השף דניאל זך, שהיה אמון במשך שנים רבות על האוכל ב"כרמלה בנחלה", פתח מסעדה חדשה, לאחר שזו הראשונה נסגרה. האמת, הצטערתי לשמוע על כך, מכמה סיבות, ביניהן הבניין היפיפה בו שכנה המסעדה וגם מפני שמסעדות אשר מאריכות שנים מעידות על יציבות ניהולית ואיכות האוכל. אני יודעת שהמסעדה נסגרה לא מטעמים הקשורים במזון, כי אם בנדל"ן ובכל זאת.
ביום שישי בערב יצאנו, על עזרינו וטפנו, לחגוג ארוחת יום הולדת בטרומפלדור 10, המסעדה החדשה של דניאל זך ברמת השרון. מיקום קצת לא צפוי ואולי דווקא כן, אם יש בידכם מידע מוקדם על כך שלשף יש מסעדה נוספת שהוא מעורב בה בהוד השרון (ע"ע אסיה מוניקה). המסעדה מוגדרת כ"ביסטרו מודרני" והיא מגישה ארוחות בוקר, צהריים וערב. המטבח מופרד בקיר זכוכית שקוף מאיזור הישיבה במסעדה, כך שניתן לראות את העוסקים במלאכה וגם אש ותמרות עשן.
פתחנו בסלסלת לחם (16 ש"ח), הפחמימה הלאומית (הידעתם שישראלים מסיימים את כל הלחם המוגש לשולחן, בניגוד לאחיהם האירופים, שלא מבזבזים עליו את הקלוריות?). כאן הלחם היה לחם שאור שהוגש עם חמאה ועם צלוחית עם עגבניות מרוסקות וגבינת ברינזה וזיתים, שהיתה גיוון לעומת מנות הלחם השגרתיות. נדמה לי שהופיע גם פרעצל אחד, הזכור מ"כרמלה", אבל הוא נחטף מהר מדי על ידי אחד הילדים ולא ידע כי בא אל קירבו.
מכיוון שלא רצינו לאכול מנות "כבדות", התמקדנו בהזמנת הרבה מנות ראשונות. את סלט עשבי התיבול של דניאל זך אנחנו אוהבים מאוד, אבל הפעם דילגנו עליו (אתם, אם תגיעו למסעדה, אל תנהגו כך). פתחנו במנות מקומיות, שדרשו "ניגוב": סלט חצילים קלויים ופלפלים קלויים (36 ש"ח), שהוגשו עם טחינה וזיתים; סלט עגבניות חריף (36 ש"ח) עם לאבנה, זעתר וקרוטוני פרעצל (הפינוק היה בכך שקילפו את העגבניות. את החריף לא מאוד הרגשנו). הזמנו גם פלפלי "דבש" קלויים (34 ש"ח) עם גבינת עיזים, ברוטב שמן זית, רוזמרין ודבש, עליהם נח בצל ירוק שלם והיו שיחוק.
המשכנו את חגיגת הפתיחים באגסים ביין וגבינה כחולה רכה (38 ש"ח) שהוגשו על מצע רוקט, מנה פשוטה וטעימה. אני אהבתי מאוד את הסינטה הכבושה (44 ש"ח), שהונחה על פרוסות באגט, עם אפרסקים וגבינה כחולה ברוטב דבש מתקתק, אם כי בשלב מסוים לא היינו בטוחים מי הוא מי בסלטים (בכל אשמה הגבינה הכחולה…). מנת סלמון נא (44 ש"ח) היתה גיוון בקשת הטעמים והגיעה עם תלולית של גזירי ירקות שורש ברוטב אסיאתי של טחינה, סויה ודבש.
המנות העיקריות בתפריט מחולקות לשלוש קטגוריות: אדמה, ים ויבשה (האבחנה בין אדמה ליבשה באה להפריד בין מנות צמחוניות לבשריות) ואנחנו דגמנו מכל אחת. קאפלצ'ו (כיסון פסטה) ממולא בגבינות ובליווי פרורי לחם פריכים ברוטב וורמוט ושמנת עם פטריות, כרישה ושאר ירקות (62 ש"ח) היה מהסוג המנחם והמשביע. מנת הים שלנו היתה פילה דניס (98 ש"ח), שהוגש על פרוסות דלעת צלויות עם עלי תרד ובליווי רוטב רמולאד ("מיונז" צלפים משודרג). שושני פסטה במילוי בשר טחון (64 ש"ח), התגלו כווריאציה יפה של לזניה, אם כי מעט יבשה לטעמי.
צילום: "הגרגרנית"
אי אפשר בלי קינוחים: פאי לימון ומרנג (34 ש"ח) הוא כמעט מאסט אצלי, לזכר ימי פריז העליזים וכאן הוא הוכן בקפידה והיה טעים מאוד. אמרנו פריז, אז איך אפשר בלי קרם ברולה (28 ש"ח)? העזר הזמין מנת לפתן אגסים ושזיפים מיובשים מבושלים עם גלידה וניל מצוינת ונראה מאוד מרוצה ואילו ילד היומולדת בחר בעוגת השוקולד המושחתת מכל, הלא היא הנמסיס (32 ש"ח). שהגיעה גם עם קצפת (מינוס כפול מינוס זה פלוס, נכון?). לא נשאר ממנה פירור.
בשורה התחתונה, טרומפלדור 10 אכן עונה להגדרה ביסטרו יותר מאשר מסעדה. בדומה למסעדות אחרות בהן אכלתי, גם כאן המנות הראשונות היו לי הטעימות ביותר, אם כי לא היתה אף אחת מרגשת או מפתיעה שאחזור במיוחד בשבילה. הדבר החסר לי ביותר באוכל היה ידו של השף, החותם האישי, זה המייחד אותו משפים אחרים. אציין את השירות הקשוב והטוב ובכל זאת, אם המסעדה תשמור על יציבות כמו "אחותה הגדולה", הרי שגם בזה יש נחמה.
השוונץ:
- אם אהבתם את "כרמלה בנחלה" ואת הבישול של דניאל זך, הרי שספריית ספרי הבישול שלכם אינה מושלמת ללא "כרמלה ואני". תמצאו שם כמה מתכונים ממש שווים.
- ועכשיו למשהו אחר לגמרי – פרויקט מקסים ומושקע במיוחד נקרא "ג'סי מבשלת", בו תוכלו לצפות בסרטונים המתעדים 33 אנשים משכונת ג'סי כהן בחולון מדברים בזמן שהם מבשלים במטבח הביתי שלהם. ממליצה בחום – זה ממש ממכר!
הגרגרנית 