אוכל. גם מריו בטאלי, השף שעומד מאחורי המיזם הזה מורגש פה ושם במיתוג, אבל שום דבר שמקלקל את ההנאה. חזרנו לכאן פעמיים! בפעם הראשונה, אכלנו במסעדה וטעמנו יין מופלא, אליו חזרנו גם בארוחתנו השניה, אז פשוט ישבנו על הבר באמצע המתחם, ודגמנו מיני נקניקים וגבינות. אין, אין, אין – אתם חייבים!

היפסטרים בברוקלין ונקניקיה

Marlow & Sons - הלכנו לבדוק מה קורה שם מעבר לנהר, בשכונה הכה-אפנתית וויליאמסברג בברוקלין. אני ממליצה לכם להגיע! קודם כל, רואים את הבניינים של מנהטן… סתם, סתם. האמת, מרגישים שכונה אמיתית, לא האובר-תיירותיות של מנהטן. התחילו את הביקור במבשלת הבירה של ברוקלין. אפשר להשתתף בסיור או כמו שאנחנו עשינו, להתחיל על הבוקר לשתות. המשך היום נראה מבטיח! אם הגעתם לברוקלין, כמונו, ביום ראשון, כדאי לכם ללכת לשוק הפשפשים, שנמצא בהאנגר סגור בעונת החורף. תמצאו בו כל מיני בגדים, תיקים, נעליים, כלים, רהיטים ושאר פיצ'פקעס יד שניה ווינטאג' (תיק שווה ביותר חזר איתי משם). אפשר לאכול בדוכנים במקום, אבל אתם תשמרו את המקום בבטן למארלו & סאנס. שם הבנתי סוף סוף מה זה היפסטרים אמיתיים, עם כל הטקס בישבן. כל הארוחה היה על מה להסתכל… טוסט עם פטה כבד עוף היה מהטובים והוא הוגש עם ביצה עין רכה כזו שנשפכת מעל. אם כבר, אז כבר, נכון? למנה עיקרית, נקניקיית בקר שהוגשה על מצע כרוב אדום, סלקים קטנים מתוקים וקרם פרש. קשה, קשה!

השוונץ:

עוד אפשרות, פחות יקרה ממסעדה, היא קניה של אוכל. הכי כיף זה שווקים. זו ההזדמנות לפגוש את האנשים שמייצרים את האוכל, פנים אל פנים. קפיצה קטנה לשוק האיכרים ביוניון סקוור סידרה לנו את אחת הארוחות – לחם מעולה, גבינות, ירקות, יוגורט טרי, פירות יער, עוגות מעשה בית. אין, אין, הלב שלי בניו יורק!

 

פורסם בקטגוריה אוכל, חו"ל, מסעדות | עם התגים , , , , , | 4 תגובות

פופינה מבפנים

היה לי העונג להשתתף באחד האירועים של "מסעדות מבפנים", חגיגה קולינרית המתקיימת זו הפעם השניה בתל אביב ומאפשרת לאנשים מבחוץ להיכנס למטבחים של מסעדות, כדי להבין קצת יותר טוב מה מתחולל "מאחורי הקלעים" של כל מנה. פגישה עם השף ועם הצוות שלו, חומרי הגלם, הבנת האתגרים שעומדים בפניהם ושמיעה על סיפורי ההצלחה היא קודם כל מעניינת אבל ברור שחייבת להיות טעימה.

בחרתי להיות חלק מקבוצה שליוותה בוקר אחד את שף אוראל קמחי והצוות של פופינה. התחלנו בשוק הכרמל, שם פגשנו את הספקים של הירקות ועשבי תיבול, הבשר והדגים. אין ספק שחומרי גלם מעולים הם הבסיס להצלחה של הבישול במסעדה. לאוראל חשוב שהטעמים של כל מרכיב יבואו לידי ביטוי במנה ולכן איכות חומרי הגלם חשובה במיוחד.

הנה כמה מהחוויות שהיו לנו בשוק ולאחר מכן במסעדה. תמונה אחת שווה אלף מילים?

מיקרו כוסברה זה טעים! אצל כרמלה בשוק
מכינים קרפצ'ו אצל הקצב. מיט מרקט
בשר משויש, מיט מרקט
צחי וחבר אצל שבתאי דגים, שוק הכרמל
שבתאי דגים, שוק הכרמל

הרעיון במפגש הזה היה להראות טכניקות בישול שונות, על בסיס אותו חומר גלם. פילה מוסר ים טרי עבר כבישה, צליה, אידוי, בישול או אפיה, בליווי מרכיבים שונים, שיחד הפכו למנות מגוונות בטעמים ובמרקמים. הטוויסט הנוסף היה השימוש בבירה בכל המנות. בירה, איל או לאגר, המשקה הצונן הזה שאנו כה אוהבים לשתות, שימש כמרכיב שווה בין שווים במנות השונות.

הכל מתחיל בפילה מוסר ים

טרטר מוסר ים, עם שומר, צ'ילי ועירית בוויניגרט בירה, בציפוי טוביקו (ביצי דגים)

טרטר מוסר ים
טרטר מוסר ים בציפוי טוביקו

מוסר ים מאודה בחמאת בירה, על מצע עגבניות שרי, קייל וברוקולי

דג מוסר מאודה
מוסר ים מאודה ברוטב חמאת בירה

מוסר ים מטוגן על הפלנצ'ה, מוגש על מצע סלקים וגזרים ברוטב בירה ענברית

לפעמים הירקות הם הסיבה למנה – סלקים וגזרים במחבת.
מוסר ים מטוגן על הפלנצ'ה. כמה שאני אוהבת את העור של הדג המטוגן!
מצלחתים מוסר ים מטוגן וירקות

מוסר ים מבושל ברוטב בירה בהירה וגבינת צ'דר

רוטב בירה וצ'דר
מוסר ים מבושל ברוטב בירה וצ'דר. הגבינה נמסה ונמתחת. כמה טוב!

מוסר ים אפוי עם קוביות תפוחי אדמה ברוטב בירה כהה

דג מוסר אפוי עם תפוחי אדמה ברוטב בירה כהה

קינוח תפוח – עוגת תפוחים ברוטב טופי, רסק תפוחים וקוביות תפוח מקורמלות, נוגטין פקאן, קראמבל לתת (כן!) וגלידה בירה (כן!)

ולקינוח, תפוח. ברור שגם גלידה בירה

השוונץ:

  • עשה לכם חשק? עוד אירועים במסגרת "מסעדות מבפנים" מחכים לכם כאן, עד ה-1/3. אל תפספסו!
  • בירה מצוינת שגיליתי במהלך הסדנה בפופינה היתה בירה כהה מסוג אייל של ג'ייקובסן, מותג הפרימיום מבית קרלסברג. שווה ביותר – חפשו בחנויות היין והמשקאות!
פורסם בקטגוריה אוכל, אירועים וסדנאות, מסעדות | עם התגים , , , , | השארת תגובה

סיפור אוכל איטלקי

אני תמיד סקרנית להכיר את מי שעומד מאחורי האוכל שאני אוכלת. המרכיבים, הטכניקה, המראה וכמובן הטעם – נדמה לי שמאחורי כל מנה עומד סיפור עם עלילה, גיבור וסוף מפתיע. הנה בדיוק סיפור כזה, על בחורה צעירה שעזבה את הארץ ונסעה מעבר לים כדי להגשים חלום. כמה קשה לנו לצאת מהאזור הנוח שלנו, כמה קשה להחליט לעשות שינוי בחיים. אבל אחרי שאזרנו אומץ, כמה אושר יש בכל הצלחה, בכל "כן" בתוך הרבה "לא".

שף מיכל לוי

זה הסיפור של מיכל לוי, קיבוצניקית מעמק יזרעאל, שיצאה לחפש את מה שמרגש אותה בחיים. היא התחילה בניו יורק, שם הדרך הובילה אותה לבשל למשפחות יהודיות והיא התאהבה בבישול כדרך לביטוי אומנותי/אמנותי. היא חזרה ארצה אבל הדרך קראה לה לצאת שוב, הפעם לאיטליה. חוצפה ישראלית יכולה לפעמים לעזור כדי להגיע ל"כן" המיוחל, כי לא קל למצוא עבודה בארץ בה אתה זר, על אחת כמה וכמה כשאת אישה ורוצה לעבוד במקום הכה גברי, מטבח של מסעדה.

לחם, חמאה, גבינה. כמעט שלא צריך יותר מזה

ברומא מיכל עבדה בטרטוריות ובמסעדות, אפילו במסעדת מישלן. היא היתה שותפה להקמת אנו-ריסטורנטה (מסעדה ובר-יין) בשם Percento ולמדה את החשיבות שבהתאמת יין ואוכל, כך שישלימו זה את זה ויעצימו את החוויה הגסטרונומית. במקביל היא קיבלה תואר סומליה מבית הספר Bibenda. אבל החלום אחר בישול הקרוב יותר לחומרי הגלם ולאדמה גרם לה להמשיך הלאה, אל מחוז Puglia שבמזרח איטליה.

סלט עלי חסה, שקדים ותותים, שף מיכל לוי

מיכל הפכה להיות השף של מסעדת מלון בוטיק בחווה חקלאית בשם Cefalicchio, שם מגדלים את רוב חומרי הגלם, מהירקות והפירות, עשבי התיבול ושמן הזית. מפיקים יין מהגפנים המקומיות בשיטה ביו-דינאמית (שיטת גידול אורגנית-אקולוגית, המתחשבת בגרמי השמיים ובצרכי האדמה, ללא שימוש בחומרי הדברה ועם התערבות אדם מינימלית). הקשר למגדלי הבשר ולדייגים הוא קשר ישיר של הכרות ואמון. שימוש בחומרי גלם עונתיים ומקומיים, עבודה על כל מנה, משלב חומרי הגלם ועד התוצאה הסופית, בלי קיצורי דרך. שימוש בכל החלקים של הצמח, למנות במסעדה או למזון בע"ח במשק. בקצרה, מדובר בחלום למי שחי ונושם את הרעיונות של סלואו פוד.

לינגוויני פטריות, שף מיכל לוי

אבל אתם יודעים איך זה בחיים. הגעגועים למשפחה, לשפה ולתרבות חזקים מכל אידיאולוגיה ומיכל חזרה ארצה לפני כשנה. מאז היא מנסה להביא קצת מהרוח הקולינרית האיטלקית לישראל וממשיכה לחלום על מסעדה במלון בוטיק עם חווה חקלאית או יקב, גם בישראל. בינתיים תוכלו להזמין אותה לבשל עבורכם במיוחד ארוחות לאירועים פרטיים, מימי הולדת לכמה חברים ועד לחגיגות של 100 איש, עם אותה הקפדה על חומרי הגלם והנגיעה האישית שלה.

פילה דניס עם תבשיל סלקים ועגבניות על מצע בורגול, שף מיכל לוי

מיכל הזמינה אותי לארוחה בבית הפרטי שלה, כדי לחלום יחד על איטליה דרך האוכל. לחמניית אגוזים ובריוש עם שומשום שחור פתחו את התיאבון עם קצת חמאה ועשבי תיבול, טפנד זיתים ועגבניות מיובשות מעשה בית. המשכנו בעלי חסה סלנובה עדינים עם רוקפור של מחלבת גל (מיכל מפרגנת בגדול לספקים שלה, כמי שרואה בקשר עם היצרן או המגדל מחויבות ארוכת טווח), פרוסות שקדים קלויות וקונפיטורת תותים שלמים.

כמו באיטליה, את הפסטה אכלנו למנה ראשונה, לינגוויני עם רוטב על בסיס שמן זית, פטריות (אנוקי, שמפיניון, שיטאקי), בקישוט קליפות עגבניות צלויות ובזיליקום. את העגבניות עצמן טעמנו במנה העיקרית, פילה דניס עם תבשיל של סלקים, קונפי עגבניות ובזיליקום, על מצע בורגול ועשבי תיבול (משובח!!), פרמזן ופרחי מאכל. טעים כמו שזה יפה.

לקינוח טעמתי מבחר מתוקים: טירמיסו (מתבקש), קרם וניל, גנאש שוקולד מריר, חלבה עם מקל שוקולד ואגוזים קלויים ועוגת שוקולד לבן ותותים (זוכרים את התותים מהמנה הראשונה? הנה סגירת מעגל, הזדמנות להשתמש בחומר גלם עונתי שעוד מעט נעלם, עד לשנה הבאה).

מיכל לוי, שפית וסומליה לאירועי בוטיק

קינוחים מתוקים, שף מיכל לוי

השוונץ:

במסגרת הפרגון לאנשים איתם היא עובדת ולמחשבה שהתאמה של יין ואוכל היא סוג של win-win לכולם, מיכל הכירה לי את כרם צימבליסטה. ליקב יינות לבנים – שרדונה (שליווה את הארוחה שלנו), סוביניון בלאן ומוסקטו והוא מנוהל ע"י אלנה צימבליסטה. הקשר האיטלקי.

יינות לבנים, יקב צימבליסטה

פורסם בקטגוריה אוכל, אירועים וסדנאות, חו"ל | עם התגים , , , , , , | תגובה אחת